פרשת מגדל נל: מעשי ניאוף בחצר המלכות מאת ד"ר אורנה ליברמן

מגדל נל, עמד במרכז שערורייה של בגידה מלכותית ועונש נוראי. ד"ר אורנה ליברמן חוזרת איתנו לפריז של המאה ה-14 ומביאה את הסיפור שהיווה השראה למשחקי הכס.
פרשת מגדל נל: מעשי ניאוף בחצר המלכות מאת ד"ר אורנה ליברמן. מקור תמונה: וידיפדיה.

ניווט מהיר בתוך הכתבה

פרשת מגדל נל (L'affaire de la tour de Nesle), שבה הואשמו כלותיו של המלך פיליפ הרביעי במעשי ניאוף, הטביעה חותם עמוק בהיסטוריה הצרפתית. העונשים, שהוטלו על המעורבים, היו מחרידים באכזריותם. מגדל נל נצרב בתת מודע הקיבוצי כמאורת פריצות של החברה הגבוהה. הפרשה סימנה את סוף מלכותו של פיליפ הרביעי ושושלתו, סוף תקופה חשוך, רצוף טרגדיות. מעשה שהיה כך היה.

פיליפ הרביעי, שנודע בכינויו "פיליפ היפה", לא היה להוט אחרי תענוגות בשרים. לאחר מות אשתו האהובה ז'אן הראשונה, מלכת נאוורה (נאוור, בצרפתית) ב-1305, בגיל 32, בנסיבות עמומות, לא חש המלך כל צורך להינשא שנית ונשאר נאמן לזכרה, למרות שהיה בן 37 בלבד. ז'אן האהובה, שנישאה לפיליפ בעודה בת 11 בלבד (החתן היה בן 17), ילדה לו שבעה ילדים, מהם נותרו בחיים ארבעה, שלושה בנים ובת, שכולם נעשו מלכים, שלושת בניו מלכי צרפת והבת מלכת אנגליה.

נסכם:

למלך פיליפ הרביעי (1268-1314) ולמלכה ז'אן הראשונה (1273-1305) ארבעה ילדים:

  • לואי העשירי, "העקשן" (1289-1316)
  • פיליפ החמישי, "הארוך" (1293-1322)
  • שארל הרביעי, "היפה" (1294-1328)
  • איזבל דה פראנס, מלכת אנגליה, "הזאבה" (1295-1358)

הרקע לפרשה: נישואים כפויים

את שלושת בניו, לואי, פיליפ ושארל, השיא פיליפ הרביעי – פיליפ היפה לשלוש נסיכות נכבדות. אלא שפיליפ הרביעי, נכדו של לואי התשיעי, המכונה "לואי הקדוש", הקפיד לבחור להן נסיכות צרפתיות ולא זרות. ולא זו בלבד, שלוש הנערות היו גם הן מצאצאיו של לואי התשיעי.

הבכור, לואי, נשא לאישה ב-23 לספטמבר 1305 את מרגריט, בתו של רובר השני, דוכס בורגון ואנייס דה פראנס, בתו האחרונה של לואי התשיעי – לואי הקדוש. מרגריט הייתה, אם כן, נכדתו של לואי הקדוש. את פיליפ ושארל השיא אביהם לשתי בנות דודות של מרגריט, האחיות ז'אן ובלאנש. שתי האחיות היו בנותיהן של הרוזן אותון הרביעי מבורגון והרוזנת מאו (מתילד) מארטואה. פיליפ נשא לאישה את ז'אן ב-21 לינואר 1307. שארל נשא לאישה את בלאנש ב-2 לפברואר 1308. את בתו היחידה איזבל השיא פיליפ הרביעי למלך אנגליה, אדוארד השני, בתקווה לפתור כך את המתיחות ששררה בין אנגליה לצרפת בנוגע לאקוויטניה (אקיטן, בצרפתית) ולפלנדריה (פלאנדר, בצרפתית). אדוארד השני נשא לאישה את איזבל ב-25 לינואר 1308. שלושה זוגות נשואים, אם כן, לואי ומרגריט, פיליפ וז'אן, שארל ובלאנש, אדוארד ואיזבל. אך אינטרסים מדינים לחוד ואושר אישי לחוד.

איזבל הייתה אומללה מאוד בנישואיה. אדוארד השני פגע בה כבר מראשית דרכם המשותפת כשהקדיש את כל תשומת לבו לאביר פירס גווסטון והרעיף עליו טובות, מתנות ומענקים. פירס גווסטון כישף את המלך. רבות נכתב על מערכת היחסים הרת הגורל בין השניים. איזבל לא יכלה להתחרות בפירס, שרבים בחצר המלכות שנאו ותיעבו משום היחס המיוחד שקיבל מהמלך. פירס גווסטון עשה בממלכה כרצונו. העדפה זו, בתוספת להתנשאותו ועזות פניו של בן הטיפוחים, תעלה לו בחייו.

