מונפרנאס - מסלול טיול בעקבות הבוהמה של פאריז
זמן קריאה משוער: 10 דקות

מונפרנאס (בצרפתית Montparnasse) נקרא על שם הר הפרנסוס בו, לפי המיתולוגיה היוונית, נמצאו המוזות. ואכן במהלך המאה ה-20 הפכה שכונה די משעממת וענייה זו למרכז הבוהמה הצרפתית בו התרכזו ציירים, צלמים, משוררים, פוליטיקאים והיוו השראה אחד לשני.

כבר זמן רב שאני רוצה לכתוב בשבילכם מסלול טיול בשכונת מונפרנאס שיעזור גם לכם לראות היכן התרחשה אותה התפוצצות אומנותית במחצית הראשונה של המאה ה-20. אולם בכל פעם היה לי פרויקט אחר שגרם לי לדחות את כתיבת המסלול הזה. פעם היה זה פרויקט המלונות המומלצים בפריז ופעם היו אלו דפי האטרקציות או המסעדות.

אולם ממש לא מזמן פרסמה ד”ר אורנה ליברמן כתבה פשוט נהדרת על אמדאו מודיליאני וחיים סוטין. כשקראתי אותה הבנתי שזהו, לא ניתן לעכב את הפרויקט הזה עוד. שמתי פרויקטים שונים שלי בהקפאה והחלטתי שאני לא ממשיך בשום דבר עד שאני מסיים את מסלול הטיול הזה.

אז עמדתי בהבטחתי והרי לפניכם מסלול טיול שכולו מוקדש לבוהמה הבינלאומית שחייתה לה במונפרנאס.

מפת מסלול הטיול במונפרנאס

על מנת לראות את מפת המסלול המפורטת נא ללחוץ על התמונה הזאת.
על מנת לראות את מפת המסלול המפורטת נא ללחוץ על התמונה הזאת.

קפה לה רוטונד (La Rotonde)

קפה לה רוטונד שם נהגו מודיליאני וסוטין לבלות. צילם: לירן הוטמכר
קפה לה רוטונד שם נהגו מודיליאני וסוטין לבלות. צילם: לירן הוטמכר

את הטיול שלנו נתחיל מחוץ למטרו Vavin (קו 4). אנחנו נמצאים בצומת הבולבארים Montparnasse ו Raspaille. ממש ליד היציאה מהמטרו תראו את קפה לה רוטונד, אשר הוקם בשנת 1910. זהו אחד מבתי הקפה המפורסמים ביותר של פאריז וישבו פה אנשי בוהמה מכמעט כל לאום אפשרי. מי לא ישב כאן? הנרי מילר האמריקאי, שכתב את “חוג הסרטן”, פבלו פיקאסו הספרדי ואפילו ולדימיר איליץ’ לנין הרוסי. בקיצור אחד המקומות הכי קוסמופוליטיים של פריז בראשית המאה ה-20.

פסלו של בלזאק

פסלו של בלזאק. צילום: לירן הוטמכר.
פסלו של בלזאק. צילום: לירן הוטמכר.

אחרי ששתיתם קפה קטן ב”לה רוטונד” אתם מוזמנים לחצות את בולבאר רספאיי אל עבר פסלו של בלזאק.

הפסל הזה, אשר נוצר על ידי אוגוסט רודאן בשנת 1891 נדחה על ידי אגודת הסופרים הצרפתים, אשר הזמינו אותו. לטענתם הדמות בגלימה (בלזאק נהג ללבוש גלימת נזיר כאשר כתב) איננה אנושית. לקח לאנשים קרוב ל-50 שנה על מנת להבין את הגאונות של רודאן ורק בשנת 1939 הוצב הפסל של בלזאק במקומו הנוכחי. היום נחשב הפסל הזה לאחד מיצירותיו הגדולות ביותר של רודאן.

אם תרצו להכיר יותר את סיפורו של פסלו של בלזאק, אני ממליץ בחום לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן הזהב והטיט: סיפור חייה של קאמי קלודל.

חזרו לבולבאר מונפרנאס ולכו מערבה

קפה סלקט (Le Select)

קפה סלקט. צילם: לירן הוטמכר.
קפה סלקט. צילם: לירן הוטמכר.

קפה סלקט שנמצא ב 99 Boulevard du Montparnasse נפתח בשנת 1925 והוא נקרא על שם משפחת סלקט לה הוא היה שייך. היה זה אחד מבתי הקפה הראשונים שנשארו פתוחים כל הלילה והוא הפך לפולפולרי במיוחד בקרב האנשים להם קרא המינגווי “גברות משני המינים”.

