מעשה בשלושה פרנקופילים שהחליטו להתאסף בימי הקורונה ה”עליזים” באמצעות תוכנת ה Zoom ולדבר על מוזיקה צרפתית.
- מרים אדרי: פריזאית מבטן ובעלת האתר לבלות בפריז כפריזאי ומלידה אותה חלקכם כבר מכירים בזכות הכתבות הנהדרות שלה העוסקות במקומות הסודיים של פריז ובחיי היום יום שם.
- אוליביה דולשנאל: זוכרים את פינותיו של יואב קוטנר ב”זהו זה”? אז קבלו אוליבייה הוא מעין יואב קוטנר צרפתי. הוא עובד באחת מחברות התקליטים הגדולות של צרפת ויש לו אוסף מטורף של תקליטי ויניל שקמצוץ ממנו נשמע היום.
- סבין יעקובוביץ’: מרצה ומומחית לתרבות צרפת (מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק שלה כדי ללמוד עליה עוד) .
במהלך הסרטון המקסים הבא בהנחייתה של מרים מביא אוליביה כמה מהזמרים, הזמרות והמוזיקאים הצרפתיים שהוא הכי אוהב ונותן לנו לשמוע דוגמיות קטנות של היצירות שלהם. סבין מצידה מספרת לנו על חייהם של כל מהמוזיקאים הללו כולל כמה סיפורים סודיים שרוב הסיכויים שלא הכרתם.
אז אתם מוזמנים לקחת כוס יין אדום, להתיישב בנחת ולהתחיל לצפות בסרטון. אחרי שתסיימו תוכלו למצוא למטה מעט מידע על כל אחד מהמוזיקאים ואת השירים המלאים שהוזכרו (בסרטון עצמו ישנם רק דוגמיות על מנת לשמור על אורך סביר).
תהנו!
סרז’ גנסבור
סרז’ הוא אחד מהמוזיקאים הצרפתים הגדולים והמקוריים ביותר של המאה ה-20. היו לו חיים מאוד מעניינים שכללו ילדות בפריז של תקופת שואה ורומאנים עם בריז’יט ברדו, ג’יין ברקין ועוד לא מעט נשים יפהפיות. במהלך הסרטון שמענו קטע מהשיר Black Trombone שאותו ניתן למצוא כאן:
ואם תרצו לקרוא עוד על סרז’ גנסבור אצלי באתר אתם מוזמנים להיכנס לכתבות הללו:
- סרז’ גינזבורג מסע מוזיקלי וגם טיול פריזאי מאת הדר גבאי וצבי חזנוב – כתבה המכילה מספר עובדות לא מוכרות שלא ידעתם על סרז’ גנסבור (או סרז’ גינסבורג או גינזבורג) כולל מסלול טיול קטן בעקבותיו.
- סיפור אהבתם של סרז’ גנסבור ובריז’יט בארדו מאת גיל קיסרי – אני משער שהכותרת אומרת הכל, לא? 🙂
מישל לגראן (Michel Legrand)
מישל לגראן שמת שנה שעברה (2019) נחשב לאחד ממלחיני הסרטים הטובים ביותר בעולם והותיר אחריו המון קלאסיקות כגון “העלמות מרושפור” או “מטריות שרבור” שממנו זכור השיר האלמותי הזה:
https://youtu.be/Rq0yhizu0y8
אולם מישל לגראן היה לא רק מלחין מוזיקת סרטים אלא גם ג’זיסט מבריק. במהלך הסרטון שלנו הביא לנו אוליביה קטע מוזיקלי מתחילת שנות השישים של המאה ה-20 עם השם הפרנקופילי “I love Paris”. מנגינה זו הינה חלק מאלבום שמישל לגראן הלחין בגיל 22 אשר נמכר אז ב-1954 בשמונה מיליוני עותקים והפך לאלבום אינסטרומנטלי אגדי:
דג’אנגו ריינהארט
דג’אנגו ריינהארט היה נגן גיטרה מדהים, אשר הושפע מאוד מהמוזיקה הצוענית ומהג’ז. סבין מספרת כיצד יום אחד הוא נפצע קשה בשריפה שפרצה בקראוון בו התגורר וכתוצאה מכך נשרפו שתי ידיו. על מנת להתמודד עם הפציעה המציא דג’אנגו שורה של תנועות וצלילים שהותאמו למגבלות שלו ושהפכו לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה שלו. במהלך הסרטון שמענו קטע קטן מהיצירה הכי מפורסמת שלו Minor Swing והנה הקטע במלואו:
פרנסואז הארדי (Françoise Hardy)
ללא ספק אחת הזמרות הכי פריזאיות שיש. היא פרצה במהלך שנות השישים והשבעים והפכה לזמרת מאוד מצליחה. אולם להבדיל מהרבה זמרים וזמרות, אשר לאחר תקופה קצרה של תהילה די נעלמו בין דפי ההיסטוריה, הרי שפרנסואז הארדי ממשיכה לשמור על מעמדה בתור זמרת איקונית גם היום. השירים האהובים ביותר על פרנסואז הארדי הם שירים העוסקים בפרידות ולכן אין מתאים יותר מאשר להביא את שירה Comment te dire adieu, אשר התפרסם מאוד בשנות ה-80 לאחר שג’ימי סמרביל עשה לשיר רמיקס והפך אותו ללהיט דיסקו.
