המוזיקאי אנדרי מנוקיאן גילה בפרק “קשרים מסוכנים”, מתוך תוכנית טלוויזיה החושפת את סודותיהם של שירים, את הסיפורים המפתיעים, המטרידים, המקוממים, המסתתרים מאחורי שירי אהבות לא אפשריות מפורסמים.
קתרין רנז’ה ופרד שישן היו צמד מוזיקלי מקורי ובולט, “לה ריטה מיצוקו”. היא שרה והוא ניגן. הם היו יחד גם מחוץ לבמה. קתרין בגדה בפרד רק בפנטזיות. המיטה הזוגית לא ננטשה במציאות כמו בשירם “הנאהבים”. רק המוות הפריד בין קתרין ופרד, צוות מושלם בכל הנסיבות. רוחו של פרד ממשיכה לחיות עם קתרין.
הדובר בשיר “הנשים הקטנות של פיגאל” הוא לא הזמר עצמו, סרז’ למה, כי אם תמלילן ידוע, קלוד למל, שאשתו עזבה אותו. בגידה כפולה הן של האישה והן של הגבר המפתה ששיחק אותה חבר של הבעל. אך במקום לשקוע במרה שחורה, העדיף המקורנן לראות את חצי הכוס המלאה ולנצל את המצב כדי להשתעשע עם מקצועניות פיגאל. בשיחות ואף יותר מכך.
פטריסיה קרלי זועקת את זעקת הבחורה שאהובה בחר להתחתן עם אחרת. לא כי התאהב ביריבה אלא משום אינטרסנטיות בלבד. הכלה העתידה היא עשירה ומכובדת. גם יפה, מודה הדוברת, שלמרות שהיא עדיין שבויה בקסמיו של החתן, בחרה לנתק את הקשר.
הזמרת הבלגית קלר לפי לא מצאה, כמו פטריסיה קרלי, את הכוח לסרב. כלואה במערכת יחסים אלימה והרסנית, נותרה המומה ושבורה זמן רב. חברתה איזט, שהייתה עדה להופעת האהבה המבטיחה שהתגלתה מהר מאוד כשקרית, שרה את החוויה בקול עמוק ומרטיט, במילים פואטיות ונוקבות.
סילבי ורטאן, שבעלה ג’וני אלידיי בגד בה בפרהסיה, זעמה עליו זעם גדול אך החליטה לתת לו סיכוי שני. על אהבה כזאת לא מוותרים בקלי קלות. בני הזוג המפורסמים התקרבו שוב זה לזו הודות לשיר אהבה שנעשה להיט ענקי, “יש לי בעיה”.
גבריאל רוסייה, מורה לספרות שניהלה רומן אסור עם תלמיד, שילמה את המחיר האולטימטיבי כשפתחה את ברז הגז בדירתה בצפון מרסיי. שארל אזנבור הזדעזע מהטרגדיה, התקומם נגד הקונסרבטיזם המשתק של חלק גדול מהחברה הצרפתית ושר את “למות מאהבה”.
כל קשת האהבות הכושלות, המיוסרות והמייסרות מיוצגת בשירים הצרפתיים כי צרפתים ואהבה זה סיפור אהבה… צרפתי, כמובן. הבה נרד לעומקם של דברים ונשמע את השירים.
לה ריטה מיצוקו, הנאהבים
Les Rita Mitsouko, Les amants
בשנת 1993, עשר שנים לאחר ההצלחה הענקית של “מרסייה ביילה”, בא הצמד “לה ריטה מיצוקו” ומציג מה שיהיה להיט נוסף: “הנאהבים”.
להקת הפופ רוק האוונגרדית “לה ריטה מיצוקו” הייתה מורכבת מנגן הגיטרה פרד שישן ומהזמרת קתרין רנז’ה. הזוג נפגש בסוף שנות השבעים ומאז לא נפרד. שיתוף פעולה אומנותי וחיי זוג ללא עננים במשך שלושים שנה עם שלושה ילדים עד שהמוות הפריד ביניהם. פרד נפטר מסרטן ב-2007.
