פון דז אר, בניין המכון הצרפתי וזכות המבט הראשון
זמן קריאה משוער: 11 דקות

יאיר גרבוז , בספרו האלמותי “פריז תל אביב – תל אביב פריז“, עוסק בשאלה מה הוא הדבר הראשון שצריך להראות לאדם שמעולם לא ביקר בפריז (או כפי שהוא קרא לסוגיה: “זכות המבט הראשון”).

התשובה שלו לשאלה החשובה הזאת היא לקחת את אותם “בתולי פריז” אל פון דז אר (Pont des Arts) ושם להסיר להם את כיסוי העיניים, על מנת שהנוף שיתגלה יהיה המראה הראשון אותו הם יראו. אני מסכים לחלוטין עם אדון גרבוז אך הייתי מוסיף לו עוד עצה קטנה. את טקס ה”מבט” הראשון מומלץ לעשות אחרי רדת החשכה מכיוון ש”אפקט הוואו” אז יהיה מושלם.

הסתכלו מערבה והנה מגדל אייפל מנצנץ לו באור יקרות. הציצו מזרחה ותראו את הפון נף בשיא תפארתו. הפנו את מבטכם צפונה ולפניכם יעמוד מוזיאון הלובר, כולו אומר הוד והדר. ולבסוף הציצו דרומה, שם שמור לכם המראה המרשים מכולם, לפחות לטעמי: בניין הקולז’ דה פראנס (Collège de France) בו שוכנת היום האקדמיה הצרפתית.

היום אני רוצה לספר לכם את סיפורם של הקולז’ דה פראנס (יחד עם מגדל נל שקדם לו) והפון דז אר, אשר מהווים חלק אינטגרלי מאותו מבט פנורמי על פריז שכה מומלץ הן למי שמבקר בפריז בפעם הראשונה והן לפרנקופילים מתקדמים. במהלך המסע, שיתחיל בימי הביניים, נגלה איך המקום נראה בעבר, מה היא אותה אקדמיה, אשר זכתה למשכן כה מפואר ומה כל כך מיוחד בגשר העץ עליו אנחנו עומדים, על מנת להנות מ”זכות המבט הראשון” על פריז.

ההיסטוריה של הקולז’ דה פראנס והפון דז אר

מגדל נל

הנקודה בה הציע לנו יאיר גרבוז לעמוד לצפות על גדות הסיין נחשבת היום כמקום מאוד רומנטי, אולם בימי הביניים מלכי צרפת ראו בה בעיקר מקום בעל חשיבות אסטרטגית מן המעלה הראשונה.

הסיין חוצה את פריז והיווה בעבר נתיב מסחר ותחבורה חשוב. אולם במקביל שימש אותו נהר עצמו גם כנתיב פלישה. הראשונים, אשר עשו בו שימוש היו הוויקינגים, שהטילו מצור על פריז במהלך המאה ה-9, ולולא גבורתו של אודו (Eudes 860-898) רוזן פריז, היו גם כובשים אותה.

מגדל נל. רישום מהמאה ה-19 של ויולה לה דוק (Vilet Le Duc), ארכיטקט מפורסם, אשר התמחה בשחזור מבנים ימי ביניים, דוגמת הנוטרה דאם.
מגדל נל. רישום מהמאה ה-19 של ויולה לה דוק (Viollet Le Duc), ארכיטקט מפורסם, אשר התמחה בשחזור מבנים מימי ביניים, דוגמת הנוטרה דאם

במהלך ימי שלטונו של המלך פיליפ -2, המכונה אוגוסט (1180-1223), הוויקינגים כבר הפכו להיסטוריה רחוקה בעוד שהסכנה לפריז נשקפה הפעם מצד האנגלים.

על מנת לבצר את הסיין ולהגן על פריז מפני האנגלים, הוחלט להקים שני מגדלי שמירה אימתניים. בגדה הימנית הוקם הלובר ואילו בגדה השמאלית הוקם מגדל נל (Tour de Nesle).

