מוזיאון ד’אורסיי: הקומה החמישית – קומת החלומות
מאת יואל תמנליס

מוזיאון ד’אורסיי (Musée d’Orsay) הוא אחד המוזיאונים החשובים, היפים, המבוקשים והמובילים בפריז בפרט ובעולם בכלל. רוב היצירות שלו, הועברו עם הקמתו של המוזיאון בשנת 1986, ממוזיאון הלובר, ממוזיאון ה”ז’ה דה פום” ומארמון טוקיו. התמונות מייצגות את התקופה שבין 1848 ל-1914.

הקומה החמישית (העליונה) היא חלון הראווה של המוזיאון וכוח המשיכה העיקרי שלו. היהלום שבכתר. כותב שורות אלה נמנה על המבקרים הקבועים במוזיאון ד’אורסה שעולים היישר לקומה העליונה. בביקורי האחרון בפריז ביליתי בה חצי יום ונותרתי עם חצי תאוותי בידי. לו רק יכולתי להישאר לישון כאן, לא הייתי מהסס לעשות זאת.

זוהי קומת האימפרסיוניסטים בה מרוכז אוסף אומנות עשיר ומדהים הכולל תמונות יוקרתיות ומפורסמות של מיטב אומני המחצית השנייה של המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים.

האוסף יוצא דופן באיכותו ובחשיבותו ומכיל את היצירות האימפרסיוניסטיות והפוסט אימפרסיוניסטיות הידועות ביותר, מעשי ידי ענקי הציור, כמו: קלוד מונה, אדואר מאנה, פול סזאן, קאמי פיסארו, אדגר דגה, אוגוסט רנואר, וינסנט ואן-גוך, פול גוגן, אלפרד סיסלי, אנרי דה טולוז לוטרק ואחרים. אין ספק שמדובר בריכוז נדיר של אוצרות באולמות תצוגה מהפנטים ועשירים בכל טוב.

אי אפשר למנות ברשימה קצרה זו את כל הכוכבים וכל היצירות המפורסמות הנמצאות כאן, אולם סיור קצר בקומה החמישית יפגיש אותנו עם כמה יצירות מופת בלתי נשכחות.

קלוד מונה

בבעלותו של מוזיאון ד’אורסה מצויות למעלה מתשעים יצירות של קלוד מונה, ממייסדי ומובילי זרם האימפרסיוניזם באומנות. רבות מהן נמצאות בתצוגה הקבועה.

מונה צייר מספר סדרות מרשימות אשר המפורסמת בהן היא סדרת “הנימפאות”. גם “הקתדרלה של רואן” (La Cathedrale de Rouen) זכתה למספר גרסאות ומוצגת כאן כשהדגש הוא על תמונות המציגות מקום מסוים בשעות שונות של היום, עם שונות גדולה של אור וצל ובגוונים.

בין היצירות הבלתי נשכחות של מונה השוכנות בקומה החמישית, ניתן לציין את: “תחנת הרכבת סן לזאר” La Gare Saint Lazare)), “פרגים” (Coquelicots), “רחוב מונטורגיי בפריז” (La Rue Montorgueil à Paris), “קוביות הקרח” (Les Glaçons).

אדואר מאנה

“ארוחת צהריים על הדשא” (Le Dejeuner Sur L’herbe) – מאנה הציג בשעתו את הציור הנפלא הזה במסגרת ‘סלון הדחויים’ שהתקיים בפריז בשנת 1863 ועורר מחלוקת חריפה. שני גברים ושתי נשים מבלים בארוחה בחורשת עצים וסועדים בסגנון של פיקניק. אחת הנשים ערומה, השנייה מתרחצת. הגברים בלבוש מלא. האפליה הזו בין גברים לנשים הביאה לשערורייה גדולה שגרמה לכך שהציור הפך לאחד המפורסמים בעולם.

מאנה הירבה לצייר את ברת מוריזו. מוריזו הייתה ציירת אימפרסיוניסטית צרפתייה. היא הייתה נשואה לאחיו של מאנה. אחת היצירות המוצגות בקומה החמישית היא “ברת מוריזו עם מניפה” (Berthe Morisot a L’eventail).

אם תרצו להכיר טוב יותר את האומנות של מאנה וברת מוריזו, אני ממליץ לכם לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן אדואר מאנה וברת מוריזו: התשוקה שבאומנות.

אוגוסט רנואר

“הנשף במולן דה לה גאלט” (Le Bal du Moulin de la Galette) – יצירה מורכבת ושאפתנית של רנואר בה מוצגות דמויות רבות, חלקן רוקדות ואחרות ישובות. היצירה מתארת נשף ריקודים של בני המעמד הבורגני, המתרחש במונמארטר במולן דה לה גאלט, בשעות אחר הצהריים של יום ראשון.

רנואר נותן את דעתו להתנהגות הקהל העליז ומוקסם מן היופי החגיגי. בתמונה תמצאו משיכות צבע ומשחקי אור וצל, כך שהיא מדגימה היטב את הרעיונות האימפרסיוניסטים. אם תרצו לבקר במקומות אותם צייר רנואר במונמארטר, אני ממליץ לכם להשתמש במסלול הטיול מונמארטר של האומנים הגדולים, אותו יצרתי.

גם רנואר, כמו מונה, זוכה בקומה החמישית לייצוג רב. מוזיאון ד’אורסה מחזיק בבעלותו תשעים ושמונה יצירות של רנואר. רבות מוצגות כאן בדרך קבע. רנואר היה אחד הציירים האימפרסיוניסטים הבודדים שצייר עירום. הנושא בא לידי ביטוי בקומה החמישית במספר ציורי עירום דשנים.