ההיסטוריונים חלוקים בדעתם בנוגע למיניותו של אדוארד השני וליחסיו עם גווסטון. יש הטוענים שהוא היה הומוסקסואל וגווסטון היה מאהבו ויש האומרים שטיעון זה איננו מבוסס. כך או כך, איזבל הייתה אישה זנוחה למרות שילדה לבעלה המלך ארבעה ילדים. איזבל הייתה רק בת 12 כשנאלצה להינשא לאדוארד השני. בתחילת מלכותה ניסתה לקיים יחסים סבירים עם בעלה ולתמוך בו. איזבל היפה, ההדורה, החכמה, המשכילה, הערמומית, האכזרית, אף הציבה את עצמה לצדו של גווסטון. אך כאשר, לאחר הרצח של זה, פירס גווסטון, היקיר הראשון (1312), לקח לו המלך יקיר שני, פקעה סבלנותה. איזבל לקחה לה מאהב ויצאה יחד אתו בגלוי נגד הבעל והמלך.

ומה בדבר שאר הזוגות שנכפה עליהם להינשא? מרגריט מבורגון לא הייתה מאושרת עם לואי, בנו הבכור של פיליפ היפה, שזנח אותה לטובת "משחק כף היד" (Le jeu de paume), צורתו הראשונה של משחק הטניס. ולא זו בלבד. לואי העשירי כונה "העקשן" וגם "הרגזן", ומרגריט החטובה והלוהטת, עירנית ושנונה, תאבת חיים ועינוגים, לא מצאה בו בן זוג מתאים. מספרים אף על עימותים ומריבות בלי סוף.

פיליפ וז'אן – ההיסטוריונים אינם יודעים להגיד בפסקנות אם חיי נישואיהם היו מאושרים. קרוב לוודאי שכן. נשמע הטיעון שפיליפ כתב לז'אן מכתבי אהבה במשך כל תקופת נישואיהם. כמו כן נולדו להם, תוך זמן קצר, חמישה ילדים. כך או כך, פיליפ החמישי התייצב לצד אשתו, ז'אן השנייה מבורגון, ברגעיה הקשים. כמו כן, התגלה כנדיב ביותר לגביה והעניק לה תכשיטים יקרים וארמונות רבים.

שארל ובלאנש? מידע מפורט לא בנמצא אך סביר להניח ששארל הרביעי ובלאנש מבורגון לא רוו עודף נחת ביחד. מספרים שבלאנש היפהפיה, שהייתה רק בת 12 כשנכפו עליה הנישואים, נעימה וצחקנית, השתעממה במחיצת בעלה החווריין. בלאנש הצעירה הושפעה, כנראה, מבת דודתה מרגריט שסחפה אותה במדרון השעשועים החלקלק אל עבר התהום.

שלושת הגיסות, מרגריט, ז'אן ובלאנש, חברות טובות, נערות חינניות והדורות, הפעימו רוח חיים עליזה בחצר המלוכה חמורת הסבר. מרגריט ובלאנש העדיפו להשתעשע. באולמות המקושתיים והאפלוליים של ארמון הסיטה (Le Palais de la Cité), מושב המלוכה דאז, נשמעו צלילי מוזיקה, חרוזי שיר. סוחרים, שהביאו בדים מפוארים ובשמים משכרים, התקבלו בברכה. שמלות שסע עמוק חשפו טפח נועז והבליטו את חמודותיהן של הנסיכות, כשפסעו בגאווה חסרת דאגה, חסרת מנוח, חוגגות את נעוריהן, כמו אין מחר.

מרגריט ובת דודתה בלאנש לקחו להן שני מאהבים, שני אחים, כל אחת ומאהבה היפהפה, פיליפ וגותייה דונה (Philippe et Gauthier d'Aunay), מאבירי בית המלוכה. מרגריט ופיליפ, בלאנש וגותייה. הפגישות נערכות במגדל נל (la tour de Nesle), מול מגדל הלובר, תחת חסותה של ז'אן. מגדל נל, על שום אוטל נל (L'hôtel de Nesle), הסמוך לו, בית מידות בבעלות המלך, פיליפ הרביעי, שבו מתגוררים שלושת הזוגות הנשואים. ז'אן, מתונה, חכמה וזהירה, רכה ושקטה, לא הסתכנה בניאוף אך כיסתה על משובותיהן של בת דודתה מרגריט ואחותה בלאנש. שנתיים וחצי נמשכו החיים היפים.

