שיקוי נעורים בגביע צרפתי, מוגש על ידי שארל טרנה, הרברט פגאני, ז’וליאן קלר, אטיין דאו ועוד

שארל טרנה וזמרים נוספים שרים על מעיין הנעורים הצרפתי. מקור תמונה: ויקיפדיה.
זמן קריאה משוער: 10 דקות

טוהר הילדות, אושר גיל העשרה, אהבות ראשונות ותמימות, חוסר הדאגה מבלי לחשוב על המחר – שנות הילדות והנערות מהוות מקור לא אכזב להשראה. מי, שהתמזל מזלו וחווה זמן מאושר, יכול לדלות מהעבר פנינים, להתרפק עליו ולשאוב ממנו אומץ ואופטימיות. להודות. ומי, שאיתרע מזלו ונולד אל תוך משפחה שלא היטיבה עמו, יכול לדמיין ולהמציא מציאות חלופית. כך או כך, או אחרת, נהגו הזמרים שתספר עליהם כתבה זו (1).

האם השיר הוא סיפורם האישי? או אולי סיפור של מישהו אחר? או אולי דמיון? או אולי עירוב של מקורות השראה שונים ומגוונים? כתבה זו תיקח אותנו אל מאחורי הקלעים של השירים, ובכל מקרה – תודה לאמנים המשקים אותנו משיקוי הנעורים המשכר.

שארל טרנה, שנותיי הצעירות Charles Trénet – Mes jeunes années

בשיר השמח, שנותיי הצעירות (1949), מספר שארל טרנה (1913-2001) על ילדות של חירות ואושר בחיק הטבע. הזמר מביע געגועים עזים להרי הפירנאים, לרוח, לציפורים ולפרחים, לשירת הפלגים, לשנות ילדותו המבורכות בהן רץ ושר בחיק הטבע האהוב. שארל טרנה ידוע מאוד באמריקה שבה, החל מ-1945, הוא נודד מארץ לארץ, מעיר לעיר, ונוחל הצלחה. במשך שנתיים ימים ערך סיבוב הופעות בניו יורק, בקנדה, בברזיל. ובין רסיטל אחד למשנהו, כתב את שיר התהילה לחירות ילדותו, שנותיי הצעירות. שארל טרנה בן השלושים ושש לא חיבר את השיר לעצמו כי אם למען חבורת הזמר הנודעת של אז, שנשארה אלמותית, הקומפניון דה לה שנסון.

ומכיוון שהשיר נוחל הצלחה, מחליט הזמר הצעיר לבצע אותו גם בעצמו. אחרי ככלות הכול זהו שירו שלו שנכתב בהשראת נופי ילדותו. שארל, שאהב כל כך את הטבע, שר על החירות לרוץ ולטייל בשבילים ההרריים בדרום צרפת.

ואכן עד גיל שבע גדל שארל בעיר נרבון עם אחיו אנטואן, שהיה מבוגר ממנו בשלוש שנים, ועם הוריו הבורגנים. עד שאמו של שארל התאהבה בבמאי גרמני ועזבה את הבית. האב הכניס את שני בניו לפנימייה דתית שבה כפו הכמרים משמעת ברזל על החניכים הרכים. הדרמה גזלה משארל הקטן את ילדותו. חשיכה ירדה עליו ועל אחיו, בית כלא סגר אותם בין כתליו העבשים. דממה שלטה בשעת הארוחות בהן הוכרחו הילדים לאכול מרק בזבובים. שארל הקטן נלחם בהצלחה בייצר המוות. באין אהבת אם, בתוך הסבל, ידע שארל שיום אחד יעניק לעצמו את הילדות שלא הייתה לו. כדי לא להיכנע לעצבות הרסנית, מטרידה, שינה שארל טרנה, שנישא על ידי כנפי ההצלחה האמריקאית, את זכרונות ילדותו הקשים, בעזרת דמיונו הפואטי. וכך הומר בית סוהר חשוך בחירות מוארת.