השיר “הנאהבים” מספר את ההפך הגמור. הגברת מסתובבת במיטתה, בוערת מתשוקה אל הגבר שלה אך זה משוטט בנמל, מחפש אחרי בחורים צעירים. מצד אחד בני הזוג שהולכים ודומים יותר ויותר זה לזו, מצד שני מלחים לוהטים מזדמנים.
קתרין קיבלה השראה מלחן אירי (I’m not irish), פרד עיבד, ערך, שיפץ, שיפר. קתרין חיברה את הטקסט, לא מייד, לקח שנתיים עד שהשיר קיבל את צורתו הסופית ועלה על במה. כנראה שלקתרין הסטרייטית והנאמנה היו כל מיני דחפים מודחקים, חבויים עמוק עמוק, והיא הביעה אותם בטקסט שבו הגבר יוצא לקבל סיפוקים חד מיניים בעוד האישה נותרת בודדה ורעבה, מלופפת בסדינים.
האם קתרין היא הגבר בשיר, האם פרד הוא האישה בשיר. מכל מקום את הוואלס הזה רוקדים יותר משניים. צפוף מדי, כמו שאמרה ליידי די בקונטקסט שונה. לא בחייהם הזוגיים הממשיים של קתרין ופרד שהיו חפים מבגידות.
הבמאי לאוס קאראקס, ששמע את “לה ריטה מיצוקו” על הבמה, התלהב ושיבץ את השיר בפסקול סרטו “הנאהבים מפריז” (Les Amants du Pont-Neuf,1991), בתחילתו ובסצנת הסיום שלו. לא אותם יסורים, לא אותם קשיים, אך השיר התאים. קתרין ופרד היו כה גאים לתרום לסרט…
ובינתיים נשמע השיר באולמות הקולנוע והקונצרטים בלבד. היה צריך לחכות לשנת 1993 כדי לשמוע אותו צרוב בדיסק, באלבום האולפן הרביעי של “לה ריטה מיצוקו”, הקרוי Système D.
בלי השיפוצים של פרד, השיר לא היה כל כך מוצלח, לדברי קתרין. הלחן שלה היה נותר פשוט מדי. כל אחד משך לצד שלו, הביא את טבעו, סגנונו, שונותו והחיכוך הפורה הזה הצית להבה. בין קתרין ופרד שררה הרמוניה. הסתירה המדומה יצרה את השילוב המושלם בין שני המוזיקאים, הצוות היה על הגובה. למרות הטקסט הפרוע, קתרין ופרד היו זוג מן האגדות. כמו שאומרים היום, אין דברים כאלה.
קתרין ממשיכה את דרכה לבד אך פרד, הנמצא איתה בליבה, לוחש לה כל הזמן ומכוון אותה, מעודד. כשנדמה לה שמעיין ההשראה יבש, היא שומעת את פרד אומר לה לשאוב, לשאוב, להמשיך לשאוב. זה יגיע. הדיאלוג עם האהוב נמשך מעבר למוות.
סרז’ למה, הנשים הקטנות של פיגאל
Serge Lama, Les P’tites Femmes de Pigalle
“לה ריטה מיצוקו” נכנסים לעולמו האינטימי של זוג באופן מקורי וקליל. גם סרז’ למה בחר בדרך משועשעת (אם כי בסגנון שונה לחלוטין מזה של “לה ריטה”) כדי לתעד משבר חיי נישואים של חבר.
בשנת 1973 מקדם סרז’ למה את שירו החדש “הנשים הקטנות של פיגאל”. סרז’ איננו עדיין הזמר הפופולרי שיהיה עוד מעט. הוא מתוייג כזמר אינטלקטואלי של הגדה השמאלית, עצוב ומדכא (מחלים אט אט מתאונה טרגית). אי לכך, הרבה דלתות סגורות בפניו. סרז’ בוער מזעם ומעלבון, חולם על הצלחה.
