אהבות מיוסרות, ריפוי וגאולה בשירים צרפתיים

שירים צרפתיים העוסקים בפרידה. תמונה של ספסל בגרנזי. צילם צבי חזנוב.
זמן קריאה משוער: 10 דקות

אהבות נכזבות מהוות מקור לא אכזב לשירים. פרידות כואבות, הגורמות סבל רב, עלולות להביא לידי מחשבות קיצוניות. ברוב השירים, שהכתבה תספר את סיפורם, חוו הנעזבים את הפרידה כחווייה של מוות. אך חיבור השירים וההופעה על הבמה אפשרו לאמנים להביע את עצבותם ולמצוא לה מזור.

מהצד השני של המתרס, הצופים והמאזינים מזדהים עם האמנים ומתרפאים גם הם. אלה שסבלו מפרידות, על כל סוגיהן, מסתייעים בשירים, הנותנים להם קול, כדי לחבוש את פצעיהם שלהם. כתבה זו, לפי תכנית הטלוויזיה של אנדרי מנוקיאן על הסיפורים הסודיים המסתתרים מאחורי שירים מפורסמים (1), תספר על יסורים, ריפוי וגאולה.

קאלי, היא אמרה לי Cali – Elle m’a dit

קאלי היה בן 35 כאשר שר את “היא אמרה לי”, טקסט אוטוביוגרפי על פרידה כואבת מאשתו דאז. שיר זה, שיצא בשנת 2003, על אירוע מכונן בחייו הפרטיים, פתח בפניו את הדרך המקצועית: הדרמה האישית הפכה להצלחה אמנותית.

בשנת 2000, מי שנקרא עדיין ברונו קליצ’יורי נותר לבד אחרי שאשתו עזבה את הבית יחד עם בנם הקטן. “אני חושבת שאני לא אוהבת אותך עוד”, היא אמרה לו וזרקה את המילים כמו את גופתו אל הים. אין לו ריח יותר, שפתיו הם השיש על קבר אהבתם, כך אמרה לו, דמה היה קר. “כשאני מסתכלת עליך, אני לא רואה אותך. צעדיך, לצד צעדיי, לא משאירים עקבות”. יש גבר אחר בחייה. “כשאני אתו, אני לא חושבת עליך. כשאני אתך, אני חושבת עליו”. זהו קיצור תוכן השיר שהמשפט “אני חושבת שאני לא אוהבת אותך עוד” חוזר בו כיריית אקדח, כגזר דין מוות בלתי ניתן לעירעור.

כדי להתמודד עם הנטיות האובדניות, כתב המוזיקאי מפרפיניאן, שניגן בתזמורת אירועים מקומית, את השיר “היא אמרה לי”. הוא לא תיכנן דבר אבל את כל שירי אלבומו הראשון, שנקרא “אהבה מושלמת”, כתב כדי לא לקפוץ מהחלון. שירים כדי להציל חיים.

קאלי כתב, אם כן, טקסט עצוב אך חיבר לו דווקא לחן שמח. ניגוד זה היה מכוון. קאלי הצמיד לטקסט השחור, שריחו ריח פגר, לחן פופ עליז וסוחף כדי ליצור איזון. מכיוון שהתכונן לבצע את השיר לפני אנשים, אסור היה לו להתמוטט על הבמה. וקאלי המשיך להופיע על במות מקומיות ולשיר את שירו העליז-דיכאוני.

עד שיום אחד שמעה את השיר זו שמככבת בו כגיבורה הראשית ובאה בטענות: “אין לך הזכות לפרסם בציבור את ענייננו הפרטי”. קאלי הבין את טיעונה אך באותו זמן גם קיבל זאת כמחמאה עקיפה: השיר טוב! זוהי ההוכחה שהשיר שווה! ואז אזר אומץ ושלח אותו לעורך המוזיקלי של תחנת הרדיו “פרנס אנטר”, דידייה ורו. החלטה גורלית ששינתה את חייו. דידייה ורו התלהב מאוד מהשיר החשוף שבו לא הייתה שום רשת הגנה בפני האמוציות, שום חיץ בין הרגש למציאות. ורו הקשיב לעוד ארבעה-חמישה שירים של קאלי והזיל דמעות. עולמו המוזיקלי של הצעיר, העדיין לא מוכר, הסעיר את העורך המשפיע ששיבץ את שיריו של האלמוני בשעות המואזנות ביותר.

