פריז ידועה בשלל מסעדותיה ושווקי האוכל שלה. כמעט בכל מקום בו תטיילו תגלו ביסטרו חביב או איזה בולנז’רי עם בגט מצויין (אין בגטים רעים בצרפת. נקודה). אולם מעטים הם הרחובות, אשר כל כולם מוקדשים לתאוות החיך כמו רחוב מונטרגיי (Montorgueil), אשר בעיני הוא הרחוב הטעים בפריז (לאחר מאבק לא פשוט עם רחוב מופטאר עליו כתב ששי קשת).
כנסיית Saint Eustache
את הטיול ברחוב מונטורגיי הייתי מתחיל בביקור בכנסיית סן אוסטש (Saint-Eustache), אשר נמצאת ממש בתחילת הרחוב. מדובר בפנינה ארכיטקטונית בסגנון גותי , אשר נבנתה במהלך המאות ה-16 וה-17. למרות שסן אוסטש נחשבה מאז ומתמיד בתור הכנסייה של השוק הרי שהיא משכה אליה לא מעט אנשים מפורסמים מהמאות ה-17 וה-18 בהם מולייר, אשר התחתן שם ולואי ה-14, אשר בחר במקום לצורך השתתפות בטקס אכילת לחם הקודש הראשון שלו (סימן לבאות לכל חנויות הפטיסרי והבולנז’רי באיזור, אשר טעם מאפיהם העילאי, מוסיף, ללא ספק , מימד של קדושה לתוצרתם). ואכן יש סיבה מצויינת מדוע הפכה סן אוסטש לאחת מן הכנסיות האהובות בפריז. מדובר בכנסייה יפהפיה עם לא מעט וויטראז’ים מהממים ציורים ופסלים, כפי שהייתם מצפים מכנסיה קתולית המכבדת את עצמה. אולם בעיני (או יותר נכון באוזני) קסמה העיקרי של הכנסיה נובע מהאקוסטיקה הנהדרת והעוגב ההיסטורי אותו ניתן לשמוע בימי ראשון.
מסעדת l’Escargot
לאחר שסיימתם להתרשם מהכנסייה המקסימה הזאת צאו לרחוב מונטורגיי ולכו לבית מספר 38. כאן שוכנת מסעדת l’Escargot, אשר נודעה בתור אסקרגו הזהב (l’Escargot d’Or), כאשר נפתחה בשנת 1832. המקום, אשר מתמחה בשבלולים (לדוגמא עם חמאת כמהין ופואה גרא) מגיש גם מאכלים צרפתיים קלאסיים ומאז פתיחתו הפך לאחת המסעדות האהובות על מפורסמי פריז ובהם הסופר מרסל פרוסט, השחקנית שרה ברנאר והבמאי סשה גיטרי. בשנת 2012 עלתה המסעדה לכותרות, כאשר נסגרה לתקופה קצרה לאחר שנתגלתה בה שקית עם 60 גרם קוקאין. האם היה זה התבלין הסודי של הטבח? כנראה שלעולם לא נדע…
פטיסרי Stohrer כי חייבים גם משהו מתוק
לאחר שסיימתם להתרשם מהשלט היפהפה של המסעדה והעיצוב שלה (ואולי גם אכלתם 6 שבלולים) הגיע זמן לעבור לבית מספר 51 שם שוכנת פטיסרי שטורר. בבית מספר 54 עמדה מסעדת פיליפ אחת המסעדות המפורסמות ביותר במאה ה-19. לידה בבניין מספר 59 ניתן למצוא את מיקומה המקורי של מסעדת רושה דה קנקאל (Rocher de Cancale), אשר על פי בלזאק הייתה מקום המפגש של כל המי ומי של פריז. לכן אין זה מפתיע שחלק גדול מגיבורי ה”קומדיה האנושית”, אותה כתב, אכלו שם לצידם של גיבורי תרבות אמיתיים כגון אלכסנדר דיומא, אז’ן סה (Eugene Sue) ותיאופיל גוטייה (Teophile Gotier). המסעדה עברה בשנת 1845 לרחוב מונטורגיי 78 והתפרסמה בין השאר בזכות הצדפות (Huitres), אשר הוגשו בה ואשר נמכרו ב Au Rocher d’Etretat, אשר נמצאת בבניינים מספר 61-63, החל משנת 1780.
גן עדן לבשלנים (טיפים של רות אופק בעלת הבלוג שמח במטבח)
הסביבה הקרובה של רחוב מונטרגיי היא פשוט גן עדן לכל הבשלנים למינהם בזכות חנויות כלי המטבח הפזורות שם.
Mora
כתובת: 13 rue Montmartre
חנות ענק שכוללת את כל מוצרי הקונדיטוריה שרק תרצו, כולל תבניות, צנטרים, שקי זילוף, שקפים, משטחי אפיה מסילפאט (מאוד יעיל להכנת מקארונים). שימו לב לתבניות המהממות של סילקומארט (שלאחרונה החלטו להמכר בישראל על ידי יבואן ארקוס) ולמבחר הענק של צנטרים מפוליקרבונט (חומר איכותי מאוד). ובניגוד למה שאתם רואים בתמונה, אני לא ממליצה על החבילה שאני קניתי, כי לצערי הצנטרים הללו קצרים יחסית לצנטרי המתכת בהם אני רגילה להשתמש ולי אישית פחות נוח להשתמש בהם. יש סוגים רבים של צנטרים בחנות, גם בחבילות וגם בבודדים ושווה לקנות שם.
