בית הקברות של מונמארטר – לטייל בין קברים וחתולים

גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

בית הקברות של מונמארטר - לטייל בין קברים וחתולים
ניווט מהיר
זמן קריאה משוער: 9 דקות

אם בית הקברות מונפרנאס נחשב לבית הקברות של אנשי הרוח, הרי בית הקברות של מונמארטר נחשב, בצדק או שלא בצדק, לבית הקברות של השחקנים, הרקדנים והאמנים, למרות שקבורים שם גם ענקי רוח כגון היינריך היינה. זהו בית קברות קטן יחסית למונפרנאס ולפר לשז והוא נמצא בסביבה שוקקת חיים בה ניתן למצוא, בין השאר, את מועדון המולן רוז’.

כשתיכנסו לשם, תרגישו כאילו נכנסתם למעין בור ענק באדמה, ולמען האמת, התחושה הזאת לא רחוקה מהמציאות, מכיוון שבית הקברות של מונמארטר נמצא במקום בו היו בעבר מכרות גבס. מכרות אלו ננטשו במהלך המאה ה-18 והוסבו לבית קברות, לא לפני שגרמו לכיכר הסמוכה אליהם להיקרא Place Blanche (“הכיכר הלבנה”, על שם האבק הלבן שיצא ממכרות הגבס שבסביבה). מכרות הגבס לא הפכו מיד לבית הקברות שאתם מכירים, אלא קודם כל הפכו לקבר אחים גדול של קורבנות המהפכה הצרפתית ורק בראשית המאה ה-19 הוא הפך לבית קברות מסודר.

העובדה שמרגישים כאילו נכנסים לבור באדמה, והגשר שעובר מעל בית הקברות, הופכים את חווית הביקור במקום למעט קלסטרופובית. גם המצבות והפסלים הצפופים מוסיפים לאווירה המלנכולית, במיוחד אם תטיילו שם בחורף או בסתיו. אם חושבים על זה, בית הקברות של מונמארטר, הוא בית קברות כמו שבית קברות צריך להיות. לא איזה גן ענקי כמו הפר לשז אלא מקום עצוב, כהה ומדכא. בקיצור – בית הקברות המושלם 🙂

אם המבוא הזה לא גרם לכם לתפוס את הרגליים ולרוץ חזרה אל ארצם של החיים, אתם מוזמנים להצטרף אלי לביקור באחד מבתי הקברות המעניינים ביותר בפריז.

מעט לוגיסטיקה לפני שנתחיל

כיצד מגיעים?

הדרך הטובה ביותר להגיע לבית הקברות של מונמארטר היא לקחת את קו 2 של המטרו ולרדת ב-Place Blanche. משם הולכים ברגל ונכנסים דרך Avenue Rachel. אופציה נוספת היא לרדת בתחנה Place Clichy, בה עוברים קווים 2 ו- 13 וללכת ב-Boulevard Clichy עד שמגיעים ל-Avenue Rachel.

שעות פתיחה

בית הקברות של מונמארטר פתוח כל יום עד שעה 18:00. בשבת הוא נפתח ב-08:30, בראשון ב-09:00 ובשאר הימים בשעה 08:00.

מפת בית הקברות

בכניסה לבית הקברות ישנה מפה, בה ניתן למצוא את כל הקברים של ה”סלבז”. כמו כן, ניתן לקנות מפה באחת מחנויות הפרחים בסביבה. אם אתם רוצים גירסה אלקטרונית של המפה, אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולהוריד את המפה כקובץ PDF. את הקובץ ניתן להדפיס בבית לפני שטסים, או לקרוא ממנו בנייד (קצת פחות נוח).

החתולים של בית הקברות של מונמארטר

במהלך עבודת המחקר שלי לצורך הכתבה, גיליתי שבית הקברות הזה משמש מעין אכסניה לחתולי רחוב. למרות שעיריית פריז לא ממש אוהבת את הרעיון, האנשים שגרים בסביבה מאכילים אותם ודואגים להם, עד שחתולים הפכו לשליטים הלא רשמיים של בית הקברות.  אישית לא זכורים לי הרבה חתולים עת שביקרתי שם באוגוסט 2019 (אולי גם הם יצאו לווקאנס המסורתי), אולם נאמר לי שאם אתם נתקלים בחתול אז רצוי להניח לו לנפשו, כי חלק מהחתולים אומנם נחמדים אך חלקם עלולים לשרוט.

