מוזיאון גרוון (Musée Grévin) – אטרקציה פריזאית לילדים ולמבוגרים

מוזיאון גרוון (Musée Grévin) - אטרקציה פריזאית לא רק לילדים. התמונה נוצרה על ידי צבי חזנוב באמצעות Midjourney
זמן קריאה משוער: 5 דקות

מוזיאון גרוון נחשב לאחת האטרקציות המובילות בפריז לילדים (אחרי מגדל אייפל ודיסנילנד פריז, כמובן), וכשבאתי לבקר שם ב-2023 ציפיתי למצוא שם בעיקר גיבורי תרבות שקשורים לעולם הילדים והנוער (שחקני כדורגל מפורסמים, דמויות מסרטים של ילדים וכו’).

הפרנקופיל עם סטפן ברן. צילום: פרידה חזנוב
הפרנקופיל עם סטפן ברן. צילום: פרידה חזנוב

אכן, מצאתי את כל אלה שם, אולם מצאתי גם לא מעט דמויות מ”העולם” שלי, החל מדמויות היסטוריות (מלכי צרפת, זמרים מפורסמים שמתו מזמן ועוד) ועד סטפן ברן, בכבודו ובעצמו (האיש שהתפרסם בזכות תוכניות הטלוויזיה שהוא עושה על מקומות היסטוריים בצרפת, והוא מבחינתי גיבור ודמות לחיקוי).

מעבר לכל זה, למוזיאון גרוון ישנה היסטוריה מעניינת והמיקום שלו מושלם למי שרוצה לעשות סיור פסאז’ים בפריז, כך שגם אם אין לכם ילדים ועוד לא יצא לכם לבקר במוזיאון הזה, אני ממליץ בחום להכניס את המוזיאון הזה לתוכנית הטיולים שלכם.

בכתבה הזאת תלמדו איך נוצר המוזיאון ואת הקשר שלו לאח הקטן והמפורסם יותר, הלא הוא מוזיאון מאדאם טוסו שבלונדון. בחלקה השני של הכתבה אספר לכם מה מצפה לכם במוזיאון, ולבסוף, תמצאו בסוף את כל המידע הפרקטי לשם ביקור שם (כתובת, שעות פתיחה, כרטיסים וכו’).

סיפורו של מוזיאון גרוון

מי היה מוזיאון השעווה הראשון בעולם? לא, מוזיאון גרוון לא יכול לקחת את התואר הזה וגם לא מאדאם טוסו, שבלונדון (ובטח לא מוזיאון השעווה של מאירלנד ז”ל במגדל שלום, הזכור לטוב).

את מוזיאון השעווה הראשון יצר בחור שוויצרי בשם ז’אן כריסטוף קרטיס (1741-1794 Jean Christophe Curtis), בעיר ברן (Bern) בשנת 1760. הנסיך דה קונטי (1717-1776 Louis François, Prince de Conti), שהיה שייך לענף בורבון-קונטי של שושלת המלוכה בצרפת, התלהב מאוד מיצירתו של ז’אן כריסטוף והציע לו לפתוח מוזיאון דומה בפריז.

ז'אן כריסטוף קרטיס יוצר בובת שעווה בסטודיו שלו בברן. נוצר באמצעות Midjourney על ידי צבי חזנוב
ז’אן כריסטוף קרטיס יוצר בובת שעווה בסטודיו שלו בברן. נוצר באמצעות Midjourney על ידי צבי חזנוב

המוזיאון נפתח בפריז בשנת 1765 ולכבודו יצר פסל שעווה של מאדאם דו בארי, המאהבת האחרונה של לואי ה-15. פסל זה נחשב, עד היום, לפסל השעווה העתיק ביותר הקיים כיום. בשנת 1776 עבר המוזיאון אל הפאלה רויאל ומאוחר יותר הוא פתח מוזיאון היכן שנמצא היום Boulevard de Temple.

