רובע המארה (Marais) בפריז הוא ללא ספק הרובע האהוב עלי בעיר האורות ויש לכך לא מעט סיבות. ברשותכם, אציין רק שתיים.
הסיבה הראשונה היא ההיסטוריה המרתקת שלו והעובדה שנפוליון השלישי לא נגע בו, בזמן שבנה את כל פריז מחדש במהלך המאה ה-19. התוצאה היא שחלק גדול מאוד מהארמונות המפוארים והסמטאות הרומנטיות נשארו כפי שהן ולא הוחלפו בשדרות רחבות. אז אם אתם אוהבי היסטוריה כמוני, כל שיטוט ברובע הזה הוא תענוג צרוף ואם תפתחו עיניים ואוזניים אולי תפגשו אפילו כמה רוחות רפאים חביבות.
הסיבה השנייה מדוע אני כל כך אוהב את המארה היא העובדה שמדובר באחד הרובעים הכי תוססים בפריז. וכך, על רקע הארמונות והמבנים המפוארים, תמצאו מסעדות, בתי קפה, בוטיקים וגלריות. בקיצור, אין כאן ולו רגע דל אחד!
על מנת לעזור לכם לגלות את סודותיו של רובע המארה, החלטתי לרכז בכתבה אחת את כל המידע שאתם צריכים. כשתגללו למטה תגלו המלצות על מלונות, דירות, אטרקציות, מסעדות ומסלולי טיול. אני ממליץ להקדיש לרובע הזה לכל הפחות יום שלם (ורצוי אף יומיים) כי באמת יש כל כך הרבה מה לגלות וממה להתענג.
אז אחרי כל ההקדמה הזאת, לא נותר לנו אלא לצאת לדרך ולהתחיל לתכנן את הטיול.
היכן נמצא רובע המארה בפריז?
לפני שנתחיל לדבר על המארה, כדאי לנו קודם כל להגדיר אותו ולהבין היכן הוא מתחיל והיכן הוא מסתיים. אז אלו הם גבולות המארה.
- בצפון מסתיים המארה מעט לפני כיכר הרפובליק היכן שהרובע השלישי גובל ברובע העשירי.
- בדרום גובל המארה בנהר הסיין.
- במזרח גובל המארה בכיכר הבסטיליה ובבולבאר בומארשה שיוצא ממנה.
- במערב גובל המארה ברחוב Beaubourg היכן שנמצא מרכז פומפידו.
עוד דבר שחשוב לדעת לפני שמתחילים זה ששכונת המארה מתחלקת בין שני רובעים: הרובע ה-3 בו נמצא החלק הצפוני והרובע ה-4 בו נמצא החלק הדרומי. לכן כל ההמלצות שלי בהמשך הכתבה יחולקו בין שני הרובעים הללו.
ההיסטוריה של המארה
למארה ישנה היסטוריה ארוכה של קרוב ל 1,000 שנים ולפני שמתחילים להתגורר או לטייל שם מומלץ להכיר אותה מעט. הסיבה לכך היא שהיכרות עם ההיסטוריה יכולה לשדרג את הביקור שלכם שם מכיוון שאתם לא רק תראו את הבניינים היפים אלה גם תדעו את הסיפורים, שחלקם עסיסיים מאחוריהם. אז בואו נצא למסע קצר בזמן לפני שנחזור לימינו אנו ונתעסק ב”תכלס”.
מירושלים לפריז או כיצד הטמפלרים יצרו את רובע המארה?
הרובע נקרא על שם הביצות (בצרפתית Marais), אשר נוצרו כאשר נהר הסיין עלה על גדותיו במהלך ימי הביניים. את הביצות יבשו מסדרים דתיים ואם חשבתם שרק החלוצים שלנו עסקו בזה אז טעיתם. כאשר תטיילו במארה תגלו שכמה מרחובותיו הראשיים מכילים את השם Temple (לדוגמא: Rue de Temple, Vieux de Temple ועוד) ויש לכך סיבה טובה מכיוון שמי שהפכו את המארה לשכונה חשובה של פריז היו חברי מסדר הטמפלרים.
