מלחמת מאה השנים וז’אן דארק

מלחמת מאה השנים וז'אן דארק מאת גיורא ברק
זמן קריאה משוער: 13 דקות

רוב הציבור יודע כי הייתה פעם, בימי-הביניים, מלחמה כזאת. דייקנים ימהרו וידגישו כי היא ארכה למעשה מאה ושש-עשרה שנים וכי היא הייתה המלחמה הארוכה בהיסטוריה האנושית.

רובם יקשרו למלחמה, מלבד זאת כי נערכה על אדמת צרפת, וזה בערך מה שהם יודעים אודותיה, אירוע קצר בו הופיעה נערה רועה, התנדבה והצילה את צרפת. אך הצרפתים בגדו בה, מסרו אותה לידי האויב וזה שרף אותה למוות. רבים ידעו גם כי היא קדושה של הכנסייה הקתולית.

ישנן מקרים רבים של מלחמות בהיסטוריה האנושית שאפשר, בדיעבד, לומר כי היו בלתי-נמנעות. כך כמובן מלחמת העולם הראשונה ואולי גם השנייה. קיסינג’ר הגדיר זאת ב”תיאוריה של משברים” שלו. מתח ארוך ובלתי נפתר מאליו, יש לייצר משבר חריף כדי להניע את הצדדים להגיע לפתרון. גם בין זוגות נשואים. נראה לי כי כזאת הייתה מלחמה זאת.

סוציולוגיים קבעו מזמן כי מלחמות היו, מאז ומעולם, מלבד המלחמות הדתיות, כלכליות. ואני מוסיף כי מאז האדם הקדמון נלחמו גברים אנושיים, כמו זכרים -יונקים אחרים, במאבק על הזכות להפרות כמה שיותר נקבות. ואולי גם זה כלכלי כי יהיו לו צאצאים תומכים ועוזרים בכלכלתו. עד היום.

בתוך ההיבט הכלכלי גורם פסיכולוגי חשוב שיש להתייחס אליו והוא “הירושה”. אנחנו מתייחסים להורשה ולקבלת הירושה באופן די טבעי וזה גם נשמע די טבעי כי באשר ישנו רכוש יש מריבות משפחתיות. המוריש רואה בהעברת רכושו מעין המשכיות שלו כשכבר לא יהיה כאן והמקבל רואה בקבלת הירושה אות כי המוריש ראה בו המשכיות שלו.

למה ציינתי זאת? כי המצב הנפשי בו נמצא הדופן כאשר ז’אן ד’ארק הגיעה אליו, נבע מכך שאימו הפיצה עליו שמועות כי אינו בנו האמיתי של אביו המלך, ועל כן אינו ראוי ליורשו וכי היא, איזבו, חתמה ב”חוזה טרוא(Troyes)” משנת 1420, עם הנרי החמישי כי במות שארל הששי , בעלה לשעבר, הוא, הנרי או בנו יורשו, יהיו מלכי אנגליה וגם ימלכו בצרפת!

למה מאה שנים?

מדוע ארכה המלחמה כל-כך הרבה שנים ? לכאורה הפסקות של שנים לעיתים וכל התעוררות של הלחימה הייתה ראויה אולי לשם משלה, אך היא נקראת כאילו מלחמה אחת כי הנושא והסיבות היו אותן- הסדרת היחסים בין צרפת לאנגליה בנחלות בצרפת.

פרק הזמן הארוך כל-כך כי בין לבין היו מלחמות פנימיות בתוך המדינות עצמן, בדרך-כלל- על הירושות השלטוניות. כך למשל הנרי הרביעי הדיח את בן-דודו ריצ’רד השני, לא רק בשל הטרור שזה הנהיג בממלכה בשנתיים האחרונות לשלטונו אך בעיקר מתוך כעס ונקמה על כי זה החרים כל נחלות ג’ון מגונט (John of Gaunt), אביו של אדוארד ושלח אותו, את אדוארד, לגלות עד סוף ימיו. בצרפת בתקופה זאת מאבקים בין המלך החולה לבין אחיו שרצה להיות עוצר לבין דוכס בורגונדיה ובעיקר בין שני האחרונים לבין עצמם..

ג'ואן מגאונט
ג’ואן מגאונט

מניסיונותיו של אותו ג’ון מגונט בלחימה בצרפת, כשמונה על-ידי אחיינו, ריצ’ארד השני כמפקד הבכיר, לכבוש שטחים, אנו יכולים להעריך כיצד התייחסו החיילים והאבירים האנגלים ללחימה.