אם תרצו לקרוא עוד על החתולים של בית הקברות של מונמארטר אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הזאת.

מסלול טיול בין הקברים המעניינים ביותר של בית הקברות של מונמארטר

התחילו את הטיול שלכם ב-Avenue Principale עד הכיכר ומשם לכו אל Avenue Dubuisson. לפני שתמשיכו לשם, אני ממליץ לכם להציץ בחלקה מספר 19, שם עומד קברו הריק של אמיל זולא (אם תרצו לבקר בקברו הנוכחי תצטרכו להגיע לפנתיאון).

דלידה 1933-1987

אחרי שביקרתם במה שהיה פעם קברו של זולא, המשיכו ישר ב-Avenue Dubuisson עד למקום שבו הוא מצטלב עם Avenue Hector Berlioz. קחו ימינה ותגיעו לקברה של הזמרת דלידה.

הקבר של דלידה. צילם: צבי חזנוב
הקבר של דלידה. צילם: צבי חזנוב

דלידה הייתה אחת מזמרות הפופ המצליחות ביותר בתולדות הפופ הצרפתי. למרות הצלחתה הרבה, החיים לא תמיד האירו לה פנים (במיוחד בתחום הזוגיות). כתוצאה מכך היא החליטה בשנת 1987 ליטול את חייה ונקברה בבית הקברות של המונמארטר (הכיכר הנקראת על שמה נמצאת גם היא במונמארטר, במרחק של כ-20 דקות הליכה ברגל מבית הקברות). בגלל ההערצה לה היא זכתה בחייה, אין זה מפתיע שהקבר שלה מאוד מטופח וניתן למצוא בו לו מעט פרחים ועציצים של מעריצים.

אם תרצו לקרוא על חייה המרתקים וליהנות מכל השירים הגדולים שלה, אתם מוזמנים לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן  דלידה לנצח – חייה הדרמטיים של הזמרת שהפכה לאגדה.

הקטור ברליוז 1803-1869

חזרו לצומת בו פניתם ימינה ב-Avenue Hector Berlioz, והפעם פנו שמאלה אל חלקה מספר 20. שם תמצאו את קברו של המלחין הקטור ברליוז, אשר על שמו נקראת השדרה.

קברו של הקטור ברליאוז. צילם: צבי חזנוב
קברו של הקטור ברליאוז. צילם: צבי חזנוב

הקטור ברליוז היה מלחין סימפוני מעולה, אשר זכה להצלחה רבה בתחילת דרכו, אולם הרבה מזל באהבה לא היה לו. החתונה שלו עם אהובתו הראשונה בוטלה מכיוון שאמה של הכלה העתידית התנגדה נחרצות לקשר ביניהם. ברליוז המיואש החליט לרצוח הן את האמא והן את הכלה, אולם הוא שכח את התחפושת אותה התכוון ללבוש בזמן הרצח בכרכרה…

משם הכל רק הידרדר. במהלך טיול שגרתי בבית הקברות, הוא גילה שאחת הנשים שאהב מתה, עת נתקל פתאום בקבר שלה. כשסוף סוף הוא הצליח למצוא אישה בשם הרייט סמית’סון (Harriet Smithson), אשר לא ברחה או מתה לפני החתונה איתו, הוא גילה שהיא אלכוהוליסטית. אולם אין רע בלי טוב – האישה הזאת, אחרי הכל הייתה ההשראה של היצירה הגדולה ביותר של ברליוז, הלא היא ה”סימפוניה הפנטסטית” (Symphonie fantastique). לפני שנמשיך עם סיפורו של ברליוז ביש המזל, אתם מוזמנים להקשיב לחלק האהוב עלי ביותר בסמפוניה הזאת, הלא הוא הנשף.

אם חשבתם שבזה תמו צרותיו של ברליוז, הרי שטעיתם. הוא הצליח להתגרש מאשתו האלכוהוליסטית ולהתחתן עם אישתו השנייה מאריה רקיו (Maria Recio), אשר מתה משבץ בגיל 48, זמן קצר יחסית אחרי החתונה. לפחות ברליוז זכה בחותנת נפלאה, אשר נשארה איתו אחרי מות בתה וטיפלה בו עד מותו בשנת 1869. מילותיו האחרונות היו, דרך אגב, “עכשיו סוף סוף הם ינגנו את המוזיקה שלי”.