הרברט פגאני, אנשים מאושרים Herbert Pagani – Des gens heureux

שארל טרנה חסך מהמאזינים את המציאות הביוגרפית הקשה, המסתתרת מאחורי הקלעים של שירו. הרברט פגאני (1944-1988), בניגוד לו, בחר לקרוע את המסך בעזרת תחבולה דרמטית, המצליפה בפתאומיות אך לא במיידיות במאזין. פגאני מחלק את שירו הביוגרפי, אנשים מאושרים, הפונה אל אהובה, לשני חלקים. בחלק הראשון נחשפת האהובה, ויחד אתה המאזינים, לסיפור על משפחה מאושרת, אב, אם ובן יחיד, המתגוררים בדירה שלווה, כמו על אי מוגן, בין גגות העיר, שהעצבות ממנו והלאה. זוג הורים מאוהבים ובן קטן מאושר ואהוב.

ואנחנו מאמינים לסיפור הריאליסטי ככלות הכול ושמחים בשמחתו של הילד בר המזל. עד שבא החלק השני של השיר ומגלה את האמת, בעזרת מנגנון השהייה מתוחכם. חשבת שהיה כך, הולכתי אותך שולל. כיזבתי. המציאות הייתה אחרת לגמרי. הפוכה. לא חיבוקים ולא נישוקים ולא אהבה, רק נעיצות ציפורניים במקום פינוקים. לא היה לי בית, הוריי האומללים שנאו זה את זה. הילד הקטן נעשה לפליט, נעקר ממקום למקום, כלי ביד תאוות הנקם של אביו ואמו.

זאת הייתה אכן תחילת חייו של הרברט פגאני. כשהיה בן שנה וחצי, הוריו התגרשו ובמשך עשרים שנה נלחמו זה בזה בשנאה עזה, גייסו עורכי דין, הסיתו את הילד הרך זה כנגד זה. אביך מנוול, אמרה לו האם. אמך נטשה אותך, אמר לו האב. הרברט הקטן נחטף פעם על ידי האב, פעם על ידי האם, נדד בין בתים לפנימיות, על פני ערים וארצות שונות, בילה את חג המולד בתחנות רכבת, התחיל לחיות רק בגיל עשרים. כך בזבזו ההורים עשרים ממיטב שנות חייהם והרסו את ילדותו של בנם היחיד.

ובסוף השיר מבטיח הרברט פגאני לאהובתו שהוא עצמו ילך בדרך הפוכה ויבחר באהבה. והוא אכן עשה זאת אך חייו, האישיים כמו גם המקצועיים, לא היו פשוטים כלל ועיקר והסתיימו כשנפטר ממחלה ממארת בעודו בגיל ארבעים וארבע בלבד. למרות הזמן הקצר שעמד לרשותו, השאיר האמן הרב תחומי, הידוע במיוחד בשירו המרגש, נאום הגנה לארצי (1975), מורשת נכבדה. בטקסט המפורסם, האקטואלי להפליא, שבו מביע פגאני את נאמנותו לישראל, יורד האמן אל הולדתו וילדותו של העם היהודי ומסכם באופן נוקב ביותר את מהות הציונות והסיבות לאנטישמיות.

מישל דלפש, אצל לורט Michel Delpech – Chez Laurette

בעלת בר בשם קריסטיאן מסתתרת מאחורי להיטו של מישל דלפש (1946-2016), אצל לורט. השנה היא 1965 וצרפת מגלה את פניו של מישל דלפש בן התשע עשרה. אלבומו הראשון, אנטול, שיצא שנתיים קודם לכן, לא זכה בהצלחה המצופה אך מישל ממשיך לעבוד עם ידידו, המלחין רולן ונסן. וכך, יום אחד, מגיע מישל לביתו של רולן שגר אז בסן קלו כשדף נייר בידו. “כתבתי את הטקסט הזה ברכבת אליך”, מסביר מישל ומניח את הדף על עמוד התווים ליד הפסנתר.

רולן לקח את הטקסט, הדליק באופן מיכני את הטייפ ושר את המילים תוך שהוא מגלה אותן בפעם הראשונה. קרא ושר, באותו זמן, באופן אינסטנקטיבי, בלי להבין מה הוא עושה. כך חובר השיר במשך אותו זמן שבו שר אותו רולן, מתחילתו ועד סופו. נס. נס קטן אבל נס.

