כאשר אומרים לי פארק מונסו עולה מיד באפי ריח של וופל חם מתוק וטרי, וצליל של אורגן מכני, המאפיין קרוסלות ישנות, נשמע באוזניי. אני עוצם את עיניי ורואה שבילים מסתוריים זרועים בעלי שלכת והפתעה קטנה בדמות פירמידה או מקדש קטן, שמופיעה פתאום במהלך ההליכה. כן, הגן הזה אולי לא מפורסם כמו גני טווילרי או גני לוקסמבורג, אולם זהו הפארק האהוב עלי בפריז.
נכון, בבחירה הסובייקטיבית שלי לבחור בפארק מונסו בתור הגן המקסים ביותר בפריז מעורבת לא מעט נוסטלגיה, בזכות ההנאה העצומה שחוויתי בפעם הראשונה שרכבתי שם על הקרוסלה בגיל 3. אולם גם אם אתם מעולם לא ישבתם שם על ספסל ואכלתם וופל חם ביום סתוי או רכבתם שם על קרוסלה, הרי שאני מבטיח שגם אתם תתאהבו בו.
היום נצא למסע שכולו אהבה בתוך פארק קסום ושונה מרוב הפארקים של פריז. במהלך המסע נגלה את ההיסטוריה המרתקת שלו ואת הסודות הקטנים המסתתרים בו (וכמובן לא אשכח לספק לכם את כל המידע ה”פרקטי” לגביו, על מנת שתוכלו לבקר בו בטיול הבא שלם). אולם לפני שנתחיל את המסע, בואו נשמע את שירו המקסים של איב דוטיי (Yves Duteil), אשר יכניס אותנו לאווירה הנכונה:
אהבתם את השיר? אם כך אתם מוכנים למסע. אז כנסו בבקשה למכונת הזמן ובואו נצא לדרך!
ההיסטוריה של פארק מונסו
הגן הקסום של הדוכס משארטר
ברוכים הבאים למהאה ה-18. באותם ימים הרובע ה-8 והרובע ה-17 של פריז עוד לא היו קיימים ובמקום השדרות והבניינים ההוסמניים (וכמובן הפארק עליו אנו מדברים) עמד כאן יער, אשר שימש שטח ציד של אחד מגובי המיסים העשירים של המלך, הלא הוא לורן גרימו דה לה רינייר (אין להתבלבל בינו לבין בנו אנין הטעם המפורסם ואחד מגיבורי ההיסטוריה הקולינרית של צרפת).
אותו גרימו החליט למכור את היער לדוכס משארטר (לעתיד “פיליפ אגליטה” דוכס אורליאן) בשנת 1778. הדוכס, אשר אהב מאוד את סגנון הגנים האנגלי, ציווה להפוך את היער לגן קסום וקרא לו La Folie de Chartre (על שמו כמובן). לשם כך נשכרו שירותיו של הצייר ומתכנן הגנים קרמונטל (Louis Carrogis Carmontelle 1717-1806), אשר כעבור כשנה סיים את עבודתו ונתן לדוכס את מפתחות הגן.
אחד ממשוררי התקופה תיאר את המקום בתור גן קסום עם מערות, סוכות מוצלות, ו”ורדים אמיצים הצומחים דרך הקרח” (או במילים פרוזאיות יותר: חממות).
אכן, הגן של הדוכס היה מקום קסום ושונה מגנים אחרים של התקופה, אשר רובם נוצרו בסגנון הצרפתי. סוד הקסם שלו נבע מכך שהוא פיזר בתוך הגן כל מיני הפתעות כגון אגמים מלאכותיים קטנים, מבנה בצורת פגודה, פירמידה, טחנות קמח ואפילו הריסות מזויפות.
הדוגמא הטובה ביותר ל”הריסות” אלו היא ללא ספק שורת העמודים, אשר עומדת בתוך הפארק וגורמת לצופה לחשוב שכאן עמד מקדש יווני במשך אלפי שנים. בפועל מדובר היה בעמודים שהיוו, ככל הנראה, חלק ממצבת זיכרון שבנתה המלכה קתרין דה מדיצ’י לזכרו של בעלה אנרי ה-2, לא רחוק מבזיליקת סן דני.