וכך סלל שידור שיריו של קאלי בתחנת הרדיו הפופולרית את דרכו להצלחה. בשנת 2002 הוזמן הזמר להופיע בפסטיבל הזמר הפרנקופילי בלה רושל ושם גם חתם על החוזה לאלבומו הראשון שיצא שנה לאחר מכן. מבין כל שירי האלבום, התבלט דווקא “היא אמרה לי”, וכך הזניקה הדרמה האישית של הזמר את הקריירה האמנותית שלו. כשהוא עומד על הבמה ואלפי אנשים מזמרים יחד אתו “לה לה לה”, הוא חווה שוב רגע קסום שמזכיר לו את רגע כתיבת השיר.

הילד הקטן, שמחה את אפו בשמלתה של זו שהודיעה לו בפתאומיות שהיא עוזבת, הבין על אף הכול שהוא כבר לא בגיל שבו מתאבדים בגלל אהבה נכזבת. והמסר הוא שאפשר לנגוע באפילה ולאחר מכן ללטף את השמש. השיר, האפוף ריח מוות, שכתב בלב הדיכאון ריפא אותו והביא לו גאולה.

קאלי מצא לאחר מכן את האחת והיחידה המתאימה לו. הזמר מצהיר בחיוך שרק אדם אחד בעולם מסוגל לסבול אותו והוא, למזלו, נפל על אותה יחידת סגולה. האושר שהשיג בא לאחר תקופת סבל על גבי סבל. גרושתו מנעה ממנו לראות את בנם המשותף. אי לכך, נאלץ הזמר לנהל מאבק קשה וממושך כדי להמשיך להיות נוכח בחייו של מילו, בן שנתיים בשעת המשבר. מילו, בן עשרים כיום, יודע איזה מחיר שילם אביו כדי לא לוותר על הקשר ביניהם. קאלי שיקם את חייו, התחתן שנית, והביא עוד שתי בנות לעולם. הקריירה המוזיקלית שלו לא פסקה מלפרוח מאז האלבום הראשון. מה עוד צריך אדם בחייו.

מרק לבואן, קריסטינה מרוקו, שכחתי הכול Marc Lavoine, Cristina Marocco – J’ai tout oublié

שיר הדואט הבלתי נשכח של מרק לבואן וקריסטינה מרוקו, “שכחתי הכול”, הוא אחת ההצלחות הגדולות ביותר של שנת 2001. שבע עשרה שנה עברו מאז ומרק לבואן לא שכח שום פרט מנסיבות חיבור השיר. חבר מוזיקאי, ז’ורז’ לונגיני, אביה של הזמרת-שחקנית אלזה, שלח לו את הלחן וגם שר לו אותו: זוזי זוזי זוז, זוזי זו-זי, זוזי זוזי זוז, זוזי זו-זי…

מרק מספר שהשיר נכתב מעצמו, מתוך אותו ריק שמשאירה אהבה נכזבת. מרק כתב מילה שגררה אחריה עוד מילה, משפט שגרר אחריו עוד משפט, וכך עד לסיום הכתיבה שכמו נעשתה מאליה. ומהו תוכן השיר? דוברו המנוכר לא מזהה יותר את הרחוב בו הוא גר, את ביתו, את שמו, את תמונתו, לא מכיר עוד את חייו, חי בעולם שלא קיים. מאז ששכחה אותו אהובתו, אבדה לו זהותו, אבד לו חוש ההומור. והוא אינו מריח יותר את ניחוחות האביב.