מקורות הנס נמצאים בזכרונות ילדותו של מישל שנולד בקורבוואה, ליד פריז, וגדל ליד הוריו ושתי אחיותיו. מפעם לפעם, כשרצתה לנוח ולהירגע, אמו הייתה מפקידה אותו בידיה של קריסטיאן ווקלן, קרובת משפחה וחברה, בעלת בית קפה בשם ,Le Bar du Square שנמצא באותו בניין בו גרה משפחת דלפש. לורט היא, אם כן, קריסטיאן ואצל לורט הוא בר הסקוור.

קריסטיאן ווקלן היא כיום בת שמונים ושמונה. מכרה כמובן את הבר וכבר לא גרה עוד בקורבוואה אך עדיין צלולה ובריאה. עד מאה ועשרים! קריסטיאן לא שכחה את מישל התינוק ומספרת שכאשר נולד, עלתה שלוש קומות כדי לראותו. המיילדת הייתה עדיין בדירה וסבא ז’אנו אחז בגאווה בתינוק שצרח ואמר: “עם קול כזה, זמר נעשה ממנו!”.

כשהיה מישל בן חמש, סידר את הכסאות בבר של קריסטיאן כמו באולם הופעות ונתן רסיטל… אסור היה לצחוק כששר את לואיס מריאנו… איזה כבוד ראוי נתן הזמר בשירו לזו שאהבה ופינקה אותו כשהיה תינוק וטיפלה בו במסירות כשהיה ילד. לזו ששמעה את צליליו הראשונים. וכמה צודק הוא שדווקא השיר הזה, אצל לורט, הזניק את הקריירה של מישל דלפש ונותר אחד מלהיטיו הגדולים. שיר סנטימנטלי, מרגש, הנוטע במילים פשוטות את התפאורה, בסיוע הלחן המתאים. קריסטיאן טובת הלב מתמוגגת: “השיר הזה נכתב בשבילי. עד היום יש אנשים בכפר שקוראים לי לורט”, היא אומרת. קריסטיאן גרה כיום בכפר בלואר-אה-שר, צור מחצבתו של אביו של מישל, שעליו שר הזמר בשיר מפורסם אחר. חלק גדול ממשפחת דלפש גר עדיין במקום.

האמת, עם זאת, היא קצת מורכבת יותר. השיר מבוסס אמנם בעיקרו על קריסטיאן והבר שניהלה בקורבוואה אך לתמונה נכנסת עוד מסעדה ועוד אישה, בעלתה. השיר מדבר על חוויותיו של מישל כנער מתבגר שנהג לבלות עם חברים כמה שעות בבראסרי ליד תחנת הרכבת של פונטואז, בערבי שישי, לפני הנסיעה הביתה מהפנימייה. כך או כך, קריסטיאן המלבבת הייתה דמות משמעותית מאוד בחייו של מישל דלפש, והונצחה כראוי בלהיט הגדול, שכל הצרפתים בני דורו של הזמר מכירים בעל פה.

https://youtu.be/yWAuNMJyEkU

ז’וליאן קלר, חיל פרשים Julien Clerc – La Cavalerie

בשנת 1967, ז’וליאן קלר, שעדיין לא נקרא ז’וליאן קלר, הוא סטודנט לאנגלית בסורבון אך כבר שנתיים הוא מקדיש את רוב זמנו לכתיבת לחנים. ז’וליאן יודע שלא יוכל לכתוב להם מילים. איך ימצא הצעיר האנונימי וחסר הקשרים תמלילן? וגם כאן קרה נס, אירוע בלתי סביר שהתרחש במציאות. בבית הקפה של הסטודנטים, בכיכר הסורבון,L’écritoire (הקסת, בעברית), פונה ז’וליאן אל יושביו ושואל בקול רם: “מישהו יוכל אולי לכתוב לי מילים למנגינות של שירים שחיברתי?” ולמרבית הפלא, הוא שומע מאחוריו את התשובה: “אני”. ז’וליאן מסתובב ומגלה לא פחות ולא יותר מאשר את כותב הלהיטים האגדי, אטיין רודה-ז’יל, שישאיר אחריו מורשת ענקית ומגוונת, שתכלול, בין היתר, כשבע מאות שירים. כך יתחיל שיתוף פעולה פורה בין שני האמנים שנמשך שנים רבות.