כל כך הרבה חלו בדיזנטריה, כה הרבה קפאו בקור החורפים, מהבוץ באדמה הדשנה הרטובה ומרעב. כה הרבה קיללו והיו אף מקרים של סירובי-פקודות. עד-כדי כך שג’ון ויתר בסוף על ניסיונותיו ושב ללונדון. זאת לאחר שכרת ברית -הגנה עם פורטוגל, שנמשכת עד היום, ברית בה השיא את בתו הבכורה פיליפה למלך הצעיר ז’ואאו הראשון.

האם נעשו ניסיונות פשרה להגיע להפסקת הלחימה? דווקא אותו מלך אנגליה, ריצ’ארד השני הכושל, יזם ב-1396 הסכם שלום והיה מוכן לוותר על שטחים ולהישבע כווסל למלך צרפת, אך הברונים, שכה שנאו אותו, מנעו ממנו לעשות זאת. כשאין אמון בשליט גם אם וכאשר יציע הצעה טובה, יתנגדו לה כמעט אוטומטית.

כך קרה במהלך מלחמת-וייטנאם- ב-1969 הו-צ’י-מין היה מוכן לקבל הצעתו של ג’ונסון לתרומה של 4 מיליארדים דולרים לשיקומה של וייטנאם, אך בטרם התקדם נפטר ויורשיו התחרו בניהם מי יותר נוקשה וכך נמשכה המלחמה עוד חמש וחצי שנים.

ויתור על מיין ופואטיה נעשה במסגרת הסכם ולוא (Valois) שהזכרתי כבר, בסודיות מפני הפרלמנט בלונדון, כחלק מהסכם הנישואים של קתרין להנרי החמישי.

היסטוריון טוב עוסק לא רק ב”מה” אלא גם, ובעיקר, ב”מדוע”. כדי ללמוד מההיסטוריה, לא מספיק לדעת כי זה וזה קרו אלא להבין מה היו הנסיבות, כיוון שאי-אפשר ואסור לקחת דוגמה מאירועי-עבר כשהנסיבות שונות.

לא אגע ,כמעט, בשלבי המלחמה עצמה. אציין רק כי היא החלה ב-1337 והסתיימה ב-1453. למעשה היא לא הייתה מלחמה רצופה אלא סדרה של פעולות-איבה ובהם קרבות קשים כמו קרב-קרסי או קרב אז’נקור לפניו נאם המלך הנרי החמישי את הנאום המפורסם ששם בפיו שייקספיר.

הגורם האנושי

מטרתי להאיר הן היבטים כלליים של מלחמה זאת, בלב ימי-הביניים כאשר באמצעה אירע הדבר הנורא בשנים 1348-9 שהשמיד כחצי מאוכלוסיית אירופה, והן היבטים אישיים של חלק מהאנשים שהיו מעורבים בה.

כי קודם כל מדובר באנשים. אומרים כי הופעתה של ז’אן בתמונה שינתה את מצבה הצבאי של צרפת (אם אפשר לקרוא לה כך) אך זהו, שלא הרבה. היא שחררה את אורליאן ועל-כן חוגגים בעיר זאת במיוחד, כל 8 במאי את ניצחונה בה על האנגלים. היא הפעילה, יחד עם ז’יל דה-רה, כוחות גרילה שפעלו באופן שונה מהפעלת חיילות בני-אלפים, היא הורתה לתפוס צמתים חשובים. אך השינוי העיקרי שהיא גרמה היא אותו משפט שלחשה באזנו של הדופן כשהגיעה אליו לשינון, אחרי מסעה הראשון מביתה דרך קווי-האנגלים. המשפט היה “אתה הוא באמת בנו של המלך שארל הששי, אביך”. עוד אשוב אליו, פחדיו, רגשותיו ואל אימו הנוראה איזבו.

מי צרפתי יותר?

“האנגלים רצו להשתלט על צרפת ולהישאר במחוזות שכבר כבשו”. כך יודע הרוב. האם “האנגלים” באמת היו אנגלים וה”צרפתים” צרפתים?
מי היה יותר צרפתי אז- בית ולוא או בית פלאנטאג’נט? השני.

