פרובאנס: מסלולי טיול מומלצים, מקומות לינה ואטרקציות

בניס יש הבדל אמיתי בין האזורים: הפרומנד דז אנגלה יקר ורועש, העיר העתיקה מלאה חיים אבל גם רעש עד שעות קטנות, ואזור התחנה זול משמעותית ופחות נעים. בכתבה חילקתי את ההמלצות לפי תקציב ולפי אזור, כולל דירות נופש למשפחות ומלונות שאני עצמי ישנתי בהם.

אנטיב מציעה שני עולמות: העיר העתיקה בתוך החומות, עם מלונות בוטיק קטנים במרחק הליכה מהשוק ומהנמל, וקאפ ד’אנטיב שמדרום, שבו נמצאים כמה מהמלונות היקרים ביותר בצרפת. בכתבה יש המלצות בשתי הקטגוריות, וגם הסבר מתי כדאי לבחור את חוואן לה פן שממש לידה.

בקאן המחיר תלוי בעיקר במרחק מהקרואזט: צעד אחד או שניים לתוך הרחובות שמאחוריה, והמחיר צולל בלי שהמיקום נפגע באמת. בכתבה יש המלצות לפי תקציב, וגם אזהרה חשובה לגבי מאי, כשפסטיבל הסרטים מכפיל ומשלש מחירים בכל העיר.

המסלול בנוי סביב בסיס לינה אחד בניס, ומשם יוצא בכל יום ליעד אחר: העיר העתיקה של ניס וגבעת הטירה, אנטיב וקאפ ד’אנטיב, קאן והאיים שמולה, וכפר האמנים סן פול דה ואנס. לכל יום יש הצעת סדר יום, זמני נסיעה מדויקים ברכבת ובאוטובוס, והמלצות על מה שאפשר לדלג עליו אם נשאר לכם פחות זמן.

ניס היא לא רק חוף. יש בה עיר עתיקה איטלקית לגמרי, שוק פרחים יומי, גבעת טירה עם התצפית הטובה באזור, ושני מוזיאונים שכדאי להקדיש להם בוקר שלם: מאטיס ושאגאל. המדריך עובר על האטרקציות, על השכונות, על מזג האוויר בכל עונה ועל מה שאני ממליץ לעשות ביום ראשון בעיר.

אנטיב היא בעיני העיר היפה ביותר בריביירה: עיר מבוצרת שהחומות שלה עוד עומדות, שוק מקורה שפועל כל בוקר, ומוזיאון פיקאסו שיושב בתוך טירה על הים. המדריך כולל את האטרקציות בעיר, מסלול הליכה בקאפ ד’אנטיב, ותשובה לשאלה מה עושים כאן עם ילדים.

בלי פסטיבל הסרטים קאן היא עיר נופש שקטה ומאוד נעימה, עם שוק פורוויל מצוין, שכונה עתיקה על גבעה שנקראת לה סוקה, ושייט קצר לאיים של לרן שמולה. המדריך מכסה את האטרקציות, את המסעדות שכדאי להכיר ואת השאלה כמה זמן באמת שווה להקדיש לעיר.

כפר מבוצר על גבעה, עשרים דקות נסיעה מניס, שהפך בשנות החמישים לבית של שאגאל, של איב מונטן ושל סימון סיניורה. יש בו יותר גלריות למטר רבוע מכל מקום אחר שאני מכיר, ובקרבתו נמצאת קרן מאג, אחד ממוזיאוני האמנות המודרנית היפים באירופה.

ניס הייתה עיר של בית סבויה במשך מאות שנים, והפכה צרפתית רק בשנת 1860, בעקבות הסכם פוליטי בין נפוליאון השלישי ובין ממלכת פיימונטה סרדיניה. הכתבה עוקבת אחרי הדרך מהיוונים שהקימו כאן מושבה ועד הבריטים שבנו את הפרומנד, ומסבירה למה המטבח המקומי עדיין נשמע ומרגיש איטלקי.

במשך מאות שנים אנטיב הייתה עיר הגבול של צרפת, והחומות שהיא עטופה בהן נבנו כדי לעצור את הצד השני של הנהר ואר. הכתבה מספרת איך העיר עברה מתפקיד צבאי לתפקיד תרבותי, ואיך פיקאסו הגיע לכאן בשנת 1946 ונשאר בטירה שהפכה למוזיאון על שמו.

קאן הייתה כפר דייגים חסר חשיבות עד שאציל בריטי נתקע בה בשנת 1834 בגלל הסגר, התאהב ובנה בה וילה. הכתבה מגיעה גם לסיפור המוזר של האיים שמולה, שבהם נכלא לפי המסורת אסיר עלום שם, וגם לרגע הפוליטי שבו נולד פסטיבל הסרטים כתשובה צרפתית לפסטיבל של מוסוליני בוונציה.