בשנת 1787 מחליט שר האוצר של המלך לואי ה-16 לבנות חומת מכס, אשר תקיף את פריז ולא תאפשר לאף אדם להכניס לעיר סחורה מבלי לשלם מס. מכיוון שהפארק של הדוכס עמד ממש על הגבול בין פריז לפריפריה הייתה אמורה החומה לעבור כאן ולחצות את הפארק לשניים.
הדוכס לא הסכים בשום פנים ואופן לכך ולבסוף נוצרה פשרה. קטע החומה שהיה אמור לעבור בגן הפך למעין חפיר, על מנת שעגלות סחורה לא יוכלו לעבור כאן וכך הנוף לא נפגע. במקביל נבנה על ידי האדריכל קלוד ניקולא לדו ( Claude Nicolas Ledoux 1736-1806) ביתן מקסים, אשר בקומתו הראשונה שכן משרד המוכס ואילו בקומתו העליונה שכנה דירה קטנה של הדוכס, אליה נהג להביא את המאהבות שלו אחרי סיור רומנטי בפארק או ציד ביער.
שיפתח עלי שיפתח!
המהפכה הצרפתית, אשר הבעלים של פארק מונסו היה אחד ממנהיגיה (וקורבנותיה), לא עשתה טוב לגן הקסום. הצמחייה הוזנחה וחלק מהמבנים נפגעו, אולם באותה תקופה התרחש בגן אחד המאורעות ההיסטוריים בתולדות התעופה האנושית.
בשנת 1797 מחליט אנדרה ז’אק גרנרן (1769-1823 André-Jacques Garnerin), אחד מחלוצי התעופה הצרפתית, לנסות את מצנח המשי אותו המציא ולקפוץ מגובה של כאלף מטר מעל פארק מונסו.
על מנת לעשות זאת הוא יוצר לעצמו מעין “סירה” אותה הוא חיבר לכדור פורח. כאשר הגיע גרנרן לגובה הרצוי הוא חתך את החבלים שחיברו את ה”סירה” לכדור הפורח והסירה החלה ליפול ארצה. למזלו הטוב המצנח נפתח כראוי ולמרות שהנחיתה הייתה לא קלה, גרנרן יצא מהסיפור בריא ושלם.
ולפני שנמשיך בטיול של בפארק מונסו, אי אפשר לדבר על צניחה מבלי להקשיב לשיר האלמותי הזה (מעניין אם יש לו מקבילה צרפתית):
היהודים באים!
אחרי המהפכה הצרפתית ושלטונו של נפוליאון בונפרט חזרו הבורבונים לשלוט בצרפת. בשנת 1830 בעקבות מהפכת יולי עולה לשלטון לואי-פיליפ, בנו של דוכס אורליאן, והוא עושה הכל על מנת להחזיר עטרה ליושנה ולהפוך את פארק מונסו למה שהוא היה בתקופת אביו.
אולם, בתקופת נפוליאון ה-3 (1852-1870) עובר הפארק שינוי משמעותי ומאבד לא מעט מהשטחים שלו. הסיבה לכך היא תנופת הפיתוח האורבני וההתרחבות של פריז, אשר איפיינה את תקופת שלטונו. פארק מונסו עמד, כאמור, ממש על הגבול של פריז והצורך להרחיב את גבולות העיר הביא לכך שחלקים מהפארק הפכו לשכונות מגורים יוקרתיות ברובעים ה-8 וה-17.
מי שהיו אחראים על הפיתוח הנדל”ני של האיזור היו האחים פרר (Pereire): אמיל (1800-1875) ויצחק (1806-1880). היו אלה שני יהודים ממוצא פורטגזי, אשר אחד מאבות אבותיהם עבד כמתרגם עבור לואי ה-15 (בימים שעל פי החוק היבש אסור היה ליהודים להתגורר בצרפת כלל). שניהם עשו הון עתק מהשקעה חכמה בחברות הרכבות שהחלו לצוץ בצרפת, וחלק מהכסף הושקע בנדל”ן.
מכאן שלא מעט מהאחוזות היפהפיות ברובע ה-8 וברובע ה-17 נבנו בזכות האחים פרר, אולם הדבר גרם לכך שפארק מונסו איבד רוב שטחו. בשנת 1860 מחליטה עיריית פריז לקנות את מה שנשאר מהפארק, על מנת לשמר אותו ומטילה על אדריכל הגנים המפורסם אדולף אלפן (Adolphe Alphand 1817-1891) את מלאכת השימור. התוצאה היא פארק אנגלי, ברוח חזונו של הדוכס מאורליאן, לו נוספו שני שבילים (מזרח-מערב וצפון-דרום).