באותו זמן הגיעה הזמרת קריסטינה מרוקו מאיטליה לצרפת, לבדה, בלי שהכירה אף אחד. קריסטינה לא דיברה עדיין צרפתית ברמה הראויה ולכן קיבלה הצעה לשיר בסופי שבוע במסעדה איטלקית בעיר קוּרְבְּבוּאָה, ליד פריז. חבר של מרק לקח אותו לפיצריה כדי שישמע את הזמרת האיטלקיה ומרק אהב את ביצועיה והציע לה לשיר אתו את השיר החדש שכתב ללחן של ז’ורז’, “שכחתי הכול”. מרק הרגיש שהשיר, שהיה מיועד לאלבומו השמיני, ירשים יותר בשניים.

כשקריסטינה הגיעה לאולפן ההקלטות, נוצרה הרמוניה מיוחדת בין קולה לבין קולו של מרק. שיתוף הפעולה ביניהם היה מוחלט וקסום. מרק פגש את בת הזוג האידיאלית לשיר הזה וקריסטינה פגשה את השיר שכה התאים לה לתקופה עצובה זו בחייה. שלוש שנים קודם לכן איבדה קריסטינה מרוקו את אחיה הצעיר. השיר שכתב מרק ללחן של ז’ורז’ אפשר לה לבטא את רגשות העצב על מותו של אדם קרוב, פרידה שהינה, מעצם מהותה, טרגית יותר מאשר פרידת אהבים. קריסטינה שרה את השיר מתוך אבלה.

מרק נתן מתנה בלתי נשכחת לצעירה האיטלקיה, הבודדה עדיין, כשהציע לה לשיר אתו את “שכחתי הכול”. ב-1989 איבדה את אחיה הצעיר וב-2001 הגיעה למקום הראשון במצעד הפזמונים בארץ זרה ונעשתה מפורסמת בן לילה. השיר העמיד את הזמרת מול אבלה וסייע לה להתמודד עם המשבר ולהשתקם. מאסון כבד הגיעה, הודות למילותיו של מרק וללחנו של ז’ורז’, לחווייה מרפאת, מתקנת ומשמחת.

סרז’ למה, בדידות Serge Lama – Je suis malade

בשנת 1973, כאשר ביצעה דלידה את שירו זה של סרז’ למה, היותר חזק ברפרטואר של הזמר הגדול, עצרה צרפת את נשימתה. ומאז חצי יובל, בביצועים שונים ומגוונים, הוא לא מפסיק מלטלטל.

מילות השיר צופנות בחובן סיפור אוטוביוגרפי לא רגיל. בשנת 1969 סרז’ למה מצא עצמו במצב מסובך ביותר כאשר התאהב ממבט ראשון במישל, צעירה בת עשרים וחמש, נשואה ואם לילד קטן. גם סרז’ היה נשוי, אך בלי ילדים. המאוהבים החליטו להשתחרר מאזיקיהם, כל אחד מכבליו שלו, ולחיות את אהבתם בגלוי. סרז’ עשה זאת בקלות אך מישל היססה להרוס משפחה ולפגוע בבנה.

ואז נסעה מישל באופן פתאומי למרוקו והשאירה לסרז’ פתק בו ביקשה סליחה ואמרה שהחליטה לעזוב. סרז’ ספג מהלומה עזה. הוא הרגיש צורך לתרגם את הסבל למילים אך אלה לא באו. וגם הלחן הפנה לו עורף.

יום אחד פתח את סגור לבו בפני ידידה, הזמרת והמלחינה, אליס דונה. אליס הקשיבה לו בסבלנות ואז חזרה לביתה ותוך כמה שעות חיברה את המנגינה כשבראשה מהדהדים דבריו של סרז’, שחזר בלי הרף על המילים: “אני חולה, אני חולה, הסיפור הזה עושה אותי חולה”.

אליס חזרה לסרז’, התיישבה ליד הפסנתר וניגנה לו את הלחן שחיברה. ואז, כבמעשה קסמים, בקעו ממנו המילים. סרז’ כתב מייד וברצף טקסט נוקב שבא מתוך הריק של הסבל. כן, ממש כמו מרק לבואן. וכמו קאלי שמחה את דמעותיו כילד קטן בשמלתה של האהובה שנטשה, כך גם סרז’ למה קישר בין האישה לאם. האהובה, מישל, מגיעה ונוטשת, באופן בלתי צפוי – וכבר שנתיים נמשך המשחק האכזרי, משאירה את האוהב לבדו, כמו ילד בבית יתומים, כמו הילד חסר האונים והמיואש שהיה כשאמו יצאה בערבים.

