בית הקברות מונפרנאס – מקום משכבם של האינטלקטואלים והאומנים

בית הקברות מונפרנאס נחשב לבית הקברות של הסופרים ואנשי הרוח של פריז. האם זה נובע מכך שקבורים בו יותר אנשי רוח מכל בית קברות פריזאי אחר? לדעתי התשובה על כך היא “לא” מכיוון שישנם לא מעט אנשי רוח מפורסמים הקבורים בבתי קברות אחרים בפריז, דוגמת הפר לשז , המונמארטר וכמובן הפנתאון (אוסקר ויילד הקבור בפר לשז, הוגו זולא הקבורים בפנתיאון והרשימה עוד ארוכה).

לדעתי בית הקברות הזה נקשר לעד עם אנשי הרוח והבוהמה לא בגלל המתים אלא דווקא בגלל החיים. הסיבה לכך היא שבית קברות מונפרנאס נמצא בקרבת בתי הקפה המיתולוגיים (לה דום, לה קופול ועוד) בהם ישבו להם אנשי הבוהמה. לכן כשהגיע שעתם ללכת, הרי שחלקם הגדול העדיפו בוודאי להיקבר ליד בתי הקפה בהם העבירו לא מעט שעות בנעימים.

כמו כן, אם היית בוהמיין ובחרת להיקבר במונפרנאס, הרי שגם עשית טובה גדולה לחברים החיים שלך. הרי אם תיקבר שם הם יוכלו, מיד אחרי ההלוויה, לקפוץ ולשתות איזו כוסית לזכרך באחד מבתי הקפה שאהבת. בקיצור, מיקום מנצח גם בשביל החיים וגם בשביל המתים!

אז היום נבקר בבית הקברות מונפרנאס ונפגוש לא מעט מאותם סופרים, אומנים ובוהמיינים אשר נחים שם את מנוחתם האחרונה. נשמע את הסיפורים של כמה מהאנשים הכי מפורסמים שקבורים שם ועל הדרך נגלה גם כמה מהמצבות היפות ביותר שתוכלו למצוא בפריז.

קצת לוגיסטיקה לפני שנתחיל

בית הקברות של מונפרנאס נמצא על מעין גבעה. נכון, השיפוע איננו גדול כמו זה של פר לשז, ובהחלט אפשר לעשות סיור שבו מטפסים מלמטה למעלה. אולם מכיוון שחלק מקוראי האתר יעדיפו להחליף פעילות ספורטיבית שכזאת בהליכה נינוחה יותר החלטתי לספק לכם מסלול שבו נרד במורד הגבעה.

על מנת לעשות זאת יש לקחת את קו המטרו מספר 13 ולהגיע לתחנת Gaité. משם יש להמשיך לרחוב Froidevaux, שם נמצא שער הכניסה לבית הקברות. אולם, אם תקשיבו לי אז אייעץ לכם לחכות מעט ולא להיכנס ישר לבית הקברות. במקום זאת אני ממליץ לכם ללכת לרחוב Daguerre הסמוך.

אחרי שתסיימו לטייל ברחוב המקסים הזה אתם מוזמנים לחזור לרחוב  Froidevaux ולהיכנס דרך השער בעל אותו שם. סיורנו מתחיל שם!

ימים ושעות פתיחה

תשמחו לדעת שבית הקברות פתוח כל יום עד השעה 18:00. לרוב הוא נפתח בשעה 08:00 אך בשבת הוא נפתח ב 08:30 ואילו ביום ראשון הוא נפתח ב 09:00. אם תרצו לקבל מידע פרקטי נוסף על בית קברות מונפרנאס,  אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה.

עוד טיפ קטן לפני שנתחיל

לכו לאחת מחנויות הפרחים הפזורות בסביבה וקנו לכם מפה של בית הקברות. רציתי לספק לכם מפת גוגל עם כל הקברים המעניינים, כפי שעשיתי בכתבה על פר לשז, אולם לצערי חלק גדול מהקברים שיופיעו במסלול שלנו לא מופיעים שם ומאוד קשה לי למקם אותם בצורה מדויקת על המפה של גוגל.