שמועות מלוחששות החלו להלך על בחורים צעירים ויפים שמארחות הנסיכות הגנדרניות, ההוללות, במגדל נל. שום דבר מעורר דאגה, בינתיים. חשדות בלבד. שום הוכחה עד ש…

פרשת מגדל נל

את סיפור פרשת מגדל נל המזעזעת נהוג לפתוח בביקור שביקרו מלך ומלכת אנגליה את מלך צרפת בין מאי ויולי בשנת 1313. פעמיים 13, לא מבשר טובות… מלך אנגליה היה אז אדוארד השני והמלכה הייתה איזבל, אחותם של לואי, פיליפ ושארל. מלך צרפת היה, כאמור, פיליפ הרביעי – פיליפ היפה, אביהם של הארבעה, שלושה בנים ובת.

שלושת הבנים, לואי, פיליפ ושארל, כיבדו את אחותם איזבל ואישה המלך, אדוארד השני, בהופעת מריונטות. רמז אירוני לכך שגיבורי הפרשה לא יהיו אלא בובות, מריונטות שיצריהן ימשלו בהן, ימשכו בחוטיהן? איזבל העניקה לאחיה וגיסותיה ארנקי חגורה רקומים, מלאכת מחשבת, יצירת אמנות, פריט אופנתי דאז שהעיד על מעמדו האריסטוקרטי של בעליו.

בחודש דצמבר באותה שנה מבשרת רעות, 1313, ערכו אדוארד השני ואיזבל משתה מלכותי בלונדון כדי לחגוג את שובם. איזבל הבחינה לתמהונה ששניים מארנקי החגורה המרהיבים שהעניקה למארחיה מתנוססים למותניהם של שני אבירים בשירות המלך, האחים גותייה ופיליפ דונה.

איזבל המושפלת! בתחילת דרכה לצד בעלה מלך אנגליה, נאלצה להתמודד עם יחסיו הקרובים של זה עם יקירו, פירס גווסטון. זה אמנם נרצח ב-1312 ואיזבל ילדה בן ראשון לאדוארד השני כשישה חודשים לאחר מכן. יחסי הזוג השתפרו ונראה שהמלך ממשיך לקיים את חובותיו כבן זוג. אך זכרון העלבונות שספגה איזבל בשנים הראשונות לא נמחק. טקס הנישואים וטקס ההכתרה היו מסכת של ביזויים כשהחתן והמלך, אדוארד השני, הפגין בפרהסיא את אהבתו אל פירס גווסטון. איזבל נשארה בצד…

ועתה, מה הרגישה איזבל כשראתה את הארנקים בחזקת פיליפ וגותייה? לא די בכך שהאוצרות והתכשיטים שהעניק אביה לבעלה המלך כנדוניה עברו לידי חברו הקרוב, האביר פירס גווסטון, הרי שעתה ארנקי החגורה שהעניקה לגיסותיה עברו לידי שני האבירים גותייה ופיליפ דונה… בעלה ניהל יחסים קרובים מאוד עם פירס גווסטון והעדיף אותו על פניה. כדי למצוא חן בעיניו, העניק לו את מתנותיה. שני האבירים האחים, גותייה ופיליפ, נהנים ללא ספק מחסדיהן של שתי הנסיכות, מרגריט ובלאנש… מה גם שנהוג היה להעניק ארנקי חגורה כמתת אוהב. שתי הגיסות השנואות מאושרות, מסופקות, נהנות מכל העולמות, ואילו היא, מושפלת, נעלבת, נאלצת להיאבק על מקומה… ואולי קיננה בה גם התוכנית, שהלכה ונארגה, להבאיש את ריחן של הגיסות כדי לסלול את הדרך אל עבר הכתר הצרפתי לבנה הבכור, שילדה שנה קודם.

בחודש אפריל 1314 חזרה איזבל לביקור מולדת, הפעם לבדה, וגילתה את חשדותיה לאביה המלך, פיליפ היפה. זה, אדוק, פוריטני, נוקשה, רתח מזעם ומעלבון. מעקב סודי אימת את דבריה של בתו. שני הזוגות הלא חוקיים, מרגריט וגותייה, בלאנש ופיליפ, נהגו להתהולל בסתר, מאז כשלוש שנים, במגדל נל. ז'אן הייתה אשת סודם ולא סיפרה דבר, שותפה לדבר עבירה. ההיסטוריונים מאששים גם הם ברובם את ההאשמות. פיליפ היפה הביא למעצרם של כל המעורבים.

