סקוור מונתולון – פינת חמד פריזאית עם סיפור מרתק
מאת ד"ר אורנה ליברמן

סקוור מונתולון. צילם: צבי חזנוב
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

ברובע התשיעי של פריז, בין מטרו קאדה (Cadet) למטרו פואסונייר (Poissonnière), נמצאת פינת חמד ירוקה, נטועת מדשאות, פרחים ועצים – ירגזים כחולים עפים בין ענפיהם, שבנייני פאר בורגניים, אוסמניים, משקיפים עליה מכל עבר. זהו סקוור מונתולון. שני עצי דולב מזרחיים, בני למעלה ממאה שנה, מיתמרים לגובה של 30 מטר, מהמדשאה המרכזית.

ממתקני השעשועים לילדים וממגרש טניס השולחן למבוגרים עולים בימים יפים צעקות הנאה וקולות צחוק. שבכה בסגנון לואי-פיליפ מקיפה את המתחם, שהינו בן 4,571 מטרים רבועים. מיצב המציג קבוצת פסלים של חמש נשים צעירות, צוהלות ומחובקות, במיטב מחלצותיהן, בתסרוקות מעוצבות ובכובעים מהודרים, מעשיר את הכיכר. גם מאחור מהווה המיצב חגיגה לעינים: קימוריהן של העלמות, שכמו מתנועעות בחן, מסותתים בקפידה.

סקוור מונתולון בשנת 1900. מקור צילום אתר .lartnouveau.com
סקוור מונתולון בשנת 1900. מקור צילום: אתר .lartnouveau.com

סקוור מונתולון – מקום מגוריהם של תלייני פריז

בנייתו של הסקוור החלה בשנת 1863, בעת סלילתו של רחוב לאפייט, שבו נמצאת גלרי לאפייט, בית הכלבו היוקרתי והמפורסם. שנה לאחר מכן, הושלם הסקוור על ידי המהנדס, ז'אן-שארל אלפאן (Jean-Charles Alphand) שנקרא לסייע לברון אוסמן בהקמת האזורים הירוקים של פריז (אלפאן עיצב רבים מהפארקים של העיר כמו גני שאנז אליזה ויער בולון), ונפתח לציבור.

ב-1981 נערכו בו עבודות שיפוץ נרחבות ומאז הוא מתוחזק ומטופח בקביעות. הסקוור נקרא על שם ניקולא דה מונתולון (Nicolas de Montholon 1736-1809), מדינאי ושופט, שהתגורר באחוזה עירונית לידו. על שמו נקרא גם רחוב דה מונתולון הסמוך.

סקוור מונתולון היה שייך לגניה של אחוזתו העירונית של התליין הרשמי של פריז, שארל סנסון, השני בשושלת, בתקופה שרובע זה של פריז, שהיה מחוץ לשעריה, נקרא עדיין לה נובל פרנס, "צרפת החדשה". שארל סנסון היה בן למשפחת התליינים המפורסמת שפעלה בפריז מ-1688 עד ל-1847.

אביו, שנקרא גם הוא שארל סנסון, הראשון בשושלת, היה קצין מהעיר רואן, בנורמנדי, שנישא לבתו של תליין העיר, מרגריט, והפך לעוזרו. שנים אחדות לאחר הולדת בנו, עם פטירת אשתו מרגריט, עבר שארל סנסון לגור בפריז שבה המשיך בעיסוקו כעוזר לתליין הראשי. לאחר שזה האחרון פוטר בגין סרסרות, שנה מאוחר יותר, מונה שארל סנסון במקומו למשרת התליין וכך הפך להיות לראשון בשושלת. החל משנת 1688, כשהוא בן 15, שארל סנסון השני מסייע לאביו, שארל סנסון הראשון, במלאכת התליינות.

אחד הבתים היפים שצופה אל סקוור מונתולון. צילם: צבי חזנוב
אחד הבתים היפים שצופה אל סקוור מונתולון. צילם: צבי חזנוב

ב-1699 התפטר שארל סנסון הראשון ממשרתו ונשא לאישה את אחותו הבכירה של התליין של העיר מלאן. בנו המשיך להיות עוזר תליין עד לבגירותו, בגיל עשרים, ב-1701, שנה שבה מונה לתליין, אך את כתב המינוי הרשמי קיבל רק לאחר פטירת אביו, בשנת 1707. באותה שנה נשא לאישה את אחותה של אמו החורגת, אשתו השנייה של אביו (אחותו השנייה של התליין של העיר מלאן).

