צרפת – ספרד ,סיפור אהבה בעתות מלחמה מאת רונית גרומן

אהבה היא ציפור סוררת אשר איש לא יוכל לאלף

ותוכלו לקרוא לה ,אך יהיה לשווא ,כי אין זו דרכה לבוא.

דבר לא עוזר , גם לא תפילות…..

אהבה היא ילד צועני , מעודה לא ידעה היא כל חוק,

אם לא תאהב אותי, אותך אוהב, אם אותך אוהב, היזהר !

הבנרה  ( Habanera). אריה מאופרה ” כרמן ” של המלחין הצרפתי ז’ורז’ ביזה.

“כרמן”  הצוענייה הספרדייה, גיבורת האופרה, הייתה מזוהה עם התדמית של ספרד בעיני הצרפתים  במאה ה- 19. אקזוטית, מפתה, מרתקת, מרגשת אבל גם אפלה, מאיימת ומסוכנת.

 מדוע ספרד? מה היה סוד משיכתה וקסמה בעיני הצרפתים? כיצד זכתה אומנות ספרד לשיא של הערכה לאחר מאות שנים של ערפול, בדוד ורחוק ?

“הכיב הספרדי המדמם” מלחמות נפוליאון בחצי האי האיברי

באופן פרדוקסלי  “סיפור האהבה צרפת – ספרד” במאה ה- 19 התחיל במלחמה מתישה ואכזרית.

“המלחמה האומללה ההיא הרסה אותי, זה פיצל את כוחותיי, הכפיל את התחייבויותיי, ערער את המורל שלי. כל האסונות שלי קשורים בכיב הספרדי הקטלני ” נפוליאון בונפרטה בזיכרונותיו….

“מלחמת חצי האי” היא אחת מהמערכות במלחמות הנפוליאוניות, שהתחוללה בין 1807 ל- 1814. צרפת לחמה נגד ספרד ובנות בריתה, אנגליה ופורטוגל, על השליטה בחצי האי האיברי. נפוליאון הדיח את מלך ספרד מכיסאו, ומינה את אחיו הגדול ז’וזף בונפרטה למלך ספרד. הכתרת מלך מטעם צרפת התקבלה בעוינות בציבור הספרדי, על אף מאמציו של ז’וזף להתחבב על נתיניו ושאיפותיו הכנות למלא תפקיד של מלך חוקתי ונאור.

התקוממות עממית נגד הצרפתים פרצה ב- 2 במאי 1808 ובמהרה התפתחה מלחמה שלבשה אופי של לוחמה זעירה ולא סדירה – מלחמת גרילה .צעדי הדיכוי הקשים ומנהג הצבא הצרפתי לכלכל את עצמו עם אספקה שנבזזה מהאיכרים המקומיים הפכו את שנות המלחמה לאכזריות במיוחד.

במשך השנים נמשכה המלחמה שסירבה להסתיים לכן כונתה “הכיב הספרדי”. מלחמת חצי האי הסתיימה בתבוסה מוחלטת עבור הצרפתים. ב 1813 הצבא הבריטי, ספרדי ופורטוגזי חצה את הפירינאים לצרפת היבשתית .מיואש מהמצב הקשה, חתם נפוליאון על הפסקת אש עם ספרד.

נפוליאון נחלש מאד, הובס בקרבות הבאים ובסופו של דבר התפטר וגורש לאי אלבה.

“הכיב הספרדי” עזר להפיל את האימפריה הצרפתית !

אכזריות המלחמה תוארה על ידי הצייר הספרדי פרנסיסקו גויה בסדרה של 80 תחריטים .הסדרה, מקאברית , נוקבת , מזכירה לכולנו כי מלחמה יכולה להוציא את הגרוע ביותר מהאדם.

מסעות סופרים לספרד במאה ה- 19, ספור אהבה

ספרד הייתה עבור האירופאיים במאה ה- 19 השער למזרח: “ספרד היא חצי אפריקה” (ויקטור הוגו). בתקופה זאת ספרד נחשבה כארץ שונה מאירופה, חצי אוריינטלית, פרימיטיבית, בלתי יציבה, מסתורית ואולי מסוכנת.

