מלחמת ה-7 באוקטובר תפסה אותי ואת הורי בברצלונה, משם היינו אמורים לחזור ארצה. מכיוון שהטיסה בוטלה נסעתי עם הורי לפריז, כי אם כבר להיות סוג של פליטים ולחכות לטיסה במחיר שפוי ארצה, עדיף לעשות זאת בעיר האהובה עלי בעולם.
בשבועות הראשונים שלי הרגשתי כמו זומבי, ועסקתי בעיקר בסידורים ובעבודה מהדירה. אולם לאט לאט התחלתי לצאת מהשוק הראשוני והתחלתי לחשוב על מה אוכל לעשות על מנת לעזור. ואז, כשעברנו לדירה ליד כיכר הקונקורד, פתאום בא לי רעיון לראש.
בימים שהתגוררתי באי גרנזי, עשיתי מדי פעם סיורים מודרכים בפריז, לעוקבים של האתר שלי. זו הייתה דרך מצויינת לממן חלק מעלות הטיול ולפגוש קצת ישראלים. אולם מאז שחזרתי ארצה, הפסקתי להוציא סיורים בפריז מכיוון שדוברי עברית כבר לא חסרים לי, ומצד שני, העדפתי להשקיע את זמני היקר בפריז בביקור במקומות שבהם עוד לא הייתי ובצילום, ולא בטיול באותם מקומות בהם הישראלים אוהבים לטייל (המארה וכו’).
אולם כעת, כשאני והורי תקועים בפריז, החלטתי שזה זמן מצוין לחזור ולטייל עם ישראלים, שכמוני נתקעו בעיר האורות, אך הפעם בהתנדבות מלאה ומבלי לגבות אגורה. אז פירסמתי בקבוצת ווטסאפ שעוסקת בעזרה לישראלים בפריז, שאני מציע, למי שרוצה, לטייל איתי אחרי שעות העבודה שלי בפריז.
זמן קצר אחר כך פנתה אלי דיקלה, שאחר כך התברר לי שהיא עובדת בחברת סיורי היין Vinspiration, שפירסמו באתר שלי את הכתבה הזאת. דיקלה סיפרה לי שהיא ובן זוגה אחי ובנה בן ה-4 רני נמצאים בפריז וממש ישמחו לטייל איתי. בהתחלה חששתי כי מעולם לא יצא לי לטייל עם ילדים קטנים, אבל אמרתי לעצמי שקודם כל זה אתגר לטייל בפריז עם ילדים ושנית, מכיוון שאינני לוקח כסף עבור הטיול, גם אם לא אבריק – זה לא נורא (סוס שניתן במתנה ממילא לא בודקים לו את השיניים).
נפגשנו בכניסה לגני טווילרי וטיילנו מספר שעות, עד שסיימנו אי שם ברובע סן ז’רמן. היה זה אחד הטיולים הכי כיפיים שאי פעם יצא לי לעשות. רני היה מעט ביישן בדקות הראשונות, אבל מהר מאוד הפכנו לחברים טובים ואפילו טיילנו יד ביד.
מכיוון שהטיול הזה היה ממש מוצלח, החלטתי לפרסם את המסלול שלו כאן, על מנת שכל מי שמטייל עם ילדים בפריז, יוכל להשתמש בו וליהנות ממנו.
מפת מסלול הטיול
מסלול טיול עם ילדים מהטווילרי ועד סן ז’רמן
על מנת להתחיל את הטיול, יש להגיע לכניסה לגני הטווילרי, שנמצאת ממש מחוץ לתחנת המטרו Tuileries. מכיוון שהדירה בה התגוררתי הייתה קרובה לגנים, אז הלכתי לשם ברגל, אולם אם אינכם גרים בסביבה קחו את קו 1 של המטרו, ורדו בתחנה שאת שמה ציינתי.
גני טווילרי
בחרתי להתחיל את הטיול בגן הזה, גם מכיוון שהוא היה קרוב למקום מגורי אך בעיקר כי זכרתי עד כמה נהניתי לבקר בו בתור ילד. בזמני היה ניתן לרכב שם על סוסי פוני ועד היום אני זוכר איך בגיל 6 (אם אינני טועה) הרכיבו אותי שם ואפילו נשארה תמונה למזכרת :-).