הטמפלרים היו מסדרים אבירים עני, אשר נוצר לאחר מסע הצלב הראשון במטרה להגן על עולי רגל לארץ הקודש. המסדר היה כל כך עני שהסמל שלו היה שני אבירים רוכבים על סוס אחד, דהיינו לא היה להם כסף לצייד כל אחד מאבירהם בסוס.
אולם כפי שתראו מצבם הכלכלי של הטמפלרי השתפר באופן קיצוני אחרי שהם התיישבו בירושלים. הסיבה להתעשרות המהירה מאוד של מסדר האבירים הזה לוטה בערפל אך היא פרנסה היטב דורות של סופרים, בהם דן בראון, אשר כתב את “צופן דה וינצ’י. אז בין אם הטמפלרים גילו באמת את הגביע הקדוש בעוד חופרים בארוות שלמה (אליבא דדן בראון ולא מעט אחרים) ובין אם הם פשוט למדו לנהל תקציב מאוזן, במהלך המאה ה-12 החל המסדר להתעשר. בתקופה הזאת הם בונים בפריז, במקום בו נמצאת היום העירייה של הרובע ה-3, את מצודת הטמפל (Temple), אשר נקראת על שם בית המקדש שלנו כמובן.
כאשר הטמפלרים גורשו מארץ ישראל על ידי המוסלמים הם הפכו ממסדר לוחמים למסדר של בנקאים, אשר הלוו כסף כמעט לכל בתי המלוכה באירופה. אולם ככל שעושרם צמח, כך צמחה הקנאה והשנאה כלפי המסדר הזה. בשנת 1305 נאלץ פיליפ ה-4 מלך צרפת, עליו ניתן לקרוא בכתבה פרשת מגדל נל, להתחבא במצודת הטמפל על מנת להימלט מתושבי פריז שזעמו על מס חדש שהטיל. בזמן שהמלך חיכה שזעמם של תושבי פריז ישכך הוא טייל במצודה וראה את העושר האדיר שהוצג שם. כאשר, יצא מהמצודה הוא החליט שהגיע הזמן שהעושר יהיה שלו.
ביום שישי ה-13 באוקטובר 1307 פרצו חיילי המלך למצודה ואסרו את הטמפלרים בהפתעה גמורה (זאת, דרך אגב, הסיבה שיום שישי ה-13 נחשב ליום מבשר רעות על פי האמונה הנוצרית). פיליפ ה-4, אשר שיתף פעולה עם האפיפיור קלמנט ה-5, במטרה לבזוז את עושרם של הטמפלרים, האשים אותם במשפט ראווה במעשי סדום, עבודת שטן ועוד מעשים מעין אלו. בשנת 1314 הועלה על המוקד ז’אק דה מולה, ראש מסדר הטמפלרים האחרון ממש לא רחוק מהיכן שנמצא היום הפון נף.
המארה הופך לרובע מלכותי
מכיוון שמסדר הטמפלרים בוטל עברו הנכסים שלו ברובע המארה לידי מסדרי אבירים ונזירים מתחרים ובראשם האוספיטלרים. בשנת 1357 מחליט מי שיהיה בעתיד מלך צרפת שארל ה-5 לעבור להתגורר במארה. הסיבה לכך הייתה הטראומה שהוא חווה, כאשר אטיין מרסל (Étienne Marcel) ראש סוחרי פריז, פרץ אל ארמונו באיל דה לה סיטה ורצח מול עיניו שניים מעוזריו הבכירים. המלך שהבין שהארמון הזה לא מספיק מבוצר ובטוח מחליט לעבור לארמון סן פול שנמצא בחלקו הדרומי של המארה ויחד איתו עוברת האצולה. מהארמון הזה לא נשאר דבר לצערנו אך במקומו ניתן למצוא את וילז’ סן פול שם ניתן למצוא לא מעט בוטיקים קטנים שמוכרים ענתיקות.