האנגלים לא כבשו חלקים מצרפת טרם המלחמה. ויליאם הכובש, הוויקינגי, דוכס נורמנדי שבצפון צרפת, יצא ללחום על ירושתו בהיותו נכדו של הרולד המוודה, גם אם היה ממזר. הוא כבש ב-1066 אך נשאר דוכס בנורמנדי.

ירשה אותו בתו מתילדה “הקיסרית”, ובנה שלה, הנרי השני, ירש ממנה גם את אנגליה וגם את נורמנדי. מאביו, ג’ופרי פלאנטאג’נט רוזן אנז’ו, ירש הנרי את המחוזות אנז’ו, מיין ופואטיה. וכש”גנב” הנרי הצעיר את אשתו של לואי השביעי , אליאונור מאקוויטניה, והאפיפיור אישר את הגירושים, עברה הדוכסות הענקית אקוויטניה לכתר האנגלי כאשר נישאו.

יחד עם הנחלות שציינתי נוצר רצף טריטוריאלי ענקי שכלל כמעט את כול חלקה המערבי של צרפת. סבו של הנרי השני, אגב, פולקו מאנז’ו, הוא שבנה את מבצר “כוכב הירדן” שלנו.

אדוארד השלישי מלך אנגליה
אדוארד השלישי מלך אנגליה

כלומר אנגליה הייתה בצרפת בדין, לפחות הדין הפיאודלי ששרר אז והנורמנים הם אלה שהביאו אותו למעשה לאנגליה. והם הביאו איתם גם את השפה הצרפתית. כן-כן. אנגליה הייתה המדינה הראשונה בה היתה ה צ ר פ ת י ת שפה רשמית, לא צרפת בה דיברו בניבים מקומיים שונים.

צרפת לא הייתה יחידה מנהלית מושלמת אלא למעשה אוסף של דוכסויות ונסיכויות. המלך היה לרוב “ראשון בין שווים”, Primus inter Pares, אך דוכסות בורגונדיה הייתה פעמים רבות חזקה ממנו ועוד נשוב אליה. כיוון שהייתה התייחסות לצרפת הגיאוגרפית כולה כאל נחלתם של יורשי קרל הגדול, שזה ויותר, היה גודל ממלכתו, הסכימו מלכי אנגליה שעל-פי החוק הפיאודלי הם וסלים של מלך צרפת וחייבים לו שבועת-אמונים.

הגורמים לפרוץ המלחמה

אדוארד השלישי, אחד ממלכיה הגדולים של אנגליה, קם לתבוע את זכותו לרשת את סבו, פיליפ הרביעי, “היפה”, שכן אימו שלו הייתה איזבלה דה-ולואה, בתו של פיליפ. ולא רק זאת אלא שבילה יחד עם אימו כמה שנים יפות מילדותו בחצר סבו ודודיו אחרי שאימו ברחה מאביו אדוארד השני.

זה אותו פיליפ ,אגב, שחיסל, לכאורה, את המסדר הטמפלרי שאנו מכירים היטב מממלכת הצלבנים כאן ושגירש את יהודי צרפת ב-1306. אותו קילל ז’אק דה-מולאי מתוך הלהבה בהן הוצת, ליד הפון נף של היום, כי ימות באותה שנה וכך אכן קרה. הוא והאפיפיור ששיתף אתו פעולה ברדיפה אחר הטמפלרים, קלמנט החמישי הצרפתי. פיליפ עצמו וכן שלושת בניו שמלכו אחריו בזה אחר זה, נפטרו , לא נשאר לו יורש זכר ואדוארד תבע כאמור את הכתר.

נישואים דיפלומטיים ותוצאותיהם

פרק נפרד אפשר לכתוב רק על אותן נסיכות שנשלחו בפקודה מארצותיהן לנופים אחרים, שפה זרה לחלוטין, מנהגים שונים, מאכלים שונים , לעיתים דת אחרת מבלי שלרוב ראו יותר את ביתן וקרוביהן. תפקידן היה להביא ילדים לבעליהן ולשבת בצל כל עוד הם לוקחים להם פילגשים (ונגיע למעמדה של אנייס סורל בחצר הצרפתית).

מעטות, כגון אותה איזבלה, שאף כונתה “הזאבה”, או מרגרט מאנז’ו, בתו של רנה “הטוב” שהיה גיסו של שארל השביעי, אשתו של המלך החלש הנרי הששי, שפתחה בעצם ב”מלחמת השושנים” בין בית לנקסטר לבין “בית יורק”, היו אמיצות, לקחו חלק בחיי הממלכה ואף השפיעו ביותר על חיים אלה.