לאחר פטירתו, ב-1726, וקבורתו ברוב הדר וכבוד בכנסיית סן לוראן, נישאה אלמנתו לממלא תפקידו, "העוצר". וזאת עד שהגיע בנה בן השבע, שארל ז'אן-באטיסט סנסון, לבגירותו, שנה שבה מסר לו אביו החורג את משרת התליין. וכך כאמור נמשכה המסורת המשפחתית עד ל-1847, שנה שבה פיטר שר המשפטים את האחרון והשישי בשושלת, אנרי-קְלֵמן סנסון, שהיה רשום ברשימת ההומוסקסואלים במטה משטרת פריז.

הוצאתו להורג של לואי ה-16
הוצאתו להורג של לואי ה-16

אנרי-קלמן סנסון היה מהמר מושבע ומבקר קבוע בבתי הקזינו. מכיוון שלא היה באפשרותו לשלם את חובותיו הרבים, נכלא בבית סוהר ומשכן את… כלי עבודתו, המערפת (גיליוטינה). בהתערבות שר המשפטים דאז, שנטה לאנרי-קלמן סנסון חסד, שוחרר זה מבית הסוהר והמשיך בתפקידו. אך שר המשפטים, שחלק כנראה עם אנרי-קלמן את נטיותיו המיניות, נאלץ להתפטר. שר המשפטים החדש, שתפס את מקומו, מיהר לפטר את אנרי-קלמן מתפקידו ולמנות במקומו תליין חדש, שלא היה בן למשפחה המפורסמת.

שארל אנרי סאנסון. התליין שהוציא להורג את לואי ה-16
שארל אנרי סאנסון. התליין שהוציא להורג את לואי ה-16

ספר זכרונותיו של אחרון התליינים לבית סנסון, שהיה כה שונה משאר בני משפחתו, נכתב על ידי שני סופרי צללים, ביניהם אונורה דה בלזק, וכלל נאום מרגש נגד עונש המוות. אנרי-קלמן סנסון (1799-1889) קבור בבית הקברות מונטמרטר, חלקה מס' 20, יחד עם אביו, אנרי סנסון (1767-1840), וסבו, שארל-אנרי סנסון (1739-1806), שהיה הראשון שהשתמש במערפת (אך עוד הספיק להשתתף בעינוייהם הרשמיים של פושעים שנחשבו גדולים במיוחד שהיו נהוגים קודם לכן, בכיכר העירייה).

שארל-אנרי סנסון היה זה שהוציא להורג את לואי ה-16 ועוד רבים אחרים, ביניהם ממיטב המהפכנים. ובאשר למארי-אנטואנט, הדעות חלוקות. לפי הגרסה המקובלת, שארל-אנרי, האב, שהוביל את המלכה האומללה אל המוות, עשה סימן לבנו, אנרי, להזדרז ולבצע את המלאכה כדי לא להאריך את יסוריה של הנידונה המפורסמת (לא בכדי קבורים האב והבן יחד).

קתרין הקדושה או אתר ההיכרויות של ימי הביניים

לאנרי היה אגב אח, גבריאל, גאוותן מושבע, שכאשר הניף את ראשו של אחד הערופים לפני קהל הצופים, מעד, נפל, שבר את מפרקתו ומת בו במקום, כשידו עדיין אוחזת בשלל. מוטיב הראש הערוף מקשר כחוט סמוי בין משפחת התליינים, בעליה לשעבר של הכיכר, לדמותה של קתרינה הקדושה, המונצחת דרך פסליהן של "הקתרינות הקטנות", בנות חסותה. בשנת 1913 רכשה עיריית פריז את מיצב השיש המקשט את סקוור מונתולון, קתרינה הקדושה, שפוסל בשנת 1908 על ידי האמן ז'וליאן לורייה (Julien Lorieux)  בבסיס הפסל כתוב: קתרינה הקדושה, לפועלת הפריזאית.