ואז מתחולל המפנה שישנה את מהלך הקריירה של הזמר. באביב 1972 סרז’ עומד להשתתף בתוכנית רדיו עם מלינה מרקורי, סרז’ רז’יאני ותמלילן ידוע בשם קלוד למל (Claude Lemesle). השלושה אוכלים ארוחת צהרים יחדיו לפני התוכנית.
מלינה, סקרנית תמיד לשמוע על חייהם הפרטיים של חבריה, שאלה את קלוד למל מה קורה. קלוד ענה לה שחודשיים קודם לכן גבר, שהעמיד פני חבר, הסתנן לחייו הזוגיים וגנב לו את אשתו. “הוא ניצל את אמוני כדי לפתות את אשתי שעזבה אותי לטובתו. הייתי אמור להיות עצוב אבל כלל וכלל לא. כל ערב אני יוצא לפיגאל, שותה יין עם נשות הרובע, מפטפט, משתעשע, מכייף ולפעמים עולה…”.
הסיפור העסיסי של קלוד למל נשאר חרות בראשו של סרז’ למה. כמה ימים לאחר מכן, בעודו מחפש שירים לאלבום חדש, כתב על נייר את הווידוי ששמע מפי קלוד, הבעל הנבגד שמצא ניחומים בפיגאל.
ניחומים? לא בדיוק. אפילו לא כואב. צפצוף אחד ארוך. שם פס. בגוף ראשון מספר הבעל המקורנן איך התחיל לתלוש את עלי הכותרת של פרחי הרע, איך מנמלה נעשה צרצר, איך פקח עיניו והבין שבאהבה, עד עתה, לא היה שווה פרוטה, לא הבין דבר וחצי דבר. הודות לשיעוריהן של נשות פיגאל, ילמד הכול. העתיד מבטיח.
וההווה מהנה. הסרסורים מזמינים אותו לכוסיות, המלחים קוראים לו אדמירל. כך נעשה מכור לחטאים שהכנסייה מוקיעה, למקומות שהיא אוסרת את הכניסה אליהם. מקורנן אך מרוצה.
הלחן שחיבר ז’אק דאטאן למילים של סרז’ למה עמד בניגוד גמור לכל שירי הדיכאון הקודמים של הזמר. מנגינה סוחפת, עליזה, של נשף ריקודים פופולרי או יריד שעשועים.
בינגו. מנחי תוכניות הטלוויזיה, שהחרימו את סרז’ קודם לכן, פתחו שעריהם לרווחה. ההזמנות יורדות כגשמי ברכה. סרז’ שבר את תדמית האומן המיוסר שדבקה בו בעקשנות והשיג את מעמד הזמר העממי המבוקש שחשק בו כל כך. תודה לקלוד למל שבזכות תגובתו המקורית לבגידת אשתו וחברו הטוב נולד הלהיט המושלם.
פטריסיה קרלי, מחר אתה מתחתן
Patricia Carli, Demain tu te maries
הזמרת הצעירה, פטריסיה קרלי, בת 25 ב-1963, צועקת את סיפור האהבה שלה שמסתיים באכזבה. הבחור אליו היא פונה בשיר, איתו חוותה תשוקת בשרים לוהטת, בחר להתחתן עם בחורה אחרת, עשירה (וגם יפה, מודה המובסת, ומצויידת בכל המעלות) כדי להבטיח את עתידו וזקנתו וליהנות מהכבוד שיזכה בו הודות לנישואיו.
המאוהבת המאוכזבת מברכת את החתן ברכות מרירות ומבשרת לו שהחליטה לא להתראות איתו יותר. מדוע שייהנה משני העולמות, מדוע שתחלוק אותו עם האישה הרשמית? בחרת בדרך הבורגנית ולא בדרך התשוקה והאהבה, אני מסרבת להמשך פגישותינו הלוהטות ואומרת לך לא.