מגדל נל, (la tour de Nesle), שבמקור נקרא מגדל פיליפ אמלן (la tour Philippe Hamelin), על שם הממונה על הקמתו, קיבל די מהר את השם "נל", משום קרבתו לאוטל נל (L'hôtel de Nesle). מגדל נל, אחד מארבעת מגדלי החומה על גדות נהר הסן, חומה שבה הקיף פיליפ אוגוסט את פריז, ואוטל נל, בסמוך לו, מקום מגוריהם של הזוגות הנשואים לפני פרוץ הפרשה, כבר לא קיימים כיום. ניתן לראות, עם זאת, את השלט המציין את מיקומו של המגדל, ברציף קונטי, בצמוד אל "המכון של צרפת" (l'Institut de France, quai de Conti).

השלט שמראה את מיקומו של אוטל דה נל ליד בניין האקדמיה. מקור. צילם PHGCOMצילום: ויקיפדיה.
השלט שמראה את מיקומו של אוטל דה נל ליד בניין האקדמיה. מקור. צילם PHGCOMצילום: ויקיפדיה.

את מקומו של מגדל נל, תופסת כיום, לאחר כמה גלגולים, ספריית מזרין, בקיצור, "לה מזרין", המהווה חלק מהמכון של צרפת.

הוצאה להורג של המאהבים

האחים דונה נחקרו תחת עינויים ואחרי שהודו באשמה, הורשעו בפגיעה בכבוד המלכות. מעשי ניאוף של נשות נסיכים ומלכים, לא רק שמבזים את הבעל המקורנן, אלא גם מעלים חשד כבד בנוגע לאבהות צאצאיהן. לפי התפיסה השלטת באותם ימים, טוהר הייחוס מועבר בתורשה ואי לזאת, כל פגיעה בו מעמיד את שושלת המלוכה בסכנה. יורש עצר ממוצא נחות שיעלה לשלטון – אבוי לממלכה.

המחשה לסוגייה תינתן כאשר ימות לואי העשירי ב-1316. אשתו, קלמנס מהונגריה, ילדה בן לאחר מותו, שנפטר, בנסיבות עמומות, חמישה ימים לאחר הלידה. בין התובעים לכתר נמצאים אחיו של לואי העשירי, פיליפ החמישי, בעלה של ז'אן. מפריעה לו בתו של לואי העשירי, גם היא שמה ז'אן, שמשפחתה מעוניינת בעלייתה לכס המלכות. לואי העשירי, על ערש דווי, הכיר בז'אן כבתו החוקית. מרגריט ילדה את ז'אן חמש שנים לאחר נישואיה עם לואי, כך שהתעברותה חלה באותה תקופה בה פתחה ביחסיה מחוץ לנישואים עם האביר פיליפ דונה. האם ז'אן הייתה בתו של לואי העשירי או של פיליפ דונה? פיליפ יטען שז'אן איננה בתו של לואי העשירי כי אם בתו של פיליפ דונה, איתו נאפה אימה מרגריט. כמו כן יגייס לעזרתו את החוק הסאלי, הכולל, בין היתר, הרחבה של האיסור החל על נשים לעלות על כס המלוכה.

ספק בייחוסם של הטוענים לכתר – האם סיכון זה, חשוב ככל שיהיה דאז, מצדיק את העונש המחריד שהוטל על גותייה ופיליפ דונה? בלתי אפשרי להבין את ההתעללות הברברית. עונשם של האחים האומללים כלל גלגל שבירה, סירוס, פשיטת עור, שפיכת עופרת מותכת, גרירה על ידי סוסים, עריפת ראש, תלייה וחשיפת שיירי הגוויות תחת כיפת השמיים במשך שבועות. אנשים רבים באו לצפות בהוצאה להורג הפומבית בכיכר העיר פונטואז (Pontoise), חביבתם של המלכים הקפטיאנים, כ-25 ק"מ מצפון מערב לפריז, באותו יום מר ונמהר, 19 באפריל, 1314.

עונש מאסר לכלות

מרגריט ובלאנש נשפטו בפני הפרלמנט של פריז והורשעו בעוון ניאוף. גזר הדין היה מאסר עולם. מרגריט נחשבה כאשמה הראשית בפרשה משום שסחפה אחריה את בלאנש הצעירה ממנה. והחשוב מכול, חומרת פשעה הייתה גדולה פי כמה משום שהייתה רעייתו של הבן הבכור, יורש העצר, המיועד לעלות על כס המלוכה לאחר מות האב. מרגריט עברה גזיזת שיער ראש, כנהוג אז במקרים כאלה, הולבשה לבוש שק והועברה במרכבה מחופת בד שחור למצודת שטו-גייאר (la forteresse de Château-Gaillard), בנורמנדי. כל נכסיה נלקחו ממנה.