בנוסף, בביקורכם במקום תמצאו עוד כמה יצירות מפורסמות מאוד שלו, כמו: “נערות ליד הפסנתר” (Jeunes Filles au Piano) ו”הנדנדה” (La Balançoire).

פול סזאן

“שחקני הקלפים” (Les Joueurs de Cartes) – בשנות ה-90 של המאה ה-19 פול סזאן יצר סדרה של חמישה ציורים המתארים שחקני קלפים. היצירות בסדרה נבדלות בגודלן, במספר המשתתפים המשחקים בקלפים ובמיקום המשחק. בגרסה של מוזיאון ד’אורסה דמותו של השחקן השמאלי מוצגת במלואה בעוד השחקן הימני מוצג באופן חלקי. התמונה קטנה יחסית אך העניין בה גדול.

תמונה נוספת של סזאן שזכתה לפרסום עולמי ומוצגת כאן, היא “המתרחצים” (Les Baigneurs). גם במקרה זה מדובר באחת מתוך סדרה של שלוש תמונות. בגרסה המוצגת בד’אורסה מספר המתרחצים הוא הגדול ביותר.

אדגר דגה

דגה שנחשב לאחד מאבות האימפרסיוניזם הירבה לצייר מחול. הציורים המפורסמים ביותר שלו הם של רקדניות בלט. בקומה החמישית תמצאו בין היתר את “הרקדניות הכחולות” (Les Danseuses Bleues), “המגהצות” (Les Repasseuses), “תזמורת האופרה” (L’orchestre de L’opera), “בבית הקפה” (Dans un Cafe).

קאמי פיסארו

לצייר הנפלא קאמי פיסארו יש כאן נוכחות יפה ומכובדת. בשוטטות שלכם בקומה החמישית תמצאו בין היתר את: “הגגות האדומים” (Les Toits Rouge), “הסיין והלובר” (La Seine et le Louvre), ואת “הגבעות של וסינה” (Les Coteaux du Vesinet).

במידה ותרצו לקרוא עוד על קמאי פיסארו ולהכיר טוב יותר את האומנות שלו, אני ממליץ לכם לקרוא את כתבתה של ד”ר אורנה ליברמן: קאמי פיסארו, האימפרסיוניסט הראשון.

וינסנט ואן גוך

יצירותיו המיוחדות של ואן גוך חוגגות בקומה החמישית. אפשר להזכיר כמה מהמפורסמות שבהן, כמו: “חדר השינה של ואן גוך בארל” (La Chambre de Van Gogh a Arles), “הכנסייה באובר סור אואז (L’eglise a Auvers Sur Oise), “ליל כוכבים” (La Nuit Etoilee), ודיוקן עצמי משנת 1889 (Portrait de L’artiste).

יש כאן גם כמה יצירות פחות מפורסמות של ואן גוך אך מעניינות גם כן, כמו: ציור פרחי פריטילריה באגרטל נחושת, יצירה שנקראת בצרפתית: Fritillaires Couronne impériale dans un Vase de Cuivre.

אנרי דה טולוז לוטרק

טולוז לוטרק היה נכה וקטן קומה, אך בעל כישרון ענק. הוא הפך לאחד מחשובי הציירים הפוסט-אימפרסיוניסטים אשר נודע בעיקר כמתעד חיי הבוהמה של פריז. ציוריו תיארו את החיים במועדון המולן רוז’, כמו גם מועדוני קברט אחרים, תיאטראות, בתי קפה ובתי בושת.

חלק מהתמונות המוצגות כאן עשו דרך ארוכה למדי מ”סלון הדחויים” ועד לקירותיה היוקרתיים של הקומה החמישית. כיום קשה לתפוס שפנינות בוהקות אלו עוררו את לעגם וגידופיהם של השמרנים באומנות וכי אל יוצריהן התייחסו כטירונים עלובים השוגים באשליות, רק מפני שביקשו לקבוע אמות מידה חדשות.

הקומה החמישית יוצאת הדופן היא ללא ספק קומה חלומית. היא גם אחת הקומות המתויירות ביותר במוזיאוני תבל. מוצג בה האימפרסיוניזם במיטבו. היא מאפשרת לעמוד על היקפה ומשמעותה של התקופה. הביקור כאן הוא בבחינת חובה לכל מי שמתעניין ביבול האומנותי של תקופה רבת חשיבות זו.

האוסף ענק, מפעים ובעיקר אהוב. רוב התמונות עליזות וזוהרות בגווניהן. הקומה החמישית מעניקה מסגרת ותפאורה מרהיבה לעשרות יצירות מופת של גדולי הציירים בעידן האימפרסיוניסטי. זהו האוסף הגדול ביותר בעולם של אומנות אימפרסיוניסטית ופוסט אימפרסיוניסטית. בזכותו, מבקרים רבים מדווחים, כי הם נהנים יותר מהביקור בד’אורסה מאשר במוזיאון הלובר.

כמה מילים על יואל תמנליס

יואל הוא פרנקופיל שמתגורר כיום במודיעין. מעבר להיותו עיתונאי הוא גם צלם ואם אתם מעוניינים להנות מתצלומי פריז היפהפיים שלו אתם מוזמנים להציץ בדף פריז דרך הזום. במידה ואתם רוצים לקרוא את הכתבות שהוא פירסם באתר כנסו לקישור הזה.