קתרינה הקדושה, לפועלת הפריזאית. צילם: צבי חזנוב
קתרינה הקדושה, לפועלת הפריזאית. צילם: צבי חזנוב

חמש פועלות פריזאיות, צעירות ורווקות, עומדות ללכת, אם כן, לנשף קתרינה הקדושה, ב-25 לנובמבר, כשהן לבושות בחליפות וחבושות בכובעים. רבות מהפועלות נותרו עדיין רווקות בגיל 25, וכך התעגן והתחזק המנהג, בקרב התופרות והכובעניות – השכבות הצנועות של החברה, שעדיין לא נישאו, לצאת מהחנויות ומבתי המלאכה, וללכת לרקוד ביום קתרינה הקדושה, הזדמנות לפגוש סוף סוף בבעל מתאים.

הריקודים התחילו במקום העבודה, נמשכו ברחוב והסתיימו בנשף. ראשיתו של המנהג נעוצה בימי הביניים וקשורה להערצתן של הרווקות לקתרינה הקדושה, פטרונית הנשים הלא נשואות, שמתפקידה היה להגן עליהן מפני פגיעה בתמימותן (קתרינה, מ-קתרוס, טהור, ביוונית, שממנה גם קתרזיס, שפירושה טיהור). קתרינה הקדושה מאלכסנדריה הוצאה להורג, לפי המסורת, כשהייתה בת 18, על ידי הקיסר מקסנטיוס ב-25 בנובמבר 307, בעריפת ראש, משום שסרבה לחיזוריו.

האגדה מספרת שקתרינה, בתו של מושל אלכסנדריה, ראתה בחזונה את ישו וזה, שהתרשם מחוכמתה ותומתה, נישא לה בנישואים מיסטיים (דהיינו, נישואים רוחניים – הכלה שותפה ליסוריו של ישו ומקדישה לו את חייה ומותה).

קתרינה הקדושה, לפועלת הפריזאית, מבט מאחור. צילם: צבי חזנוב
קתרינה הקדושה, לפועלת הפריזאית, מבט מאחור. צילם: צבי חזנוב

הנסיכה קתרינה היפהפיה הייתה גם חכמה ומלומדת והביסה בנימוקיה ובטיעוניה את מתנגדי הנצרות. הקיסר מקסנטיוס הזמין חמישים פילוסופים ואנשי רוח מרחבי תבל כדי שיתעמתו עם הבחורה החכמה אך אלה נפלו בשבי הגדיה והקשיה ועברו לנצרות. מקסנטיוס העלה אותם למוקד והציע לקתרינה לעבור לגור בארמונו כאשתו השנייה. זו סרבה, כמובן, ואז היכה אותה הקיסר בווי ברזל והשליכה לצינוק אפל בלי מזון למשך תריסר ימים.

אשתו של הקיסר וראש הצבאות, מאהבה, ביקרו את האסירה וראו כיצד מלאכי שרת חובשים את פצעיה באור מזהיר. המלכה, מאהבה וחייליו עברו לנצרות. יונה לבנה האכילה את קתרינה במזון אלוהי במשך כל ימי שהותה בצינוק. כשחזר הקיסר ממסעותיו, גילה את קתרינה כשהיא מלבלבת ופורחת והציע לה שוב להיות בת זוגו השנייה.

קתרינה סרבה כמובן בנימוק שישו הוא אהובה היחיד. ארבעה גלגלים משוננים ומסומרים עמדו לקרוע את בשרה אך מלאך משמים שבר את כולם בכוח כה גדול עד שארבעת אלפים עובדי אלילים נהרגו בסערה. המלכה, מאהבה הגנרל וחייליו, שהודו כולם בהתנצרותם, הוצאו להורג. מקסנטיוס האלמן מציע שוב נישואים לקתרינה והפעם גם את כס הקיסרית הפנוי.

זו מסרבת שוב ונידונה לעריפת ראש. לתפילתה עונה בת קול: בואי, אהובתי, כלתי, יפתי, שערי השמים פתוחים לפנייך! סילון חלב, במקום דם, נבע מצווארה המותז. מלאכי שרת ירדו ממעל, העבירו את גופתה להר סיני, מרחק של יותר מעשרים ימי מסע, וקברוהו בכבוד ובהדר. והאגדה ממשיכה ומספרת שמעצמותיה נובע בלי הרף שמן צח ופלאי המביא מזור ומרפא לגופם של כל החולים.

