המרקיזה דה סבינייה (Marie de Rabutin-Chantal la marquise de Sévigné 1626-1696) הייתה אחת מנשות החברה החשובות של המאה ה-17. היא התפרסמה בזכות המכתבים אותם כתבה לביתה הרוזנת דה גריניאן (1646-1705).
המכתבים הללו, אשר כתובים בסגנון קולח ונעים, נחשבים עד היום למקור ראשוני חשוב לכל ההיסטוריונים שחוקרים את תקופת שלטונו של לואי ה-14 וזאת בזכות הדיווח הכמעט יום יומי לגבי כל מה שהתרחש בחצר המלך (דוגמת מותו של הטבח וואטל או פרשיית הרעלים, אשר החרידה את פריז).
למרות שהמכתבים הללו נחשבים לקלאסיקה של הספרות הצרפתית הם, ככל הידוע לי, מעולם לא תורגמו לעברית. לשמחתי ניר רצ’קובסקי החליט להרים את הכפפה (שהייתה בוודאי כפפת משי, שנחה לה בנון שאלנטיות על רצפת השיש של אחד מארמונות המארה) והוציא לאחרונה את הספר “בת, אהובה“.
בת, אהובה ספר חובה
חשוב לציין שהספר איננו מהווה אוסף של מיטב מכתביה אלא מדובר ברומאן היסטורי העוסק במערכת היחסים בין האם לילדתה האהובה הרוזנת דה גריניאן (Françoise Marguerite de Sévigné 1646-1705) לבין בנה שארל (1648-1713). ניתן להשוות את הספר הזה לאופרה בארוקית המורכב מרצ’יטטיבים (Recitative) המקדמים את העלילה ואריות (Aria), אשר תפקידם להציג את רגשות הגיבורים ובכך לאפשר לזמרים להראות את מלוא יכולתם המוזיקלית.
אולם, להבדיל מאופרות בארוק בהן הרצ’יטטיבים הם די מונוטוניים ומשעממים דווקא בקטעי העלילה שנכתבו על ידי הסופר מתגלה גאוניותו של הספר. יש לציין שזהו ספרו העלילתי הראשון של ניר רצ’קובסקי, אשר עד כה עבד בתור מתרגם (עד היום זכור לי התרגום המעולה שלו ל”סוויטה צרפתית” של אירן נמירובסקי) ולמרות זאת הוא מפגין כאן יכולת כתיבה מרשימה מאוד.
התיאורים והסיפורים אותם משלב הסופר ביד אומן, גורמים לקורא בקלות רבה לחזור בזמן אל תקופת שלטונו של לואי ה-14 ולהכיר את כל אותן הדמויות, אשר הפכו את התקופה הזאת ל Grand Siècle. במקביל הוא מצליח לנתח באיזמלו הספרותי את הפרופיל הפסיכולוגי של כל אחד מהגיבורים של הסיפור. בכך הוא מצליח להפוך את ספרו לרומאן על זמני, אשר יכול היה להיות רלוונטי בכל תקופה ובכל מקום בו יש אם, אשר אוהבת את ביתה אהבה עזה ,ולכאורה מזניחה את הבן.
אין ספק, מדובר באחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות ואני ממליץ לכם בחום רב ללכת לקנות אותו. הספר הזה הסב לי לא רק הנאה אלא גם היווה השראה למסלול טיול מיוחד שילך בעקבותיה של גיבורת הספר, מדאם דה סבינייה.
להזמנת הספר לחצו כאן.
מסלול טיול ברובע המארה הצפוני בעקבות המרקיזה
מסלול טיול זה מהווה מעין מסלול משלים למסלול טיול ברובע המארה שפרסמתי בעבר. בעוד המסלול הקודם עוסק בעיקר במארה המרכזי ובמארה הדרומי הרי שהמסלול הזה יעסוק ברובו במארה הצפוני, המוכר פחות, ובו נוכל לפגוש מקומות בהם חיו חבריה של מדאם דה סבינייה ובהם חיה ופעלה.
מפת המסלול
כנסיית Saint Elisabeth
על מנת להתחיל את הטיול יש להגיע לתחנת המטרו Temple. אחרי שיצאתם מהמטרו לכו ב Rue du Temple וכנסו לכנסיית Saint Elisabeth, אשר נמצאת במספר 195. זוהי הכנסייה היחידה מהמאה ה-17 במארה הצפוני, אשר שרדה את המהפכה הצרפתית. הכנסייה היא כל מה שנשאר ממנזר שהיה באזור והיא שייכת למסדר אבירי מלטה.