אבל ספרד החזיקה מורשת עשירה במיוחד. לאחר שהמוסלמים מצפון אפריקה פלשו לחצי האי האיברי ב- 711 – 714 הם פתחו תרבות עשירה במשך 700 שנה. בזמן שאירופה הייתה שקועה בחשכה של בורות ומלחמות זהרה כלפיד חליפות קורדובה המוסלמית באדריכלות מפוארת, ספרות ומדע.

לאחר הכיבוש מחדש של חצי האי האיברי הפכה ספרד לישות פוליטית אחת תחת שלטון נוצרי. גילוי יבשת אמריקה על ידי קולומבוס ב 1492 וכיבושי הספרדים בייחוד בדרום יבשת אמריקה הפכו את ספרד לאימפריה טרנס אטלנטית עשירה. ימי גדולה אלה “תור הזהב” התאפיינו גם בפריחה בתחום האומנותי והספרותי.

גלוי מלא הערצה של כל אוצרות ספרד הגיע במאה ה- 19 בעקבות הפלישה הצרפתית והמלחמה הכואבת שנמשכה שנים רבות. בזמן המלחמה ואחריה גבר זרם הנוסעים לספרד וביניהם : Theauphile Gautier , Alexandre Dumas , George Sand,Prosper Merimee,Chateaubriand, Victor Hugo….

עבור אנשי הרוח של דור הרומנטיקנים, ספרד הייתה מוקד משיכה קסום. הם תארו נופים, ארמונות וגנים בסגנון מורי, פסטיבלים, מלחמות שוורים, תלבושות, קסטנייטות, ריקודי פלמנקו כמייצגים את רוחה של ספרד.

“בנוסף לארץ הלידה לכל אדם יש גם ארץ שאמץ לנפשו…עבורי ארץ זאת היא ספרד”  (.Theauphile Gautier ) במשפט זה מנסח הסופר תובנה מרתקת: על מפת הנפש האנושית משורטטים גבולות שונים מהגבולות המדיניים והגיאוגרפים. להוויה הלאומית והפוליטית יכול להיות מרכז אחד ומרכז אחר או נוסף לעולמו הרוחני.

פרוספר מרימה נסע פעמים רבות לספרד. שם בילה שעות רבות במוזיאון “פראדו”, ראה מלחמות שוורים ולמד את הארכיטקטורה של המבנים המורים בגרנדה וסביליה. ב 1830 פגש את דוכס De Montijo   אתו היו לו נושאי עניין משותפים רבים בתחום הספרות, היסטוריה ופוליטיקה. בביקור בביתו הוא פגש את הדוכסית ומפיה שמע לראשונה את הסיפור על “כרמן” ! באותם ביקורים הוא הכיר את בתם הצעירה של הדוכסים (בת 4 שנים)  Eugenie אשתו בעתיד של נפוליאון השלישי !

כן….יש גם חתונה בסיפור האהבה צרפת – ספרד….

“התאבון הצרפתי” לציורי “תור הזהב” הספרדי, סיפור אהבה ממבט ראשון על רקע מלחמות נפוליאון

בתקופה ש “הספרות והציור היו אחיות” רוח ספרד האמיתית  התגלתה לצרפתים בעבודותיהם של ענקי הציור הספרדי שפעלו במאה ה- 17 וציירו בסגנון הבארוק: Diego Velazquez , Jose de Ribera,Francisco de Zurbaran ,Bartolome Esteban Murillo

עד המהפכה הצרפתית ,הציור הספרדי בצרפת  הוצג בהזדמנויות נדירות. בזמן המהפכה הצרפתית , הלובר כמוזיאון העם ולא רכוש אצולה ,היה אמור לשמש בית ספר נעלה לציור. האומנים הוזמנו להעתיק יצירות וללמוד מגדולי האומנים. אידיאולוגיה זאת ודאי לא תאמה למה שקרה בזמן מלחמות נפוליאון: שוד מאות יצירות אומנות מהארצות הכבושות. “יצירות אומנות גאוניות…מגיעות לפריז, הבירה של הרפובליקה הצרפתית, ארץ החופש, שוויון ואחווה” ( ציטוט מדברי הצייר David ).