לעומת זאת, באמצעות מפת הנייר תוכלו למצוא בקלות את הקברים השונים ועל הדרך לראות קברים נוספים שלא נכנסו למסלול ושיוכלו לעניין אותכם.

בית הקברות מונפרנאס – מסלול טיול

שארל בודלר (1821-1867)

משער Froidevaux קחו שמאלה ורדו למטה עד שתגיעו לקברו של המשורר המפורסם שארל בודלר. למרות שהמשורר מת לפני יותר מ-150 שנה, הרי שקבר זה הוא עדיין מוקד לעלייה לרגל של חובבי ספרות ושירה.

בודלר מת בגיל 46 ממחלת מין משולבת עם אלכוהוליזם, שילוב שבתורו גרם לשבץ ממנו הוא לא התאושש. הוא קבור בקבר משפחתי יחד עם אימו ואביו המאמץ הגנרל אופיק (Jacques Aupick), אותו הוא תיעב כל חייו, מכיוון שהנ”ל ניסה להחזירו למוטב ולהפכו לאדם “נורמלי”. שימו לב שבקצה השני של בית הקברות מונפרנאס ישנו פסל של בודלר שגם הוא שווה ביקור.

אם תרצו לקרוא עוד על בודלר אתם מוזמנים להציץ בכתבות הבאות:

• דו קוטביות בנפשו ובשיריו של שארל בודלר – כתבה מצויינת של ד”ר אורנה ליברמן על שירתו של בודלר.
• אוטל דה לוזן (Hotel de Lauzun) – ושלא תשתו לי שם חשיש! – כתבה על אוטל דה לוזן באיל סן לואי שם הקים בודלר את מועדון החשישניקים.
• שירה צרפתית מתורגמת לעברית – כאן תמצאו ארבעה משיריו של בודלר מתורגמים לעברית.

ז’אן פול סארטר (1905-1980) וסימון דה בובואר (1908-1986)

ז’אן פול סארטר ובת זוגו סימון דה בובואר חיו שנים רבות בפריז והפכו לפילוסופים המפורסמים ביותר של המאה ה-20. לכן אין זה מפתיע שקברם המשותף מהווה מקום לעלייה לרגל עד עצם היום הזה.

סארטר האקזיסטנצייליסט המציא את “סיסמת הקרב” של המיזנטרופים “הגיהנום הוא האחר” (מתוך המחזה שלו “בדלתיים סגורות”). אולם זה לא הפריע ליותר מ 50,000 איש ללוות אותו בדרכו האחרונה בשנת 1980.

סימון דה בובואר הייתה סופרת ופילוסופית חשובה מאוד בזכות עצמה. אולם היא ידועה בעיקר בזכות ספריה הפמיניסטיים פורצי הדרך, דוגמת “המין השני”. המוניטין שלה בתור סופרת ופילוסופית רק הלך וצמח אחרי מותה וקברה הפך למוקד עליה לרגל של פמינסטיות המעוניינות לכבד את זכרה.

אם תרצו לקרוא מעט יותר על סארטר ובובואר ולהכיר את פריז בה הם חיו ויצרו, אני ממליץ בחום לקרוא את הכתבה  ז’אן פול סארטר וסימון דה בובואר טיול בפריז בעקבות שני פילוסופים.

קונסטנטין ברנקושי (1876-1957)

קברו של קונסטנטין ברנקושי עלול להיראות מעט משעמם אך בהחלט מומלץ לתת כבוד לפסל הזה, אשר אחראי על אחת המצבות המיוחדות ביותר בבית הקברות מונפרנאס, הלא היא “הנשיקה”. לצערי לא מצאתי תמונה של המצבה אך הבאתי לכם תמונה של פסל זהה שמוצג במוזיאון.

אם תרצו להעמיק מעט יותר בסיפורה של המצבה המעניינת הזאת, תוכלו לקרוא עליה בכתבתה של רונית גרומן חתום בנשיקה – מסלול טיול בעקבות נשיקות מפורסמות בפריז.