במהלך המאות ה-15 וה-16 המשיך רובע המארה לצמוח והחלו להיווצר בו הארמונות העירוניים הראשונים שנקראים בצרפתית Hôtel particulier. אחד מהארמונות היחידים ששרדו מהתקופה הזאת הוא אוטל דה סנס (Hôtel de Sens), אשר נבנה בשלהי המאה ה-15 ונחשב היום לבניין השלישי הכי עתיק בפריז. בראשית המאה ה-17 בונה המלך אנרי ה-4 את פלאס רויאל, שתהפוך אחרי המהפכה הצרפתית, לפלאס דה ווז’. הכיכר היפהפיה הזאת משכה לאזור את כל האצולה הגבוהה של התקופה ומי שלא יכל להרשות לעצמו לגור בכיכר עצמה בנה לעצמו ארמון לא רחוק משם.
אין ספק שהמאה ה-17 הייתה תור הזהב של המארה. מעבר לכל הארמונות היפהפיים שנבנו שם, ועליהם אכתוב בהמשך, הרי שהמארה הפך גם למרכז אינטלקטואלי ראשון במעלה בצרפת. כאן נמצאו הסלונים הספרותיים החשובים ביותר של התקופה כגון הסלון של מדאם דה סקודרי בו נוצרו ניצני הפמיניזם (ניתן לקרוא על התופעה בכתבה האישה בלי ראש). כמו כן לא ניתן לדבר על המארה מבלי להזכיר כמה מהאצילים והאצילות המפורסמים ביותר שהתגוררו שם ובראשם מדאם דה סבינייה, אשר בזכות מכתביה אנחנו יודעים בדיוק מה התרחש בחצרו של לואי ה-14.
תור הזהב של המארה החל להיגמר בסוף שנות השמונים של המאה ה-17, עת עברה חצר המלך מפריז לארמון ורסאי. כתוצאה מהמעבר הזה חלק גדול מהאצילים שהתגוררו במארה, שנמצא בגבול המזרחי של פריז, עברו לשכונות המערביות על מנת להיות קרובים יותר למלך. ההדרדרות לא הייתה מהירה אלא איטית יחסית, כאשר אט אט עזבו האצילים את השכונה וארמונותיהם נעזבו או הושכרו. אולם בשנות התשעים של המאה ה-18 ירדה הגיליוטינה על המארה וחיסלה את האצילים שעוד התגוררו שם ולא הספיקו לברוח.
כתוצאה מכך הארמונות החלו להתפורר והפכו לבתי מלאכה זעירים או חולקו לדירות קטנות והושכרו לאנשים שידם לא הייתה משגת לגור במקום אחר. המארה הפך לשכונת עוני.
הרובע היהודי של פריז
במהלך המאה ה-19, עת התגברו רדיפות היהודים במזרח אירופה וברוסיה נוצר גל של פליטים יהודים שהגיע לצרפת. מכיוון שפליטים אלו היו עניים מאוד הם התיישבו במארה שכאמור הפך מזמן לשכונת עוני מוזנחת. הרובע היהודי של פריז נמצא בעיקר ברחובות Rue des Rosiers, Roi de Siciles, Vielle du Temple ו Rue des Ecuffes והיהודים חיו שם בצפיפות ובעוני רב. אולם לאט לאט החלה הקהילה שם לצמוח ולהתבסס ואף הקימה לעצמה מספר בתי כנסת, כאשר הגדול והמפואר שבהם הוא בית הכנסת ברחוב Tournelle, אשר חזיתו השנייה יוצאת היישר אל כיכר ווז’.
אולם הרנסאנס היהודי לא נמשך זמן רב. בשנת 1940 נכבשה צרפת על ידי הנאצים וזמן מה אחר כך כבר החלו להחיל על היהודים את חוקי הגזע הגרמניים. בשנת 1942 החלו הגרמנים בשיתוף פעולה מלא עם משטרת פריז לעצור את היהודים שהתגוררו במארה ובשאר חלקי עיר האורות. הם נשלחו קודם כל לאיצטדיון תחרויות האופניים (Vel d’Hiv) והוחזקו שם בתנאים מזעזעים. חלק מהיהודים התאבדו שם או מתו ממחלות והאחרים נשלחו לתחנת האיסוף בדראנסי (Drancy) ומשם לאושוויץ.
