שמו של מוזיאון החיים הרומנטיים עלול להטעות מעט את אלו שלא ביקרו בו מעולם. למרות קרבתו לפיגאל (Pigalle) וחנויות הסקס של בולבאר רוששואר (Boulevard Marguerite-de-Rochechouart) אין שום קשר בינו לבין רומנטיקה או אהבה. כתוצאה מכך תיירים ששומעים את שמו בפעם הראשונה ומבינים שלא מדובר בבן דוד של מוזיאון האירוטיקה, אשר נסגר לפני כמה שנים, עלולים לוותר עליו ובכך הם עושים טעות גדולה.
מדובר באחת מהפנינים הסודיות המוכרות לרוב רק לפרנקופילים מתקדמים. הסיבה לכך היא שמוזיאון החיים הרומנטיים מסתתר באחת השכונות הכי מקסימות אך גם הכי פחות מוכרות של פאריס, הלא היא La Nouvelle Athènes (אתונה החדשה).
השכונה הזאת הממוקמת ברובע ה-9, נבנתה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 וקיבלה את שמה הן בזכות מבניה שחלקם נבנו בסגנון ניאו קלאסי והן בזכות אנשי הרוח הרבים, אשר התגוררו בה.
ושם ברחוב Chaptal נמצאת וילה קטנה, אשר שימשה למקום מפגש של כל אותה צמרת אינטלקטואלית ואומנותית של פריז. מי לא התארח שם? המשורר למרטין (Alphonse de Lamartine 1790-1869), הסופר והמשורר ויקטור הוגו, הצייר דלקרואה (Eugène Delacroix 1798-1863) ועוד רבים וטובים.
מה היה כל כך מיוחד בוילה הזאת ומדוע היא הפכה עם השנים ל”מוזיאון החיים הרומנטיים”? מי התגורר בה? והכי חשוב, מדוע בביקורכם הבא בעיר האורות מומלץ לכם בחום לבקר בה? על כל השאלות הללו ועוד אשמח לענות מיד.
מי התגורר בוילה הקטנה ברחוב שאפטל?
שני אנשים גבר ואישה, האחד מעט אלמוני והשנייה מפורסמת בהרבה התגוררו במקום במהלך המאה ה-19. הראשון הוא הצייר ארי שפר (Ary Scheffer 1795-1858) ואילו השנייה היא אורור דופן דה פרנקיי (Amantine Aurore Lucile Dupin de Francueil), המוכרת לנו יותר בתור הסופרת ז’ורז’ סאנד (George Sand 1804-1876). מכיוון שמוזיאון החיים הרומנטיים מוקדש לשניהם הרי שלפני שנצא לבקר בו כדאי להכיר מעט כל אחד מהם.
ארי שפר
הצייר ארי שפר נולד בעיר דודרכט (Dodrecht) שבהולנד בשנת 1795 למשפחה של ציירים. מכיוון שכבר מגיל צעיר הוא גילה כישרון רב לציור הוא נשלח בגיל 11 ללמוד ציור באמסטרדם ובשנת 1811 עבר להתגורר בפאריז יחד עם שני אחיו העיתונאי לעתיד ארנולד שפר (Arnold Scheffer 1796-1853) והצייר אנדריק שפר (Hendrik Scheffer 1798-1862).
במהלך שנותיהם הראשונות בעיר האורות למדו ארי שפר ואחיו בבית הספר לאומנות שברובע השישי אצל הצייר פייר נרציס גרן (1774-1833 Pierre-Narcisse Guérin) ושם הכירו את מי שיהפוך לגדול הציירים הרומנטיים, הלא הוא אז’ן דלקרואה, אשר גם הוא למד אצל אותו מורה.
בשנת 1822 הופך ארי שפר למורה לציור של ילדיו של הדוכס מאורליאן, אשר יהפוך שמונה שנים אחר כך למלך לואי פיליפ ה-1. בין הצייר לבני משפחת המלוכה נוצר קשר חם, אשר הביא לכך שבמהלך שלטונו של לואי פיליפ (1830-1848) זכה ארי שפר בלא מעט הזמנות לפרויקטים.
