הרשמה
לעלון

לימודי
צרפתית

הזמנת
מלון

קניית
כרטיסים

מוזיאון הלובר בפריז – כיצד הוא נולד ואיך אפשר לשרוד אותו?

מוזיאון הלובר בפריז - כיצד הוא נוצר ואיך אפשר לשרוד אותו?. צילם יואל תמנליס.
ניווט מהיר בתוך הכתבה

מוזיאון הלובר הוא ללא ספק האטרקציה המרכזית ברובע ה-1 של פריז. אין בן אדם שנמצא בעיר האורות שיכול להתעלם מהמבנה הענקי והמפואר הזה, אשר מכיל יותר מ 38,000 יצירות אומנות. אבל מהו הסיפור של הארמון הזה שאחראי לאותו "מסע בארט" שכל תייר שמבקר בפריז בפעם הראשונה חייב לעבור? מסע הכולל עמידה בתורים אינסופיים ושיטוט של קילומטרים על מנת למצוא את המונה ליזה. היום אספר לכם את ההיסטוריה המרתקת של הארמון המפואר הזה ואנסה לספק לכם כמה טיפים איך ניתן לבקר במוזיאון הלובר ואפילו להנות.

ההיסטוריה של המוזיאון המפורסם בעולם

ללובר יש היסטוריה מפוארת שנמשכת כבר יותר מ-800 שנה ולפני שמבקרים בו מומלץ להכיר אותה. בחלק הזה אסקור בפניכם את ההיסטוריה של המקום, אך לפני זה הרשו לי להציג בפניכם סרטון קצר אך חשוב שמראה בקצרה את שלבי הבנייה של הלובר.

שמו של הלובר מגיע ככל הנראה מהמילה Lupera (זאב בלטינית), ע"ש הזאבים שנהגו להסתובב ליד הגדה הצפון מערבית של הסיין. הוא החל את הקריירה שלו בתור מבצר שהקים המלך פיליפ אוגוסט באיזור הזה בשנת 1190, ערב יציאתו למסע הצלב השלישי. והאמת שהייתה לו סיבה טובה, מלך אנגליה, ריצ'ארד לב הארי שלט על שטחים שנמצאו לא רחוק כל כך מפריז והייתה סכנה שהוא ינצל את היעדר המלך על מנת לפלוש לעיר הבירה של צרפת. לכן גם ממול ללובר, בגדה השמאלית, הוקם מגדל נל (Tour de Nelse), במקום שנמצאים היום בניין האקדמיה וגשר האומנויות (Pont des Arts), ויחד שני המגדלים אמורים היו להגן על פריז ממערב.

שארל ה-5 החליט להפוך את הלובר מסתם מבצר לארמון שראוי למגורי מלך והחליט לא רק להפוך אותו לנוח ונעים יותר למגורים אלא גם להעביר לשם את הסיפרייה המלכותית. אומנם החלק הזה של הלובר נעלם מעל פני הקרקע, אולם אם תרדו לאיזור התת קרקעי תוכלו לראות חלקים מאותו ארמון ימי ביניימי.

ציור של ארמון הלובר של ימי הביניים מתוך ספר השעות של הדוכס מברי. מקור תמונה: ויקיפדיה.
ציור של ארמון הלובר של ימי הביניים מתוך ספר השעות של הדוכס מברי. מקור תמונה: ויקיפדיה.

המלכים שבנו את הלובר

ארמון הלובר הימי ביניימי עמד על תילו עד המאה ה-16, כאשר המלך פרנסואה ה-1 החליט להרוס את המבנה הותיק ולבנות לעצמו ארמון בסגנון הרנסאנס. הסיבה העיקרית לכך היא שהארמון הימי ביניימי הזכיר לו את הארמון בו הוא נכלא בספרד בעקבות נפילתו בשבי בקרב פאביה (עוד על הרפתקאותיו הרומנטיות של המלך בזמן שהיה בשבי ניתן לקרוא בכתבה אהבה מדבקת). בכך מתחיל פרנסואה ה-1 מסורת שתמשך עד ימיו של נפוליון ה-3 (1852-1870) שבה לא מעט שליטים הוסיפו כל אחד בתורו אגף ללובר או אף יותר מכך.

הנה רשימה של מלכי צרפת שבנו את הלובר שאנחנו מכירים:

פרנסואה ה-1 (1515-1547)

הרס כאמור את הארמון מימי הביניים, למורת רוחם של תושבי פריז, ובנה את הארמון הרנסנסי של הלובר. הארמון הזה נמצא בצידו המזרחי של המתחם וניתן לראות את מיקומו בסרטון למעלה.מעבר לכך שהוא היה הראשון בסדרה של מלכים, אשר בנו את הלובר החדש, הרי שאי אפשר לציין את פרנסואה ה-1 מבלי להזכיר את המונה ליזה, אולי התמונה המפרוסמת בעולם, שהגיעה ללובר בזכותו.

אנרי ה-2: (1547-1559)

המשיך את העבודה על החלקים הדרום מערביים של החצר המרובעת (Cour Carrée) אך לא הספיק לבנות הרבה מכיוון שנהרג בקרב אבירים במקום בו היום עומדת פלאס דה ווז'.

קתרין דה מדיצ'י (1519-1589)

קתרין דה מדיצ'י אלמנתו של מלך צרפת אנרי ה-2, הייתה השליטה בפועל של צרפת בתקופת שלטונם של פרנסואה ה-2 (1559-1560), שארל ה-9 (1560-1574) ואנרי ה-3 (1574-1589). היא זאת שציוותה על פיליבר דה לורם (Philibert de Lorme) לבנות את ארמון הטווילרי בגבול המערבי של הלובר וכמובן את גני טווילרי המפורסמים.

