פריז של כולנו, ספרו החדש של אביטל ענבר על פריז, הופיע במהדורה דיגיטלית באתר E-VRIT. אני שמח וגאה להביא לכם טעימה קטנה ממנו בדמות הפרק על מוזיאון ימי הביניים של אוטל דה קלוני (Musée National du Moyen-Age Thermes et Hôtel de Cluny), שנפתח מחדש בשנת 2022 לאחר שנים ארוכות של שיפוצים.
אחד התענוגות הגדולים בפריז
המוזיאון הלאומי של ימי-הביניים – מרחצאות ואוטל דה קלוני , ובקיצור קלוני – הוא מאותם מוזיאונים שהושתתו, לפחות בראשיתם, על אוסף מופלא שאדם אחד הקדיש את חייו לאיסופו, ותרם אותו למדינה על הבית שבו התגורר והחזיק את המוצגים: אלכסנדר די סומראר Sommerard) 1852-1779), אספן יוצא-דופן מהתקופה הרומנטית.
בניגוד למוזיאונים אחרים שאוספיהם הם פרי תרומה, סומראר לא הונצח בשם המוזיאון, רק בשם הרחוב הסמוך. המוזיאון מציג אלף שנים של תרבות ואמנות ימי-הביניים, תקופה ארוכה שכמעט ונעלמה מהנוף הפריזאי.
לקלוני ייחוד היסטורי כפול, העושה אותו מתאים מאין כמוהו לשמש כמוזיאון ימי-הביניים: הצירוף בין מרחצאות רומיים לאוטל דה קלוני הצמוד, אחד משני הבתים הגדולים היחידים ששרדו שלמים מפריז של ימי-הביניים, מתווה, במקריות מופלאה, את שני הקצוות הכרונולוגיים של האוסף, המתפרס על-פני 1,500 שנה, מסוף העת העתיקה, התקופה הרומית בצרפת, ועד שלהי ימי-הביניים ותחילת הרנסאנס.
המרחצאות, שהתפרסו על פני שטח ענקי – ייתכן והיו המוסד הגדול ביותר בלוטציה, וממדיהם מרמזים על עושר היישוב – מרשימים בגודלם ובהדרם. הם מקיפים את המוזיאון כלפי בולוואר סן-מישל והגינה הפונה לבולוואר סן-ז’רמן.
כשנוסד ב-1843, לא היה קלוני מוזיאון מתמחה. במרוצת הדורות נוספו עוד תרומות, כמו אוסף שטראוס-רוטשילד של אמנות יהודית (שהועבר מאז למוזיאון להיסטוריה ואמנות של היהדות). בתקופה מסוימת נאמר עליו, שבתחומים מסוימים הוא מתחרה בלובר. זו הייתה הגזמה, אך הורתה על כיוון.
מתום מלחמת-העולם השנייה, החל בהתמחותו הנוכחית. כסטודנט, עברתי על-פניו מאות פעמים, ולא נכנסתי. הוא היה ידוע כלא-מעניין ולרוב גם היה סגור: דימוי לא מחמיא. לבסוף, כספיח לגראן-טראוו, נערך בו שיפוץ יסודי, והוא נחנך מחדש ב-1997. ואז, התחלתי לבקר והוקסמתי.
שיפוץ נוסף ויסודי שארך כמה שנים הסתיים במאי 2022. נבנה מבנה חדש המשמש מבואה. רותי שמעוני ביקרה במקום במהלך העבודות, ודיווחה ש״יצרו כניסה חדשה ומהממת, שעושה מחווה למבנה הקודם ומדגישה מיידית את העבר הרומי״. המבנה ממוקם מעל שמורה ארכיאולוגית שלא כולה נחפרה, ומגונן עליה. המוזיאון, שהוא החדש ביותר בפריז נכון ל-2022, נוח יותר ונגיש גם לנכים. חלק מהאוסף נסרק לתמונות תלת-ממד.
קלוני הוא אחד התענוגות הגדולים בפריז. אחרי השיפוץ, העונג רב עוד יותר. המוזיאון קטן, יחסית, ומעולם לא נתקלתי שם בהמונים. הוא מוקדש ל-1,500 שנים בדברי ימי האנושות, בעיקר אירופה. התקופה הממושכת ביותר מאז הפרהיסטוריה נחשבת לעידן של ברבריות, והאמנות שלה נחשבה נחותה, בעיקר בתקופת הרנסאנס שבאה בעקבותיה. אמנות ימי-הביניים זכתה בזמן הרנסאנס לכינוי פרימיטיבית, המלווה אותה עד היום. למעשה, היא בחלקה תקופה של עידון רב באמנות, בארכיטקטורה, בעיקר הגותית, ומבחינה מדינית היא ברברית פחות מהמאות האחרונות, תקופת הקידמה.
התפעלתי בזמנו מחוכמת התצוגה, ומרוב המוצגים – תשמישי-קדושה ופריטי אמנות, קישוט וארכיטקטורה כנסייתיים. האורנמנטיקה הגותית שאלה לקישוט קתדרלות לא רק מוטיבים חילוניים, גם פגאניים, מיתולוגיים ו”שערורייתיים”, שתכליתם מוסרנית – להציג את הרע עלי אדמות ואת העונש הצפוי, על-מנת להטיף לטוב.
לצד האמנות הדתית, מוצגים אמנות חילונית ומלכותית, פריטי ריהוט, כלים, רקמות עתיקות, אריגים מצוירים שראו את האלף הראשון, אמנות ומלאכת-יד מחצרות מוסלמיות – ושטיחי-קיר. אולם מוקדש לשטיחי-הקיר הגבירה עם החד-קרן (La Dame à la Licorne), יצירה מופלאה ומסתורית שנטוותה בפלנדריה של שלהי המאה ה-16. היא הייתה תלויה בטירת בוסאק שבמרכז צרפת.
היצירה, המותירה רושם עז, מוקדשת לחמשת החושים ולחוש שישי שאינו מבואר. בימי-הביניים, הייתה לחיות שונות – קופים, כלבים, שפנים, ציפורים, ובעלי-חיים מן האגדות – סמליות ברורה, בחלקה ארוטית. על-פי אלה שלצד הגברת, לא ברור אם ויתרה על תענוגות האהבה, או מתעתדת להתמסר להם.
בסוף שנת 2000 נחנך לצד המוזיאון, בצמוד לצומת סן-מישל וסן-ז’רמן, גן ביניימי גדול. הוא כולל מרכיבים בעלי משמעות בחוכמת הנסתר דאז – צמחי-מרפא, גן-אהבה, גן-שמימי, גן-נעול עם מרבד אלף הפרחים, המסמל את שטיחי-הקיר. חלקם מִתקשרים לסימבוליקה המגולמת במוצגים – בעיקר החיות והצמחים שבשטיח הגבירה. ביקורים מודרכים מאפשרים לגלות את הפונקציות הקישוטיות, התזונתיות והרפואיות של הצמחים וסמליותם, ולשם השוואה, את סמליותם המקבילה בחפצי האמנות שבמוזיאון.
גלי דקל ואריה רפאלי ביקרו במוזיאון, והם ממליצים:
בביקורינו הרבים בפריז עברנו אינספור פעמים ליד מוזאון קלוני. ואולם, משהו במבנהו הביניימי התלוש מסביבתו ומהחוויה הפריזאית התוססת והאנרגטית, גרם לנו לדחות את הביקור. עתה, בעקבות קורס בלימודי ימי-הביניים, ופתיחתו מחדש לאחר שיפוץ מקיף, בשלה השעה להיכנס פנימה.
