חתום בנשיקה – מסלול טיול בעקבות נשיקות מפורסמות בפריז מאת רונית גרומן

פריז עיר הנשיקות – הקדמה קצרה של הפרנקופיל

פריז היא ללא ספק העיר הרומנטית ביותר בעולם ולא בכדי. השילוב של היסטוריה חושנית, בניינים יפהפיים ופארקים בהם זוגות אוהבים יכולים להסתתר גורמת לכולנו להרגיש שהאהבה רצה לה שם ברחובות כפי ששר מישל סרדו.

לכן, אין זה מפתיע שלפני הקורונה (וכנראה גם אחריה) פריז היא עיר הנשיקות והמתנשקים. הרי כולנו ראינו שני פריזאים שנפגשים ברחוב ומנשקים זה את זה על שני הלחיים (ה bise המפורסם). ומה עם זוגות האוהבים על הספסל הציבורי של ברסאנס או אלו שמתנשקים על הגשרים על מנת “לשמור על טוהר השפה וצחות הלשון” (אליבא דיאיר גרבוז)?

אולם רגע לפני שהעיסוק בנשיקות ומתנשקים הופך לדביק וסכיריני, באה אלינו רונית גרומן ומראה לנו במסלול הטיול הזה שנשיקות יכולות להיות גם משהו אחר לגמרי. במסלול הזה נלך לטייל בין שני גנים, כנסיה ואפילו בית קברות ונגלה נשיקות מסוגים שונים שמספרים סיפורים שונים לגמרי…

פארק מונסורי (Parc Montsouris )

פארק מונסורי שוכן בדרומה של פריז ברובע ה- 14. הוא מעוצב בסגנון אנגלי ואהוב מאד על התושבים.

בגן מונסורי נשב על ספסל בצילם של עצים מהודרים ובמבט לאגם יפהפה. שם נקרא את השיר ” הגן ” של ז’אק פרוור ( 1900 – 1977). פרוור היה משורר ותסריטאי אשר זכה לתהילה ופרסום עולמי. שירתו המאופיינת בסגנון מעט עממי עוסקת באהבה, ידידות, חוויות יום יומיות.

“הגן” ( תרגום אהרון אמיר )

אלפי ואלפי שנים

לא תמצאנה

להגיד

את שנית הנצח הקטנה

בה נשקת לי את

בה נשקתי לך

בקר אחד באור חורף

בגן מונסורי בפריז

בפריז

על הארץ

הארץ שהיא כוכב.

“הגן” הוא שיר קצר מאד המתאר את רגע הנשיקה באור מיוחד ומקורי. השיר נקרא במהירות . חוסר הפיסוק והחזרות נותנים הרגשה של מנגינה זורמת והרמוניה מושלמת.

האושר שברגע הנשיקה מיוצג גם בשעת היום : “בוקר אחד באור החורף” ובמקום ההתרחשות: הגן. יש פה רמז לגן העדן בו פגש אדם את חווה.

בית הקברות מונפארנס ( Cimetiere du Montparnasse )

בית הקברות מונפרנאס נמצא ברובע 14.הוא נחשב גם לאתר תיירותי בשל המספר הרב של אומנים וידוענים הקבורים בו כגון : שארל בודלר, גי דה מופאסאן, ז’אן פול סארטר ….

מחפשים נשיקה בבית קברות ?! קצת מוזר…מייד נפתור את התעלומה ונספר :

ביום סגרירי בנובמבר 1910 נמצאה גופתה של Tatiana Rachewskaia שהתאבדה בתלייה בחדרה . היא הייתה בת 23 במותה. מי הייתה הצעירה האלמונית, המסתורית שהפכה למפורסמת בזכות הפסל שמוצב על מצבתה ?

טאטיאנה ברחה מרוסיה והגיעה לפריז ללמוד רפואה. בפריז הכירה רופא ממוצא רומני והתאהבה בו. אך זאת הייתה אהבה שסופה אכזבה ומוות. משפחתה של הנערה הגיעה מרוסיה והחליטה להנציח את זכרה בפסל ייחודי שיוצב על מחצבתה.

הם רכשו פסל המתאר נאהבים מתנשקים של פסל צעיר עדיין לא ידוע ממוצא רומני ושמו Constantin Brancusi והשאר …היסטוריה…

בראנקושי נולד בשנת 1876 בבית איכרים בכפר ברומניה. בהיותו בן 11 ברח מביתו, ומצא את פרנסתו בעבודות כפיים שונות. בהיותו בן 18 החל לעבוד כשוליה בנגריה ובמקביל למד בבית ספר לאומנות ולמלאכה. כשסיים את הלימודים בהצטיינות קבל מלגה ונסע לעיר הבירה בוקרשט ולמד בבית ספר לאומנויות. בבוקרשט זכה להצלחה רבה.

ב-1902 עזב את בוקרשט ועבר דרך מינכן ושוויץ לפאריז כשאת מרבית המרחק הוא גומא בהליכה. עבודותיו עוררו את תשומת ליבו של רודן בכבודו ובעצמות והלה הזמין אותו לעבוד אצלו בסטודיו. לאחר שלמד ממנו רבות עזב בראנקושי את הסטודיו של רודן בטענה כי “בצל עצים גבוהים דבר אינו צומח”.

לאחר עוזבו את רודן, סגנונו השתנה מקצה לקצה.

פסל ” הנשיקה” הוא דוגמה לסגנונו. בבית הקברות נמצאת הגרסה שלישית מתוך שש גרסאות. הנה גרסה נוספת :

בראנקושי זנח את השימוש בברונזה, שמתלווים לו ליטוש ורכות עיצוב, ועבר לאבן, בה הוא עובד ללא סקיצות מכינות, ובה הוא מדגיש את החומריות שלה. הוא אינו עוד פסל נטורליסטי אלא אומן הפוסע לעבר ההפשטה. שתי הדמויות מעוצבות בפירוט מינימלי. הנשיקה ממזגת בין שתי הדמויות לא רק בתנועתן, אלא גם בשילוב של עין בעין, פה בפה ושיער בשיער. למרות שהנושא הוא ” הנשיקה ” אין אלמנט ארוטי בפסל זה – הדגש מושם על רעיון הנשיקה המאחדת בין שני אנשים ולא אקט פיזי רגעי.

קוראים יקרים, לצערנו היום פסל בבית הקברות מכוסה על ידי תיבה . הסיבה לכך היא המחלוקת הקשה בין משפחת הנערה וממשלת צרפת. המשפחה מעוניינת להסיר את הפסל ולהציב במקומו העתק . הפסל המקורי מוערך בסכום אגדתי של כסף…

ולפני שנמשיך, אם תרצו לקרוא עוד על ברנקוזי ועל חבריו ממונפרנאס אתם מוזמנים להיכנס לכתבתה של ד”ר אורנה ליברמן אמדאו מודיליאני וחיים סוטין: הבוהמיינים האחרונים של מונפרנאס.

כנסיית סן סולפיס  (Eglise Saint Sulpice de Paris )

סצנה אירוטית ובה פאם פאטאל מפתה כומר המסתיימת בנשיקה ואולי יותר מזה…בכנסייה ?!

נכנס לכנסייה הממוקמת ברובע השישי, הכנסייה השנייה בגודלה בעיר ובה נתפעל מציורי הקיר של Eugene Delacroix : “הליודורוס מוצא מהמקדש ” ו ” יעקב נלחם עם המלאך ”

נצא מהכנסייה לכיכר שלפניה ונתחבר לאוזניות…

האופרה ” מנון”  של Jules Massenet מספרת את ספורה של אישה צעירה ויפה שמנסה לנווט את חייה בין אהבת אמת וחיי עושר ומעמד. האופרה מבוססת על רומן פרי עטו של הסופר הצרפתי Abbé Prévost שפורסם ב 1731. הרומן, ברובו, אוטוביוגרפי. בעת יציאתו לאור הרומן נחשב לפרובוקטיבי מאד ונאסר לפרסום בצרפת. הסקנדל רק הגביר את סקרנותו של קהל הקוראים והוביל להפצתו באופן מחתרתי ולהפיכתו במהרה לספר מפורסם ואהוב.

פרבו התחנך כקתולי, התגייס לצבא, אך…עזב והצטרף למסדר הבנדיקטיני, אך…”בגד” בכנסייה עם שלל נשים. הוא הסתבך בפרשיית אהבים עם יצאנית שבזבזה את רוב כספו ובגללה גם ישב בכלא…

הרומן עובד לארבע אופרות, תיאטרון וקולנוע.

אנחנו נצפה בסצנת הפיתוי  מהאופרה ” מנון” של מאסנה ( שמתרחשת בכנסייה סן סולפיס) ובה מנון משכנעת את מאהבה לשעבר, שבינתיים הפך לכומר ומטיף מבוקש בכנסייה סן סולפיס, לברוח איתה.

גני טווילרי

גני טווילרי המופלאים זרועים מזרקות ופסלים. נעצור ליד פסל ” הנשיקה” של אוגוסט רודן שנמצא בקרבת מוזיאון אורנז’רי.

פסל ” הנשיקה” הנודע מתאר רגע פטאלי של מעשה אהבה אסור בין בני זוג, מעשה המגולם בנשיקה. המעשה מתואר בקנטו החמישי של יצירת אל מוות ” הקומדיה האלוהית” של דנטה אלגיירי.

מסופר בקנטו שפרנצ’סקה דה רימיני כדרך גבירות באותה תקופה, יועדה, שלא מבחירתה, להינשא לג’יובאני דה רימיני, אשר לא הצטיין במראה מצודד ושיעור קומה. לאחר החתונה מוצאים את עצמם פרנצ’סקה ופאולו ( אחיו הצעיר של ג’יובאני ) מאוהבים זה בזה עד כלות. הם נתפסים בשעת מעשה על ידי האח-בעל הנבגד ונרצחים על ידיו. זוג הנאהבים המקולל ישלח לייסורי תופת נצחיים בכור המצרף של הגהנום.

גרסת הברונזה שבגני טיולרי ( 74 סנטימטרים גובהה) נשלחה לתצוגה בתערוכה העולמית בשיקגו ב 1893. הארוטיות של הפסל הפך אותו לשנוי במחלוקת. הפסל נחשב לא מתאים לתצוגה הכללית והועבר לחדר פנימי שהכניסה אליו הייתה רק בהזמנה אישית.

בגני טיולרי  לא נפסח על פסלו של Charles Perrault מחבר ה” היפהפיה הנרדמת”. אם אנחנו בחברת ילדים או יש לנו נשמה של ילד…ודאי נשמח להיזכר בסיפור המופלא המסתיים בנשיקה …

שארל פרו ( 1628 – 1703 ) הניח את היסודות של ספרות הילדים. ב – 1697 פרסם את ספרו הנודע “ספורי  אמא אווזה ” רוב המעשיות נשאבו ממקורות עממיים ועברו מפה לאוזן במשך דורי דורות. פרו קבע להםאת הנוסח הסופי. המעשיות תורגמו לשפות רבות ונעשו אהובות עד מאד : ” היפהפיה הנרדמת “, ” כיפה אדומה “, ” החתול במגפיים”, ” לכלוכית “….

באגדות ילדים הקלאסיות יוחסו לנשיקה כוחות פלאים, עד כדי כך שביכולתה לתת תוקף קיומי לאישה המנושקת, ורצוי על ידי נסיך יפה תואר שיישאה אחר כך לאשה. מנשיקה כזאת מתעוררת לחיים ” הנסיכה הנמה “, זאת לאחר שקוללה בשינה מכושפת…

רוצים לטייל בצרפת בעקבות שארל פרו?

בצרפת קיימות שתי טירות הקשורות לשניים מהסיפורים הכי מפורסמים שלו.

• הראשונה היא טירת Ussé שבעמק הלואר. בטירה הזאת נכתב הסיפור “היפהפייה הנרדמת” וניתן למצוא שם פסלי שעווה שמציגים את הסיפור. אם אתם רוצים לקרוא עוד על המקום אתם מוזמנים להיכנס לכתבה Ussé – טירתה של היפהפייה הנרדמת.
• הטירה השנייה היא Chateau de Breteuil, אשר נמצאת במרחק של כחצי שעה נסיעה דרומית מערבית לפריז. בטירה הזאת כתב שארל פרו את החתול במגפיים ולכן כל הטירה מוקדשת לאגדה הזאת. תוכלו לקרוא עליה עוד בכתבה שאטו דה ברטיי – טירתו של החתול במגפיים.

מוזיאון הלובר

בחיפוש אחרי נשיקה נגיע למוזיאון הלובר אל פסלו של אנטוניו קנובה (1757 – 1822), פסל איטלקי נציג הזרם הניאו קלאסי. את השראתו הגדולה ביותר לקח מהמיתולוגיה היוונית. פסליו החקוקים בקאנון האומנותי מוצגים במוזיאונים החשובים בעולם.

נתבונן בפסל : ” פסיכה מתעוררת מנשיקת קופידון ” (1787). בחומר קשה , שיש , מצליח הפסל לגלם את האידיאות העדינות ביותר של הרגש והאהבה. כמו באגדות הילדים גם במיתולוגיה יוחסו לנשיקה כוחות פלאים, עד כדי כך שביכולתה לתת תוקף קיומי לאישה המנושקת.

הפסל מתאר את הרגע בו קופידון (אל האהבה הצעיר) ירד לשאול , ארץ המתים, ומשיב לחיים את אהובתו פסיכה …בנשיקה !

הפסל נחשב ליצירת מופת של הפיסול הנאוקלאסי אך מציג את הנאהבים המיתולוגיים ברגע של רגש גדול, האופייני לתנועה המתפתחת של הרומנטיקה.

המאה ה – 18 היא זירת המאבק על מקומה של התבונה. מן הצד האחד הרציונליסטיים ( תומכי הזרם הנאוקלאסי ) ומהצד השני הרומנטיקנים שהודפים את הנטייה הרציונלית, כזו המסרסת את סוד קסמם של החיים.

קשה שלא לייחס לפסל, שנוצר שנתיים לפני המהפכה הצרפתית, משמעות פוליטית. האם כל אהבה אינה אהבה לחופש ? תביעה שלא לקבל את העולם כפי שהו ? ולצופה כמו רובספייר המהפכן ,האין הנושא של הפסל מטאפורה להתעוררות אל עבר תודעה מהפכנית ?

כיכר העירייה של פריז

כיכר העירייה של פריז מהווה רקע לאחד הצילומים המפורסמים ביותר בתולדות הצילום : ” הנשיקה ליד בית עירייה של פריז ” (1950).

רובר דואנו (Robert Doisneau 1912-1994) היה אחד מחלוצי צילום העיתונות. יותר מכל מזוהה דואנו עם עירו פריז, אותה צילם באופן פיוטי, פשוט ואנושי. הוא יצא לרחובות פריז וצילם חיי רחוב ותרבות אנושית בצילומים אין ספור.

ב 1950 צילם דואנו את תמונתו ” הנשיקה ליד בית העירייה של פריז ” עבור מגזין ” Life”. בשנת 1986 הודפס פוסטר של התמונה שהופץ ביותר מ 500.000 עותקים ו 400.000 גלויות. התמונה הפכה לסמל בינלאומי לאהבה צעירה בפריז.

אבל, הפרסום הרב פתח עבור דואנו “תיבת פנדורה”.

זוג צעיר, ז’אן ודניז, חשבו שהם אלה שמופיעים בתמונה, דבר שלא היה נכון. הם תבעו את דואנו בבית המשפט בגין “צילום שלהם ללא ידיעתם”. החוק הצרפתי קובע שאדם הוא בעל זכויות על דמותו האישית.

בעקבות התביעה נאלץ דואנו לחשוף את זהות המצולמים וגילה שהצילום בוים. לאחר שהוא ראה זוג צעיר מתנשקים , שאל אותם האם יוכלו להתנשק שוב והם הסכימו.

דואנו , כמובן , זכה במשפט…

סינמטק פאריז רובע 12 – חגיגה של אוצרות קולנועיים

סינמטק פריז הוא אחד ממוסדות תרבות החשובים של העיר. הבניין נמצא בקרבת אחד הגנים המקסימים והמיוחדים של העיר , גן על שם ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. הבניין הפוסטמודרני תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי Frank Gehry.בבניין נמצאים מוזיאון הקולנוע, חדרי הקרנה ואחת הספריות העשירות בעולם של סרטים ומסמכים הקשורים בקולנוע.

