לה סורבון (Sorbonne) – כשהאוניברסיטה הופכת למקום של בורות וקיצוניות

השם סורבון הפך כבר מזמן לשם נרדף לאוניברסיטה ותיקה ולמצוינות אקדמית. אולם אם נסתכל בהיסטוריה הארוכה של המוסד שהוקם במאה ה-13 נראה שהתדמית הזאת איננה מדויקת בלשון המעטה. למען האמת אם נסתכל על תולדות המוסד הזה נוכל לראות שאין חדש תחת השמש ושהמחלות של בורות וקיצוניות בהן לוקות הפקולטות למדעי הרוח והחברה של האוניברסיטאות בארץ הן בדיוק אותן מחלות בהן לקה הסורבון במהלך רוב קיומו.

סיפורה של אוניברסיטת הסורבון

הסורבון בימי הביניים – כשהאוניברסיטה ממליצה לשרוף את ז’אן דארק

בואו נתחיל את המסע שלנו בזמן בהפרכת מיתוס. למרות שהשם סורבון הפך כבר מזמן לשם נרדף לאוניברסיטה של פריז, אין מדובר כלל במוסד האקדמי הראשון בעיר האורות. כבר במאה ה-9 החלו ללמד תיאולוגיה בפריז ובמהלך המאות שבאו אחריה לימדו שם תיאולוגיה אנשים כמו אנסלם הקדוש ופייר אבלאר (Pierre Abelard), המוכר לנו יותר מסיפור האהבה הטראגי שלו עם אלואיז.

בשנת 1257 ביקש רובר דה סורבון (Robert de Sorbonne), הכומר המוודה של המלך לואי ה-9 (1226-1270), להקים מוסד אקדמי שבו תלמידי חכמים שאין הפרוטה מצויה בכיסם יוכלו ללמוד בחינם (אלו שלא היו מספיק עניים כדי לזכות במלגה נאלצו לשלם 5.5 סו בשבוע).

לאחר שקיבל את ברכת המלך ואת מימונו הפך הסורבון לאחד מהקולג’ים המסונפים לאוניברסיטה של פריז, אולם עם השנים הלך הסורבון וצבר חשיבות עד שהתנתק מהאוניברסיטה של פריז וסופו של דבר אף “בלע” אותה לתוכו, כך שהמילה סורבון הפכה לשם נרדף לאוניברסיטה של בירת ממלכת צרפת.

הסיבה לצמיחתו של הסורבון במהלך ימי הביניים הייתה בזכות המצוינות האקדמית הן של המרצים והן של התלמידים במוסד ועצם העובדה שהיה זה אחד המוסדות הראשונות שלא סתם לימד אלא אף העניק תארים (עבודות התזה שהוגשו בסורבון לצורך קבלת התואר הפכו לעבודות לדוגמא ולאידאל אקדמי בשאר האוניברסיטאות). אולם החל מאמצע המאה ה-14 החלה הפוליטיקה חודרת בין כתלי המוסד האקדמי וכפי שתראו הדבר הביא להתדרדרות מוסרית ומאוחר יותר אקדמית של המוסד.

הפעם הראשונה בה נקטו ראשי האוניברסיטה בעמדה פוליטית הייתה בזמן המרד של ראש העיר הראשון של פריז, אטיין מרסל (Étienne Marcel) כנגד יורש העצר שארל, לעתיד המלך שארל ה-5 (1364-1380).

בשנת 1407 אנשי הסורבון שצידדו בבית בורגונדי הלכו צעד אחד קדימה ואחד המרצים שם, ז’אן פטי (Jean Petit) פרסם כתב הגנה על הרצח של הדוכס מאורליאן, היריב של בית בורגונדי. שיתוף הפעולה עם האויב האנגלי הגיע לשיאו מספר שנים אחר כך, כאשר היו אלא דווקא ראשי האוניברסיטה של פריז ולא האנגלים, אשר דרשו להעלות את ז’אן דארק על המוקד.

