החיים שלי ב”טוסיק של הפנתיאון” או הסודות של רחוב מופטאר מאת שני ודאוקר

“לא התחברתי לפאריז”

“לא יודע, לא התלהבתי”

“מה יש שם כל כך מיוחד?”

את המשפטים האלה ורבים ברוח דומה שמעתי לא אחת כששיתפתי אודות מגוריי בעיר האורות במשך כמעט שלוש שנים.

התשובה שלי לאלה הייתה ונשארה אחידה עד היום – “בשביל להתחבר לפאריז צריך להיות בה עם האדם שהכי אוהבים בעולם”.

כיצד הגעתי לרחוב מופטאר

כן, אחד הדברים שפאריז עשתה לי הוא להפוך אותי לרומנטיקנית חסרת תקנה. למזלי – עוד לפני מגוריי שם ביקרתי בה עם מי שבאותה תקופת חיים הכי אהבתי בעולם ובאמת התאהבתי – בעיר עצמה.

יצאנו מהמלון לטיול, הרמתי את הראש אל הבניינים הנמוכים ופשוט ידעתי בבירור מה עומד לקרות. לא ידעתי איך זה יקרה או מתי,

מי יהיה מעורב ומה יהיה סדר הפעולות אבל היה ברור לגמרי – שאני עומדת לעבור לגור בפאריז.

זה לקח חצי שנה בדיוק ונחתתי עם ארבע המזוודות שלי במחוז חלומותיי.

תחנת המגורים הראשונה שלי הייתה Place d’Italie. לא מרכז העיר, לא רובע תיירותי אבל בילויים, פנאי וחברה – זה המקום. אנחנו והמהגרים מאסיה הרחוקה, עם המסעדות והמטעמים הייחודיים רק להם.

אחרי ההכנה הזאת יכולתי לעבור ללב הפועם של העיר והמטרופולין – Rue de Rivoli – לא סתם לאורך הרחוב – צמוד לכיכר Chatelet. אין יותר מרכז העניינים מזה. שבועיים לאחר המעבר עודדתי את משתתפי ה – Tour de France ממרפסת חדר השינה שלי.

התחנה הבאה הייתה הרבה פחות סימפטית, תיירותית או אטרקטיבית – Rue Notre Dame de Nazarette – מרחק הליכה קצרצר מכיכר- Republique. כן, אני מזהה את הבעות הגועל ומסכימה עם רובן. מכירים את שלטי ה- Passage Interdit במעברי המטרו? אחד כזה הייתי חוצה על בסיס קבוע בתחנת Temple והייתי מגיעה ישר לרחוב שלי, בלי לעבור דרך הכיכר. נמשיך. כי כדאי להמשיך. כי לגמרי המשכתי משם.

אחרי שלושה חודשים במעוז הפשע, הרשע וחנויות עיבוד העורות של יהודי פאריז – הגעתי אל השקט והשלווה, אל הרומנטיקה והשירה, אל ההיסטוריה והתרבות של צרפת כולה – 47, Rue Descartes. 20 מטר מהדירה שלי – Place de la Contrescarpe ובהמשכה – Rue Mouffetard הידוע והאהוב, המתוייר והמצוייר על מסעדותיו, גלידריותיו ובשביל תושבי המקום – מכבסותיו וסניפי הדואר שבו.

פאריז היפה – זה כאן ועכשיו. השוק של Rue Monge בראשון, רביעי ושישי השכם בבוקר, הבמה הקטנה בכיכר ב- 21.6 הוא La Fete de la Musique, הבית של ארנסט המינגווי ב- 27, Rue Du Cardinal Lemoin והתיאור המדויק ביותר שיכולתי לתת למי ששאל איפה אני גרה – “בטוסיק של הפנתיאון“.

רחוב מופטאר – הרחוב שיש בו הכל

ברמה הפרקטית היה כאן סופרמרקט גדול, מכבסה וסניף דואר. זה מספיק בשביל לקיים חיים בסיסיים. אבל אז – מגיעים הצ’ופרים. כיאה לרובע של סטודנטים, הנתחם בשלוש אוניברסיטאות מכל הכיוונים (Paris IV La Sorbbone ממערב, Paris III Sorbonne Nouvelle ממזרח וקמפוס Jusieau מצפון מזרח), זה אזור תוסס, מלא חיי לילה ויום, מגוון וכזה שיש בו פשוט הכל – לכולם.