אך האנגלים בוששו להגיע כתוצאה מנצחונו של פיליפ ה-2 בקרב בובאן (Bouvins) בשנת 1214, בו איבדו את מירב אדמותיהם בצרפת. כתוצאה מכך, עם השנים איבד המגדל את הפונקציה ההגנתית שלו והפך לבית מגורים. בשנת 1308 קנה המלך פיליפ ה-4 (שלט בין השנים 1285-1314) את המגדל מבעליו אמורי דה נל (Amaury de Nesle) ונתן אותו לבניו ונשותיהם. טעות גדולה!

הנשים השתמשו במגדל הזה על מנת להיפגש עם המאהבים שלהן והרומן הזה הוא שהביא, בסופו של דבר, לנפילת שושלת הקפטינגים ולפרוץ מלחמת 100 השנים. זהו סיפור ארוך ומרתק שתוכלו לקרוא עליו לעומק בכתבתה המרתקת של ד”ר אורנה ליברמן, פרשת מגדל נל: מעשי ניאוף בחצר המלכות.

המלכה שזרקה את מאהביה מראש המגדל

אחת האגדות שסבבו סביב המגדל במהלך מאות השנים הבאות, כפי שניתן לקרוא בכתביהם של ברנטום (Pierre de Bourdeille, seigneur de Brantôme 1540-1614) ושל המשורר המפורסם פרנסואה ויון (François Villon 1431-1463), היא על המלכה אשר פיתתה אנשים שעברו ברחוב לעלות אליה למגדל נל ואחרי ליל אהבים ציוותה לשים אותם בשק ולזרוק לנהר הסיין.

אותה מלכה, לפי האגדה, היא ז’אן דה בורגון (1292-1330 Jeanne de Bourgogne), אשתו של המלך פיליפ ה-5 (שלט בין השנים 1316-1322), אשר היה בנו השני של המלך פיליפ ה-4. ז’אן הואשמה בכך שהייתה מעורבת יחד עם נשותיהם של מי שיהיו לעתיד המלכים לואי ה-10 (שלט בין השנים 1314-1316) ושארל ה-4 (שלט בין השנים 1322-1328), במעשי הניאוף במגדל נל, אולם כאשר פיליפ ה-5 עלה לשלטון הוא סלח לה ולאחר מותו היא קיבלה בירושה את המגדל.

פרנסואה ויון מזכיר לנו את המלכה ז’אן בשירו המפורסם Ballade des dames du temps jadis (בתרגום חופשי: בלדה לנשים של פעם). שם מסופר על בחור בשם בורידאן (Buridan), אותו הצליחה המלכה לפתות לעלות אליה למגדל. כאשר נזרק אל הנהר נפל, למזלו, על סירה, שעברה שם בדיוק באותו רגע, וכך ניצלו חייו. אותו בורידאן לא נעלם כך סתם אל בין דפי ההיסטוריה אלא הלך ללמוד וסופו שהפך לרקטור של האוניברסיטה של פריז.

הוא לא למד את הלקח והמשיך לרדוף אחרי נשים גם אחר כך ובעקבות זאת הסתבך בדו קרב עם מי שעתיד להפוך ללא פחות ולא יותר מאשר האפיפיור קלמנט ה-6 (שלט בין השנים 1342-1352)…

הדוכס דה ברי הופך את מגדל נל לארמון מפואר

בשנת 1380 הפכו מגדל נל והאחוזה הצמודה אליו למקום משכנו של הדוכס דה ברי (Jean duc de Berry 1340-1416), אחיו הצעיר של המלך שארל ה-5 (שלט בין השנים 1364-1380) ודודו של המלך שארל ה-6 (שלט בין השנים 1380-1422).

ז'אן הדוכס דה ברי
ז’אן הדוכס דה ברי

הדוכס נרשם בדפי ההיסטוריה משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה הייתה אהבת השלום שלו ונסיונותיו למנוע את מלחמת האזרחים בין תומכי בין בורגון לתומכי בית אורליאן (ניסיונות שכשלו, כפי שניתן לקרוא בכתבה הרצח ברחוב ברבט).

הסיבה השנייה לכך ששמו של הדוכס הפך למפורסם הוא אהבת התרבות והאומנות שלו.