מנזר סנטה קתרינה, שהוקם במאה ה-6, במרכזו של חצי האי סיני, מקום קבורתה, לפי המסורת, נושא את שמה וקיים עד היום. נזיריו הם שומרי קברה הנאמנים של הנסיכה הקדושה.

פסלה של קתרינה הקדושה בגומחה בפינת רחוב דה לרי ורחוב פואסונייר. מקור צילום וויקיפדיה.
פסלה של קתרינה הקדושה בגומחה בפינת רחוב דה לרי ורחוב פואסונייר. מקור צילום: ויקימדיה

כל שנה, בחגה של הפטרונית, החל מהמאה ה-10, היו הצעירות הרווקות מגיעות בתהלוכה לפסליה כדי לקשטם בכובע, בסרטים ובפרחים, בטקס חגיגי. אלה שנישאו, היו עוזבות את אגודת הרווקות, כדי להשאיר לחברותיהן את הזכות לחבוש בכובע את פסלה של קתרינה הקדושה ולבקש ממנה את הזכות לאהוב ולהתחתן.

לנשף היו מגיעות הצעירות בכובעים מקוריים עטורי סרטים בירוק וצהוב כדי למשוך את תשומת לבם של הבחורים הפנויים. החל משנות העשרים נערך כל שנה בחג קתרינה הקדושה טקס חגיגי בכנסיית נוטר-דם-דה-בון-נובל ברובע השני של פריז, לה סנטייה, שבבתי המלאכה המרובים בו שקדו התופרות והכובעניות על מלאכתן. אלה יצאו גם לקשט בפרחים ולחבוש בכובע את פסלה של קתרינה הקדושה שנמצא בגומחה בין רחוב דה לרי לבין רחוב פואסונייר.

מסיבות ותהלוכות אורגנו גם על ידי בתי האופנה שהעניקו מתנות, עוגות ומשקאות לעובדיהן הרווקות. המעצבות הצעירות התחרו ביצירתיותן בהתקנת מלבושים וכובעים ססגוניים ויוצאי דופן, כיד הדמיון הטובה עליהן, וחבר שופטים העניק פרסים וציונים לבולטות שבהן.

הפסלים בסקוור מונתולון

מנהג הטקסים הרשמיים הלך ופחת עם הזמן אך הביטוי Coiffer Sainte-Catherine "לחבוש בכובע את קתרינה הקדושה", המתייחס לבחורה בת 25 עד 30 שעדיין לא נישאה, נשאר גם נשאר בשפה הצרפתית. פסליהן של חמש "הקתרינות הקטנות", המיצב המוקדש לאומניות הפריזאיות, הונח בסקוור מונתולון ב-1923.

ז'ולייאן לורייה, הפסל, שנולד ב-1876 בפריז ונפטר ב-1915 בטול (חבל אלזס-לורן) כשהוא בן 38 בלבד, לא זכה להשתתף בטקס המשמח. האמן, שנודע גם בתחריטיו על גבי מדליות ואבני חן, השתתף בתערוכות רבות וזכה בשלל פרסים, נועד לעתיד מזהיר. אך ב-1914 גויס, וב-20 באפריל, 1915, נפגע מרסיס פגז בראשו. עשרה ימים מאוחר יותר נפח את נשמתו בבית חולים שבו אושפזו פצועי הקרבות.

אוגוסט ניקולא קאאן, נשר ופרס נאבקים על דוב מת. מקור צילום: ויקימדיה
אוגוסט ניקולא קאאן, נשר ופרס נאבקים על דוב מת. מקור צילום: ויקימדיה

מלחמת העולם השנייה והכיבוש הנאצי הטביעו חותם ניכר עוד יותר על סקוור מונתולון. שני פסלים מברונזה שהוצבו בו בסוף המאה ה-19 נשלחו להתכה ב-1942:  נשר ופרס נאבקים על דוב מת (Aigle et vautours se disputant un ours mort) של אוגוסט ניקולא קאאן (1821-1894 Auguste Nicolas Cain). זהו מיצב ענק מעל מזרקה (שאינה קיימת עוד, כמו הפסל עצמו) של הפסל קאאן שהתמחה בפסלי חיות מונומנטליים.

