ישנן הרבה ערים יפות בעולם אולם פריז יש רק אחת. לדעתי הסיבה העיקרית לכך היא לא הארכיטקטורה (וינה או רומא יפות לא פחות מפריז לטעמי) או הקולינאריה (שכבודה במקומה מונח). מה שעשה את פריז הם האנשים המרתקים שהתגוררו בה והשאירו עליה את חותמם.   

קחו לדוגמא את ויקטור הוגו או אמיל זולא. הוגו כתב את “הגיבן מנוטרה דאם” שמחייה לנו את פריז של ימי הביניים  ו”עלובי החיים” שמזכיר לנו איך פריז נראתה לפני נפוליאון השלישי. זולא מחיה לנו את פריז של הקיסרות השנייה באמצעות שורה של רומאנים כגון “המשיסה”, “גן עדן לנשים”, “ז’רבז”, “נאנה” ואחרים. כל אחד ואחד מהם אחראי בתורו למיתולוגיה של עיר האורות.

אולם לא רק סופרים מפורסמים אחראים לקסם של פריז. קחו לדוגמא את קוקו שאנל ואיב סן לורן, אשר הפכו את עיר האורות לעיר העורות (והמשי, והמלמלה…). האם פריז הייתה באמת פריז ללא האופנה העילית שהם יצרו?

ולבסוף אסור לשכוח גם אנשים שלא נולדו כלל בפריז (או אפילו בצרפת), כגון פיקאסו או המינגווי, אשר חיו בעיר והשאירו בה חותם בל ימחק. 

החלק הזה של מסלולי הטיול בפריז עוסק בכל אלו ואחרים ומאפשר לכם באמצעות התחקות אחר עקבותיהם לגלות לא רק את סיפורם של האנשים שהשפיעו על פריז אלא גם כיצד פריז השפיעה עליהם.