אותו דוכס השאיר לנו את “ספר השעות” שהוא מעין ספר תפילות לכל שעה משעות היממה המעוטר בציורים יפהפיים וצבעוניים המהווים את אחת הפסגות של האומנות הגותית.

בספר הזה תוכלו לראות את ארמון נל המפואר, אשר הקים הדוכס ליד המגדל. הארמון הכיל 4 צריחים, 5 קשתות וגשר שחצה את הסיין וחיבר אותו אל המקום בו ניתן למצוא היום את גן אונורה שמפיון (Square Honoré-Champion).

ספר השעות של הדוכס דה ברי. ברקע ניתן לראות את ארמון נל בו הוא התגורר.
ספר השעות של הדוכס דה ברי. ברקע ניתן לראות את ארמון נל בו הוא התגורר.

אם כך, אין זה מפתיע שכאשר הדוכס של בדפורד (John of Lancaster, 1st Duke of Bedford 1389-1435) כבש את פריז, החליט להחרים את הארמון ולשכן בו את אורחיו הנכבדים ביותר.

ארמון המכון הצרפתי (Institut de France)

המורשת של קרדינל מזרן

תור הזהב של הארמון והמגדל הסתיים עם מלחמת מאה השנים ושניהם הוזנחו במשך הזמן. למרות זאת, הם שרדו עד המאה ה-17 עת החליט הקרדינל ז’ול מזרן (Jules Mazarin) להקים במקום את “מכללת ארבע הארצות” (Collège des Quatre-Nations) שמטרתה הייתה לספק חינוך מעולה לאצילים צעירים מארבע ארצות, אשר סופחו זמן קצר לפני כן לצרפת (פלנדריה, אלזס, רוסיון ומדינת האפיפיור הקטנה שבחבל פרובאנס).

פורטרט של הקרדינל ז'ול מזרן מאת פייר מינייאר (Pierre Mignard).)
פורטרט של הקרדינל ז’ול מזרן מאת פייר מינייאר (Pierre Mignard).)

על המלאכה הופקד האדריכל המפורסם לואי לה וו (Louis Le Vau 1612-1670) שבאותה עת עבד על חלקה הדרומי של החצר המרובעת של הלובר. על פי הצעתו מוקם הקולז’ בגדה השמאלית, בדיוק ממול לאגף החדש בו אמור היה המלך להתגורר. המטרה הייתה כמובן לאפשר למלך לצפות על המבנה המפואר מחלונו אך זה מעולם לא יצא לפועל מכיוון שהמלך עבר עוד קודם לכן לארמון ורסאי.

בניית הקולז’ החלה בשנת 1662 והסתיימה בשנת 1688, כשש עשרה שנה לאחר מותו של האדריכל הדגול. עוד לפני תחילת העבודות החליט הקרדינל להפוך את הבניין המפואר אותו בנה לה וו למעין מצבת זיכרון בשבילו. זאת הסיבה שהוא הוריש לבניין את הספרייה העצומה שלו ואף ציווה לפתוח אותה לציבור הרחב פעמיים בשבוע.

לאחר מותו הוקמה במקום מצבה מפוארת של הפסל אנטואן קויסבו (Antoine Coysevox 1640-1720) והיא הוצבה בקאפלה היפהפייה של הקולז’ דה פראנס, מתחת לכיפה. במהלך המהפכה הצרפתית הוצאה המצבה של מזרן מהקולז’ דה פראנס אך לשמחתנו היא ניצלה מהרס ולאחר שהות ארוכה בלובר חזרה למקומה הטבעי בקאפלה של הקולז’ דה פראנס.

הקולז’ שבנה מזרן הפך להצלחה גדולה מאוד ובמהלך המאות ה-17 וה-18 למדו בו כמה מאנשי המדע המפורסמים ביותר של התקופה, דוגמת הכימאי אנטואן לבואזייה (Antoine-Laurent Lavoisier 1743-1794) והמתמטיקאי לז’נדר (Adrien-Marie Legendre 1752-1833).

