ניווט מהיר בכתבה
הרשו לי להתוודות בפניכם. עד לא מזמן כל פעם שמישהו היה אומר לי שהוא רוצה ללכת למופע במועדון מולן רוז’ (Moulin Rouge) שבפריז, הייתי נוחר בבוז. בעיני (ובעיני רוב תושבי פריז) המולן רוז’ היה סוג של מלכודת תיירים בנאלית, אשר ממשיכה למשוך תיירים מכל העולם בזכות העבר המפואר, שבמרכזו עמדו ריקוד הקאן קאן המפורסם וציוריו של טולוז לוטרק.
אולם לפני מספר חודשים משהו בגישה שלי התחיל להשתנות. הכל התחיל כשבניתי את דף הקברטים והמופעים בפריז. במהלך חיפוש החומר לגבי האטרקציות נתקלתי בכל מיני סרטונים של המופע שמתרחש במולן רוז’ והנה אחד מהם:
https://youtu.be/V66X7EIAnoY
אז נכון, מדובר בסרטון פרסומת אמריקאי חלקלק. אולם, משהו בפאר והזוהר שהוצג שם הרשים אותי וגרם לי למחשבות שניות שאולי אני מפספס כאן משהו. אז בפעם האחרונה שהייתי בפריז החלטתי ללכת לשם לחוות על בשרי, אחת ולתמיד את מה שהמקום הזה יכול להציע. מכיוון שאינני סומך על עצמי אחרי אחרי חצי בקבוק שמפניה הייתי זקוק למישהו שיעזור לי להתמודד עם גודל המעמד. לשמחתי נתן אברגרין, אשר כותב באתר על ענייני אופנה וקניות הסכים לעזור לי. וכך יחד התייצבנו ערב אחד במולן רוז’ מלווים בידידי לירן הוטמכר, אשר סיפק לנו תמיכה מוראלית ועזר לי לגלות את רובע פיגאל המתחדש (אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).
חמוש בחברה טובה וסקרנות נעמדתי בתור לכניסה מחכה שיכניסו אותי למופע המיתולוגי…
ההיסטוריה של מולן רוז’
וכאן הרשו לי להשאיר אותכם טיפה במתח לגבי מה קרה אחר כך ולספר, לטובת אלו שאינם מכירים, מעט על מולן רוז’‘.
מועדון המולן רוז’ נקרא על שם טחנת הרוח האדומה, אשר נמצאת על גגו והפכה לסמלו המסחרי. המקום נפצח על ידי האמרגן ז’וזף אולר בשנת 1889, השנה בה נפתח מגדל אייפל למבקרים. פריז של אותה שנה הציגה תערוכה עולמית שציינה 100 שנה למהפכה ובאופן טבעי משכה מליוני תיירים, אשר חיפשו בידור בערבים. ואכן, ז’וזף אולר הציע להם בידור שהם והדורות הבאים לא ישכחו!
בואו נתחיל עם ריקוד הקאן-קאן שהפך לסמל המסחרי של המועדון בזכות רקדניות דוגמת לה גולו (La Goloue), שהיה הכינוי של הרקדנית לואיז וובר, או ג’יין אבריל (Jane Avril). תוסיפו למופעי הריקוד המפורסמים גם שורה ארוכה של בדרנים בהם מיסייה שוקולד, קוסמים ואפילו פלצן “מקצועי” שיכל “לנגן” את המרסייז ותבינו מדוע המקום הפך מהר מאוד למיתוס.
בניגוד להרבה מקומות אחרים שהוקמו באותה תקופה, אשר קמו בקול שאגה ונעלמו אחרי אי אילו שנים בקול דממה דקה המולן רוז’ המשיך להצליח. וכך החלו להופיע בו זמרים וזמרות, שהפכו לכוכבי על בשמי המוזיקה הצרפתית. הדוגמא הטובה ביותר היא הזמרת מיסטינגט (Mistinguett), אשר במהלך שנות ה-20 יצרה כאן כמה מלהיטיה הגדולים ביותר דוגמת Ça c’est Paris.