בעוד שאלפן עסק בצמחייה ובשבילים, הרי שבאותו זמן הפסל המפורסם גבריאל דביו (Gabriel Davioud 1824-1881) עסק בשימור המבנים שבפארק. אחד המבנים היחידים אותם דביו החליף ולא שימר היה הגשר הסיני של קרמונטל, אשר נהרס עם השנים. במקומו יצר דביו מעין מיניאטורה של גשר הריאלטו שבוונציה, אשר מהווה עד היום את אחד הפינות הקסומות של הגן.
במהלך שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 החלו להתווסף לפארק פסלים של כמה מהסופרים והמוזיקאים המפורסמים ביותר של צרפת באותה עת, ובהם אלפרד דה מוסה (Alfred de Musset 1810-1857), פרדריק שופן (Frédéric Chopin 1810-1849) וגי דה מופסאן (1850-1893 Guy de Maupassant) שאת פסלו ניתן למצוא בתמונה למטה.
שינויים אלו היו, ככל הידוע לי, האחרונים בתולדות הפארק ומאז אותה תקופה הוא נשאר, פחות או יותר, כפי שהיה. יש משהו מרגיע בלדעת שלא משנה מתי תגיעו תמיד תחכה לכם הקרוסלה, מוכר הוופלים ושאר ההפתעות הקסומות שהפארק מציע למבקריו. לא פלא שפארק זה אהוב כל כך על ילדים ועל מבוגרים שביקרו בו מאז ילדותם.
התחלנו בילדות, נסיים בילדות. שירה של מורן, Pas gaie la pagaille, ממחיש באופן הטוב ביותר את הקסם שמפעיל פארק מונסו על הילדים הפוקדים אותו:
וכך אומרת ד”ר אורנה ליברמן:
אין כמו שירה של מורן כדי להראות איך ממריץ פארק מונסו עוד ועוד את דמיונם של הילדים, המפותח כבר ממילא. וכך מתמלא הפארק כהרף עין בגמלים ובתנינים, בקרבות אינדיאנים ואבירים. זהו השיר שבו מתאים לבחור כדי לסייים את הכתבה, בבחינת סגירת מעגל. תחי העליזות שבה הוא חוגג את תקופת הילדות וקושר אותה לפארק מונסו!
פארק מונסו – מידע למטייל
כולי תקווה שהכתבה גרמה לכם לרצות לבקר בגן הקסום הזה ולכן כל מה שנשאר זה לענות לכם על כמה שאלות פרקטיות לצורך תכנון הטיול הבא שלכם לפריז.
כיצד מגיעים לפארק מונסו?
הדרך הנוחה ביותר להגיע לפארק מונסו היא באמצעות המטרו. יש לקחת את קו 2 ולרדת בתחנה Monceau, אשר נמצאת ממש מחוץ לכניסה הראשית לפארק.
מה הם שעות הפתיחה?
הגן פתוח כל יום בין העשות 07:00 בבוקר ל 22:00 בלילה.
מה עוד ניתן לראות בסביבה הקרובה?
אם סיימתם לטייל בפארק מונסו אני ממליץ לכם לעשות סיור ברובע ה-17 הצמוד לו. במיוחד בשביל זה יצרתי את מסלול הטיול סודותיה של שכונת הקורטיזנות. מעבר לזה הייתי ממליץ בחום לבקר במוזיאון ניסים דה קמונדו, אשר ממש גובל בגן ובשער הניצחון, הנמצא כעשר דקות הליכה ממנו.
האם כדאי להתגורר בסביבות פארק מונסו?
התשובה על כך היא בהחלט כן. נכון, לא מדובר באיזור מרכזי מאוד בפריז וככזה הוא מעט רחוק מחלק גדול מהאטרקציות של פריז. מצד שני בדיוק בזכות זה מחירי המלונות והדירות שם מעט יותר זולים מאלו של רובעים מרכזיים יותר. כמו כן מדובר באיזור מאוד יוקרתי ובטוח ויש בקרבתו שני רחובות עם לא מעט חנויות אוכל נהדרות (Rue de Lévis ו Rue Poncelet) כך שאם החלטתם לשכור דירה באיזור הרי שצפויה לכם חגיגה קולינארית.