משלחת של מרצים בכירים לא התעצלה והוציאה מתחת ידה כתב אישום שמאשים את ז’אן דארק בכפירה וכישוף והלכה להגיש אותו לדוכס מבדפורד שתפקד בתור שליט צרפת בפועל מטעם מלך אנגליה.

הסורבון נלחם נגד ההשכלה

ראשי האוניברסיטה של פריז המשיכו בשנים שבאו אחר כך להתגולל כלפי כל מי שלא נמצא בצד הנכון לדעתם מבחינה פוליטית או דתית ולקרוא לרציחתם. במהלך המאה ה-16 צידד הסורבון בליגה הקתולית ובספרד שתמכה בה (כולל תמיכה בטבח ברתולומיאו הקדוש בשנת 1572 בו נרצחו אלפי פרוטסטנטים על ידי הקתולים).

לשיא הגיעה הסורבון כאשר ראשיה הוציאו מאמר שבו הם מציעים את כתר צרפת למלך ספרד פיליפה השני (1556-1598) ובלבד שלא יפול לידיו של אנרי מנבארה (לעתיד אנרי ה-4, גדול מלכי צרפת). ולכן, אין זה גם מפתיע שלא מעט מרצים בסורבון תמכו ברצח של אותו מלך בשנת 1610.

בימי בנו של אנרי ה-4, לואי ה-13 (1610-1643) הצליח הכתר להכניע את ראשי האוניברסיטה ולהפסיק את המעורבות הפוליטית שלהם. מי שעשה זאת בפועל היה רישלייה (Richelieu), ראש הממשלה של מלך צרפת, אשר באמצעות השקעה של לא מעט תקציבים במוסד הפך לפטרון הרשמי שלו (הכנסייה בה הוא קבור אף הפכה לסמלו של הסורבון).

וכך לעת עתה הפסיקו ראשי הסורבון לעסוק בפוליטיקה והחלו להתרכז במחקר אקדמי. אולם כעבור זמן לא רב מצאו להם ראשי האוניברסיטה של פריז אויב חדש בדמות תנועת ההשכלה. הראשון שסבל מנחת זרועם היה הפילוסוף המפורסם דקארט (Descartes) ומאה שנה אחר כך כבר יצאו ראשי האוניברסיטה בשצף קצף כנגד “רוח החוקים” של מונטסקייה (Montesqeui) , ספריו של חוקר הטבע המפורסם בופון (Bouffon) והאינקלופדיסטים המפורסמים דידרו (Diderot) ורוסו (Rousseau).

היטיב להגדיר את הסורבון באותה תקופה סבסטיאן מרסייה (Mercier) שכתב “אם האקדמיה הצרפתית היא מקום מושבה של הרודנות האקדמית הרי שהסורבון הוא מקום מושבם של הבורות, האמונות התפלות והטירוף”. לכן אין זה מפתיע שכשנה לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית החליטו בצרפת שאין צורך באוניברסיטה שיוצאת כנגד ההשכלה וסגרו אותה.

ואפרופו המאה ה-18, אם תרצו לדעת כיצד נראתה אוניברסיטת הסורבון באותה תקופה אתם מוזמנים להציץ בסרטון הזה:

בשנת 1821 בעת תקופת הרסטורציה פתח מלך צרפת את הסורבון מחדש. אולם האוניברסיטה החדשה לא דמתה כלל לאותו מוסד קנאי שראשיו עסוקים בניסיונות חיסול של כל אלו שחושבים אחרת.

הסורבון הפך ממוסד שמלמד בעיקר תיאולוגיה ופילוסופיה (או בקיצור מדעי הרוח) למוסד אקדמי בו מלמדים גם את מדעי הטבע. התוצאה הייתה עליית קרנו של הסורבון והפיכתו למוסד אקדמי מהמעלה הראשונה בזכות חוקרים דגולים כגון חוקרי הטבע ממשפחת סן-הילאר (Saint-Hilaire) הכימאי גא-לוסאק (Gay-Lussac) ואחרים.

