המאהב האחרון של מרגריט דיראס
מאת ד”ר אורנה ליברמן

יאן אנדריאה, “המאהב האחרון” של מרגריט דיראס, נמצא מת בדירת החדר שהורישה לו הסופרת, ברובע השישי של פריז, מול דירתה שלה, בעשירי ליולי, 2014. מרגריט נולדה ב-1914, יאן נולד ב-1952.

הסטודנט לפילוסופיה קורא את אחד מהרומנים של הסופרת הגדולה, “הסוסים הקטנים של טרקיניה”, שבו הוא נתקל במקרה בדירה אותה הוא חולק עם שתי שותפות ומתאהב נואשות ובאופן מוחלט. יאן הצעיר מאמץ את הרגלי השתייה של גיבורי הספר ושותה רק ביטר קמפרי. מעתה והלאה נכנס המעריץ לעולמה של מרגריט ולא יוצא ממנו.

כל הסופרים האחרים נדמים בעיניו תפלים, חסרי עניין, משוללי ערך. יאן יקרא כל חייו רק את דיראס. בשנת 1975 פוגש יאן את המחברת שבאה לשוחח עם הקהל לאחר הקרנת סרטה “אינדיה סונג” באולם הקולנוע לה לוקס, בקן, נורמנדי, ומביע את רצונו לכתוב לה. מרגריט רושמת לצעיר הגמלוני, השברירי והעדין את כתובתה ברובע השישי בפריז: 6^e  rue Saint-Benoît,  5

יאן כותב לה כבר למחרת ולא מפסיק במשך חמש השנים הבאות, יום יום, בלי לקבל תשובה. בתום תקופה זו מגיע סוף סוף משלוח: ספרה של דיראס “האיש היושב במסדרון”. למרבית הפלא יאן לא מתלהב הפעם ומפסיק לכתוב כדי לא להיאלץ לשקר. דיראס תמהה, נתקפת דאגה, שולחת לו עוד ועוד מיצירותיה. יאן מחדש את מכתביו.

מרגריט דיראס ויאן ממסדים את הקשר

בשנת 1980 יאן מתקשר למרגריט הנמצאת בטרוויל, בדירה שקנתה במלון המיתי “הסלעים השחורים” שהסוויטות המפוארות שלו מוצעות למכירה. הסופרת מזמינה אותו להרמת כוסית. נותנת לו הוראות איפה לקנות בקבוק יין אדום. טרוויל אינה רחוקה מקן. יאן בן 28, מרגריט בת 66. מרגריט מציעה ליאן להישאר ללון במיטת בנה.

יאן ומרגריט מטיילים באונפלר, שרים פיאף, יאן מדפיס את טורה השבועי ב”ליברסיון”, עורך שולחן. שתיית היין  שקנה יאן במעותיו המועטות הופכת למגורים משותפים במשך שש עשרה השנים הבאות עד מותה של דיראס. יאן נכנס לחייה, לספריה ולסרטיה. הוא משמש לה כבן זוג, כידיד, כעוזר, כמזכיר, כנהג, כאח, כמטפל. יאן נמצא לצדה כדי שספריה יראו אור, סועד אותה בנאמנות עד יום מותה. יחסיהם לא התנהלו תמיד על מי מנוחות. תיעוד מפורט נמצא בספרו של יאן “אהבה זו”.

מרגריט מחליפה את שם משפחתו. מעתה והלאה לא ייקרא עוד יאן לֵמֵה, כאביו, כי אם יאן אנדריאה. אנדריאה היה שם אמה של מרגריט שחוסר אהבתה הותיר בה אותות כל חייה. תשוקתו של יאן אנדריאה לגברים אינה שמורה בארון. אך חייו סובבים סביב מרגריט. גם ספריו. הוא חי בצלה. בחודשים האחרונים לחייה יאן ממשיך להיות סבלני, ידידותי ומנומס כתמיד כלפי דורשי שלומה אך מציב עצמו כטריז בינה לידידיה. אי אפשר יותר לשאול לשלומה ישירות, לשמוע את קולה.

אחרי הלווייתה של מרגריט, ב-1996, יאן בן ה-44 עובר לגור בדירת החדר שירש מחברתו, מול דירתה. מרגריט מינתה אותו למנהל עזבונה הספרותי. הוא המחליט בכל הקשור לפרסום יצירותיה. לבנה היחיד, המבוגר ממנו בחמש שנים, לא נותר אלא לקבל את הדין. אחרי שנתיים יאן מבין שעדיין לא סיים את חייו. הוא עדיין חפץ חיים. כשהוא מתקשר לאמו, היא ממהרת לקחת אותו אליה, היא שקיבלה את יחסיו עם האישה המבוגרת כדבר טבעי, מובן מאליו ונחוץ.

החל מ-2001, שנת פרסום ספרו האחרון, נעלם יאן, כבמטה קסמים, מהנוף הציבורי. הממונה על עזבון דיראס אינו מתראיין, אינו מתיישב עוד בבית הקפה  דה פלור, איש אינו יודע כיצד ואיפה הוא חי. ארבעה חודשים לאחר חגיגות המאה להולדתה של האמנית הגדולה, שנערכו ב-4 לאפריל, 2014 שגם מהן נפקד מקומו,  נמצאת גופתו באותה דירת חדר שקיבל במתנה מאשת סודו. סיבת המוות אינה ידועה אך אין חשדות לפלילים.

מוזמנים לצפות בסרטון שבו מדבר יאן על מרגריט דיראס עשר שנים לאחר מותה.

כמה מילים על ד”ר אורנה ליברמן

אורנה ליברמן, בעלת דוקטורט בספרות צרפתית, היא חוקרת תנ”ך, ספרות ותרבות, המתגוררת בצרפת. אתם מוזמנים לבקר בבלוג שלה, לשון המקרא – אור חדש על שפה עתיקה, המוקדש בעיקרו לביאור התנ”ך דרך שפתו.

ד”ר אורנה ליברמן חקרה ומצאה שכל מילה ומילה בעברית מביעה גם את ההפך שלה: לכל מילה יש תאומה מנוגדת. רוע הוא גם רעות, נעווה הוא גם נאווה, שר הוא גם רש. פרטים והסברים על תופעת כפילות השפה ומשמעויותיה בבלוג, הכולל גם לא מעט רשומות על תרבות צרפת ותרבויות אחרות. כך מאחד הבלוג את שתי אהבותיה הגדולות של אורנה, העברית והצרפתית.

התרבות הצרפתית תופסת מקום נכבד בחייה וכתבותיה הרבות והמגוונות באתר “פרנקופילים אנונימיים” ממחישות את קשת הנושאים בהם היא מתעניינת ואותם היא חוקרת.