הטקסט הראשון שכתב לו אטיין רודה-ז’יל, ללחן ששבה את לבו של זה האחרון, נקרא חיל פרשים. השיר הפך להמנון מרד הנעורים הגדול של מאי 68, שפרץ זמן קצר לאחר מכן. בלי שהתכוון לכך, נעשה ז’וליאן קלר לשופרם של המתקוממים במזמור לחירות שהזניק באותו זמן גם את הקריירה האישית של הזמר הצעיר. חיל פרשים יהיה הצלחתו הראשונה של הכוכב, מגדולי זמריה של צרפת. בכתיבת השיר, חיל פרשים, הושפע אטיין רודה-ז’יל, בן לרפובליקאים ספרדים שמצאו מקלט בצרפת, מסרטו של לסלו בנדק, הפרא (1953). לתפקיד הראשי לוהק מרלון ברנדו כמנהיג חבורת אופנוענים בריונים. הטקסט של רודה-ז’יל מדבר מתוך גרונו של צעיר כפרי בתקופת משבר, הצופה בדהירת אופנועים שמותירים אחריהם ענני אבק. האופנוענים מזכירים לו חיל פרשים והוא מעודד את עצמו בהבטחה שיום אחד ינטוש את השעמום וחוסר התוחלת כדי להצטרף להרפתקנים החדשים, במקום אחר, הרחק מהלילה שבו הוא נמצא כעת.

ז’וליאן קלר הצליח להשיג פגישה בחברת התקליטים פאתה- מרקוני. וגם כאן שיחק לו המזל. העורך, ז’אן-קלוד פטי, שקיבל את הזמר נשבה בקסמו למרות האופן הגולמי עדיין שבו ניגן בפסנתר. בעידן היה יה של השירים האנגלו סקסים היה במוזיקה של ז’וליאן קלר משום החידוש. ז’אן-קלוד פטי הוסיף ללחן כינור וכלי נשיפה וליטש את הקצב. כשנה לאחר פגישתם של ז’וליאן קלר ואטיין רודה-ז’יל, יצא האלבום הראשון של הזמר. ז’וליאן חבש קסדה והקשיב בסטודיו לשירו בליווי תזמורת. בפעם הראשונה. איזו איכות, איזה ריגוש. המומחים ניבאו שהתקליט אמנם טוב אך לא יימכר. אך יומיים לאחר צאת האלבום, שוב סייע הגורל להצלחתו של הזמר. והפעם הייתה זו ההיסטוריה שעמדה לצדו. אירועי מאי 68 פורצים. עובדי הרדיו שובתים ומשמיעים על הגלים, ללא הפסקה, את השירים האחרונים שיצאו לאור, ביניהם חיל פרשים. ואם נוסיף לכך ששורות מהשיר, כגון “אבטל את השעמום”, מבטאות את רוחן של ססמאות המרד, נבין את הצלחתו. מבלי שהתכוון לכך, ז’וליאן שר את המנון מאי 68, שעדיין לא נס ליחו.

דייב, בצד של סוואן Du côté De Chez Swann – Dave

ב-1975 דייב הוא כבר זמר מצליח שמוכר מיליוני אלבומים. בלוריתו הבהירה ועיניו הכחולות קנו לו מעריצות רבות בקרב בנות הנוער. אך הזמר הצעיר חושש לעייף את הקהל בחזרה על אותם שירים, גרסות כיסוי ללהיטים אנגלו סקסים.

יום אחד מקבל דייב לחן שמושך את תשומת לבו. המנגינה מזכירה לו את את מילורד של אדית פיאף, בפזמונה הסוחף, המלווה את הבתים. דייב פונה לתמלילן הקבוע שלו, פטריק לואזו, שגם הוא התאהב במנגינה. וזו כמו לחשה באוזניו את המילים, שנכתבו תחת השפעת ספרו של מרסל פרוסט, בצד של סוואן. כותר הספר הפך לכותר השיר.