שאטו גאייר. צילמה Sylvain Verlaine. מקור צילום: ויקיפדיה.
שאטו גאייר. צילם Sylvain Verlaine. מקור צילום: ויקיפדיה.

וכך, בלבוש שק לגופה, כבולה בשלשלאות, מרגריט העבירה ימיה בצריח פרוץ רוחות ונפטרה מדלקת ריאות ב-1315. לפי גרסה אחרת, נרצחה בפקודת לואי העשירי, שעלה על כס המלוכה עם מות אביו ב-1314. לואי העשירי סרב לשחרר את אשתו וביקש להיפטר ממנה כדי לשאת את קלמאנס מהונגריה ולזכות ביורש עצר. גרסה שלישית טוענת שמרגריט הוברחה על ידי משפחתה רבת הכוח וחייתה בסתר בטירה בנורמנדי, תחת חסותה של בת דודתה מארי דה קוש, עד מותה ב-1333. טירת קוש (Le château de Couches), שבה, לפי גרסה זו, חייתה מרגריט, זכתה לשם "טירת מרגריט דה בורגון".

ב-1311 ילדה, כאמור, מרגריט את ז'אן, שלא ברור מי היה אביה, הבעל החוקי לואי או המאהב פיליפ. לזה האחרון היו ארבעה ילדים מאשתו, אנייס דה מונמורנסי. ז'אן השנייה, הבת של מרגריט, לא תוכל להיות מלכת צרפת אבל תהיה מלכת נאוור ותלד שמונה ילדים.

בלאנש עברה ניסיון דומה לזה של מרגריט: שלילת נכסים, גילוח, שמלת שק ומעבר לאותה מצודה. היחס אל בלאנש היה, עם זאת, פחות חמור. התא שבו הייתה כלואה היה פחות חשוף לרוחות פרצים. אחרי שמונה שנים של מאסר, קיבלה בלאנש רשות לעבור לגור במנזר. תחילה גרה במנזר בגברה (Gavray), בנורמנדי, ולאחר מכן במנזר מובוויסון (L'abbaye de Maubuisson), בסמוך לפונטואז.

בעלה שארל הרביעי עלה לכס המלוכה ב-1322 והשיג מהאפיפיור יוחנן העשרים ושניים את ביטול נישואיו. גם הוא סרב לשחררה וביקש להיפטר ממנה כדי לשאת את מרי דה לוקסמבור. מכיוון שניאוף לא היווה עילה לביטול נישואים, השתמש האפיפיור בתירוץ אחר. אמה של בלאנש הייתה סנדקיתו של שארל, מה, שלפי החוק הכנסייתי, הפך את הנישואים לבטלים ומבוטלים.

ב-1314, ילדה בלאנש בן, בשם פיליפ, שהוכר על ידי שארל. שנה לאחר מכן, במאסר במצודה, ילדה בת, ז'אן, שאביה היה כנראה סוהר במקום. הבן נפטר בגיל 8, הבת בגיל 6. בלאנש לא האריכה ימים גם היא ונפטרה ב-1326 במנזר מובוויסון, בו גם נקברה. בלאנש הייתה חזקה ולא הרימה ידיים. היא שיתפה פעולה עם בעלה בביטול נישואיהם וניהלה פרשת אהבים במצודה עם אחד השומרים, לו ילדה, כאמור, בת. אך המאסר הממושך ערער, בכל זאת, את בריאותה והרעלת עופרת במנזר מובוויסון, שהפילה חללים רבים בקרב נזירותיו, השלימה את מלאכת הכיליון.

ובאשר לז'אן, גם היא נשפטה בפני הפרלמנט אך זוכתה מאשמת ניאוף והורשעה בעוון שתיקה ושיתוף פעולה בלבד. רעייתו של פיליפ נכלאה בטירת דורדאן (Le château de Dourdan), כ-46 ק"מ מדרום מערב לפריז, מעוז שושלת המלוכה הקפטיאנית, אליה השתייכו פיליפ הרביעי ובניו. פיליפ תמך באשתו הכלואה והתערבותו לטובתה, בצירוף זו של אמה רבת ההשפעה, נשאו פרי. כך הכריז הפרלמנט על חפותה של ז'אן וזו חזרה לחיק בעלה ולחצר המלכות לאחר שמונה חודשי מאסר, כמה שבועות לאחר מותו של פיליפ היפה ב-1314. פיליפ היפה לא התאושש מנפילה מסוס בעת מסע ציד ונפטר זמן קצר לאחר מכן.

