מדוע כל כך הרבה אנשים אוהבים את בתי הקברות של פריז? ראשית, מכיוון שההיסטוריה של פריז מלאה בדמויות גדולות מן החיים, אשר בסופו של דבר מצאו את עצמם נחים את שנת הנצח באחד מבתי הקברות שלה.
שנית, מכיוון ששם תמצאו כמה מהמצבות היפות והמרגשות ביותר בעולם. מכאן שביקור בבית קברות פריזאי כמוהו כביקור במקום המהווה שילוב בין פארק מקסים ומוזיאון חינמי.
ושלישית, בגלל האווירה המיוחדת והסיפורים הרבים שכל בית קברות יכול לספר לכם ושאת חלקם תקראו בכתבות, אותם תמצאו למטה.
כפי שתראו, בתי קברות לא חייבים להיות רק פארקים רחבי ידיים, דוגמת הפר לשז או בית הקברות של מונפרנאס. הם בהחלט יכולים להיות גם כנסיות שחלקן עברו הסבה למקברות של אח”מים, דוגמת הפנתיאון או קתדרלת סן דני, עליה אכתוב בעתיד הקרוב.
ולבסוף, לא שכחתי את ידידינו ההולכים על ארבע ולכן תוכלו למצוא כאן גם כתבה על בית הקברות לחיות הראשון בעולם, אשר ממוקם בפרבר הצפון מערבי של אנייר.
אך רגע לפני שנצא לדרך למסע בין קברים, הרשו לי להציג בפניכם שיר קטן שכתבתי בעבר על הנושא אשר, כולי תקווה, יכניס אותכם לאווירה הנכונה.
שם בין האבנים
בביקורך הבא בבית קברות
אל נא תלך ישר למטרה
שוטט לך בנחת דלג מעל בורות
הצץ במצבות אולי תמצא שירה.
כי שם בין אבנים ומצבות
קבורים האנשים אבל המוזה חיה
היא בסלע כתובה בשורות עצובות
על קברו של ז”ל-מן או קברה של רעיה.
ואם המצבות אינן אומרות דבר
דבר אל המתים אותך הם לא יכזיבו
הקשב לסיפורים כאילו אין מחר
למרות שעל אושרך הם בוודאי יעיבו
בסוף היום אמור יפה תודה
הסר את האבק מן הבגדים
חזור אל השירה ואל העבודה
אמור “תודה לאל שיש מתים”!
ההיסטוריה של בתי הקברות בפריז
לפני שנתחיל במסע שלנו בין בתי הקברות השונים של פריז, כמה מילים על הסיבה העיקרית להיווצרותם.
עד סוף המאה ה-18 קברו הפריזאים את המתים שלהם בבתי קברות שהיו צמודים לכנסיות הרבות, אשר נבנו בעיר במהלך ימי הביניים והרנסאנס. בית הקברות המפורסם ביותר בפריז באותה תקופה היה זה הצמוד לכנסיית “החפים מפשע” אך גם לשוק הסיטונאי הגדול של פריז לה האל (Les Halles).
הקרבה לשוק יצרה בעיה היגיינית לא קטנה מכיוון שבזמן השטפונות היו המתים, שנקברו אחרונים ונמצאו הכי קרוב לפני הקרקע, מתחילים לצוף ו”לטייל” להם בין דוכני הפירות והירקות. במהלך המאה ה-18 המצב הלך והתדרדר ומרוב עודף קבורה החלו המתים, שנדחסו עוד ועוד בתוך קברי אחים, “לדחוף” את קירות המרתפים של הבתים ששכנו בסביבה. וכך, בעודם הולכים להם למרתף להביא איזה בקבוק יין טוב לסעודה, נתקלו הפריזאים בד”ש מעולם האמת בדמות יד של גופה אלמונית שיצאה מהקיר.
כתוצאה מהצפיפות בבתי הקברות במרכז פריז הוחלט במהלך שנות ה-80 של המאה ה-18 להעביר את עצמות המתים מבתי הקברות במרכז פריז אל מספר מכרות עזובים בדרום העיר וכך נוצרו הקטקומבות המפורסמות. במקביל, הוחלט להקים ארבעה בתי קברות שימצאו מחוץ לחומות העיר ויספקו את צרכי הקבורה של עיר האורות.
בתי הקברות החדשים, אשר החלו להיווצר במהלך ראשית המאה ה-19, הם בית הקברות של מונמארטר בצפון
במקביל להקמת בתי הקברות הגדולים “לאוכלוסיה הרחבה”, הוקמו בפריז גם כמה מקומות קבורה אקסקלוסיביים יותר.
המקום הראשון הוא קתדרלת סן דני, אשר החל מהמאה ה-7 משמשת בתור המקברה המלכותית של מלכי צרפת. כנסייה אחרת, אשר הפכה לאתר קבורה של אנשים חשובים מאוד, היא כנסיית סן ז’נבייב, הידועה לנו בתור הפנתיאון ובה קבורים כמה מגדולי הרוח של צרפת. ולבסוף, אסור לשכוח כמובן את כנסיית האינווליד, בה קבור נפוליון ולצידו עוד מספר אנשי צבא חשובים.
במהלך הכתבות הבאות, נבקר בכל אחד ואחד ממקומות הקבורה אותם הזכרתי, כל מה שנותר לכם עתה הוא לגלול מעט למטה, לבחור כתבה ולצלול בין הסיפורים.
