בית בלזק – מקום המסתור של הסופר הדגול ומוזיאון שמומלץ לא להחמיץ

אונורה דה בלזק (Honoré de Balzac 1799-1850) הוא ללא ספק אחד הסופרים הכי פריזאיים שיש, ולא בגלל שנולד בעיר (הוא נולד דווקא בעיר טור שבעמק הלואר). הסיבה לכך היא שפריז היא לא רק המקום בו מתרחשת העלילה של רוב ספריו הגדולים, אלא אחת הגיבורות ממש.

קחו לדוגמא את הציטוט המפורסם על פריז מתוך הפרק הראשון בספרו של בלזאק “אבא גוריו”:

פריז היא אוקיינוס של ממש: השליכו לתוכו חיישן, לעולם לא תדעו מה עומקו. שוטו עליו, תארו אותו: כל מה שתשקיעו בסיור ובתיאור; ככל שחוקרי הים הזה ויהיו רבים ובעלי עניין גדול – תמיד הם ייתקלו במקום בתולי, במערה לא נודעת, בפרחים ובפנינים, במפלצות, במשהו לא ייאמן שנשכח על ידי הצוללנים הספרותיים.

יבוא יום ואנסה לבנות מסלול טיול שלם שיציג לנו את פריז של בלזק (או אולי אפילו סדרה של מסלולי טיול), אולם עד שאעשה זאת הרשו לי היום לספר לכם על הבית המפורסם ביותר בו התגורר בלזק בפריז, בית שיהפוך עם השנים למוזיאון המוקדש לסופר הדגול הזה.

לפני שנתחיל לספר את סיפורו של הבניין הזה הרשו לי לספק לכם את כל המידע ה”פרקטי”, לטובת כל אלא שהגיעו לכאן על מנת לתכנן את הטיול שלהם לעיר האורות. כשנסיים עם כל המנהלות, נצלול לתוך ההיסטוריה של הבניין וכמובן נספר לכם על מה שמצפה לכם שם.

בית בלזק – מידע למבקר

כתובת ודרכי הגעה

כתובת המוזיאון היא 47 Rue Raynouard והוא נמצא ברובע ה-16.

ניתן להגיע למוזיאון בלזאק על ידי נסיעה במטרו (לוקחים קו 6 ויורדים בתחנת Passy) ורכבת פרברים (לוקחים RER C ויורדים בתחנת Avenue du Président Kennedy). כמו כן, ניתן להגיע למוזיאון בלזאק באמצעות אוטובוס (קווים 22, 32 ו-52).

הנה מפה שמראה לכם את בית בלזאק ואת תחנות המטרו והרכבת שנמצאות לידו, כדי שיהיה לכם קל להגיע (הוספתי גם כמה מלונות שנמצאים בסביבה, למקרה שתרצו להתגורר ברובע המקסים בו נמצא המוזיאון).

פתיחת המפה בחלון נפרד

ימי ושעות פתיחה

המקום פתוח בימים שלישי-ראשון בין השעות 10:00-18:00. ניתן להיכנס למוזיאון עד השעה 17:30. שימו לב שהמוזיאון סגור בימי חג, ולכן מומלץ להיכנס לאתר המוזיאון ולוודא שהוא יהיה פתוח כשתרצו לבקר שם.

כמה עולה כרטיס?

מדובר במוזיאון חינמי 🙂

בית המסתור של בלזק

אונורה דה בלזק היה ללא ספק אחד מגדולי הסופרים הצרפתים של המאה (ויש האומרים הגדול מכולם), ובשלב מסוים החל להרוויח לא מעט כסף על ספריו. אולם ההכנסות הללו אף פעם לא הספיקו לו, והוא היה בחובות כרוניים. היו לכך שתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה הייתה חוסר המזל או הכשרון של בלזק בתחום העסקי, שעמד ביחס הפוך לכשרונו כסופר. במהלך חייו ניסה בלזק, במקביל לכתיבה, לעסוק בשורה ארוכה של תחומים וכמעט תמיד נכשל. אחת הדוגמאות הטובות ביותר, היא הניסיון שלו להקים בית דפוס ברובע ה-6 (אפשר לקרוא עליו במסלול הטיול בין הסן לבין סן ז’רמן), שהותיר אותו עם חובות רבים (באופן פלאי, ברגע שהעביר את בית הדפוס לדיו של בנה של הרוזנת דה ברני, העסק החל לשגשג).

הסיבה השנייה היא חוסר יכולתו לנהל בצורה מושכלת את כספו, והעובדה שהוא הרגיש צורך מתמיד לפצות את עצמו על עבודתו הקשה (לטענתו, פעם אחת הוא עבד רצוף במשך 48 שעות). כשהוא לא עבד, הוא נסע ברחבי אירופה, חיזר אחרי נשים וחי הרבה מעבר ליכולות הכספיות שלו.

כל אלו הביאו אותו בשנת 1840 לחובות של 242,000 פרנק (בסביבות 38 אלף יורו של ימינו). כתוצאה מכך, נאלץ בלזק לברוח מנושיו, שאיימו להושיב אותו בכלא לבעלי חוב (פרקטיקה נפוצה מאוד באותם ימים). כשלוש שנים לפני כן כבר הסתתר בלזק בדירה בשאנז אליזה שהייתה שייכת לידידיו בני הזוג גווידובוני־ויסקונטי (Guidoboni-Visconti), אולם נושיו מצאו אותו שם והוא כמעט ונכנס לכלא (הוא ניצל בזכות העובדה שהרוזנת פרנסס שרה הסכימה לשלם חוב שלו בסך 3,000 פרנק).

לכן כעת, כשהמצב הכלכלי היה מסובך עוד יותר, החליט בלזק למצוא לעצמו בית שיהיה קשה מאוד לאתר. הבית שנבחר היה בפאסי, שבאותם ימים שכנה מחוץ לפריז והיה לו יתרון אחד גדול – שני פתחים שונים, כך שאם מישהו לא רצוי היה מצליח להיכנס פנימה, בלזק יכול היה מיד להימלט מהפתח השני.

על מנת לוודא שאף אחד, חוץ מחבריו, לא ידעו שהוא מתגורר שם, הוא שינה את שמו למסייה דה ברוניול (M. de Brugnol), וכל מי שרצה להיכנס לבית היה צריך לומר שתי סיסמאות. הסיסמא הראשונה היא “החלה עונת השזיפים” ואילו הסיסמא השנייה הייתה “אני מביא תחרה מברוז'”.

הלו”ז היומי של בלזק היה כדלהלן:

• התעוררות בחצות ועבודה עד שמונה בבוקר.
• 08:00-08:15 ארוחת בוקר
• 08:15-17:00 ארוחת ערב שאחריה הלך לישון וחוזר חלילה.

פלא שעם אורח חיים כזה הוא חי 51 שנה בלבד?

אולם היה שכר לעבודה המטורפת של בלזק, מכיוון שבבית הזה בפאסי הוא כתב כמה מהספרים החשובים ביותר שלו ובהם “אשליות אבודות”, “הדודן פונס”, “הדודנית בת” ועוד ועוד. על מנת לעבוד את כמות השעות הללו, שתה בלזק כמות מטורפת של קפה וניתן למצוא את הקומקום המפורסם שלו במוזיאון, שנמצא בביתו.

בסופו של דבר, אחרי כשבע שנים, החליט בלזק לעזוב את הבית הזה, הן מכיוון שמצבו הכלכלי השתפר מעט והן מכיוון שאהובתו, הרוזנת האנסקה (Eveline Hańska 1805-1882), לא סבלה את הבית הכפרי הזה ואמרה שהוא נראה כמו פונדק יין עלוב (לפונדקים כאלו, שנמצאים ברוב המקרה מחוץ לפריז וליד הנהר, קוראים בצרפתית Guingette).

בלזק קנה בית לו ולרוזנת ברחוב Fortunée 14 שברובע ה-8 (כיום הרחוב נקרא על שמו), אך הוא לא זכה ליהנות ממנו זמן רב. אורח חייו האינטנסיבי הרס את בריאותו, והוא מת בשנת 1850, מספר חודשים אחרי שנישא לאהובתו הרוזנת האנסקה.

לאחר שבלזאק עזב את הבית, עבר הבית כמה ידיים ובהם גם אלו של הרוזן דה לימור (Jean de Limur 1887-1976), שהיה גם הבעלים של אוטל דה למבל, שאותו ניתן לראות מהגן ביתו של בלזק. בשנת 1949, קנתה עיריית פריז את הבית והפכה אותו לאחד משלושת המוזיאונים המוקדשים לסופרים (האחרים הם בית ויקטור הוגו ומוזיאון החיים הרומנטיים המוקדש, בין השאר, לז’ורז’ סאנד).

מה ניתן למצוא בביתו של בלזק?

חלק ניכר מהריהוט המקורי של בלזק נמכר על ידי אלמנתו, אולם מנהלי המוזיאון הצליחו עם השנים לרכוש מחדש את שולחן הכתיבה שלו ואת הכסא עליו ישב בעת שכתב את יצירותיו.

מעבר לזה תמצאו, כפי שכתבתי קודם, את את קומקום הקפה המפורסם שלו ומקל ההליכה, המפורסם לא פחות, אותו הוא קנה בשנת 1834.

לצד כל אלו תוכלו למצוא צילום של בלזק, תמונות שלו ושל הוריו לצד ציורים של כמה מהקריקטוריסטים המפורסמים ביותר של תקופתו, בהם אונורה דומייה (Honoré Daumier 1808-1879) ופול גברני (Paul Gavarni 1804-1866).

אולם בעיניי, המוצגים החשובים ביותר של הבית הזה נמצאים בקומה התחתונה. שם תמצאו את ספריו השונים, מכתבים שכתב, תמונות של דמויות מהספרים שלו, והכי חשוב, מעין “אילן יוחסין” ענק שמכסה את כל הקירות של החדר, המציג את כל הדמויות שלו ואת היחסים בינן לבין עצמן ובינן לבין דמויות היסטוריות כגון נפוליאון.

וכמובן, אם הגעתם עד הלום, אל תפספסו את הגן הקטן והקסום, שצופה אל אוטל דה למבל ומגדל אייפל וגם לא את חנות המוזיאון הנחמדה מאוד.

רוצים להתגורר בפאסי, לא הרחק מביתו של בלזק?

הרשו לי להמליץ לכם על דירה שנמצאת במרחק של כ-12 דקות הליכה ברגל. זוהי דירת קרקע שמתאימה לזוג או משפחה קטנה, מאובזרת לחלוטין, וחשוב לא פחות, בבעלות ישראלית.

אתם מוזמנים לקבל עליה מידע בקישור הזה ואם תרצו לקרוא חוות דעת עליה, אתם מוזמנים לקרוא את חוות דעתה של ד”ר אורנה ליברמן, שהתגוררה שם עם בן זוגה.