עד סוף המלחמה נרצחו כ 78,000 יהודים, אשר היוו כרבע מכלל אוכלוסיית היהודים בצרפת. היום ניתן לראות, בזמן שמטיילים במארה, שלטים שחורים במציינים כמה תלמידים יהודים למדו בבית ספר מסויים וכמה מהם נשלחו למחנות. אל תחשבו שזוהי יוזמה של עיריית פריז. כלל וכלל לא. ז’אק שיראק אומנם הודה בשנת 1995 (כ-50 שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה) אולם ככלל הצרפתים מנסים להתנער מאחריותם לרציחות ומעדיפים להאשים את הגרמנים. לכן לא עיריית פריז יזמה את השלטים אלא אחד מארגוני היהודים והם מזכירים לנו יום יום את זוועות העבר, בעודנו מטיילים להנאתנו במארה של ההווה.
תור הזהב השני של המארה
עם סוף מלחמת העולם השנייה נחשב המארה לאיזור שאיננו ראוי למגורי אדם. במהלך שנות החמישים אף הועלתה הצעה של האדריכל לה קורבוזייה להרוס את השכונה ולבנות במקומה שיכונים. אם אינכם מאמינים לי אתם מוזמנים לשמוע את הפודקסט הזה:
לשמחתנו הרבה אנדרה מלרו (André Malraux) שהיה שר התרבות של צרפת בשנות השישים החליט שהמארה הוא חלק מהמורשת של פריז ולכן אסור להרוס אותו. במקום זאת הוא החליט להשקיע מילארדי פרנקים בשיפוץ המארה והורה לבעלי הבתים להרוס תוספות בנייה מכוערות ולשפץ את חזיתות המבנים.
כתוצאה מכך חזר הברק והיופי אל המארה והוא הפך מחדש לאחד מהרובעים הכי תוססים בפריז בזכות הארמונות, הבוטיקים, הגלריות והמסעדות. כמו כן מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 המארה מהווה את המרכז החשוב ביותר של הקהילה הגאה בפריז. לכן תמצאו שם לא מעט מועדונים של גייז, בתי קפה ואפילו בולנז’רי מיוחד עליו תוכלו לקרוא בכתבה האם הבגט הוא באמת צרפתי.
זהו, סיימנו את מסענו בזמן ועכשיו אפשר לחזור לימינו אנו ולהתחיל לדון בשאלות חשובות כגון מה חובה לראות במארה, היכן לגור והיכן לאכול.
מסלולי טיול ברובע המארה
אז אחרי ש”עשיתם שיעורי בית” ולמדתם על ההיסטוריה של המארה הנה כמה מסלולי טיול שיעזרו לכם להכיר את פניו השונות של הרובע הקסום הזה:
- מסלול טיול במארה שכולל את כל האטרקציות המרכזיות – אם יש לכם זמן רק למסלול טיול אחד אז זה המסלול שאני ממליץ לכם לעשות. המסלול עובר בין האטרקציות המרכזיות ברובע השלישי וברובע הרביעי ומאפשר לכם לחוות לא מעט מהקסם של הרובע הזה.
- מסלול טיול ברובע המארה הצפוני בעקבות ספרו של ניר רצ’קובסקי “בת, אהובה” – זהו סיור היסטורי למתקדמים שיאפשר לכם לגלות אזורים מוכרים מעט בפחות במארה הצפוני ויפגיש אותכם עם דמותה המרתקת של מדאם דה סבינייה.
- טיול קולינארי ברובע המארה – אחרי ששבעתם מההיסטוריה של המארה הגיע הזמן לגלות את המסעדות הגדולות ושאר שכיות חמדה קולינאריות. זה בדיוק מה שעושה אנטון צ’ילי.
