הסודות של פריז – המלצות על מקומות סודיים בפריז

אספתי כמה מהפרנקופילים הגדולים ביותר בארץ וביקשתי מכל אחד מהם לספר לי על מקום סודי אחד בפריז שהוא או היא אוהבים באופן מיוחד. התוצאה לפניכם.
הסודות של פריז - המלצות על מקומות קסומים ולא מוכרים. צילם: יואל תמנליס

פריז היא אוקיינוס של ממש: השליכו לתוכו חיישן, לעולם לא תדעו מה עומקו. שוטו עליו, תארו אותו: כל מה שתשקיעו בסיור ובתיאור; ככל שחוקרי הים הזה ויהיו רבים ובעלי עניין גדול – תמיד הם ייתקלו במקום בתולי, במערה לא נודעת, בפרחים ובפנינים, במפלצות, במשהו לא ייאמן שנשכח על ידי הצוללנים הספרותיים. אונורה דה בלזאק 1835

הציטוט הזה שהגיע מהספר אבא גוריו יכול בהחלט לשמש למוטו של אוהבי פריז האמיתיים. אני לא מתכוון לכאלו שהגיעו לעיר האורות פעם או פעמיים בחייהם, אכלו קרואסון משובח, טיילו במארה, עשו קצת קניות וטסו ליעד הבא שלהם. אני מתכוון למכורים ממש, אלו שבכל חופשה ובכל הזדמנות מגיעים לפריז ולא מצליחים להשביע את הסקרנות והאהבה שלהם.

מה שמאפיין את אותם אנשים זה הרצון החזק לפצח את הסודות של פריז ולגלות מקומות שכמעט אף אחד לא מכיר. זו יכולה להיות גינה קטנה ונסתרת, רחוב קסום שהצליח להתחמק ממסלולי הטיול של התיירים או מלון רומנטי ולא מוכר. ומה שמדהים הוא שלמרות שפרנקופילים אלו חוזרים לעיר האורות פעם אחר פעם הסודות של פריז ממשיכים להתגלות להם וכל טיול צופן בחובו גילויים חדשים.

אז בתור שירות לציבור הפרנקופילי החלטתי לפנות לכמה מכורים אמיתיים לעיר האורות ולבקש מכל אחד מהם שימליץ על מקום סודי אחד שהוא/היא אוהבים. האנשים שראיינתי בכתבה הזאת הם הקרם דה לה קרם של הפרנקופיליה ומה שמאפיין אותם הוא אהבה בלתי מתפשרת לפריז והעובדה שביקרו בה עשרות פעמים או התגוררו בה תקופה ארוכה.

אז אחרי כל ההקדמה הזאת בואו נצא לדרך ונגלה יחד כמה מהסודות של פריז!

הארכיטקטורה הסודית

ארמון השוקולד של משפחת מנייה

המלצה של יהודית מרמלשטיין, פרנקופילית שאהבתה לפריז גרמה לה להפוך לאחת ממדריכי הטיולים המובילים בעיר האורות. תוכלו לקרוא עליה עוד באתר פריז בעברית.

אוטל אנרי מונייה - ארמון השוקולד הסודי של פריז מאת יהודית מרמלשטיין
אוטל אנרי מונייה – ארמון השוקולד הסודי של פריז מאת יהודית מרמלשטיין

אי שם ברובע ה-8, לא רחוק מפארק מונסו, נמצא בניין מיוחד שנראה כאילו יצא מהאגדות. זהו אוטל מנייה והוא נחשב לאחד המקומות הכי סודיים והכי יפים בפריז. תוכלו לקרוא עליו בכתבה אוטל אנרי מונייה – ארמון השוקולד הסודי של פריז.

הצריח של ז'אן העשוי לבלי חת

המלצה של אביטל ענבר, אחד ממפיצי הפרנקופיליה הגדולים ביותר בישראל בזכות סדרת ספרי התענוגות שלו (התענוגות של פריז, התענוגות של צרפת, התענוגות של דרום מערב צרפת ועוד) ובזכות תרגומיו לכמה מיצירות המופת של הספרות הצרפתית (לדוגמא "כל החיים לפניו של רומאן גארי ו"עלובי החיים" של ויקטור הוגו). על כל זה זכה בשני עיטורים של ממשלת צרפת בדרגת קצין ואף באזרחות צרפתית.

הטיפ הזה הגיע מספרו "תענוגות פריז", אשר לצערי אזל מהדפוס, אולם ניתן למצוא לא מעט סיפורים על פריז בספרו "תמונות פריזאיות" אותו ניתן למצוא בחנות מנדלי מוכר הספרים.

ברי אטיין מרסל 22, דרומה מפאסאז' גראן סרף, שריד טירה מימי-הביניים, הצריח של ז'אן סאן-פר (Jean Sans-Peur), ז'אן העשוי לבלי חת, שחולפים על-פניו בלי להבחין בו כמעט, מכיוון שהוא צמוד לבתי-מגורים. חשיבותו בנדירות השרידים מתקופתו. במקור היה זה אוטל ד'ארטואה (Artois), שנבנה ב-1270 ונשען על החומה של פיליפ-אוגוסט. ב-1384 הפך למשכנם הפאריסאי של דוכסי בורגוניה.