והנה גרסת הדיסקו של ג’ימי סאמרביל שהפכה את השיר לכל כך מפורסם.
ונסיים עם שיר חדש יחסית של פרנסואז הארדי שאני אוהב במיוחד:
אם תרצו להכיר יותר לעומק את פרנסואז הארדי אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה פרנסואז ארדי – פנים חדשות לבדידות.
בריז’יט בארדו
בריז’יט בארדו היא ללא ספק האייקון הצרפתי הכי מפורסם של שנות החמישים והשישים. היא לא התכוונה להפוך לשחקנית קולנוע אולם הבעל הראשון שלה, רוז’ה ואדים, קלט שמדובר באישה מאוד יוצאת דופן. הוא יצר עבורה סרט שנקרא “ואלוהים ברא את האישה” בשנת 1955 שהפך אותה לכוכבת בינלאומית.
מעטים יודעים שלבריז’יט בארדו לא היו מניירות של כוכבת והיא אהבה לחיות חיים פשוטים וללכת יחפה. בשנת 1973 היא עזבה את הקריירה הקולנועית והמוזיקלית שלה על מנת להקים קרן להצלת בעלי חיים. לטובת הקרן הזאת היא מכרה את כל רכושה ואף חזרה לרגע בראשית שנות ה-80 על מנת להקליט שני שירים חדשים שנוצרו לצורך גיוס כספים לקרן.
השיר שחלק קטן ממנו שמענו בערב הזה הוא La Madrague:
בריז’יט בארדו הפכה לבת זוגו של סרז’ גנסבור,עליו דיברנו קודם, וסיפור האהבה הזה יצר כמה מהשירים הצרפתים הכי מוכרים של שנות השישים.
בריג’ט ברדו וסרג’ גנסבורג נפגשו בפעם הראשונה ב-1959, באתר צילום של סרט קולנוע, הוא נדהם ממנה אך התבייש לגשת אליה. בסוף 1967, נפגשו שוב, הפעם הוא העז להציע לה שיר. הם הפכו למאהבים כי ברדו הייתה אז נשואה. מסיפור אהבה סוער וקצר בין בריגיט ברדו וסרג’ גנסבורג נולד אלבום שסרג’ כתב למען ה”מוזה” שלו, בריג’יט.
אחד מהשירים של האלבום הזה “JE T’AIME, MOI NON PLUS” הגיע למקום ה-12 (!) במצעד השירים האמריקאי (ה- billboard המפורסם) והפך לאחד מהשירים הצרפתיים הכי מצליחים בעולם.
אולם בערב הזה החליט אוליביה להשמיע שיר אחר שלהם (שגם הוא מאוד הצליח) בשם בוני וקלייד (Bonnie and Clyde):
זהו, זו הייתה התוכנית להפעם. מקווה שנהנתם ואתם מוזמנים להמשיך ולעקוב אחרינו מכיוון שבקרוב מאוד נעלה כאן תוכניות נוספות 🙂
Au Revoir ושימרו על עצמכם!