שאטו דה דורדן. צילם CJ DUB. מקור צילום: ויקיפדיה
שאטו דה דורדן. צילם CJ DUB. מקור צילום: ויקיפדיה

לואי העשירי, הבן הבכור, עלה על כס המלכות אך לא האריך ימים. אחרי מותו של לואי העשירי, ילדה אשתו קלמאנס מהונגריה תינוק, שלא שרד אלא חמישה ימים. אחיו של לואי, פיליפ, עלה על כס המלכות בשם פיליפ החמישי. עם הכתרתו של פיליפ ב-1317, ז'אן לצדו, הוכתרה גם היא למלכה, וליוותה את בעלה לכל אורך תקופת שלטונו הקצרה.

ההיסטוריונים חלוקים בדעתם באשר למניעיו של פיליפ שתמך באשתו.יש אומרים שפיליפ לא רצה לוותר על בורגון שקיבל הודות לנישואיו ויש אומרים שפיליפ היה באמת ובתמים מאוהב באשתו. כך או כך, ואולי שני המניעים היו שלובים זה בזה, ז'אן נעשתה מלכה, כאשתו של פיליפ החמישי, המכונה "פיליפ הארוך". ב-1319, חמש שנים לאחר הפרשה, העניק פיליפ לאשתו את מגדל נל ואוטל נל. משהתאלמנה ב-1322, עברה לגור במגדל ונפטרה שנה לאחר מכן.

תוצאות פוליטיות

השערוריה הכתימה קשות את אמינותן של נשות האצולה הצרפתיות וגרמה לאימוצו של החוק הסאלי. כך, ב-1316, עלה פיליפ החמישי לשלטון. הברונים שתמכו בו התנגדו לעלייתה של ז'אן, בתה של מרגריט, שלא היה ברור מי אביה. פיליפ החמישי והבא אחריו, שארל הרביעי, נפטרו בלי בנים. בנותיהן לא הורשו לעלות לשלטון משום אותו תקדים שקבע פיליפ החמישי. החוק הסאלי, שקיבל חיזוקים בעקבות פרשת מגדל נל, אסר על נשים לעלות למלוכה.

עם מותו של שארל הרביעי, ב-1328, עלה לשלטון פיליפ השישי מוולואה, אחיינו של פיליפ הרביעי, בן המשפחה הקרוב ביותר למלך המנוח. כך החלה שושלת מלכי ולואה והסתיימה שושלת הקפטיאנים. אלה, "המלכים המקוללים", כפי שקרא להם הסופר מוריס דרואון, גרמו במו ידיהם לחורבנם.

יש האומרים שפרשת מגדל נל החישה את מותו של פיליפ היפה. לצד הביטוי "הנס הקפטיאני", המתפעל מתריסר מלכים מאותה שושלת שמשלו בזה אחר זה, מ-987 עד 1316, נולד הביטוי "המלכים המקוללים". האגדה מספרת, ואולי אמת, שז'אק דה מולה, ראש מסדר הטמפלרים, שהוצא להורג בשריפה ב-18 במרץ 1314, בפקודת פיליפ היפה, קילל לפני שיצאה נשמתו את זה וצאצאיו. איך, אם לא משום קללה, יכלו בני דורו של פיליפ היפה להסביר את סופה של השושלת? איך קרה שהחזק במלכים הנוצרים, אב לשלושה בנים, נפל קרבן לבגידת כלותיו, נפל מסוס, איך קרה ששלושת הבנים לא האריכו ימים, שלא השאירו בנים זכרים, שהממלכה נגררה למלחמת מאה השנים?

ב-1337 תבע אדוארד השלישי, מלך אנגליה, בנם של אדוארד השני ואיזבל, את כס המלוכה הצרפתי, כנכדו היחיד של פיליפ היפה. תביעה זו החישה את פריצתה של מלחמת מאה השנים. אדוארד השלישי, שגדל בצל אמו התככנית, איזבל, אחותם של לואי, פיליפ ושארל, זו שגרמה להוצאתם להורג של שני המאהבים ולחורבן חייהן של גיסותיה, לא היה מוכן לוותר על כתר צרפת. אותו אדוארד הוציא להורג ב-1330 את מאהבה של אמו, רוג'ר מורטימר, שמשל ביחד אתה על אנגליה, כדי לתפוס את השלטון. באמו לא פגע לרעה והסתפק בהרחקתה מחצר המלכות. נישואיה של האם איזבל, נסיכה צרפתייה, לאב אדוארד השני, מלך אנגליה, שנועדו במקורם להשכין שלום בין שתי הארצות, לא השיגו, למרבית האירוניה, אלא את ההפך.