הפסל השני, שאינו קיים עוד, נקרא מטבע של קוף (Monnaie de singe) של פרנסואה לוראן-רולר (François-Laurent Rolard 1842-1912). הפסל מציג אמן-רחוב המחזיק חישוק עם קוף שעל צווארו תלוי קתרוס. בידו השמאלית של הלהטוטן מצויה קונכייה לאיסוף כסף.

מטבע של קוף של פרנסואה-לוראן רולר (1842-1912). מקור צילום וויקיפדיה
פרנסואה-רולאן רולר, מטבע של קוף. מקור צילום: ויקימדיה

במאה ה-13 חויבו חוצי הגשר מעל הסן, לה פטי-פון (כיום לה פטי-פון-קרדינל-לוסטיז'ה), לשלם מס. פטורים ממנו היו רק מאלפי הקופים ששילמו בלהטוטיהם. מכאן הביטוי הצרפתי " לשלם במטבע של קוף" (Payer en monnaie de singe), שפירושו היה במקור לשלם בטובות הנאה ואילו כיום משמעותו היא להונות, להתחמק מתשלום. למרבית המזל מצויים בשוק האמנות גרסות רבות אחרות של אותה יצירה, כמו גם יצירות אחרות של פרנסואה-לוראן רולר.

שלט המנציח את ילדי צרפת היהודים שנרצחו על ידי הנאצים. צילם צבי חזנוב
השלט המנציח את ילדי צרפת היהודים שנרצחו על ידי הנאצים. צילם: צבי חזנוב

המבקר הקשוב בסקוור מונתולון אינו יכול שלא להיתקל בשלט, אחוז בשבכה, מטעם עיריית פריז, המנציח קרבנות אחרים של הטירוף האנושי, ילדי צרפת היהודים שנרצחו במחנות המוות. השלט פונה אל תושב המקום או אל עובר האורח ומזכיר לו שיותר מאחד עשר אלף ילדים יהודים שהתגוררו בצרפת נעצרו על ידי משטרת ממשל וישי ששיתף פעולה עם הכובש הנאצי בשנים 1942-1944, נשלחו למחנות המוות ונרצחו. שלושים מילדי הרובע התשיעי שנרצחו לא הגיעו אפילו לגיל בית הספר.

שמותיהם של התינוקות חרותים על השלט המבקש מקוראו לחקקם בזכרונו. מקום קבורה אחר לא יהיה להם.

כמה מילים על ד"ר אורנה ליברמן

אורנה ליברמן, בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות, המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה, לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ"ך דרך שפתו.

ד"ר אורנה ליברמן חקרה ומצאה שכל מילה ומילה בעברית מביעה גם את ההפך שלה: לכל מילה יש תאומה מנוגדת. רוע הוא גם רעות, נעווה הוא גם נאווה, שר הוא גם רש. פרטים והסברים על תופעת כפילות השפה ומשמעויותיה בבלוג, הכולל גם לא מעט רשומות על תרבות צרפת ותרבויות אחרות. כך מאחד הבלוג את שתי אהבותיה הגדולות של אורנה, העברית והצרפתית.

התרבות הצרפתית תופסת מקום נכבד בחייה וכתבותיה הרבות והמגוונות באתר "פרנקופילים אנונימיים" ממחישות את קשת הנושאים בהם היא מתעניינת ואותם היא חוקרת.

שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

הודעה חשובה לסיום...

פרנקופילים יקרים שלי, אם במקרה אתם באמצע תכנון טיול לצרפת ובא לכם לפרגן, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך הקישורים באתר.

מבטיח לכם שההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק עמלה קטנה שתעזור להחזיק את האתר באוויר.

הקישורים למלונות ולכרטיסים פזורים בכל האתר (בהתאם לרלוונטיות שלהם), אולם על מנת להקל עליכם ריכזתי את כולם בשני הדפים הללו:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

צבי חזנוב

הרצאות על תרבות צרפת שיכולות לעניין אתכם

כבר ביקרתם בקבוצות הפייסבוק שלי?