וכאן חל מהפך נוסף בשיר. סרז’ מדבר אל מישל, לאחר מכן אל אמו, ז’ורז’ט, ולפתע פתאום, ללא כל הכנה, הוא מזדהה עם אביו, ז’ורז’, ומדבר בשמו: “אני, המוכשר, מכל שיריי רוקנת אותי, מכל מילותיי רוקנת אותי!” הסבר להאשמה חמורה זו נמצא בסיפור הוריו של סרז’. האב, ז’ורז’, היה זמר אופרטות אך ביום שפגש את ז’ורז’ט, אשתו לעתיד, נחתם גורלו. אישה זו, שלא התאימה לו, הצרה את צעדיו בקנאה כפייתית ובדרישות חומריות ומנעה ממנו להגשים את עצמו כאמן, הפכה אותו ל”ציפור מתה”, כפי שאומר עוד השיר.

יש לציין, עם זאת, שהחיים לא היו קלים בחדר קטן בבית מלון פריזאי שבו הצטופפו הזוג ובנם הקטן סרז’. ז’ורז’ ויתר על קריירה של זמר והפך סוכן בירה מתוסכל. סרז’ החליט לנקום את נקמתו של האב ולהיות אמן ויהי מה. והבן אכן הצליח, ובגדול, במקום שבו נכשל האב. סרז’ למה נחשב כאחד מגדולי הזמרים הצרפתיים בתחומו ושום אישה לא רוקנה אותו מדמו וממהותו, לא עיקרה וסירסה אותו.

ההסבר לשיר הדרמטי שבו פונה הזמר אל אהובתו, מישל, שבו הוא רואה דרכה את אמו, ז’ורז’ט, שבו הוא משנה את זהותו ופונה אל ז’ורז’ט בתור בעלה, ז’ורז’, ורב את ריבו של האב, מצוי, אם כן, בסיפורו המשפחתי של סרז’. עם זאת, על אף העוצמה והטרגיות, השיר האוטוביוגרפי לא פגש מייד את ההצלחה המיוחלת. קצבו הסוחף של שירו האחר, “הנשים הקטנות של פיגאל”, שנכלל באותו אלבום, האפיל על הצעקה העירומה של בדידות, ששמו המקורי בצרפתית הוא “אני חולה”. אך סרז’ המשיך להאמין בשירו ולבצע אותו בהופעותיו על במות שונות.

ואז חל המהפך המיוחל בגורלו של השיר ובגורלו של סרז’ למה כזמר, וזאת מעל ומעבר לכל תקוותיו. דלידה, אלופת האהבות האומללות, החליטה לבצע את השיר. אישה נטושה, הסובלת בגופה ובנפשה, צועקת בווירטואוזיות מושלמת את סבלה. דלידה, שהייתה אמנם אלופת האהבות האומללות אך גם אלופת ההצלחות העולמיות, הייתה מזלו הטוב של סרז’, הקוסמת מהאגדות. השיר הזנוח, שהאלילה נגעה בו בשרביטה, הטריף את הקהל. וסרז’, שעד כה מכר כל אלבום שלו בארבעת אלפים עותקים, התחיל למכור אותם במיליונים.

ומכיוון ששמחות באות בצרורות, מישל החליטה סוף סוף להיפרד מבעלה ולחיות את חייה עם סרז’. האושר האישי חבר להצלחה המקצועית. ב-1981 נולד להם בן, פרדריק, וסרז’ זכה לאחרונה להיות סב. כחצי יובל הייתה מישל עבור סרז’, אישה, אם, אחות, ידידה, אשת סוד. היא ניהלה את חייו החומריים ונתנה לו חירות מוחלטת בהרפתקאותיו המרובות עם נשים, שעליהן סיפר לה בפרוטרוט. בחמש עשרה השנים האחרונות התרכזה, לדבריו של סרז’, בתפקיד האם וחדלה לסבול משלל בגידותיו. ב-2016 נפטרה בפתאומיות, בגיל 71, מאירוע מוחי, מותירה את סרז’ שוב יתום. אחרי מותה של מישל, מקבל השיר ממד אחר, טרגי יותר.