בצהרי ראשון מנומנמים שמנו פעמינו אל המוזיאון המחודש, לא לפני שנהנינו מטארט טאטן עסיסי בפלאס הסורבון הסמוכה. התחושות הדומיננטיות העולות מביקור בקלוני הן של צניעות וענווה. בעולם האמנות של ימי-הביניים האדם לעולם אינו במרכז היצירה, ולעולם ישרת רעיון נשגב ממנו. המוטיב חוזר ועולה במגוון רחב של יצירות ביניימיות, והתצוגה בקלוני ממחישה זאת היטב.
במיוחד אהבנו שלהבדיל ממוזיאונים גדולים אחרים, אינך יכול לברוח ליצירות מודרניות, וכך נגזר עליך להתמסר לאותה צורת-קיום צנועה המכירה בשבריריות האדם ובזמניותו. במהלך הביקור, אט אט, נכנסים ל’מוד’ קיום וחשיבה אחרים, והרי זו מטרתה המרכזי של האמנות: להתבונן במציאות מחדש.
מסלול כרונולוגי מנווט את המבקר מימי-הביניים המוקדמים באלף הראשונה, ועד ראשית הרנסאנס. הוא מפגיש את המבקר עם חפצי-דת, כלי-מלאכה, חפצי-נוי, תכשיטים, כלי-בית מנחושת, וכן ויטראז׳ים, איקונות עשויות מתגליפי עץ ועוד; שלל חפצים ממיומנויות-חיים שונות, הנותנים הצצה חיה ומרגשת למרכז עולמם של האנשים בימי-הביניים.
הפריט המעניין ביותר בתצוגה זו הוא ורד הזהב, אותו נתן כהוקרה האפיפיור יוחנן ה-22 לרוזן מנשאטל בשנת 1330. ורד בגודל טבעי, עשוי כולו מעלי זהב, אך ללא הקוצים (יצר אותו אמן איטלקי באוויניון, מקום משכנם של האפיפיורים באותה תקופה).
אך שיאו של הביקור הוא ללא ספק פאר אמנות ימי-הביניים; היצירה ‘העלמה והחד-קרן’, המתוארכת לשלהי המאה ה-15. היא נוצרה על מנת לפאר שושלת אצולה ענפה שסמלה מתנוסס במקומות שונים ביצירה. שישה שטיחי-קיר מסתוריים מציגים סצנות חלומות של אישה צעירה וחד-קרן, על רקע משובב בסגנון מיל פלר (אלף פרחים), מכסים את קירותיו של חדר שלם.
על פי הפרשנות המקובלת, כל תמונה מייצגת אחד מחמשת החושים, והתמונה האחרונה (שקיימות סברות שמייצגת את ה״חוש השישי״, המטאפיסי) נותרה בגדר אניגמה. הצופה אינו יכול שלא לעמוד בהשתאות אל מול היצירה המרהיבה, התמימה והמרגשת הזו.
עוד בתצוגת המוזיאון אולם ראשי המלכים – סדרה מפעימה של פסלי גוף וראש של מלכי יהודה משיש, מנותצים חלקית – פסלים שהמהפכנים עקרו מחזית נוטר-דאם מתוך מחשבה שאלה מלכי צרפת, ושניצלו בנס… וכן פסלים מכנסיית סן-ז׳רמן-דה-פרה, סנט-שאפל וכנסיות אחרות בגלגוליהן השונים.
בניין המוזיאון טובל בגן ובו שרידים שמורים היטב של מרחצאות רומיים שנתגלו תחתיו. מוצעים ביקורים מודרכים משולבים בשירה – נקלענו לאחד כזה, עם מדריך מזמר – דבר שמעביר את המבקר באופן אולטימטיבי ובלתי אמצעי לאווירת ימי-הביניים.
מידע שימושי למי שמעוניין לבקר במוזיאון קלוני
כתובת
28, rue du Sommerard. המטרו הקרוב ביותר הוא Cluny–La Sorbonne אך ניתן להגיע אליו גם באמצעות מטרו Luxembourg ו Saint Michel.
