בקצה המערבי של יער בולון עומד לו מבנה ניאו-קלאסי קטן וחמוד, כמעט מבוייש ונחבא מהעיין. המבנה הזה, שנראה קטן מלהיות בעל חשיבות גדולה, הוא בעצם השאטו שנבנה בזמן הקצר בהיסטוריה והוא תולדה של התערבות ילדותית בין מלכת צרפת מארי אנטואנט לגיסה האקצנטרי הרוזן ד׳ארטווה (Comte d'Artois).
סיפורו של שאטו דה בגאטל
בשנת 1775 קונה אחיו של לואי ה-16 הרוזן ד׳ארטווה את השטח ביער בולון, שעליו עמדה בקתת ציד והורס אותה מיד. הרוזן מתכוון לבנות לעצמו במקום מבנה קטן למנוחה בזמן השהייה בפארק. מבנים אלו כונו מייזון דה פלייזאנס (בית תענוגות) והם היו ממוקמים בדרך כלל בגני ארמונות.
הרוזן רצה לבנות את הבית במהירות ולשם כך הוא שכר את שירותיו של האדריכל פרנסואה-ג׳וזף בלנג׳ה (François-Joseph Bélanger). גיסתו, המלכה שעימו הוא נהג לבלות ולהשתטות, התגרתה בו בכך שטענה שיקח לו זמן רב לבנות את המייזון דה פלייזנס המיוחל שלו.
הרוזן לא נשאר חייב והבטיח להוד מעלתה שתוך 3 חודשים המבנה יעמוד במלוא תפארתו. המלכה חובבת ההימורים הפכה את הויכוח להתערבות והמרוץ נגד הזמן להשלמת הבניה החל כשכל צד משוכנע בניצחונו הקרוב.
המלכה, שהיתה ידועה בבזבוזיה, לא תיארה לעצמה שגיסה הערמומי הוא בזבזן גדול ממנה, ובתקציב של 3 מליון ליברות החל הפרוייקט, שהרוזן הקדיש את כל מרצו וזמנו לטובתו. בכדי לחסוך זמן יקר נשלח האדריכל בלנג׳ה לאנגליה, להביא תוכניות של מבנים ניאו-פלאדיאנים (סגנון על שם האדריכל האיטלקי אנטוניו פלאדיו), ועם חזרתו הוא שירבט תוכנית שקיבלה אישור מיידי.
900 עובדים גויסו לעבוד יום וליל על המבנה, אפילו במחיר עצירת הפעילות באתרי בניה ברחבי העיר. הרוזן שהגדיל את סכום ההתערבות הצליח לסיים את השאטו הקטן שלו תוך 64 ימים(!) בלבד. כך הבניה שהחלה בחודש ספטמבר 1777 הסתיימה בחודש נובמבר של אותה שנה, כולל תכנון ודקורציית הפנים שעוצבה על ידי גיסו של האדריכל ז׳אן-דמוסטן דוגור (Jean-Démosthène Dugourc).
המבנה זכה לשם שאטו דה בגאטל (Château de Bagatelle), השם בגאטל לקוח מהמילה האיטלקית בגטאלה, שפירושה עיטור חסר חשיבות, וזאת כדי להציג את המבנה כחסר חשיבות, תוצאה של גחמנות וקלות דעת. אם אתם שואלים את עצמכם מדוע שאחיו של המלך יבנה מבנה כה חסר חשיבות, התשובה היא שהמבנה הוא חלק מהתרבות הדקטנטית והילדותית, שאפיינה את מארי אנטואנט הצעירה וסביבתה חסרת הדאגות, שחיפשה ריגושים ושעשועיים באופן מתמיד.
אולי המלכה והרוזן לא לקחו את המבנה ברצינות אך למרות זאת אין להמעיט בחשיבותו שכן השאטו מהווה דוגמא ומופת למבני תענוגות ובעל איכויות אדריכליות וסגנוניות מאוד חשובות – שאטו דה בגאטל הוא דוגמא ומופת לאדריכלות ניאו-קלאסית.