וכך עם השנים המשיך מועדון מולן רוז’ לצבור עוד ועוד יוקרה בזכות מבצעים מפורסמים דוגמת דלידה ואפילו שארל אזנבור שהופיע שם מספר פעמים במהלך הקריירה הארוכה שלו. לצד הזמרים המפורסמים שהופיעו התפרסם המועדון בזכות המופעים הראוותניים שלו המכילים כמות עצומה של רקדנים ורקדניות. שמו של כל מופע במולן רוז’ מתחיל תמיד עם האות F (המופע הנוכחי נקרא Féerie והוא רץ משנת 1999). הסיבה לכך היא האמונה התפלה שמופעים ששמם מתחיל עם האות F תמיד יצליחו, בזכות הצלחת המופע Frou Frou.
ועם הצלחה, כידוע, לא מתווכחים. ועכשיו נחזור אלי ואל נתן שעומדים בפתחו של המועדון ומוכנים לברר אחת ולתמיד, האם באמת מדובר במופע כל כך מוצלח, הצגה סכרינית לתיירים ואולי שניהם?
חווית המולן רוז’ שלי
אחרי שהצגנו את זוג הכרטיסים שלנו לשומר בכניסה הוכנסנו אחר כבוד למעין אולם המתנה. שם זכינו לחוויה בריטית אותנטית לחלוטין. כן גבירותיי ורבותיי, אין זו טעות ומיד אסביר לכם.
כידוע הספורט הלאומי באנגליה איננו כדורגל, כפי שבוודאי רובכם חושבים, אלא עמידה בתור. כשבריטי רואה שני אנשים עומדים אחד מאחורי השני מיד יש לו דחף מעט מזוכיסטי להצטרף אליהם וליצור תור יפה, שמתקדם לו בקצב מארש איטי. וזה בדיוק מה שתקבלו במולן רוז’ שם התור מתפתל לו לאיטו בין שני אולמות עד אשר יכניסו אותכם לאולם הראשי. האמת היא שבעוד התור בהתחלה די משעמם הרי שבאולם השלישי הנוף כבר מתחיל להיות מעניין יותר וכולל גם את המסעדה של המקום, בה תזכו לראות את אלו שהזמינו מופע+ארוחת ערב מסיימים את הקינוח שלהם או שותים דיז’סטיף.
אולם אז סוף סוף מכניסים אותכם לאולם המרכזי ומושיבים אותכם לשולחן. בעודכם מסתכלים מסביב ורואים המוני תיירים יושבים סביב שולחנות דומים ינחת על שולחנכם בקבוק השמפנייה. וכאן חיכתה לי הפתעה נעימה. האדם הציני שבתוכי, שכמו ישראלי טוב רק מחכה לראות איך ידפקו אותו, חיכה לאיזה יין נתזים זול ומפוקפק.במקום זאת קיבלנו Moët & Chandon שהיה פשוט מצויין והכניס אותנו בקלות לאווירה הנכונה. דוז פואה!
ואז בעודנו מבושמים מעט נכבה האור והחל המופע. על הבמה הופיעו עשרות רקדנים ורקדניות שהחלו לשיר ולרקוד כמעט ללא שום הפסקה במשך כשעתיים. המופע היה מורכב משורה של ריקודים ושירים, כאשר כל אחד ואחד מהם הציג תפאורה ובגדים שונים לחלוטין. כל אלו הרשימו מאוד אותי ואת נתן, אשר עובד בתעשיית האופנה וראה בגד או שניים בחייו (שלא לדבר על תפאורות בארוקיות מפוארות).
הזמן עובר ועובר ולא מצליחים להשתעמם אפילו פעם אחת! כשהרקדנים לא רוקדים אחד עם השני הם רוקדים עם נחשים. כן, רקדנית נכנסת למיכל מלא מים ונחשים ושוחה איתם במעין ריקוד מעט אירוטי אך מאוד מרשים. וכשהם לא רוקדים אז עולים על הבמה הבדרנים, ליצנים ואקרובטים שדואגים ששום קטע במופע לא יהיה דומה לאחר. אין ספק שזו הדרך להשאיר גם את אנשי ה ADD וה ADHD מרוכזים לחלוטין בכל המתרחש על הבמה.
לצערי הרב לא יכולתי לצלם לכם את זה, כך שתצטרכו להאמין לי. ובכלל נושא הצילום מעט מעצבן שם. על פי חוקי המקום אסור לצלם דבר, אולם גם אם תגניבו פלאפון ותנסו לצלם זה לא ממש ילך לכם בגלל התאורה על הבמה. זו הסיבה שכל התמונות שאתם רואים כאן הגיעו אלי ממקור חיצוני ולא צולמו על ידי.