פרנסואה טריפו (1932-1984)

לא רחוק מקברו של ברליוז נח לו בחלקה מספר 21 הבמאי הנודע פרנסואה טריפו (François Truffaut). אמנם המצבה, כפי שתראו, איננה מעניינת במיוחד, אבל בבהחלט כדאי להתעכב כאן מעט, על מנת לתת כבוד לאחד היוצרים הקולנועיים הגדולים ביותר של צרפת במאה ה-20.

קברו של פרנסואה טריפו.
קברו של פרנסואה טריפו. צילם צבי חזנוב

הוא החל את הקריירה שלו דווקא בתור מבקר קולנוע בכתב העת Cahiers du Cinéma, אשר קיים עד היום. בניגוד לאמרה המפורסמת “מי שלא יודע לעשות, מבקר”, הרי שטריפו ניצל את כל הידע התיאורטי שצבר ואת אהבתו לקולנוע, על מנת ליצור כמה מהסרטים הגדולים ביותר של הגל החדש, ובהם 400 המלקות וסרט ז’יל וז’ים, שממנו ארצה להביא את השיר המקסים בביצועה של ז’אן מורו:

https://youtu.be/bWjCTLsTxVY

גוסטב גיומה 1840-1887

חזרו ל-Avenue Hector Berlioz ובצומת פנו הפעם שמאלה אל Avenue Cordier. שם, בחלקה מספר 3, תמצאו את הצייר גוסטב גיומה (Gustave Guillaumet).

מדובר באחד הציירים הנודעים פחות של המאה ה-19, אשר התפרסם בזמנו בזכות תמונותיו של צפון אפריקה. לחוסר מזלו, זמן קצר אחרי שהוא מת התפרסמו האימפרסיוניסטים וסגנון הציור הרומנטי שלו הפך בן לילה למיושן. אם המצבה היפה, עליה נדבר מייד, גרמה לכם להתעניין באומנות שלו, הרי שתשמחו לדעת שתוכלו למצוא כמה מציוריו במוזיאון ד’אורסה.

קברו של גוסטב גיומא. צילום: צבי חזנוב
קברו של גוסטב גיומא. צילום: צבי חזנוב

הסתכלו על המצבה היפה הזאת. הנערה, שאתם רואים מפזרת פרחים על מדליון עם פורטרט של הצייר, לבושה בלבוש אלז’יראי טיפוסי. האם היא עצובה? או שמא אולי אדישה מעט?  את פתרון התעלומה אשאיר לכם…

אדולף סאקס 1814-1894

המשיכו אל חלקה מספר 4, שם תמצאו את הקבר הבא אותו רציתי להראות לכם. מדובר בקברו של אדולף סאקס (Adolphe Saxe), מוזיקאי בלגי, אשר בשנת 1846 המציא את הסקסופון.

קברו של אדולף סאקס. צילם: Moonikeur
קברו של אדולף סאקס. צילם: Moonikeur

מה שלא רבים יודעים זה שאדולף סאקס תרם לאנושות לא רק את הכלי המפורסם הנקרא על שמו, אלא גם שיפר באופן ניכר את אופן פעולתם של לא מעט כלי נשיפה.  אולם, כאמור, הסקסופון הוא זה שהביא לו את התהילה ולמרות שחלף זמן רב מאז המצאת הסקסופון, הרי שהכלי לא השתנה בהרבה מאז הדגם הראשון.

אלכסנדר דיומא הבן (1824-1895)

הוא אומנם ידוע בתור הבן של הסופר המפורסם אלכסנדר דיומא, אשר כתב, בין השאר, את שלושת המוסקטרים והרוזן ממונטה קריסטו. אולם, הבן בהחלט זכאי למקום בהיסטוריה הספרותית של צרפת בזכות עצמו. יתרה מזאת, באופן מפתיע, כשאלכסנדר דיומא הבן הלך לעולמו הוא היה אף יותר מפורסם מאביו.

