מה נשאר מפאריס של ימי הביניים מאת אביטל ענבר

הארכיטקטורה של ימי-הביניים כמעט ואינה ניכרת בפאריס במבנים שלמים. רוב מה שנותר הם קטעי מבנים, שידעו הרס, תוספות והסבות: בליל סגנונות מאפיין מאוד את פאריס. בצריח של ז’אן סאן-פר (Jean Sans Peur) – “ז’אן העשוי ללא חת” – מראשית המאה ה-15 נעשה ניסיון מקורי לקטלג את השרידים.

שרידים של פאריס מימי הביניים שקיימים היום

ראשית, החומות. זו של פיליפ-אוגוסט, שעדיין אפשר לראות שריד גדול שלה ברובע סן-פול וזו של של שארל ה-5 שכמה משרידיה נחפרו מתחת ללובר, ושם אפשר לראותם. מהחומה שהקיפה את ארמון המלוכה באיל דה לה סיטה, נותרו הצריחים הפונים לקה דה ל’אורלוז’.

שנית, ארמונות ומצודות. הלובר הביניימי, שאטו דה ונסן, וארמון המלוכה באיל דה לה סיטה – שנותרו ממנו חלקים.

שלישית, כנסיות. מעטות הן אלו שלא הושחתו. סנט-שאפל, בעיקר, שרדה בנס. מוצאים בעיקר מקטעים של כנסיות שבנייתן החלה בימי-הביניים והושלמה ברנסנס. כנסיות אחדות החלו להיבנות בסגנון הרומאני, והמשכן גותי. אך התמהיל השכיח הוא שילוב של גותי מאוחר עם רנסנס מוקדם. הואיל ונהוג היה להתחיל לבנות מאגף המזבח והלאה, חלק זה הוא המוקדם יותר. ברבות מהכנסיות, הסגנון משתנה מדי כמה מטרים לאורך, לרוחב ולגובה – וגם בעיצוב ובריהוט. לעיתים, הסיור המושכל מרתק.

במקרים רבים, כשהבנייה נמשכה ונמשכה, או שאדוניה של כנסייה מאסו בסגנון הגותי ורצו להחליפו בסגנון אופנתי יותר, נוצרו עיוותים מחרידים. אפילו בפנינים הגותיות המובהקות, כמו נוטר-דאם. התעללות דומה עברו בתי-יראה אחרים, בהם סן-ז’רמן ל’אוקסרואה.

רביעית, ארמונות האצילים, האוטל הראשונים שהוקמו בלב המארה, ושרדו: קליסון (בערך 1440), ארואה (Hérouët) ובעיקר אוטל דה סאנס שבדרום המארה, אחד משני הבתים הביניימיים הבודדים שנותרו בשלמותם. השני הוא קלוני מראשית המאה ה-16, ברובע הלטיני.

חמישית, בתי-מגורים. הבית שברחוב וולטה (Volta) מס’ 3 ברובע ה-3 הוא אולי הישן ביותר בפאריס, וזה המזכיר ביותר את סגנון הבנייה של תחילת המאה ה-15 – כליל עץ. כמוהו גם הבית שבנה ניקולא פלאמל ברחוב מונמורנסי 51, ושני בתי עץ ברחוב פראנסואה מירון.

פנינה יוצאת-דופן היא הספרייה של הקונסרבטואר דז ארז-א-מטייה, במקורה חדר-אוכל של נזירים. ויש עוד, חבויות יותר. כמו, למשל, במבנה מסוים, שעבר הסבה מוחלטת, דווקא החניון גותי טהור!

הקריפטה הסודית ברחוב ריבולי

כמאתיים מטרים מערבה משאטלה, ברחוב ריבולי, נמצא הכלבו של C&A, חברה הולנדית, חנות שכל-כולה ביגוד. מתחת לחנות שוכן מונומנט היסטורי מקוטלג, אם כי לא מוגן – כך שהבעלים אינם חייבים לאפשר לציבור לבקר בו, וחבל. איכשהו נודע לי עליו, הסתקרנתי, והצלחתי להשיג ביקור.

המדובר באולם-משמר של בית מהמאה ה-12, אולי ה-11 (הארכיונים נשרפו). זה היה ביתם של סוחרים אמידים, שהחזיקו משמר פרטי, חיוני מאוד בעיצומם של ימי הביניים. האולם דמוי הקריפטה גבוה מאוד, ובחלקו העליון נראים עקבות של חלונות. עדות לכך שלפני שמונה מאות שנה היה מפלס פאריס נמוך בהרבה: בימים ההם זו הייתה קומת הקרקע, כי משמר אינו חונה במרתף אלא במפלס הרחוב, ליד הכניסה לבית, מוכן לפעולה.

כיום משמש האולם חדר-מנוחה לעובדים. הצעתי למנהלת החנות דאז להקים שם בית-קפה ללקוחות – אתר קדום כל-כך, עתיק במאה שנים לפחות מסנט-שאפל, אולי ימשוך קהל מסוקרן. היא לא התלהבה מהרעיון, אך תשקול בקשות לבקר, אם וכאשר יהיו.

איך מגיעים?

כתובת: 126 Rue de Rivoli

מטרו: Louvre-Rivoli (קו מספר 1)

הצריח של ז’אן העשוי לבלי חת

ברי אטיין מרסל 22, דרומה מפאסאז’ גראן סרף, שריד טירה מימי-הביניים, הצריח של ז’אן סאן-פר (Jean Sans-Peur), ז’אן העשוי לבלי חת, שחולפים על-פניו בלי להבחין בו כמעט, מכיוון שהוא צמוד לבתי-מגורים. חשיבותו בנדירות השרידים מתקופתו. במקור היה זה אוטל ד’ארטואה (Artois), שנבנה ב-1270 ונשען על החומה של פיליפ-אוגוסט. ב-1384 הפך למשכנם הפאריסאי של דוכסי בורגוניה.

הדוכס ז’אן, שהתגורר בבית, הזמין את רצח דודנו לואי ד’אורליאן, אחי המלך, מה שגרם למלחמת נקם עקובה מדם בין בני בורגוניה ליריביהם, ושינה זמנית את דברי-ימי צרפת: ז’אן נטל את השלטון בפאריס ב-1409, הגדיל את הארמון, וכדי להתגונן מנקמה צפויה בנה בתווך את הצריח המלחמתי. הוא גורש כעבור כמה שנים, חוסל, ועם מות נכדו שארל “עז הלבב”, דוכס בורגוניה, סופחה הדוכסות לכתר צרפת.

ב-1543 עברה האחוזה פרצלאציה, ועל חלק מהשטח נפרץ ונפתח רי פראנסז. ב-1548 בנו בו נזירים אולם מופעים, שב-1629 היה לתיאטרון של אוטל דה בורגוניה, שלהקתו התחרתה בזו של מולייר. החלק השני נמכר לפלוני דייגו מנדוזה, ונקרא אוטל מאנדוס. בהמשך שימש קברט, מחסן צדקה, ובית-העסק של המנעולן בריקאר, שכיום יש מוזיאון על שמו במארה. פריצת רי אטיין מרסל במאה ה-19 גרמה להריסת הבית, פרט לצריח, שב-1884 הוכרז מונומנט היסטורי מוגן, וחוזק כי חישב לנפול. ב-1991 שוקם. ב-1999, אחרי 730 שנה, נפתח לציבור.

הצריח של ז’אן מבקש להפוך למרכז ראשון לתיירות ימי-הביניים בפאריס. כבר עכשיו מספק אולם הכניסה מידע רב על שרידי מבנים בפאריס, מחולקים לפי סוגים. המידע, הקיים בקבלה גם באנגלית, מאפשר לערוך בפאריס ביקור נושאי-תקופתי. חמש קומות הצריח מוקדשות לימי-הביניים ולחיי היומיום במאה ה-15. גרם מדרגות לולייני כזה שהיה בלובר של שארל ה-5, ואיננו עוד, מוביל מעלה. פיר המדרגות מקושט במוטיבים של צמחייה, יצירת-מופת שמורה זה 600 שנה. הקומה העליונה היתה חדר-השינה של ז’אן הרצחני.

קונסרבטואר ארז-א-מטייה

המכלול העתיק של הקונסרבטואר, במקורו מנזר סן-מארטן-דה-שאן, מקיף את מוזיאון ארז א מטייה, שתי כנסיות שקיפחו את קדושתן, ובניינים שעדיין משמשים ללימודים. הכניסה מרי סן-מארטן, לא הרחק משער סן-מארטן, מול גינה ציבורית גדולה. לצד הגינה, מבנה מרשים, לשעבר תיאטרון לה גטה.

על קיום המנזר ידוע מהמאה ה-8. הוא נבנה מחדש במאה ה-11, בסגנון מעורב: רומאני וגותי. נותרה ממנו רק הקפלה מהמאה ה-12, אחת הסנוניות הראשונות של הסגנון הגותי, והיא דקת קווים ומעודנת. בפינת סן-מארטן, עדיין מזדקר צריח שנותר מביצורי פאריס במאה ה-12. פנינת המכלול היא הספרייה – בעבר הרחוק, חדר האוכל של הנזירים. חלל צר וארוך, הנראה ככנסייה גותית מבחינת התקרה, העמודים וכותרותיהם. קיר אחד הוא כליל ויטראז’ים. היום זו ספרייה טכנית, ושלט הזהיר מפני כייסים. אין בה כל מידע על המבנה שבו היא נמצאת, שנבנה במאה ה-13 על-ידי פייר דה מונטריי, שבנה גם את סנט-שאפל. לא להחמיץ.

הספר תמונות פריזאיות

הכתבה שקראתם הרגע היא פרק מהספר “תמונות פריזאיות” שכתב אביטל ענבר וניתן להשיגו בתור עותק אלקטרוני בחנות מנדלי מוכר הספרים. באמצעות ספר זה תתוודעו לגדולי הספרות הצרפתית אותם תרגם אביטל ענבר ולגדולי זמרי השאנסונים כגון איב מונטאן והמשורר/זמר ברסאנס אותם הכיר הסופר באופן אישי. אך זה עוד לא הכל, תוכלו לקרוא גם על יחסי האהבה-שנאה בין צרפת לישראל ולהנות משני תרגומים של “סיראנו דה ברז’ראק”, האחד נעשה על ידי אביו של הסופר והשני נעשה על ידי דורי פרנס כ-80 שנה מאוחר יותר. בקיצור חגיגה של תרבות צרפתית וספר חובה לכל פרנקופיל.

רוצים לקרוא עוד על פאריס של ימי הביניים?

אתם מוזמנים להיכנס לכתבה ההיסטוריה של פריז ולקרוא את החלקים שעוסקים בימי הביניים המוקדמים והמאוחרים. כמו כן הייתי ממליץ על מסלול הטיול בפריז בעקבות ויקטור הוגו מכיוון שהנ”ל התעניין מאוד בימי הביניים והציל מהרס כמה וכמה בניינים מהתקופה.