אחרית הדבר: הסורבון מראה לשאר האוניברסיטאות את הדרך חזרה לימי הביניים

אוניברסיטת הסורבון המשיכה לתפקד בתור מוסד אקדמי רציני במהלך המאה ה-19 ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 (להוציא תקופת הכיבוש הגרמני כמובן). אולם החל משנות ה-60 החלה לחזור הסורבון בקצב מבהיל לימים של הדוגמטיות והחוסר סובלנות לדעות אחרות.

הדת החדשה הייתה המרקסיזם על שלל גווניו בשילוב עם הפוסט מודרניזם ומאוחר יותר גם כת הפוליטיקלי קורקט. נכון, האוניברסיטה של פריז לא הייתה המקום היחידי בו פרחו האידאולוגיות הללו, אולם אין ספק שהמרצים שלימדו בה, דוגמת דרידא (Derida) ומרד הסטודנטים שפרץ בה ב 1968 הפכו את הסורבון למקום מרכזי להפצת אידאולוגיות אלו.

התוצאה לא איחרה לבוא וכפי שכתב רן ברץ הפכו הפקולטות למדעי הרוח והחברה באוניברסיטאות למקומות שבהם כבר כמעט ולא מתקיים ויכוח אקדמי ברוח תנועת ההשכלה, אלא מלחמה כנגד כל מי שלא חושב כמוהם. וכך חוזרות אט אט האוניברסיטאות אחורה בזמן והופכות ממרכזי השכלה, ידע ומחקר למרכזים של אלימות, בורות ותמיכה בכוחות אפלים. האם זו מורשת הסורבון והאם ניתן לתקן אותה?

לה סורבון – מידע למטייל

האם ניתן לבקר באוניברסיטת הסורבון?

לצערי הרב ברוב ימות השנה לא ניתן לבקר בבניינים המפוארים של אוניברסיטת הסורבון, אלא אם כן אתם מרצים או סטודנטים. אולם בימי המורשת (Journées du Patrimoine), שנערכים בספטמבר כל שנה, האוניברסיטה פותחת את שעריה ומאפשרת לאנשים לבקר בין כתליה ובכנסיה בה קבור רישלייה.

כיצד ניתן להגיע לסורבון?

הדרך הפשוטה ביותר היא לקחת מטרו קו מספר 10 ולרדת בתחנה Cluny – La Sorbonne. אופציה נוספת היא לקחת את ה RER B ולרדת בתחנת Luxembourg ומשם לרדת Boulevard Saint Michel עד שרואים את הסורבון מימינכם.

האם מומלץ להתגורר באיזור הסורבון?

התשובה החד משמעית היא: כן!

הרובע הלטיני הוא אחד מהמקומות הכי מרכזיים והכי מקסימים בפריז וככזה הוא מהווה בסיס מצוין לטיולים בכל רחבי העיר. תמצאו שם לא מעט מסעדות, בתי קפה, פארקים ותחנות מטרו שיובילו אותכם לכל מקום שתרצו. בקיצור: אין פלא שלא מעט פרנקופילים כמו יואל תמנליס אוהבים להתגורר לא רחוק מהסורבון בכל פעם שהם מגיעים לפריז.

במידה ואתם מעוניינים להתגורר שם אני ממליץ לחפש מלון או דירת נופש ברובע ה-5 או בחלק המזרחי של הרובע השישי. אם אתם מחפשים המלצות על מלונות דו דירות תוכלו למצוא אותם בכתבות הבאות:

• מלונות בפריז (בתי מלון מומלצים בכל רובע ולכל תקציב)
• דירות להשכרה בפריז – המלצות על דירות נופש מעולות

מה עוד ניתן לראות לא רחוק מהסורבון?

ביקרתם בסורבון ואתם מחפשים מקומות מעניינים בסביבה? הנה כמה כתבות שיכולות לעזור:

• אטרקציות ברובע החמישי בפריז | הרובע הלטיני
• אטרקציות ברובע השישי בפריז | סן ז’רמן והסביבה