מורשת תרבותית

פרשת הניאוף ההיסטורית הולידה אגדה על מלכה מסתורית, פעם מרגריט, פעם אחרת, שהייתה מושכת גברים למגדל נל ואחרי שהיו מאהביה, הייתה זורקת אותם לנהר הסן, למען הדיסקרטיות, כשהם ארוזים ותפורים בשק. הדיה של האגדה מצויים בשירים מימי הביניים וביצירות, רומנים ומחזות, מאוחרות יותר. כך, ב-1848, הוצג יותר משמונה מאות פעמים (שיא המאה ה-19) מחזהו המצליח של פרדריק גיירדה (Frédéric Gaillardet), "מגדל נל".

הקהל היה רעב לעלילות מימי הביניים ודרש מהן עוד ועוד. מנהל תיאטרון דה לה פורט סן מרטן ביקש מאלכסנדר דיומא לערוך אי אילו שינויים קלים במחזה והחתים אותו כמחברו הרשמי. פרדריק גיירדה תבע את אלכסנדר דיומא למשפט ואף זכה בו. הצלחת המחזה נתנה השראה לציירים רבים מהתקופה שתמונותיהם הוצגו בגלריות ובמוזיאונים. כמו כן, הוליד המחזה סרטים רבים, שנקראו ברובם "מגדל נל", ביניהם של אלבר קפלני  (1909 Albert Capellani), פבו מרי (Febo Mari 1925), גסטון רודס (1937 Gaston Roudès) ואבל גנס (1955 Abel Gance).

ידועה מאוד סדרת הרומנים ההיסטוריים של מוריס דרואון בשבעה כרכים, "המלכים המקוללים" (או "המלכים הארורים"), שאותה כתב, בעזרת צוות אנשי עט, בין 1955 ל-1977. הסדרה מבוססת על האגדה לפיה ז'אק דה מולה לא קילל רק את פיליפ הרביעי כי אם גם את יועצו גיום דה נוגרה (שאגב היה כבר בין המתים עוד לפני המוקד…) ואת האפיפיור קלמנס החמישי, וזאת למשך שלושה עשר דורות. הכרך הראשון בסדרה, המוקדש לפיליפ הרביעי, "מלך הברזל", מספר בפרוטרוט את פרשת מגדל נל.

סדרת הספרים המצליחה עובדה לסדרת טלוויזיה, פעם ראשונה ב-1972, עוד לפני שיצא הכרך השביעי, בביומו של קלוד ברמה. ב-2005 יצאה סדרת טלוויזיה חדשה, בביומה של ז'וזה דיין, בערוץ 2 הצרפתי. שנה לאחר מכן יצאה בקנדה. הינה הפרק הראשון בסדרה:

 

פרשת מגדל נל ממשיכה לעניין מחברים בני זמננו. הרומן האחרון בסדרה בשם "האבירים", מאת ז'ולייט בנצוני, רומן שנקרא "אוליבייה, או אוצרות הטמפלרים", מספר על פרשת מגדל נל מנקודת מבטן של דמויות בדיוניות מסביבתה של מרגריט מבורגון. ספרה זה של מלכת הרומן ההיסטורי הצרפתייה זכה גם למהדורת כיס.

ונסיים בדוגמה אחרונה לשפע היבול שהצמיחה הפרשה האומללה, ברומן של ניקול בופטו, "האסירה השכוחה של שטו-גייאר", שבו דנה המחברת במרגריט ובבלאנש, במיוחד בבלאנש.

לחברים שלכם לא מגיע להנות מהכתבה הזאת? 🙂

הכתבה עודכנה לאחרונה בתאריך

מצאתי עוד כמה כתבות שיכולות לעניין אותכם:

מה עוד תרצו למצוא?

8 תגובות

  1. וואו, המציאות עולה על כל דימיון ועל כל המצאה ספרותית. איזו פרשה/פרשיות!!! תודה ד״ר אורנה ליברמן על עבודת העומק ההיסטורית שעשית ועל הכתיבה המאלפת, המעלפת והברורה שהצגת כאן. קראתי בנשימה עצורה עד הסוף, והדברים מהדהדים.

    1. תודה רבה. יש הרבה מעבר בינדורי. היצרים האפלים דומים לאלה שבתנ"ך. העלילת תנ"כית מאוד גם מבחינת הנושאים – מאבק על הכתר, מאבק על זכות הבכורה. האמונה בקללות. אכזריות המנהגים כמו בהוצאה להורג של המאהבים ובחשיפת הנבלות לחיית השדה ועוף השמים. עולם ימי הביניים דומה מאוד לעולם ההוא.