אנרי ה-4 (1589-1610)

כשאנרי ה-4 מצליח להיכנס לפריז סוף סוף בשנת 1593 הוא מוצא עיר חריבה וארמון עזוב. הוא מחליט להחזיר את פריז אל ימי הזוהר שלה ואחד מצעדיו הראשונים הוא לבנות את הגלרייה הדרומית של ארמון הלובר. המטרה של הגלריה הייתה לחבר בין ארמון הלובר שבמזרח אל ארמון הטווילרי במערב והיא היוותה את אחד הפרויקטים הארכיטקטוניים השאפתניים ביותר של התקופה. לא פלא שהאגף הזה היווה כאב ראש לא קטן לשר האוצר סולי שנאלץ לסחוט את קופת הממלכה עד תום על מנת להקים את האגף המפואר הזה (זה לא הפריע לו לקנות את אוטל דה סולי המפואר שבמארה).

אחת מ"תופעות הלוואי" של בניית הגלריה הדרומית הייתה בנייתו של הפון נף. אומנם הגשר תוכנן עוד לפני תקופת שלטונו של אנרי ה-4, אולם אז הוא תוכנן כגשר שיכיל עליו בתים (כמו כל גשרי פריז של אותה תקופה). מכיוון שאנרי ה-4 רצה שהפריזאים יוכלו לראות את הגלריה שהוא בנה הרי שהוא החליט שעל הגשר הזה לא יבנו בתים שיסתירו את הנוף, החלטה מהפכנית לשעתה. את התוצאה אנחנו רואים עד היום.

לואי ה-13 (1610-1643)

אחראי על בניית האגף שיקרא מאוחר יותר על שם ויואן דנון (עליו אדבר מעט מאוחר יותר). כמו כן הוא אחראי על בניית אגף רישלייה, שנקרא על שם ראש הממשלה שלו, שם ישכון בעתיד משרד האוצר הצרפתי (שמאוחר יותר יעבור לברסי, אבל אנחנו מקדימים את המאוחר).

לואי ה-14 (1643-1715)

המלך לואי ה-14 החל להתגורר בלובר בשנת 1652 אך הוא מעולם לא אהב אותו בגלל הזכרונות שלו ממרד הפרונדה שהתרחש בתקופת ילדותו. למרות זאת הוא החליט להמשיך במסורת של כל השליטים שלפניו להוסיף ללובר משהו משלו. הוא אומנם לא בנה אגף חדש אך הוא הרחיב מאוד את החצר המרובעת שבחלקו המזרחי של הלובר והוסיף לה שער ועמודים בעיצובו של קלוד פרו (Claude Perrault), אחיו של ממשיל המשלים המפורסם שארל פרו (Charles Perrault). ודרך אגב, אם תסתכלו היטב תראו שם פורטרט של לואי ה-14. אז זהו, שזה לא הוא אלה…נפוליון! איך נפוליון הפך ללואי ה-14 אתם שואלים? בשביל לפתור את החידה הזאת תצטרכו לקרוא את הכתבה מסלול טיול בגדה הימנית בעקבות נפוליון בונפרטה.

נפוליאון הופך ללואי ה-14 בחזית המזרחית של הלובר. צילום: יואל תמנליס
נפוליאון הופך ללואי ה-14 בחזית המזרחית של הלובר. צילום: יואל תמנליס

המלך לא הסתפק בבנייה אלא הקים באגף הדרומי של הלובר את האקדמייה לאומנות בה עבדו עשרות רבות של ציירים ופסלים על יצירות אומנות שונות לטובת המלך. האקדמיה לאומנות נתנה את השם שלה לגשר שנמצא דרומית ללובר, הלא הוא "גשר האומנויות", אשר עד לא מזמן גם נקרא "גשר המנעולים, ע"ש המנהג חסר הטעם של הלבשת מנעולים על דפנותיו על ידי זוגות שראו במחווה הריקה הזאת מעשה רומנטי. וכך בימיו של לואי ה-14 מספר התמונות בלובר עלה מ-200 ל-2,000 לא רק בזכות האקדמיה שהוא יצר אלא גם בזכות מסעות רכש של החשמן מאזריני, אשר היה ראש ממשלת צרפת עד מותו בשנת 1661.

בשנת 1682 עוזב לואי ה-14 את הלובר לטובת ארמון ורסאי והלובר מתרוקן אט אט מיושביו ואת מקום האצילים תופסים האומנים שהופכים את הלובר לסטודיו ענקי. לואי ה-15 ולואי ה-16 מחליטים להישאר בורסאי וכתוצאה מכך העבודות להרחבת ארמון הלובר נעצרות. הלובר וארמון הטווילרי מאבדים את חשיבותם אט אט אך לא לזמן רב מכיוון שהגורל שלהם עומד להשתנות באופן דרסטי.

בין מוזיאון למרכז שלטוני

עם פרוץ המהפכה הצרפתית בשנת 1789 נאלצים לואי ה-16 ומארי אנטואנט לעזוב את ורסאי ולעבור לארמון הטווילרי. הארמון הפך מבחינתם לכלוב של זהב ובשנת 1791 הם מנסים לברוח משם אך נתפסים בעיירה וארן (Varenne) ומוחזרים חזרה לפריז. בשנת 1792 מתרחש בארמון הטווילרי טבח נוראי בשומרי הראש השוויצריים של המלך ובעקבותיו עוזבים המלך ומשפחתו את ארמון הטווילרי ונכלאים במצודת הטמפל שבמארה. אולם ארמון הטווילרי לא נשאר מיותם זמן רב וכאשר נפוליון ה-1 עולה לשלטון הוא מחליט להפוך אותו למרכז שלטוני ומאז ועד נפילתו הסופית בשנת 1815 הוא ימשיך להתגורר בארמון הזה. אם תרצו לראות כיצד הלובר נראה זמן קצר לפני שנפוליון הראשון עלה לשלטון אתם מוזמנים לצפות בסרטון קצר שיצרתי:

ומה קורה עם הלובר עצמו אתם שואלים? אחרי שבמשך יותר ממאה שנים שימש הלובר למרכז של אומנות מחליט נפוליון להפוך אותו למוזיאון הפתוח לקהל הרחב. לצורך זה מזמן אליו נפוליון את הברון ויואנט דנון (Vivant Denon) ומטיל עליו את המשימה להפוך את ארמון הלובר למוזיאון. ויואנט מתחיל מיד באיסוף יצירות האומנות והצגתן לקהל הרחב ויש לו הרבה עבודה מכיוון שנפוליון בזז במהלך מלחמותיו לא מעט יצירות אומנות אירופאיות מהשורה הראשונה. במקביל להפיכת הלובר למוזיאון מחליט נפוליון להתחיל בבניית האגף הצפוני שיחבר בסופו של דבר בין ארמון הטווילרי אל החצר המרובעת שבמזרח. ולבסוף, אי אפשר להזכיר את הלובר ונפוליון מבלי להזכיר את שער הניצחון של הקרוסל אותו הוא בנה בין 1806-1808 ועליו ניתן לקרוא בכתבה איך שקרוסלה מסתובבת לה.

גם אחרי נפילת נפוליון ממשיך ארמון הטיוולרי להיות מרכז שלטוני וכתוצה מכך הרובע ה-1 הופך אט אט לרובע החשוב ביותר של פריז של המאה ה-19. זאת גם הסיבה מדוע תמצאו כמה מלונות סופר יוקרתיים דוגמת Le Meurice ממש לא רחוק מהלובר (ואם כבר הגעתם אליו אל תפספסו את תה אחר הצהריים שלו). השיא מגיע בתקופת שלטונו של נפוליון ה-3, כאשר ארמון הטווילרי מורחב והקיסר מסיים את האגף הצפוני של הלובר ומחבר סופית בין ארמון הטווילרי לחלקו המזרחי הלובר.

אולם החגיגה לא ממשיכה לזמן רב. בשנת 1870 פורצת מלחמה בין צרפת לפרוסיה וכתוצאה מתבוסה בשדה הקרב נפוליון ה-3 נאלץ לוותר על כסאו. את הקיסרות מחליפה רפובליקה צעירה (הרפובליקה ה-3) אולם זמן קצר אחר כך במרץ 1871מתמרדת פריז ולמשך תקופה של כחודשיים שולטת בה הקומונה הפריזאית. הרפובליקה השלישית מצליחה לדכא את הקומונה במאי 1871 אך במהלך הקרבות מחליטים תומכי הקומונה לשרוף את הבניינים הראשיים של פריז ובהם ארמון הטווילרי (ניתן לקרוא על זה עוד בכתבה כשפריז כמעט נשרפה).

לאחר מספר שנים בהם עמדו ההריסות של ארמון הטווילרי מחליטה העירייה לא לבנות את הארמון מחדש אלא לנקות את ההריסות מה שיצר פרספקטיבה יפהפייה משער הניצחון של הקרוסל ועד שער הניצחון של נפוליון בסוף שדרות השאנז אליזה. מרגע זה הלובר קיבל את צורתו הסופית. טוב, לא בדיוק…

בין פירמידה לקניון תת קרקעי

במהלך המאה ה-20 המשיך הלובר לתפקד בתור אחד המוזיאונים החשובים באירופה וכאשר נגנבה ממנו המונה ליזה בשנת 1911 הייתה זו שערורייה שאחרי עקבו בכל העולם. אולם במהלך שנות ה-60 הלך המוזיאון והתיישן ואף איבד את הבכורה למרכז פומפידו שהוקם בשנת 1976. היה ברור שאם הלובר ירצה לחזור ולהפוך למוזיאון החשוב בפריז הוא יהיה חייב לעבור מתיחת פנים משמעותית.

בין ישן לחדש בלובר. צילם: יואל תמנליס
בין ישן לחדש בלובר. צילם: יואל תמנליס

מי שאחראי על אותה "מתיחת פנים" הוא הנשיא פרנסואה מיטראן, אשר במסגרת "העבודות הגדולות" (Les Grands Traveaux) ציווה לשפץ את הלובר ולפנות ממנו את משרד האוצר. המטרה הייתה לספק כניסה נוחה יותר למוזיאון וגם לתת מקום ליצירות אומנות רבות שעד כה שכנו במרתפיו . את הכניסה החדשה הוחלט לכסות בפירמידה אותה יצר האדריכל יאו מינג פיי (Ieoh Ming Pei) ושהפכה לסמל של הלובר. במקביל נבנה מתחת ללובר קניון ענקי בו ניתן לא רק לקנות לא מעט דברים שלא ממש צריכים אלא גם להתבונן בשרידים של המבצר הימי ביניימי (ולבקר בשירותים הכי מפנקים בפריז עליהם ניתן לקרוא בכתבה השירותים החשאיים).

ואכן, השיפוץ והשדרוג של הלובר הצליחו מעל למצופה. ממוזיאון מיושן הפך הלובר למוזיאון חדיש בו מבקרים יותר מתשעה מליון תיירים כל שנה (מקום ראשון מבין כל המוזיאונים של פריז). וכאן נשאלת השאלה, האם גם אתם צריכים לבקר שם?

התשובה איננה כל כך פשוטה. נכון, מדובר באחת האטרקציות הכי מפורסמות של פריז ולכאורה מקום חובה לביקור. אולם לטעמי, למרות שמדובר במוזיאון קלאסי ומפורסם יש לדחות הביקור בו לביקור השני או השלישי שלכם בעיר האורות וגם אז לבקר באגף אחד בכל פעם ולא יותר (אחרות תחטפו "הרעלת אומנות" ותוך שעה או שעתיים פשוט תפסיקו להנות). אז אחרי האזהרה הזאת בואו נעבור ל"תכלס" ונספק לכם את כל המידע הדרוש לצורך ביקור מוצלח במזיאון הלובר.