מדאם דה סבינייה בוודאי הכירה את הכנסייה הזאת לא רק בגלל שחברותיה האצילות שלחו לשם את בנותיהן אלה גם מכיוון שהייתה תחת חסותו של הקרדינל דה רץ (Jean-François Paul de Gondi 1613-1679), אשר היה אחד מחבריה הקרובים וקרוב משפחה של בעלה.
בזמן ביקורכם אל תפספסו את הפאנלים הפלמיים היפהפיים מהמאה ה-17, אשר הובאו לכאן בשנת 1945 מ Arras. הפאנלים מכילים פסלוני עץ שנוצרו ביד אומן המתארים תמונות מהברית הישנה והחדשה ומהווים את אחד האוצרות הפחות ידועים בפריז.
ביתה של מדאם דה סקודרי
צאו מכנסיית Saint Elisabeth ולכן דרומה ב Rue du Temple עד אשר תגיעו להצטלבות עם Rue de Bretagne. פנו שמאלה ולכו ישר בעודכם נהנים מיופים של הגן והעירייה של הרובע השלישי (שניהם מתקופת נפוליאון ה-3). פנו ימינה ב rue de Beauce וכמה צעדים אחר כך פנו שמאלה אל Rue des Oiseaux שם תגלו בניין פינתי עם גן קטנטן ומקסים.
כאן התגוררה מדמואזל דה סקודרי (Madeleine de Scudéry 1607-1701) חברתה של מדאם דה סבינייה ובעלת אחד הסלונים הספרותיים המפורסמים ביותר של תקופתה. למרות שמדובר היה בבניין צנוע, כל שבת חבורה של אצילים רמי דרג ואנשי רוח היו עולים במדרגות הבית על מנת להשתתף בערבים המפורסמים שהתקיימו בביתה.
אומנם ביתה של מדאם דה סקודרי היה מאוד צנוע, יחסית לבתי האצילים בסביבה, אולם הגן הקטן שלה היה שם דבר בזכות צמחי האקציאה והציפורים שגידלה שם (בינהם תוכי מדבר), אשר העניקו את השם לרחוב בו נמצא הבית (רחוב הציפורים). עד כדי כך התפרסמו הציפורים שם שהפילוסוף המפורסם לייבניץ (Gottfried Wilhelm Leibniz 1646-1706) כתב שיר על התוכי שהתגורר שם.
מדאם דה סקודרי האמינה בכל מעודה באהבה אפלטונית והקדישה את מלוא מרצה לקדם סוג אהבה זה. בספרה קללי (Clélie) היא יצרה את מפת האהבה, המכילה כפרים, דרכים, הרים ואגמים, אשר כל אחד מהם מייצג את מגוון הרגשות שעובר האדם בדרך לאהבה.
נינון דה לנקלו (Ninon de Lanclos 1620-1705) לעגה לבאי הסלון וקראה להם הינסניסטים של האהבה מכיוון שהם מדברים עליה רבות אך לא מעולם לא עשו אותה… מולייר ראה את הפוטנציאל הקומי שקיים היה בסלון הזה וביסס עליו את הקומדייה המפורסמת שלו “הענוגות הנלעגות”. מאוד רציתי להביא לכם גרסא מתורגמת לקומדיה הזאת, אך לצערי לא מצאתי אותה. אולם, אם אתם מבינים צרפתית, אני ממליץ לכם לצפות בגרסא הזאת:
שוק הילדים האדומים (Marché des Enfants-Rouges)
מתוך סמטת הציפורים תוכלו להכנס לשוק הילדים האדומים דרך הכניסה הצידית שלו. זהו השוק העתיק ביותר בפריז, אשר עדיין פועל כיום והוא נקרא על שם בית יתומים שעמד ב Rue des Archives 90, אשר הילדים שהתגוררו בו לבשו מעילים אדומים (היה קיים גם בית יתומות, אשר לבשו מעילים כחולים ולכן הוא נקרא Les Enfants Rouges). המקום אומנם לא קשור למדאם דה סבינייה, אולם אם כבר הגעתם עד הלום מומלץ מאוד לטייל בין דוכניו ולאכול במסעדות המצויות שם.