הנרי מילר שישב כאמור ב”לה רוטונד” אהב גם את בית הקפה הזה ובילה בו לא מעט זמן. כמו כן אם הייתם מגיעים לכאן בשנות ה-20 של המאה ה-20 הייתם פוגשים גם את לואיס בונואל (Luis Buñuel) אחד הקולנוענים המשפיעים ביותר של המאה ה-20.

מבית הקפה הזה לכו לשדרות Montparnasse עד שתגיעו למספר 102.

קפה לה קופול ( Café la Coupole)

קפה לה קופול. צילם צבי חזנוב.
קפה לה קופול. צילם צבי חזנוב.

בית הקפה הזה נפתח בשנת 1927 והיווה מתחם המשלב בתוכו בית קפה, מסעדה ומועדון ריקודים במרתף. המשורר הקומוניסטי לואי ארגון (Louis Aragaon) היה כאן בן בית וכאן הכיר את אשתו אלזה טריאולה (Elsa Triolet) בשנת 1928.

בשנת 1929 הכיר כאן הצלם המפורסם מאן ריי (Man Ray) את סלבדור דאלי ולואיס בונואל, אשר הזמינו אותו לצפות בסרטם Le chien Andalou. התוצאה הייתה תחילת הסוף של הזרם הסוריאליסטי בספרות והפיכתו לזרם בקולנוע ובאומנויות הפלסטיות.

לה קופול היה בית הקפה האהוב לא רק של הסוריאליסטים אלא גם של פיקאסו, ז’אן קוקטו (Jean Cocteau), הצייר משה קיזלינג ואלברטו ג’יאקומטי (צייר הרנסאנס הדגול אליבא דיאיר לפיד…).

אחרי שסיימתם להתפעל מעיצוב הפנים של המסעדה (ואולי לאכול צהריים) אתם מוזמנים להמשיך לאורך בולבאר מונפרנאס לעבר מספר 108.

קפה לה דום (Café le Dôme)

קפה לה דום. צילם: לירן הוטמכר.
קפה לה דום. צילם: לירן הוטמכר.

בית הקפה לה דום נפתח בשנת 1898 והוא אחד מבתי הקפה הותיקים ביותר של מונפרנאס. לנין וטרוצקי נהגו לשבת כאן ולתכנן את המהפכה ולצידם ישבו הנרי מילר, מאן ריי והמחזאי הגאוני סמואל בקט (“מחכים לגודו”). גם המינגווי אהב לשבת כאן וניתן לקרוא על בית הקפה הזה בספרו “חגיגה נודדת”.

במהלך השנים הפך בית הקפה למסעדה יקרה המתמחה בפירות ים. אתם מוזמנים לטעום שם פלטת פירות ים קרה או להמשיך לעבר רחוב דלאמבר (Delambre).

רחוב דלאמבר מטסוגוארו פוג’יטה ועד בני אמדורסקי

אינני מכיר עוד רחוב בשכונת מונפרנאס או בפריז בכלל שבו כמעט בכל בית התגורר או פעל איזה סלבריטי. רחוב דלאמבר הוא רחוב כזה. כשתטיילו בו תגלו שכמעט על כל בית מתנוסס שלט שמראה שכאן התגורר/כתב/צייר/אכל/שתה/תינה אהבים איזה אומן. אז בואו נתחיל לטייל ברחוב ואני אשתדל להצביע על הבניינים החשובים ביותר.

מספר 5 הסטודיו של טסוגוארו פוג’יטה

הבניין בו שכן הסטודיו של פוג'יטה.
הבניין בו שכן הסטודיו של פוג’יטה.

כאן בין השנים 1917-1926 עמד הסטודיו של טסוגוהרו פוג’יטה (Tsuguharu Fujita) הצייר היפני שהגיע לפריז ופעל בה רוב חייו. בסטודיו שלו הוא אירח את האומנים אמדיאו מודיליאני, חיים סוטין ופרננד לז’ה (Fernand Léger). אחת הדוגמניות המפורסמות שלו הייתה אליס פרין שכונתה “קיקי ממונפרנאס” והפכה למאהבת של הצלם מאן ריי

מספר 9 ביתה של איזדורה דנקאן

איזדורה דנקאן (Isadora Duncan) הייתה אחת הרקדניות המפורסמות ביותר של פריז ושבמהלך הקריירה שלה הגיעה עד לברה”מ. כשהיא התגוררה ברחוב דלאמבר היא כבר הייתה הרבה מעבר לשיאה ובמצב כלכלי קשה. לדבריה “המצב כל כך לא טוב שאין לי מושג מאיפה יגיע בקבוק השמפנייה הבא…”.

