שירים צרפתיים עכשווים מתורגמים לעברית מאת נחמה קרמס

שירים צרפתיים עכשווים מתורגמים לעברית מאת נחמה קרמס
זמן קריאה משוער: 12 דקות

נתקלתי לאחרונה במספר שירים צרפתיים, מהתקופה של השנים האחרונות, שנגעו לליבי.
הם הגיעו, לדעתי, לרף גבוה מבחינת איכות של המילים, והתאמה של הלחן.

ראשית היכרותי עם התרבות הצרפתית , החלה בסוף שנות השמונים, כשגרנו, כמשפחה צעירה, 3 שנים בבריסל. בתקופה ההיא נחשפתי לכל הזמרים הגדולים של שנות השישים והשבעים, שאותם היכרנו עוד בצעירותנו – כמו – ז’ילבר בקו, אדאמו, כריסטוף ועוד.

מזה כ-10 חודשים, מאז תחילת תקופת הקורונה, הצטרפתי לקבוצה של דר. נופר ישראל, צרפתית היא שירה שמקיימת שיעורים בזום, כשהנושא הוא השפה הצרפתית והתרבות הצרפתית .

פעמיים בשבוע אנחנו לומדים שירים מ – 70-60 השנים האחרונות. היכרנו שירים חדשים יחסית, עם מבצעים צעירים, מוכשרים לא פחות מהזמרים של הדור הקודם.

אני בוחרת שירים עם רגישות גבוהה לנושאים אנושיים, שמטפלים ללא קלישאות ועם אמירות אמיתיות וחותכות, בלב ליבן של הבעיות שמעסיקות את הצרפתים, אותנו, ואת החברה שאנחנו חלק ממנה. גם בתור ציירת, אני אוהבת להאיר סיטואציות אנושיות, ונותנת להן ביטוי דו מימדי על הבד…

תיהנו!

שירים צרפתיים מתורגמים לעברית

שיחת טלפון עם אמא / רנן לוס

בטלפון עם אימא מדבר,
מקשיב הרבה וקצת משקר,
זה לא רעש של מצית שאת שומעת,
כבר חודשים שבסיגריות אני לא מעז לגעת.
כמובן, שקניתי כרטיסים מראש,
בקיץ אבקר, אין לך מה לחשוש.

עם אימא בטלפון מדבר רגוע,
כן, הסוודר עם הדוגמא של הריבוע,
אותו אני לובש עכשיו ממש,
הוא נראה עלי יפה, כמו חדש.
ברור שיש לי אצל הבנות הצלחה,
כשאת סורגת לי , זה גורם לי שמחה…

בטלפון עם אימא מדבר,
מרגיש בן ארבע עשרה, ולא שנה יותר,
בטלפון עם אימא מדבר,
חצי היא משקרת וחצי אני חופר…
אני מאד מאושרת , שאתה יוצא לפגוש
אותה, היא קצת נועזת, אך אין ממה לחשוש.
כן, זה טוב שיש עם מי לבלות,
ברור שאני שמחה , שטוב לך בלילות.

עם הבן שלה בטלפון מדברת,
כאילו הוא בן עשר, והיא אם ששומרת.
מרגישים עם אימא כל כך בטוח,
יש לה תחבושת לכל פצע פתוח.
אפשר לראות ברור דרך הדברים,
שכל בעיה וסדק הם מכסים ומרפאים,
אני יודע היטב, כשלך אהיה זקוק,
יהיה לי את הסוודר, וגם את החיבוק.

בטלפון עם אימא מדבר,
חצי היא מבלפת וחצי אני חופר,
אל תדאג, אני בכלל לא משתעממת,
בלילות ישנה טוב ולא מתעוררת.
כמובן, את הטלוויזיה אני לא מדליקה,
וקובץ מצורף אני פותחת בדקה.
כשבטלפון עם אימא מדברים,
לא ברור מי כאן ההורים.

בטלפון עם אימא מדבר,
חצי היא מדברת, חצי אני משקר.
לא, אין כאן שום רעש מאחור,
עזבתי את הנערה הוולגרית, היא לא תחזור.
יש לי מלא חברים , עד בלי די,
מובן שרק את היא האישה של חיי.

בטלפון עם אימא מדבר, מחבק,
ושואל את עצמו איך יוכל להתנתק.
מרגיש עם אימא מאוד בטוח,
יש לה תחבושת לכל פצע פתוח.
אפשר לראות ברור דרך הדברים,
שכל בעיה וסדק הם מכסים ומרפאים.

אבל נחשי מי בקיץ יופיע על הסף?
נכדתך הקטנה בקובץ מצורף…

אבל אני אוהבת אותך – קמיל ללוש & גרן קור מאלאד (Mais Je t’aime – Grand Corp Malade & Camille Lellouche)

השיר הזה נחשב כשיר האהבה הצרפתי הטוב ביותר לשנת 2020.