אך על אף שאיבד סרז’ בחייו שתי נשים אהובות (2), על אף ילדותו הקשה, הזמר מתמקד בעיקר וממשיך לחיות חיים מלאי משמעות ולקדם את שיריו. סרז’ נשאר “פטליסט לוחם”, “פסימיסט עליז”, ומפגין חזות צעירה ויצירתיות תוססת.

ב-2022 נשא לאישה את האסיסטנטית שלו, לואנה, הצעירה ממנו ב-35 שנה. את הרומן הזה פצח עוד בחייה של אשתו מישל. אחרי עשרים שנות זוגיות, החליט סרז’ לתת ללואנה את שמו. מה שבטוח, בטוח. מי יודע מתי ייאסף אל אבותיו ועליו להגן על בת זוגו הצעירה.

ז’ו דאסן, שלום לאוהבים Joe Dassin – Salut les amoureux

האם ז’ו דאסן ניסה גם הוא להתמודד עם צערו האישי כששר ב-1972 על פרידה ידידותית אך עם זאת כואבת? לא. מעריציו היו בטוחים שהשיר אוטוביוגרפי אך בתקופה זו חי ז’ו עם אשתו מריז שלה היה נשוי מאז עשור ולא דובר עדיין על פרידה.

את הסיפור מאחורי השיר יש לחפש בנישואיו ובגירושיו של חבר קרוב ושותף לעבודה של ז’ו, התמלילן המפורסם קלוד למל. כבר חמש שנים קלוד כותב מילים לז’ו וזה האחרון היה אף עד לחתונתו. קלוד וולנטין התאהבו ממבט ראשון. ולנטין הייתה אהבת חייו של קלוד. הוא לא שיער שיום יבוא ויתגרשו. הגירושים התנהלו, כפי שמספר השיר, בלי מריבות, בהבנה ובידידות, עד כדי כך שבעלת בית קפה שלידו עברו כשיצאו מהטקס, בירכה אותם בחיוך בברכת:”שלום לאוהבים”, בלי לדעת שהזוג המאושר למראית עין נפרד לתמיד.

יש להוסיף שמדובר בגרסת כיסוי לשיר של סטיב גודמן, ששמו המקורי הוא City of New Orleans. סטיב גודמן כתב את הטקסט ב-1971 במהלך נסיעה ברכבת לילה שאת שמה נתן לשיר. קו זה חצה את ארה”ב מצפון לדרום לאורך 1500 ק”מ, משיקגו עד ניו אורלינס. בזמן שאשתו ישנה, סטיב גודמן תיאר בכתב את כל מה שראה בתוך הרכבת ומחוצה לה, וזהו תוכן השיר.

קלוד למל לא חשב שהטקסט המקורי יתאים לחברו ז’ו דאסן ולכן שינה לחלוטין את הנושא. יש לשער שהעלאת סיפור גירושיו בכתב הקלה מעט על סבלו. גם הוא צחק וחייך, העמיד פנים שהכול בסדר, סתם סיפור בנאלי, לא דרמטי בכלל, אך בתוך לבו חש מרירות והחמצה. השיר אפשר לו לכתוב בכנות על כפילות כואבת זו, על רגשותיו האותנטיים, בלי הכורח לא לעשות עניין. וגם כאן הלחן העליז מאזן את הכאב הנוקב, המרומז במילים.

כבר חצי יובל שסיפור אהבתם המוחמצת של קלוד וויויאן נכנס לכל הלבבות בצרפת. השיר נעשה ללהיט אך הצלחתו לא הייתה מיידית. בשנות השבעים לא היה מקובל להתגרש. מתחתנים לכל החיים. גירושים בהסכמה לא היו עדיין קיימים. החברה, שלא ראתה בעין יפה גירושים, לא הריעה, אם כן, מייד לשיר והיו אף כאלה שהזדעזו מתוכנו. אט אט השתנו הזמנים ובד בבד השתנה גם היחס לשיר. וגם להפך. שירים נאורים מקדמים שינויים מבורכים במנטליות ולעתים אף בחוקים (3).