האם כדאי לבקר בלובר? שתי דעות מנוגדות

בקרב הקהילה הפרנקופילית קיימות דעות חלוקות בנוגע האם חייבים לבקר בלובר. לפני שאומר את דעתי אני רוצה להביא לכם שתי דעות מנוגדות, זו של יואל תמנליס שאוהב את הלובר וזו של רוני כץ שמתעבת אותו. אם לא הצלחתם להחליט תקראו הלאה וכולי תקווה שאוכל לפתור לכם את הדילמה.

מוזיאון הלובר – למה אני כל כך מתלהב ממנו וממליץ עליו? יואל תמנליס

מוזיאון הלובר הוא "המוזיאון" בהא-הידיעה מבחינת אושרו והקיפו, ממש "חלון הראווה של העולם" – מעונם ההיסטורי של מלכי צרפת שהפך למוזיאון החשוב והגדול ביותר בעולם. כשאתם מבקרים בפריז אתם לא יכולים לבקש מעצמכם פטור מביקור במקום. זהו אתר חובה. להערכתי, רבים הסיכויים שבסוף הביקור תישארו בעיקר עם טעם של עוד.
הלובר הוא המוזיאון המפורסם ביותר בעולם, מוצגות בו 5,000 שנות אמנות ממצרים העתיקה ועד אמצע המאה ה-19. המבחר העצום והנפלא של פרטי אמנות המוצגים במוזיאון נותן מענה מגוון לכל תחומי העניין האפשריים: ארכיאולוגיה, ציור, פיסול, חפצי נוי, רישומים והדפסים.

המשיכה אל המקום וההנאה הרבה מתחילות כבר מחוץ לאולמות התצוגה: המבנה המרשים והמהודר, שער הניצחון קרוסל, גני הטווילרי, החצר המרובעת, גשר האמנויות הצמוד, הפירמידה המודרנית שבכניסה, אולם הכניסה, כל אלה מהווים מבוא מרשים ומרתק לחוויה העתידית שבביקור.

מוקדי המשיכה העיקריים עבורי הם ציורי השמן בפורמט ענק בעיקר מהמאה ה-19, המוצבים לרוב באולמות גדולים ויוצרים אווירה אמנותית-תרבותית שקשה לתאר אותה במילים. על הציורים האלה אני יכול להסתכל כשכולי נפעם במשך שעות מבלי לאבד עניין. אוסף הציורים האיטלקי מרשים אותי במיוחד וכמובן שגם לצרפתי לא חסר. הציורים האלה וחלק מהפסלים המרהיבים שבאוספי המוזיאון גורמים לי להרגיש סוג של התרוממות רוח. בכל ביקור בלובר, והיו לי הרבה מאוד כאלה, אני מרגיש דחף לראות עוד ועוד. בסוף הביקור מתחשק לי לרוב לסור משם לכלבו הענק הקרוב "בזאר הוטל דה וויל" כדי לרכוש צבעי שמן, מכחולים ובדי קנבס.

רחבת הדשא של גני הטווילרי ליד הלובר. צילם: יואל תמנליס
רחבת הדשא של גני הטווילרי ליד הלובר. צילם: יואל תמנליס

למה כף רגלי לא תדרוך במוזיאון הלובר? – רוני כץ

אני חייבת הסבר לחברי הטוב יואל תמנליס שהעלה היום תמונה יפיפיה(כמו כל צילומיו) של מוזיאון הלובר בפריז…
ואני הגבתי שם מתוך זעזוע אישי😁

אז סיפור שהיה, כך היה…
כפי שידוע, גדלתי את כל ילדותי בפריז.
אני בת 9 חופש סוכות, שבוע ימים חופש מבית הספר…כל כך חיכיתי לחופש, לכייף…
אמא תכננה אחרת.
אמא החליטה שלמרות שאני צברית ישראלית, אני חייבת לספוג תרבות, שלא ייצא ממני לבנטינית גמורה😉
אם כך…נוסעים ללובר!
קל.
מטרו קו 1 תחנת Palais Royal.
מתחילים.
מרשים, אין ספק…חדרים ענקיים, תקרות גבוהות, דממה…אם מישהו מצייץ, הד נוראי…
מוצגים על מוצגים, חדרים על חדרים, מבוך מטורף.
מונה ליזה.
כמה מומיות.
כמה מלכים.
נכנסנו בבוקר יצאנו אחה״צ.
שבעתי…יום שלם.
היידה, מחר גן השעשועים ביער בולון😍
אז זהו…שלא!
למחרת…עוד יום בלובר!!!
מהבוקר עד אחה״צ!
עם עצירות והסברים ליד כל מוצג-
כמיטב יכולת הדיבור האינסופית של אמא שלי- מי שהכיר אותה, מבין😁
אני גמורה🤦‍♀️
מקטרת בדרך חזרה במטרו…
ואמא:״ששששש, שקט! אנחנו במקום ציבורי, לא מדברים בקול!״.
אבא חוזר בערב ואני שוטחת בפניו את סבלי- הוא מתרשם קלות, מעיר לאמא בעדינות:
״ילדה, רחמנות, סעו ליער בולון״.
אמא מסננת:״תרבות. חייבת תרבות!״.
למחרת, לאן?!
נכון-
עוד יום בלובר!!!!
וגם למחרת!!!
4 ימים ברצף!!!
ביום הרביעי, לקראת הצהריים, הבנתי שאם אני לא אציל את עצמי,
ישועה לא תגיע.
תוך כדי הליכה במסדרונות, אני בודקת עם העיניים…מפזרת פירורים דימיוניים כסימני דרך…
מחכה לשעת כושר,
שומטת את ידי בבת אחת מידה ושמה ספרינט של הלייף !!!🏃‍♀️
באמצע הלובר, ילדה רצה.
מה רצה? טסה!!!
נמלטת על נפשה!
כמו מיפ-מיפ הציפור שבורחת מוויילי קויוטי!!!
לא מסתכלת לאחור…
לא רואה בעיניים כלום מלבד את הפירורים הדימיוניים שפיזרתי בדרך עד היציאה מ״מחנה ריכוז״ התרבות הזה.
אני בחוץ!👍👏
יש לי כרטיס מטרו בכיס, הכנתי אותו מראש כבר מוקדם בבוקר.
אממה…לא מצאתי את התחנה🤦‍♀️
מסתובבת, מגיעה עד לצד השני של הלובר, ליד נהר הסן…
הלכתי לאיבוד.
שואלת אנשים היכן התחנה שלי…ידעתי להגיד לאיזו תחנה אני צריכה להגיע,
ידעתי שאני צריכה להחליף קו מטרו בדרך לתחנת Jasmin שליד הבית.
לא מצאתי.
ממשיכה לחפש.
אמא בנתיים מזעיקה את אבא,
אבא מזעיק אנשי ביטחון של השגרירות…
לא לשכוח את השנה 1970,
תקופת האמברגו, חטיפת מטוס אלעל לאלג׳יריה, פיגוע והתרסקות מטוס סוויסאייר…
ילדה ישראלית מסתובבת לבד ברחובות פריז.
בעיניים שלי היום, אם הייתי במקום אמא שלי- הייתי מתה במקום.
מצאו אותי…אנשי הביטחון הישראלים מצאו אותי.
הביאו אותי חזרה ללובר לאמא שלי…
בתמונה רואים אותה לידי, מעולפת😂
ואני…
נשארתי עם פוסט טראומה לכל החיים,
אני ניצולת לובר, זוכרת ולא שוכחת…
לעולם לא עוד ! 😂