      1. וואו, תודה רבה!!! אין כמו קצת רכילות – בעיקר מחדר המיטות – כדי להוסיף פלפל להיסטוריה…
        למעוניינים בהרחבות ברמה היסטורית, כולל ההשלכות שהיו לאירועים לכאורה "קטנים" או נקודתיים על ההתפתחות ההיסטורית במאות הבאות כדאי לקרוא את ספרה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן "ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות".
        וההקשר התנ"כי שהעלית פה מעניין כי….:
        למי שזוכר (מהלימודים, לא מהחיים…), בני ישראל הם שדרשו "מלך ככל הגויים", ושהפגמים המבניים בקונספט היו כבר ברורים וידועים, ושמואל כבר פירט והבהיר אותם היטב בהתייחסותו. עד אז הסתדרו יפה מאד כשבטים קשורים גיניאלוגית, כשמדי פעם מפציע לו שופט/מנהיג כזה או אחר, שהשתלשלות העניינים העלתה אותו למרכז הבמה.
        לימים, במאות ה-17-18, כאשר המחשבות על לאומיות ודמוקרטיה החלו להפציע באירופה ובצפ' אמריקה – בתגובה ל"קלקול" והשחתת המלוכה כפתרון שלטון "סביר", מה שמודגם היטב בסיפור המרתק שפה והשלכותיו/תוצאותיו גם מאות שנים אח"כ – רבו הוגי הדעות המדיניים אשר העלו על נס את "הרפובליקה העברית" (אותה רפובליקה שבטית קדם-מלוכתית), כפתרון מדיני-מעשי, למדינות שהחלו לחשוב בכיוון של, ואף להתבסס על מבנה דמוקרטי-פדרליסטי, כמו הולנד, איטליה, גרמניה וכמובן ארה"ב. פטרוס קונאוס ההולנדי כתב במאה ה-17 את "הרפובליקה העברית" לגבי הולנד. קרלו סיגוניו כתב כבר במאה ה-16 את "הרפובליקה העברית" לגבי איטליה (ונרדף בשל כך ע"י הכנסיה. הספר התפרסם למעשה בציבור רק בתחילת המאה ה-18), ותומס פיין כתב בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית את "שכל ישר" העוסק גם הוא במידה רבה בהתאמת המבנה הרפובליקני של עם-ישראל-בטרם-המלוכה לצרכי "פדרליזציה" של 13 המושבות.
        כך שלא רק בתחום הווצרותן של דתות מונותאיסטיות היתה לתנ"ך השפעה רבה וארוכת טווח ביותר (עד היום, וגם לעתיד הנראה לעין…), אלא גם בתחומי המחשבה המדינית, המשפט וההתנהגות החברתית.
        אין כמו ללמוד בשבת…

  2. בקיצור הצורפתים תמיד היו נואפים וחרמנים, כמו רוב הנשיאים בתקופה הנוכחית

  3. מרתק ולא שונה ממציאות ימינו. תודה לאתר המדהים לעורכו ולכותביו.

  4. תודה על המאמר המעניין. כיון שרוב הנוגעים בסיפור היו קרויים פיליפ או ז׳אן, מן הראוי היה להוסיף לכל איזכור של שם פרטי עוד מילה מזהה, או כינוי, או שם אב, וכיוצא בזה.

    1. לתגובה כזאת באמת לא ציפיתי. הייתי מודעת לבעיה ולכן עשיתי את כל המאמצים האפשריים. ליד כל שם של מלך, יש אזכור מזהה. כמו כן, למעלה כתובים שמות המלכים עם כל הכינויים המזהים. כמו כן חזרתי פעמים רבות על קווי העלילה. הקורא יכול גם כן לעשות מאמץ קטן. לא הכול צריך להיתבע מן הכותב, שהקדיש והשקיע זמן, מחשבה ומשאבים, הכול כדי להקל על הקורא.

      מקווה ש"אבן הנגף" הזאת לא קלקלה לך יותר מדי את הנאת הקריאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כמה מילים עלי

נעים מאוד, שמי צבי ואני פרנקופיל (אדם שאוהב את תרבות צרפת). יצרתי את האתר כדי לחלוק אתכם את האהבה שלי לצרפת ותרבותה וכולי תקווה שתדבקו בוירוס האהבה לצרפת בדיוק כפי שאני נדבקתי בפעם הראשונה שביקרתי בפריז (בגיל 3).

אם תרצו להכיר אותי יותר לעומק אתם מוזמנים ללחוץ על התמונה.

ניווט מהיר בתוך הכתבה

בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם בשבוע. ואם זה לא מספיק קבלו עוד בונוס קטן: מפות אינטרקטיביות של צרפת שישלחו אליכם מידע עם תום תהליך ההרשמה :)

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

הרשמה לעלון של פרנקופילים אנונימיים
האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.