הקטן הזה גדול יהיה
שאטו דה בגאטל נמצא בתוך פארק בן 59 דונמים בעל אותו השם הכולל בתוכו מספר גנים צרפתים מטופחים, גינת ורדים, אורנג׳רי, גנים אנגלים (שעוצבו על ידי מעצב גנים סקוטי), פגודה, בקתות נוודים דקורטיביות, מערות ומספר מבני משנה המחוברים לשאטו במנהרות (חלק מהמבנים נוספו במאה ה-19).
על הנדבך העליון בחזית המבנה כתוב הביטוי ״קטן אך ראוי״ (Parva sed Apta) המועתק מכיתוב בווילה אריוסטו בפררה, איטליה, ומתייחס כמובן לגודלו הצנוע של הבית.
החזית של המבנה, בעלת המראה המעט רשמי, מסתירה את הכיפה של החזית האחורית שמרכזה מעוגל ומאחוריה ממוקם סלון המוזיקה האובלי, שמתנשא לגובה שתי קומות. זהו החדר המפואר והגדול בשאטו, שבו נערכו מסיבות ונשפים, הראשון שבהם התרחש בעת חנוכת המקום ב-1777 בנוכחות המלכה והמלך.
במהלך מסיבה זו הוצג לראשונה משחק שולחן, שלימים יהפוך להיות מכונת הפינבול שבה השחקן צריך להכניס את הכדור לחור, תוך כדי שהוא עוקף מכשולים בדמות מקלות עץ (פינים). הרוזן ד׳ארטווה אירח מסיבות רבות במקום והשאטו הקטן היווה עבורו ועבור אורחיו מפלט מחצר המלוכה. אולי זו ההוכחה שהשאטו שהתחיל כגחמה היה אהוב על ידי בעליו ושימש את המטרה שלשמה הוא נבנה.
בנוסף לסלון המוזיקה, המבנה כלל גם חדרי הסבה, חדר ביליארד ובודווארים, שעוטרו בארבעה ציורים של צייר הנופים הדגול אובר רובר (Hubert Robert). באותה קומה תמצאו גם חדר אוכל ואילו בקומה השניה תמצאו חדרי שינה. חדרים אלו מעוטרים בלוחות קיר מצויירים או מגולפים, בבדים יקרים ומיטב הריהוט והאומנות הדקורטיבית של התקופה.
המהפכה הגיעה החגיגה נגמרה
שאטו דה בגאטל בהרבה מובנים מסמל את הניתוק, הבזבזנות והנהנתנות של המעמד השולט שבסופו של דבר הובילו למהפכה. כשזאת פרצה המקום, שתכולתו נמכרה, הפך למסעדה ומקום בילוי פופולארי. במידה מסויימת, זה מה שעזר למקום לשרוד את התקופה בה הרבה מבני מלוכה ואצולה רבים ניזוקו או נהרסו.
אחרי המהפכה הדייר הבא שאיכלס את השאטו היה בנו של הקיסר נפוליאון ה-1, שנשא בתואר מלך רומא. זמן לא רב אחר כך עם נפילתו של נפוליאון השאטו חזר לידי הבורבונים והרוזן ד׳ארטווה חזר אליו, הפעם כמלך צרפת שארל ה-10.
אולם מבחור צעיר ושובב הפך המלך לאדם דתי הדוק, שהציורים האירוטיים שעיטרו את השאטו כבר לא תאמו את אורחות חייו, על כן החליט לכסותם. המלך העניק את השאטו לבנו הדוכס דו ברי. אולם לאחר הדחתו של שארל ה-10, בשנת 1830, והעברת המונרכיה לידיה של שושלת אורליאן, השאטו נמכר על ידי הדוכס דה שמבור לידי אספן האומנות לורד הרטפורד.