השיר הדרמטי השאיר את חותמו, כשיצא בשנת 1963, על דור שלם שהתפעל מהחלטתה האמיצה של הבחורה שאיננה מעוניינת לשחק אותה חצר אחורית. הפנית גב לאושר, בחרת באמביציה, בתהילה וברווחה, קבל אחריות! הנבגדת המובסת מגינה על כבודה וחוגגת ניצחון מסוים. שלא לדבר על הביצוע המלוטש ומלא הרגש של פטריסיה קרלי, בעלת העיניים העצובות והמתחננות, כיאות לנסיבות.
בעיצומו של גל מוזיקת היה-יה, מילים חלקות ותפלות על לחנים אמריקאיים, שכנעה פטריסיה קרלי את מנהלה האומנותי דאז, ליאו מיסיר (Léo Missir), להסתכן בשיר שונה, יוצא דופן על רקע התקופה. פטריסיה, בת של מהגר איטלקי, שחיברה את שיריה, לחן ומילים בעצמה, התעקשה להקליט שיר פתטי, דרמטי, מבוסס על חייה הפרטיים.
פטריסיה צדקה. האומנית העלומה פרצה בשנת 1963 אל התודעה, נעשתה כוכבת, בזכות השיר האוטוביוגרפי שנעשה הסלואו הלוהט של קיץ אותה שנה מבורכת. גם ברמה האישית חייה של פטריסיה עלו, לכאורה, על פסים רצויים כשנחלצה מהמעמד המפוקפק של האישה החשאית ונישאה באור למנהלה האומנותי.
אך פטריסיה הפסיקה לשיר בעצמה, כך פתאום, וחיברה שירים לזמרים אחרים, טינו רוסי, ניקולטה, קלוד פרנסואה, מיריי מתייה, דלידה. דניאל גישאר (Daniel Guichard) חייב לה את הלהיט “הרוך” (La Tendresse) ודוד-אלכסנדר וינטר (David-Alexandre Winter) את “או ליידי מרי” (Oh Lady Mary).
מדוע נעלמה היפה והמוכשרת מהבמה? שלושים שנה לאחר מכן חשפה פטריסיה שבן זוגה קינא בהצלחתה. הזמרת רצתה להרשים את בעלה, ליאו מיסיר, מנהל אומנותי מצליח ומגלה כשרונות ידוע (פרנק אלמו, ריקה זראי, דניאל בלבואן, ניקולטה, נינו פרה ועוד) בחברת התקליטים של אדי ברקלי והמשיכה להזהיר.
יותר מדי. הפתעה פרדוקסלית: בן הזוג, שעשה הכול בהתחלה כדי שפטריסיה תפרוץ ותצליח, הורה לה להפסיק להופיע. מספיק. או את או אני. ופטריסיה המאוהבת ויתרה בשבילו על קריירת הזמרה שלה והסתפקה בחיבור להיטים לזמרים אחרים.
הנישואים הסתיימו בכל זאת בגירושים. פטריסיה לא נעשתה כוכבת ענקית למרות הלהיט ההיסטרי וההיסטורי של קיץ 1963. אחרי אירועי חיים קשים ובעקבותיהם הפניית גב מצד עולם המוזיקה הקלה הפריזאי, עזבה את העיר ועברה לגור ברוקברון, ליד הגבול עם מונקו. הגברים היו, אכן, אבן נגף בחייה של פטריסיה אך בזכותם השאירה חותם בלתי יימחה בדמות השיר הבלתי נשכח “מחר אתה מתחתן”.
איזט, בד בוי
Yseult, Bad boy
פטריסיה קרלי אמרה “לא” אך הצעירה בת גילה בשיר של איזט, “בד בוי”, לא מצאה את הכוח לנתק מיידית את הקשר. הזמרת איזט נכנסה לעורה של חברה המספרת בקול כנוע על התאהבותה הנואשת בבחור רע שרמס אותה עד עפר.
