קטגוריה: מוזיקה צרפתית

כבר סופר ונכתב הרבה על הזמר הצרפתי שארל אזנבור שנפטר השבוע בגיל 94. גם אני רוצה להתייחס לכך ולספר דברים שלדעתי ידועים הרבה פחות. מותו של שארל אזנבור ומורשתו הוא נמצא מת באמבט שלו וביקשו לברר אם טבע (זוכרים בצרפת שזמר אחר, קלוד פרנסוא, לפני שנים מת מחושמל באמבט שלו).

שארל אזנבור נפטר. ידיעה כזו מכניסה לי בוקס בבטן, כזה שמגיע בהפתעה. עבורי הוא גדול הזמרים הצרפתיים. המוזיקה שלו התנגנה אצלנו בסלון מאז שאני זוכר את עצמי. אבי ז"ל שהיה יליד צרפת – פריז ,החדיר לי את התרבות הנפלאה הזו עמוק לוורידים והיא חלק בלתי נפרד ממני. אתמול שידורי הטלויזיה

סרז' גינזבורג היה ללא ספק היוצר המוזיקלי המקורי ביותר והגאוני ביותר שידעה צרפת במהלך המאה ה-20. מילות שיריו חשובות לא פחות מהמנגינות הבלתי נשכחות שלהם אולם, ככל הידוע לי, עד כמה דווקא השירים הכי מפורסמים שלו וביניהם Je t’aime… Moi non plus לא תורגמו וחבל. למזלנו הטוב מיכל ברקאי הרימה את

אני משוטט לפעמים בארכיון האישי שלי ודולה חומרים שלדעתי לא פג תוקפם. כמו הראיון שקיימתי לפני שנים עם הזמר הנודע ז'אק ברל ופורסם ב"מעריב". להלן הראיון ככתבו וכלשונו, שאני מצטט: ז'אק ברל הגיע לישראל לסיבוב הופעות השלישי שלו. כשקבענו להיפגש ביקש שאבוא לקחת אותו ממלונו בהרצליה. כשנכנס למכוניתי הקטנה, "חיפושית",

ב-27 ליולי 2003, בחדר מלון בווילנה, הלם זמר הרוק ברטראן קנטה בבת זוגו השחקנית מארי טרנטיניאן וגרם למותה. שבע שנים לאחר מכן, התאבדה אשתו של הזמר ואם שני ילדיו, קריסטינה ראדי, בביתם בבורדו. חמש עשרה שנים לאחר הדרמה הראשונה, ולאחר שריצה עונש מאסר בן ארבע שנים, תובע הזמר את מה

אהבות נכזבות מהוות מקור לא אכזב לשירים. פרידות עשויות לגרום סבל רב, העלול להגיע לידי מחשבות קיצוניות. ברוב השירים, שהכתבה תספר את סיפורם, חוו הנעזבים את הפרידה כחווייה של מוות. אך חיבור השירים וההופעה על הבמה אפשרו לאמנים להביע את עצבותם ולמצוא לה מזור. מהצד השני של המתרס, הצופים והמאזינים

טוהר הילדות, אושר גיל העשרה, אהבות ראשונות ותמימות, חוסר הדאגה מבלי לחשוב על המחר – שנות הילדות והנערות מהוות מקור לא אכזב להשראה. מי, שהתמזל מזלו וחווה זמן מאושר, יכול לדלות מהעבר פנינים, להתרפק עליו ולשאוב ממנו אומץ ואופטימיות. להודות. ומי, שאיתרע מזלו ונולד אל תוך משפחה שלא היטיבה עמו,

זהו סיפורם של שני להיטים צרפתיים שרב האנשים בכלל לא יודעים שהם צרפתיים… יש הרבה שירים צרפתיים שמוכרים בכל העולם, כמו למשל La Vie En Rose, Ne Me Quitte Pas, Les Feuilles Mortes… אך בשנות השישים יצאו שני שירים קצת שונים, במובן הזה שהם נולדו בצרפת, הגיעו לארצות הברית, ואחרי

המוזיקאי אנדרה מנוקיאן גילה בפרק "אין לי חבר כמוך", מתוך תכנית טלוויזיה החושפת את סודותיהם של שירים, את הסיפורים המפתיעים, המסתתרים מאחורי שירי ידידות מפורסמים (1). ידידות היא כמו אהבה. מעלה דמעות ומצילה חיים. וגם לא בקונטקסט דרמטי, גם בחיים היומיומיים, יש לשמור עליה מכל משמר ולטפח אותה באופן שוטף.