התלמידה המוכשרת ביותר של ארי שפר הייתה הנסיכה מארי (1813-1839), אשר בזכות לימודיה הפכה לאחת הנשים הראשונות בתולדות האומנות, אשר עסקה בפיסול. אותה נסיכה מתה מתה משחפת בגיל צעיר אך הספיקה ליצור כמה פסלים מרשימים שאת חלקם ניתן למצוא במוזיאון, כפי שנראה בהמשך. אך בל נקדים את המאוחר.
באותה שנה בה עלה לואי פיליפ לשלטון עבר ארי שפר להתגורר בבית ברחוב Chaptal מספר 16. הוא עשה זאת מכיוון שכבר באותה תקופה הייתה השכונה ידועה בזכות האומנים ואנשי הרוח, אשר התגוררו בה. ארי שפר ואשתו החלו לארח בכל יום שישי את האליטה התרבותית, אשר התגוררה בשכונתם וכפי שכתבתי בהקדמה, לא מעט אומנים ביקרו בבית הזה במהלך השנים ואחת מהן הייתה ז’ורז’ סאנד עליה אכתוב עוד מעט.
אולם בשנת 1848 פורצת מהפכה. ארי שפר, אשר היה לא רק צייר אלא גם קצין עזר למשפחת המלוכה לברוח מארמון הטווילרי ואף נלחם יחד עם הכוחות, אשר הגנו על המלך מפני המהפכנים. אולם כל זה לא עזר ולואי פיליפ נאלץ לברוח יחד עם משפחתו מצרפת. לאחר שינויי השלטון חדל ארי שפר לעסוק בפוליטיקה והקדיש את העשור האחרון של חייו לאומנות. הוא מת בשנת 1858 כתוצאה ממחלת לב ונקבר בבית הקברות של מונמארטר.
בתו הלא חוקית קורנליה מרז’ולן שפר (Francès Cornelia Marjolin-Scheffer 1830-1899) החליטה לקנות את הבית בו התגורר אביה (הוא מעולם לא קנה את הבית אלא רק שכר אותו). קורנליה הייתה פסנתרנית מוכשרת והתגוררה בבית זה עד יום מותה בשנת 1899.
לאחר מותה עבר הבית לידיה של נעמי רנאן (Noémie Renan) קרובת משפחתה ובתו של איש הרוח ארנסט רנאן. הבית נשאר אצל אותה משפחה עד לשנת 1983, עת ניתן בשלמותו לעיריית פריז על מנת שיהפוך למוזיאון רנאן-שפר, אשר ינציח את שתי המשפחות, אשר התגוררו בבניין. בשנת 1987, לאחר שיפוץ משמעותי, נפתח המוזיאון וקיבל שם חדש “מוזיאון החיים הרומנטיים” מכיוון שעסק לא רק בשימור מורשתם של אלו שהתגוררו שם אלא גם האליטה התרבותית של המחצית הראשונה של המאה ה-19 (אשר ידועה בתור התקופה הרומנטית בהיסטוריה של צרפת).
ז’ורז’ סאנד
אחת היוצרות המפורסמות של אותה תקופה, אשר ביקרה לא מעט בבית הזה יחד עם מאהבה הפסנתרן המפורסם והמלחין פרדריק שופן (1810-1849) היא ז’ורז’ סאנד, לה מוקדשת הקומה הראשונה של המוזיאון. לטעמי הכרות עם סיפור חייה המרתק יכול בהחלט לשדרג את הביקור שלכם במוזיאון, הרי שהרשו לי לספק לכם תקציר שלו.
אין ספק שלסופרת המפורסמת הזאת יש היסטוריה משפחתית מרתקת. הרי לא כל אחד הוא צאצא של 2 ממזרים מלכותיים (אחד של “אוגוסטוס החזק” מלך סקסוניה והשני בנו הלא חוקי של לואי ה-15). מכיוון שכבר כתבתי על אבות אבותיה של ז’ורז’ סאנד בכתבה הזאת לא אחזור על כך אלא אתמקד בחייה.