קלוד פרנסואה, כמו תמיד Claude François – Comme d’habitude

קלוד פרנסואה לא היה יכול לתאר לעצמו שהשיר האוטוביוגרפי שכתב בשנת 1967 על אהבה נכזבת יביא להצלחה בינלאומית מסחררת. בן 28 היה הזמר כששר שיר מלנכולי על התפוררותו של זוג. קהל מעריציו, שהורגל לפזמונים קצביים וסוחפים, הופתע. מה גרם לשינוי כה מהפכני בסגנון?

כדי להבין את נסיבות כתיבתו של השיר הסנטימנטלי, יש לחזור שלוש שנים לאחור. קלוד פרנסואה התאהב מעל לראש בכוכבת העולה פרנס גל שהושמעה בלי סוף על גלי האתר. פרנס הייתה בת 17 וקלוד היה בן 25. כמו רוב הנערות בנות גילה, פרנס העריצה את קלוד ובאה לצפות בהופעותיו באולם האולימפיה, פעם אחר פעם. עד שערב אחד הרהיבה עוז והסתננה אל מאחורי הקלעים. וקלוד נפל ברשת קסמיה.

אהבתם הייתה לוהטת אבל גם מרעילה. קלוד, המכונה קלוקלו, קינא בהצלחתה של אהובתו הצעירה שהקריירה שלה המריאה אל על. פרנס גל גנבה את ההצגה וגזלה ממנו את מעמד הכוכב. קשה כשאול קנאה. חמתו של קלוד הגיעה לשיא באחד מערבי מרץ 1965 כשפרנס זכתה בתחרות האירוויזיון בה ייצגה את לוקסמבורג בשיר “בובת שעווה, בובת קש”, שכתב לה סרז’ גנסבור.

פרנס, שהופתעה מזכייתה, מיהרה להתקשר לקלוקלו כדי לבשר לו את הבשורה הטובה. והוא, שיכור מקנאה, ענה לה: “זכית בתחרות אבל איבדת אותי”. וכמו לא די בכך, הוסיף בזעם: “איזה אפס היית. איך זייפת”.

פרנס המאוהבת סלחה לקלוקלו אך משהו בה נשבר כנראה בכל זאת. לאחר שנתיים של יחסים רצופי עימותים ומריבות, החליטה פרנס לנתק סופית את הקשר ובתחילת 1967 עזבה את האליל לאנחות.

בפברואר 1967 נזכר המלחין, העדיין לא מוכר, ז’אק רבו, בעת חופשה במז’ב, שהמפיק נורבר סעדה הזמין אצלו ארבעה קטעי מוזיקה. הוא נרתם לעבודה וסיים אותה בכמה שעות. אחד מהקטעים היה לחן עם טקסט באנגלית שנקרא For me. זה היה השיר שאף אחד לא ידע עדיין שיהיה עוד מעט הלהיט הענק My way.

קלוקלו קיבל את השיר בעיצומו של הסבל הכואב מהפרידה מפרנס. ז’אק רבו הציע אותו גם לזמרים אחרים, ביניהם מיריי מתייה, מישל סרדו וארווה וילאר, אך בתוך לבו קיווה לסגור עסק עם קלוד פרנסואה. ארווה וילאר היה היחיד שנעתר. קלוקלו לא התלהב וסרב. ז’אק רבו התעקש ובא עד לאחוזת הכפר של האליל כדי להשמיע לו את הלחן בפעם השנייה. ואז נוצר הקליק. קלוקלו תפס פתאום את הפוטנציאל הטמון בלחן המלנכולי שאיפשר לו לבטא את רגשותיו בעקבות הפרידה הכואבת מפרנס גל.