היום כבר אין סוסי פוני בגני טווילרי, אך אל דאגה, זה עדיין מקום מושלם לילדים קטנים. אנחנו הלכנו לקרוסלה, שנמצאת בחלק הצפון מערבי של הגן, כפי שתראו, רני נהנה מאוד.
והאמת, נראה לי שגם ההורים שלו לא סבלו במיוחד 🙂
מעבר לזה, אם יהיה לכם מזל, תמצאו בגני טווילרי לא רק קרוסלה, אלא גם לונה פארק שלם שמגיע לשם, לרוב בזמן חג המולד ובקיץ, ואז החגיגה של הילדים תהיה גדולה עוד יותר. אך גם אם אין שום לונה פארק, עצם העובדה שאפשר להתרוצץ בגן ולהוציא אנרגיה, הופך את המקום למושלם לילדים.
לפני שנמשיך, אם תרצו להכיר טוב יותר את ההיסטוריה המרתקת של הגן הזה, אני ממליץ לכם לקרוא את הכתבה על גני טווילרי כאן באתר ואם תרצו להבין כיצד הומצאה הקרוסלה תוכלו למצוא את התשובה בכתבה איך שקרוסלה מסתובבת לה.
שער הניצחון של הקרוסל
מהקרוסלה עברנו היישר על הקרוסל. שער הניצחון של הקרוסל נמצא אחרי פתח היציאה המזרחי של גני הטווילרי. בזמן שטיילנו (אוקטובר 2023) הוא היה בשיפוצים, אולם אני מקווה שעד שאתם תגיעו אליו הוא כבר יעמוד שם במלוא הדרו.
זהו מקום מעולה לתת לילד שלכם לראות לא רק את שער הניצחון הזה, שבנה נפוליאון, אלא את שער הניצחון המפורסם ממנו שנמצא מערבה משם בכיכר האטואל. אם תרצו ללמד את הילד שלכם שיעור קצר בהיסטוריה, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שער הניצחון של פריז – הידעתם שיש ארבעה כאלו? ואחר כך לספר לו. אני בטוח שהוא מאוד יתרשם מההסבר המלומד ויהפוך לפרנקופיל בו במקום.
מוזיאון הלובר
משער הניצחון של הקרוסל המשכנו לתוך החצר הראשית של הלובר. אינני בטוח שלרוב הילדים תהיה סבלנות לבקר בלובר עצמו (אלא אם כן אתם מתכוונים להיכנס להראות להם את המונה ליזה ולצאת), אולם אם הילדים שלכם אוהבים אמנות יותר ממה שאני חושב, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על מוזיאון הלובר ולקבל שם את כל המידע החשוב לצורך ביקור במקום (שעות פתיחה, כרטיסים, יצירות שאסור להחמיץ וכו’).
מה שבטוח זה שהפירמידה של הלובר היא מקום מושלם לצילומים של ילדים וגם שלכם. הנה דוגמא, מטיול אחר, של שתי תיירות שהצטלמו שם ולרגע גרמו לי להרגיש כאילו נוצר כאן צילום בנוסח קייבוט (Caillebotte).
גשר האומנויות (Pont des Arts)
לאחר שסיימתם להצטלם ליד הפירמידה, היכנסו אל החצר המרובעות של הלובר (Cour Carrée) ומשם פנו דרומה. לאחר שתצאו מהלובר, ותחצו את הכביש, עלו על גשר האומנויות, שבעבר כונה על ידי הישראלים “גשר המנעולים”.
מנעולים, תודה לאל, כבר מזמן לא מכערים את הגשר הזה, אולם כאן תוכלו למצוא כמה מהמראות המקסימים ביותר של פריז, החל מהפון נף ממזרח, בניין האקדמיה מדרום, הלובר מצפון ומגדל אייפל מהמערב (אם תגיעו לאחר שהשמש תשקע, אתם וילדכם תוכלו ליהנות ממראה מגדל אייפל המנצנץ).
אין פלא שיאיר גרבוז בחר במקום הזה לצורך “זכות המבט הראשון על פריז”.
ולפני שנמשיך הלאה, אם תרצו לקרוא על הגשר ובניין האקדמיה, אני ממליץ לכם להיכנס לכתבה סיפורם של פון דז אר והקולז’ דה פראנס.