כתוצאה מכך השאטו, שאיבד את תכולתו במהפכה, זכה שוב להכיל את מיטב הציורים, הרהיטים והאומנות הדקורטיבית שהלורד אסף לאורך השנים. אך הוא לא הסתפק בכך והחל בחמש שנות שיפוצים, שבהלכן נוספה למבנה קומה, להוסף עוד שכיות חמדה לארמון. גם הגנים זכו לטיפולו המסור והלורד הוסיף להם מבנים שונים כמו הפגודה והאורנג׳רי.
לורד הרטפורד אירח במקום את הקיסר נפוליאון השלישי ואף את המלכה ויקטוריה, שהתארחה במקום בביקורה בפריז לרגל התערוכה העולמית של 1855. לורד הרטפורד הוריש את המבנה לבנו סר ריצ׳ארד וולאס, שלבסוף יעביר את האוסף לאחוזתו במרכז לונדון, שלימים תאכלס את אחד האוספים החשובים של אומנות צרפתית באנגליה, הידוע כיום כאוסף וואלס (The Wallace Collection).
סר וואלס (שעל שמו קרויות מזרקות וולאס הפריזאיות) הוריש לאחר מותו את השאטו לקרוב משפחתו סר ג׳ון מורי סקוט שב-1905 העניק את המבנה לעיריית פריז, לא לפני שרוקן את תכולתו ואף פירק חלק מעיטורי החזיתות.
מהזנחה להזנחה השאטו זוכה לעדנה
לאורך המאה ה-20 המקום אירח אירועים חשובים, ביניהם:
- מסיבת גן של המלך ג׳ורג׳ השישי והמלכה אליזבת (האם) ב-1938.
- נאום האחד במאי של הנשיא שארל דה גול, אותו נהג לנאום במקום באופן קבוע.
- קבלת פנים חגיגית לכבוד הנשיא ואלרי ג׳יסקאר דסטאן ב-1974.
- ביקור המלכה אליזבת ובעלה הנסיך פיליפ ב-1992.
אולם, עם השנים, המבנה סבל מהזנחה ובשנות השבעים של המאה ה-20 המקום סבל מוונדליזים, שכתוצאה ממנו נגנבו שני אחיי שיש, מה שגרם לזעקה ציבורית ולהקמת אגודת ידידי בגאטל. אגודה זו החלה לסייע בשימור המקום ואבטחתו והיא קיימת עד היום.
המקום שופץ ומה שנגנב הוחזר, אך קרוב לארבעים שנה אחר כך ב-2017 המבנה שוב היה זקוק לשיפוץ יסודי. ראשת העיר פריז, אן אידלגו, שהשאטו בבעלות העירייה תחתיה, הסירה מעצמה אחריות בטענה שיש דברים דחופים יותר לעשות עם הכסף.
שוב קמה זעקה ציבורית וב-2018 הוחלט על שיפוץ יסודי של המקום, בין השאר בעזרת תרומות ובתמיכת פונדסיון מנסאר (Fondation Mansart), ארגון שעוזר לשפץ, לשמר ולרהט מבנים היסטורים על ידי תרומות.
בשנים האחרונות המקום עובר שיפוץ יסודי, אבל הפונדסיון לא מסתפק בכך. הוא החליט להפוך את המקום למוזיאון חשוב לאומנות המאה ה-18 ובו ישכן אוספים של ציורים, ריהוט ואומנות דקורטיבית צרפתית מאותה תקופה.
אולי אחרי פתיחתו המחודשת ואחרי שעבר כל כך הרבה תהפוכות שאטו דה בגאטל יזכה למעמד הראוי לו.
כרגע המקום סגור לסיורים והוא אמור להיפתח במהלך 2022, הגנים פתוחים לקהל הרחב לאורך כל היום.
כמה מילים על רונן סאס
רונן הוא מעצב גרפי המתגורר בתל אביב. במהלך השנים פיתח רונן תשוקה עזה לעיצוב פנים צרפתי של המאה ה-18 ובסופו של דבר לעצב את דירתו בסגנון לואי ה-15. רונן מציע את שירותיו כמעצב פנים לאלו שמעוניינים להפוך את ביתם למעין Hotel Particulier מהמאה ה-18.