ימי ושעות פתיחה
שלישי-ראשון 0930-1815. נוקטורנו עד 21.30 כל חמישי הראשון והשלישי בכל חודש. סגור שני, 1 בינואר, 1 במאי ו-25 בדצמבר.
כרטיסים
מחיר הכרטיס הוא 12-10€. חינם עד גיל 18 או 25 לתושבי האיחוד האירופי. חינם לכולם ביום א’ הראשון בכל חודש.
כמה מילים על “פריז של כולנו”
״זה ספרי השני על פריז בתוך עשרים שנה. קודמו נקרא תענוגות פאריס. שמו של הספר החדש, פאריס של כולנו, משקף גישה חדשה ומקורית: פלורליזם. כארבעים נשים וגברים, הרוב הגדול ישראלים אוהבי פאריס ושוחרי תרבות צרפת וגסטרונומיה צרפתית, שיתפו אותי בחוויותיהם ובהמלצותיהם. סובייקטיביים, כמוני בכל הספרים שכתבתי. וכדי להעשיר את הספר, ביקשתי דעות שונות משלי בכל נושא.
כל המלצה נושאת את שם הממליצה או הממליץ. בספר מאות צילומים. רבים מהם קיבלתי משותפי לספר. כן נברתי והשגתי תמונות עתיקות של אירועים ואישים היסטוריים.
הספר מבוסס על היכרות של יותר משישים שנה עם צרפת בכלל ופאריס בפרט. הוא מקיף מאוד, עדכני מאוד, צופה לעתיד, וכמעט לא חסר בו דבר. הוא מספר על עשרות אתרים מכל הסוגים, על אינספור מסעדות מומלצות, וגם פאטיסרי, שוקולאטרי, בולאנז׳רי לרוב. הוא מציג תהליכים, מגמות, תמונות-רוחב. ובעיקר, הוא מציע סיורים רבים.
שני פרקים מפרטים ״הוראות שימוש״ למבקרים בפאריס. בפרק אחד עצות והמלצות לפני הנסיעה. בפרק שני מכלולים שונים של מידע והמלצות בנושאים מהותיים כמו תחבורה, ביטחון, מקרי חירום ועוד. בסוף הספר, טבלה מפורטת של מסעדות ובתי אוכל קטנים לרבות המלצות ברמות שונות.
מובן שלא לא הכל טוב ויפה או טעים באותה מידה. איני מחלק ציונים מספריים. אבל מהספר עולה בבירור מה מומלץ בחום, בבחינת אסור לוותר, אסור להחמיץ, מה מומלץ באיפוק, ומה פחות. ומה בכלל לא.
ב-2019 העניקה לי צרפת אזרחות לאות הוקרה על פועלי רב השנים להעמקת תרבותה בישראל. אבל הספר אינו שיר הלל לצרפת. כמו כל ספרי, הוא שזור בביקורת נוקבת על יחס השלטון הצרפתי ורבים מהאזרחים ליהודים במלחמת העולם השנייה, והערות לא תמיד מחמיאות בנושאים אחרים.
לצד יותר ממאה ספרים שתרגמתי מצרפתית, ואחדים מאנגלית, פרסמתי מ-1998 שורה של ספרים המצטרפים למעין סדרה, ספרי התענוגות: תענוגות צרפת, התענוגות של פרובאנס, תענוגות פאריס, התענוגות של דרום מערב צרפת, התענוגות של יינות בורדו, אלזאס, 50 התענוגות של צרפת, רעבים בטוקיו (מודפס הוצאת מודןן 2023, ספר אלקטרוני וספר שמע באתר עברית). כמו כן כמה ספרים אלקטרוניים, בהם תמונות פאריסאיות, רעבים בטוקיו, Gourmand on Tokyo באנגלית ו-Les Plaisirs de Provence בצרפתית, שניהם באמזון. מאוד, רעבים בטוקיו כספר שמע, באתר עברית״.