פון נף ופלאס דופין
חצו את גשר האומנויות לכיוון האקדמיה ולכו מזרחה לאורך הסיין. בדרך תמצאו את הבוקינסטים ואולי תקנו לילדכם איזו תמונה נחמדה או ספר קומיקס. המשיכו עד שתגיעו אל הפון נף (Pont Neuf).
למרות שמו (הגשר החדש), זהו כיום הגשר העתיק ביותר בפריז ובזכותו יש לנו גשרים ללא בניינים, מדרכות ואפילו סטנדאפ קומדי (לא מאמינים לי? קראו את הכתבה פון נף – הגשר המהפכני ששינה את פריז).
כאן יש לכם שתי אופציות. אם התעייפתם ובא לכם לנוח אך לא להפסיק לטייל, רדו לחצי אי הקטן למטה (Square de Vert Galant). שם למטה תמצאו את ה-Vedettes de Pont Neuf, ספינות תיירים שעושות שייט על הסיין (תוכלו לקנות כרטיס מראש ולחסוך זמן באמצעות הקישור הזה).
לעומת זאת, אם יש לכם וליורש העצר שלכם מספיק אנרגיות כדי להמשיך לטייל, אתם מוזמנים להיכנס לכיכר יורש העצר, הלא הוא היא פלאס דופין (Place Dauphine), שנקראת על שם בנו של אנרי ה-4 (הידעתם שהתואר של יורש העצר בצרפת הוא “דולפין”? אני ממש לא צוחק, אם אתם לא מאמינים חפשו את המילה Dauphin במילון ותראו).
זוהי כיכר יפהפיה מהמאה ה-17, בה התגוררו בזמנו איב מונטאן וסימון סיניורה. האם במקרה פגשנו אותם באחד החלונות שצופים אל הכיכר?
האמת שהשלדים, שהובאו לשם לקראת “ליל כל הקדושים”, לא עשו רושם מיוחד על רני הקטן, אך הוא בהחלט שמח להתרוצץ בגינה הקטנה, כך שאני מאמין שגם ילדיכם הקטנים יאהבו אותה.
הקונסיירז’רי והסן שאפל
צאו מכיכר דופין ביציאה הצפון מזרחית שלה ולכו לאורך הסן. מימינכם תראו את מגדלי הקונסיירז’רי (Conciergerie), הארמון של הרל”ש של מלך צרפת, שמאוחר יותר הפך לבית כלא מפורסם (תוכלו לקרוא עליו בכתבה הזאת).
המשיכו עד ל-Boulevard de Palais והסתכלו למעלה על הקיר. תגלו שם את השעון העתיק בפריז, שנוצר במאה ה-14, וחודש במאה ה-16 על ידי המלך אנרי ה-3 (שלט בין השנים 1574-1589).
כדי ללמוד עוד על השעון הזה, אתם מוזמנים לקרוא את כתבתו של עמירם צברי – מגדל השעון העתיק של פריז. כל השאר מוזמנים להמשיך הלאה ב-Boulevard de Palais ולהחליט האם כדאי לבקר בקונסיירז’רי. דעתי היא שילדים קטנים עלולים לפחד ולא להרגיש כל כך בנוח, אך ילדים גדולים יותר יכולים ליהנות דווקא מהמבנה הימי ביניימי הזה. אם תחליטו לבקר שם, אתם יותר ממוזמנים לקנות כרטיסים מראש באמצעות הקישור הזה.
אם תמשיכו הלאה בבולבאר דה פאלה, תגיעו אל הסנט שאפל, כנסייה שנבנתה על ידי לואי ה-9, על מנת לאכסן את מה שהוא האמין שהוא זר הקוצים של ישו. אינני יודע עד כמה הכנסייה הזאת מתאימה לילדים קטנים, אולם אם במקרה אתם מטיילים בזמן שיש תאורה טבעית טובה, ממש לא כדאי לפספס ביקור בסנט שאפל, בזכות הוויטראז’ים היפהפיים שם (אם תרצו לבקר שם אתם מוזמנים לקנות כרטיס באמצעות הקישור הזה).