ג'וני אלידיי, כוכב הרוק הנערץ, "אלביס פרסלי הצרפתי", נפטר מסרטן ריאות ב-6 לדצמבר, בלילה בין יום שלישי ליום רביעי, שנה זו, 2017, בגיל שבעים וארבע. ביום שבת שלאחר מכן נערך לו טקס הצדעה פופולרי. שבע מאות אופנוענים טסו לאורך השאנז אליזה בדהרת כבוד לאלילם שהיה חובב נלהב של הארלי דוידסון.

בתאריך ה 23.1.2018 יערך המופע "שאנסון פריז" בתל אביב. הקטע שלפניכם עוסק רק באחת מהשאנסוניירים שאת שיריהם ישירו במופע.  כרטיסים למופע ניתן לקנות כאן. ילדותה של אדית פיאף אדית פיאף –מספרים- נולדה על המדרכה ב – 19 בדצמבר 1915 וכך גורלה נקבע כבר מיום היוולדה. היא תמיד אמרה שהיא באה מהרחוב,

אני רוצה לספר על קשר רומנטי.הזוי שנרקם בפאריס בימים אלה בדיוק לפני 50 שנה. איך האשה הכי נחשקת, סמל מין בשיא הקריירה שלה, התחילה ביוזמתה עם מוסיקאי מתחיל ודי מיסכן ומכוער באותם ימים? לא מליין זקן ועשיר, לא טייקון נדיב. סתם יהודי ביישן וחסר בטחון, תכופות שתוי ואולי אפילו מסומם

עשרים וחמש שנה מלאו למותו בטרם עת של המוזיקאי והפזמונאי מישל ברז'ה, שחולל מהפכה של ממש בתחום הזמר הצרפתי. לחניו ומילותיו, בפשטותם המתוחכמת, נכנסו ללב ונשארו בו עד היום. 2 באוגוסט 1992 הוא תאריך שיישאר חרות לעד בזכרונו של דור שלם בצרפת. ביום זה, נפטר בפתאומיות, מהתקף לב, בגיל 44, מישל ברז'ה.

ליאו מרז'אן (Léo Marjane), הזמרת האגדתית שבלב פריז הכבושה שרה את "ביי מיר ביסטו שיין", מרז'אן היפהפיה, בעלת הקול החם והמהפנט, 180 שירים וקריירה לאומית ובינלאומית ענקית, נפטרה בסוף השנה האחרונה בגיל 104. כשמרז'אן שרה, המאזין חש, ביחוד אם יעצום עיניו, שהזמרת פונה אליו באופן אישי. מרז'אן העדיפה את האינטימיות

"די היה לשמוע אותה פעם אחת כדי לחפוץ בה כבת לווייה, סמויה ונוכחת, לשעות היום ולשעות הערב", כך כתב על דלידה המוזיקולוג, המשורר והשייט אנרי-ז'אק, שהקיף פעמיים את העולם דרך כף הורן. האחות הקטנה של מריה קאלאס, בת הדודה של אדית פיאף, התאומה המזמרת של בריז'יד בארדו, יולנדה ג'יליוטי הידועה

פטירתו של הזמר מישל דלפש (1946-2016) בינואר השנה הכתה בצער הרבה צרפתים, פרנקופונים ופרנקופילים, ורשומה זו מוקדשת לו. מישל דלפש מייצג את התרבות הפופולרית במיטבה, באצילותה, בפשטותה ובכנותה. שיריו הם נקודות ציון בחייו שלו ובחייהם של רבים אחרים. כמו ציור או צילום, כל אחד מהם לוכד את ניחוחותיה של תקופה,

לפני כך וכך חודשים מישהו תייג אותי בפייסבוק לפוסט שחיפש אומן לשיר שאנסונים בצרפתית לאירוע פרטי. כמו שלמדתי על בשרי לא פעם, הפייסבוק – עם כל הניג'וסים שיש בו, יכול להניב לא פעם הצעות מגניבות. באמת. מפליא אותי שאנשים סוגרים את החשבון שלהם ברשת החברתית כשיתכן ועסקת חייהם או נערת

רבים זקפו אוזן – במיוחד אצלנו בארץ – כשהוכרז שמו של חתן פרס נובל לספרות האחרון. פטריק מי? ? מי הוא בכלל? ומה עם עמוס עוז שלנו? – מה לעשות, אנחנו הרי ארץ קנאן, כמו שקרא אפרים קישון, לחוסר היכולת הישראלי לפרגן. את הסיפור על פטריק מודיאנו – מזוית אישית

ג'ורג' מוסטקי שר באחד משיריו: כמה דומה, ועם זאת כמה השתנה… יוסי בנאי היה זה ששר את אותו שיר יפהפה בעברית. כמה דומה, ועם זאת, כמה שונה. בשנות הארבעים והחמישים, כשנסתיימה מלחמת העולם השניה, פרח השנסון הצרפתי וכבש את העולם. אלינו לישראל הוא הגיע בשנות השישים, בעיקר בזכותו של יוסי