כולנו צפינו בזעזוע רב במהומות הפרו חמאסיות באוניברסיטאות ליגת הקיסוס בארה”ב וראינו כיצד סטודנטים ומרצים מאמצים עמדות אנטשימיות של ממש, מתוך בורות וקיצוניות. חלק מכם ודאי חשב לעצמו שמדובר בתופעה חד פעמית, אולם היום הרשו לי להראות לכם שמוסדות השכלה אקדמאיים, למרות התדמית שלהם כמקומות בהם מתקיים דו שיח מכבד בין אנשים עם דעות שונות, יכולים להיות דווקא בית לבורות, שיתוף פעולה עם האויב, קיצוניות ושנאה. ואיזו דוגמא טובה יותר להראות זאת מאשר הסורבון?
אם נסתכל בהיסטוריה הארוכה של המוסד שהוקם במאה ה-1, נגלה שבמהלך השנים הצדיקו המרצים והסטודנטים רצח של דוכס, השתתפו במשפט שהוביל לשריפתה של ז’אן ד’ארק, נלחמו כנגד תנועת ההשכלה ובקיצור, לא החמיצו אף הזדמנות להיות בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
סיפורה של אוניברסיטת הסורבון
הסורבון בימי הביניים: האוניברסיטה ממליצה לשרוף את ז’אן דארק
בואו נתחיל את המסע שלנו בזמן בהפרכת מיתוס. למרות שהשם סורבון הפך כבר מזמן לשם נרדף לאוניברסיטה של פריז, אין מדובר כלל במוסד האקדמי הראשון בעיר האורות. כבר במאה ה-9 החלו ללמד תיאולוגיה בפריז ובמהלך המאות שבאו אחריה לימדו שם תיאולוגיה אנשים כמו אנסלם הקדוש ופייר אבלאר (Pierre Abelard), המוכר לנו יותר מסיפור האהבה הטראגי שלו עם אלואיז.
בשנת 1257 ביקש רובר דה סורבון (Robert de Sorbonne), הכומר המוודה של המלך לואי ה-9 (1226-1270), להקים מוסד אקדמי שבו תלמידי חכמים שאין הפרוטה מצויה בכיסם יוכלו ללמוד בחינם (אלו שלא היו מספיק עניים כדי לזכות במלגה נאלצו לשלם 5.5 סו בשבוע).
לאחר שקיבל את ברכת המלך ואת מימונו, הפך הסורבון לאחד מהקולג’ים המסונפים לאוניברסיטה של פריז, אולם עם השנים הלך הסורבון וצבר חשיבות עד שהתנתק מהאוניברסיטה של פריז וסופו של דבר אף “בלע” אותה לתוכו, כך שהמילה סורבון הפכה לשם נרדף לאוניברסיטה של בירת ממלכת צרפת.
הסיבה לצמיחתו של הסורבון במהלך ימי הביניים הייתה בזכות המצוינות האקדמית הן של המרצים והן של התלמידים במוסד ועצם העובדה שהיה זה אחד המוסדות הראשונות שלא סתם לימד אלא אף העניק תארים (עבודות התזה שהוגשו בסורבון לצורך קבלת התואר הפכו לעבודות לדוגמא ולאידאל אקדמי בשאר האוניברסיטאות). אולם החל מאמצע המאה ה-14 החלה הפוליטיקה לחדור אל בין כתלי המוסד האקדמי וכפי שתראו הדבר הביא להתדרדרות מוסרית ומאוחר יותר אקדמית של המוסד.
הפעם הראשונה בה נקטו ראשי האוניברסיטה בעמדה פוליטית הייתה בזמן המרד של ראש העיר הראשון של פריז, אטיין מרסל (Étienne Marcel) כנגד יורש העצר שארל, לעתיד המלך שארל ה-5 (1364-1380).
בשנת 1407, אנשי הסורבון שצידדו בבית בורגונדי הלכו צעד אחד קדימה ואחד המרצים שם, ז’אן פטי (Jean Petit) פירסם כתב הגנה על הרצח של הדוכס מאורליאן, היריב של בית בורגונדי. שיתוף הפעולה עם האויב האנגלי הגיע לשיאו מספר שנים אחר כך, כאשר היו אלה דווקא ראשי האוניברסיטה של פריז ולא האנגלים, אשר דרשו להעלות את ז’אן דארק על המוקד.
