מגיש: שלומי קינן
אורח מיוחד: צבי חזנוב (פרנקופילים אנונימיים).
ביולי 2023 היה לי העונג להתארח בהרצאתו של שלומי קינן על הבארוק הצרפתי. לשמחתי הוא הסכים לספק את ההרצאה הזאת בחינם לפרנקופילים ותוכלו לצפות בה כאן.

במידה ותרצו לשמוע עוד הרצאות של שלומי תוכלו לעשות זאת באמצעות הקישור הזה.
במה עוסקת ההרצאה?
בזמן שלטונו הארוך של לואי הארבעה עשר (1638-1715) המכונה “מלך השמש”, ידעה צרפת תקופה של פריחה תרבותית והאמנויות הגיעו להישגים חסרי תקדים. המוסיקה היתה בעלת חשיבות מרכזית והיא שגשגה בתקופת שלטונו של לואי, והיתה חשובה גם בתור אמנות ייצוגית המפגינה את עושרה התרבותי, כוחה ועוצמתה של צרפת.
לואי היה רקדן ואיש תיאטרון, כתב ופיתח בעצמו חלק ממסורות הריקוד, ודרש מוסיקה שמתאימה להוויית חיי החצר לפני ואחרי הקמת ארמון ורסאי- אם זה אופרות, מחזות מוסיקליים (מולייר כדוגמא מפורסמת), סוויטות ריקוד, מוסיקה דתית- עושר עצום של מוסיקה וסגנונות מוסיקליים נבע מאותה חצר מיתולוגית של לואי ה-14.
במפגש אנחנו מדברים על ארבעה מלחינים המייצגים את הזמן והמקום:
ז’אן בטיסט לולי (1632-1687)
ז’אן בטיסט לולי, יליד פירנצה במקור, שהיה גם רקדן. דרך הריקוד (אמנות החביבה במיוחד על המלך) הפכו השניים לחברים קרובים, ולולי התמנה למלחין החצר הבלעדי. המוסיקה של לולי מסוגננת ויפה, מלאת פאר כשצריך ורגש כשצריך, וניתן לזהות בה את ההשפעות החזקות של הסגנון האיטלקי אותו ספג בילדותו.
לואי כאמור היה איש במה, ואהב וקידם גם את התיאטרון הצרפתי. הוא טיפח מחזאים, ואחת הדוגמאות היפות של חיבורים מהסוג הזה הוא החיבור המפורסם בין מולייר ללולי במחזה “גם הוא באצילים”- המוסיקה מתוכו היא אחת מהיצירות האהובות ביותר של המלחין עד עצם היום הזה.
מארק אנטואן שרפנטייה (1643-1704)
מי רוצה להיות פרנקופיל?
תאריך: 03.03.2025
שעות: 20:00-21:30
כתובת: מלון לינק, שאול המלך 39, תל אביב
לולי הפעיל לפעמים את מעמדו כדי להגביל את יצירתם של מלחינים אחרים שעבדו לצידו, אחד מהם, מארק אנטואן שרפנטייה, גם הוא מגדולי מלחיני הבארוק הצרפתי. שרפנטייה אמנם לא איטלקי, אך הוא נסע ללמוד מוסיקה ברומא, ואז חזר לצרפת עם הידע המוסיקלי שרכש באיטליה.
המוסיקה של שרפנטייה זכתה לעניין ותחייה מחודשת במחצית השנייה של המאה ה-20, ואפילו פתיחת ה”טה דאום” הנפלא שלו אומצה להיות אות איגוד השידור האירופי, אות ה”אירוביזיון” המפורסם. וכשנוצר הקרע בין מולייר ללולי- עבד מולייר גם עם שרפנטייה, וכך נוצר “החולה המדומה”.
פרנסואה קופרן (1668-1733)
אחרי שנות השיא הללו, בעקבות סדרה של משברים וטרגדיות אישיות קשות, מתחיל המלך להסתגר בתוך עצמו. אישיותו הופכת רגועה יותר, וטעמו המוסיקלי משתנה בהתאם. לא עוד נשפים, ריקודים, מוסיקת ראווה- אלא מוסיקה אינטימית, דברים המתאימים לביצוע שקט מול המלך בחדרו- וכאן נכנס לתמונה פרנסואה קופרן.
קופרן נחשב היום לאחד מגדולי מלחיני הבארוק בכל הזמנים, והיה מוערך אפילו על יוהאן סבסטיאן באך שהכיר את עבודות המקלדת שלו. קופרן עצמו היה נגן עוגב מהמעולים שידעה אירופה, והוא אומץ על ידי לואי לאחר שזה שמע אותו מנגן בכנסיית סן ג’רבה סן פורטה. לואי זיהה את הגאונות של קופרן המתאימה להלחנת מוסיקה הולמת להלך הרוח האינטרוספקטיבי יותר בו היה נתון כעת.
קופרן היה נצר למשפחה מוסיקלית גדולה, וגם במוסיקה שלו ניכרת ההשפעה האיטלקית. תרומתו העצומה בשילוב העידון והאלגנטיות הצרפתית עם ההשפעות שבאו מאיטליה מהווה חוליה חיונית במעבר הלאה, לעידן הרוקוקו והגאלנט, התקופה ה”קלאסית”.
מישל רישאר דללנד (1657-1726)
להשלמת התמונה חשוב להזכיר גם את מישל רישאר דללנד, האחראי הרשמי על מוסיקת החצר אחרי לולי- החתום על הרבה ממוסיקת החצר המלכותית הגדולה, המפוארת והחגיגית- לצד יצירות דתיות ומוטטים גדולים- כולם לפאר והדר החצר המיתולוגית בורסאי של מלך השמש, לואי ה-14.
המוסיקה של לולי, שרפנטייה, קופרן ודללנד ממלאת תפקיד מרכזי בהגדרת המורשת התרבותית והאמנותית של שנות שלטונו של לואי ה-14. דרך יצירותיהם, תרמו ארבעת המלחינים למעמדה ולפארה של חצרו של מלך השמש, משקפת את הרעיונות הנשגבים של אהבה, הרואיזם, רוחניות, וגם סמכות אלוהית. המוסיקה שלהם מעידה על התסיסה, התחכום, והטעם הנפלא בנוף האמנותי של הבארוק הצרפתי, משולב בתור הזהב של שלטונו של לואי ה-14.
אהבתם את ההרצאה? רוצים לקרוא עוד כתבות שיכולות לעניין אתכם?
- מוזיקת בארוק צרפתית שתגרום לכם לחשוב שיוצריה השתגעו – חלק מהיצירות בכתבה הזאת הוזכרו במהלך ההרצאה, אבל יש כאן עוד לא מעט יצירות שלא הוזכרו ושווה לשמוע אותן.
- מסלול טיול ברובע ה-1 בפריז בעקבות מולייר – כפי ששמעתם בהרצאה, לולי ומולייר שתפו פעולה במשך רוב הקריירה שלהם. אם תרצו להכיר את פריז שבה שניהם חיו, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה הזאת.
- בניין האופרה של פריז – אם תרצו לדעת כיצד התפתחה האופרה בפריז החל מימיו של לולי ועד ימינו אנו, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה הזאת.