הדוכס ז'אן, שהתגורר בבית, הזמין את רצח דודנו לואי ד'אורליאן, אחי המלך, מה שגרם למלחמת נקם עקובה מדם בין בני בורגוניה ליריביהם, ושינה זמנית את דברי-ימי צרפת: ז'אן נטל את השלטון בפאריס ב-1409, הגדיל את הארמון, וכדי להתגונן מנקמה צפויה בנה בתווך את הצריח המלחמתי. הוא גורש כעבור כמה שנים, חוסל, ועם מות נכדו שארל "עז הלבב", דוכס בורגוניה, סופחה הדוכסות לכתר צרפת.

הצריח של ז'אן ללא פחד. צילם: יואל תמנליס
הצריח של ז'אן ללא פחד. צילם: יואל תמנליס

ב-1543 עברה האחוזה פרצלאציה, ועל חלק מהשטח נפרץ ונפתח רי פראנסז. ב-1548 בנו בו נזירים אולם מופעים, שב-1629 היה לתיאטרון של אוטל דה בורגוניה, שלהקתו התחרתה בזו של מולייר. החלק השני נמכר לפלוני דייגו מנדוזה, ונקרא אוטל מאנדוס. בהמשך שימש קברט, מחסן צדקה, ובית-העסק של המנעולן בריקאר, שכיום יש מוזיאון על שמו במארה. פריצת רי אטיין מרסל במאה ה-19 גרמה להריסת הבית, פרט לצריח, שב-1884 הוכרז מונומנט היסטורי מוגן, וחוזק כי חישב לנפול. ב-1991 שוקם. ב-1999, אחרי 730 שנה, נפתח לציבור.

הצריח של ז'אן מבקש להפוך למרכז ראשון לתיירות ימי-הביניים בפאריס. כבר עכשיו מספק אולם הכניסה מידע רב על שרידי מבנים בפאריס, מחולקים לפי סוגים. המידע, הקיים בקבלה גם באנגלית, מאפשר לערוך בפאריס ביקור נושאי-תקופתי. חמש קומות הצריח מוקדשות לימי-הביניים ולחיי היומיום במאה ה-15. גרם מדרגות לולייני כזה שהיה בלובר של שארל ה-5, ואיננו עוד, מוביל מעלה. פיר המדרגות מקושט במוטיבים של צמחייה, יצירת-מופת שמורה זה 600 שנה. הקומה העליונה היתה חדר-השינה של ז'אן הרצחני.

כיצד מגיעים?

כתובת: 20 Rue Étienne Marcel

מטרו: Étienne Marcel

רוצים לקרוא עוד על מבנים סודיים מימי הביניים?

אני מזמין לכם לקרוא את כתבתו של אביטל ענבר מה נשאר מפאריס של ימי הביניים מאת אביטל ענבר.

מערת הנטיפים והמקדש הרומי של יער ונסן

יואל תמנליס הוא פרנקופיל גדול וצלם נפלא. ניתן לקרוא את הכתבות שלו באתר בקישור הזה ולראות את הצילומים שלו בדף פריז דרך הזום. הנה ההמלצה שלו:

אתרים רבים יכולים להיכלל ברשימה תחת השם: "המקום הסודי שלי בפריז". המסקרן, המרגש והחריג מכולם הוא לטעמי מערת הנטיפים הקטנה והמבנה הרומי העתיק שמעליה בכניסה לאי DE REUILLY ביער ונסן. שעות רבות מאוד חרשתי רגלית את היער עם המצלמה שלי. הפינה הזו גורמת לי כל פעם מחדש לצביטה בלב.

המערה והמבנה הרומי של יער ונסן. צילם: יואל תמנליס.
המערה והמבנה הרומי של יער ונסן. צילם: יואל תמנליס.

לרוב אין כאן מטיילים, התיירים עדיין לא גילו את המקום, את השקט אפשר לחתוך בסכין, השלווה והרוגע מדהימים, ציוץ הציפורים מעורר התרגשות, הטבע, בעלי החיים הרבים, הצמחייה הענפה והנוף סביב האגם מהפנטים, זהו גן עדן קטן לצלמים וציירים.

איך מגיעים למקום הסודי הזה?

יורדים בתחנת המטרו PORTE DOREE (קו 8) משם בהליכה קצרה מאוד דרומה נעבור לצדו של פאלה דה לה פורט דורה ועד מהרה תמצאו את עצמכם באחד החלקים המרהיבים ביותר של היער – אגם DAUMESNIL. ליד עמדת השכרת הסירות נפנה ימינה, נקיף את האגם ברגל מצדו הימני, נחלוף על פני המרכז הבודהיסטי, נפנה שמאלה, נעלה על הגשר ובסמוך אליו מצד ימין תמצאו את המבנה הרומי ומתחתיו את מערת הנטיפים הסודית.