איזט בת ה-26 לא חוששת להצהיר קבל עם ועדה שהיא פגיעה ורגישה, עצמאית וחזקה. שניות זו, חוזק וחולשה, אפשרה לה, כנראה, את ההזדהות עם חברתה, אומנית כמוה. איזט איננה חוששת לבכות ולהודות בשגיאות ובאותו זמן להפגין דעתנות, החלטיות, עצמאות וחירות.
את הסגר הראשון בילתה איזט בבריסל בחברת הזמרת קלר לפי (Claire Laffut) שחוותה מערכת יחסים רעילה והרסנית, תחת מגפיו של רודן. איזט התחילה לאט לאט לכתוב טקסט לסיפור ולחבר לו מנגינה. כוונתה ההתחלתית הייתה ליצור קטע בסגנון ג’יימס בונד או דלידה אך להשראה חוקים משלה.
שיר נוגה של השלמה עם ההתאהבות, עם היחס המשפיל של הבחור הרע שבתחילת הקשר התייחס לבחורה כאל מלכה ולאחר מכן כאל אבק. האהבה מראה פניה במפתיע, כמו גזרת גורל, באה עד בית הקורבן. אין אמצעי התגוננות.
השיר כתוב בצורת מחזה תיאטרון: מישהו דפק על דלתי, הדופק הואץ, הזמן עמד מלכת, זאת הייתה האהבה, זה שחיכיתי לו. הוא מדליק ומכבה, עושה בי כרצונו. זוהי השעה שבה השמש נכנסת אל קינה, הלילה שינה פניו, ידיו טעונות זעם. איפה האיש שחיכיתי לו? אל תשאלו אותי שאלות. מי מאיתנו יעזוב ראשון?
בעידן של אסרטיביות נשית, בשנת 2020, דרוש אומץ רב כדי להודות בקשר כזה, גם אם נמשך זמן מוגבל. שיר איטי, עצוב, לקול צלילים פשוטים, חשופים, על חולשה, כניעה ושעבוד.
זה לא היה, כאמור, סיפור אישי של איזט אבל הוא נגע בה עמוקות ונתן לה השראה לשיר. קלר לפי, שחוותה את מערכת היחסים ההרסנית, הוקסמה והתרגשה מהשיר של חברתה שידעה לתרגם חוויה אלימה וטראומטית לשפת מוזיקה מעודנת. היא לא שומעת אותו תכופות. קשה מדי.
ג’וני וסילבי, יש לי בעיה
Johnny et Sylvie, J’ai un problème
בעוד איזט ניכסה לעצמה סיפור אהבה מרעיל, זוג זמרים מפורסם, ג’וני וסילבי, המחיזו בדואט את קשיי נישואיהם שלהם. כבר עשר שנים שג’וני וסילבי מגלמים את אחד הזוגות היותר אגדתיים של הזמר הצרפתי.
האידיליה התחילה בתחילת שנות השישים, סילבי זמרת מבטיחה בת 19, ג’וני כבר אליל נוער. ב-12 באפריל 1965 התחתנו השניים מול המון משתולל. שלוש שנים לאחר פגישתם, ב-14 באוגוסט 1966, נולד בנם דוד.
היחסים יודעים מעלות ומורדות, פרידות והתפייסויות. ג’וני, חסר מנוח, חסר גבולות, מאוהב בקריירה שלו, זונח תכופות את הבית. בקיץ 1972 (ואולי קודם לכן) פצח ג’וני ברומן לוהט עם הזמרת הקנדית ננט וורקמן ֹׁ(Nanette Workman). תמונותיהם מופיעות בתקשורת. ג’וני לא טורח להסתתר.
ננט וורקמן הייתה קשורה ביחסים מקצועיים עם ג’וני. ב-1971 הייתה זמרת מקהלה שלו, באלבום ועל הבמה, ב-1972 השתתפה בהרכב הרוק “אנז'” (Ange), שחימם את המופע “ג’וני קירקוס” (Johnny Circus). באותה שנה הפיק ג’וני תקליט שלה שכלל בצד ב’ דואט משותף איתו, “ללמוד לחיות יחד”. כמה אירוני… ג’וני יתאר את היחסים עם ננט מאוחר יותר כגיהנום ויביע צער שלא ניתק אותם מוקדם יותר.