כאשר היא התגוררה כאן היא נתנה שיעורים פרטיים לפוג’יטה ומתה באופן דרמטי כאשר הצעיף שלה נתפס בגלגל מכונית בזמן נסיעה בעיר ניס.

מספר 10 פעם הבר של המינגווי והיום מסעדה איטלקית

המקום שבו שכן בעבר בר הדינגו. צילם: לירן הוטמכר.
המקום שבו שכן בעבר בר הדינגו. צילם: לירן הוטמכר.

היום שוכנת כאן המסעדה Auberge de Venise שאם תזמינו מקום דרך הקישור הזה, תוכלו לקבל בה עד 50% הנחה על התפריט. בעבר שכן כאן הבר Le Dingo ששמו מגיע מהמילה Dingue שמשמעותו בסלנג צרפתי: מטורף.

בשנת 1925 נפגשו כאן בפעם הראשונה המינגווי וסקוט פיטסג’ראלד מה שהוביל להכרות בת שנים. התוצאה הייתה שהמינגווי כתב את ההקדמה לספרו This must be the place: memoirs of Montparnasse, שהפך לספר חובה לכל מי שמעוניין להכיר את חיי הבוהמה דוברת האנגלית של מונפרנאס.

בין אם תחליטו לאכול שם או לא, אני ממליץ בחום רב להיכנס למסעדה ולהסתכל על התמונות של כל אנשי הבוהמה שישבו כאן בעבר. מובטחת לכם חגיגה נוסטלגית.

מספר 11Bis הבר של סארטר ובובואר

בר ה Rosebud. צילם: לירן הוטמכר.
בר ה Rosebud. צילם: לירן הוטמכר.

כאן עומד הבר Rosebud בו נהגו להיפגש הפילוסופים ז’אן פול סארטר וסימון דה בובואר בתקופה שהם התגוררו ברחוב בשני בתי מלון שונים.

מספר 13 סטודיו הצילום של מאן ריי

חצר הבניין בה שכן הסטודיו של מאן ריי. צילם: לירן הוטמכר.
חצר הבניין בה שכן הסטודיו של מאן ריי. צילם: לירן הוטמכר.

היום עומד כאן המלון Villa Modigliani אולם בחנייה שלו שכן סטודיו הצילום הראשון של מאן ריי בעת שהגיע לפריז בשנת 1927.

מספר 15 Grand Hotel des Écoles

מלון לנוקס ווילה מודיליאני. צילם: לירן הוטמכר.
מלון לנוקס ווילה מודיליאני. צילם: לירן הוטמכר.

היום עומד כאן מלון Lenox הסולידי והחביב. אולם בעבר היה זה מלון זול בשם Grand Hotel des Écoles שבו התגורר ממייסדי תנועת הדאדאיזם המשורר טריסטאן צארה (Tristan Tsara). הנרי מילר התגורר כאן לבדו בשנת 1925 ועם אישתו בין השנים 1928-1930.

מספר 35 מלון הסלבריטיז של מונפרנאס

מלון דלאמבר. צילם: לירן הוטמכר.
מלון דלאמבר. צילם: לירן הוטמכר.

מלון Delambre הוא ללא ספק אחד מהמלונות הכי מפורסמים באיזור בזכות העובדה שבו התגוררו כמה וכמה אנשים מפורסמים (ובזכות זה שמדובר באמת במלון לא רע בכלל).

הראשון שהתגורר כאן היה הצייר פול גוגאן (Paul Gauguin) שהתגורר בו בשנת 1891. מאוחר יותר, בין השנים 1920-1921, התגורר בו אנדרה ברטון מייסד הסוריאליזם אחרי שהחליט לוותר על לימודי הרפואה שלו ולהפוך למשורר. בעיני ברטון מונפרנאס היה איזור דה טריוויאלי והוא החליט לעבור בסופו של דבר אל המונמארטר, בדיוק בזמן שכל האומנים האחרים עשו את המסלול ההפוך.

האומן הבא שהתגורר במלון הזה, הפעם בשנת 1927, היה פרנסיס בייקון (Francis Bacon). ולבסוף אי אפשר להכיר את המלון הזה ללא הזכרת שמו של הזמר הישראלי בני אמדורסקי. בני הגיע לכאן יחד עם חברו ישראל גוריון במהלך שנות ה-50 והתאהב במקום. מאז, בכל הזדמנות שהייתה לו, הוא בחר להתגורר כאן. בשירו “געגועים לפריז” הוא מדבר על מלון קטן במונפרנאס אני שם תמיד מתגורר” ומתכוון למלון הזה. הנה ביצוע מקסים של השיר הזה והפעם על ידי חנן יובל:

https://youtu.be/hZZLh_XX6F8

אחרי שסיימתם לזמזם את השיר אתם מוזמנים לעבור ל Boulevard Edgar Quinet בו בבקרים של יום רביעי ושבת ניתן למצוא שוק רחוב ססגוני.