במהלך המהפכה בוטל הקולז’ דה פראנס יחד עם עוד שורה ארוכה של מוסדות לימוד. בתחילה שימש הבניין שלו בתור בית כלא בו נכלאו כ-650 איש ובהם ד”ר גיוטן (Joseph-Ignace Guillotin 1738-1814), ממציא הגיליוטינה והצייר ז’אק לואי דוד. בקאפלה המפוארת של המקום ישב “הועד להצלת הכלל”, שהיה אחראי על ניהול המלחמה כנגד כל מי שלא מצא חן בעיני השלטון (אצילים, חברי סיעות יריבות וכו’), ולא מעט דם נשפך בגלל ההחלטות שהתקבלו שם…

לאחר תום המהפכה שימש המקום באופן זמני, עד הקמת בית הספר לאומנויות של פריז, כמקום משכנם של אומנים רבים ובהם אותו ז’אק לואי דוד שחזר למקום בתור בן חורין והקים בו סטודיו.

מזכרת בחזית בניין הקולז' דה פראנס מהימים ששכנו בו חדרי סטודיו של ציירים. למטה אנו רואים את אגד הזרדים, סמל מהפכני רפובליקני ולמעלה אנו רואים את כלי העבודה של הציירים.  צילם: יואל תמנליס
מזכרת בחזית בניין המכון הצרפתי מהימים ששכנו בו חדרי סטודיו של ציירים. למטה אנו רואים את אגד הזרדים, סמל מהפכני רפובליקני ולמעלה אנו רואים את כלי העבודה של הציירים. צילם: יואל תמנליס

בשנת 1806, לאחר סיום בניית בית הספר לאומנות של פריז (École des Beaux-Arts), עברו הציירים ללמד ולעבוד שם ואילו לחדרים הריקים נכנסה האקדמיה הצרפתית, שם היא שוכנת עד ימינו. מכיוון שהאקדמיה היא אחד המוסדות החשובים ביותר, בכל הקשור לתרבות הצרפתית, הרשו לי לעצור לרגע את הסיפור, ולכתוב כמה מילים עליה.

האקדמיה – שומרת הראש של השפה הצרפתית

בשנת 1539 החליט המלך פרנסואה ה-1 (שלט בין השנים 1515-1547) שהשפה הצרפתית תחליף את הלטינית בתור השפה הרשמית של צרפת. החלטה זו שניתנה בעיירה ווילר-קוטרה (Villers-Cotterêts) הייתה כמובן חשובה מאוד אך היא לא פתרה את הסוגיה: מה היא השפה הצרפתית?

יש לזכור שממלכת צרפת המוכרת לנו החלה להתפתח לאיטה החל מהמאה ה-10 ובתחילה היא הכילה לא יותר מאשר את איזור איל דה פראנס וחלקים מעמק הלואר. עם השנים נוספו לממלכה מחוזות שונים כגון ברטאן או פרובאנס וכתוצאה מכך נתיני מלך צרפת דיברו בליל של שפות ודיאלקטים. מעבר לזה גם לשפה בה דיברו בחצר המלוכה לא היה תקן אחיד ולכן את אותן מילים ניתן היה לכתוב בהרבה מאוד צורות, מה שיצר לא מעט בלבול.

את הבעיה הזאת החליט לפתור הקרדינל רישלייה (Armand Jean du Plessis 1585-1642), ראש ממשלתה הכל יכול של צרפת. בשנת 1635 הוא הקים את האקדמיה הצרפתית המורכבת מ-40 “בני אלמוות”, אשר נבחרים לתפקיד לכל חייהם ותפקידם ליצור תקן אחיד לשפה הצרפתית. האקדמיה הזאת היוותה השראה בין השאר גם לאקדמיה ללשון העברית, אשר הוקמה לאחר קום המדינה.

פורטרט של קרדינל רישלייה שצוייר מספר חודשים לפני מותו.
פורטרט של קרדינל רישלייה שצוייר מספר חודשים לפני מותו.