הבנת, יואל?🤪

רוני כץ ואמא ליד מוזיאון הלובר (שנות ה-70). הצילום באדיבות רוני כץ.
רוני כץ ואמא ליד מוזיאון הלובר (שנות ה-70). הצילום באדיבות רוני כץ.

ומה חושב הפרנקופיל?

אני נמצא איפשהו באמצע בין יואל לרוני. מצד אחד הלובר הוא אכן מוזיאון מעייף בטירוף ואם תוסיפו עליו את עומס התיירים והתורים אתם בהחלט יכולים לקבל ביקור מסויט (על הדרכים להתמודד עם העומס תוכלו לקרוא בפרקים הבאים בכתבה הזאת).

מצד שני בעיני הלובר הוא בהחלט מוזיאון חשוב ומומלץ לביקור אבל לאו דווקא בגלל המונה ליזה או יצירות מפורסמות אחרות. לכן אם תשאלו אותי, הרי שהייתי מוותר על המוזיאון הזה בטיול הראשון שאותו הייתי מקדיש לסיורים רגליים ברחובות ופחות למוזיאונים. לעומת זאת אם אתם כבר ביקרתם בעבר בפריז אז בהחלט שווה לבקר שם אבל לאכול את המוזיאון הזה בביסים קטנים בלבד (כמה חדרים בכל פעם ולא יותר).

אילו יצירות כדאי לראות בלובר?

כאמור הלובר הוא מוזיאון ענקי בו ניתן למצוא אלפי יצירות אומנות. לכן גם אם תרצו לא תוכלו לראות את כולן (אלא אם תעברו לפריז ותקנו מנוי שנתי). אז נשאלת השאלה כיצד ניתן לבקר בלובר ולמצוא יצירות אומנות שידהימו וירגשו אותכם ומצד שני לא ליפול על קלישאות דוגמת המונה ליזה.

לשמחתי הרבה לא מזמן יצא לי להקשיב להרצאה על מוזיאון הלובר במסגרת סדרת ההרצאות אוצרות האומנות של פריז של ד"ר אפי זיו. בהרצאה הזאת המליץ ד"ר זיו על שורה של יצירות אומנות נפלאות ופחות מוכרות שלדעתו ממש לא כדאי להחמיץ. מכיוון שאני מסכים עם כל מילה שהוא אמר אני שמח להביא לכם כאן את ההמלצות שלו.

ודבר אחרון לפני שנתחיל, הרשו לי לצטט עוד המלצה של אפי זיו: על מנת למנוע מעצמכם "הרעלת אומנות" מומלץ מאוד לקנות את כרטיס המוזיאונים שתקף לכמה ימים. ככה תוכלו להיכנס כל יום למוזיאון לשעה או שעתיים מקסימום ולמקסם את ההנאה שלכם (יותר מזה ותחטפו כאב ראש, אני מבטיח).

אז אחרי ההקדמה הזאת בואו נצא לדרך:

פסלו של מילו מקרוטון מאת פייר פוז'ה (Pierre Puget)

מילו מקרוטון מאת פייר פוג'ה
מילו מקרוטון מאת פייר פוג'ה. מקור צילום: ויקיפדיה.

הפסל, אשר נמצא ממש בכניסה לאגף רישלייה, מספר את סיפורו של מילו מקרוטון. מילו היה ספורטאי כה חזק עד כי יכול היה לחטוב עצים בידיים חשופות. יום אחד כשעשה זאת נתקעה ידו בעץ ומכיוון שלא יכל לזוז הוא נטרף על ידי אריה. פייר פוז'ה, אשר הושפע מברניני, יצר כאן פסל בעל רמת דיוק מדהימה (שימו לב לטפרים של האריה הננעצים בבשרו של מילו) ולמרות שלא מדובר בפסל מפורסם, הרי שמדובר באחת מהיצירות המרגשות ביותר בלובר.

 המדונה והיועץ המלכותי רולאן מאת יאן ואן הייק (Jan Van Eyck 1390-1441)

המדונה והיועץ המלכותי רולאן. מקור תמונה: ויקיפדיה.
המדונה והיועץ המלכותי רולאן. מקור תמונה: ויקיפדיה.