מכיוון שפארק מונסו נמצא על הגבול בין הרובע ה-8 לרובע ה-17, הרי שאם תתגוררו באחד מהרובעים הללו תוכלו להיות קרובים אליו. אם אתם מחפשים המלצות תוכלו למצוא אותן בכתבות הבאות:
מלונות מומלצים ליד פארק מונסו
דירות נופש מומלצות ליד פארק מונסו
19 תגובות
פארק מונסו הוא אכן מקום קסום ומומלץ מאוד לבקר בו. בפארק יש גם שדרה על שם מישל ברז’ה. לא פלא שהפארק הזה קשור באמנים ובזמרים מהשורה הראשונה.
הכתבה פותחת בשירו הנוסטלגי המרטיט של איב דיטיי ומסתיימת בשירה העליז של מורן, שחוגג גם הוא את הילדות אך בקצב ובאווירה שונים. “לא שמח הבלגן”, אומר שם השיר, במשחק מילים משעשע ובאוקסימורון בולט. הבלגן של הילדות שמח גם שמח במשחקיו היצירתיים ובעולם דמיונו העשיר. זהו אחד מלהיטיה של הזמרת הגאונית מורן שנפטרה פתאום בגיל 57 לפני שנתיים. כמה אהבתי את שיריה של מורן, את חוש ההומור שלה, את קולה העמוק והקטיפתי. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים!!!
בהקשר לפארק מונסו מ6מלץ לקרא את הספר האחרון לבית קמונדו שמתאר את ההסטוריה של השכונה וכמובן סיפורה של שושלת יהודית מפוארת שנכחדה.
ספר מצויין אותו קראתי מספר פעמים.
תודה רבה על כתבה נפלאה ונהדרת על פארק מונסו האהוב עליי גם.
תודה רבה על הפירגון 🙂
שלום צבי כתבה נהדרת ומעניינת תמשיך כך כל הכבוד להשתמע בכתבה הבאה
תודה רבה 🙂
היינו שם, גם אנחנו חושבים שזה הגן המקסים בפריז. בלי להיות מומחים כמוך.
נחזור אליו, אחרי המגיפה.
יובל
רעיון מצוין. הוא ללא ספק נמצא בראש הרשימה של המקומות אליהם אני רוצה לחזור לאחר המגיפה.
מאד נהניתי מהסבריך על הרובע בו גרתי ועבדתי בסוכנות היהודית (17 פורטוני 75017, ארמון קטן בפני עצמו. אם תרצה אספר לך את קורותיו).
גם הבן שלי היה בן 3 כשהיגענו לשם וגם אנחנו הלכנו לשם כל הזמן.
שלום אולגה,
אשמח מאוד לשמוע על הארמון בו עבדת.
בברכה,
צבי
תודה לך
גם עליי הוא האהוב ביותר והפריזאים מחשיבים אותו כ: Le parc le plus élégant de Paris
עבדתי בשעתו במרכז הקהילה היהודית, שני רחובות ממנו
איזה מיקום! להיות מסוגל לבקר בפארק מונסו בתחילת או סוף כל יום עבודה זה לא פחות מחלום.
בנימין זאב הרצל, בעת שחי בפריס כשליח העיתון הוינאי נויה פרייה פרסה , גר עם משפחתו (אשתו ילדיו והוריו) סמוך לפארק מונסו, ברחוב מונסו 8.
תודה רבה על המידע. לא ידעתי זאת.
נשמע מקום שממש כיף להיות בו. מקווה שנחזור במהרה לשגרה ונוכל לבקר בפארק היפה הזה
אנא תוסיף שמאחר והאזור היה בקצה פריז ועדין נותרו ברחוב מונסו שטחים גדולים, יהודים עשירים בנו בו את ארמונם כולל משפחת קמונדו, רוטשילד ועוד משפחה יהודית עשירה שהתעשרה מסחר בתבואה באודסה. שכחתי את שמה. בקיצור, אזור ארמונות של יהודים.
מאלף,תודה
שמח שאהבת את הכתבה 🙂