באותה שנה, ויש אומרים אף שנה קודם לכן, הפכו היחסים המקצועיים ליחסים אישיים. ג’וני הגדיר את הבלונדינית היפהפיה כאלטר אגו שלו, ככפילתו הנשית.
הלא מאוזנת והאובדני, שניהם מאוהבים בסיכונים, הסניפו יחד קוקאין וערב אחד, כשהגזימו במנה, שיחקו ברולטה רוסית. תודה לכדור שהיה במקום הנכון. ג’וני קיבל את חייו במתנה וזאת לא בפעם היחידה.
סילבי הנבגדת, מושפלת שבעתיים כשראתה בתקשורת את צילומי בעלה וחברתו, איימה לשבור את הנישואים. ג’וני נבהל, ניתק מהר את יחסיו עם האחרת ואץ להשקיט את סילבי. ברגע האחרון שינתה דעתה ולא עזבה. אך נזקים בכל זאת נגרמו ומעבר לכך, תדמית הזוג נפגמה קשות. הצורך להציל את המיתוס נעשה דחוף. כיצד להשקיט את המעריצים?
או אז עלה במוחו של המנהל האומנותי של שניהם, ז’אן רנאר, רעיון אדיר: להמחיז את התקרבות הזוג בשיר. הייתה לו במגירה מנגינה ישנה שחיבר לפני כמה שנים. את המילים יחבר מישל מלורי, ידיד של ג’וני וסילבי שמכיר את שניהם ביחד ואת כל אחד מהם לחוד.
“יש לי בעיה, אני מרגישה שאני אוהבת אותך. או, יש לי בעיה והיא שגם אני אוהב אותך”. כך הפכו ז’אן רנאר ומישל מלורי את הקערה על פיה. אף מילה על בגידותיו של ג’וני, הס מלהזכיר…
סילבי הדיסקרטית סירבה לשתף פעולה אך ז’אן רנאר ידע לפתח את הנימוקים הנכונים. באביב 1973 קידמו ג’וני וסילבי את הדואט על במות הטלוויזיה. הקהל נרגע בנוגע ליציבות נישואיהם, השתולל שוב, השיר הפך להיט.
שבע שנים לאחר ההתקרבות נפרד בכל זאת הזוג. אך סילבי מעולם לא הצטערה על שהסכימה לשיר את הדואט. להפך. “כמה טוב עשית שהתעקשת”, אמרה לז’אן, “אחרת היינו מפסידים בגדול…”.
שארל אזנבור, למות מאהבה
Charles Aznavour, Mourir d’aimer
יש עובדות חיים שההומור לא יאה להן. כך סיפור האהבה בין מורה בת 32, גבריאל רוסייה (1937-1969), לתלמיד קריסטיאן רוסו (1952), שחמש עשרה שנים הפרידו ביניהם, על רקע הפגנות מאי 1968. התאבדותה של המורה, שבית משפט דן אותה ביולי 1969 לשנת מאסר על תנאי בעוון פיתוי קטין, עוררה סערת ענק.
גבריאל רוסייה השתחררה מהכלא בו בילתה פעמיים כמה שבועות אך לא עמדה בלחצים. המורה המבריקה לספרות, אם לתאומים, בן ובת (1959), שקעה בדיכאון.
גבריאל רוסייה חששה, מעבר לפרשת האהבים האומללה, שהכתם ידבק בה לעד, שתוקא ממערכת החינוך ותישאר ללא פרנסה. במכתב מיואש לבעלה לשעבר היא מבקשת ממנו לדאוג לתאומים. ב-1 בספטמבר 1969 פתחה את ברז הגז בדירתה לאחר שאטמה את כל הפתחים. ניסיון התאבדותה השני צלח.