אל תגיד יותר מדי,
אל תעיק, אל תשאל יותר מדי,
אתה יודע, מה שלא מרגיש לי טוב,
בינינו – החיבור שכבר נסדק,
בלעדיי – אל תחזיק כל כך חזק,
בספק – אל תחזיק כל כך חזק,
אם אפשר –בבקשה , אל תיתן לי לעזוב,
כשאני בך תלויה, אתן לך הכל, אז נסה להבין ,אני אותך-
אוהבת, אוהבת , אוהבת, אוהבת , אוהבת, אוהבת,
אוהבת – הכי חזק שיש,
אוהבת – כל שתבקש.

אמרו לי – חכה תראה, האהבה היא אש גדולה שזורחת,
היא נדלקת ומחממת, עוקצת בעין ומתפצחת,
היא שולחת מאות גחליליות לשמים הכי גבוה שאפשר,
זה מאיר ואתה רואה אחרת את העולם– וזה נגמר.
הלכנו על משחק האהבה מהניצוץ הראשון החזק,
היו לנו קטעים קשים , הבית ספג הכל ונשחק.
אהבנו זה את זו הכי הרבה בעולם ,
הלהבות האלה שרפו , השתגענו בגללם.
זה מה שאש עושה …

אוהב/ת, אוהב/ת , אוהב/ת, אוהב/ת , אוהב/ת, אוהב/ת,
אוהב/ת – הכי חזק שיש,
אוהב/ת – כל שתבקש.

אני מתקרב לאש שלנו , והזיעה שלי מרה,
הלהבות הצהובות והכחולות רוקדות, זו התשוקה שבערה,
מדוע כאשר האהבה חזקה , אנחנו נפגעים בקלות ונשברים ,
שום דבר לא נהיה קל, גם אם אנחנו מחוברים.
אוהב אותך כמו אש, אוהב בזהב,
אוהב ומודאג, אוהב אותך חזק,
אוהב אותך עקום, אוהב אותך כמו שניים,
זה מסוכן אבל – אוהב אותך כפליים.
אז נכון , זה מחורר לי את הלב,
זה כבד עלי, מתנודד ואוהב,
ברור שזה אוכל אותי כולי,
אותך כל כך אוהב, וזה רע בשבילי.

אם אני נשארת כאן איתך,
אוכל להמשיך לרקוד בידיים שלך?
לא מצפה לכלום ממך,
מקבלת כוח ואהבה, בלעדך לא יכולה ,
אם נפגעת, אתה לא אשם,
הפצעים שלי מאתמול, רוב הזמן קשה לסבול,
אם המילים שלי קשות,
אז אני לא שווה,
לא שווה..
אוהב/ת, אוהב/ת , אוהב/ת, אוהב/ת , אוהב/ת, אוהב/ת,
אוהב/ת – הכי חזק שיש,
אוהב/ת – כל שתבקש.

היכן אתה אבא – סטרומאה. Papaoutai -Sromae

תגיד לי מאין אתה בא,
כדי שאדע לאן אני פונה,
אמא אומרת שאם אחפש אותך טוב, אבא,
בטוח אמצא, אז מה זה משנה.
היא אומרת , שאתה אף פעם לא רחוק מאד,
ושאתה הולך לעיתים קרובות לעבוד.
אמא אומרת, לעבוד כל שעה,
טוב יותר מלבלות בחברה רעה.
לא ככה?

איפה אבא שלך?
תגיד לי , איפה אבא שלך?
גם אם איתו ‘תה לא מדבר,
הוא יודע שלא טוב לך…
אז אבא, באמת,
תגיד לי איפה ‘תה מתחבא,
אני כבר לא יכול כל כך הרבה,
לא לישון בלילה..

איפה אתה אבא, איפה אתה?…

אנחנו מאמינים או לא,
יגיע היום שנאמין בזה יותר,
אנחנו נהיה כולנו האבות,
שייעלמו לתמיד, וישאירו חורבות.

האם נהיה נוראים?
האם נהיה נערצים?
אולי אבות או גאונים?
מי נותן חיים למי שלא מקיים?

טוב, תגידו לנו,
איך עושה תינוק – את זה יודעים כולם,
אבל איך עושה אבא – אף אחד בכל העולם.

אדוני, אני יודע הכל, זה עובר בירושה,
אבל לא מוצא תשובה, היא כל כך קשה.
אמור לנו היכן זה חבוי ומוסתר,
לא יכול יותר לסבול,
זה כל כך מיותר.

איפה אבא שלך?
תגיד לי , איפה אבא שלך?
גם אם איתו ‘תה לא מדבר,
הוא יודע שלא טוב לך…
אז אבא, באמת,
תגיד לי איפה ‘תה מתחבא,
אני כבר לא יכול כל כך הרבה,
לא לישון בלילה..