הקולינאריה הסודית

"בּוֹ פָּסַאז' " – "Beaupassage"

זאת היא המלצה של רותי שמעוני, פרנקופילית מכורה לפריז, מומחית לתרבות צרפת, בעלת עיטור כבוד מטעם ממשלת צרפת והמרצה הטובה ביותר בישראל לתרבות צרפת.

בו פסאז' - צילמה רותי שמעוני
בו פסאז' – צילמה רותי שמעוני

המקום עליו בחרה רותי להמליץ הוא מתחם חדש (נפתח בשלהי 2018) בשם "בו פסאז'" (Beaupassage). מדובר במתחם המוקדש לאומנות החיים הטובים ומשלב בין קולינאריה מהרמות הגבוהות ביותר, פיסול וארכיטקטורה מסקרנת.

מכיוון שלא ניתן לכתוב על המתחם רק בכמה מילים החלטנו להקדיש לו כתבה נפרדת ותוכלו לקרוא עליו בקישור  בּוֹ פָּסַאז' (Beaupassage) מתחם אומנות החיים הטובים של פריז.

Hôtel Particulier Montmartre

זוהי המלצה של ד"ר זאב בן נחום. זאב הוא פרנקופיל שהחליט למפות את כל המקומות המעניינים בפריז. זהו פרוייקט עצום מימדים וניתן למצוא אותו באתר The Paris Map. מכיוון שזאב מכיר היום כמעט כל בלטה בפריז היה קשה לו לבחור מקום סודי אחד אבל לאחר לא מעט מאמצים הוא הצליח לעשות זאת. רשות הדיבור לזאב:

מונטמארטרה היא, כידוע, אחת מהגבעות המתויירות ביותר בפריז. אין פרנקופיל – מתחיל או ותיק – שאינו מבקר בה כמעט בכל ביקור. ייחודה אינו רק בגובהה ובנוף הנשקף ממנה (בינינו – הייתי מסובב אותה מעט שמאלה), אלא גם באתרים הרבים עליה.

התייר הרגיל נחשף בדרך כלל לשורה של אטרקציות הכוללת את בזיליקת הלב הקדוש, המרפסת המשקיפה על העיר, כיכר טרטרה והמון המון חנויות מזכרות ומסעדות בינוניות. תייר מנוסה מעט יותר נחשף גם לכנסיית סן-פייר, למוזיאון מונטמארטרה, לכרם, לפסל דלידה ולטחנות הרוח. חובבי האומנות נכנסים גם למוזיאון דאלי.

ובכן, יש עוד. המון. לא אפרט, שכן התבקשתי לציין מקום אחד החביב עלי, ואינו מוכר לרוב הבריות. בחרתי בבית קפה חבוי, שאפילו רוב מדריכי התיירים אינם מכירים משום מה. שם המקום – Hôtel Particulier Montmartre. מדובר במלון קטן בן מספר לא ידוע של כוכבים, אך בתמונות נראה מדהים, והמחירים הם כמו של מלון 4 כוכבים ומעלה במרכז פריז. זאת, עם חדרים ממש – אבל ממש – גדולים (35-85 מ"ר !!!). למלון גם מסעדה – אותה לא בדקתי. התפריט די בנאלי, כאשר ארוחת צהרים עולה 35 אירו, וארוחת ערב יכולה להסתכם ב-65 אירו. אבל – לא לשם כך התכנסנו. אנו כאן רק בשביל הקפה והמיקום.

היכן בדיוק? ובכן, אם אינכם יודעים על המקום – לא תמצאו אותו. המלון חבוי בתוך אחת מהחצרות התחומות ב- Avenue Junot מצפון ו- Rue Lepic מדרום (ראו הקישור בשם המלון לעיל). בשני הרחובות תמצאו שער נעול ושלט Voie Privée. שום אזכור של המלון. לא ניסיתי להכנס מרחוב לפיק, אבל באבניו ג'ונו (ליד מספר 23bis) ישנו אינטרקום, אם השער אכן נעול. ציינו שבאתם למלון ויפתחו לכם.

בית הקפה נמצא בתוך בניין המלון, בחממה, אבל בעיקר בחצרו היפה. זהו עיקר השוס. שבו לכם סביב שולחן עגול בינות לצמחיה, הזמינו משקה ומאפה (15-21 אירו), השיבו את נפשכם מעמל היום (קשה, קשה) ותיהנו מהשלווה – ניגוד אדיר לשאון התיירים האופף את הגבעה. אתם מוזמנים לשאול עצמכם מדי פעם באיזו עיר אתם נמצאים.

Les Choupettes de chouchou

המלצה של רן ורדי פרנקופיל, צלם בחסד, מומחה לקולינאריה צרפתית, בעל הבלוג Anton Chili ומנהל קבוצת הפייסבוק קולינאריה צרפתית.

לאנשי הקולינריה הצרפתית שחיים את פריז על שלל הפנינים שבה, קצת קשה לבחור כשאתה מתבקש לכתוב על מקום אחד. ולכן בחרתי לא במסעדה מכוכבת מישלן ולא בשוק אוכל מרהיב, אלא בחנות קטנה ומטריפה, שנמצאת חבויה אי שם בגבעת המונמרט, תיירים לא יגיעו אליה ללא הכוונה, אולם כל מי שיכנס – יהנה.

והחנות הזו מוכרת מוצר אחד בלבד, Chouquettes. פחזנית קטנה טרייה ואיכותית המשובצות סוכר גבישי וממולאות בקרם שאנטי (קצפת שמנת), עונג צרוף שבא מחיבור פשוט וממכר, פריך בחוץ, ענני בפנים, שמיימי בטעם, כובש בפשטותו.

כך נראים Chouquettes. צילום: רן ורדי
כך נראים Chouquettes. צילום: רן ורדי

כאן המוצר הפשוט והאחיד הזה נמכר באיכות הטובה ביותר שיש, שפשוט תעשה לכם טוב בלב ובנשמה, ופה בחרו לכנות אותן בשם מותג שופט Choupettes. הסוד בחנות הארטיזנית הזו הוא שאת השופטים מכינים כאן במקום לאורך כל היום כך שיהיו טריים ופריכים, ואת המילוי מזלפים לתוך השופט למול עינכם אך ורק לאחר שתזמינו, על מנת שהקצפת לא תשהה אפילו דקות במגע עם הפחזנית ולא תפגע בפריכותה. מושלם ❤

כאן לא מתפזרים, לא מתרחבים, אין סניפים ואין ליין של מוצרים וקולקציות. כאן מכינים אך ורק שופטים. נקודה. התמחות קוראים לזה. בצרפת מקובל לקרוא למוצר הזה Chouquettes, והוא חלק ממסורת ענפה ביותר של מוצרי בצק רבוך Pate a Choux במולדת הפטיסרי העולמית (אקלר, סאן הונורה, פארי ברסט, קרוקומבוש ועוד ועוד).

הבצק הרבוך הומצא בשנת 1540 על ידי שף פטיסייר Popelini, מדובר בבצק שנוצר על ידי בישול של חלב, מים וחמאה עם קמח, סוכר ומלח, לאחר התגבשות בצק מוציאים מהלהבה, מוסיפים ביצים, מערבבים, מזלפים לצורה בה מעוניינים ואופים בתנור. בתום אפייה נוצר חלל בתוך המאפה שמאפשר ומזמין החדרת מילוי לתוכו, ומפה הוריאציות משתוללות.

אם אתם על הגבעה הביקור חובה.

Les Choupettes de chouchou, 27 rue Durantin, Paris 18

דף הפייסבוק של החנות

הרחובות הסודיים

רחוב שאמפוליון – רחוב כמעט בלתי נראה ברובע הלטיני שמסתיר בתוכו אוצר קולנועי

המלצה של לירן הוטמכר, צלם ויוצר וידאו המתגורר בפריז, אשר מציע סיורי ומפגשי צילום ברחבי עיר האורות, בהם תוכלו לא רק לגלות פינות חוויות ולשמוע סיפורים מרתקים אלא להצטלם על רקע המקומות היפים ביותר של פריז.  תוכלו לקרוא על זה עוד באתרו A Parisian Production.

בית הקולנוע La Filmo. צילם: לירן הוטמכר
בית הקולנוע La Filmo. צילם: לירן הוטמכר

רחוב שאמפוליון, ממוקם ברובע הלטיני סמוך לכיכר הסורבון, גני לוקסמבורג ושדרות סן מישל וסן ז'רמן. על אף המיקום המרכזי שלו, איננו מוכר כלל לתיירים. מה יש ברחוב הזה שהופך אותו לכל כך מעניין? את התשובה לשאלה הזאת תמצאו בכתבה לגלות את פריז האמיתית דרך בתי הקולנוע של רחוב שאמפוליון.

Villa Leandre רחוב ללא מוצא הרווי בקסם

זאת היא המלצה של הדר גבאי, שמוציאה סיורי אומנות רחוב וסיורים קולינאריים בפריז. הדר כבר כתבה באתר בעבר ואתם יכולים לקרוא את הכתבות שלה כאן.

איך אפשרי לבחור פינה אחת לא ידועה, בעיר שבה יש תחושה תמידית שקיימות עוד ועוד פינות, וקיימים עוד ועוד מקומות סודיים וקסומים? זה כאילו העיר מסתעפת וממציאה את עצמה מחדש כל פעם שמנסים להגיע לפינה הסודית הקודמת שאהבתם..!

אבל צריך לבחור, והייתה לי התלבטות בין שתי פינות חמד שקטות ופחות מוכרות, שתיהן ברובע השמונה-עשר של פריז, ואני הולכת לקחת אתכם אל רחוב ללא מוצא, שנראה כאילו יצא מזמנים אחרים, אי שם בכפר מחוץ לעיר, ובעצם זו פריז, למקום הזה קוראים וילה לאנדרה (Villa Leandre).

וילה לאנדר. צילמה הדר גבאי.
בית האקציות בוילה לאנדר. צילמה הדר גבאי.

אם תלכו על 'רחוב העשירים' של מונמרטר, Avenue Junot, בו יש בתים פרטיים של אושיות צרפתיות והוא מתעקל למטה בזוית עגולה, ותפנו לרחוב קטן ונשכח, תגלו שבעצם יצאתם מפריז למשך כמה צעדים! תגלו בתים פרטיים, קטנים ונמוכים שכלל לא תואמים את הסגנון הפריזאי המוכר והאוסמני, אפילו לא קרובים אליו! אולי יותר כמו בנייה של פרוורי לונדון. בניינים צבעוניים וקטנטנים של שלוש קומות, עם גינה פצפונת הפונה לרחוב השקט, וגגות רעפים מחודדים.

שימו לב שבבית מספר 10 יש קריצה בעיצוב הספרה שלו לבית ראש ממשלת בריטניה הנמצא ברחוב דאונינג 10 בלונדון. הבניינים הציוריים האלו נבנו על חורבותיו של המקום שהיה לפני כן 'אזור העוני' של מונמרטר הענייה גם כך, שנקרא Le Maquis de Montmartre. במאה ה-19 האזור היה מאוכלס בחסרי –כל שחיו בבקתות, ממש כמו שכונת פחונים, ובאווירה כפרית שכזו, חיו כאן משפחות ואמני מונמרטר הרעבים.

וילה לאנדר. צילמה הדר גבאי.
וילה לאנדר. צילמה הדר גבאי.

אך בשנת 1909 הכל השתנה, הרחוב הנוכחי החל לצוץ מתוך השכונה הענייה, ונוסד רשמית ב- 1926 לאחר ששריפה כילתה את שרידי הצריפים, וכיום נקרא על שמו של שארל ל'אנדרה, אמן צרפתי וקריקטוריסט, אשר מת בסטודיו שלו לא רחוק מכאן, ברחוב Caulaincourt.

הרחוב הקטן הזה ימלא אתכם בנחת, אתם תרגישו שאתם בציור תקופתי, והשקט שלו תמידי, אר-נובו באמצע פריז! ממליצה ללכת ביום נעים ולדמיין שאתם בפרברים, אמנם אין ספסל לישיבה ברחוב, אך התפעלותיכם מהרחוב תביא אתכם לקפה בפינה שלו, קפה MARCEL, שם תוכלו לעשות פאוזה אם תרצו.

תחנת המטרו הקרובה ביותר: Lamarck Caulaincourt

Square Montsouris

המלצה של עמית רופא, פרנקופיל שעבר להתגורר בפריז בעקבות אהבתו לעיר האורות. האהבה הגדולה שלו לפריז והרצון העז לשתף אותה הפכה את עמית לאחד ממדריכי הטיולים הטובים ביותר בעיר.

אחרי למעלה מ-20 שנות מגורים בפריז קצת קשה לכתוב על פינות קסומות ונחבאות. הכל נראה כל כך מוכר, ומרגיש כל כך בבית. אחד הדברים המאפיינים את פריז היא הארכיטקטורה האחידה. אותם הבניינים האוסמניים של המאה ה-19 שנותנים תחושה שכל פריז נראית פחות או יותר אותו דבר. אז מה עושים כשנמאס ורוצים להרגיש מחוץ לפריז, בלי לצאת מהעיר?

סקוור מונסורי. צילם: עמית רופא.
סקוור מונסורי. צילם: עמית רופא.

בשבילי הפתרון נמצא בנסיעה קצרה במטרו לקצה הרובע ה-14, לאזור פארק מונטסורי. לא אל הפארק עצמו, שהוא חביב בהחלט, אלא דווקא לרחובות הקטנים שמסביבו. לעבור מרחוב rue du parc de Montsouris לרחוב Georges Braque ומשם ל- square de Montsouris. שלושה רחובות קטנים שבין שתי מלחמות עולם גרו בהם לא מעט אומנים שבנו לעצמם בתי אטלייה. טיול קצר בין הרחובות שכמו נלקחו מכפר קטן ונשתלו בפריז ואז מנוחה או פיקניק עם חברים בפארק הנרחב שבסמוך הם מעין קפיצה אל מחוץ לזמן ולארכיטקטורה הפריזאית המוכרת.

חזית אחד הבתים בסקוור מונסורי. צילם: עמית רופא.
חזית אחד הבתים בסקוור מונסורי. צילם: עמית רופא.

לחובבי הארכיטקטורה ניתן לשלב ביקור גם ב- internationale cité universitaire, מקום מרתק בפני עצמו- אבל זה כבר סיפור אחר.

ומי שמעוניין לקרוא עוד על המקום הקסום הזה מוזמן להיכנס לכתבתה של רותי שמעוני סקוור מונסורי אחד הסודות השמורים של הרובע ה-14.

הגנים הסודיים

סקוור רנה לה גל

ד"ר אורנה ליברמן היא מומחית ללשון המקרא ולתרבות צרפת ולשמחתי היא כותבת לא מעט אצלי באתר (מוזמנים לקרוא את הכתבות שלה בקישור הזה).

כיכר רנה לה גל. צילם: Guilhem Vellut. מוצג על פי רישיון CC2.
כיכר רנה לה גל. צילם: Guilhem Vellut. מוצג על פי רישיון CC2.

מחוץ למרחב הפרטי, גני החבוי, שעליו אני שומרת בקנאות, אין לי סודות. בלי סודות – זהו המוטו שלי כדי שגם אחרים ייהנו ממה שאני נהנית. אני מאוהבת ברובע ה-14 שבו יש לא מעט פינות חמד כפריות ושלוות במרחק נוצה מרחובות מסחריים וסואנים. והרובע האהוב הזה הוביל אותי אל שכנו, הרובע ה-13, שבו נמצא "סקוור רֶנֵה לֶה גָּל" Square René Le Gall, יצירה מוצלחת ביותר, בסגנון ניאו קלאסי, של שנות השלושים, על כרי המרעה ושדות העפרונים של פריז הכפרית, מחוץ לחומה.

"סקוור רֶנֵה לֶה גָּל" נקרא על שמו של חבר מועצת עיריית הרובע ה-13, שהוצא להורג ביריה, לפי הוראת הנאצים, ב-7 למרץ, 1942. שמו הקודם של הפארק היה "סקוור הגובלנים" משום שעוצב ברובו על גני הירקות והפירות של אומני בית ייצור שטיחי הקיר המפורסמים של ז'אן גובלן ומשפחתו.

בידיו האמונות של האדריכל והפסל המשכיל והאלגנטי, ז'אן-שארל מורה (Jean-Charles Moreux) , הופקד ב-1938 מתחם רחב ידיים זה, 3.4 הקטרים, בין שתי זרועותיו של נחל, לַה בְּיֵיבְר. מורה שמר ככל האפשר על הצמחייה הקיימת תוך ששרטט שדרות שהובילו אל קומפוזיציה ניאו קלאסית משובבת נפש. פלג המלאכותי, משחזר את אחד מיובלי הבְּיֵיבְר, וגם העצים מסמנים/מסמלים את תוואיו של הנחל האבוד, בימים בהם זרם באוויר הפתוח. מנוחה ורגיעה וגם, כשתנוח עליכם הרוח, הליכה בטיילת הנטועה אל עבר קודקודו של הפארק.

בלב כמו אמפיתיאטרון מפתיע מזדקר אובליסק מלכותי כשמכל צד שלו מתגלות שתי בקתות עטורות שיחי ורדים מטפסים. כרי דשא ופרחים כמו גם שיחים מסותתים משלימים את המראה הקלאסי המלבב. שני גרמי מדרגות עולים אל הרחוב שממעל. קירות האמפיתיטרון, מאבן סיד מעורבת בבטון, מעוטרים במסכות ובציפורים, עשוים מצדפים, חלוקי נחל ואבני חצץ.

אם תגיעו מ"כיכר הרועה מֵאִיבְרִי" (La place de la Bergère d'Ivry), אחרי שתרדו בתחנת המטרו קורביזר (Corvisart), הקדישו דקה דומיה לאֶמֵה מִיוֹ (Aimée Millot), רועת עזים תמה בת 19, שנדקרה למוות במקום זה בידיו של מחזר דחוי.

לשמוע את קריאות הציפורים, להאזין לקולות מהעבר. אפשר לשבת באחת מבקתות הוורדים המעוגלות ליד האובליסק ולדמיין שאנחנו נסיכים ונסיכות, או לפחות אצילים בעלי טירה. אני, אישית, מעדיפה את ספסלי השדרה המוצלים. לשבת באור האפלולי ולחלום על תקופות העבר, להרהר על להט תשוקתו ההרסנית והפושעת של רוצח הרועה הזכה שגדע באחת גם את חייו שלו, על הטירוף האנושי, האישי והלאומי, להאזין לצהלות חוגגי המסבאות שהקימו האומנים הפלמיים שנקראו להביא את נסיונם למנופקטורת הגובלנים. הבירה האיכותית מארץ מולדתם זרמה כמי הבְּיֵיבְר, הנהר האבוד, גם היין, והשמחה הייתה רבה, למרות הצחנה שעלתה מהנחל אליו נזרקה פסולת התעשייה. מכל פריז הגיעו להתפרחח, להתהולל, לפרוק עול במסבאות פטורות המס מחוץ לחומה. העבר נדם ופג אך זכרו נשמר ברמז, בדרש ובסוד בגן הנסתר והקסום שחלק מצפונותיו, רק חלק, גיליתי לכם פה, כמו שאמרנו בהתחלה, בלי סודות!!!

כתובת הגן, "סקוור רֶנֵה לֶה גָּל", הרשום כאתר היסטורי:

Le Monument Historique, Square René Le Gall, 28, Rue de Croulebarbe, 75013 Paris.

איך מגיעים:

מטרו קורביזר, קו 6
מטרו לה גובלן, קו 7
Métro Corvisart, ligne 6
Métro Les Gobelins, ligne 7
אוטובוסים 27, 47, 57, 67, 91

הפינה הנסתרת בגני טרוקדרו

רוני כץ היא פרנקופילית ותיקה שהתאהבה בפריז בתקופת ילדותה כאשר התגוררה שם עם הוריה. רשות הדיבור עוברת אליה:

זוהי פינה סודית בטרוקדרו באחד האתרים הכי מתויירים בפריז. צמוד לתצפית הכי מפוארת על מגדל האייפל…נמצאת גינה יפיפיה, אשר מהווה שריד מהגן המקורי שנבנה בשנת 1878 לכבוד התערוכה הבינלאומית והיא מזכירה את בוט שומון שנבנה שנתיים מוקדם יותר. כדי להגיע אליה יש להגיע לגני טרוקדרו אך עדיין לא להיכנס. במקום זאת יש להיות עם הפנים לאייפל ואז ללכת לצד הימני קיצוני של הגן (הכניסה מרחוב  Franklin).

בשולי הגינה הזו, נמצאת פינה קסומה עם מדרגות חצובות בסלע ומתפתלות בתוך סבך הצימחיה…פינה פראית באמצע הציוויליזציה. מהמדרגות הללו אפשר להגיע לחלק היפה יותר של הגינה, זה עם בריכת דגים מקסימה, ספסלי ישיבה מתחת לעצים, מקום שקט שציוצי הציפורים בו נשמעים כשירה נעימה…פסטורליה.

את רוב ילדותי העברתי בשכונות של פאסי וטרוקדרו הצמודה, שם היה ביתי, ועל המדרגות האלו הייתי רצה ומטפסת הלוך ושוב ללא הפסק בזמן שאמא שלי ז״ל הייתה יושבת למטה על אחד הספסלים, עם כוס תה שהייתה קונה באחד הקיוסקים הנמצאים ברחבת Palais de Chaillot. אני קיבלתי שם תמיד את הקרפ עם סוכר שלי 😍

פינה שכדאי לקחת בה פסק זמן רגוע ומחייה נפשות☺️. בהמשך הרחוב הזה ישנה סימטה ללא מוצא, עם 2 גרמי מדרגות מפוארים היורדים לרחוב המקביל המוביל לאייפל, בקצה גרם המדרגות, פסל יפיפה Estatua Luis De Camoes.

גרם המדרגות המקסים ליד הגינה. צילום: רוני כץ
גרם המדרגות המקסים ליד הגינה. צילום: רוני כץ

מטרו קרוב: Trocadéro

סקוור לובואה (Square Louvois)

את ההמלצה האחרונה בכתבה הזאת השארתי לעצמי 🙂

מדובר בגן קטן וקסום שנמצא לו ברחוב Richelieu (אחד הרחובות האהובים עלי בפריז) ברובע ה-2 ממש לא רחוק מהפאלה רויאל. הגן הזה נקרא על שם המרקיז דה לובואה (1641-1691), שר המלחמה של לואי ה-14, אשר אחוזתו שכנה במקום. מהאחוזה הזאת לא נשאר זכר וגם לא מבניין האופרה, אשר שכן במקום ובו נרצח בשנת 1820 בנו של המלך שארל ה-10, הלא הוא הדוכס דה ברי (הזכר היחידי מהאופרה הם שמות הרחובות בסביבה שנקראים על שם המלחינים לולי, ראמו וכרוביני).

המזרקה של כיכר לובואה. צילם: צבי חזנוב
המזרקה של כיכר לובואה. צילם: צבי חזנוב

אז אם אין לנו אחוזה מהמאה ה-17 ואין לנו בניין אופרה מהמאה ה-18, מה כן יש בכיכר הזאת שאני כל כך אוהב? בקצרה, יש שם ובסביבה הקרובה את שלושת האלמנטים הסודיים שהופכים את פריז לקסומה כל כך:

יופי ארכיטקטוני

כאשר תיכנסו לגן מיד תראו לפניכם מזרקה מרהיבה שבהחלט לא ניתן להתעלם ממנה. את המזרקה הזאת בנה בשנת 1844 הארכיטקט הצרפתי המפורסם לואי וסיקונטי (1791-1853), אשר ידוע לנו בתור האדם שבנה את המצבה של נפוליאון בארמון האינווליד. זוהי מזרקה אלגורית המתארת את ארבעת הנהרות הגדולים של צרפת:

  • הסיין (Seine)
  • הגרון (Garone)
  • הלואר (Loire)
  • הסאון (Saône)

סובו את המזרקה והקיפוה. היא תהיה נפלאה מכל כיוון שממנו תסתכלו עליה. ואם היופי הזה לא הספיק לכם כל מה שעליכם לעשות זה לצאת מן הגינה, לחצות את רחוב רישלייה ולהיכנס לספריה הלאומית ששופצה לפני מספר שנים. כשתכנסו לשם תגלו את אחד מאולמות הקריאה היפים ביותר בעולם.

קולינאריה

ממש ליד הכיכר הזאת נמצאים רחובות Petit Champs ו Saint Anne ואם אתם אוהבים אוכל יפני או קוריאני אתם תרגישו כמו ילד בחנות צעצועים :). תמצאו בסביבה לא מעט מסעדות עממיות, זולות וטעימות להפליא. לאוהבי הפטיסרי אסור להחמיץ את Tomo פטיסרי שמשלבת בין המסורת הצרפתית לאלגנטיות היפנית. העוגות שם טעימות כמו שהן יפות ולהיפך. ואם כבר הגעתם עד הלום אל תפספסו את ה"דוריאקי" (Doriyaki) אותו תוכלו לראות בסרטון הזה:

היסטוריה פיקנטית

פריז היא לא פריז ללא היסטוריה של מאהבות וזנות. לכן תשמחו לדעת שממש ליד הכיכר המקסימה הזאת התקיים בית הזונות היוקרתי והמפורסם ביותר של פריז, הלא הוא Le Chabanais. בית הבושת הזה, אשר שכן ברחוב Le Chabanais מספר 12 אירח במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 את כל שמנה וסלתא של אירופה, כולל נסיך הכתר של אנגליה (אדוארד ה-7 לעתיד).

אם תעברו ברחוב הזה אין שום סיכוי שתחשבו מה הסתתר מאחורי הקירות המשעממים, אולם למזלכם יש לכם אותי ותוכלי לגלות את כל הסיפורים הפיקנטיים שהתרחשו שם באמצעות הכתבה בין קדושה לקדשה.

כיצד מגיעים?

אין באמת תחנה שהיא ממש קרובה אבל הכי קרובות הן  Bourse, Quatre September (בשניהן עובר קו מספר 3) או Palais Royal Musée du Louvre
(קווים 1,7).

הסודות של פריז לא נגמרים כאן

אני מקווה מאוד שנהנתם מהכתבה אולם אם חשבתם שכאן נגמרו הסודות של פריז אתם כמובן טועים. החיפוש אחרי המקום הסודי הבא רק מתחיל ולמען האמת הוא כנראה אף פעם לא יסתיים. אז מה עושים הלאה? הנה שני רעיונות לא רעים:

  • כנסו לכתבה פריז למתקדמים. זוהי כתבה שנוצרה במיוחד לאלו שכבר היו פעם או פעמיים בפריז.
  • כנסו לעמוד מסלולי טיול בפריז ותמצאו שם לא מעט מסלולים שעוברים בכמה מפינות החן היפות והלא מוכרות של פריז. רוצים דוגמא? נסו את המסלול ברובע ה-17 או את מסלול הטיול בעקבות מדאם דה סבינייה. אני מבטיח שבכל אחד מהם תגלו לא רק מקומות קסומים ולא מוכרים אלא גם לא מעט סיפורים פיקנטיים.

Last Updated on 01/11/2020 by צבי חזנוב

שתף אותי בפייסבוק
צייץ אותי בטוויטר
שלח אותי באימייל
נעץ אותי בפינטרסט

19 תגובות

  1. הגעגוע לעיר המופלאה הזו ממלא את החזה! כתבה נהדרת! הייתי ב Chouquettes, ואכן , פחזניות קטנטנות כמו ענן הממלא את הפה והחושים.
    תודה לך!

  2. צבי שלום וברכה,
    תודה רבה על כתבה מעניינת ומעמיקה על פריז המהממת שלעולם לא נגמרת!
    שבוע טוב!

  3. תודה על כתבה משובבת את הנפש ומרוממת את הרוח בימים אלה (וגם בד"כ..)

  4. השף צבי חזנוב ערך פסיפס מדהים של אבנים טובות ויצר לו פתיח מעולה, שיר אהבה רב קולות לפריז הנחבאת, איילה חסודה, לקרוא לאט, לחזור ולקרוא, להתענג, ליהנות מהמרקם ומשלל הטעמים!

  5. תודה על כתבה מענגת. אני חסרת סבלנות לקראת הביקור הבא בפריז. משתוקקת לבדוק אישית חלק מההמלצות, במהרה בימינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

כבר הצטרפתם לקבוצת הפייסבוק
 פריז ואיל דה פראנס?

שם תוכלו לשאול שאלות לגבי פריז ומחוז איל דה פראנס, לקבל טיפים מהקהילה, לספר לנו חוויות מהטיול האחרון שלכם ועוד…

עדכונים מהבלוג ועוד דברים טובים פעם בשבוע

הבטחה של פרנקופיל – מכיוון שאני לא נפוליאון אין לי שום כוונה להפגיז את תיבת הדוא”ל שלכם או להעביר את פרטי הדוא"ל לגורמים אחרים.

האתר משתמש בעוגיות (ולא רק מדלן) על מנת לספק לאורחיו חווית משתמש איכותית. ניתן לקרוא על כך עוד בדף העוסק בפרטיות ותנאי השימוש.