ומה קרה בעקבות כך- תביעות ירושה ומלחמות. כגון הפיכתו של פיליפ השני מספרד למלך פורטוגל בהיותו נכדו של מנואל הראשון, או המלכתו של רוזן אנז’ו, נכדו של לואי ה-14 על ספרד כי סבתו הייתה ספרדייה, אחרי מלחמת הירושה הספרדית”.

כשאנו בוחנים את קשרי הנישואין שחלו בתקופה זאת, הרי ג’ון מגונט, בנו השלישי של אדוארד השלישי והאיש העשיר והחזק באנגליה, הוא נינו של אותו פיליפ הרביעי מצרפת, וכך כל מלכי אנגליה אחריו, עד היום, גם הם כאלה(וגם מלכי פורטוגל היו צאצאים של פיליפ …).

פיליפ ה-4 מלך צרפת
פיליפ ה-4 מלך צרפת

מלכי נאוורה קשורים לשלטון הצרפתי כמעט תמיד בקשרי-נישואין, וכך אנרי הרביעי מלך נאוורה וההוגנוטי הפך למלך צרפת. קתרין, אחותו של שארל השביעי, נישאה להנרי החמישי כחלק מהסכם טרוא שהזכרתי, הייתה עוצרת לבנה הנרי הששי הילד לאחר מות אביו מדיזינטריה (מחלה ארורה שהפילה חללים רבים, בניהם אדוארד “הנסיך השחור” וחיילים רבים משני הצדדים) ב-1422, ובהמשך ממנה יצא בית טיודור, הנרי השביעי והנרי השמיני!

אמדאו התשיעי מסבוא (Savoy), למשל, היה נין של פיליפ השני דוכס בורגונדיה של מרגרט רוזנת פלנדריה, של ז’אק הראשון מלך קפריסין, של אמדאו השביעי מסבויה וכשהוא נשא לאשה את יולנד מולואה, בתו של שארל השביעי, כל אבותיו חברו לאלה. ועוד ועוד.

היבטים שונים במהלך המלחמה

במלחמת מאה השנים המשיכה באנגליה המעורבות של “הברונים” היינו האצולה הגבוהה בענייני הממלכה, בהמשך למרידה שלהם מול המלך ג’ון ובנו הנרי השלישי. האיכרים בצרפת סבלו יותר מכולם כאשר הצבאות הלוחמים עברו שוב ושוב בשדותיהם, רמסו את היבולים, בזזו את הרכוש ואנסו את הנשים והבנות, כפי שכתבה ז’אן ד’ארק ביומנה שבספרי החדש “טירת המקטרות”.

האיכרים באנגליה מרדו בחצי השני של המאה ה-14 עקב המיסים הכבדים שהושתו דווקא עליהם, כמה קל הדבר, לכיסוי ההוצאות העצומות של המלחמה. יחד עם זאת, כל כך הרבה פעמים יצאו הכוחות האנגלים לקרב ונסוגו וויתרו מהעדר תקציב ואפילו יכולת לשלם לחיילים את שכרם.
במלחמת מאה השנים נקטו מלכים אנגלים בפיצול כוחות מה שיותר מאוחר ישבור הן את נפוליון והן את היטלר, כאשר מידי פעם חזרו להילחם בסקוטלנד או גם בה וגם בווילש, במקביל ללחימה בצרפת.

לגבי סקוטלנד, הצרפתים סייעו לסקוטים ללא הפסקה בציוד ובלוחמים ואף לקחו תחת השגחתם את המלך דיוויד השני כשהיה תחת משמורת של רוברט ברוס השני. סקוטים שימשו כשכירי-חרב נאמנים אצל רבים ממלכי-צרפת מאז.

בתום המלחמה התגבשו הממלכות בפני עצמן והמלכים ביצרו את מעמדם. באנגליה בית טיודור שעלה מתוך “מלחמת השושנים” ובצרפת לואי ה-12 וה-13 עד לשלטון האבסולוטי של “מלך השמש”.

ז’אן ד’ארק

סיפורה של ז’אן ד’ארק ריתק אותי עוד מנערותי. הדבר הראשון שהפריע לי באמת הייתה בגידתו של המלך שארל השביעי אותו טרחה, שכנעה, הובילה דרך קווי האנגלים לקתדראלה בריימס שם הכתירה אותו בעומדה לידו עם הנס שלה, בשריונה הלבן ובקוראה, הראשונה, “יחי מלך צרפת”! תהיתי שנים רבות איך יכולה לקרות סיטואציה כזאת, מה שלא היה שם.

