מסלול טיול בגדה השמאלית של פריז בעקבות נפוליאון

מסלול טיול בעקבות נפוליאון בגדה השמאלית מאת ארז לבנון
זמן קריאה משוער: 8 דקות

לפני מספר שנים פורסם כאן מסלול טיול בגדה הימנית בעקבות נפוליאון שזכה להצלחה רבה. אולם הקיסר חי, בנה והשפיע גם על הגדה השמאלית, ולכן הגיע הזמן לחצות את הסיין ולטייל באיל דה לה סיטה ובגדה השמאלית בעקבותיו.

מסלול הטיול, באמצעותו נטייל בעוד כמה שניות בפריז, מבוסס באופן חלקי על ההרצאה “לילה עם נפוליאון בפריז” אותה ניתן לראות כאן:

סיימתם לצפות בהרצאה? בואו נצא לדרך!

מסלול טיול בגדה השמאלית בעקבות נפוליון

כנסיית נוטרדאם

אנחנו מתחילים את הסיור שלנו באיל דה לה סיטה (Île de la Cité). המקום שינה לחלוטין את פניו בתקופת אחיינו של נפוליאון ה-1, הלא הוא נפוליאון ה-3 (שלט בין השנים 1852-1870), אולם נשארו כאן בכל זאת שני מקומות שקשורים לקיסר צרפת.

המקום הראשון הוא שוק הפרחים והציפורים שהוקם במצוות הקיסר בשנת 1804. תמצאו שם מוכרי פרחים במהלך השבוע ואילו במהלך הסופ”ש מגיעים לכאן מוכרי הציפורים, המתמחים בציפורי נוי ושיר.

לאחר שסיימתם לבקר שם, אתם מוזמנים להמשיך לקתדרלת נוטרדאם ,שנמצאת מספר דקות הליכה משם, ואף להיכנס אליה (לאחר שהשיפוץ שלה יסתיים כמובן).

במקום הזה הוכתר נפוליאון לקיסר ב-2 בדצמבר 1804, מאורע שהונצח בציורו המפורסם של ז’אק לואי דוד.

הכתרתו של נפוליון לקיסר. צייר: ז'אק לואי דוד
הכתרתו של נפוליון לקיסר. צייר: ז’אק לואי דוד

יש לציין שקתדרלת הנוטרדאם לא שימשה מעולם להכתרת מלכי צרפת, שהוכתרו בעיר ריימס (Reims), ונפוליאון בחר בה הן בזכות יוקרתה הרבה והן על מנת שיוכל ליצור מסורת קיסרית חדשה. אולם האם באמת אף מלך צרפת לא הוכתר בכנסייה הזאת?

לא בדיוק. בשנת 1422 הוכתר כאן מלך אנגליה הנרי ה-6 (שלט באנגליה בין השנים 1422-1461 ובין 1470-1471) בתור מלך צרפת ואנגליה. כך, במהלך כשלושים השנים הבאות שלט הנרי ה-6, לפחות פורמלית, על צרפת, עד אשר שארל ה-7 הצליח לסלק את האנגלים מרוב רובה של הממלכה הצרפתית, ובכך סיים את מלחמת 100 השנים בשנת 1453.

אולם בואו נחזור לסיפור הכתרתו של נפוליאון. נפוליאון התעורר בשעה 08:00 בבוקר לקול רעם התותחים ויצא בכרכרה מפוארת מארמון הטווילרי, דרך הפאלה רויאל והפון נף עד לקתדרלת הנוטרדאם, שם הוכתר על ידי האפיפיור פיוס ה-7. בשנת 2005 בוצע שיחזור תלת מימדי מדוייק של טקס ההכתרה ואתם מוזמנים לצפות בו בסרטון הבא:

לאחר שסיימתם לצפות בסרטון הגיע הזמן לעבור לגדה השמאלית שם ימשיך הסיור שלנו.

Auberge du Cadran Bleu, Rue de la Huchette 4-8

היום מדובר ברחוב של מסעדות זולות ומלכודות תיירים, אולם בשנת 1795 התגורר כאן נפוליאון, כאשר דחה את ההצעה לצאת לחבל וונדה המורד נגד השלטון המהפכני. כמו כן כאן הוא קיבל את ההצעה של בארה, ראש הדירקטואר, להגן על הקונוונט – הפעולה רוויית הדמים שהעלתה אותו לגדולה.

rue de la huchette. צילם: יואל תמנליס
rue de la huchette. צילם: יואל תמנליס

גשר סן מישל

אחרי שביקרתם ב rue de la Huchette, אתם מוזמנים להמשיך ישר, בין המוני תיירים, עד אשר תגיעו לכיכר סן מישל.

כאן תמצאו את המזרקה המפורסמת ואת פסלו של סן מישל, אולם רק מעטים יודעים שנפוליאון השלישי רצה להציב כאן דווקא פסל של דודו. אולם יועציו אמרו שזה עלול לגרום להתמרמרות ללא מעט אנשים ולכן הוחלט להזמין את הפסל שאותו כולנו רואים.

מזרקת סן מישל. צילם: יואל תמנליס
מזרקת סן מישל. צילם: יואל תמנליס

לאחר שסיימתם להתרשם מהמזרקה הסתכלו צפונה לעבר הגשר המחבר בין הגדה השמאלית לאיל דה לה סיטה. הגשר הזה היה קיים לפני ימי נפוליאון אך הוא זה שהורה להסיר את הבתים שעמדו עליו והיוו מפגע אסתטי ובטיחותי כאחד.