משלחת של מרצים בכירים לא התעצלה והוציאה מתחת ידה כתב אישום שמאשים את ז’אן דארק בכפירה וכישוף, והלכה להגיש אותו לדוכס מבדפורד שתיפקד בתור שליט צרפת בפועל מטעם מלך אנגליה.
הסורבון נלחם נגד ההשכלה
ראשי האוניברסיטה של פריז המשיכו בשנים שלאחר מכן להתגולל על כל מי שלא נמצא בצד הנכון לדעתם מבחינה פוליטית או דתית ולקרוא לרציחתם. במהלך המאה ה-16 צידד הסורבון בליגה הקתולית ובספרד שתמכה בה (כולל תמיכה בטבח ברתולומיאו הקדוש בשנת 1572, בו נרצחו אלפי פרוטסטנטים על ידי הקתולים).
לשיא הגיעה הסורבון, כאשר ראשיה הוציאו מאמר שבו הם מציעים את כתר צרפת למלך ספרד פיליפה השני (1556-1598) ובלבד שלא יפול לידיו של אנרי מנבארה (לעתיד אנרי ה-4, גדול מלכי צרפת). ולכן, אין זה גם מפתיע שלא מעט מרצים בסורבון תמכו ברצח של אותו מלך בשנת 1610.
בימי בנו של אנרי ה-4, לואי ה-13 (1610-1643) הצליח הכתר להכניע את ראשי האוניברסיטה ולהפסיק את המעורבות הפוליטית שלהם. מי שעשה זאת בפועל היה רישלייה (Richelieu), ראש הממשלה של מלך צרפת, אשר באמצעות השקעה של לא מעט תקציבים במוסד, הפך לפטרון הרשמי שלו (הכנסייה בה הוא קבור אף הפכה לסמלו של הסורבון).
לזמן מה, הפסיקו ראשי הסורבון לעסוק בפוליטיקה והחלו להתרכז במחקר אקדמי. אולם כעבור זמן לא רב מצאו להם ראשי האוניברסיטה של פריז אויב חדש בדמות תנועת ההשכלה. הראשון שסבל מנחת זרועם היה הפילוסוף המפורסם דקארט (Descartes), ומאה שנה אחר כך כבר יצאו ראשי האוניברסיטה בשצף קצף כנגד “רוח החוקים” של מונטסקייה (Montesqeui), ספריו של חוקר הטבע המפורסם בופון (Bouffon) והאינקלופדיסטים המפורסמים דידרו (Diderot) ורוסו (Rousseau).
היטיב להגדיר את הסורבון באותה תקופה סבסטיאן מרסייה (Mercier) שכתב “אם האקדמיה הצרפתית היא מקום מושבה של הרודנות האקדמית, הרי שהסורבון הוא מקום מושבם של הבורות, האמונות הטפלות והטירוף”. לכן אין זה מפתיע שכשנה לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית החליטו בצרפת שאין צורך באוניברסיטה שיוצאת כנגד ההשכלה, וסגרו אותה.
אפרופו המאה ה-18, אם תרצו לדעת כיצד נראתה אוניברסיטת הסורבון באותה תקופה אתם מוזמנים להציץ בסרטון הזה:
בשנת 1821, בעת תקופת הרסטורציה, פתח מלך צרפת את הסורבון מחדש. אולם האוניברסיטה החדשה לא דמתה כלל לאותו מוסד קנאי שראשיו עסוקים בניסיונות חיסול של כל אלו שחושבים אחרת.
הסורבון הפך ממוסד שמלמד בעיקר תיאולוגיה ופילוסופיה (או בקיצור מדעי הרוח), למוסד אקדמי בו מלמדים גם את מדעי הטבע. התוצאה הייתה עליית קרנו של הסורבון והפיכתו למוסד אקדמי מהמעלה הראשונה בזכות חוקרים דגולים כגון חוקרי הטבע ממשפחת סן-הילאר (Saint-Hilaire) הכימאי גא-לוסאק (Gay-Lussac) ואחרים.