הכובשים הצרפתים בספרד היו מודעים שמאחורי הקירות של הכנסיות, המנזרים, הקתדרלות, הארמונות, האוספים הפרטיים נמצאים אוצרות אומנות יקרי ערך.

מאות יצירות שנתפסו  על ידי הכובשים הצרפתים עשו את דרכם ללובר או לאוספים הפרטים של אנשי הצבא. המראשל  Soult מפקד הכוחות הצרפתים בדרום ספרד הצליח לבנות ולהעביר לפריז אחד האוספים החשובים בזמנו של ציור ספרדי. אחרי 1812 האוסף שהוצג בביתו ב  Rue de l’Universite וציירים יכלו להתרשם מעבודות של ציירים ספרדים.

בתום המלחמה  ב- 1815, צרפת המובסת נאלצה להחזיר את התמונות שנמצאו בלובר. התמונות של מארשל Soult  נותרו בצרפת אך לאחר מותו היורשים מכרו אותן במכירות פומביות.

המפגש עם אומני ספרד היה קצר ימים אבל, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון …..

“הגלריה הספרדית”, סיפור אהבה על רקע קרב טרוקדרו

להיכרות יותר מעמיקה עם גדולי הציירים של “תור הזהב” הספרדי תרמה היוזמה של המלך לואי פיליפ. בשנה 1838 נפתחה בלובר הגלריה לציור ספרדי.

מה הרקע הפוליטי העומד מאחורי יוזמה  זאת? שוב מלחמה, חוסר יציבות ….

בשנת 1823 צבא צרפתי פולש לספרד, למרות שצרפת נחלשה מאד כלכלית לאחר מלחמות נפוליאון ולמרות הזיכרון הכואב של ה “כיב הספרדי”. מטרת המבצע הייתה להחזיר לשלטון את מלך ספרד פרדיננד ה- 7 מבית בורבון שהודח על ידי מהפכנים ליברלים. 100,000 חיילים צרפתים בהנהגת הדוכס d`Angouleme חוצים את הפירינאיים. ניצחון מוחץ של הכוחות הצרפתים בקרב Trocadero מחזיר את המלך לשלטון. הנקמה והדיכוי אכזריים: הוצאות להורג, טהורים, צנזורה ושריפת ספרים בעלי תוכן עוין למשטר!

למלחמות תוצאות קשות: ספרד הייתה שקועה בחובות, התעשיה הרוסה, השלטון המרכזי היה חלש ובלתי יציב. רעיונות המהפכה הצרפתית  חדרו לספרד ואומצו על ידי ליברלים ספרדים. תקופה של מלחמות אזרחים בין ליברלים ומלוכנים זעזעו את אושיות המדינה.

סוחרים אירופאיים מהרו לנצל את המצב ולקנות אוצרות אומנות במחירים נמוכים. בנוסף, עקב ביטול האינקוויזיציה וביטול מסדרים דתיים הופיעו בשוק מכירות האומנות עבודות שהיו שייכות לכנסיה.

ב- 1835 המלך לואי פיליפ שלח לספרד את הבארון טיילור ב”משימה  אומנותית”. טיילור הצליח תוך שנים ספורות לבנות אוסף גדול של ציור ספרדי שהגיע לצרפת לגלריה הספרדית בלובר.

 האוסף כלל מאות יצירות  מופת של  ,Murillo, Ribera, Zurbaran, Velasquez, Goya

ב- 1848 המלך לואי פיליפ הודח משלטון ועזב לאנגליה. לאחר מותו יורשיו טבעו החזרת האוסף למשפחה. הממשלה נענתה לבקשתם, האוסף הועבר למשפחה ונמכר במכירות פומביות.

לא ברור מה היו השקולים בהחלטה להוציא יצירות מופת מתחומי המדינה לאנגליה. בודלר הגדיר את המעשה ה”טיפשות” .

מעתה ציירים שרצו לראות אומנות ספרדית עלו לרגל למדריד למוזיאון “פראדו”.