תמצאו שם לא רק אותי אלא גם פרנקופילים כמוכם שישמחו לענות לכל שאלה שלכם

5 תגובות

  1. עוד הוספה מרגשת בנוגע לפסל אוגוסט ניקולא קאאן שמצאתי בספר
    Les Œuvres et les Hommes
    היצירות והאנשים, של
    Jules BARBEY D'AUREVILLY.

    הפסל נפטר בגיל 72 מדלקת גרון שממנה סבל במשך זמן מה ולפני פטירתו ביקש מבניו להוריש את יצירתו האחרונה, נשר ופרס נאבקים על דוב מת, לעיריית פריז כדי שתציב אותה בסקוור מונתולון, שבו נהג לשחק כשהיה ילד. הבנים מילאו אחרי רצונו של אביהם והפסל הוצב אכן במקום.

    לפני כן, הספיקה עוד היצירה להישלח לסלונים של 1890 ו-1891 ולאחר מכן לתערוכה בשיקגו בה נחלה הצלחה גדולה.

    קאאן נהנה מהצלחה גוברת והולכת במשך ארבעים שנות קריירה. המטילים בגנים ובפארקים של פריז והסביבה מכירים את פסלי החיות הענקיים והמרשימים שלו בגן הטווילרי, בגן לוקסמבור, בפארק של טירת שנטיי ועוד ועוד (גם בחו"ל, פילדלפיה, אורן).

    עד כאן מה שמצאתי ואני מוסיפה שכמה חבל שהיצירה כבר לא קיימת. כל כך מרגש לדעת שלפני מותו חשב הפסל על ילדותו וזכרונותיו מסקוור מונתולון ורצה להביע למקום את תודתו.

  2. אורנה, כתבה מסקרנת ומרתקת! נהניתי מכל פִּסקה, בין אם היא אגדה ובדיה או עוּבדה ומציאוּת.

    1. התגובה למעלה שהועלתה על ידי צבי חזנוב נכתבה על ידי הצלם Drew Tal.
      ועתה ברצוני להעלות את תגובתו של עמירם צברי, אחד משלושת מנהלי קבוצת אתנאום, מדריך תיירים:
      אהבתי את סיפורם של התליינים! ואת הקתרינות. אם זכרוני אינו מטעני, לקתרינה הייתה גם השפעה על ז׳אן ד׳ארק. תודה אורנה, יופי של מאמר.
      סוף ציטוט. התפעלתי מהיידע של עמירם ובדקתי. ז'אן דארק שמעה אכן את קולותיהן וראתה את מראן של שתי בתולות: קתרינה הקדושה מאלכסנדריה ומרגרטה הקדושה מאנטיוכיה. יצא ספר על השפעותיהן של שתי הקדושות על דרכה של ז'אן דארק:

      LES DEUX VOIX DE STE JEANNE D´ARC, STE CATHERINE D´ALEXANDRIE, STE MARGUERITE D´ANTIOCHE

      ROUSSOT (Jean-Baptiste)
      http://www.chire.fr/A-129433-les-deux-voix-de-ste-jeanne-d-arc-ste-catherine-d-alexandrie-ste-marguerite-d-antioche.aspx?fbclid=IwAR31fXe3I080dtOkl0qkPeFerFEjwr2AJz31pyNsVPj1RKyepNEwXKK2eX8
      מה שלא כתבתי במאמר הוא שבסקוור מונתולון, אליו נקלעתי במקרה תוך שיטוט ברובע ה-9, זכיתי לחוויה מיסטית ואולי שמעתי קולות וראיתי בעיני רוחי מראות בעקבותיה של ז'אן דארק…

       

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

האתר פרנקופילים אנונימיים נוצר בשנת 2013. האתר כולל בין השאר מספר הפניות לתוכניות שותפים ותוכן שיווקי שנבחר בקפידה. כל זכויות הקניין הרוחני בתכנים המופיעים באתר, לרבות לוגו, שם האתר, עיצוב האתר, תמונות, קבצים גרפיים, טקסט ו/או כל חומר אחר, שייכות לי (צבי חזנוב) או לצד שלישי שהתיר לי לעשות בהם שימוש. עיצוב אתר: אורן גבעוני
This blog is a member of the Israeli Travel Bloggers group.
צבי חזנוב (הפרנקופיל)
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.