וכך מגיעים אל ריקוד הקאן-קאן המפורסם ומקבלים את מנת הנפות הרגליים שבשבילה הגעתם. הכל מרשים הכל מרהיב בדיוק מה שציפיתם ממקום כזה. ואם חשבתם שבזה זה נגמר, טעיתם. עוד נוצות, עוד תלבושות מפוארות ועוד תפאורות מרהיבות מתחלפות להן אחת אחרי השנייה.
לבסוף אחרי שעתיים המופע נגמר לו ואתם מוצאים את עצמכם בשדרות Clichy נושמים את האוויר הקריר של הרובע ה-18 של פריז ומוכנים להרפתקאות נוספות (או, כמו במקרה שלי, להתרסק לתוך המיטה במלון).
סיכום או מה חשבתי על החוויה של מולן רוז’?
האם המולן רוז’ מתאים לכולם? כלל וכלל לא. הנה כמה דוגמאות לאנשים שמומלץ להם לחפש מופעים אחרים בפריז.
- אנשים דתיים שהעירום החלקי במופע עלול לפגוע בהם.
- ילדים קטנים (מאותה סיבה בדיוק)
- אנשים שמעוניינים לחסוך כסף בזמן הטיול שלהם בפריז (המופע ממש לא זול ומחיר כרטיס מתחיל מ 140 יורו לאדם).
אולם אם אתם לא שייכים לאחת הקבוצות הנ”ל אז השורה התחתונה שלי היא שמדובר במופע מושקע מאוד ומעניין. הוא איננו זול כלל וכלל אך מצד שני אתם תראו בדיוק היכן הלך כל יורו ויורו אותו שילמתם על החוויה.
מכאן שאם זו הפעם הראשונה שלכם בפריז או אם אתם רוצים שואו מרהיב והמחיר לא משחק תפקיד אני בהחלט ממליץ ללכת למולן רוז’ בשביל חוויה של פעם בחיים.
קניית כרטיסים למולן רוז’
- אם אתם מעוניינים במופע הרגיל של המולן רוז’ (עם ארוחת ערב או בלעדיה) תוכלו למצוא כרטיסים בקישור הזה.
- אם הגעתם לפריז בזמן חג המולד ואתם מעוניינים להנות ממופע חגיגי הכולל ארוחת ערב תוכלו למצוא כרטיסים בקישור הזה.
- אם רציתם לחגוג את השנה האזרחית בפריז בסטייל ובפאר שרק מועדון כמו המולן רוז’ יוכל לספק לכם תוכלו למצוא כרטיסים בקישור הזה.
11 תגובות
צבי חברי היקר, תודה על הכתבה המאלפת אודות המולאן רוג’. תודה על שהארת את הנושא וסיפרת אודות המקום. מעניין ביותר, אני חושבת שהייתי מבקרת בו.
תודה רבה על הסקירה המקיפה, צבי! ביקרנו ב״מולן רוז״ לפני 20 ומשהו שנים, קיבלנו זוג כרטיסים במתנה מהדודים המקסימים שלנו. הרגשתי אשמה מאד כשאחרי חצי בקבוק שמפנייה וכמה נפנופי רגליים ונוצות (לא שלי, של הרקדניות) שקעתי בנמנום מענג על כורסת הקטיפה. זה ללא ספק היה הנמנום היקר בחיי:) אני מניחה שהמופע השתנה והשתכלל מאז. ושוב, תודה על ניחוחות פריז הנפלאים שאתה מביא אלינו, עד לתל אביב!
גליה
הסקירה אמינה ומשקפת. הייתי במולן רוג’ במופע הפתיחה לשנת האלפיים. הייתי גם בפולי ברג’ר וגם בלידו ובקרייזי הורס. לטעמי מי שהיה באחד מהם, כאילו היה בכולם. למולן רוג’ יש את ייתרון ניחוח הבכורה והמבנה המיוחד שלו. מי שאוהב בידור זוהר בלי יותר מידיי התפלספויות. זה המקום. כמובן, כמו שכתב צבי חזנוב ביושר – בתנאי שהפרוטה מצויה בכיסך ואתה גם נכון להוציאה. אגב, כמו שהשתייה היא בלי זיופים, כך גם המזון.