ביתו של פסקאל ומוזיאון פיקאסו
אחרי שסיימתם לבקר בשוק הילדים האדומים צאו אל רחוב Charlot, אשר נקרא על שם היזם בן המאה ה-17, אשר בנה חלק גדול מהרחובות באזור. טיילו לכם בנחת בין הגלריות והארמונות מהמאות ה-17 וה-18 (דוגמת זה הנמצא במספר 33 או ביתה של המרקיזה דה פוליניאק במספר 28). המשיכו ישר עד שתגיעו ל Rue du Perche אל מספר 7Bis שם התגוררה האלמנה סקארון, לעתיד המרקיזה דה מנטנון.
פנו שמאלה אל Rue Saintonge אשר גם הוא מכיל לא מעט בתים מהמאות ה-17 וה-18. במספר 13 התגורר הפילוסוף המפורסם בלז פסקאל (Blaise Pascal 1623-1662), אותו הכירה מדאם דה סבינייה וכאן הוא עבד על בעיית הוואקום, כאשר בשנת 1651 מת אביו והמשפחה נאלצה לעזוב את המקום בגלל חובות). פנו ימינה ברחוב Poitou ואחר כך שוב ימינה ברחוב Vieille du Temple.
המשיכו ישר עד שתגיעו אל הגנים של Hôtel Salé בו שוכן היום מוזיאון פיקאסו. מדאם דה סבינייה הכירה כמובן את האדון הנובוריש שבנה את הארמון המפואר הזה וכמו כל אצילה טובה הסתכלה עליו בבוז (זה כמובן לא הפריע לה לחתן את נכדה בנה עם בת סוחר עשיר ולומר את המשפט האלמותי: “לעיתים צריך לזבל את הקרקע”).
ודרך אגב, אם במקרה תקף אותכם הרעב אתם מוזמנים לעצור ב Breizh, שנמצא במספר 109 ולאכול את אחד הקרפים הטובים ביותר שאי פעם אכלתם.
ביתו של המשורר סקארון
אחרי שסיימתם להסתכל על הגנים של אוטל סאלה לכו ל Rue de la Perle ואחר כך אל Rue de Thorigny על מנת שתוכלו להתרשם מהחצר היפהפיה של הארמון. חזרו אל Rue de la Perle והמשיכו ב Rue de Parc Royal. שימו לב לאחוזות היפהפיות מצד שמאל (אני אוהב במיוחד את האדומה במספר 6) ואל הגן הקטן מימינכם שמכיל שרידי פסלים מהמאה ה-16 (אם תסתכלו היטב תזהו שם את הסלמנדרה המפוסלת באבן, סמלו של המלך פרנסואה ה-1).
פנו שמאלה אל Rue de Turenne, אשר נקרא על שם הגנרל המוכשר ביותר של לואי ה-14, שאת סיפור מותו בקרב מתארת מדאם דה סבינייה במכתביה לביתה. האחוזה שלו עמדה פעם במספר 66 אך לצערי רק מעט מאוד מהמבנה המקורי נשמר.
המשיכו אל מספר 56 ותגלו את ביתו של המשורר סקארון (Paul Scarron 1610-1660) אותו ניתן לזהות בזכות פסל הבתולה הנמצא בפינת הבית מספר 58. המשורר, אשר כתוצאה ממחלה היה גופו מעוקם ונראה כמו האות Z, ניהל כאן סלון ספרותי מפורסם. למרות שסבל כאבי תופת הוא הצליח לשמור על חוש הומור, לכתוב שירה ולהמציא את ז’אנר הבורלסקה.
כאשר היה בין 41 הוא התחתן עם פרנסואז ד’אוביני בת ה-15, אשר שימשה יותר בתור אחות רחמנייה ופחות בתור אישתו. שם הכירה פרנסואז את מדאם דה סבינייה והפכה לאחת מחברותיה הטובות. לאחר שהתאלמנה מבעלה בשנת 1660 הפכה פרנסואז לאומנת של ילדיו של לואי ה-14 ממדאם דה מונטספאן וכעבור שנים הפכה למאהבת שלו ולבסוף לאשתו. כיום אנחנו מכירים אותה בתור מדאם דה מנטנון (Madame de Maintenon 1635-1719).