ההשפעה של  גדולי הציור הספרדי גרמה לשנוי דרמטי בצרפת בה שלטו  באומנויות הזרם הנאו קלאסי והזרם הרומנטי. נושאי הציור המועדפים היו אירועים היסטוריים או מיתולוגיים.

נבחן את השפעת הציור הספרדי על עבודותיו של אדואר מאנה (Edouard Manet), צייר הנחשב לאבי האומנות המודרנית:

הציור Ecce Homo של הצייר ריברה , הוא על רקע שחור והדמות מוארת וזוהרת על רקע זה.

והנה ציור של מאנה :

אותם היחסים בין רקע כהה וצבעים זוהרים !

מאנה הוא הצייר האחרון שאהב צבע שחור, בהמשך צייר בצבעים בהירים בהשפעת האימפרסיוניסטים.

במקום מעברים הדרגתיים וגימור מלוטש של צבע, מאנה מצייר כתמים בהירים וכהים בעבודת מברשת חופשית.

הציור הספרדי מאוכלס דמויות של פשוטי העם ללא אידיאליזציה.

והנה ציור של מאנה:

מאנה מושפע מהקומפוזיציה של הסצנות הספרדיות, אך מעביר את ההתרחשות לזמנים מודרנים.

והנה ציור של מאנה :

ההשפעה של הציור הספרדי דעכה לקראת סוף המאה ה- 19 והתחדשה במאה העשרים עם הגעתו של פיקאסו לפריז.

“כרמן” האופרה של ביזה ודמדומי סיפור האהבה צרפת ספרד, על רקע מלחמת צרפת פרוסיה והקומונה הפריזאית

האופרה ” כרמן ” מבוססת על הנובלה של פרוספר מרימה. היא עוסקת בסיפור אהבה ותשוקה בו החייל דון ז’וזה התפתה לתת לכרמן הצוענייה לברוח ממאסר. לאחר שז’וזה מסיים את עונש המאסר שנגזר עליו בשל עזרתו לכרמן,  הוא מצטרף אליה ולחבריה הצוענים העוסקים בהברחות. כאשר כרמן מתאהבת בלוחם השוורים אסקמילו ומואסת בז’וזה הוא נתקף בפרץ של קנאה. כרמן מעדיפה להישאר חופשיה ואף למות מאשר לחיות עם גבר שאינה אוהבת. קנאתו של דון ז’וזה מובילה אותו לרצוח את כרמן.

בסוף כרמן מתה….אין זאת הפתעה: רוב גיבורות האופרה מתות: מאהבה (איזולדה), משחפת (מימי , ויולטה), מהתקף שגעון (לוציה דה למרמור), מהתאבדות (בטרפלי), משתיית רעל (לאונורה), מקבורה בעודה בחיים (אידה) ….כמה פורה דמיון הליברטיסטים ומלחינים במות נשים…אבל כרמן : היא נרצחת על ידי גבר על הבמה ! אלימות אכזרית מול עיני הקהל !

כרמן “הפאם פטאל”, גבירת הקטל, מפילה את קורבנה, הגבר התמים, ברשת יופייה שהיא פורשת לרגליו. כרמן היא הצד האפל של היופי הנשי !

הצגת הבכורה של “כרמן” התקיימה בתיאטרון האופרה קומיק בפריס במרץ 1875. באותו ערב נחלה “כרמן” כישלון צורב. הכישלון פגע בביזה המלחין עד עמקי נשמתו. שלושה חודשים בדיוק לאחר מכן הוא נפח את נשמתו ויש טוענים כי הביקורות הנוראות הרגו לא רק את האופרה אלא גם את המלחין עצמו.

מדוע רגזו כל כך המבקרים והקהל ?

באופרה קומיק  במאה 19 העלו הפקות בעלות עלילות קלילות למדי, סיפורים רומנטיים מתקתקים ללא עומק וללא מסרים חברתיים. אך ביזה שינה את הכללים ! הוא חיבר אופרה על אהבה, קנאה, תשוקות סוערות, רגשות מתפרצים. כרמן היא דמות בעלת אופי חזק, קוראת תיגר על החיים ועל המוות.