סיפורה הטרגי של מורת התיכון, מה שנקרא אז “פרשת גבריאל רוסייה”, הוליד סרטים ושירים. המפורסם בסרטים הוא “למות מאהבה” של אנדרה קאיאט (1970) והמפורסם בשירים קרוי באותו שם, לפי הסכמה בין הבמאי לזמר, וחובר על ידי שארל אזנבור (1971).
שארל אזנבור, בשיא תהילתו, כוכב בינלאומי, סיבובי הופעות בחו”ל, נמצא בצרפת בעת סופה של הדרמה. “כשמיליונר בן 70 חי עם בחורה צעירה, לא אומרים כלום”, הוא נזכר ברגשותיו ובמחשבותיו בעת ההיא. “אך האישה האומללה שחוותה סיפור אהבה אותנטי עם בחור צעיר, גוררים אותה בבוץ ודוחפים אותה להתאבדות”.
שארל ראה נכון. איך לקבל את מה שאי אפשר לקבל? צביעותה של החברה השמרנית מרתיחה את שארל. השיר “למות מאהבה” נכתב מעצמו תוך שלושה ימים.
שארל הטוב, לעולם לא נרתע מלגעת חזיתית בנושאי חברה נפיצים ועוד בתקופה ההיא. באומץ רב יצא נגד מה שכינה האווילות והלך הרוח הבורגני. וגם בשיר הזה, כמו בשירו על ההומוסקסואל הטרנסבסטיט, שר בגוף ראשון, מזדהה עם המורה נגד שופטיה חדורי השנאה שלא השאירו לה כל יציאת חירום אל עבר האוויר הפתוח.
שארל עמד מול מראה, הביט בהשתקפות פניו בה וחיפש את פניה של גבריאל, היסוסיה וכאבה לפני ביצוע המעשה הגורלי. טקסט נוקב, דרמטי, העולה בקרשנדו אל הסוף הבלתי נמנע, “למות מאהבה”, שלוש פעמים.
מרצון מלא לשקוע בלילה
לשלם על האהבה במחיר החיים
לחטוא נגד הגוף אך לא נגד הרוח
למות מאהבה
(…)
לעזוב בראש זקוף
לצאת מנצחת מתבוסה
להפוך את כל הנתונים
למות מאהבה
תזמור מושלם, מילים פשוטות, ערוכות בסדר הנכון, שירו של אזנבור האפיל על כל יתר השירים שהוקדשו לטרגדיה ונשאר לעד בזיכרון.
יש, בכל זאת, אהבות שמחות
שארל אזנבור היה מאושר בחייו הפרטיים. סילבי ורטאן, שג’וני היה ונשאר חלק חשוב מחייה האישיים והאומנותיים, מצאה בן זוג מתאים. היא חיה איתו באושר עד היום. ג’וני מצא עוגן בדמותה של לטיסיה. אין להכחיש את תמיכתה בו. לטיסיה מעולם לא עזבה למרות כל הבגידות. ננט וורקמן מצאה אהבה מאוחרת וחיה בחווה. קתרין ופרד חיו חיי זוגיות ומשפחה מושלמים תוך שיתוף פעולה אומנותי פורה ומיוחד. מאמר זה מתמקד בשירים המביעים את הצדדים האפלים ביחסי גברים-נשים אך יש אהבות שמחות. וגם מקטעים ותקופות מסובכים אפשר להיחלץ.
הכתבה מבוססת על הפרק, “קשרים מסוכנים”, בסדרת הטלוויזיה “החיים הסודיים של השירים”, בהגשתו של אנדרי מנוקיאן ובבימויה של קלואה שובן. הפרק שודר ב-8 ביולי, 2022 בערוץ הטלוויזיה פרנס 3
La Vie Secrète des Chansons, Les Liaisons dangereuses, animé par André Manoukian et réalisé par Chloé Chovin, diffusé le ven. 08.07.22, à 23h24, France 3
כתבות נוספות, המבוססות על אותה סדרה, פורסמו קודם לכן וניתן למצוא אותן כאן:
