שער הניצחון של פריז – הידעתם שיש ארבעה כאלו?

כשאומרים “שער הניצחון”, כולנו חושבים על שער הניצחון שהחל לבנות נפוליאון ה-1 באיזור כיכר האטואל (Place de l’Étoile), שבקצה השאנז אליזה. אולם דווקא המונומנט הזה הוא ה”צעיר” מבין שערי הניצחון שקיימים בפריז והוא כלל וכלל איננו היחיד. היום אני רוצה לצאת אתכם למסע שכולו שערי ניצחון. נתחיל עם שני שערים המוכרים הרבה פחות לתייר הישראלי, אשר נוצרו עוד במאה ה-17. משם נמשיך לשער הניצחון הראשון שבנה נפוליאון ונקנח בשער הניצחון המפורסם בקצה שדירות האליזה.

אז בואו ננעל נעליים נוחות, מכיוון שהמסע שלנו ייקח אותנו מהרובע ה-10, דרך הרובע ה-1 ועד קצהו של הרובע ה-8. אם הגעתם לכתבה הזאת על מנת לחפש מידע פרקטי (שעות פתיחה, מחירי כרטיסים וכו’) לגבי שער הניצחון המפורסם, אתם מוזמנים לדלג על שאר המידע באמצעות תוכן העניינים של הכתבה הזאת ולהגיע הישר למחוז חפצכם.

Porte Saint Denis

למען האמת המסורת של שערי ניצחון היא מסורת קדומה מאוד, ומקורה לא בצרפת אלא ברומא העתיקה (השער המפורסם ביותר מאותה תקופה הוא כמובן שער טיטוס). גם מלכי צרפת נהגו להקים שערי ניצחון בפריז ובערים נוספות, אולם עד המאה ה-17 היו רוב השערים הללו זמניים והם פורקו זמן מה לאחר המאורע שבעקבותיו הם הוקמו. לואי ה-14 החליט לשנות כל זאת ולבנות שער ניצחון קבוע שיעטר את הבולברים החדשים של פריז, אותם בנה על חורבות החומה של שארל ה-5 (בולבאר מגיע מהמילה ההולנדית “בולוורק” שפירושו אתר בנייה. הסיבה לכך היא שהפועלים ההולנדים הם אלו שבפועל הרסו את החומות ובנו את השדרות הראשונות של פריז).

למיקום השער נבחר סוף רחוב סן דני, ולא בכדי. החל מימי הביניים והלאה, היה רחוב זה לאחד החשובים בעיר מכיוון שמלך צרפת היה נכנס אל עיר הבירה דרך שער סן דני שבחומה. כמו כן, כשהמלך מת, הייתה גופתו עוברת באותו רחוב בדיוק בדרך אל מנזר סן דני, שם היה מצטרף למלכים הקודמים שהיו קבורים שם. ואם חשבתם שהמנהג הזה הסתיים עם מלך צרפת האחרון, הרי שטעיתם. המלכה ויקטוריה עברה תחת השער הזה בזמן ביקורה בפריז בשנות ה-50 של המאה ה-19.

אז מדוע החליט להקים לואי ה-14 שער ניצחון? הוא עשה זאת בעקבות שורה של נצחונות על ההולנדים, שהגיעו לשיאם עם כיבוש העיר מאאסטריכט (Maastricht) ועל הנסיכויות של הריין. לניצחון מפואר היה דרוש שער מפואר, לכן מלך צרפת החליט לא לחסוך באמצעים. לאדריכל נבחר פרנסואה בלונדל (François Blondel 1618-1686) והוא נדרש לבנות שער גדול בסגנון שער טיטוס. אם תסתכלו על הדמויות המופיעות על השער תגלו שם פסל של אישה היושבת על אריה גוסס. זוהי אלגוריה של הולנד המובסת. על מנת להדגיש את התבוסה, שם הפסל ליד האריה חרב שבורה וחצים מפוזרים. כמו כן, אם תסתכלו למעלה תגלו כתובת בלטינית המתארת את כל הכיבושים של מלך צרפת, שנעשו בזמן שיא של 60 יום (כן, היו פעם ימים שצרפתים ניצחו במלחמות).

נפוליאון ה-1 די קינא בשער הניצחון הזה, בגלל גודלו ובגלל הנצחונות הרבים של לואי ה-14. לכן, כאשר היה צורך לשפץ את השער בשנת 1807, הוא דאג לצפות בברונזה את המילים Ludovico Magno (לואי הגדול), כדי שאנשים לא ישימו לב למי שבנה את השער הזה. ייתכן שזה הצליח לו, כי המהפכנים של 1830 ו-1848 ומיליוני האנשים שעוברים שם, לא ממש שמים לב לשער הזה ולמי שבנה אותו…

Porte Saint Martin

עברו שנתיים ולואי ה-14 המשיך לנצח (אל תדאגו, עוד כמה שנים זה יעבור לו). על מנת לחגוג את הנצחונות החדשים שלו על הריין הוא ציווה להקים שער ניצחון חדש, אשר יחליף את שער סן מרטן שהיה קבוע בחומה ז”ל, אותה בנה שארל ה-5. לצורך בניית השער, זומן הארכיטקט פייר בולה (1639-1716 Pierre Bullet) ואם תסתכלו על השער תגלו שיש עליו 4 אלגוריות שונות:

• בחלק הצפוני תגלו אישה יושבת ליד אריה (אלגוריה לכיבוש העיר לימבורג) וגם את לואי ה-14 נלחם כנגד נשר (סמל של האמפריה הרומית הקדושה והנסיכויות הגרמניות שלה).
• בחלק הדרומי תמצאו שוב את לואי ה-14 אך הפעם בתור הרקולס (עירום), הנלחם בקואליציה נגדו. כמו כן תראו כאן את לואי ה-14 (שוב), הפעם עומד ליד עץ זית ומקבל מפתחות מאישה המסמנת את העיר בזנסון (Besançon) אותה הוא כבש.

לא יודע איך אתם, אבל כל ההופעות של לואי ה-14 במקומות שונים באותו שער גרמו לי לחשוב שמדובר בגרסא ישנה של Doctor Who…

גם סיפורו של השער הזה לא מוכר לרוב התיירים, וגם הם עוברים לידו מבלי לשים לב לקיומו. האם יהיה זה גורלו גם של שער הניצחון הבא?

שער הניצחון של הקרוסל

אנחנו עוברים פיזית מהרובע ה-10, בו היו שני שערי הניצחון הקודמים, היישר אל הרובע ה-1. אולם המסע שלנו איננו רק מסע במרחב אלא גם מסע בזמן, מכיוון שאנחנו עוברים גם יותר מ-130 שנה קדימה אל צרפת של ראשית המאה ה-19.

כפי שראינו קודם, נפוליאון קינא בלואי ה-14 והחליט בעקבות ניצחונותיו להקים גם לו שער ניצחון. המיקום שנבחר הייתה שכונה קטנה בין הלובר לבין ארמון הטווילרי. לשכונה קראו “קרוסל”, על שם משחק הקרוסל ששיחק לואי ה-14 ושהיה שונה מאוד מהקרוסלה שאנחנו מכירים (אם אתם רוצים לקרוא עוד על המשחק הזה אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה איך שקרוסלה מסתובבת לה). מכיוון שנפוליאון רצה ששום דבר לא יסתיר את שער הניצחון, הוא הרס את כל הבתים מסביב ויצר את הרחבה שכולנו מכירים כיום.

את השער החלו לבנות בשנת 1806, בהשראת שער רומאי עתיק של ספטימוס סברוס, ונפוליאון החליט לשים מעליו את הסוסים שגנב מוונציה (הסוסים הללו נבזזו על ידי הוונציאנים כשאלו פלשו לביזנטיון אבל זה כבר סיפור אחר). בעת בניית שער הניצחון, החליט מישהו “להגדיל ראש” ולשים פסל של נפוליאון על מרכבת הסוסים, אולם היום לא תראו את הפסל הזה. איפה נפוליאון היום, אתם שואלים? הוא הוחלף על ידי הבורבונים בפסל אלת השלום וגם הסוסים המקוריים הוחזרו לוונציה ובמקומם אתם רואים העתק.

מה עוד אפשר לראות בשער הזה, המתנשא לגובה של קרוב ל-20 מטר? תוכלו למצוא שם את סמל איטליה, המוחזק על ידי פסלים אלגוריים של החכמה והניצחון. כמו כן, בדיוק כמו בשער סן מרטן, גם כאן תמצאו את מזמין השער, הפעם זה נפוליאון, בכל מקום. רגע אחד הוא נכנס למינכן ורגע אחר הוא חותם על שלום פרסבורג. רגע אחד הוא מנצח את קרב אוסטרליץ וברגע השני מכניע את אולם (Ulm). אכן, אין ספק שנפוליאון היה אדם שידע מולטיטסקינג מהו.

אולם האם שער ניצחון אחד הספיק לנפוליאון? כמובן שלא, ועוד תוך כדי בניית שער הניצחון של הקרוסל הוא החל לתכנן ולבנות את שער הניצחון המפורסם ביותר בפריז.

שער הניצחון של כיכר האטואל

זהו שער הניצחון בהא הידיעה, השער שכנראה בגללו התחלתם לקרוא את הכתבה הזאת. הגבעה הזאת שנמצאת בראש שדרת השאנז אליזה הייתה על הכוונת של לא מעט שליטי צרפת לפני שנפוליאון בנה שם שער ניצחון. קחו לדוגמא את לואי ה-15. אם זה היה תלוי בו ,היום היה נמצא על ראש הגבעה פיל ענק. למען האמת, מודל מגבס של פסל הפיל באמת נוצר, אולם ברגע האחרון הוא הועבר לכיכר הבסטיליה, שם נשאר עד שנהרס לחלוטין (מוזמנים לקרוא עליו בכתבה מסלול טיול בפריז של ויקטור הוגו).

