פריז עיר הנשיקות – הקדמה קצרה של הפרנקופיל
פריז היא ללא ספק העיר הרומנטית ביותר בעולם ולא בכדי. השילוב של היסטוריה חושנית, בניינים יפהפיים ופארקים בהם זוגות אוהבים יכולים להסתתר גורמת לכולנו להרגיש שהאהבה רצה לה שם ברחובות כפי ששר מישל סרדו.
לכן, אין זה מפתיע שלפני הקורונה (וכנראה גם אחריה) פריז היא עיר הנשיקות והמתנשקים. הרי כולנו ראינו שני פריזאים שנפגשים ברחוב ומנשקים זה את זה על שני הלחיים (ה bise המפורסם). ומה עם זוגות האוהבים על הספסל הציבורי של ברסאנס או אלו שמתנשקים על הגשרים על מנת “לשמור על טוהר השפה וצחות הלשון” (אליבא דיאיר גרבוז)?
אולם רגע לפני שהעיסוק בנשיקות ומתנשקים הופך לדביק וסכריני, באה אלינו רונית גרומן ומראה לנו במסלול הטיול הזה שנשיקות יכולות להיות גם משהו אחר לגמרי. במסלול הזה נלך לטייל בין שני גנים, כנסיה ואפילו בית קברות ונגלה נשיקות מסוגים שונים שמספרים סיפורים שונים לגמרי…
במקום מפה: מתחת לכותרת של כל תחנה מופיעה הכתובת שלה, וכל כתובת היא קישור. לחצו עליה, והמקום ייפתח מיד ב-Google Maps.
פארק מונסורי (Parc Montsouris )
פארק מונסורי שוכן בדרומה של פריז ברובע ה- 14. הוא מעוצב בסגנון אנגלי ואהוב מאד על התושבים.
בגן מונסורי נשב על ספסל בצילם של עצים מהודרים ובמבט לאגם יפהפה. שם נקרא את השיר ” הגן ” של ז’אק פרוור ( 1900 – 1977). פרוור היה משורר ותסריטאי אשר זכה לתהילה ופרסום עולמי. שירתו המאופיינת בסגנון מעט עממי עוסקת באהבה, ידידות, חוויות יום יומיות.
“הגן” ( תרגום אהרון אמיר )
אלפי ואלפי שנים
לא תמצאנה
להגיד
את שנית הנצח הקטנה
בה נשקת לי את
בה נשקתי לך
בקר אחד באור חורף
בגן מונסורי בפריז
בפריז
על הארץ
הארץ שהיא כוכב.
“הגן” הוא שיר קצר מאד המתאר את רגע הנשיקה באור מיוחד ומקורי. השיר נקרא במהירות . חוסר הפיסוק והחזרות נותנים הרגשה של מנגינה זורמת והרמוניה מושלמת.