באגף רישלייה תוכלו למצוא שורה ארוכה של ציורים פלמיים מהמאות ה-15 וה-16. אחד היפים שבהם הוא ציורו של ואן הייק המתאר את היועץ של דוכס בורגון המתפלל מול המדונה וישו התינוק. ואן הייק נחשב לאחד מהציירים המוקדמים של האסכולה הפלמית וכפי שתראו בציור הזה הוא הגיע לרמת פירוט מדהימה. מומלץ מאוד לעמוד מול הציור לפחות כעשר דקות על מנת לשים לב הן למה שמתרחש בחדר עם הדמויות ולמה שמתרחש מחוץ לחלון. אני מבטיח שתישארו עם פה פעור.

הטריפטיך של בראק מאת רוג'ר ואן דר ויידן (Rogier Van der Weiden 1399-1464)

הטריפטיך של בראק מאת רוג'ר ואן דר ויידן. מקור תמונה: ויקיפדיה.
הטריפטיך של בראק מאת רוג'ר ואן דר ויידן. מקור תמונה: ויקיפדיה.

עוד יצירה פלמית יפהפיה שבהחלט שווה מאוד לראות. מדובר בטריפטיך (ציור המורכב משלושה ציורים נפרדים), אשר צייר ממשיכו של ואן הייק לכבוד איש אצולה בשם ז'אן בראק (Braque) מהעיר טורניי. גם כאן רמת הפירוט הן של הדמויות והן של הרקעים פשוט מדהימה ולכן שווה להסתכל על התמונה הזאת בניחותא ולא למהר (כפי שעושים לא מעט תיירים שרצים מציור לציור).

חלפן הכספים ואשתו מאת קוונטין מטסיס (1466-1530 Quentin Matsys)

דיוקן של חלפן כספים ואשתו מאת קוונטין מטסיס. מקור תמונה: ויקיפדיה
דיוקן של חלפן כספים ואשתו מאת קוונטין מטסיס. מקור תמונה: ויקיפדיה

עוד יצירה מהאסכולה הפלמית שפשוט אסור להחמיץ. כמו בשתי היצירות הקודמות גם רמת הפירוט בציור זה היא פשוט מדהימה. שימו לב למטבעות, לפנינים והכי חשוב, לאיש ליד החלון שמציץ אליכם מן המראה שנמצאת על השולחן.

החתונה בכפר קנה מאת פאולו ורונזה (1528-1588 Paolo Veronese)

החתונה בקנה מאת פאולו ורונזה. מקור ציור ויקיפדיה.
החתונה בכפר קנה מאת פאולו ורונזה. מקור ציור ויקיפדיה.

מדובר בציור הגדול ביותר בלובר ולמרות זאת אף אחד כמעט לא שם לב אליו. מדוע? מכיוון שלמזלו הרע הוא נמצא דווקא בחדר של המונה ליזה…

והאמת חבל מאוד מכיוון שמדובר ביצירה מרהיבה. היצירה מתארת את הנס שבו ישו הפך מים ליין בזמן חתונה בכפר קאנה ומסביבו ניתן לראות שורה של דמויות ססגוניות, כאשר ברקע נמצא מגדל פעמונים בסגנון ונציאני. כמו היצירות הקודמות עליהן דיברנו גם שם הצייר מצליח לרדת לפרטים הקטנים ביותר הן בציור הדמויות ולבושן והן בציור הרקע והעמודים. אפשר לעמוד דקות ארוכות מול הציור הזה ופשוט להתענג!

מותה של הבתולה מאת קראווג'יו ( Michelangelo Merisi da Caravaggio 1571-1610)

מותה של הבתולה מאת קראווג'יו. מקור תמונה: ויקיפדיה
מותה של הבתולה מאת קראווג'יו. מקור תמונה: ויקיפדיה

קראווג'יו הוא ללא ספק אחד מהציירים המעניינים ביותר בכל ההיסטוריה של האומנות, הן בזכות חייו הסוערים והן בזכות משחקי האור והצל והריאליזם של ציוריו. מה שמעניין בציור הזה, מעבר לכל הנושאים הטכניים שהוזכרו כאן היא הידיעה שקראווג'יו השתמש בגופה אמיתית לצורך הציור. מספרים שהוא שמע על זונה, אשר הטביעה את עצמה בנהר ובלילה לפני קבורתה הוא ישב לידה וצייר אותה בדייקנות על מנת להפוך אותה למודל של הבתולה מאריה (אמו של ישו) בציור שלפניכם.

מחזור חייהם של מאריה דה מדיצ'י ואנרי ה-4 מאת פטר פאול רובנס (Peter Paul Rubens 1577-1640)

אנרי ה-4 מקבל את הפורטרט של מאריה דה מדיצ'י. ציור מאת פיטר פאול רובנס. מקור תמונה: ויקיפדיה.
אנרי ה-4 מקבל את הפורטרט של מאריה דה מדיצ'י. ציור מאת פיטר פאול רובנס. מקור תמונה: ויקיפדיה.

באגף רישלייה ניתן למצוא אולם שלם שבו ניתן למצוא חדר שלם המוקדש לסיפור חייה של מלכת צרפת מאריה דה מדיצ'י (1575-1642). מדובר בסדרה של ציורי ענק שהזמינה מאריה דה מדיצ'י מרובנס לאחר הרצחו את בעלה. הציורים הללו הוצגו בתחילה בארמון לוקסמבורג ומאוחר יותר הועברו ללובר.

מה שמרתק בציורים הללו, מעבר ליכולות הטכניות הנפלאות של רובנס, הוא שמדובר בציורים שמשלבים היסטוריה ומיתולוגיה. כך לדוגמא ניתן לראות בציור שהבאתי כאן את אנרי ה-4 המתבונן בפורטרט של מאריה דה מדיצ'י ולמעלה על ענן יושבים להם זאוס והרה וצופים בנעשה. בקיצור, אחד החדרים המומלצים ביותר במוזיאון הן לאוהבי ההיסטוריה והן לאוהבי המיתולוגיה.