ביתה של מדאם דה סבינייה
חזרו על עקבותיכם אל rue de Sevigne, אשר נקרא על שם המרקיזה. במספר 29 תראו את אוטל לה פלטייה סן פארגו (Le Peletier de Saint-Fargeau) בו התגוררה במשך מאות שנים משפחת לה פלטייה. האחרון בשושלת, לואי מישל (1760-1793), היה מהפכן והצביע בעד הוצאותו להורג של לואי ה-16. אולם, ביום הוצאתו להורג של לואי ה-16, הוא נרצח על ידי אחד משומרי ראשו של המלך, בעת ששתה קפה בפאלה רויאל.
בבניין הזה שכנה הספרייה של פריז עד אשר היא הועברה בשנת 1968 אל אוטל למואניון (Lamoignon), אשר נמצא לא רחוק משם ברחוב rue Pavée. כיום הוא משמש חלק מהמוזיאון לתולדות פריז וניתן למצוא בו את החלקים העוסקים בין השאר במהפכה הצרפתית. ואם כבר מדברים על המוזיאון לתולדות פריז, לכו מעט קדימה ותגיעו למספר 23 שם נמצא אוטל קרנבלה שם התגוררה מדאם דה סבינייה במשך כ-20 שנה.
לא ארחיב על הבית הזה מכיוון שכבר כתבתי עליו בהרחבה בעבר אולם אם יתמזל מזלכם ותהיו בפריז לאחר שהשיפוצים במקום יסתיימו תוכלו לבקר באחד מחדרי הארמון המוקדשים לזכרה.
פלאס דה ווז’ הבית בו נולדה מדאם דה סבינייה
אחרי שביקרתם במוזיאון הקרנבלה פנו שמאלה ברחוב Franc Bourgeois ולכו עד שתגיעו אל כיכר ווז’. שם במספר 1bis נולדה מדאם דה סבינייה בשנת 1626 ושם התגוררו לא מעט מחבריה בשלב כזה או אחר בחייהם.
ודרך אגב, בפלאס דה ווז’ התרחש עוד מאורע שקשור למדאם דה סבינייה, או יותר נכון לסבא שלה הברון דה שאנטל (Baron de Chantal). הברון, כמו לא מעט אצילים בתקופתו נלחם בדו קרב בפלאס דה ווז’ ונאלץ לברוח מפריז מכיוון שהקרדינל דה רישלייה הטיל עונש מוות על כל מי שנלחם בדו קרב. מכיוון שהברון הצליח לברוח הוא נידון למוות בהעדרו ובובה עם שמו נתלתה בכיכר גרב (היכן שהיום נמצא ההוטל דה וויל).
אותו ברון שלח משרתים להוריד את הגופה מהחבל אך הוא עצמו נאלץ להסתתר עד שנת 1642 בה מת הקרדינל רישלייה.
ביתה של נינון דה לאנקלו
אחרי שסיימתם לבקר בכיכר (ואולי לאכול מוס שוקולד במסעדת Chez Janou שנמצאת מספר צעדים משם) לכו מזרחה עד שתגיעו ל Rue de Tournelles. אם תפנו דרומה תמצאו מימינכם את הכניסה לבית הכנסת הגדול של המארה. אולם אני אבקש מכם להמשיך מעט דרומה עד שתגיעו למספר 36, שם תגלו דלת עם מסקרון (פסל בצורה של ראש שנמצא מעל חלונות או שערים) בצורה של ראש של אישה.
הפסל הזה הוא של הקורטיזנה המפורסמת נינון דה לאנקלו, אותה היזכרתי קודם. כאן היא התגוררה וכאן היא אירחה לא מעט מהשמנה וסלתה של פריז, אשר רובם (ובתוכם גם בעלה ובנה של מדאם דה סבינייה) הפכו למאהביה.
כנסיית Notre Dame Des Anges
המשיכו ברחוב de Tournelles עד אשר תגיעו לרחוב Saint Antoine בצד השני של הרחוב תוכלו לראות את הכנסייה Sainte Marie, אותה הקימה, לא פחות ולא יותר, מאשר סבתה של מדאם דה סבינייה.
הכנסייה הזאת הייתה שייכת למסדר הביקור, מסדר אותו הקים הבישוף של ז’נווה פרנסואה הקדוש דה לה סאל (Saint Francois de la Sales) אשר הוקדש לחינוך נערות עניות ולטיפול בחולים. בשנת 1619 מגיעה ז’אן פרמיאו הברונית דה שנטאל (Jeanne-Françoise Frémiot de Chantal 1572-1641) סבתה של מדאם דה סבינייה לפריז והיא מחליטה להקים שם סניף של המסדר.
המנזר הוקם בתחילה ברובע ה-13 של ימינו, אולם כשנתיים אחר כך הוא “עבר דירה” למארה והתפרס בין אזור הבסטיליה לרחוב Petit Musc. הכנסייה, שאותה אתם רואים, היא כל מה שנשאר מאותו מנזר ויש לה חשיבות ארכיטקטונית לא קטנה: זאת הייתה הכנסייה הראשונה בפריז שנבנתה עם כיפה (כמה שנים לפני כנסיית ה Val de Grace, כחמישים שנה לפני כנסיית האינווליד ויותר ממאה שנה לפני הפנתיאון).
הכנסייה הזאת הפכה למאוד פופולארית בזכות פועלה של ז’אן פרמיו ולכן אין זה מפתיע שניקולא פוקה, שר האוצר המיתולוגי ובונה ארמון וו לה ויקונט, ביקש להיקבר שם.
סבתה של מדאם דה סבינייה, דרך אגב, קיבלה את התואר קדושה במהלך המאה ה-18 ובכך הפכה לאישה הנשואה היחידה בהיסטוריה שזכתה בכבוד הזה. הכנסייה הזאת משרתת כיום את הפרוטסטנטים בפריז ולכן רוב הזמן היא סגורה. אולם אם יצא לכם להגיע במקרה בזמן התפילה תוכלו להיכנס.
Saint Louis Saint Paul
אחרי שביקרתם בכנסייה Notre Dame des Anges אתם מוזמנים להמשיך מערבה ברחוב Saint Antoine עד אשר תגיעו לכנסיית Saint Louis Saint Paul.
בכנסייה הזאת נהגה מדאם דה סבינייה לפגוש את כל המי ומי של פריז ולשמוע את הרכילות האחרונה. תוכלו לקרוא עוד על הכנסייה הזאת בכתבה העוסקת דווקא בשירותים הציבוריים של פריז (כן, יש קשר :)).
כנסיית Saint Gervais – Saint Portais
המשיכו ברחוב Saint Antoine וממנו אל רחוב François-Miron. הרחוב הזה מלא במקומות מעניינים מאוד עליהם ניתן לקרוא במסלול הטיול שלי במארה, אולם הם אינם קשורים באופן ישיר למדאם דה סבינייה.
אולם אם תמשיכו עד לסוף הרחוב תגיעו לכנסיית סן ז’רבה סן פורטה (Saint Gervais-Saint Portais) שם התחתנה מדאם דה סבינייה וכאן גם קבור המשורר סקארון, בעלה של חברתה הטובה שתהפוך למדאם דה מנטנון. ומכיוון שוודאי התעייפתם זה הזמן לסיים את הטיול עם כתובת המצבה השנונה של סקארון, אשר תורגמה על ידי דורי מנור האחד והיחיד:
האיש הנח לרגלכם
קנא פחות משרחם
ואלף פעמים הוא מת
לפני שגם פה באמת;
אז אל תרעיש, עובר-ושב,
וחוס על תנומתו עכשיו;
כי זה הלילה הראשון
שסקארון יכול לישון.
(מתוך הספר “מיעוט”, הוצאת הקיבוץ המאוחד).
רוצים לשמוע אותי מספר לכם את סודותיו של רובע המארה?
יצרתי סדרה של שלוש הרצאות שבהן אני מספר על ההיסטוריה של המארה ועל המקומות הכי יפים שלו. ניתן לקבל מידע על כל אחת מן ההרצאות הללו ולקנות את ההקלטה של כל אחד מן ההרצאות הללו בדף הסודות של המארה.
רוצים לבקר בטירה של מדאם דה סבינייה בברטאן?
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המעניינת והמשעשעת של דני אשכנזי טירתה של מדאם דה סבינייה, הבלוגרית הראשונה בהיסטוריה.
אהבתם את הטיול ואתם מחפשים מידע נוסף על המארה?
אני ממליץ לכם לקרוא את הכתבה של על רובע לה מארה ולמצוא שם מסלולי טיול נוספים והמלצות על מסעדות, מלונות ודירות.