אחרית הדבר: הסורבון מראה לשאר האוניברסיטאות את הדרך חזרה לימי הביניים
אוניברסיטת הסורבון המשיכה לתפקד בתור מוסד אקדמי רציני במהלך המאה ה-19 ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 (להוציא תקופת הכיבוש הגרמני כמובן). אולם החל משנות ה-60 החלה לחזור הסורבון בקצב מבהיל לימים של הדוגמטיות והחוסר סובלנות לדעות אחרות.
הדת החדשה הייתה המרקסיזם על שלל גווניו, בשילוב עם הפוסט מודרניזם, ומאוחר יותר גם כת הפוליטיקלי קורקט. נכון, האוניברסיטה של פריז לא הייתה המקום היחידי בו פרחו האידאולוגיות הללו, אולם אין ספק שהמרצים שלימדו בה, דוגמת דרידא (Derida) ומרד הסטודנטים שפרץ בה ב-1968, הפכו את הסורבון למקום מרכזי להפצת אידאולוגיות אלו.
התוצאה לא איחרה לבוא, ואט אט הפכו הפקולטות למדעי הרוח והחברה בחלק ניכר מהאוניברסיטאות בעולם (לא רק בצרפת) למקומות שבהם כבר כמעט ולא מתקיים ויכוח אקדמי ברוח תנועת ההשכלה, אלא מלחמה כנגד כל מי שלא חושב כמוהם. כך חזרו האוניברסיטאות אחורה בזמן והפכו ממרכזי השכלה, ידע ומחקר למרכזים של אלימות, בורות ותמיכה בכוחות אפלים.
את התוצאות של כל זה ראינו מיד לאחר ה 7 באוקטובר…
לה סורבון: מידע למטייל
האם ניתן לבקר באוניברסיטת הסורבון?
למרות כל מה שכתבתי, בהחלט כדאי לבקר במתחם הסורבון בגלל הארכיטקטורה המרשימה שלו. לצערי הרב, ברוב ימות השנה לא ניתן לבקר בבניינים המפוארים של אוניברסיטת הסורבון, אלא אם כן אתם מרצים או סטודנטים. אולם בימי המורשת (Journées du Patrimoine), שנערכים בספטמבר כל שנה, האוניברסיטה פותחת את שעריה ומאפשרת לאנשים לבקר בין כתליה ובכנסיה בה קבור רישלייה.
כיצד ניתן להגיע לסורבון?
הדרך הפשוטה ביותר היא לקחת מטרו קו מספר 10 ולרדת בתחנה Cluny – La Sorbonne. אופציה נוספת היא לקחת את ה-RER B ולרדת בתחנת Luxembourg ומשם לרדת Boulevard Saint Michel עד שרואים את הסורבון מימינכם.
האם מומלץ להתגורר באיזור הסורבון?
התשובה החד משמעית היא: כן!
הרובע הלטיני הוא אחד מהמקומות הכי מרכזיים והכי מקסימים בפריז וככזה הוא מהווה בסיס מצוין לטיולים בכל רחבי העיר. תמצאו שם לא מעט מסעדות, בתי קפה, פארקים ותחנות מטרו שיובילו אותכם לכל מקום שתרצו. בקיצור: אין פלא שלא מעט פרנקופילים כמו יואל תמנליס אוהבים להתגורר לא רחוק מהסורבון בכל פעם שהם מגיעים לפריז.
אם אתם מעוניינים להתגורר שם, אני ממליץ לחפש מלון או דירת נופש ברובע ה-5 או בחלק המזרחי של הרובע השישי. אם אתם מחפשים המלצות על מלונות דו דירות תוכלו למצוא אותם בכתבות הבאות:
- מלונות בפריז (בתי מלון מומלצים בכל רובע ולכל תקציב)
- דירות להשכרה בפריז – המלצות על דירות נופש מעולות
מה עוד ניתן לראות לא רחוק מהסורבון?
ביקרתם בסורבון ואתם מחפשים מקומות מעניינים בסביבה? אני ממליץ לכם להיכנס לדף הרובע הלטיני – מידע למטייל ושם תמצאו מסלולי טיול והמלצות על אטרקציות שנמצאות ממש לא רחוק מהסורבון.