שבועת האחים ההוראטים מאת ז'אק לואי דוד (Jacques-Louis David 1748-1825)

שבועת האחים הוראטים מאת ז'אק לואי דוד (Jacques-Louis David 1748-1825). מקור תמונה: ויקיפדיה
שבועת האחים הוראטים מאת ז'אק לואי דוד (Jacques-Louis David 1748-1825). מקור תמונה: ויקיפדיה

אחרי ציירים פלמים ואיטלקים לא ניתן לסיים את פרק ההמלצות ללא לפחות צייר צרפתי אחד. בתמונה המאוד דרמטית הזאת ניתן לראות שלושה בנים ממשפחת הורציוס הנשבעים להילחם עד מוות בבני העיר אלבה, אויבתה של העיר רומא. כאן ניתן לראות את ז'אק לואי דוד במלוא תפארתו בעודו מתאר מצד אחד את האחים שרק אחד מהם יחזור חי ומצד שני את אחיותיהן המתאבלות על המוות הקרב.

ואם כבר הגעתם עד הלום, כמובן שאל תפספסו את הציור המפורסם ביותר של אותו צייר הרי הוא הכתרתו של נפוליון.

הכתרתו של נפוליון מאת ז'אק לואי דוד. מקור תמונה: ויקיפדיה.
הכתרתו של נפוליון מאת ז'אק לואי דוד. מקור תמונה: ויקיפדיה.

הפורטרט של דקארט

הפורטרט של דקארט מאת פרנץ האלס.
הפורטרט של דקארט מאת פרנץ האלס.

רנה דקארט היה אחד הפילוסופים והמתמטיקאים החשובים ביותר של צרפת בפרט ואירופה בכלל (הוא הרי מת בשוודיה לאחר שהמלכה כריסטינה גרמה לו לבוא אליה לשיעורים פרטיים מוקדם בבוקר, מה שגרם לו להצטנן ולפתח דלקת ריאות). אני מאוד אוהב פורטרטים ואת הפורטרט הזה במיוחד הן בגלל טכניקת הציור והן בגלל המבט החודר של דקארט שהצייר הצליח לתפוס בכישרון רב.

תערוכות מתחלפות

מעבר לכל ההמלצות הנ"ל ניתן למצוא בלובר תערוכות מתחלפות שאת חלקן ממש לא כדאי לפספס. לכן אם אתם מתכננים לבקר שם מומלץ מאוד להיכנס לדף תערוכות מומלצות במוזיאונים של פריז שלא תרצו לפספס אותו אני מעדכן אחת למספר חודשים. בכל פעם שישנה תערוכה מעניינת במיוחד בלובר אני אכתוב עליה בדף הזה, כך שמומלץ "לגזור ולשמור" את הדף ולחזור אליו לקראת הנסיעה שלכם לפריז.

צפיה ביצירות אומנות באופן וירטואלי

אם במקרה אינכם יכולים להגיע ללובר אבל עדיין רוצים להנות מיצירותיו ואפילו בחינם אתם מוזמנים להיכנס לאתר של הלובר ולקחת את אחד מהסיורים הוירטואליים שם.

כרטיסים למוזיאון הלובר

אם החלטתם לבקר בלובר באופן פיזי הרי שהשלב הראשון בביקור הוא לקנות כרטיסים מראש על מנת לצמצם למינימום את זמן ההמתנה בתור.

כמה עולים כרטיסים ללובר?

נכון לינואר 2020 מחיר הכרטיס ללובר הוא 17 יורו למבוגר. ילדים מתחת גיל 18 לעומת זאת, פטורים מתשלום בהצגת תעודה מזהה המוכיחה את גילם.

היכן מומלץ לקנות כרטיסים?

אני מאוד אוהב את חברת Get Your Guide שמספקת הן כרטיסי כניסה והן סיורים מודרכים במוזיאון.הסיבה שאני מעדיף אותם היא גם בגלל שפעמים רבות המחיר שלהם הוא הנמוך ביותר והן בגלל ממשק המשתמש הנוח שלהם. הנה האופציות שהם מציעים (הכי פופולריות נמצאות למעלה):

במידה ותרצו להשוות מחירים או לבדוק אם ישנן אופציות נוספות שלא הופיעו כאן הנה עוד מספר אתרי כרטיסים מומלצים:

מידע שימושי וחשוב

אם כבר קניתם כרטיסים ואתם מתכננים את הטיול שלכם במוזיאון אז הנה מידע שיחסוך לכם לא מעט עוגמת נפש.

כיצד מגיעים?

הדרך הפשוטה ביותר להגיע ללובר היא באמצעות מטרו קו 1 (ניתן לרדת בתחנות Louvre-Rivole או Palais Royal – Musée du Louvre). זהו קו אוטומטי וככזה הוא חסין שביתות מה שנותן לו יתרון לא מועט. כמו כן ניתן להגיע אליו באמצעות קו שמגיע לתחנת  Palais Royal – Musée du Louvre. ניתן לקרוא על דרכי הגעה נוספות ללובר בכתבה תחבורה בפריז.

שעות פתיחה

  • ימי חמישי, שבת, ראשון ושני: משעה 09:00 עד שעה 18:00.
  • ימי רביעי ושישי: מ 09:00 ועד 21:45.
  • יום שלישי: סגור

כיצד להימנע מתורים בלובר?

התורים של הלובר הם דבר כמעט מיתולוגי ובימים מסויימים (למשל כשהכניסה היא חינמית) הם יכולים לגרום לכם לבזבז זמן רב. אז איך בכל זאת ניתן למצמצם ככל הניתן את הזמן שתבזבזו בתור?