פטריק לואזו ערבב זכרונות ספרותיים בזכרונות אישיים, אך לדבריו, חלקו של פרוסט לא גדול במיוחד בשיר לעומת ההשראה הביוגרפית. בשיר מספר לואזו על פגישת אהבים ראשונה בגיל שש עשרה עם נערה פורחת מתחת לעץ. הוא לא היה רוצה לחזור אחורה בזמן אך לחוות מחדש את הרגע התם והקסום ההוא יגרום לו אושר.

למרות שפטריק לואזו מגמד את השפעתו של פרוסט על השיר, רוחו של הסופר הגדול בכל זאת שורה עליו. ודייב לא אהב כלל את הרפרור הספרותי השאפתני והיה בטוח שהשיר לא יצליח. הקהל של דייב הרי לא היה אינטלקטואלי במיוחד. הזמר הקליט את השיר רק כדי לשמח את פטריק לואזו. אך בניגוד לתחזיתו, השיר נעשה ללהיט עצום ואיפשר לו לגעת בציבור שעד עכשיו לא היה בהישג ידו. מזמר לנערות עלה דייב מדרגה ואף הפך לסוכן תרבות כשהתבקש לכתוב הקדשות למאזינים שקנו את ספרו של פרוסט במהדורת כיס… הצלחתו של השיר, בצד של סוואן, הגשימה את רצונו של דייב לחדש את הרפרטואר ובכך גם להתחדש בעצמו.

בצד של סוואן, בשורה אחת עם ונינה, הוא להיטו הנמכר ביותר של דייב. וגדולה גאוותו של הזמר על שקלוגרו, יליד 1971, ניכס לעצמו את השיר בהעניקו לו עיבוד אישי.

לורן ווזי, רוקולקשן Laurent Voulzy – Rockollection

ההמנון לנעורים האבודים, רוקולקשן, יצא לאור קצת לפני קיץ 1977 ונמכר במיליוני עותקים. לורן ווזי, המלחין, אינו אלמוני גמור. כבר שלוש שנים הוא מחבר את לחניו של אלן סושון ויחד כבר הפיקו כמה וכמה להיטים. אך למרות שיתוף הפעולה הפורה בין שני ידידי הנפש, לורן ווזי בן העשרים ותשע עדיין לא הצליח סולו.
אחרי שכתב את המנגינה לשיר שיהיה עוד מעט רוקולקשן, ידע לורן ווזי שזהו זה. עכשיו יבקיע. חסרות רק המילים. לורן פנה לזמרת הצרפתייה-אמריקאית אן קלוור וביקש ממנה לכתוב לו את הטקסט. הלחן נשמע לאן כמו מעקב לילי והיא כתבה בהתאם שיר על מישהו שרודפים אחריו. ווזי לא אהב וגנז את הלחן. לאחר שנתיים שמע פתאום לורן ווזי את קלוד פרנסואה בשיר השנה ההיא והחליט לכתוב בעצמו טקסט באותו נוסח: שיר נוסטלגי לתקופת הנעורים, מחווה לכל אותן חבורות זמר שהשפיעו עליו, החיפושיות, האבנים המתגלגלות, נערי החוף, הבי ג’יז ועוד. אלן סושון צידד ברעיון אך לא אהב את מילותיו של לורן ווזי. “אז תכתוב בעצמך”, ביקש לורן. ואלן כתב. ובטקסט שנולד תחת ידו של אלן מצוטטים לא פחות מאשר תשעה להיטים אנגלו סקסים. השיר נמשך שלוש עשרה דקות ונקרא רוקולקשן, הלחם של שתי המילים רוק ו-ריקולקשן (זכרונות, באנגלית).