בית עתיק ששופץ מהיסוד, בעיר שבה נולד נוסטרדמוס ושבה הוא גם קבור. המיקום הוא היתרון הגדול: מכאן מגיעים בפחות משעה למרסיי, לאקס אן פרובאנס, לשמורת הקמארג ולאביניון, כך שאפשר להישאר באותו מקום שבוע שלם ולראות את חצי המחוז. השירות אישי והבית מתוחזק ברמה גבוהה.

אחוזה מהמאה ה-16 עם בריכה וגינות, בניהול המדריכה נורית גאון, שמכירה את פרובאנס טוב מרוב המקומיים. המקום מתאים במיוחד למשפחות ולקבוצות שרוצות בסיס אחד רגוע עם מטבח וחצר, ולא חדר מלון. שריינו מראש, כי הוא מתמלא חודשים לפני העונה.

עיר האוניברסיטה של פרובאנס, ובעיני האלגנטית מכולן: שדרת מירבו עם בתי הקפה, יותר ממאה מזרקות, ושוק יומי שאני יכול להסתובב בו שעתיים בלי לקנות דבר. כאן גם נולד וחי פול סזאן, ואפשר לבקר בסטודיו שלו ובמחצבות שציין שוב ושוב. הכתבה כוללת אטרקציות וסיורים מודרכים בעיר ומחוצה לה.

המערה המקורית נמצאת 37 מטרים מתחת לפני הים, והכניסה אליה אפשרית רק לצוללנים. במרסיי בנו שחזור מלא שלה, עם ציורי הקיר בני 27 אלף השנים, כולל פינגווינים וחתולי ים שמזכירים כמה שונה נראה החוף הזה בעידן הקרח. זו האטרקציה שהכי הפתיעה אותי בעיר.

מה שהתחיל כבית כפר צנוע של סוחר הפך במאה ה-18 לארמון שכל אולם בו מוקדש לאל אחר, ואפולו מקבל את הכבוד הגדול. סביב הטירה נמצא הפארק הגדול והיפה של מרסיי, ובתוכה יושבים כיום מוזיאון האמנויות הדקורטיביות ומוזיאון האופנה של העיר.

חנות הכל לבית העתיקה בצרפת, שפועלת באותה משפחה מאז 1827 ובאותו בניין. בפועל זה מוזיאון שאפשר לקנות בו: מגירות עץ עם ברזים מהמאה ה-19, סבון מרסיי אמיתי, כלי מטבח שאין להם תחליף מודרני. אני לא יוצא ממנה בלי משהו, וזו גם התשובה שלי לשאלה מה לקנות במרסיי.

הקניון העמוק באירופה, עם קירות שמגיעים ל-700 מטרים ונהר בצבע טורקיז שקשה להאמין שהוא אמיתי. אפשר לנהוג סביבו על שני כבישי תצפית, לשכור סירת פדלים באגם סנט קרואה שלמטה, או פשוט לעצור בכפר מוסטייה סנט מארי שיושב בפתחו. זה יום שלם, והוא שווה כל דקה.

שמורת ביצות עצומה בדלתה של נהר הרון, שבה חיים פלמינגו ורודים, סוסים לבנים ופרות שחורות. זה גם אזור עם תרבות משלו: רוכבי בקר מקומיים, מסורת קורידה שונה מהספרדית, ועיר קטנה על החוף שנקראת סנט מארי דה לה מר ושמושכת אליה עלייה לרגל של צוענים בכל מאי.

הכביש שנפתח בשנת 1932 עוקב אחרי המסלול שנפוליאון עשה במרץ 1815, כשחזר מאלבה וצעד מקאן לגרנובל כדי לכבוש מחדש את השלטון. הוא עולה מהחוף אל הרי האלפים הדרומיים ועובר בעיירות כמו קסטלן וגראס. אני ממליץ לפרק אותו לשניים ולא לנסות לעשות אותו ביום אחד.

בקיץ אי אפשר להתעלם מהצליל שלה, וגם לא מהעובדה שהיא מודפסת על כל מפית וכל צנצנת דבש באזור. הכתבה עוקבת אחרי הדרך שבה חרק רועש הפך למותג של מחוז שלם, דרך פרדריק מיסטראל והתנועה שביקשה להחיות את השפה הפרובנסאלית, ודרך יצרן חרסינה אחד שידע לזהות הזדמנות.

לפי המסורת הפרובנסאלית מרים המגדלית הגיעה בסירה לחופי הקמארג, ובילתה 30 שנים במערה בהרי הסנט בום. סביב הסיפור הזה נבנו כנסייה גדולה בסן מקסימן, מסלול עלייה לרגל שעדיין פעיל, ותעשיית תיירות דתית שלמה. הכתבה מפרידה בין מה שיש לו בסיס היסטורי ובין מה שנוסף מאוחר יותר.

סיפור מרסייאי אחד שמחבר בין להקת דובדבן הישראלית, שירים שתורגמו לעברית, והקלנקים: מפרצוני הסלע הלבן שמדרום לעיר, שהם בעיני הנוף היפה ביותר בכל פרובאנס. הכתבה היא גם היכרות עם האיש וגם סיבה טובה להקדיש יום להליכה בין המפרצונים.