  • אל תבואו בימים שהכניסה למוזיאון בחינם – תזכרו שבטיול ישנו משאב שחשוב עוד יותר מכסף וזה הזמן, מכיוון שאת הכסף תרוויחו חזרה אך את הזמן לא תחזירו לעולם. לכן אל תתקמצנו ואם ברצונכם לבקר בלובר קנו כרטיס.
  • קנו את הכרטיס מראש – למטה תמצאו מספר אופציות מצוינות ולא יקרות שבאמצעותן תוכלו לקנות כרטיסים מראש. את הכרטיסים יש לאסוף בחנויות המצויינות באתר ולא בקופות (כי אחרת תאלצו לעמוד בתור ואז לא עשיתם בזה כלום). אופציה נוספת ומומלצת היא לקנות את כרטיס המוזיאונים של פריז. לא רק שלא צריך לאסוף אותו בקופות אלא שהוא יאפשר לכם להיכנס ולצאת מהמוזיאון במשך מספר ימים, מה שיאפשר לכם להכיר את המוזיאון בניחותא ולהימנע מ"הרעלת האומנות" עליה דיברתי קודם.
  • לבוא בשעות הערב – כפי שראיתם בימי רביעי ושישי הלובר נסגר ב 21:45. אז מעבר לתחושה שאתם מטיילים בתוך "צופן דה וינצ'י" אתם תגלו שהחל משעה 18:00 או 19:00 בערב כמות האנשים בלובר יורדת פלאים מה שהופך את הסיור לכיפי במיוחד וכמובן מקצר את התורים.

מלונות באיזור הלובר ודירות נופש

ישנם שני יתרונות גדולים ללינה באיזור הלובר. היתרון הראשון הוא האפשרות להגיע ללובר במהירות קרוב מאוד מאוד לשעת הפתיחה שלו ובכך לעקוף חלק מהתורים. היתרון השני הוא עצם מיקומו של הלובר ממש במרכז פריז מה שמאפשר לכם להגיע ברגל ללא מעט מנקודות העניין והאטרקציות של עיר האורות.

אז היכן כדאי להתגורר כדי להיות קרוב ללובר? האופציה הכי הגיונית היא כמובן להתגורר ברובע ה-1 בסמוך לרחוב ריבולי או רחוב סנט אונורה שמקביל אל הלובר. אולם אם לא מצאתם שם דירה או מלון תוכלו לבדוק גם מקומות לינה ברובע ה-6 בכל הרחובות שנמצאים בין בולבאר סן ז'רמן לנהר הסיין.

תוכלו למצוא דירות נופש ומלונות באיזורים הנ"ל בקישורים הבאים:

Last Updated on 08/06/2020 by צבי חזנוב

הגענו לסוף הכתבה. אם בא לכם להמשיך לקרוא הנה עוד שתי כתבות שלדעתי תאהבו:

אהבתם את הכתבה? מוזמנים לשתף :-)

שתף אותי בפייסבוק
צייץ אותי בטוויטר
שלח אותי באימייל
נעץ אותי בפינטרסט

עד הטיסה הבאה לפריז תדעו להזמין בגט בצרפתית שוטפת

אם חלמתם ללמוד צרפתית, אבל תמיד פחדתם משיעורים משעממים הכוללים הטיית פעלים אינסופית ודקדוק שרוצה לגרום לכם לקפוץ מהפון נף, יש לי פתרון בשבילכם.

Frantastique מאפשר לכם ללמוד צרפתית בקצב שלכם באמצעות סרטונים משעשעים ועיסוק מתמיד בתרבות הצרפתית. זוהי צורת לימוד כיפית ומתוחכמת מכיוון שהמערכת לומדת אותכם ומתאימה את עצמה לקצב ההתקדמות שלכם.

והכי חשוב, סידרתי לכם 15 ימי התנסות חינם! אז אם לא ניסיתם את צורת הלימוד הזאת אני ממש ממליץ לכם ללחוץ על הכפתור למטה לפני שההטבה תתבטל.

מה עושים אם לא ניתן לטייל כרגע בצרפת?

נכון, הקורונה לא מאפשרת לנו לטוס לצרפת ולהנות מכל הטוב שהיא יכולה להציע. אולם אין זה אומר שאנחנו צריכים להיות תקועים בבתים שלנו ולחכות שסיוט הקורונה יגמר.

לאחרונה שמעתי על Go Be Travel אשר מספקים מגוון סיורים בארץ. להבדיל מסיורים מודרכים בקבוצה, כאן אתם מטיילים בקצב שלכם בעזרת הנייד ונהנים ממפות, סרטוני הדרכה של מיטב המדריכים בארץ ועוד. כל אלו יעשירו כל טיול שלכם בארץ וניתן לרכוש אותם במחירים סבירים בהחלט. 

בהחלט שווה לבדוק ולנסות.

גילוי נאות: במידה ותאהבו את אחד הסיורים של Go Be Travel ותחליטו לרכוש אותם אני אקבל עמלה קטנה שאותה אשקיע בשדרוג האתר. 

והערה קטנה לסיום....

אני מאוד מקווה שהכתבה הזאת מצאה חן בעיניכם. אני משקיע המון זמן ולא מעט כסף על מנת לספק לכם מידע איכותי ובחינם. אז אם במקרה אתם מתכננים טיול לצרפת ובא לכם לפרגן לי, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך האתר שלי.

ההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק לי עמלה קטנה שאותה אשקיע חזרה באתר. הנה הדפים העיקריים מהם ניתן להזמין מקומות לינה וכרטיסים:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

קבוצות פייסבוק על צרפת

כתבות אחרונות

מידע שימושי על פריז

מידע על מחוזות צרפת

מקומות מחוץ לצרפת

תרבות צרפת

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלכם במייל פעם בשבוע. ואם זה לא מספיק הנה עוד בונוס קטן: מפות אינטרקטיביות של צרפת שישלחו אליכם מיד עם תום תהליך ההרשמה :)

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

עדכונים מהבלוג ועוד דברים טובים פעם בשבוע

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

כבר הצטרפתם לקבוצת הפייסבוק
 פריז ואיל דה פראנס?

שם תוכלו לשאול שאלות לגבי פריז ומחוז איל דה פראנס, לקבל טיפים מהקהילה, לספר לנו חוויות מהטיול האחרון שלכם ועוד…

מוזמנים לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.