https://youtu.be/n9cOf8Qv8ts

הפעם כיוון שיתוף הפעולה הפורה בין אלן ללורן את אור הזרקורים אל עבר לורן. סוף סוף הצלחה אישית שלו. אלא מאי? לורן הזניח הליך חשוב, דהיינו בקשת רשות מהנוגעים בדבר לצטט את להיטיהם הבינלאומיים. הכוכבים לא ממש התרגשו מהכבוד שהפרנצ’י הקטן נתן להם כשהשמיע את גרסתו לקטעים מיצירותיהם. נציגיהם שלחו מכתבים רשומים בצרורות ללורן ווזי וחסמו את תמלוגי השיר. לאחר שנתיים של התדיינויות משפטיות, הגיעו הצדדים לידי הסכם. לורן ווזי מכר את רוקולקשן בשני מיליון עותקים. בהשוואה לחמש מאות ארבעים העותקים שמכר מאלבומו הקודם, הרי היה זה הישג של ממש וכדאי גם כדאי היה לפצות את כל אלה שתרמו להצלחתו, ליטל אווה, החיפושיות, נערי החוף, האבנים המתגלגלות, הבי ג’יז, בוב דילן, דונבן, המאמאז והפאפאז ועוד.

דיאבולו מנתה, איב סימון Diabolo Menthe – Yves Simon

ב-1977 רוקדים הצרפתים הצעירים בהתלהבות רבה עם לורן ווזי ואלן סושון ובאותה שנה הם גם מגלים את אחד השירים היותר יפים של איב סימון, דיאבולו מנתה, שנכתב לסרטה האפונימי של דיאן קוריס. בסרט האוטוביוגרפי, שיהיה להצלחה גדולה, מספרת הבמאית על חייהן של שתי אחיות, נערות מתבגרות, בתחילת שנות השישים. אך בינתיים דיאן קוריס איננה ידועה, זהו סרטה הראשון, ולכן עלה בה הרעיון לגייס למיזם את איב סימון ולבקש ממנו לחבר את המוזיקה לסרט. איב סימון בן השלושים וארבע כבר פרסם רומנים רבים והוציא חמישה אלבומים. ודיאן קוריס אוהבת את כתיבתו.

הבמאית נתנה, אם כן, לאיב סימון את התסריט וביקשה ממנו לחבר את הפסקול ולשיר את אחד מהשירים בעצמו. איב סימון אהב את התסריט אך לא היה רגיל לעבוד בהזמנה. ומלבד זאת, מה הוא יודע על נערות מתבגרות? כדי לצאת מהסבך, הציע איב לדיאן את אחד השירים מאלבומו האחרון, המדבר על תקופת ההתבגרות. אך דיאן קוריס התעקשה ודרשה שיר שיופיע בו שם הסרט, דיאבולו מנתה. ואת השיר הזה, הזמר הפופולרי ישיר בעצמו כדי לקדם את סרטה של הבמאית המתחילה. אלה היו דרישותיה של דיאן קוריס שחזתה את הנולד.

אך בינתיים לאיב סימון אין השראה עד שקיבל פתאום מכתב אהבה של תלמידה בת שש עשרה, בשם קורין. את הדף המחורר, שנועד לתיוק בעוקדן, על גביו הצהירה הנערה את אהבתה, שומר איב סימון עד היום. בהשראת המכתב, שגרם לאיב סימון התרגשות גדולה, כתב את שיר הסרט, שיהיה ללהיט ענק, תוך חצי שעה, בתאו, לפני רסיטל שנתן בסרברוק, בגרמניה. אן הקטנה מהשיר היא קורין במציאות. אין ספק שהצלחת השיר של איב סימון קידמה את זו של הסרט, שבו צפו יותר משלושה מיליון צופים. לא ידוע אם קורין תוגמלה כספית, אך אפשר לראות אותה, בחטף, כניצבת בסרט.

דיאבולו מנתה ממשיך להכות גלים. השיר לא התיישן. ההוכחה לכך היא שזמרות מהדור החדש, סוקו וכמו כן לה גרנד סופי, ניכסו אותו לעצמן והציעו, כל אחת מהן, את גרסתה האישית ללהיט.

סוף שבוע ברומא, אטיין דאו Etienne Daho – Week end à Rome

חיי הלילה בעיר רן, בירת ברטאן, בשנות השבעים, עירניים וסוערים לא פחות מאשר בפריז. ואולי אף יותר. פריזאים צעירים רבים עוזבים את עירם בסופי השבוע כדי לפקוד את מועדוניה התוססים של רן. אטיין דאו הצעיר, כמו ז’וליאן קלר, חובש את ספסלי החוג לאנגלית באוניברסיטה אך גם הוא חולם על חיים אחרים, שהמוזיקה במרכזם. די מהר זנח אטיין את לימודיו והשיב רוח רעננה על הנוף המוזיקלי הצרפתי. לפני שלוש שנים כבר זכה להצלחה בשירו שינה ארוכה.