היא גדלה אצל סבתה בטירה בעיירה נואן (Nohant) שבחבל ברי (Berry) ובגיל 18 התחתנה עם קזימיר דודבאן (Casimir Dudevant 1795-1871) ממנו נולדו לה בן בשם מוריס (Maurice 1823-1889) ובת בשם סולאנז’ (Solange 1828-1899). אולם לא אישה כמו ז’ורז’ סאנד תסכים לכלוא את עצמה בחיי נישואיים משמימים וכעבר מספר שנים היא יצאה למה שהיא קראה “המרד הרומנטי”, אשר בסופו בשנת 1835 היא השיגה גט מלא מבעלה ומשמורת על ילדיהם.
במהלך ה”מרד הרומנטי” וגם אחריו ניהלה ז’ורז’ סאנד שורה של קשרים רומנטיים סוערים בין השאר עם סופר אלפרד דה מוסה (Alfred de Musset 1810-1857), המחזאי פרוספר מרימה (Prosper Mérimée 1803-1870) הידוע לנו בזכות יצירתו “כרמן”, הפוליטיקאי לואי בלאן (Louis Blanc 1811-1882) ועוד רבים וטובים.
אולם אין ספק שהקשר הרומנטי המפורסם ביותר של ז’ורז’ סאנד היה עם פרדריק שופן. קשר זה, אשר ידע לא מעט עליות ומורדות נמשך במשך כעשור והסתיים כשנתיים לפני מותו של המלחין. ז’ורז’ סאנד ושופן התגוררו באותה שכונה בה שוכן מוזיאון החיים הרומנטיים, כאשר הבית המפורסם ביותר שלהם נמצא ב Square d’Orléans שם החזיקו בני הזוג שתי דירות נפרדות (אם חשבתם שמירב מיכאלי וליאור שליין המציאו את הקונספט של זוגיות בדירות נפרדות, הרי שטעיתם).
לז’ורז’ סאנד הייתה נטייה לא מודעת להימשך לאנשים עם בריאות לקויה, להיות מתוסכלת מכך שהפכה למעין אחות רחמניה שלהם ואז לזרוק אותם לאנחות. כך קרה בדיוק עם אלפרד דה מוסה, אשר ננטש על ידה בעת מסע שלהם באיטליה וכך קרה עם שופן (אם כי לפרידה מהמלחין תרמה העובדה שהוא תמך בבתה סולאנז’ בזמן סכסוך ביניהן). מה שמעניין שהן אלפרד דה מוסה והן שופן מתו כמעט בשכנות זה לזה, שופן בכיכר ונדום ואילו מוסה ברחוב Mont Thabor, אשר נמצא במרחק הליכה קצר משם (שניהם גם נקברו בפר לשז).
כאשר היא לא ניהלה חיים רומנטיים סוערים עסקה ז’ורז’ סאנד בכתיבה. את ספרה הראשון Rose et Blanche כתבה בשנת 1831 יחד עם מאהבה דאז הסופר ז’יל סאנדו (Jules Sandeau 1811-1882) ומאז הספיקה לכתוב ספרים רבים, אשר הפכו אותה לסופרת המצליחה ביותר של תקופתה (במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 היא זכתה להצלחה רבה עוד יותר מזו של אונורה דה בלזאק וויקטור הוגו).
מעבר להיותה סופרת היא עסקה גם לא מעט בפוליטיקה. במהלך שנות ה-40 היא פעלה לטובתם של פשוטי העם והעניים והיא הייתה פעילה מאוד במהפכה של 1848 (באופן מעניין היא וארי שפר, שאת זכרם מציין מוזיאון החיים הרומנטיים, היו בשני צידי המתרס). מאוחר יותר לאחר תפיסת השלטון האלימה של נפוליון השלישי, החליטה ז’ורז’ סאנד להישאר בצרפת והיא הצליחה להציל את חייהם של כמה מהמפכנים, אשר התנגדו לקיסר.
כמובן שלא ניתן להתעלם מכך שז’ורז’ סאנד הייתה גם אחת הלוחמות הראשונות לזכויות הנשים בתקופתה והיא עשתה זאת הן על ידי דוגמא אישית (גירושים מבעל שלא אהבה, העובדה שנהגה ללבוש מכנסיים ועוד) ובאמצעות לא מעט יצירות ספרותיות ופמפלטים. בסוף חייה לאחר מלחמת פרוסיה-צרפת והקמת הקומונה הפריזאית, עברה ז’ורז’ סאנד, להפתעת רבים, דווקא לימין ודרשה שהממשלה תפעיל יד קשה כנגד הקומונרים בעקבות האלימות שהם נקטו וההרס אותו זרעו.
בשנות חייה האחרונות החלה ז’ורז’ סאנד לעסוק בציור וכמה מציורי הנוף שלה ניתן למצוא במוזיאון החיים הרומנטיים. הם מתה בביתה שבנוהאן בשנת 1876. בשנת 1923 החליטה נכדתה להעביר לרשות עיריית פריז חלק גדול מרכושה, אשר כלל רהיטים, ציורים ודברי אומנות אחרים. בתחילה הוצגו יצירות האומנות הללו במוזיאון הקרנוולה אך במהלך שנות שנות ה-80 הם הועברו למוזיאון החיים הרומנטיים.
כך הפך המוזיאון לאחד משלושת המוזיאונים הספרותיים היחידים בפריז (השניים האחרים הם ביתו של ויקטור הוגו ברובע המארה וביתו של בלזאק ברובע ה-16). לכן כאשר נבקר יחדיו במוזיאון החיים נזכה להנות לא רק מיצירות אומנות “רגילות” אלא גם כאלו, אשר קשורות לחייה הספרותיים של ז’ורז’ סאנד.
ביקור במוזיאון החיים הרומנטיים
כעת לאחר שהכרנו את סיפורם של שני ה”שחקנים” העיקריים במוזיאון החיים הרומנטיים הגיע הזמן לספק לכם את כל המידע הדרוש לצורך ביקור במקום. אנחנו נתחיל עם המידע הבסיסי (כתובות, שעות פתיחה וכו’) ואחר כך אכתוב מעט על מהדברים אותם לא כדאי לפספס בעת הביקור במוזיאון.
כתובת המוזיאון ודרכי הגעה
כתובת המוזיאון היא: Rue Chaptal 16.
ניתן להגיע באמצעות המטרו בשלוש דרכים:
- לקחת את קו 2 ולרדת בתחנות Pigalle או Blanche
- לקחת את קו 13 ולרדת בתחנת Liège
- לקחת קו 12 ולרדת בתחנת Saint-Georges
במידה ותרצו להגיע באוטובוס אתם מוזמנים לקחת 30,54,67,68 או 74.
שעות פתיחה ומחירי כרטיסים
מוזיאון החיים הרומנטיים פתוח כל יום, להוציא ימי שני, בין השעות 10:00-18:00. הקופות נסגרות בשעה 17:40.
הכניסה לתערוכות הקבועות היא בחינם אולם בסדנת הציור, אשר נמצאת קרוב לכניסה מתקיימות תערוכות מתחלפות ואלו עולות כסף. על מנת לברר אילו תערוכות מתקיימות בזמן הטיול שלכם אתם מוזמנים להיכנס לדף התערוכות באתר שלי או לאתר המוזיאון.
מה ניתן למצוא במוזיאון?
מדובר במוזיאון קטן בעל שתי קומות, אשר כל אחת מכילה מספר חדרים. הקומה התחתונה מוקדשת לז’ורז’ סאנד ואילו הקומה העליונה מוקדשת לארי שפר וציירים אחרים מהמחצית הראשונה של המאה ה-19.
הנה סרטון קצר אך עשוי היטב, אשר יציג בפניכם את פנים המוזיאון. הוא אומנם דובר צרפתית אך אל דאגה. את ההיסטוריה של המקום הרי אתם כבר מכירים ולמטה תמצאו מידע נוסף לגבי מה שתוכלו למצוא בכל אחד מחדרי המוזיאון.
“חדר האוצרות” של ז’ורז’ סאנד
אני מעריכה רק חפצים אשר ניתנו לי על ידי אנשים שאני אוהבת. ז’ורז’ סאנד
כאן תמצאו שורה ארוכה של חפצים, אשר היו שייכים לסופרת המפורסמת ואשר הועברו למוזיאון מאחוזתה בנואן. כך לדוגמא תמצאו כאן דיוקן של המארשל דה סאקס (1696-1750), גדול מצביאיו של המלך לואי ה-15, אשר היה אחת מאבות אבותיה. לצידו תמצאו גם דיוקנאות של שופן (כולל גם פסל של ידיו), דלקרואה ועוד אומנים ואנשי רוח, אשר ביקרו במקום.
חדר המגורים של ז’ורז’ סאנד וחדר האורחים הכחול
בחדר המקסים הזה תוכלו למצוא בין השאר את הדיוקן המפורסם של ז’ורז’ סאנד מעשה ידיו של אוגוסט שארפנטייה (Auguste Charpentier). כמו כן תמצאו כאן ריהוט מהמאה ה-18.
בחדר הכחול תוכלו למצוא ציורי נוף קטנים שציירה הסופרת המפורסמת ולצידה פורטרטים של כמה מהאנשים המפורסמים ביותר של תקופתה ובהם השחקנית ראשל (Rachel Félix 1821-1858), זמרת האופרה מאריה מליבראן (Maria Malibran 1808-1836) ועוד.
חדר הדיוקנאות מהתקופה הרומנטית
אחרי שסיימתם לבקר בקומת הקרקע הגיע הזמן לעלות במדרגות לקומה השנייה (שנחשבת בעצם לקומה הראשונה) המוקדשת לארי שפר. בחדר הראשון בקומה הזאת תוכלו למצוא סדרה של דיוקנאות של נשים אותם צייר שפר. אחד הדיוקנאות המפורסמים והיפים כאן הוא זה של פולין ויארדו (Pauline Viardot 1821-1910) זמרת אופרה מפורסמת ואחותה של מריה מליבראן, אשר להבדיל מאחותה האריכה ימים.
חדר משפחת אורליאן
חדר זה מוקדש לבני משפחתו של המלך לואי פיליפ ה-1, אשר למדו אומנות אצל ארי שפר. שימו לב במיוחד לפסלים של מארי מאורליאן, תלמידתו המוכשרת ביותר. הנושא הדומיננטי ביותר בכל הפסלים הללו הוא ימי הביניים, אשר הפכו למאוד פופולריים בחברה הצרפתית, במיוחד אחרי ספרו של ויקטור הוגו “הגיבן מנוטרדאם”.
הפסל, אשר משך את עיניי מיד הוא זה של ז’אן ד’ארק. מדובר במיניאטורה של פסל שיש אותו ניתן ניתן למצוא בארמון ורסאי. לא יאמן כמה הייתה הנסיכה הזאת מוכשרת וכמה חבל שהיא מתה בגיל כל כך צעיר.
מעבר לזה תמצאו כאן לא מעט דיוקנאות של משפחת אורליאן, אשר המשיכו להזמין ציורים מארי שפר במשך כל חייו. לא צילמתי אותם במהלך ביקורי האחרון (אוקטובר 2019) אך צילמתי את השומר מנמנם וגם זה סוג של יצירת אומנות, לא? 🙂
חדר העבודה של ארי שפר
כאן תמצאו לא מעט מציוריו של ארי שפר. כפי שתראו אחד הז’אנרים האהובים עליו הם ציורים המתארים קטעים מיצירות ספרותיות גדולות. לכן תמצאו כאן תמונות המתארות קטעים מהקומדיה האנושית או מפאוסט של גתה. הנה אחת התמונות היפות של ארי שפר אותה תוכלו למצוא במוזיאון:
ליד חדר העבודה של שפר תמצאו גם חדר המוקדש לארנסט רנאן, התיאולוג הידוע, אשר בנו התחתן עם קרובת משפחתו של שפר. ארנסט רנאן היה תיאולוג, אשר לצורך מחקרו על שורשי הנצרות הלך ולמד עברית על בוריה. אם אתם מתעניינים בנושא אני ממליץ בחום להקשיב להרצאה של פרופסור הרסגור על האיש ופועלו:
בחדר הזה מסתיים הביקור במוזיאון. אתם מוזמנים לרדת למטה ואף לשבת בבית הקפה הקטן והמקסים שבגן. אם אתם מחפשים מה עוד ניתן לעשות בסביבה אני ממליץ לבדוק את הכתבה העוסקת באטרקציות ברובע התשיעי או לחלופין ללכת מעט צפונה ולבקר במונמארטר.
ולבסוף, במידה ואתם מחפשים מסלולי טיול באזור הזה ובאזורים אחרים בפאריז אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה.