מדובר במוסד שמרני מאוד, אשר נלחם בכל הניסיונות לפשט את השפה הצרפתית ולהפכה למעט קלה יותר ללימוד (המלחמה הגדולה האחרונה שהם ניהלו הייתה כנגד ניסונו של שר החינוך ז’אק לאנג בשנת 1991 להפוך את הדקדוק הצרפתי לקצת יותר אנושי וקל ללימוד). השמרנות מתבטאת בראש ובראשונה בזהותם של אנשי האקדמיה, כאשר באופן מסורתי נבחרו אנשים שלא זזו מהתלם ואילו אנשי רוח פורצי דרך כמו אמיל זולא לא הצליחו להתקבל למוסד היוקרתי הזה.

בניין הקולז' דה פראנס היכן ששוכנת האקדמיה הצרפתית. צילם: יואל תמנליס
בניין המכון הצרפתי, היכן ששוכנת האקדמיה הצרפתית. צילם: יואל תמנליס

מעבר לזה האקדמיה הדירה במשך שנים רבות את המין הנשי משורותיה אך הדבר השתנה בשנת 1981 עת הצליחה הסופרת מרגריט יורסנאר (Marguerite Yourcenar 1903-1987) לעשות את הבלתי אפשרי ולהתקבל לאקדמיה בשנת 1987.

אולם בואו נחזור לרגע שוב למאה ה-17 מכיוון שבעקבות האקדמיה הצרפתית הוקמו עוד 4 אקדמיות נוספות:

  • האקדמיה לאומנות (Académie royale de peinture et de sculpture) – הוקמה בשנת 1648 ועוסקת בציור, פיסול ושאר האומנויות.
  • האקדמיה לספרות (Académie des Inscriptions et Belles-Lettres) – הוקמה בשנת 1663 ועוסקת בחקר מדעי הרוח (היסטוריה, ספרות וכו’).
  • האקדמיה למדעים (Académie des sciences) – הוקמה בשנת 1667 ועוסקת בחקר מדעי הטבע (כימיה, פיזיקה, מתמטיקה וכו’).
  • האקדמיה לאדריכלות (Académie Royale d’Architecture) – הוקמה בשנת 1671 ועוסקת בתיאוריה ומחקר של הבנייה והאדריכלות

האקדמיות שכנו במשך שנים בארמון הלובר, אשר חלקים גדולים ממנו התפנו לאחר מעבר חצר המלך לארמון ורסאי. כך לדוגמא שכנה האקדמיה למדעים במגורי המלך עצמם. שם, היכן שלואי ה-14 נהג לישון, ניתן היה למצוא שלד של פיל, גמל מפוחלץ ושורה של איברים ששטו להם בצנצנות מלאות אלכוהול.

כל זה הסתיים בשנת 1806, עת עזבו האקדמיות את הלובר והאקדמיה הצרפתית עברה לקולז’ דה פראנס, שם היא שוכנת עד ימינו.

הפון דז אר (גשר האומנויות)

ארמון הלובר? יש! בניין מפואר שנמצא ממש ממולו ובו שוכנת האקדמיה? יש! עם כך כל מה שצריך היה זה גשר שיחבר ביניהם ויהפוך את המעבר בין שני המונומנטים היפהפיים הללו לקל ופשוט.

את הגשר הזה ציווה לבנות נפוליאון ה-1 ומדובר היה בגשר מהפכני של ממש, מכיוון שהיה זה הגשר הראשון בפריז אשר נבנה מברזל. בנייתו של הגשר החלה בשנת 1802 וכעבור כשנתיים כבר עברו עליו הולכי רגל ששילמו על התענוג סו אחד. והאמת? הם שילמו בשמחה הן בגלל מיקומו הגיאוגרפי שאפשר כאמור לדלג בקלות בין הרובע ה-1 בפריז לרובע ה-6 (וההפך), אך גם בזכות הנוף שנשקף ממנו, עליו כבר דיברתי בפתיח של הכתבה.

צילום משנת 1887 של הפון דז אר כאשר הצלם עומד בגדה הימנית וצופה אל הקולז' דה פראנס.
צילום משנת 1887 של הפון דז אר כאשר הצלם עומד בגדה הימנית וצופה אל המכון הצרפתי.