ואם תרצו לראות כיצד נראית המצבה של ברנקושי עצמו, אז תתאכזבו לגלות שהיא די סטנדרטית…

שארל סנט בב (1804-1869 Charles Augustin Sainte-Beuve)

סנט בב היה אחד ממבקרי הספרות החשובים ביותר של צרפת של המאה ה-19 וככזה זכה לקבר נאה. אם העובדה הזאת לא הופכת את אישיותו למעניינת במיוחד, אז אולי הידיעה שהוא זכה לתנות אהבים עם אישתו של ויקטור הוגו תעשה זאת? אולם לפני שתתחילו לכעוס על האישה, אשר בגדה בבעלה, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה על המכתבים שכתב ויקטור הוגו למאהבת שלו ולגלות שגם הוא לא היה שה תמים…

שארל פיז’ון (Charles Pigeon 1838-1915)

מעטים מאוד שמעו אי פעם על שארל פיז’ון למרות תרומתו למדע (המציא את מנורת פיז’ון), אשר הפכה אותו לאדם אמיד מאוד (זו הייתה המנורה הראשונה שלא התפוצצה כשהדלקתם אותה והפיצ’ר הזה הפך אותה לחביבת הקהל).

כשתגיעו לקברו, תסיקו את המסקנה שאת הכסף שהרוויח שארל פיז’ון הוא כנראה השקיע במצבה שלו ושל משפחתו. את המצבה הזמין פיז’ון עוד בשנת 1905 וכבר אז ביקש לפסל אותו ואת אישתו שוכבים על המיטה. כן, שארל פיז’ון החליט להזמין את כל העולם להציץ לחדר השינה שלו ושל אישתו!

בעיניי זהו הקבר היפה והמרשים ביותר של פריז ואם עליכם לראות מצבה אחת ויחידה בכל עיר האורות, אז זה לכו למחלקה 22 בבית הקברות מונפרנאס, זהו המקום לבקר בו.

מעטים יודעים שהוא פיסל עוד כמה פסלים מפורסמים ואף אחראי על המצבה של גוסטב יונדט (Gustave Jundt 1830-1884), אשר קבור גם הוא בבית הקברות מונפרנאס.

אלפרד דרייפוס (1859-1935)

במחלקה 28, בה נמצא הקבר של אוגוסט ברתולדי, נמצא גם קברו של אלפרד דרייפוס, הקצין היהודי, אשר הואשם בבגידה ונשלח, על לא עוול בכפו ,אל אי השדים.

משפטו והמאבק על חפותו מהווים עד היום קו שבר שמפצל את החברה הצרפתית ובקרוב מאוד תופיע באתר כתבה נרחבת על הנושא, בה תוכלו לקרוא הן על חייו והן על משפטו.

סמואל בקט (Samuel Beckett 1906-1989)

עד כה ביקרנו בקברים של סופרים, פילוסופים ופסלים. עכשיו הגיע הזמן לבקר בקברו של אחד המחזאים המבריקים ביותר של המאה ה-20, הלא הוא סמואל בקט.

בקט נודע לקהל הרחב בזכות תיאטרון האבסורד אותו יצר יחד עם יוצרים דדאיסטים אחרים כגון אז’ן יונסקו, אשר גם הוא קבור כאן. המחזה המפורסם ביותר שלו הוא “מחכים לגודו” ולא מעט מעריצים עולים לקברו כל שנה כדי לחלוק לו כבוד. מעטים מאותם מעריצים יודעים שבשנות ה-30 סמואל בקט נדקר על ידי סרסור פריזאי, כאשר הלך ברחוב. אחרי שהתאושש הוא הלך לחפש את אותו סרסור ופשוט התאהב בחוש ההומור שלו ובאישיותו החברותית. עד כדי כך התאהב בו בקט שהוא החליט לא להגיש נגדו תלונה במשטרה.

עוד תוצאה בלתי צפוייה של אותו מקרה הייתה החברות בינו לבין ג’ימס ג’ויס, יוצרו של הספר “יוליסס”. הם הפכו לחברים כה טובים בזמן שבקט התאושש בביתו מהדקירה  עד שג’יימס ג’ויס אף שילם את ההוצאות הרפואיות של בקט. ג’ויס שחיבב כאמור את בקט הכיר לו את בתו ובכך שתל את זרע הפורענות שעתיד להרוג את החברות שלהם. זה קרה מספר שנים אחרי שסמואל בקט החליט להיפרד מבתו…

סרז’ גינזבורג (Serge Gainsbourg 1928-1991)

בעוד ששארל בודלר היה “הילד הרע והמסומם” של המאה ה-19, סרז’ גינזבורג (או כפי שהצרפתים מבטאים את שמו: גנזבור), מילא, ללא ספק, את אותו תפקיד במאה ה-20 ובכישרון רב.