איפה אתה , אבא, איפה אתה? …

איפה אתה האושר? – כריסטוף מא’אה. Ou est tu le Bonheur- Chrisophe Mae

איפה הוא נעלם , איפה הוא, האושר?
איפה הוא נעלם , איפה הוא, האושר?

עשיתי אהבה, עשיתי חיים,
חשבתי שאהיה מאושר.
כתבתי שירים, עשיתי ילדים,
הכי טוב שאפשר.

עשיתי פרצוף, עשיתי ת’עצמי,
עושים מה שיכולים,
חגגתי כמו אידיוט, אופטימי,
ואלו רק מילים, אבל…

בערב בלי חבר, שמתקשר או מבקר,
בסוף שבוע או בחג, כל כך אומלל לבד.
מטביע את הצער, והוא צף מחדש,
יהיה טוב יותר מחר, אשיר בקול ולא אלחש.

איפה הוא נעלם , איפה הוא, האושר?
איפה הוא נעלם , איפה הוא, האושר?
כן, הוא שם האושר, כן, הוא שם
כן, הוא שם האושר כן, הוא כאן.

אהבתי נשים עשיתי בלגן,
אבל האושר עוד לא כאן.
כמו ליצן מתבטל ברחוב,
זה לא נהיה יותר טוב.

עשיתי טוב ולא נכון,
עושים מה שאפשר,
צחוק מטורף ושיגעון,
חושבים שנהדר…אבל…

ערבי שבת וחגים, חיוכים מפזרים,
להגן על הילדים , החיים אכזריים.
הכיסאות הריקים, עצובים בשולחן,
אני שר לכוכבים, שיהיה טוב עכשיו וכאן.

איפה הוא נעלם , איפה הוא, האושר?…

הוא רק נר האושר, הוא רק נר,
אם תצחק חזק מדי, הוא ישבר,
והאש לא תדלוק יותר.
כל העולם רוצה אושר אישי,
אבל לא, הוא לא עושה רעש, הוא חרישי,
זה מטורף האושר, כן כן , זה כך,
יודעים שהיה, רק אחרי שהלך.

איפה הוא נעלם , איפה הוא, האושר?….

כל האושר – סינסמיליה Tout Le Bonheur – Sensimilia

אני מאחל לך , ילדי, מכל הלב,
את כל האושר בעולם לעד,
בביטחה את דרכך תחשב,
ותמיד יהיה מי שיושיט לך יד.

אני מאחל לך את כל האושר בעולם,
להיום, בכל רגע וגם למחר,
שהשמש שלך את הצל תבהיר,
שתזרח באהבה, ואת נפשך תאיר.

העתיד כולו שלך בשלמות,
רק הגורל קובע אם נחיה או נמות,
עוף אל המחר פרוש כנפיים,
בלי פגע חתוך את השמיים.
הישמר לנפשך ילדי הנבון,
כבר לא נהיה לצידך כמו בצעד הראשון.

כל החיים לפניך פרושים,
לממש חלומות, לנצל את הרגעים,
החופש לעשות כל שתבחר,
יוביל אותך להיות מאושר מחר.

העולם שאנו לך משאירים,
נראה לא בטוח, ולא כל-כך נעים,
אבל מבטיח שעשינו את המיטב,
מאמין בך, אותך תמיד נאהב!

רק להתקדם – רידזה Avancer – Ridsa

נדדתי ברחובות, לא ידעתי דרכי,
ללא פרוטה בכיס, זהו מר גורלי,
לילות לבנים , הנשמה שחורה,
אין על מי לסמוך, המשפחה התפוררה.

אמא מנסה את הדמעות להסתיר,
סגורה בעולמה, אין לה אוויר.
מצטער שעזבתי, רק עם מה ששלי,
לא גנבתי כלום, זה כל מה שיש לי..
כל מה שיש לי…

והזמן שחולף, לא מוחק ת’זיכרונות,
איתך לצידי, רוצה חיים לבנות.
הישארי לידי, לא יכול בלי דמותך,
משתקפת במראה, עם צחוקך ויופייך.

רק להתקדם, למצוא את עצמי ממש,
לא לפנות לאחור, להתחיל מחדש.
אני מודה,
אותך נטשתי,
ובך פגעתי,
ולא יכול להתגבר.
אותך נטשתי ובך פגעתי ,
רק חושב, לא מדבר.

לא היה לי זמן לצפות את הבאות,
בלי ניסיון חיים , להתמודד עם בעיות.
החלטתי לחתוך, לא אמרתי לך דבר,
בלי כעסים וחרטות, בשקט זה ניגמר..

לקחתי עלי הכל, נשארתי מאחור,
רק כמה זיכרונות ופורטרט אפור.
בניתי את עצמי לבד, בלי עזרה מאף אחד,
והיום מה שיש לי הוא שלי,
לא גנבתי כלום, זה כל מה שיש לי.
כל מה שיש לי…

לקחת ילד – איב דוטיי
Prendre un enfant – Yves Dutei

קח את ילדך ביד,
ותן לו ביטחון בצעד,
אל המחר הראה לו את הדרך,
ותנהג בו כמו במלך.

אחוז בידו של ילדך,
חוש אותו פועם בך,
מחה דמעותיו באהבה ובשמחה,
אחוז בידו של ילדך.

קח את ילדך עם כל הלב,
הסר ממנו כל עצב וכאב,
בלי צניעות, בזהירות, בלי לדבר,
קח אותו עם הלב, כמו חבר.

אחוז בידו של ילדך,
אך בפעם הראשונה, בלי מבוכה,
הזל דמעה עטופה בשמחה,
הצמד אותו חזק אל גופך.

קח את ילדך ביד,
ושיר לו שיר ערש נחמד,
כדי שיירדם בסוף היום,
קח אותו באהבה, אל החלום.

קח את ילדך כמו שהוא בא,
רפא את כאבו באהבה רבה,
לחיות את חייו יום ועוד יום,
עד שיחזיק יד של ילד פתאום.

הדרך ארוכה, אבל ממש שווה,
כשתראה אותו לוקח ילד באהבה.

צער החיים – ברברה
Le mal de vivre – Barbara

הוא לא מודיע כשהוא מגיע,
הוא בא מרחוק,
נגרר מגדה לגדה במפתיע,
פרצוף עגום בלי צחוק.
ואז בוקר אחד כשקמים,
זה כלום כמעט,
אבל זה שם, אותך מרדים,
אל הכליות נבעט.

צער החיים ,צער החיים
צריך לחיות, שווה לחיות.

אפשר אותו על הכתף לתלות,
כמו פרח להצמיד על הדש ,
כמו תכשיט על היד לענוד,
או על החזה, ממש.
זו לא אומללות עד בלי די,
זאת לא מלחמה, או שואה,
אך אלו הדמעות בעיניי,
כשהיום מת כשהיום בא.

צער החיים ,צער החיים
צריך לחיות ,שווה לחיות.

אם אתה מלונדון או מאמריקה,
אם אתה מרומא או מבייג’ין,
אם אתה ממצריים או מאפריקה,
או משער סן מרטין,
כולנו נושאים אותה תפילה,
כולנו הולכים באותו השביל,
כמה ארוכה עליו ההליכה,
כשהכאב בפנים אותנו מוביל.

הם באמת ניסו להבין ולהיטיב,
הדיבור שלהם אמיתי וישר,
אך אנחנו לא רוצים להם להקשיב,
לא יכולים, יותר אי אפשר .
בודדים בתוך הדממה,
בלילה שלא נגמר לעולם,
הם איתנו בזיכרון , במחשבה,
אלו שלא חזרו , ואינם.

צער החיים, צער החיים.
צריך לחיות, שווה לחיות.

בלי להודיע, זה מגיע,
הוא בא מרחוק,
מטייל מגדה לגדה במפתיע,
עם הבעה של צחוק.

ואז בוקר אחד כשקמים,
זה כמעט לא מורגש,
אבל זה כאן וזה מדהים,
רגש נפלא , חדש.

שמחת החיים
שמחת החיים,
בוא אותה לחגוג,
את שמחת החיים.

Elle était si jolie – Alain Barriere
היא היתה כה יפה – אלן ברייר

היא הייתה כה יפה ש-
לא העזתי לאהוב,
היא הייתה כה יפה ש-
לא חדל עליה לחשוב.
היא הייתה מידי יפה,
עם הרוח נסחפה,
נמלטה בשמחה ,
כך הרוח לי אמרה.

היא באמת מידי יפה,
ואתה, יודעים כולם,
לא תוכל לאהוב אותה,
לתמיד , לעולם.
כן, אבל היא עזבה,
זה טיפשי אך קיים,
היא הייתה כה יפה,
לא אשכח אותה לעולם.

עכשיו זה הסתיו,
ואני בוכה הרבה,
עכשיו זה הסתיו,
לאביב כה מחכה.
עלי הפארק נעים,
ברוח הרעה,
שמלתה בין העצים,
ואז היא נעלמה.

היא הייתה כה יפה ש-
לא העזתי לאהוב,
היא הייתה כה יפה ש-
לא חדל עליה לחשוב.
היא הייתה מידי יפה,
כשהרוח אותה לקח,
היא הייתה כה יפה,
לעולם אותה לא אשכח.

דבר איתי אהבה – לוסיין בואיר
Parlez moi D’Amour – Lucien Boyer

דבר איתי אהבה,
אמור לי מילים ברכות.
הן עוטפות אותי בשלווה,
וליבי נמס בקלות.
ואם מילים טובות,
יהיו בשבילי גם בעתיד,
אותך אוהב תמיד.

יש בך תבונה,
לדעת שלמילים איני מאמינה.
בכל זאת לי זה חשוב,
להקשיב לדברים שוב ושוב.

הקול שלך חם ומלטף,
הרעד עובר בי ואותי עוטף,
רוצה רק להמשיך ולהאזין,
גם אם קשה לי להאמין…

דבר איתי אהבה,
אמור לי מילים ברכות.
הן עוטפות אותי בשלווה,
וליבי נמס בקלות.
ואם מילים טובות,
יהיו בשבילי גם בעתיד,
אותך אוהב תמיד.

אהובי , זה נכון,
אתה מתוק עד שגעון,
החיים לפעמים מעט מרירים,
אם באגדות לא מאמינים.

הצער נרגע במהירות,
הנשיקה מנחמת בקלות,
הפצע מחלים בלב,
כשהבטחה מרפאה את הכאב.

דבר איתי אהבה,
אמור לי מילים ברכות.
הן עוטפות אותי בשלווה,
וליבי נמס בקלות.
ואם מילים טובות,
יהיו בשבילי גם בעתיד,
אותך אוהב תמיד.

La Maladie d’Amour – Michel Sardou
מחלת האהבה – מישל סרדו

היא שם, היא שם,
מחלת האהבה,
פוגעת בלב כולם,
מילדות ועד שיבה.

היא כמו שירה,
נהר בסערה,
איחוד כל כך טהור,
שיער בהיר, שיער אפור.

היא גורמת לכם לשיר,
ולעולם להיות מדהים.
לאורך החיים,
בגללה לעיתים סובלים.

היא גורמת לכם לבכות,
לזעוק בחושך , לא לשקוט,
אבל הכי כואב,
כשהמחלה נרפאת בלב.

היא שם , היא שם…

מפתיעה צעירים תמימים,
שבגן יד ביד מטיילים,
היא בעיניו מביטה בתקווה,
הוא מבטיח לה אהבה…

היא פוגעת כמו סופה,
כשעוברת נערה יפה,
הוא לא ישכח לעולם,
את הבושם שהריח ונעלם.

מלון דרכים – סרז’ רג’יאני
Hotel de Voyageurs – Serge Reggiani

על הכסא שמלה
אדומה,
עצי הסתיו בחלון נעים
בדממה,
התפאורה של סרט החיים,
כמו הדרמה ,שאנו משחקים,
הצבע על הגוף שלך, מופיע,
על לחייך יום חדש , מפציע,
מתבונן בך ישנה ברכות,
כמה יפה לך , העדינות.
איתך, שכבר לא רוצה להיות איתי,
מרגיש כמו אויב, את , שהיית שלי.

מלון דרכים,
חדר מאה
שלושה עשר,
ומהחלון
שאל הגינה,
שומעים אותה מנגינה.
מלון דרכים,
היא דיברה
וצחקה,
והאהבה כמו הצבע בקיר,
דהתה ונמחקה.

אל החדר מעיפה הרוח
דבורה,
רוצה אותך, כל כך בטוח,
בחזרה.
מי בחדר השאיר מילים,
בלי רוך, בלי ביחד, רק צלילים.
כמו בסרט האוהבים מופיעים,
בשדה חיטה הם נעים,
זה מוזר אותם לראות,
אנחנו כמו בובות,
כשביקשתי שלא תעזבי,
שתמיד תהיי לצידי.

מלון דרכים,
חדר מאה
שלושה עשר,
ומהחלון
שאל הגינה,
שומעים אותה מנגינה.
מלון דרכים,
היא דיברה
וצחקה,
זה סופה של החופשה,
היא אלי כבר אדישה.

היא שם, היא שם…

יורד גשם על ברסט, ללא הפסק,
כמו שניתך הגשם אז.
אך אין זה אותו דבר, הכל חרב,
זהו מטר של אבל אומלל ונורא,
זה כבר לא אותה סופה,
של ברזל , פלדה ודם,
זוהי רק חשרת עבים,
שמתפגרים כמו כלבים,
כלבים שנעלמים,
לאורך המים על ברסט,
הולכים להרקב רחוק,
רחוק מאוד מברסט,
שממנה לא נותר דבר.

La Parisienne -Marie-Paule Belle
הפריזאית – מרי-פול בל

כשלעיר הגדולה הגעתי,
להיות פאם פאטאל רציתי.
אלכוהול לא שתיתי, סמים לא לקחתי,
משום תסביך לא סבלתי,
יותר מדי נורמלית, ממש התבאסתי.
אני לא פריזאית בכלל,
זה מעצבן, זה חבל,
אני לא כמו כולם,
כל כך לבד בעולם,
שום מוזרות להראות,
זה גורם לי לבכות…

אף אחד לא מתייחס,
זה ממש מנחס,
אני לא טבעונית,
אפילו לא צמחונית,
בקאראטה אין לי אימון,
איזו מבוכה ושעמום,
סרטים אני לא רואה,
אוי , כל כך סתומה,
בפמיניזם לא מאמינה,
מרגישה כל כך אשמה.

די מהר הכרתי חבורה של צעירים ,
שבילו באותה מיטה את הלילות והימים,
מאחר שאני ללא תסביך, בלי סמים ואלכוהול ,
הם היו ממש בהלם, איך כך לחיות מישהו יכול?

אני לא נימפומנית זולה,
זו אשמה לא קלה,
אני לא טרנסווסטיטית,
זה מזיק לי בצורה אקוטית.
לסבול אני לא אוהבת,
זה קיים , אני לא מדמיינת.

כדי שיהיה לי עתיד מוצלח,
אלך לרופא, שאולי ידאג לכך.
אין לי פיצול אישיות,
זה מציק לי בוודאות.
אני לא היסטרית , זה ברור ,
זה מסתבך , ממש חמור.
אני מיואשת , לו זאת אומר,
אין לי סטיות , שום דבר.
אין לי סטיות, אין לי סטיות,

אבל כן, אמר לי הרופא בזמן שהתלבש,
זה ממש מעודד מה שכאן התרחש,
אומנם אין לך תסביך, ואת לא נוגעת בסמים ואלכוהול,
אבל יש לך אובססיה לסקס, חד משמעית ובגדול..

מאז אני אופנתית,
משוטטת בלי תכלית,
במיטות בלב העיר,
זה נפלא, זה נדיר.
אני שייכת לחברה הגבוהה,
זה בא מהר וזה נפלא.
אני מתמסרת בערגה,
תוך כדי אימוני יוגה.
רואה הרבה סרטי זוועה,
מאד גאה , מאד גאה.

בזמן שלוחצת חזק את היד
לשכן לשכן , שגר כאן ליד,
שאותי היטב מכיר, מזמן,
אני רצה ורצה , לא יודעת לאן.

הליבידו שלי אצלי בתודעה,
מפלרטטת על האופניים בהנאה,
עכשיו שאני פריזאית,
מגזימה בעבודה, וורקוהולית,
אני מכירה את המצוקה,
את הפחד והחרדה,
והאקולוגיה כך נראה,
איתה אחיה, היא הדבר הבא.

רחוק מזיהומים, רחוק מזיהומים,
רחוק מזיהומים,
אגזוז כבשים, אגזוז כבשים, אגזוז כבשים.

הכי חזק זה אבא! – לינדה למיי (השיר משנות ה-90 )
Le Plus fort c’est mon père – Lynda Lemay

אימא, איך הצלחת,
איך מראש ידעת,
שגם אם חם או קר,
אבא איתך תמיד נשאר.
האם היית בטוחה, האם מראש ידעת,
הקרעים והקשיים, האם כך אותם דמיינת?
מה עשית, אימא ,כדי למצוא את הבחור הטוב,
איך הכרת אותו וידעת את מי לאהוב,
האם במאה הזאת, יש כזה רק אחד,
שבמיטה אתו את ישנה ביחד.

איך מצאת גבר אוהב,
גבר שאינו פוחד,
איתך מכל הלב,
מבטיח ולא רועד…
מזמן אמרתי כך,
באופן הברור הבא,
בת מזל , אימא, הנך,
הכי חזק זה אבא!

אימא, איך יכול להיות,
שעשיתי בחיים הכול,
עם מאהבים בכמויות,
עם מבחר כל כך גדול…
עוד לא מצאתי כמוהו גבר מושלם,
שחבר, אבא ובעל יהיה לי לעולם..
אימא, איך זה יצא,
שפתחת לו את הלב ,
בלי שיברח בריצה,
יש לך את הכי טוב ואוהב,
האם יש מלות קסם מופלאות,
שבלי לשים לב נאמרות…

תסבירי לי מה אני אמורה להגיד?
איך מצאת גבר אוהב,
איתך מכל הלב
מבטיח ולא רועד…
מזמן אמרתי כך,
באופן הברור הבא,
בת מזל אימא הנך,
הכי חזק זה אבא!

וכשנראה שאני מתאהבת,
את מבטם הם משנים,
ואם אני מתחייבת,
בי הם לא מעוניינים…
אם על העתיד אני מדברת,
הם פונים לעניין הבא,
יש סיבה שאת זה אני אומרת-
הכי חזק זה אבא.

לא אמרתי לך מילה – ונסן לדרם.
Je t’ai même pas dit
Vincent Lederm

אפילו שהייתה על הכביש תנועה ערה,
וגם שתינו מהחבית רבעי בירה –
לא אמרתי לך מילה.

אפילו שבכל מקום היה רעש צופרים,
וסביבנו היו אותם דברים שיגרתים-
לא אמרתי לך מילה.

זה מחוכם שחיכיתי עד שתעזבי,
כדי לכתוב לך מכתב על המיטה שלי,
שאיתך היו החיים הכי הטובים בשבילי.
בכל החיים שלי.

אפילו שהיה עיתון מונח על השולחן,
שאמר, שלחיות עד גיל מאה, זה ניתן.
לא אמרתי לך מילה.

אפילו שהיו מאתיים אלף אנשים שהפגינו,
למען זה שהתעסוקה והאביב ישובו,
לא אמרתי לך מילה,

זה מחוכם שחיכיתי עד שתעזבי,
כדי לומר לך בטלפון , שעתים וחצי,
שאיתך היו החיים הכי הטובים בשבילי.
בכל החיים שלי.

אפילו שהייתה על הכביש תנועה ערה,
וגם שתינו מהחבית רבעי בירה –
לא אמרתי לך מילה.

אלה שחולמים – פום
Pomme – Ceux qui rêvent

הלילות הלבנים שלי לא לבנים, בקושי בהירים,
זרועים בכוכבים.
כמו חורים קטנים בבד אטום,
צעיף מקושט באבנים.

ואני מהחושך מכושפת,
עוברות אינספור שעות,
כבשים של לוויה סופרת,
את נדודי שנתי הן מקשטות.

אהה , שעת חצות בשעון,
אהה לא מסוגלת לישון.

כשישנה פחות, חושבת יותר,
כשחושבת יותר, לא שוכחת בכלל,
שמבוי סתום, וחלל ענק סוגר,
במיטתי נמצאים בדרך כלל.
השקט הזה לא יאומן,
השעמום הקוסמי בכל פינה,
האם לפנות למדע הגיע הזמן?
שירדים לי את נדודי השינה.

אהה, שעת חצות בשעון,
אהה לא מסוגלת לישון..

אז אחרי חצות אני רוקדת,
בקצב מוגבר של פעימות הלב,
הכול נסחף ואני מתנדנדת,
הכול מעיף אותי, ממני מתרחק…

הירח כמו פרי שקצת נרקב,
החיים הם מחלה,
אלה שחולמים יש להם מזל רב,
ולאחרים יש נדודי שינה.

אלה שחולמים יש להם מזל רב,
ולאחרים יש נדודי שינה,
אלה שחולמים יש להם מזל רב,
ולי יש נדודי שינה.

אהה, שעת חצות בשעון,
אהה לא מסוגלת לישון…
לא מסוגלת לישון,
לא מסוגלת לישון….

בלעדיך – פום
Sans Toi – Pomme

ירדתי בתחנה,
מוקדם, העיר עוד ישנה,
בלעדיך.
לא הבנתי שכבר אז
חיי התחילו, משהו זז..
מכשפה, את עצמי איבדתי,
כמו נחש ארסי בתפוח נגסתי,
בלעדיך.
בלעדיך.

צריכה להתרגל, זה מעיק על הכתפיים,
כמו דחפור ענק זה לופת לי במותניים,
בלעדיך.
בלעדיך .

הלילה שוב יורד
לא לבכות לא לפחד
אמצא מקלט בחיק אחר,
רק להגן עלי
נשיקה אחת ודי,
ולא לראות אותי יותר.
בלעדיך אהה…

מחר יהיה אותו דבר
הלב שלי כולו נסגר.
בלעדיך.
העיר שקטה וזה חבל,
לכבוש אותה כבר לא אוכל,
בלעדיך.
מאז רק שירי מלחמה כותבת,
אותך במילים ומנגינה הורגת,
בלעדיך,
בלעדיך.

לא אכפת לי הבירה, לא איכפת לי דבר,
כוס משקה אחרון, לבדי בבר.
בלעדיך,
בלעדיך .
הלילה שוב יורד
לא לבכות לא לפחד,
אמצא מקלט בחיק אחר.
רק להגן עלי
נשיקה אחת ודי,
ולא לראות אותי יותר.
בלעדיך אהה.

עצי הסקויה – פום
Pomme
Les Seqoias

כשהלכתי בין עצי הסקויה,
נשמתי פעם אחת, בשלמות, לרוויה.
אלפי תפילות לרוח ממני נשלחו,
להציל מכל כאב וצער שהיו.

לפני שיתייבשו , המים בנהר,
לפני, ששום דבר לא נשאר,
רוצה לעבור , בשביל בין העצים,
לשמוע, את הסקויה שרים.

להתקרב אל השקט ואל קולי שלא נשמע,
לשכון בתוכי בפעם הראשונה,
שמרתי לרוח את הסודות בדממה,
מתמזגים לי בגוף עם הדם והנשמה.

לפני , שהעצים יכרתו,
לפני , שהחיים יאבדו.
רוצה שוב לעבור בשביל,
לשמוע , את הסקויה בוכים.

כשעברתי בשביל עצי הסקויה,
נשמתי פעם אחת, בשלמות, לרוויה.