כפי שניתן לראות בצילום למעלה, גשר האומנויות הנוכחי דומה מאוד לגשר המקורי, אך ישנו הבדל אחד גדול. בגשר המקורי היו 9 קשתות ואילו בנוכחי ישנן רק 7. הסיבה לכך היא שריבוי הקשתות גרם למעברים מתחת לגשר להיות צרים יחסית וכתוצאה מכך לא מעט סירות התנגשו בעמודים וגרמו להם נזק. תוסיפו לזה נזקים שנגרמו לגשר בזמן מלחמת העולם הראשונה והשנייה ותבינו מדוע במהלך שנות השמונים היה צורך לבנות את הגשר מחדש.

גשר האומנויות החדש הושק בשנת 1984 והיה זהה לגשר המקורי כמעט לחלוטין, להוציא כמות הקשתות אשר ירדה ל-7, על מנת להקל על הסירות לעבור מתחת לגשר. הפריזאים שמחו לחזור ולטייל על הגשר והכל חזר למסלולו. אלא שאז ניחתה על הגשר מכה חדשה.

מגשר האומנויות לגשר המנעולים ובחזרה

לו היה פרס נובל לרומנטיקה, הייתי ממליץ להעניקו לאדם הראשון ששם מנעול עם שמה של אהובתו על מעקה הגשר וזרק את המפתח למימי הסיין. מצד שני, לו היה פרס נובל לחוסר טעם הייתי מעניק אותו לאדם השני שעשה את אותו דבר ולכל אלו שבאו אחריו.

הגרסא המודרנית של הפון דז אר. צילם: יואל תמנליס
הגרסה המודרנית של הפון דז אר. צילם: יואל תמנליס

מגפת המנעולים החלה בפריז בשנת 2008 ויש לזכור שהיא לא נולדה שם אלא יובאה לעיר האורות כמו עוד כל מיני צרות דוגמת הדבר השחור או רשת מקדונלדס. במהלך ששת השנים שעברו מאז כוסו מעקי הגשר בכ 700,000 אלף מנעולים ובסופו של דבר, בשנת 2014, קרס אחד ממעקי הגשר לתוך הסיין.

מנעולי האהבה על הפון דז אר. צילם: יואל תמנליס
מנעולי האהבה על הפון דז אר. צילם: יואל תמנליס

לשמחתי הרבה, עיריית פריז הגיבה מהר וביעילות. הגשר נסגר זמנית, המעקות פורקו ובמקומם הונחו מעקות חדשים ושקופים עליהם לא ניתן לתלות מנעולים. במקום זאת ניתן לתלות על המעקות הללו תמונות וציורים וכך מובטחת לכם תערוכה חדשה בכל פעם שתבקרו בעיר האורות. סוף סוף מצדיק הגשר את שמו – גשר האומנויות!

המעקות החדשים של גשר האומנויות. צילם: יואל תמנליס
המעקות החדשים של גשר האומנויות. צילם: יואל תמנליס

והמנעולים? לצערי, אך לשמחתם של כל אלו שחיפשו ועדיין מחפשים את “גשר המנעולים”, לא נעלמו לחלוטין מחיינו. אם אתם ממש מתעקשים, תוכלו עדיין למצוא אותם ליד כל מיני גשרים כגון הפון נף או הפון דה ל’ארשבשה (Pont de l’Archevêché) ואפילו על פסגת המונמרטר, ליד הסקרה קר!

מנעולי האהבה תלויים על מעקה במונמרטר. צילם: יואל תמנליס
מנעולי האהבה תלויים על מעקה במונמרטר. צילם: יואל תמנליס

היום הפון דז אר משמש מעין במה חופשית ללא מעט מוזיקאים שמופיעים שם להנאת העוברים ושבים. אליהם מצטרפים ציירים, אשר יושבים שם שעות ומציירים את הנוף הקסום הנשקף מהגשר.