ואכן, כישרון לא היה חסר לו. כזמר, שחקן, במאי ויוצר חשוב ומקורי, הוא אחראי לכמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הפופ הצרפתי דוגמת Je t’aime, moi non plus.

למרות שכל חייו נטל סמים ושתה כמויות מדהימות של אלכוהול, הצליח סרז’ גינזבורג להגיע, באורח נס ממש, לגיל 62. כשהוא מת, הגיעו לא מעט צרפתים ללוות אותו בדרכו האחרונה, מה שגרם לפקקי ענק שהביאו את פריז לעצירה מוחלטת. כשתגיעו לקברו, תמצאו שם בקבוקי אלכוהול, אפר סיגריות וכמובן כרטיסי מטרו לזכר שירו האלמותי Le poinçonneur des Lilas.

אם תרצו לקרוא עוד על סרז’ גנזבור, אני ממליץ לכם על הכתבות הבאות:

• סיפור אהבתם של סרז’ גנסבור ובריז’יט בארדו מאת גיל קיסרי
• סרז’ גינזבורג מסע מוזיקלי וגם טיול פריזאי

פרידתו של זוג

הגענו לתחנה האחרונה בטיול שלנו, אולם, במקום מצבה, הבאתי אתכם לחזות דווקא בפסל. ולא סתם פסל, אלא אחד הפסלים הכי מרגשים שתראו אי פעם.

הכל החל כאשר הזמינו מהפסל אליס מרקה (Alix Marquet 1875-1939) פסל לגני לוקסמבורג. מרקה החליט, משום מה, לפסל אלמן הבוכה על קברה של אישתו. האישה, אשר ככל הנראה כבר בדרך לעולם הבא, שולחת נשיקה אחרונה לעבר בן זוגה אך הוא אפילו לא רואה אותה.

הנהלת גני לוקסמבורג החליטה שהפסל טראגי מידי לגן שכזה ולכן העבירה אותו לבית הקברות מונפרנאס ושם הוא נמצא מאז שנת 1911. אין ספק שפסל טראגי שכזה שמהווה סיום הולם לסיור בבית קברות וכולי תקווה שנהנתם ולא יצאתם מהמקום עצובים מידי.

אנשים מפורסמים נוספים הקבורים בבית הקברות מונפרנאס

כמובן שלא ניתן בסיור אחד להקיף את כל הקברים החשובים. מכאן שלטובתם של אלו שמעוניינים לעשות “שיעורי בית” לפני הטיול לבית הקברות, הנה עוד דמויות היסטוריות, שקבורות במונפרנאס ועליהן יש כתבה כאן באתר:

• חיים סוטין
• מיריי דארק
• מרגריט דיראס
• פרנסואה רוד שאחראי על התבליטים והפסלים של שער הניצחון.
• ז’אן שיראק
• ז’אן פול בלמונדו

אם תרצו לקבל את הרשימה המלאה של כל ה”סלבריטיז” הקבורים בבית הקברות מונפרנאס, תוכלו למצוא אותה כאן.

רוצים לבקר בבתי קברות נוספים בפריז?

אם הסיור הזה “פתח לכם את התיאבון” ואתם רוצים לבקר בעוד בתי קברות בפריז, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בתי הקברות של פריז לו רק יכלו הקברים לדבר…

כתבות נוספות על מונפרנאס שיכולות לעניין אותכם

• אם כל הסיפורים בכתבה הזאת לא הספיקו לכם, אתם מוזמנים לקרוא את כתבתה המצמררת של ד”ר אורנה ליברמן על הנקרופיל ממונפרנאס.
• אם קצת נמאס לכם מהמוות ואתם רוצים לטייל במונפרנאס בעקבות החיים (לשעבר), אני ממליץ לכם על הכתבה מונפרנאס – מסלול טיול בעקבות הבוהמה של פאריז.