סצנת הרוק בעיר רן פעילה במיוחד. אטיין דאו נפגש עם זמרים אחרים, עם להקות משפיעות, ומפתח את סגנונו האישי, אלקטרו-פופ, אווונגרד לתקופה. זהו הרקע שבו נולד הלהיט סוף שבוע ברומא. ברומא? אטיין דאו לא נסע מעולם בתקופה ההיא לבלות סופי שבוע ברומא. את ימיו ולילותיו עשה ברן ובערים סביב לה. אך בין חגיגה זו לאחרת בברים ובמועדונים של ברטאן, צופים אטיין דאו וחבריו בסרטים איטלקיים. לה נוטה, לה דולצ’ה ויטה, חופשה ברומא. עבור אטיין דאו, הקולנוע האיטלקי של שנות השישים הוא בבחינת התגלות. ומחווייה עמוקה זו שאב את ההשראה ללהיטו השני, המהווה מחווה לחיים המתוקים ולסרטים המתארים אותם.
דאו ראה דמיון בין חייהם של צעירי רומא, המסופרים בסרטים, לבין חייו שלו ושל חבריו בברטאן. רן הפכה, אם כן, בשירו, לרומא. כמו אן הקטנה משירו של איב סימון שהייתה בעצם קורין, כמו לורט משירו של מישל דלפש שהייתה בעצם קריסטיאן, כך גם רומא מסתירה בחובה את רן. וכדי לחזק את האמינות ולהוסיף נופך אקזוטי, הצמיד אטיין דאו לרקע השיר כמה משפטים באיטלקית. וזמרת צעירה, בשם ליו, שכבר הייתה ידועה הודות לבננה ספליט, הצטרפה לחבורה כדי ללחשש אותם בקולה הסקסי, שהצטננות מקרית קלה הוסיפה לו חן וחסד.
לאטיין דאו יש סגנון ייחודי משלו. בקול, במוזיקה, בהתנהלות, במחוות הגוף. וכשיוצא ב-1984 סוף שבוע ברומא, האמן בן העשרים ושמונה משכללו, מעצבו ומסגננו עוד ועוד.

סוף שבוע ברומא הוא שיר קליל, בועת שמפנייה, שנולד מאותן שנות סוף נעורים בחיקה של חבורה מלוכדת ומעניקת ביטחון. יין, הרפתקאות, חוף הים, אורות מועדוני הלילה המרצדים. אך מבעד לחוסר הדאגה של אותו קיץ 1980, ידע אטיין דאו שימי הנעורים מסתיימים, החבורה של רן תתפרק עוד מעט וכל אחד ילך לדרכו וייאלץ להתמודד עם קשיי החיים. מגפת האיידס תפיל חללים. סוף תקופה עבור אטיין דאו אך צעירים אחרים עלו בעקבותיו על הבמה ושרו את סוף שבוע ברומא, שכמו בצד של סוואן ו-דיאבולו מנטה, כך גם הוא לא הזדקן. הינה גרסתה של ונסה פרדי.

הכתבה מבוססת בעיקרה על הפרק ה-12, שנותינו הצעירות, בסדרת הטלוויזיה החיים הסודיים של השירים, בהגשתו של אנדרי מנוקיאן ובבימויה של קלואה שובן. הפרק שודר ב-30 למרץ, 2018, בערוץ הטלוויזיה פרנס 3

La vie secrète des chansons, épisode 12, Nos jeunes années, animé par André Manoukian et réalisé par Chloé Chovin, diffusé le ven. 30.03.18 à 22h50, France 3

כתבה נוספת, המבוססת על אותה סדרה, פורסמה קודם לכן וניתן למצוא אותה כאן.

אהבתם את הכתבה? רוצים לקרוא ביוגרפיות נוספות של זמרים צרפתיים עליהם כתבה ד”ר אורנה ליברמן?

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!