לה ספינקס (Le Sphinx) – בית הבושת המפורסם של מונפרנאס

כאן במספר 31 נפתח בשנת 1931 בית הבושת לה ספינקס, שהפך במהרה לאחד מבתי הבושת הכי מפוארים ומפנקים של פריז (עד כדי כך מפנק שהיה זה הבניין הראשון בפריז שבו הותקנה מערכת מיזוג אוויר). הנרי מילר כתב את הטקסטים של הפרסומות וקיבל התמורה את “שירותי המקום” פלוס בונוס על כל לקוח חדש שהביא.

זה אולי נראה לכם מוזר אך בימים הללו בתי בושת היו חלק אינטגרלי של השגרה הפריזאית וביום הפתיחה אף כיבדו את המקום בנוכחותם ראש העירייה של הרובע ה-14 ואשתו. ולמי שדאג לעובדות המקום, אתם בוודאי תשמחו לדעת שהן קיבלו תנאים סוציאליים מלאים כולל חופשה שנתית בת 3 שבועות בריביירה הצרפתית…

כמו כל בתי הבושת של פריז גם המקום הזה נסגר בשנת 1946 בעקבות חוק שעבר באסיפה הלאומית. כשנות ה-70 הבניין נהרס ובמקומו נבנה בניין מכוער שמזכיר את חולון בימיה הגרועים ביותר. לכם לא נותר אלא לעבור למספר 14 באותו רחוב.

המונוקול (Le Monocle) – בר הלסביות המפורסם של פאריז

פעם שכן כאן בר המונוקל. צילם: לירן הוטמכר.
פעם שכן כאן בר המונוקל. צילם: לירן הוטמכר.

במרתף הבניין מספר 14 בבולבאר Edgar Quinet התקיים בר לסביות מפורסם מאוד בשם המונוקול (משקף שהיו מכניסים לתוך העין למי שלא רצה להשתמש במשקפיים). לכאן יכלו להיכנס רק נשים בלבוש גברי אלגנטי של מקטורן ופפיון.

אחרי שסיימתם לדמיין כיצד היה נראה שם ערב אתם מוזמנים לחצות את הרחוב.

בית הקברות של מונפרנאס

הכניסה לבית הקברות של מונפרנאס. צילם: לירן הוטמכר.
הכניסה לבית הקברות של מונפרנאס. צילם: לירן הוטמכר.

כאן תמצאו את הכניסה לבית הקברות של מונפרנאס בו קבורים לא מעט מחברי הבוהמה של בין מלחמות העולם (ולא מעט אנשים מפורסמים אחרים). בית קברות זה מכיל כל כך הרבה קברים מעניינים כך שיהיה צורך בכתבה נפרדת על מנת למצות אותו. אולם בנתיים אתם מוזמנים ללכת לבקר אצל סארטר ובובואר או בקברו של מאן ריי שעל מצבתו כתוב המשפט האלמותי “לא אכפתי אך לא אדיש” (Unconcerned but not Indifferent).

אם תרצו לקרוא עוד על בית הקברות הזה ולעשות בו סיור, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה בית הקברות מונפרנאס – מקום משכבם של האינטלקטואלים והאומנים.

צאו מבית הקברות לעבר בולבאר Edgar Quinet ולכו לכיוון בולבאר Raspail.

Hotel l’Aiglon המלון של בונואל וסארטר

מלון Aigloin. צילם: לירן הוטמכר.
מלון Aigloin. צילם: לירן הוטמכר.

היום Hotel l’Aiglon הוא מלון מפנק בן ארבע כוכבים שבהחלט מומלץ להתגורר בו. בשנות ש-60 של המאה העשרים התגורר בו לואיס בונואל ובמהלך השהות במלון יצר כמה מסרטיו המפורסמים כגון “יומנה של חדרנית” או Belle du Jour. מהחלון בחדרו ניתן היה לראות את בית הקברות של מונפרנאס. בונואל אהב את הנוף הזה שהרגיע אותו אך הנשים שהביא אליו לחדר, ומביוחד קתרין דנב (Catherine Deneuve) אהבו אותו פחות.

ביוני 1961, בעקבות ניסיון התנקשות בחייו, עבר לכאן ז’אן פול סארטר והביא איתו את אימו אותה הוא שיכן בצמוד לחדרו של בונואול.