מסעדות

מסעדות סיניות ויפניות, דוכני מזון מהר (כריכים וקרפים חמים וקרים) לצד מסעדות צרפתיות ומעודכנות יותר. אוכל צרפתי אותנטי ומסורתי לצד מסעדה שלשולחנות צמודה פלטת גריל ובה הסועדים מכינים לעצמם את נתחי הבשר שבחרו. המסעדה שהכי אהבתי אבל לצערי היא נסגרה היא מסעדת Les Fountaines שהייתה על Rue Soufflot, ממש בפינה של הפנתיאון. רציתם אוכל צרפתי? ביסטרו כמו בסרטים? עם הגינונים המנומסים והמלצרים הקרים? את כל אלה הייתם יכולים לקבל שם. ואתם יודעים מה עוד? את מנת ה- Chevre chaud הכי טעימה שאכלתי. ואכלתי הרבה, תאמינו לי.

בתי קפה

יש והרבה. איך בוחרים? לפי הנוף שנשקף מהם. על מה בא לך להסתכל בזמן לגימת הקפה או ה- Kir? בית הקפה האהוב עלי הוא Café de la Contrescarpe – כן, זה שממוקם בדיוק על הכיכר הנושאת את אותו השם. המקום המושלם לאספרסו ככה על הדרך, סתם לשבת על כיסא שעל המדרכה ולבהות באוויר, להיפגש עם מישהו חשוב ולשדר לו ש”הלו! אני לא תייר!”. ואם באמת כבר כמעט 22:00 בלילה ולא מצאת שום מקום אחר לאכול בו – ייתכן ותספיק להזמין מנה מהתפריט לפני שגם כאן – יסגרו את המטבח.

גלידה

המקומיים קראו לה גלידה פרח – אני אפילו לא יודעת מה היה השם האמתי – אך כשמה כך היא הייתה – הגביע היה הגבעול ואת כדורי הגלידה היו מסדרים העובדים מסביבו לקבלת צורה של פרח צבעוני, מרהיב וטעים. הו כמה טעים. תור ארוך היה משתרך מחוץ לדלת בסופי השבוע. ולמי שחיפש מסורת – Ben & Jerry’s בפינה המזרחית של Place de la Contrescarpe, בואכה Rue Monge.

אנקדוטות מרחוב מופטאר

על שתי אנקדוטות אני יודעת, לבטח יש עוד!

• במורד רחוב Mouffetard, ממש לפני גינת Medard עומד טלפון ציבורי. צרפתים רבים הגיעו להצטלם לידו לאחר שלקח חלק בסרט הפאר הצרפתי-פריזאי Le fabuleux destin d’amélie poulain.
• שני רחובות מקבילים ל Mouffetard נמצא Rue de l’estrapade. ברחוב זה צולם הקליפ המשעשע של להקת הרוק האמריקאית Bloodhound Gang ששורת הפזמון השנויה במחלוקת שלו היא – You and me, baby, ain’t nothin’ but mammals; So let’s do it like they do on the Discovery Channel….

• ב- 16.6.2002 – תקופת טורניר גביע העולם בכדורגל, התקיים משחק במסגרת שמינית הגמר בין ספרד ואירלנד. מה הקשר לפאריז?  על Rue Descartes – 10 מטר לפני Rue Mouffetard – הייתה מסעדה ספרדית של מהגרים ספרדיים שורשיים. הוגשו בה מנות מעלפות של פאייה לצד בירה ספרדית מיובאת. בדיוק מולה – היה פאב אירי. בימים שלפני המשחק נתלו שלטים וכרזות משני צדי הרחוב ובעת המשחק עצמו – הפאב דווקא היה ריק ואת המסעדה גדשו עשרות אנשים שגם נהנו ממשחק כדורגל משובח וגם מאוכל נפלא. בסיום 90 דקות ללא הכרעה – ניצחה ספרד בפנדלים את אירלנד ושלחה את המוני הסועדים לצהלות בכיכר בשירת Viva Espana.

לא היה כאן כלום אבל היה כאן הכל. שקט, רחובות צרים וצפופים ואינספור פינות חמד שלא קוראים עליהן במדריכי התיירות כי התיירים היו עולים צפונה במופטארד ופונים ימינה כדי לחזור לקו 7 של המטרו. הם פספסו פיסת שקט מדהימה ויפה – פיסה של פאריז האמתית.

“למה דווקא פאריז? אם כבר – אז אמסטרדם” – גם זו קביעה ששמעתי ועודני שומעת לא מעט וגם לה יש לי תשובה קבועה – “אתם יודעים מה הדבר הכי טוב שיש באמסטרדם? רכבת לפאריז”. לו רק היה לי יורו על כל פעם שעניתי את התשובה הזו.

כמה מילים על הכותבת

שני ודאוקר, נשואה ואמא ל-3 ילדים. לפני למעלה מחמש שנים עזבה שני את ההייטק והקימה את “קסם התוכן” במסגרתו היא עוסקת רק במה שהיא אוהבת -כתיבת תוכן, מאמרים וכתיבה שיווקית.