המלחין והליברטיסטים  פסעו צעד משמעותי לקראת אופרה “ווריזמו ” אופרה המתרחשת בעולם האמיתי.

אבל, צעד זה התרחש במקום הלא נכון (אופרה הקומיק) ובזמן הלא נכון: שנת 1875.

האלימות שעל הבמה הזכירה לצופים את האלימות שהייתה מנת חלקם בצרפת בתקופתם.

קיסר צרפת נפוליאון השלישי יזם מלחמה נגד פרוסיה ומדינות גרמניות אחרות. הקיסר חשש מעוצמתם הגוברת של הפרוסים. אבל…לגרמנים היו חיילים רבים יותר, מאומנים יותר טוב, גנרלים טובים יותר. הצבא הפרוסי גרמני השתמש בטכנולוגיות מודרניות (בעיקר רכבות וארטילריה) בצורה יותר טובה מאשר הצרפתים. הצבא הצרפתי נחל תבוסה מוחלטת. האבדות היו קשות מאד. בקרב  סאדן נהרגו ונפצעו 17,000 חיילים ונשבו (יחד עם הקיסר עצמו) 125,000 חיילים. ב- 1871 צרפת נכנעה. היה זה סופה של הקיסרות השנייה.

חוגים מהפכנים וסוציאליסטים סרבו לקבל תנאי הכניעה והאשימו את הממשלה במחדל לארגן את ההתנגדות לגרמנים. פריס הוכרזה על ידי המורדים “קומונה”- ממשלה סוציאליסטית.

ממשלת צרפת, אשר העבירה את מושבה לוורסאי, הצליחה לדכא את המרידה, במחיר דמים של כ 30,000 הרוגים מקרב אנשי הקומונה. בחלקם הגדול היו ההרוגים אזרחים, נשים וילדים. פריס הושארה תחת ממשל צבאי למשך 5 שנים לאחר הבסת הקומונה.

לאחר המלחמה וה”קומונה” קמה הרפובליקה. אך הצרפתים לא אהבו את הרפובליקה שקמה מאפרה של תבוסה צבאית. ממשלות קמו ונפלו תוך חודשים מספר כאשר שמרנים, רפובליקנים ומלוכנים נלחמים על השלטון.

הקהל שהגיע לאופרה לא זכה לרגעי שלווה שחיפש…

למרות הקבלה הצוננת של “כרמן”, אופרה זאת היא אחת האהובות והמושמעות ביותר עד היום.

“מוסיקה מרושעת, מעודנת ופנטסטית ובאותו זמן פופולרית ביותר” (פרידיריך ניטשה)

ולסיום…אריה של לוחם השוורים, הטוראדור, המסתיימת במילת המפתח של הכתבה “אהבה”

“טוראדור, היכון! טוראדור! טוראדור!

אך בשעת הקרב אל תשכח

ממרומי היציע מביטות בך עיניים שחורות,

ומציעות לך אהבה,

כן , טוראדור, אהבה…..”

כמה מילים על רונית גרומן

למרות שמסלול לימודיה (מגמה מתימטית פיזיקלית בתיכון , תאר ראשון בביולוגיה , לימודי תאר שני במנהל חינוך) רחוק מתרבות צרפת, הרי שדווקא נושא זה העסיק וממשיך להעסיק אותה כל השנים. הסיבה העיקרית לכך היא שאימה ז”ל היתה פרנקופילית מסורה והיא ספגה אהבה לתרבות צרפת מילדותה. בשנים האחרונות חזרה רונית לאהבת נעורים אחרת: המחול. גם אהבה זאת מקורה בילדותה מכיוון שהיא רקדה בלט קלאסי 10 שנים.

ואפרופו צרפת וספרד…

הגיטריסטית המוכשרת ליאת כהן הוציאה דיסק בשם פריז/מדריד. בסרטון הבא תוכלו ללמוד על התהליך המרתק של יצירת הדיסק הזה:

אם תרצו לקנות את הדיסק תוכלו לעשות זאת באמצעות הקישור הזה.