חצו את בולבאר Raspail, פנו ימינה ואז שמאלה לעבר רחוב Campagne-Première.

Campagne-Première – רחוב האומנים

ברחוב הזה גרו לא מעט אומנים בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 בגלל קרבתו לסטודיו שלהם שנמצאו ברחוב מונפרנאס מחד וקרבתו לבתי הקפה המפורסמים מאידך. יש כאן כמה בניינים ששווה להסתכל עליהם.

31bis – הסטודיו של מאן ריי

כאן שכן הסטודיו של מאן ריי. צילם: לירן הוטמכר.
כאן שכן הסטודיו של מאן ריי. צילם: לירן הוטמכר.

לבניין המיוחד הזה שנבנה ב 1911 עבר הצלם מאן ריי בשנת 1926 והפך אותו לדירה והסטודיו הראשיים שלו. שימו לב לקרמיקות היפות של אלכסנדר ביגו (Alexandre Bigot). כאן הוא התגורר עד שנת 1929 עם הדוגמנית והמאהבת שלו אליס פרין (קיקי ממונפרנאס).

מספר 29 – מלון איסטריה (Istria)

מלון ISTRIA. צילם: לירן הוטמכר.
מלון ISTRIA. צילם: לירן הוטמכר.

כאן עומד עד היום מלון איסטריה מלון לא יקר שבעברו שיכן בין כתליו את מרסל דושאן (Marcel Duchamp), שהעמיד אסלה במוזיאון וקרא לה יצירת אומנות. כמו כן התגוררו פה גם הצייר משה קיזלינג, הצלם מאן ריי ואהובתו קיקי ממונפרנאס.

פסאז’ הגהנום (Passage d’Enfer)

מדובר במעבר קטן שמוביל מהרחוב אל בולבאר רספאיי. כאן התגורר בשנת 1871 המשורר ארתור רמבו בחדר ששכר בשבילו המשורר פול ורלן. כמו כן שימו לב שמכאן תוכלו לראות צדדים נוספים של הבניין המיוחד ששימש בתור סטודיו של מאן ריי ושאותו הזכרתי קודם.

מספר 9 la Cité des Artistes

מאחורי הדלתות הללו היו הסדנאות של האומנים. צילם: לירן הוטמכר.
מאחורי הדלתות הללו היו הסדנאות של האומנים. צילם: לירן הוטמכר.

כאשר התערוכה הגדולה של שנת 1889 (זו שבמהלכה נבנה מגדל אייפל) הסתיימה, לקח יזם כמה מהמבנים שנשארו ובנה חדרי סטודיו קטנים בשביל אומנים. בין האומנים שפעלו כאן ניתן למצוא את מודיליאני, האומן האמריקני ג’יימס מקניל וויסטלר (James McNeil Whistler) וג’ורג’יאו דה צ’יריקו (Giorgio di Chirico).

לכו עד סוף הרחוב ופנו ימינה אל שדרות מונפרנאס וחצו את הרחוב.

La Closerie de Lilas

מונפרנאס - מסלול טיול בעקבות הבוהמה של פאריז
קפה La Closerie de Lilas. צילם צבי חזנוב

החלטתי לסיים את המסלול באחד מבתי הקפה הותיקים והמפורסמים ביותר של מונפרנאס שנמצא ב Boulevard Montparnasse מספר 171.

המקום נפתח בשנת 1847 ובמקור היווה לא יותר מתחנת עצירה לכרכרות שנסעו דרומה. במהלך סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הפך La Closerie de Lilas לבית הקפה האהוב על אמיל זולא, פול סזאן, מודיליאני, גיום אפולינר, פיקאסו ואחרים.

אולם את התהילה הגדולה ביותר הביא למקום ארנסט המינגווי שהפך את המקום למעין המשרד הראשי שלו. שם הוא כתב כמה מהספרים המפורסמים ביותר שלו וביניהם “וזרח השמש” (The Sun Always Rises). אתם מוזמנים להתיישב ליד אחד מהשולחנות ולהזמין לכם משהו לשתות. אם עדיין נותר בכם עוד כח אתם מוזמנים לעשות גם מסלול הטיול של גני לוקסמבורג שמתחיל ממש לא רחוק מכאן.

רוצים להנות עוד ממונפרנאס?

כמה מילים על לירן הוטמכר

לירן הוא צלם ישראלי המתגורר בפריז והוא אחראי לכמה מהתמונות שראיתם בכתבה הזאת. גלו צילומים פריזאיים נוספים של לירן באתר שלו.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!