כיכר סן מישל וקור דה קומרס סנט אנדרה (Cour du Commerce Saint-André)
אחרי שסיימנו להתפעל מהקונסיירז’רי והסנט שאפל (מבחוץ), המשכנו הלאה בבולבאר דה פאלה וחצינו את גשר סן מישל לעבר הגדה השמאלית. שם נאלצתי להפסיק לרגע את הטיול בגלל צורך דחוף לבקר בשירותים. לשמחתי הרבה, ממש בכיכר ישנו בית קפה גדול בשם Le Depart Saint Michel.
אם תהיו בסביבה וגם אתם תזדקקו לנוחיות, אני ממליץ לכם לעשות את מה שאני עשיתי: היכנסו בנון שלנטיות ופשוט רדו למטה. השירותים שם נקיים ונעימים ומכיוון שיש הרבה לקוחות, הסיכוי שמלצר נודניק יעצור אותכם היא נמוכה. אם תרצו להיות בסדר, שבו בחוץ, הזמינו משהו לשתות ואז לכו לשירותים.
לאחר שסיימנו את ההפסקה המתודית הזאת, הגיע הזמן להציץ במזרקה היפהפייה הזאת שנבנתה כאן על ידי נפוליאון ה-3, בזמן בניית בולבאר סן מישל (במקור הוא רצה לשים כאן פסל של הדוד שלו, אולם לאחר שקיבל המלצות חמות לוותר על הרעיון, הוחלט להעמיד כאן את פסל המלאך מיכאל).
בשלב הזה רני כבר היה רעב ועייף והגיע הזמן למצוא מקום בו ניתן לשבת ולאכול. אני בשום פנים לא רציתי שבמהלך טיול איתי הוא יאכל את הזבל שמגישים במלכודות התיירים של Rue de la Huchette הסמוך, ולכן הצעתי לילד ולהורים הצעה שלא ניתן לסרב לה: אנחנו נלך עוד 10 דקות ובתמורה נאכל קרפ נהדר, באחת ממסעדות הקרפים האהובות עלי בפריז.
ההצעה התקבלה ויצאנו לדרך אל רחוב Rue Saint-André-des-Arts. הלכנו ברחוב הזה עד שהגענו ל-Cour du Commerce Saint-André. מכיוון שרני הוא ילד בן 4, לא הראתי לו את הציורים האירוטיים בבית הקפה La Jacobine ולא סיפרתי לו על כך שבמקום הזה נבנתה ונוסתה הגיליוטינה הראשונה. אולם אין שום סיבה שלא אספר לכם על כל זה באמצעות הכתבה Cour du Commerce Saint-André הפסאז’ המקסים של הגדה השמאלית.
Breizh Café
הבטחתי קרפ מצוין והגיע הזמן לפדות את הצ’קים עליהם חתמתי. יצאנו מהקור סנט אנדרה היישר אל בולבאר סן ז’רמן, חצינו אותו והלכנו אל 1 Rue de l’Odéon. שם נמצאת הקרפרי Breizh Café (מבטאים את זה כ”ברץ”).
נכון, הקרפרי הכי אותנטיות נמצאות ב-Rue Montparnasse (נא לא להתבלבל בין הרחוב הזה לבין בולבאר מונפרנאס), אליו הגיעו המהגרים מחבל ברטאן (שם הומצא הקרפ), אבל המסעדה הזאת טובה מאוד גם היא והיא היוותה אופציה מצוינת לארוחת ערב עם ילד קטן.
אנחנו התענגנו לנו על סרזן (Sarazin), קרפ עשוי מכוסמת (אני אכלתי קרפ עם סלמון, אך שכחתי מה אכלו ההורים). רני הזמין קרפ עם קרמל מלוח וגלידת וניל, ומבחינתי עבר את מבחן הפרנקופיליות. אני החלטתי לקנח עם קרפ סוזט, שהיה פשוט נפלא.
השעה הייתה כבר 20:30 בערב, רני כבר כמעט נרדם והחלטנו שזה הזמן הכי טוב לסיים את הטיול. לכן, גם אני אשאיר אתכם כאן, בתקווה שנהניתם לא פחות מאיתנו.
רוצים עוד מידע לגבי נסיעה לפריז עם ילדים?
הנה כתבות מצוינות בנושא:
