גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

מסלול טיול במונמארטר של האומנים הגדולים
זמן קריאה משוער: 8 דקות

עד לשנת 1860 גבעת מונמארטר (MONTMARTRE) היתה כפר קטן, זניח ושקט בצפונה של פריז. החלטתו של הברון אוסמן, שעמד בראש התכנון והבנייה מחדש של פריז במחצית השנייה של המאה ה-19, לצרף אותה אל תוך גבולות העיר הביאה לשינוי משמעותי בחיי המקום. עד מהרה, בעיקר נוכח מחירי הדיור הזולים, חיי הלילה הסוערים, קסמה הציורי והנוף המרהיב, הפכה הגבעה למוקד בוהמי של גדולי הציירים והאמנים הפריזאים שניהלו בה אורח חיים חופשי, יצירתי וסוער.

תוך זמן קצר הגבעה הפכה לרובע האמנים של פריז. התגוררו ועבדו בה אמנים כמו: ואן-גוך, פיקאסו, מודליאני, טולוז-לוטרק, סלוודור דאלי, מאנה, מוריס אוטריו, פיסארו, מאטיס, רנואר, דגה, דופי, פרנסיסק פולבו, ועוד.

למרות שהאמנים והאינטלקטואלים נמשכו לכאן בגלל ‘החיים הטובים’ שהתנהלו בגבעה הרי שמרביתם חיו בתנאי דחק ועוני. ההצלחה של מונמארטר היתה כה רבה עד כי מחירי השכירות בה עלו בצורה משמעותית ומרבית האמנים שהתגוררו כאן נאלצו לחפש דיור זול יותר ונדדו לרובע מונפרנאס שבדרום העיר. קהילת האמנים הגדולה הותירה ללא ספק את חותמה על הגבעה וגם היום האווירה התרבותית-אמנותית ניכרת במקום והקסם הכפרי המיוחד נשמר.

מפת הטיול

מפת מסלול הטיול במונמארטר. נא ללחוץ על המפה על מנת לפתוח אותה.
מפת מסלול הטיול במונמארטר. נא ללחוץ על המפה על מנת לפתוח אותה.

כנסיית הסאקרה-קר

הסיור שלנו מתחיל בתחנת המטרו ANVERS. מול היציאה מהמטרו אתם פונים צפונה ב Rue de Steinkerque ועד מהרה תצוץ לפניכם במעלה הגבעה כנסיית הסאקרה-קר הלבנה שנחנכה בשנת 1919 ואשר היום מהווה את אחד מסמליה המובהקים של פריז (למרות שתושבי המקום מעולם לא סבלו אותה כי היא סמלה בעיניהם את דיכוי הקומונה). מסביבתה של הכנסייה נשקף אחד הנופים המרהיבים ביותר של העיר והתיירים נוהרים לכאן בהמוניהם.

כנסיית הסאקרה קר. צילם: יואל תמנליס
כנסיית הסאקרה קר. צילם: יואל תמנליס

אם אתם בכושר פיזי טוב עשו את הדרך למעלה הגבעה ברגל באמצעות המדרגות הרבות, ואם אתם בכושר בינוני או שאתם רוצים לאגור כוחות להמשך הסיור אתם יכולים להיעזר בשירותי הרכבל שמשמאלכם תמורת כרטיס מטרו רגיל.

מבחינה אמנותית חזיתה של הכנסייה מעניינת למדי. במרכז נמצא פסלו של ישו שנחשב לפסל החשוב ביותר בבזיליקה כשמתחתיו פסלי פרשים מארד של ז’אן דארק ושל סן לואי מעשה ידיו של איפוליט לפבר.

תקרת הכנסייה מעוטרת בפסיפס הגדול ביותר בצרפת אשר גודלו מגיע לכדי 480 מ”ר. זהו פסיפס פרי יצירתו של לוק אוליבייה מרסון משנת 1922 והוא מתאר את ישו בהדרו. בעלי הכושר הגופני הגבוה שבינכם מוזמנים לטפס (בתשלום) באמצעות 234 מדרגות לולייניות אל כיפת הכנסייה בגובה 130 מטר ממנה יש תצפית נהדרת של 360 מעלות על פריז וסביבתה.

במידה ותרצו לקרוא עוד על הכנסיה אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על סקרה קר.

כיכר טרטר

ביציאה מהכנסייה נפנה מערבה באמצעות RUE AZAIS לעבר PLACE DU TERTRE. בדרכנו נחלוף על כנסיית סן פייר דה מונמארטר הקטנה והעתיקה הניצבת בצלה של כנסיית סאקרה-קר. בכנסייה הזאת קבורה אישתו של המלך לואי השישי, אשר הקימה כאן מנזר ובבית הקברות של הכנסיה ניתן לבקר רק יום אחד בשנה.

כיכר טרטר. צילם: יואל תמנליס
כיכר טרטר. צילם: יואל תמנליס

כיכר טרטר היא הכיכר המרכזית של הגבעה והיא מזוהה בעיקר עם האמנים שהחלו להציג כאן את עבודותיהם כבר במאה ה-19. כיום הכיכר גדושה בציירי רחוב אשר חלקם מתמחים בציורי צבע של הגבעה, ציירי דיוקנאות וקריקטוריסטים, ובבתי קפה. כמה עשרות כני ציור ופלטות צבעים מעניקים למקום אווירה אמנותית חופשית ונעימה והתיירים נוהרים לכאן בהמוניהם.

מוזיאון דאלי

בסמוך לכיכר טרטר ברחוב Poulbot מס’ 11 שוכן מוזיאון קטן שקירותיו שחורים והאווירה בו אפלולית. זהו מוזיאון סלוודור דאלי בו מצוי האוסף הגדול ביותר של דאלי בצרפת. מוצגות 330 עבודות של האמן הסוריאליסטי הספרדי כולל פסלים משונים, רישומים ורהיטים עתיקים. המוזיאון שופץ וחודש בשנת 2018. למי שביקר במוזיאון דאלי ליד ברצלונה התצוגה תראה קצת זניחה.

מוזיאון דאלי. צילם: יואל תמנליס
מוזיאון דאלי. צילם: יואל תמנליס

ניתן למצוא בה ציורים, ליטוגרפיות, רישומים, פסלים, חפצים ורהיטים בהם ספת “השפתיים” המפורסמת של דאלי. המוזיאון פתוח כל יום בין השעות 10:00-18:00. למידע נוסף וקניית כרטיס לחצו כאן

ליד המוזיאון רדו במדרגות היוצאות מכיכר דו קאלבר אל Rue Gabrielle ופנו ימינה כדי להגיע ל Place Emile Goudeau.

באטו-לאבואר

“באטו-לאבואר” השוכן בכיכר אמיל גודו הוא מקום שקט, צנוע ובלתי מוכר לתייר המצוי בפריז, אך עם היסטוריה אמנותית מעניינת. בתרגום לעברית Le Bateau Lavoir הוא ‘סירת כביסה’. המקום נקרא כך בשל היותו רעוע, מלוכלך ומתנדנד כמו ספינה ישנה.

באטו לאבואר. צילום: יואל תמנליס
באטו לאבואר. צילום: יואל תמנליס

המבנה היה בשעתו בית חרושת לפסנתרים ומאוחר יותר הוא שימש בתור קומונה של אנשי רוח ואמנים וזכה לתהילה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 כשהימים הפרועים בו מתוארים בספרים רבים. תנאי המחייה במקום היו ירודים למדי והדיירים חילקו ברז מים אחד ומיטות ספורות. מגוון אמנים התגוררו בבית הזה החל מ-1890, בהם הציירים פיקאסו, מודליאני, ואן-דונגן ומאטיס. כאן צייר פיקאסו בשנת 1907 את “העלמות מאביניון” שבישר את ראשית הקוביזם. המבנה הרעוע נשרף בשנת 1970 ולאחר שיפוצו המשיך לאכלס דירות אמנים וסטודיו.

במידה ותרצו לקרוא עוד על המקום אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על באטו לאבואר.

חזרו על עקבותיכם לכיוון כיכר טרטר, רדו עם Rue Norvins עד ל Place Marcel Ayme שם על דופן הקיר מחכה לכם סיפור מרתק.

האיש שבקיר

פריז 1943, מלחמת העולם השנייה, הסופר הצרפתי MARCEL AYME כותב סיפור קצר בשם LE PASSE MURAILLE (“חוצה הקירות”). גיבור הסיפור הוא דוטיול פקיד ממשלתי קטן בן 43, אשר מגלה לפתע שיש לו כוחות על טבעיים ושהוא מסוגל לעבור דרך קירות בתים.

האיש שבקיר. צילם: יואל תמנליס
האיש שבקיר. צילם: יואל תמנליס

כאשר סגן המנהל החדש במשרדו מתחיל להפר את שלוותו באמצעות הוראות ונהלים חדשים, הוא מנצל את המצב לכל מיני תרגילים, להתעללות בסגן המנהל, לשעשועים ולמתיחות קטנות. עד מהרה דוטיול נגרר למשחקי פשע, שוד יהלומים ובנקים, לבריחה משוטרים ולפרשיות אהבים. כשהוא נעצר ומושלך אל מאחורי סורג ובריח הוא מפעיל את יכולותיו ובורח מבית הכלא בנקל.

אך הכל מסתיים כשיום בהיר אחד הוא בולע כדור נגד כאב ראש, ולכדור הקטן והזניח לכאורה יש תופעת לוואי המפסיקה את היכולות שלו לחצות קירות. השפעת הכדור התרחשה בדיוק בעת שהיה בדרך החוצה דרך אחד הקירות והוא נשאר תקוע בתוך הקיר. את הפסל הנהדר יצר השחקן והאמן הנודע ז’אן מארה.

חלון שהוא יצירת אמנות

כשאתם יוצאים מהרחבה בה נמצא האיש שבקיר עצרו לרגע קטן של נוסטלגיה בבניין שמעבר לכביש בשדרות Junot מס’ 1. זהו מבנה קטן המשמש כתיאטרון (Theatre Lepic) ובו מצוי חלון עגול, מיוחד ומסתורי הנראה כמו יצירת אמנות משובחת ומקורית.

אחד החלונות היפים בפריז. צילם: יואל תמנליס
אחד החלונות היפים בפריז. צילם: יואל תמנליס

זהו אחד החלונות המצולמים ביותר והיפים ביותר בפריז.

כשאתם עם הגב אל החלון נמצא מולכם Rue Girardon לאחר הליכה קצרה מאוד תגיעו לפסלה המיוחד של דלידה.

פסל דלידה

הזמרת דלידה ממוצא איטלקי נולדה בשנת 1933 בקהיר ובשנת 1954 זכתה בתואר מלכת היופי של מצרים. בחייה הסוערים ניהלה רומנים רבים, בין היתר עם נשיא צרפת פרנסואה מיטראן ועם השחקן אלן דלון אתו שרה את הלהיט “פארולה פארולה” שזכה להצלחה בינלאומית רבה. דלידה התאבדה בשנת 1987 בגיל 54. פסלה המוצב בכיכר הנושאת את שמה הפך לאתר עליה לרגל של מעריציה. יוצר הפסל הוא האמן Alain Aslan.

אם תרצו לקרוא עליה עוד אתם מוזמנים לקרוא את כתבתה המקסימה של ד”ר אורנה ליברמן דלידה לנצח.

פסלה של דלידה. צילם: יואל תמנליס
פסלה של דלידה. צילם: יואל תמנליס

מול הפסל רדו באמצעות Rue L’abreuvior המקסים עם הנוף המרהיב לעבר הכנסייה. בקצה הרחוב נמצא בית הקפה הוורוד אחד מבתי הקפה הידועים של הגבעה. אם תציצו שמאלה תראו את קברט “הארנב הזריז” Le Lapin Agile – רבים מאמני הגבעה נהגו לבלות בקברט המיתולוגי הזה אשר שמו ניתן על ידי הצייר והקריקטוריסט אנדרה ז’יל שצייר על חזיתו ארנב שקופץ מתוך סיר בישול.

אחרי שהתרשמתם מהמבנה הישן של הקברט חזרו כמה צעדים על עקבותיכם ב – Rue des Saules ופנו שמאלה בפניה הראשונה.

מוזיאון מונמארטר

על מנת להתחבר להיסטוריה של הגבעה אפשרי ביקור קצר במוזיאון מונמארטר השוכן בכתובת: 12 Rue Cortot. המוזיאון משקיף על הכרם הזעיר של הגבעה הנמצא בסמוך. בעבר המבנה הזה שהוא העתיק ביותר ברובע שימש כמקום מפגש וסטודיו לאמנים בהם רנואר, אוטריו ודופי. היום המוזיאון מעניק למבקרים מבט כללי ונאמן על החיים בתקופה הבוהמית, הוא סוקר את תולדות מונמארטר מימי המנזרים ועד ימינו. תמצאו כאן בין היתר ציורים, כרזות, הדפסים, חפצים, ליתוגרפיות ומסמכים עתיקים, אוספים של טולוז לוטרק ומודליאני ואת האטלייה של הציירת סוזן ואלאדון.

מוזיאון מונמארטר. צילם: יואל תמנליס
מוזיאון מונמארטר. צילם: יואל תמנליס

אחד החדרים מוקדש לקאן קאן הצרפתי ובחדר אחר נמצא שחזור של קפה דה ל’אברבואר בו נהגו אמנים רבים לשבת ולשתות. אל תחמיצו את הגינה המרהיבה של המוזיאון. פתוח מדי יום בין השעות 10:00-18:00.

במידה ותרצו לקרוא עוד על המוזיאון ולקבל מידע היסטורי ופרקטי, אני ממליץ בחום על הכתבה על מוזיאון מונמארטר באתר.

ביציאה מהמוזיאון חזרו ל Rue des Saules פנו ימינה ל Rue Norvins ומיד שמאלה ל Rue Lepic אחד הרחובות המעניינים בגבעה.

מולן דה לה גאלט

ברח’ לפיק 77 תמצאו את אחת משתי טחנות הרוח שנותרו במונמארטר. הטחנה שנבנתה בשנת 1622 משמשת היום כמסעדה מפורסמת בשם מולן דה לה גאלט. היא שימשה בעבר כקברט וכאולם ריקודים מבוקש. אמנים רבים נהגו לבקר במקום ורנואר הגדיל לעשות כשהנציח את הטחנה בציור שזכה לפרסום עולמי תחת השם: “מחול במולן דה לה גאלט” המוצג במוזיאון ד’אורסיי.

מולן דה לה גאלט. צילם: יואל תמנליס
מולן דה לה גאלט. צילם: יואל תמנליס

בהמשך הרחוב בבית מס’ 54 התגורר ואן גוך בשנים 1886-1888 בדירה בקומה השלישית שהייתה שייכת לאחיו. בכניסה לבניין תוכלו לראות שלט מיוחד שמנציח את עובדת מגוריו של ואן גוך במקום.

תמשיכו לרדת מזרחה עם רח’ לפיק ועם המשכו Rue des Abbesses עד שתגיעו לכיכר Abbesses שם נמצא קיר האהבה.

קיר האהבה

קיר האהבה, או ליתר דיוק קיר ה”אני אוהב/ת אותך”, ממוקם משנת 2000 בגינה קטנה בסמוך למטרו ABBESSES. הקיר שמידותיו 10 מטרים אורך ו- 4 גובה עשוי מ- 612 אריחי קרמיקה כחולים ועליהם המשפט “אני אוהב/ת אותך” בלמעלה מ-200 שפות שונות ובכלל זה גם בעברית וביידיש. הרעיון הוא של פרדריק ברון שרצה להביע כך את אהבתו לאשתו.

קיר האהבה. צילם יואל תמנליס
קיר האהבה. צילם יואל תמנליס

הביצוע הופקד בידי האמנית קלייר קיטו. פרדריק ברון אסף את המשפטים במשך למעלה משנתיים. האותיות העבריות מופיעות על הקיר מספר פעמים הן בעברית והן ביידיש. ברון הצהיר שהוא יודע שהשתרבבו מספר שגיאות בשפות השונות אולם מבחינתו זה עניין חסר חשיבות שלא פוגעת ביצירתו המיוחדת. מעל הקיר מופיעה דמות נשית בשמלה כחולה.

אם תרצו לקרוא עוד על הקיר הזה אתם מוזמנים לכתבתה של רותי שמעוני מונמרטר – קיר האהבה ותעלומת האישה שעל הקיר – בגן הסמוי.

חזרו באמצעות Rue des Abbesses לכיוון מערב עד ל- Avenue Rachel שם תמצאו את הכניסה לבית הקברות של מונאמרטר.

בית הקברות של מונמארטר

בית הקברות של מונמארטר. צילום: יואל תמנליס
בית הקברות של מונמארטר. צילום: יואל תמנליס

בית הקברות של מונמארטר הוא השלישי בגודלו בפריז (אחרי פר-לשז ומונפרנאס), בעבר היו במקום מכרות גבס. נטמנו כאן אומנים גדולים שמתו מאז תחילת המאה ה-19.

קבורים כאן בין היתר: אמיל זולא (זהו קברו המקורי שנשמר, אך אפרו הועבר בהמשך לפנתיאון), המלחין הקטור ברליוז, המלחין ז’ק אופנבאך שהלחין את מנגינת הקאן קאן המפורסמת, המשורר הגרמני היינריך היינה, הבמאי פרנסואה טריפו, הזמרת דלידה, הצייר אדגר דגה, הסופר אלכסנדר דיומא הבן, השחקנית ז’אן מורו, לה גולו רקדנית הקאן קאן שהייתה “מלכת” מונמארטר ודוגמניתו הראשית של הצייר טולוז לוטרק, הצייר גוסטב גיומה, ניסים דה קמונדו, הזמרת פראנס גל ובעלה המוזיקאי מישל ברז’ה.

המקום העצוב הזה אפוף זיכרונות ממונמארטר הפעילה והתוססת של הימים ההם. אם תרצו לקרוא עליו עוד, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה על בית הקברות של מונמארטר.

ביציאה מבית הקברות פנו לכיוון כיכר דה קלישי, ושם שמאלה בבולבאר דה קלישי. עד מהרה תראו משמאלכם את המולן רוז’.

מולן רוז’

המולן רוז'. צילום: יואל תמנליס
המולן רוז’. צילום: יואל תמנליס

אחד ממועדוני הלילה הידועים ביותר בעולם הוא מועדון המולן רוז’ (Moulin Rouge) הוותיק והטוב שנפתח בשנת 1889 ליד כיכר בלאנש. היום נערכים כאן מופעי ריקוד הקנקן הצרפתי הידוע, בו הרקדניות מניפות רגליים ארוכות כלפי מעלה כשהן לבושות בתלבושות נוצצות ובסביבתן תפאורה יוקרתית. המופע כולל תאורה ממוחשבת, מגוונת וקסמים.

כוכבים רבים הופיעו בו בעבר, כמו: מוריס שובלייה וג’וזפין בייקר. הצייר טולוז לוטרק נמנה על לקוחותיו הקבועים של המועדון שהיה בשיא האופנה בתקופת הבל-אפוק. לוטרק נהג לצייר את אולם המופעים הראשי ואת רקדניות המועדון במופעים פרועים וססגוניים. בשנת 2001 יצא סרט מוסיקלי בשם מולן רוז’ שעסק בעלילות המועדון במאה ה-19. הסרט זכה להצלחה רבה ותרם רבות ליחסי הציבור של הקברט העתיק והעניק לו תנופה מחודשת.

במידה ותרצו לקרוא עוד על המקום אתם מוזמנים להיכנס לדף המולן רוז’.

כאן מסתיים סיורנו. מקווה שנהנתם. אם תרצו ללמוד עוד על המונמארטר אתם מוזמנים להיכנס לעמוד מונמארטר שבאתר.

מסלולי טיול נוספים במונמארטר

תוכלו למצוא אותם, יחד עם עוד לא מעט המלצות ומידע תיירותי חשוב, בדף מונמארטר למטייל.

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!