קברו של אלכסנדר דיומא הבן. צילום: צבי חזנוב
קברו של אלכסנדר דיומא הבן. צילום: צבי חזנוב

הסיבה לכך הייתה יצירתו “הגברת עם הקמליות”, המספרת את סיפור חייה הקצרים של הקורטיזנה מארי דו פלסי (Marie Duplessis), אולי הקורטיזנה המפורסמת ביותר של המאה ה-19. המחזה מאוד הצליח בזכות עצמו, אולם לאחר שהמלחין ג’וזפה ורדי הפך אותו לאופרה “לה טרויאטה”, אלכסנדר דיומא הבן זכה לתהילת עולם. מארי דו פלסי, דרך אגב, קבורה במרחק קטן מאוד מהקבר שלו.

קברה של מארי דו פלסי. צילמה רותי שמעוני.
קברה של מארי דו פלסי. צילמה רותי שמעוני.

ואיפה אלכסנדר דיומא האב אתם אולי שואלים? הוא קבור בפנתיאון. אם תרצו לקרוא מעט על מערכת היחסים שהייתה לו עם בנו (ועם לא מעט נשים בחייו), אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה שלוש המוסקטריות של אלכסנדר דיומא.

וסלב ניז’ינסקי 1889-1951

ללא ספק אחד הקברים עם המצבות היפות ביותר בכל בית הקברות. מדובר בקברו של הרקדן וסלב ניז’ינסקי, אשר הדהים את פריז בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

קברו של וצלב ניז'נסקי. צילום: צבי חזנוב
קברו של וצלב ניז’נסקי. צילום: צבי חזנוב

הבלט שבזכותו התפרסם ניז’ינסקי היה, ללא ספק, “פולחן האביב” שאת המוזיקה שלו כתב סטרווינסקי ואת הכוריאוגרפיה יצר דיאגילב (Diaghiliv). מדובר ביצירה מהפכנית, אשר זעזעה את הקהל הפריזאי אך מהר מאוד נכנסה ל”קאנון” של המוזיקה הקלאסית. אם תרצו תוכלו לקרוא עוד על היצירה תוכלו לעשות זאת בכתבתה של רונית גרומן פולחן האביב – הבלט שהפך לשערורייה הגדולה ביותר של פריז.

בואו נחזור לרגע לדמות שיושבת על המצבה. האם המבט שלה משדר רכות? או שמא אנחנו רואים בו את הטירוף, אשר ליווה את ניז’ינסקי כל חייו ואשר גרם לו להעביר את רוב 30 שנותיו האחרונות בבתי חולים לחולי נפש? אשאיר לכם לחשוב על השאלה הזאת בזמן שנתקדם לקבר הבא.

גודפרואה קבאנייאק 1853-1905

את הקבר הזה אני מאוד אוהב בזכות המצבה בה נראית דמותו של גודפרואה, בגודל מלא, שוכבת על המצבה. בעיניי זוהי מצבה מאוד פוטוגנית ונהנתי מאוד לצלם אותה. מה דעתכם?

גודפרואה קבנייאק. צילם צבי חזנוב
גודפרואה קבנייאק. צילם צבי חזנוב

אולם מי היה אותו קבאנייאק (Godfroy Cavaignac), שמצבתו תפסה את סקרנותי? מסתבר שהיה זה לא פחות מהאיש אשר הקריא בבית המשפט את המכתב שהרשיע את דרייפוס. קבאנייאק גילה מאוחר יותר שהמכתב זויף על ידי קולונל אנרי, ולמרות זאת הוא המשיך לטעון עד סוף חייו שדרייפוס אשם בבגידה והתנגד למשפט חוזר.

היינריך היינה 1797-1856

נסיים את הסיור שלנו בבית הקברות של מונמארטר עם קברו של היינריך היינה: משורר ואיש רוח יהודי (אשר התנצר) מהחשובים ביותר של המאה ה-19.

קברו של היינריך היינה. צילמה: רותי שמעוני.
קברו של היינריך היינה. צילמה: רותי שמעוני.