ז’אק רבו שכנע את ארווי וילאר לוותר על השיר. באוגוסט 1967, על שפת הבריכה באחוזתו של קלוקלו, סיימו ז’אק רבו וקלוד פרנסואה את מלאכת הכתיבה. קלוקלו שינה כמה תווים וכתב את הטקסט על זוג מתפורר, הוא ופרנס. הדובר מתאר את חיי היומיום שלו שבהם הוא ממשיך להעמיד פנים שהכול כרגיל, כמו תמיד, בחברת בת זוגו, שגם היא משחקת בכאילו, אך למרות מאמציהם להמשיך בשגרה, שניהם יודעים שאהבתם הסתיימה, ועוד מעט ייפרדו. האהובה מתחמקת מכל נסיון שיחה ומזייפת חיוכים ומגעים, וזה שעוד מעט יינטש, האהוב העזוב, סובל מקור ונעצב מהאפור, מבית ומחוץ. במילים פשוטות ונוקבות מתאר הדובר את מועקת השקט המתוח שלפני הסערה.

התמלילן ז’יל טיבו סייע לקלוד פרנסואה בשיוף הסופי. כך נולד השיר “כמו תמיד”, שבגרסתו האנגלית נקרא “בדרכי שלי”. מייד עם יציאתו, זכה השיר לאהדת הקהל ונחל הצלחה גדולה בצרפת. פרנס גל לא זיהתה את עצמה כאישה עליה מדבר השיר, וגם לאחר זמן לא הרבתה לדבר על התקופה המסוכסכת בחייה בה הייתה אהובתו של קלוקלו. יש זמנים שהשכחה יפה להם. האמנות מייפה לעתים את המציאות.

פול אנקה, ששמע את השיר בתכנית טלוויזיה, רכש את הזכויות וחיבר את הגרסה האנגלית. “כמו תמיד” נהיה “בדרכי שלי”. סיפור הפרידה מאישה אהובה הפך, תחת עטו של אנקה, לסיפור פרידה מהחיים עצמם. איש שעומד למות נפרד מהחיים. אך האם אין קשר מסוים בין סוגי הפרידות? האם אין קור סיום זמן האהבה ממחיש במעט את קור המוות, שיבוא לחתום את הזמן המוקצב? עם זאת, יש לסייג ולומר שדובר השיר על סף מותו איננו מריר. להפך. הוא מצהיר בגאווה שלא החמיץ את חייו אלא מיצה אותם ככל האפשר, בדרכו שלו, בעמידה זקופה, ותחושה זו מעדנת את הכורח למות והופכת אותו לנסבל יותר.

ביצועו הבלתי נשכח של פרנק סינטרה הנציח את השיר לדורות. כאלף הקלטות של השיר מצויות כיום בשוק, ביניהן של הגדולים ביותר, כמו נינה סימון ואלביס פרסלי. בלי הלחן של ז’אק רבו וסיפור סבלו של קלוקלו שנעזב על ידי פרנס, לא היה הלהיט יוצא לאוויר העולם.

(1) הכתבה מבוססת בעיקרה על הפרק ה-14, “אהבות מיוסרות”, בסדרת הטלוויזיה “החיים הסודיים של השירים”, בהגשתו של אנדרי מנוקיאן ובבימויה של קלואה שובן. הפרק שודר ב-6 לאפריל, 2018, בערוץ הטלוויזיה פרנס 3
La vie secrète des chansons, épisode 14, Les amours tourmentées, animé par André Manoukian et réalisé par Chloé Chovin, diffusé le ven. 06.04.18 à 22h50, France 3.
כתבות נוספות, המבוססות על אותה סדרה, פורסמו קודם לכן וניתן למצוא אותן כאן.
https://www.francophilesanonymes.com/chansons-of-friendship/
https://www.francophilesanonymes.com/trenet-pagani-delpeche-clerc/

(2) לפרטים ביוגרפיים נוספים קראו כאן.

(3) שירו של מישל דלפש, “הגרושים”, שיצא ב-1973, תרם לחקיקת החוק, שנתיים מאוחר יותר, המתיר גירושים בהסכמה. קודם לכן היה על כל אחד מבני הזוג המעוניינים בגירושים להוכיח את אשמתו של האחר. השיר מראה שאפשר להתגרש גם בלי הוצאת דיבה, האשמות והשמצות. לפרטים נוספים, קראו כאן
https://www.francophilesanonymes.com/michel-delpeche/

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!