על מנת לעזור לו במלאכה, לימד ז’אן כריסטוף את אחייניתו מארי גרשולץ (1761-1850 Marie Gresholtz) את אומנות בניית בובות השעווה והיא זכתה ללא מעט “אימון” בעת המהפכה הצרפתית, עת יצרה בובות שעווה המבוססות על ראשים כרותים, שאיבדו את חייהם על הגיליוטינה.

בשנת 1794, בשיא תקופת הטרור, מת ז’אן כריסטוף (מסיבה טבעית, באופן מפתיע) ומארי ירשה את העסק שלו. בשנת 1795 היא התחתנה עם פרנסואה טוסו (Francois Tussaud), סגרה את עסקיה בפריז, עברה ללונדון ופתחה שם את מוזיאון השעווה המפורסם, הקרוי על שמה.

מארי גרשולץ (לעתיד מאדאם טוסו) בונה פסל שעווה המבוסס על ראש, שנכרת על ידי גיליוטינה. נוצר באמצעות Midjourney על ידי צבי חזנוב
מארי גרשולץ (לעתיד מאדאם טוסו) בונה פסל שעווה המבוסס על ראש, שנכרת על ידי גיליוטינה. נוצר באמצעות Midjourney על ידי צבי חזנוב

למרות הצלחתה של מאדאם טוסו בלונדון, לא קם מוזיאון דומה בפריז לאחר שהיא הלכה. הכל השתנה בשנת 1882, כאשר איל העיתונות ממוצא יהודי בשם ארתור מייר (Arthur Meyer 1844-1924) נתקל בבעיה: רוב הקוראים שלו לא ידעו איך נראים מושאי הכתבות בעיתון שבבעלותו (Le Galois). הסיבה לכך היא שטכנולוגיית הצילום הייתה עדיין פרימיטיבית ולא היו מצלמות ניידות איתן ניתן לצלם מיד ובלחיצת כפתור.

על מנת לפתור את הבעיה הזאת, הוא חבר לקריקטוריסט והפסל אלפרד גרוון (Alfred Grévin 1827-1892) והציע לו להקים מוזיאון שבו יהיו בובות שעווה של כל הידוענים, עליהם כתבו בעיתון שלו. אלפרד הסכים והמוזיאון נפתח בשנת 1882 במיקומו הנוכחי, וכמעט מהיום הראשון זכה להצלחה גדולה, לא רק בזכות המוצגים אלא גם בגלל עיצוב הפנים, עליו היו אחראים אומנים מובילים של הבל אפוק כגון בורדל (Antoine Bourdelle 1861-1928) וז’ול שרה (Jules Chéret 1836-1932).

מי שמימן את המוזיאון הזה היה רז’יס גבריאל תומאס (Régis Gabriel-Thomas), שמימן גם את מגדל אייפל, והמוזיאון עבר מדור לדור במשפחתו. באופן טבעי, עם השנים, נוספו עוד ועוד מוצגים ואטרקציות והמוזיאון של היום שונה, אם כי לא לחלוטין, מהמוזיאון של פעם. מה ניתן למצוא במוזיאון בימים אלה? את זה נלמד בפרק הבא.

הביקור שלי במוזיאון גרוון

לאחר שעברנו פוסטר של ליאונרדו די קפריו, שנראה כמו פרנסואה ה-1, את אלו האחראים על בדיקת הכרטיסים והמלתחה (עולה 2 יורו לפריט), התחיל הביקור שלנו במוזיאון.

הביקור מתחיל באולם מראות עם מופע אור-קולי חביב, אך לא יותר מזה, שבמהלכו הפסלים “נצבעים” בכל פעם בצבעים אחרים והופכים לדמויות שונות. לאחר תום המופע נכנסים לחדר הראשון במוזיאון ושם פוגשים את בובות השעווה המפורסמות.

חלק ניכר מהחדרים מעוצבים בסגנון האר נובו ובכל אחד מהם תוכלו למצוא בובות שעווה באיכות גבוהה של כל מיני דמויות מפורסמות מעולמות הבידור, הספורט, הפוליטיקה והקולינריה.

שארל אזנבור והפרנקופיל מחכים לאודישן של זמרת משעווה ומדסקסים את מצב השאנסונים בצרפת. צילום: פרידה חזנוב
שארל אזנבור והפרנקופיל מחכים לאודישן של זמרת משעווה ומדסקסים את מצב השאנסונים בצרפת. צילום: פרידה חזנוב

מה שיפה זה שהבובות הללו לא פשוט עומדות בשורה, אלא כל אחת נמצאת במקום אחר ועסוקה בפעילות אחרת (למשל, אזנבור ישב על כסא בתיאטרון, פייר הרמה עמד במטבח עם המקרון המפורסם שלו ועוד).

כל אחד ימצא כאן את מה שהוא אוהב, בין אם אלו כוכבים הוליוודיים כגון הריסון פורד, זמרים מפורסמים, וכו’. אני אישית התחברתי במיוחד לפסלי השעווה של שחקני קולנוע צרפתים (יש שם את כל הגוורדיה הוותיקה, כולל לואי דה פינס, פבריס לוקיני ועוד ועוד) ולזמרי השאנסונים.

אולם, באופן טבעי לחלוטין, המקום שהכי מצא חן בעיני הוא האזור שעוסק בהיסטוריה של צרפת, מימי הגאלים ועד ימינו. זהו ממש מסע קטן בזמן בין הרגעים המדממים יותר ופחות של ההיסטוריה הצרפתית. כך לדוגמא תמצאו שם את רצח אנרי ה-4 (מלך בשנים 1589-1610) או הוצאתה להורג של ז’אן ד’ארק.

רציחתו של המלך אנרי ה-4. צילום: צבי חזנוב
רציחתו של המלך אנרי ה-4. צילום: צבי חזנוב

המוזיאון איננו עוסק רק בדם ואש, ותמצאו שם גם פסלים של לואי ה-14, לולי, מוליייר ועוד ועוד דמויות מופת מההיסטוריה הצרפתית. מבין כל הפסלים הללו, הפסל האהוב עלי היה זה של קאמי קלודל מפסלת את אוגוסט רודן. הסתכלו על התמונה ואמרו לי אם אתם מסכימים איתי.

קאמי קלודל מפסלת את אוגוסט רודן. צילום: צבי חזנוב
קאמי קלודל מפסלת את אוגוסט רודן. צילום: צבי חזנוב

וכך המשכנו לעבור מאולם לאולם ומסלבריטי לסלבריטי, עד אשר יצאנו אל פסאז’ ז’ופרואה (Passage Jofferoy). אישית, בתור חובב היסטוריה, אהבתי מאוד הן את העיצוב של הבל אפוק והן את שלל הדמויות ההיסטוריות, אותן ראינו. זאת הסיבה שאני מאמין שגם אם לא ממש מעניין אותכם לראות בובות שעווה של אמבפה או מקרון, אתם תמצאו לא מעט מה לראות ומה לחוות במוזיאון הזה ולכן אני ממליץ עליו לכל מי שעוד לא ביקר בו (וגם למי שביקר לפני הרבה זמן, כי המוזיאון לא קופא על שמריו וכל הזמן משתנה).

מידע שימושי

אם החלטתם לבקר במוזיאון גרוון, הנה כל המידע שתזדקקו לו.

כרטיסים למוזיאון גרוון

יש שני סוגים של כרטיסים. הכרטיס המעט יותר יקר הוא הכרטיס החופשי. מזמינים אותו ומגיעים באיזו שעה שרוצים.

לעומת זאת, אם תרצו לחסוך מעט כסף, תוכלו להזמין כרטיס לשעה מסוימת, אולם אז אתם מאבדים את הגמישות.

כתובת

הכניסה למוזיאון נמצאת בכתובת 10 Boulevard Montmartre וניתן להגיע לשם באמצעות קו מטרו 8 ו-9 (אם אתם באים ממזרח פריז, תרדו ב-Grandes Boulevards, ואם ואתם באים ממערב, תרדו ב Richelieu-Drouot).

שעות פתיחה

המוזיאון פתוח כל השבוע, אולם בין הימים שני-שישי הוא פתוח בין 10:00-18:00 ואילו במהלך הסופ”ש הוא פתוח בין 09:30-19:00.

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!