- שיאכלו אקלרים: סיור פאטיסרי במארה – עוד מסלול טיול קולינארי במארה והפעם עם דגש על בולנז’רי ופטיסרי.
מה כדאי לראות במארה?
אם אתם מחפשים רשימה של אטרקציות שלא כדאי לפספס אז הנה כמה שאני אוהב במיוחד
- מוזיאון קרנוולה – זהו המוזיאון האהוב עלי בפריז. הוא כרגע בשיפוצים אך אמור להיפתח במהלך שנת 2020.
- פלאס דה ווז’ – ללא ספק הכיכר היפה בפריז
- מוזיאון פיקאסו – מוזיאון מודרני ששוכן בארמון יפהפה מהמאה ה-17.
- אוטל דה סולי – ארמון עם סיפור מעניין שמוכיח שאפשר לחיות היטב גם אם לאשתך יש לא מעט מאהבים.
- אוטל דה סוביז – הארמון הגדול והמרשים ביותר במארה.
- אוטל דה סנס, עליו ניתן לקרוא בכתבה המלכה מארגו ומאהביה חסרי המזל.
- מוזיאון ויקטור הוגו – גם הוא סגור כרגע לשיפוצים. כדאי להיכנס לקישור ולהתעדכן מתי הוא יפתח.
- מוזיאון Cognaq-Jay – מוזיאון חינמי עם לא מעט יצירות אומנות מהמאות ה-17 וה-18.
- מוזיאון היהדות – מוזיאון שסוקר את ההיסטוריה של יהודי צרפת בפרט והיהדות בכלל מימי הביניים ועד ימינו.
- כנסיית Saint Louis – Saint Pol – כנסייה בארוקית יפהפייה שנמצאת ברחוב Saint Antoine.
- כנסיית Saint Gervais – Saint Portais – עוד כנסייה יפהפייה שנמצאת ליד ההוטל דה ויל ומכילה עירוב מעניין של סגנון גותי ובארוק.
לינה במארה
הדרך הכי טובה לגלות את הרובע היא פשוט להתגורר בו. כך תוכלו להמשיך ולחוות אותו לא רק בזמן שאתם הולכים בעקבות מסלולי הטיול שלי אלא גם כשאתם יוצאים ממנו וחוזרים אליו עם ערב. מכיוון שמדובר באזור מאוד שיקי הוא נחשב גם למאוד בטוח ומומלץ לרווקים ומשפחות עם ילדים כאחד.
מלונות מומלצים במארה
מכיוון שמדובר ברובע אהוב ופופולארי יש כאן לא מעט מלונות חלקם מצויינים וחלקם, איך לומר, לא כל כך… למזלכם כבר עשיתי בשבילכם את המחקר המקדים ואספתי בפינצטה שורה של מלונות מצויינים במגוון של מחירים.
דירות מומלצות במארה
אין ספק שאם יש לכם מספיק זמן אז הדרך הטובה ביותר לחוות את המארה היא באמצעות מגורים באחת מהדירות להשכרה לטוח קצר שם. זה יאפשר לכם להנות מהשווקים המצויינים שנמצאים בסביבה ולהרגיש כמו פריזאים.
מסעדות מומלצות במארה
אם כל הסיורים הללו גרמו לכם לרעב, אל דאגה. אספתי בשבילכם המלצות על כמה מסעדות מעולות ברובע המארה.
זהו, נראה לי שאתם מצויידים היטב! צאו לדרך ותהנו 🙂
רוצים לשמוע אותי מספר לכם את סודותיו של רובע המארה?
יצרתי סדרה של שלוש הרצאות שבהן אני מספר על ההיסטוריה של המארה ועל המקומות הכי יפים שלו. ניתן לקבל מידע על כל אחת מן ההרצאות הללו ולקנות את ההקלטה של כל אחד מן ההרצאות הללו בדף הסודות של המארה.
3 תגובות
אוהבת, אוהבת, עוקבת….. תודה, תמשיך כך שרי יאיר
תודה רבה