La bouvida
כתובת: rue Montmartre 36
לא רחוק ממורה נמצאת לה בובידה. אף היא חנות ענקית של כלים ועזרים למטבח. גם שם ניתן לקנות הכל מהכל בכל הנוגע למוצרים למטבח. הפעם קניתי יותר במורה אבל אני לא יודעת איזו חנות עדיפה, כולן מדהימות ופשוט שווה להכנס, להרשם ולקנות לפי ההעדפה האישית והחיבור לחנות.
G.Detou
כתובת: 58 rue Tiquetonne
חנות שהיא גן עדן של חומרי גלם לאפיה. קיבלתי עליה המלצות רבות והן לא הכזיבו. החנות קטנה יחסית אבל מסודרת להפליא והמוכרים בה מיומנים ויעזרו בשמחה (למרות היותם צרפתים…).
נראה לי שהתמונה למעלה מייצגת במעט את מה שקניתי בחנות. לא לפספס את מקלות הוניל שנמכרים בחנות – מדובר במקלות הוניל הכי שמנמנים ועסיסיים שראיתי מימי והמחיר שלהם לא היה בשמיים. גם משחת הוניל שקניתי, שהגיעה בבקבוק משובחת מאוד ואני משתמשת בה כל הזמן. בנוסף קניתי אבקת קקאו ושוקולד לבן מקורמל של ולרונה שעלה הון ושעדיין לא השתמשתי בו אבל טעמתי ממנו והוא טעים בטירוף (הוא פשוט מיועד לאפיה ואני עדיין חוככת בדעתי מה להכין שיהיה ראוי לו). מה שכן, כדאי לברר מחירים לפני שמשלמים, כי כשבדקתי במלון את החשבונית היתה לי הפתעה עצומה עם הפיסטוקים האירנים שקניתי ועלו הון תועפות.
E.Dehillerin
כתובת: 18 rue Coquilliere
זוהי הייתה החנות האהובה על כוהנת ספרי הבישול האמריקאית ג’וליה צ’יילד. מדובר בחנות לכלי מטבח שמשמשת בעיקר אנשי מקצוע ויש בה מבחר מטורף. הבעיה היא שאין מחירים על המוצרים ותצטרכו כל הזמן לשאול ולכן לטעמי החנות הזו פחות אטרקטיבית לקונה הרגיל ופחות נוחה לתמרון.
Librairie Gourmande
כתובת: Rue Montmartre 92
ואם חשקה נפשכם בספרים – ואתם ממילא באזור, אל תפספסו את החנות Librarie Gourmande . מדובר בחנות ספרים ענקית עם מבחר מטורף של ספרי בישול. מפאת הכובד שכבר סחבתי איתי יצאתי משם עם 2 ספרים בלבד ואת השאר הזמנתי ברשת, אבל מצאתי שם ספרים שלא הצלחתי למצוא ברשת והמבחר היה ענק והיה כיף לדפדף בספרים לפני שהחלטתי אם לקנות אותם או לא. המחירים, אגב סבירים לחלוטין ובחזית החנות היתה פינה של ספרים מוזלים ובה ספרים ממש חמודים.
לרחוב מונטרגיי יש גם צד פיקנטי
ואי אפשר לסיים טיול קולינארי ללא מעט תאוות בשרים. מרחוב מונטורגיי פנו ימינה לרחוב סן סבור (Saint Saveour). בבניין מספר 12 פינת רחוב דוסוב (Dussoubs) עומד בניין מהמאה ה-17 בו שכן במהלך המאה ה-18 בית הבושת המפורסם של לה גורדן (La Gourdan). הכניסה למוסד זה, אשר היה חביב על אצילי פריז, הייתה מפינת הרחוב לצורך השגת דיסקרטיות מקסימלית. על מנת לדאוג שהלקוח לא יזוהה על ידי עוברים ושבים בעת יציאתו, הוא צויד על ידי מנהלת בית הבושת בתחפושת והוצא דרך מעבר נסתר מאחורי ארון ישר לתוך חנות, אשר עמדה ברחוב סן סבור מספר 14. כאן נפגשה ז’אן בקו (Jeanne Becu) עם ז’אן דו בארי (Jean du Barry) בפעם הראשונה והוא הציג אותה בפני לואי ה-15. ז’אן הצליחה להקסים את המלך המזדקן באמצעות אישיותה ויכולותיה המיניות ונודעה מאז בתור הרוזנת דו בארי.
חייה של הרוזנת, אשר הייתה גם המאהבת המלכותית האחרונה, שווים לפחות פוסט אחד בפרנקופילים אנונימיים ואשמח לספר עליהם בקרוב. אולם הגברת תרמה, באופן עקיף,לא רק להיסטוריה הסקסואלית של צרפת אלא גם להיסטוריה הקולינרית שלה. לפני כמאה שנה החליטו אדם בשם זו’זף דו בארי ואשתו לפתוח עסק קטן ליצור פואה גרא. באופן לא מפתיע השתמש ז’וזף בשם משפחתו על מנת לקדם את העסק ויצר את המותג “הרוזנת דו בארי”. במהלך השנים הלך העסק והתפתח והיום חברת “הרוזנת דו בארי” מספקת לא רק פואה גרא מצויין אלא גם מיני טרין, קוויאר ושוקולדים. וכך הפכה הרוזנת מסמל מיני לאייקון קולינארי, ממש כמו רחוב מונטורגיי…