היינה, אשר נרדף חלק גדול מהזמן בפרוסיה מולדתו עבר להתגורר וליצור בפריז בשנת 1831, שם הוא עבד בתור כתב העיתון “אלגמיינה צייטונג”. בשנת 1848, בדיוק בזמן המהפכה שהפילה את לואי פיליפ מכיסאו, חלה היינה ככל הנראה בטרשת נפוצה או ניוון שרירים. כתוצאה מכך הוא נאלץ לבלות את שמונה השנים האחרונות בחייו במיטתו לה הוא קרא “קבר המזרונים שלי”. למרות מצבו הפיזי הקשה, הוא המשיך ליצור ולכתוב כמעט עד יומו האחרון.

אנקדוטה מעניינת: אם תגיעו לקברו של היינריך היינה, תגלו שלמרות שהוא מת בשנת 1856, הרי ששכנו הוא יהודי בשם בוקובזה, שמת במהלך המאה ה-20. בוודאי תשאלו את עצמכם כיצד נשארה חלקת הקבר ליד משורר כה גדול פנויה במשך כמאה שנה. התשובה לכך הרבה יותר פשוטה ממה שאתם חושבים. החלקה ליד היינה לא נשארה פנויה זמן רב אחרי מותו, ונתפסה על ידי אדם אלמוני. אולם על פי חוקי בית הקברות, אם לא שילמתם מספיק כסף על מנת לזכות בקבורה למשך כל הדורות, הרי שכעבור מספר עשורים יוציאו את עצמותיכם מהקבר, יורידו את המצבה ויאפשרו למישהו אחר להיקבר שם במקומכם.

האם מר בוקובזה היה סוחר נדל”ן ממולח יותר מאשר שכנו הקודם של היינה וכך זכה להפוך למשורר המפורסם? בואו ניפגש שם עוד כמה עשורים ונראה…

אנשים מפורסמים נוספים הקבורים בבית הקברות של מונמארטר

כמובן שלא ניתן בסיור אחד להקיף את כל הקברים החשובים. לטובתם של אלו שמעוניינים לעשות “שיעורי בית” לפני הטיול לבית הקברות, הנה עוד דמויות היסטוריות, שקבורות בבית הקברות הזה ועליהן יש כתבה כאן באתר:

  • מישל ברז’ה – אחד מיוצרי הפופ הצרפתי הגדולים ביותר של המאה ה-20. באותו בית קברות קבורה גם אשתו פראנס גל, אשר התפרסמה בין השאר בזכות השיר Ella elle la ומתה בשנת 2018.
  • ניסים דה קמונדו – על שמו נקרא אחד המוזיאונים היפים ביותר בפריז (לטעמי לכל הפחות).
  • ז’אן מורו – שחקנית אהובה, אשר התפרסמה בין השאר בזכות סרטון של טריפו, ז’ול וז’ים, עליו דיברנו קודם.
  • ארי שפר – צייר נהדר לטעמי אך לא כל כך מוכר לקהל הרחב. תוכלו להנות מיצירותיו במוזיאון החיים הרומנטיים.
  • שארל אנרי סנסון – בן למשפחת תליינים, אשר היה אחראי להוצאתו להורג של לואי ה-16. תוכלו לקרוא עליו ועל משפחתו בכתבה סנסון הגיבור. כמו כן אם תרצו לגלות היכן עמדה האחוזה המשפחתית שלו אתם מוזמנים להיכנס לכתבה סקוור מונתולון – פינת חמד פריזאית עם סיפור מרתק.

רוצים לבקר בבתי קברות נוספים בפריז?

אם הסיור הזה “פתח לכם את התיאבון” ואתם רוצים לבקר בעוד בתי קברות בפריז, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בתי הקברות של פריזלו רק יכלו הקברים לדבר…

כתבות נוספות על מונמארטר שיכולות לעניין אותכם

סיימתם את הביקור בבית הקברות של מונמאטר ורוצים להמשיך לטייל? הנה כמה כתבות  שיכולות לעניין אותכם:

צבי חזנוב (הפרנקופיל). צילום: לירן הוטמכר

נעים מאוד שמי צבי חזנוב (הפרנקופיל), בעל תואר ראשון ושני בתרבות צרפת ויחסים בין לאומיים מהאוניברסיטה העברית, ומאוהב בצרפת ותרבותה מאז שאני ילד. את הידע שצברתי ואת האהבה אני שמח לחלוק אתכם כאן.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​

אהבתם את הכתבה?

מוזמנים לספר לחברים שלכם

ניווט מהיר
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!

דילוג לתוכן