לאחרונה, וזה מה שהביא אותי לכתוב את ספרי “טירת המקטרות”, תהיתי ביני לבין עצמי, הנערה המסכנה הזאת, הגיבורה שנשלחה להציל את ארצה ממש מעדר הפרות של אביה שרעתה בשדות, הרי לא הייתה רק היא מול האנגלים, היא מול מלכה, היא מול הבורגונדים הבוגדנים. האם נכון להניח שהיא בסך-הכול נפלה קורבן לנסיבות רבות ומורכבות, שאולי כלל לא ידעה עליהם ואף לא הבחינה בהם בחייה?

פסלה של ז'אן דארק בפריז. צילם: צבי חזנוב
פסלה של ז’אן דארק בפריז. צילם: צבי חזנוב

למשל את העובדה כי דוכס בורגונדי פיליפ לא ראה עצמו כלל כפוף למלך צרפת וכי כשנשא לאשה את מרגרט, בתו של דוכס פלנדריה, היה צריך לדאוג קודם כל לאזרחיה של זו ולהשיג מהאנגלים אספקה סדירה של צמר כבשים לתעשיית הטכסטיל שלהם? וזו אחת הסיבות לכך שחייליו הסגירו אותה לאנגלים מיד כששבו אותה בתוך הקרב ב קומפיין, בפקודתו.

היא אמנם שמעה אודות איזבו מבווריה ועל בת-דודתה כששהתה בחצר מלכת אנז’ו יולנדה, סבתה של אותה מרגרט שהזכרתי, אך היא לא יכלה להבין את עומק ההשפעה הרעה שהייתה לאותה התנהגות מרושעת של איזבו על מצב בנה וגורל צרפת עקב כך.

במשך השנים הועלו כל מיני מחשבות-קונספירציה אודות ז’אן . הן אמרו כי היא הייתה אכן מתחזה , הזכירו את העובדה כי בעת “שרפתה” הוקף האתר בחומת-עץ גבוהה ונאסר על הציבור להתקרב, כיוון שלמעשה נשרפה גופה של אישה אחרת. יש כאלה שאף מצאו אישה שחיה באיזה כפר , ילדה ילדים, ראתה נכדים וקיבלה מחצר המלכות גמלה חודשית.

יש הגיון בדברים האלה. כשהדופן חי בארמונו בשינון וכל חייו מרוכזים במסיבות, אלכוהול וקורטיזנות כאשר צרפת כולה נתונה למשיסה, בפריס יושב הדוכס מבדפורד, אחיו של הנרי החמישי ומנהל את צרפת (אמנם ביושר רב!), הגיוני שיקום מישהו או משהם, למשל ז’יל דה-רה, אולי יחד עם הדוכס מאלנסון, שניהם אז קפיטנים, ויעשו מעשה.

ז'אן חסר הפחד דוכס בורגונדי
ז’אן חסר הפחד דוכס בורגונדי

הגיוני שישלחו דווקא נערה הכי פשוטה והכי כפרית ולא מישהי מהארמון, נערה שרק הקדוש מיכאל, פטרונם של החיילים, יוכל לשכנעה לצאת להצלת צרפת. הגיוני שידריכו אותה איך לרכב על סוס-קרב, איך לתת פקודות, איך לזהות את המלך כשתגיע (בעוד ז’יל הוא שיצא לקראתה כשנכנסה לאולם בהתחזותו למלך והיא נפנפה אותו בידה) ואפילו היכן קבורה חרבה של קתרינה הקדושה.

אך היא קפצה מהמגדל ונשארה כמעט ללא פגע, למעט חבלה קלה בברכה. זאת איש לא יכול היה להכינה וללמדה. אין דבר כזה. והתשובות שלה במשפט שערך לה פייר קושון המנוול, עם עוד ארבעים אנשי-הדת שגייס, שהמטירו עליה אין סוף שאלות, במקביל, עד שעצרה מדיבור והורתה להם לשאול אחד-אחד. כך סיפרה ביומנה. סימנה להם באצבעותיה. אחד ועוד אחד. התשובות שלה, ופרוטוקול המשפט נמצא בהישג-עין של כל אחד, מפרט איך עמדה מולם בגבורה.

שארל ה-6 מלך צרפת
שארל ה-6 מלך צרפת

איני בקיא במעשי-נסים ובוודאי שלא אתיימר לנסות אפילו להסבירם. אני מקבל אותם כפשוטם. כך היה עד שיוכח אחרת. ברור שהיא הייתה יוצאת דופן. זה קרה וקורה בעולם כולו. אנשים הנחשבים לחסרי כל-כישרון פתאום קמים ומפגינים, כשניקרת בפניהם ההזדמנות, את המיומנות המיוחדת שיש בהם.

איני יודע במה הנחו אותה הקדושים או שקול פנימי בלבד הוא שגרם לה לחשוב כי הקדושים מדברים אליה. אך היא למדה במהירות רבה, כבר בהיותה שלושה שבועות אצל המלכה יולנדה, קרוא וכתוב וז’יל הוא שאימן אותה והנחה אותה במלחמה.

סיפורו של ז’יל גם הוא מיוחד וראוי לכתיבה ארוכה יותר. בספרי הבא, “נרדפי הממלכה”, אפרט יותר כיצד מרשל של צרפת נרדף, מואשם באלכימיה ומסיים על החבל כשמורשתו היא “כחול-הזקן“!

ז'יל דה רה המכונה "כחול הזקן".
ז’יל דה רה המכונה “כחול הזקן”.

עיקר מעשה של ז’אן היה,כפי שכתבתי, שאמרה לדופן באוזן כי הוא בנו של אביו המלך והוא רשאי אם כך, להיות מוכתר בריימס. זה לא היה פשוט כיוון שצרפת הייתה נתונה תחת חוזה טרוא בו הבטיחה אימו של הדופן שהממלכה תעבור לידי מלכי-אנגליה.

ז’אן שכנעה אותו כי היא כאילו “כוח פרטי” שאינו כפוף לחוזה שחתמה אימו, ועל-כן היא רשאית להזמינו לבוא איתה והיא האחראית ותהיה “האשמה” אם יבואו אליו בטענות. זו הייתה אחת הסיבות לדחף של האנגלים לשרפה, מעבר ל”בושה “שעשתה להם- נערה כפרית, עוזבת את העדר אותו רעתה ובאה, בלי כל ניסיון צבאי, ומביסה אותם!

ברור שהיה קשה לגברים , פיאודלים, אבירים, לקבל זאת בשקט. אך זה לא היה רק זה. כאשר שני מלכים, הנרי הששי מאנגליה שכבר הוכתר ככזה תחת עוצרות אימו, ושארל השביעי מצרפת, שהוכתר בריימס ע”י הארכיבישוף שלה, מכירים את עצמם, לפחות, כמלכי צרפת, היה צורך לבטל את הכתרתו של שארל.

זאת אפשר לעשות על-ידי הכרזה עליה כמכשפה בידי בית-הדין שהקים קושון, וחזק מזה, שהשטן עצמו סייע לה! אך, כיוון שהשטן אינו בא בקשרים עם בתולות, יש לבטל את מצבה ככזאת. זו הייתה הסיבה שקושון עצמו ניסה לאנסה בתאה שבמגדל ברואן וכך עשו החיילים האנגלים שנשלחו למשימה זאת ונכשלו, כפי שהיא סיפרה ביומנה.

איזבו אם-המלך

ואמשיך ביתר פירוט אודות אותה אישה רעה, איזבו מבאווריה. ואולי אפתח ברצח של סבא, ברנבאו ויסקונטי, שליט מילנו, בידי אחיינו ז’אן גאלאצו ויסקונטי ב-1385. איזבו, בהיותה בת 15, הושאה בנישואים דיפלומטיים, לשארל הששי מלך צרפת, בידי אביה שטפן השלישי דוכס בווריה, באותה שנה.

מספרים עליהם כי אמנם נישאו ב”שידוך” האהבה פרחה בניהם, היא הייתה רעיה נאמנה ותומכת ושותפה לנעשה בחצר. אלא שארבע שנים אחר-כך הגיעה לחצר ולנטינה ויסקונטי, בתו של הרוצח, שהושאה לאחיו של המלך, לואי הראשון, בן-דודה (שניהם נכדים של ז’אן השני מלך צרפת) דוכס אורליאן. כיוון שחיו בארמון בפריס, וולנטינה הייתה צעירה יותר ויפה יותר, סילקה אותה איזבו מפריס בתואנה כי “אינה יכולה לחיות תחת קורת-גג אחת עם בתו של מי שרצח את סבה האהוב”.

איזבו מבאווריה
איזבו מבאווריה

המלך שארל השישי חלה ב-1392 בהתקפות טירוף בלתי ברורות ואיזבו התחילה בהתנהגות הוללת בארמון. דודו, פיליפ השני, דוכס בורגונדיה דרש להיות עוצר, אח המלך לואי אורליאן טען שהוא זה שאמור להיות העוצר, נוצרה בין השניים איבה עד כי שליחיו של ז’אן הראשון, בנו של פיליפ, שירש אותו ב-1404, רצחו את לואי ב-1407. במעשי-האיבה גבר צד אורליאן ודוכס בורגונדיה חבר לאנגלים כדי שיסייעו לו.

אני מזכיר שתי עובדות- האחת היא כי באותה תקופה שררה “הסכיזמה” בכנסיה, היינו פעלו שני אפיפיורים- אורבנוס השמיני ברומא וקלמנט השביעי באויניון. שנית, הנרי החמישי ניצל אז את המאבקים הפנימיים בצרפת ופלש לנורמנדי. בדרכו מאונפלר שעל החוף לחבור אל כוחותיו בקאלה, בלמו אותו הצרפתים אך הוא ניצח אותם בגדול בזכות הקשתים שלו, בקרב אז’נקור המפורסם, שכבר הזכרתי, באוקטובר 1415.

עם הירצחו של לואי מאורליאן, שהיה מאהבה של איזבו כבר בהיותם יחד בארמון בפריס, עברה איזבו לחצר רוצחו ואף הפכה למאהבת שלו. אך היא חתמה בשם צרפת, בעוד בעלה בהתקף טרוף, על חוזה טרוא ב-1420, תוך התעלמות מזכויותיו של בנה שלה.

ולנטינה ויסקונטי עוזבת את פריז
ולנטינה ויסקונטי עוזבת את פריז

ולמה כל הרכילות הזאת, כמחווה לזכרו של הרסגור? כי נקמתה של איזבו בולנטינה, שנפטרה אגב שנה אחרי רצח בעלה, לא הסתיימה. אמת שקשה להבין אותה ובמיוחד את התנהגותה כלפי בנה. כילד היא שלחה אותו, מי שיהיה שארל השביעי, לגדול בארמונה של יולנדה מלכת אנז’ו באנז’ה. שם צמח עם ילדיה, רנה שיהיה בעתיד מלך נפולי ו”מלך ירושלים” ומארי לה הוארס בהיותו בן עשר. הנבזות שבה התגאתה

במעשי-הזנונים שלה ורמיזותיה הגלויות על-כך שהדופן אינו בנו של שארל הששי אלא של אחיו, השפיעו כפי שכתבתי על רוחו של הדופן וגרמו לו לחדלון-מעשים. זאת למרות שלכל המלכים והאצילים, לפניו ואחריו ,היו פילגשים ומהן נולדו ילדים, והיה כלל ידוע ומוכר “מי שאני יולדת יהיה ראוי למלוך ומי שאתה מוליד בלעדי לא יהיה ראוי לכך”. כך נהגו במשך מאות שנים.

אנייס סורל

הזכרתי את פילגשו הידועה של שארל, אנייס סורל. הוא פגש אותה כששימשה נערת-ליווי של אליזבט גיסתו, אחות אשתו, בביקורו אצלה. התפעל, הציע לה משרה בארמון כבת לוויה של אשתו ומהר מאוד הפך אותה ל”פילגש הרשמית”. מארי המלכה הייתה חכמה מספיק כדי לקבל אותה ככזאת.

 דיוק של אנייס סורל, מאה 16, שמן על לוח, 97X130 ס"מ, אוסף פרטי (העתק נמצא בטירת לוש). מקור תמונה: ויקיפדיה.
דיוק של אנייס סורל, מאה 16, שמן על לוח, 97X130 ס”מ, אוסף פרטי (העתק נמצא בטירת לוש). מקור תמונה: ויקיפדיה.

אנייס הפכה ליד-ימינו של המלך ועודדה אותו להמשיך בלחימה נמרצת באנגליה, בעקבות ובהמשך לניצחונותיה של ז’אן ד’ארק ולרוח החדשה שזו הפיחה בחיילים. היא נודעה בתחום האופנה בשני היבטים- האחד שמלותיה החושפניות שד אחד, וכך היא מצוירת בציורים, והראשונה שהשתמשה ביהלומים גולמיים לצרכי-קישוט, גם אם שרטו מאוד את בשרה.

היא מתה בגיל צעיר של 28 בלידתה. אחת מבנותיה הייתה אימו של בעלה הרשמי של דיאן דה-פואטייה, הפילגש הידועה של אנרי השני מלך צרפת על-פני אשתו קתרינה דה-מדיצ’י.

שארל השביעי

אחזור אל שארל המלך. הוא לא נולד להיות מלך. שלושה מאחיו הגדולים ממנו הם שהיו אמורים להיות מלך צרפת אם היו נשארים בחיים. הוא נדד כילד וכנער אך ידע, כבר בהיותו בן 17, לארגן מתנקשים שירצחו את מאהבה של אימו, ז’אן “ללא-חת” מבורגונדיה. הן כנקמה , אולי, על שותפותו בבגידתה של האם והן כי חבר לאנגלים.

כשם שפיליפ הרביעי מכונה “היפה” שארל השביעי מכונה בתור “המנצח”. בניגוד לתדמית שייצר לעצמו טרם הגעתה של ז’אן ד’ארק, הוא התעשת והמשיך בקרבות, תוך מינוי אנשים טובים ומוכשרים לניהול הממלכה. כך חזרה להיות לצידו בורגונדיה ב-1435, ארבע שנים אחרי עלייתה של ז’אן על המוקד. בסיכומו של דבר, ב-1453, אותה שנה בה כבש מחמט “הכובש” את קונסטנטינופול, אחרי קרב קסטיון המוצלח. בזכותו, ובזכות היות אנגליה בעיצומה של “מלחמת-השושנים” בין “בית יורק” לבין “בית לנקסטר”, הסתיימה מלחמת מאה-השנים.

שארל ה-7 מלך צרפת
שארל ה-7 מלך צרפת

שאלת השאלות אולי שחייבים לשאול בסוף- איך ומדוע יכול היה שארל השביעי שלא להציל את ז’אן ד’ארק ממותה? הבורגונדים מכרו אותה לאנגלים ואלה, חרף כל שנאתם אליה ורצונם לנקום בה, היו מוכנים למכה חזרה למלך צרפת, באותו סכום בדיוק – עשרה אלפים ליברות. והוא סירב לעשות זאת! אז החלה ההתארגנות למשפטה.

כמובן שאין לי תשובה. אני יכול לנחש. כשם שהאנגלים חשו מבוישים בידי ז’אן, גם הוא חש כך, אולי כפליים. זה ברור. וקורה לעיתים שבעל-חוב כה מבויש על-כי נזקק לעזרה עד כי הוא מתחיל לשנוא את זה שסייע לו. נדמה לי כי קישון כתב על זה באיזה מערכון שלו. היא הבינה זאת וכך כתבה ביומנה.

צבא צרפת נהה אחריה וכל עוד היא קיימת הוא יישאר בצילה. גם אם תכנס למנזר ותבטיח כי לא תתערב יותר בענייני הממלכה, מי יודע, אולי בעתיד יקומו תומכיה, יוציאו אותה משם וימרדו נגדו, כפי שקרה באנגליה לא אחת? היא חייבת להיעלם מעל האדמה וגם אם תוכרז כמכשפה, איש לא יוכל לבטל את הכתרתו הוא כמלך. לא רק היא נכחה בהכתרה. לצידו עמדו איתן ז’יל דה-רה ואלנסון. זה ההסבר שיש לי.

איך ז’אן הפכה לקדושה

אה, ואיך נהייתה פתאום קדושה אחרי 600 שנים, למרות, שבמאמצי אימה ואחותה קתרין, היא זוכתה אחרי עשרים שנים? אני מייחס זאת למאבקים בצרפת בין שארל העשירי, נכדו של הרוזן משמבור לבין לואי מאורליאן, הטוען לכתר , ומי שעמד להיות נפוליאון השלישי כקיסר. בית אורליאן העלה אותה “מאוב” כדי לחזק עצמו. בהמשך המשיך נפוליון לעסוק בכך אלא שפרצה מלחמת 1870-71. הנושא ירד והועלה שוב בתחילת המאה העשרים עד שהוקדשה. ב-1920.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!