נפוליאון החליט שהגבעה הזאת עמדה שוממה יותר מדי זמן, ובעודו בונה את שער הניצחון של הקרוסל, הוא מצווה על שאלגרן (Jean Chalgrin 1739-1811) לבנות שם שער ניצחון לכבוד צבאו. אולם שלגרן מת ב-1811 וכמה שנים אחר כך נפוליאון ה-1 איבד את כסאו. כתוצאה מכך, העבודה על שער הניצחון נעצרה כמעט לחלוטין והוא עמד בשיממונו במשך כ-20 שנה). מי שהחליט לסיים את שער הניצחון היה מלך צרפת האחרון, לואי פיליפ (1830-1848), ובשנת 1836 נחנך השער המפורסם, לאחר שעבדו עליו גדולי הפסלים של צרפת באותה עת וביניהם רוד (Rude), פראדייה (Pradier) וקורטו (Cortot).

שער הניצחון של כיכר האטואל הוא ללא ספק שער הניצחון המרשים ביותר בפריז, ולא רק בזכות גובהו (50 מטר). תוכלו למצוא עליו פסלים אלגוריים, כאשר המפורסם ביותר הוא פסל המרסייז שמובילה את החיילים לקרב, אותו פיסל רוד (Rude). אם תסתכלו למעלה, תגלו שם את שמות הנצחונות הגדולים ביותר של נפוליאון ואם תעלו במדרגות או במעלית, תגיעו למוזיאון שנפתח ב-2007 ומתאר את ההיסטוריה של שער הניצחון. אם תרצו להכיר יותר לעומק את כל אחד מהפסלים הרבים על שער הניצחון, אתם מוזמנים לצפות בסרטון הזה.

שער הניצחון בפריז  – כרטיסים ושעות פתיחה

כרטיסים

אם החלטתם לטפס על שער הניצחון על מנת ליהנות מהנוף המדהים הנשקף למטה (ומהמוזיאון החביב כמובן) אזי מומלץ לקנות כרטיסים אליו בראש על מנת לחסוך עמידה בתור. הנה לכם לינק זריז לרכישת כרטיסים לנקודת התצפית המרהיבה:

שעות פתיחה ודרכי הגעה

שער הניצחון פתוח כל יום לקהל הרחב בין השעות 10:00-22:00. ניתן להגיע אליו באמצעות קווי המטרו 1, 2 וקו 6. כמו כן, ניתן להגיע אליו ב-RER A (מאוד נוח אם אתם נמצאים לי תחנת LES HALLES).

מלונות באיזור שער הניצחון

שער הניצחון לא נמצא ממש במרכז פריז, אך קווי המטרו שעוברים בו הופכים אותו למאוד מרכזי. לכן, אם תרצו להתגורר בקרבתו תוכלו לבחור בין הרובעים ה-8, 16 או ה-17, אשר גובלים בו. אם כמובן תרצו להתגורר ליד אחד משערי הניצחון האחרים שהזכרתי הרי שתוכלו לחפש לכם מקום לינה ב:

• הרובע ה-1 שנמצא ליד שער הניצחון של הקרוסל.
• הרובע ה-3, אשר נמצא קרוב לפורט סן מרטן (רק היזהרו לא להתגורר ברחוב Blondel או סמוך לו בגלל שיש שם לא מעט זונות רחוב).
• הרובע ה-10, שם נמצאים פורט סן דני ופורט סן מרטן. מכל הרובעים שהוזכרו הוא גם הרובע הכי זול.

אם החלטתם להתגורר באחד מהרובעים הללו כל מה שנשאר לכם זה לבחור מלון מעולה או דירת נופש מפנקת אותם תוכלו למצוא כאן:

• מלונות מומלצים בפריז
• דירות להשכרה בפריז 

בונוס: לא שער, לא ניצחון ולא בפריז, אך בכל זאת…

ואם הגעתם עד לכאן ואתם מחפשים לכם עוד שער אחד שאיכשהו קשור לפריז, הרשו לי לספר לכם על שער של רובע לה דפאנס, הנקרא בצרפתית La grande arche (הקשת הגדולה).

את הקשת הזאת ניתן לראות גם אם תעמדו ברחבת הקרוסל (ובוודאי אם תעמדו על שער הניצחון של האטואל) והוא התוספת המודרנית למסורת המבנים הגרנדיוזיים של פריז וסביבותיה. השער הזה, בגובה 100 מטר, תוכנן על ידי האדריכל הדני אוטו פון ספרקלסן ונבנה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20. להבדיל משערי הניצחון להם לא היה שום שימוש פרקטי, הרי שכאן מדובר במבנה משרדים ענק בו שוכנים משרדי ממשלה, חברות גדולות ועוד. אם תעמדו על השער מובטחת לכם תצפית מדהימה על פריז שתכלול את שער הניצחון, שדירות השאנז אליזה, הקונרורד והלובר.

אם תרצו לקרוא עוד על השער הזה ועל רובע לה דפאנס, הרשו לי להמליץ על הכתבה הנהדרת של יואל תמנליס רובע לה דפאנס – מנהטן בקרבת פריז.