כתבה יפה מאוד!
אהבתי מאוד את הכתבה !
תודה .
שמחה תמיד לקרוא את הכתבות למרות שאני גרה בעיר הזו לא מעט שנים. אולם אם יותר לי להאיר ולהעיר, יש מקום רב לשיפור השפה. לדוגמה: אין לכתוב אותכם אלא אתכם. או: כשהרקדנים לא רוקגים האחד עם השני… יש לכתוב: כשהרקדנים אינם רוקדים זה עם זה וכו’
אנא כבדו את השפה. השטחיות חוגגת וצורמת מאוד. המפעל הזה ראוי לציון וחבל שרמת תפגע משפה רדודה .
כתבה שכל התגובות עליה הם שירי הלל היא, איך לאמר… לא כל כך אמינה.
למען “הסדר הטוב” ראוי היה לציין מי שילם עבור הביקור במולין רוז’ ולציין שיש עוד קברטים מהסוג הזה בפאריז כמו למשל ה CABARET LATIN, המוסד “אחות” הלידו ועוד. איו שום רע בלשמש סוכן למכירת כרטיסים אך יש להאיר את הדברים. עכשיו אני יודע מה מידת הרצינות שיש ליחס לכתהות שלכם. חבל!
שלום דוד.
אינני מבין מהיכן מגיעה הגישה השלילית שלך.
לגבי התגובות: אני מבטיח לך שכל התגובות אותנטיות לחלוטין ומגיעות מקהל קוראיי המסור.
לגבי שאר הקברטים: הכתבה היא על המולן רוז’ ולא על קברטים אחרים. זו הסיבה שאני לא מזכיר אותם כאן.
אם תרצה לקרוא על שאר הקברטים אתה מוזמן להיכנס לכתבה הזאת:
https://www.francophilesanonymes.com/paris/show-cabarets/
צבי
תודה צבי
הוזמנתי לפני כ50 שנה למולן רוז, ואהבתי
שנים אחרי לקחתי את בתי לקרייזי הורס וגם נהנינו. .
מסוג הדברים שעושים פעם אחת ומספיק.
צבי שלום,
ביקרנו במולן רוז’ בשבוע שעבר לאחר שקראתי את מאמרך כאן.
המופע ארך שעה וחצי בדיוק כשה-20 דקות האחרונות נראו כמו מילוי חור של שירים באנגלית קלוקלת.
נכון, הכל מפואר ונוצץ ומרשים, עם תלבושות מדהימות ומוזיקה מעולה, ובכל זאת יש הרגשה של מלכודת תיירים.
לקחנו את הכרטיסים עם השמפניה (טובה), ראינו מופע חימום סוג ד'(שהמשכו היה ב- 20 דקות האחרונות כאמור).
חסרה לי בביקורת שלך החפצת הנשים במופע.
שלא תבין לא נכון, אני בעד עירום חלקי/מלא כשהוא במקום, אבל במופעה זה לא היתה כל סיבה להציג את חזה הנשים לאורך כל המופע ללא הפסקה. זה היה יכול להיראות עוד יותר מקצועי ומרשים.
אנחנו בשנת 2022 ולא 1800 ומשהו שבו הנשים היו חפצים שצריך להציג לראווה.
לי זה קלקל את ההנאה מהמופע.
בחרנו ללכת כי דיברו המון על זה ואם לא הייתי הולך לא הייתי יודע אם הפסדתי או לא.
היום אני יכול להגיד שלא הייתי מפסיד כלום אם לא הייתי צופה במופע.
החפצת נשים קיימת במולן רוז’ מאז 1889 ואם תוותר על זה הרי שהפכת את המולן רוז’ למשהו אחר לגמרי. כמובן שזה לא מתאים לכל אחד ולכן גם כתבתי זאת. וכן, זה מופע סופר תיירותי והוא לא מתבייש בכך. מה שכן, מהניסיון שלי שם לפני כ 5 שנים, מה שהם עשו, הם עשו ברמה גבוהה מאוד ונתנו שואו מצויין. יתכן, שהם החליפו חלק מהמופע מאז שבאתי (הם עושים זאת כל כמה שנים), אבל אני עדיין חושב שמי שלא היה שם, ורוצה לראות שואו תיירותי כהלכתו, כדאי לו לבוא לשם.