ולבסוף, כמעט בכל שעות היממה תמצאו שם לא מעט צעירים וזוגות אוהבים, אשר כבר לא שמים מנעולים על הגשר אלא פשוט עומדים עליו ומתנשקים “על מנת לשמור על טריות השפה וצחות הלשון”, כפי שכתב יאיר גרבוז. כפי שאתם רואים לא רק האקדמיה הצרפתית עוסקת בזה 🙂

פון דז אר וסביבתו – מידע למטייל

המסע ההיסטורי שלנו מסתיים על הפון דז אר ועכשיו מגיע השלב שבו בוודאי תרצו לקבל גם מעט מידע פרקטי, אשר יעזור לכם בתכנון הטיול הבא שלכם לפריז.

אל דאגה! דאגתי גם לזה. 🙂

כיצד מגיעים לפון דז אר?

בעיני הדרך הטובה ביותר היא להגיע באמצעות קו מספר 1, לתחנת המטרו Louvre-Rivoli ומשם ללכת ברגל אל הגשר (מרחק של כחמש דקות הליכה).

אנחנו עומדים על הגשר ונהנים מהנוף. מה הלאה?

מכיוון שהגשר מחבר בין הרובע ה-1 לרובע ה-6, ניתן ללכת לבקר בכל אחד מהרובעים הללו. תוכלו למצוא רשימה של אטרקציות, מסלולי טיול ומידע חשוב נוסף על כל אחד מהרובעים הללו בשתי הכתבות הבאות:

האם ניתן לבקר בארמון המכון הצרפתי?

לצערי הרב, ניתן לבקר בארמון עצמו רק בזמן “ימי המורשת” (JOURNÉES DU PATRIMOINE) שמתקיימים בסוף השבוע השלישי של ספטמבר. אולם בהחלט ניתן להיכנס לקאפלה המפוארת בה קבור קרדינל מזרן ולבקר בתוך כיפתה בכל יום שבת בין השעות 10:00 עד 18:00.

אם תרצו לראות מה מחכה לכם שם, אתם מוזמנים להציץ בסרטון הזה:

האם כדאי להתגורר בסביבת הפון דז אר?

התשובה הקצרה היא: בוודאי! אין הרבה מיקומים מרכזיים יותר בפריז, אשר מאפשרים לכם לדלג בקלות בין הגדה הימנית לשמאלית ובחזרה. מעבר לזה, הרחובות שמאחורי המכון הצרפתי הם רחובות תוססים מאוד עם לא מעט גלריות ומסעדות בסביבה הממש קרובה.

הנה כמה מלונות מצויינים (אך לא זולים, אשר נמצאים לא רחוק מהגשר):

במידה ואתם מחפשים מלונות מעט זולים יותר (גם אם הם רחוקים מעט יותר מהגשר), אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מלונות מומלצים ברובע ה-6 . אם חשקה נפשכם דווקא בדירת נופש, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה דירות נופש ברובע ה-6.

לכל גשר יש, כאמור, שני צדדים ולכן ניתן להתגורר גם ברובע ה-1 ולהיות קרוב לגשר, אם כי מכיוון שהלובר תופס את כל הגדה מול הגשר, אתם לא תהיו קרובים אליו כפי שתהיו קרובים אם תתגוררו ברובע ה-6. לכן במידה ותחליטו להתגורר ברובע ה-1 ולהיות קרובים לגשר, הרשו לי להמליץ על המלונות הללו (שהם גם קצת יותר זולים מאלו שבגדה השמאלית):

במידה ואתם מחפשים מקומות לינה נוספים ברובע ה-1, תוכלו למצוא אותם בכתבות מלונות מומלצים ברובע ה-1 וב- דירות נופש ברובע ה-1.

הנוף הרומנטי על הפון דז אר גרם לנו לרעב פתאומי. מה עושים?

אל דאגה! כפי שתכתבתי בסעיף הקודם, דרומה מהפון דז אר והמכון הצרפתי בואכה סן ז’רמן דה פרה, יש לא מעט מסעדות מצויינות, כך שרוב הסיכויים לא שלא תישארו רעבים. תוכלו למצוא עליהן מידע בכתבה מסעדות מומלצות ברובע השישי.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!