בתקופת הנעורים – לינדה למה
Dans mon jeune temps – Linda Lemay

בתקופת הנעורים כמו שאומרים הזקנים,
חשבתי שאימא כבר לא בעניינים.
לפני שהתבגרתי ,הייתי צעירה מאוד,
לא הסכמתי, שיאמרו לי מה לעשות.
מאז שהייתי קטנה, ובתקופת הנערות ,
לא רציתי לגדול במהירות ,
לא להיות רצינית, לא על כסף לדבר,
הייתי אז מאושרת, לא רציתי יותר.

בתקופת הנעורים חשבתי שהאהבה,
היא לתמיד , ניתנת בלי תמורה.
לא עשיתי דברים חשובים,
כמו לומר שאני אוהבת, להורים.
ברחתי מכל אחד, כשהייתי קטנה,
שהתכופף לתת לי נשיקה.
וכאשר , אבוי, הצליחו אותי לנשק,
ניגבתי מיד , בפרצוף כועס.

בתקופת הנעורים, כשהייתי שקועה,
בחוברת קומיקס שאותי ריתקה,
שכחתי את כל מה שהיה סביבי,
את כל הצעצועים, הכלבים שלי,
גם את הטפט החדש הנחמד,
שאותו בחרתי לגמרי לבד,
זה , שאבא , להדביק התאמץ מאוד,
היה לו קשה על השרפרף לעמוד.

בתקופת הנעורים, לא שמתי לב,
כמה התאמצו לגרום לי נחת,
חשבתי שיש רק אושר , בלי שום כאב,
שאפשר ממנו בקלות לקחת.
שהוא בתוך צלחת גדולה,
שאלוהים הכין בשבילנו,
ממש לא הבנתי כשהייתי צעירה,
כמה עלה כל מה שאכלנו.

בתקופת הנעורים, כאשר סבתי,
סיפרה אותו סיפור פעמים רבות,
ואז נזכרה לפתע בסבי,
ועיניה נהיו כל כך עצובות.
כשהייתי צעירה לא הבנתי בכלל,
מה משמעות המילה מלנכוליה
חשבתי שיש מילים כאלה בחלל,
לקישוט השפה, להגדלת יופייה.

כשהייתי צעירה, הייתי בטוחה , שהחיים
הם מאוד ארוכים. והנה גדלתי,
עכשיו חסרים לי שבועות וימים,
זה לא דומה בכלל למה שחשבתי.
אני מתחילה לדבר כמו זקנה
כשבעיני מנצנצת הדמעה.
אני בוכה על הקריירה והנישואין ,
וכל מה שלא הספקתי בחיים.

יש טפט חדש יפה וצבעוני
בחדר של מרי הלן הקטנה,
רק בגלל , שהיא הודיעה ביום שני,
שהטפט הישן כבר לא באופנה.
בתקופת הנעורים לא חשבתי
שצריך וראוי לומר תודה,
מצטערת שלא הספקתי
להודות לאבא שלי הנפלא.

בתקופת הנעורים, כמו שאומרים הזקנים,
חשבתי שאימא כבר לא בעניינים,
כל פעם שמהבית יצאתי,
היזהרי, היא בקשה , ולא שמעתי.
ועכשיו, אותו דבר אני עושה,
עם מארי הלן ורוז המתוקות,
מנשקת אותן ללא הפסקה,
גם אם הן כועסות ואחר כך מנגבות.

אני נוסעת – לואן
Je Vole – Louane

אני נוסעת הורי,
אתכם אוהבת בלי די,
תהיו הערב לבד,
בלעדי.
אני רוצה רק לעוף,
לא לברוח, לעוף,
זה בוער בי בגוף,
לעוף, לעוף.

בי מבט היא נתנה,
אמא מודאגת , לא רגועה,
היא כאילו מרגישה,
שמעה את ליבי , חששה…
אמרתי שאני בטוב,
אין הרבה מה לחשוב,
היא עשתה פרצוף אדיש,
אבא חייך, אבל בלב, הרגיש…
לא יכולה כבר לחזור,
לא אשוב לאחור,
עוד תחנה עד החוף,
והאוקיינוס בסוף.

אני נוסעת הורי,
אתכם אוהבת בלי די,
תהיו הערב לבד,
בלעדי.
אני רוצה רק לעוף,
לא לברוח, לעוף,
זה בוער בי בגוף,
לעוף, לעוף.

אני שואלת בדרכי,
האם הורי חושדים בי כי,
הדמעות שלי זורמות,
התשוקה להתקדם, ההבטחות.
רק להאמין בחיי,
מה שהובטח לי בלי די,
היכן, למה ואיך,
בקרון רכבת שמתרחק,
כל דקה.
כמה מוזר הכלוב הזה,
שחוסם לי את החזה,
אין לי כבר יותר אוויר,
זה עוצר אותי מלשיר.

אני נוסעת הורי….

לה לה לה …

כמה מילים על הכותבת

נחמה קרמס היא ארכיטקטית וציירת. ניתן למצוא את הציורים שלה באתר הזה.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!