ההיסטוריה של מוסד מכובד זה התחילה בשנת 1936. הדמות הבולטת בהנהלת המוסד היה Henri Langlois. בזמן כיבוש צרפת על ידי הגרמנים ניתנה הוראה להשמיד את כל הסרטים שהופקו לפני 1937. לאנגלואה ושותפיו הבריחו סרטים מהאוסף ועל ידי כך הצילו אותם.

לאנגלואה היה דמות משפיעה על במאי הקולנוע של ” הגל החדש” שיטות העבודה שלו היו לא קונבנציונליות , עובדה שגרמה לכך שהוא פוטר מעבודתו ב 1968. פיטוריו גרמו סערה בעולם הקולנוע : פסטיבל קאן היוקרתי הופסק, במאי מפורסמים מכל העולם מחו , פרצו מהומות . שר החנוך נאלץ להחזיר את לאנגלואה לעבודתו.

הסינמטק שכן במשך השנים במקומות שונים . הבניין הנוכחי הוקם ב1993 במטרה לשמש כמרכז תרבות אמריקאי. אחרי מספר שנים הוא נסגר בגלל בעיות תקציביות. ב 1998 הוא הפך למשכנו הקבוע של הסינמטק.

נשיקה בסרטים ?

הקולנוע אוהב נשיקות. במקרים רבים הסצנות הללו הן מוקד המשיכה המרכזי עבור הקהל והן תמיד חלק ממערך הציפיות מהסרט. הקולנוע הופך את הנשיקה מדבר יום יומי לאירוע אפי גדול מהחיים, אשר יוצרי הקולנוע מקווים כי יותיר בקהל חותם בל יידעך.

וכך היא סצנת הנשיקה האוהבה עלי במיוחד המתרחשת בסרט “נמל הצללים” (Le Quai des brumes)שהופק ב – 1938 ( לכן מומלץ לחפשו באוסף של סינמטק פריז ).

הסרט מספר על עריק צבאי ( ז’אן גבין ) שמחכה לספינה בנמל כדי לברוח מצרפת. בזמן ההמתנה הוא מוצא אהבה ( מישל מורגן ) , צרות ומוות.

סצנת הנשיקה , בסיפור הטרגי שבסרט, מבטא כל מה שהוחמץ, כל מה שנמנע מהגיבורים בשל הנסיבות הקשות. הבמאי Marcel Carne והתסריט נכתב על ידי Jaques Prevert. הסרט הפך לקלאסיקה בתולדות הקולנוע הצרפתי.

ולסיום…

נושא ה” נשיקה ” באומנות נחשב להתגלמות הארוטיקה עד לפני כמאתיים שנה בערך. על כן אומנים שרצו לתאר נשיקה נתלו לרוב בסיפורי מיתולוגיה או היסטוריה כדי לקבל לגיטימציה. בסוף המאה ה – 18 החלה התנועה הרומנטית שעסקה רבות ברגשות האדם כגון האהבה הזוגית והנשיקה הפכה ללגיטימית בתאור חיי היום יום.

עם השנים החברה האנושית הפכה ליותר מתירנית והאומנות מתריסה יותר, כך שלפעמים נדמה שהנשיקה נשארה מאחור…והיא קצת חסרה באומנות העכשווית.

אומנים אין ספור לא הוזכרו בכתבה : פיקסו , שאגאל , פראגונר , טולוז לוטרק , סאזן ועוד ועוד…קורה יקר אתה מוזמן להוסיף ” נשיקה ” לכתבה…גם אם הצייר או הפסל אינם צרפתים ( קלימט…)

אהבתם את הכתבה? רוצים לקרוא עוד?

אנחנו מקווים שאהבתם את הכתבה. אם אתם מחפשים עוד כתבות דומות אז הנה שני רעיונות:

– אם העיסוק בנשיקות הרטיט את לבכם ואתם מחפשים מקומות רומנטיים בפריז אזי מומלץ בחום לקרוא את כתבתו של יואל תמנליס 17 מקומות רומנטיים בפריז.

– אם אתם מחפשים עוד רעיונות לטיולים רגליים בפריז אתם מוזמנים להיכנס לכתבה מסלולי טיול בפריז.