גשר סן מישל. צילם: יואל תמנליס
גשר סן מישל. צילם: יואל תמנליס

ארמון ה Petit Luxembourg

מכיכר סן מישל המשיכו לאורך בולבאר סן מישל לעבר גני לוקסמבורג ומשם פנו לרחוב Vaugirard 11. שם בארמון Petit Luxembourg היה מקום משכנו של הקונסול בונפרט החל ב- 11 בנובמבר 1799 עד אשר עבר לארמון הטווילרי ב- 19 פבר’ 1800.

לארמון זה היסטוריה ארוכה ובו התגוררו, בין השאר הקרדינל רישלייה (בזמן שבנה את הפאלה קרדינל, שיהפוך בהמשך לפאלה רויאל) והרוזן דה פרובאנס (לעתיד לואי ה-18). כיום מתגורר בו נשיא הסנאט הצרפתי וניתן לבקר בו בזמן “ימי המורשת” (Journées européennes du patrimoine) שמתרחשים במהלך ספטמבר.

לפני שנמשיך הנה עוד כמה כתבות על פריז שיכולות לעניין אותכם:

האינווליד

המרחק בין גני לוקסמבורג לבין הנקודה הבאה שלנו הוא מעט ארוך ולכן שווה לשקול להגיע לשם באמצעות המטרו או האוטובוס. כך או כך אתם מוזמנים להגיע לארמון האינווליד שבכנסיתו קבור נפוליאון.

כנסיית האינווליד בה קבור נפוליון. צילם: יואל תמנליס
כנסיית האינווליד בה קבור נפוליון. צילם: יואל תמנליס

הקיסר אומנם מת מסרטן הקיבה באי סנט הלן ב 5 במאי 1821 ושם נקבר, אולם לואי פיליפ (שלט בין השנים 1830-1848) הצליח לקבל מהבריטים אישור להביא את גופתו לצרפת בשנת 1840. בעקבות זאת הגיעה לאי סנט הלנה משלחת שהוציאה את הגופה, שהשתמרה היטב, מקברה והחל מסע ארוך באוקיינוס האטלנטי ומאוחר יותר על נהר הסיין, עד אשר הגיעו לפריז.

בחמישה-עשר לדצמבר 1840, יצא מסע ההלוויה של הקיסר בדרכו אל ה- Dome des Invalides , הכנסייה הנמצאת בעורפו של המבנה הגדול והמרשים Hotel Des Invalides שבנה לואי הארבעה-עשר בסביבות 1670, על מנת שישמש משכן לווטראנים אינוולידים (חיילים וותיקים נכים).

עוד בחייו הגה נפוליאון את הרעיון להפוך את הכנסייה למוזוליאום והורה להעביר אליה את עצמותיהם של שניים מגדולי מצביאיה של צרפת Turrene ו-Vauban, כאילו ביקש לציין בכך את המקום בו ירצה להיקבר הוא עצמו בבוא יומו.

אל תטעו – המצבה הגדולה מאבן שיש אדומה המציינת את קברו של נפוליאון היום, מעשה ידיו של הארכיטקט והפסל ויסקונטי, הוצבה במקום רק ב-1861, עשרים ואחת שנים לאחר מסע ההלוויה, בגמר שיפוץ גדול שנעשה במקום. עד אז שכן קברו של נפוליאון בפינת הכנסייה.

בגמר אותו שיפוץ יועברו למקום עצמותיהם של מצביאים גדולים נוספים, ביניהם גיבור מלחמת העולם הראשונה, המרשאל פוש. כולם, כולם קבורים בהיקף המעגל – מעגל, אשר במרכזו נמצא הקבר – קברו של נפוליאון.

תהלוכת ההלוויה יצאה מ- Courbevoie עברה מבעד לשער הניצחון, שבנייתו הושלמה בינתיים, ובמורד שדרות האליזה. הארון נישא על גבי עגלה מוזהבת עצומת מידות – עשרה מטרים גובהה ומשקלה שלושה עשר טון, הנגררת ע”י ששה עשר סוסים לבנים, העטויים בגלימות מוזהבות – המסודרים בארבע שורות, ארבעה סוסים בכל שורה. על העגלה היו תלויות יריעות קטיפה סגולה המעוטרות בדבורים האימפריאליות. הארון הוקף בארבע-עשרה פסלים מוזהבים של אלות ניצחון ובנשרים האימפריאליים.

ההלוויה נושאת אופי צבאי – חיילים צועדים בסך ותזמורות מנגנות מארשים. משני צדי שדרות האליזה ניצבים שמונה-עשר פסלים נוספים של אלות ניצחון. בהגיע התהלוכה לפלאס דה לה קונקורד מקדמים את פניה ארבעה עמודי ניצחון ושמונה פסלים המסמלים את הישגי האומה הצרפתית בתחומים שונים: חכמה, עצמה, מלחמה, חקלאות, אמנות, רטוריקה ומסחר. עתה תפנה השיירה ימינה אל עבר הגשר החוצה את הסיין, כאשר מן העבר השני נשקף כבר המבנה הגדול של האינווליד ומאחוריו מתנשאת לה הכיפה הגבהה של ה- Dome des Invalides.

על הגשר ניצב פסל עצום מידות, המסמל חיי נצח (Imortalite’), ומן העבר השני של הגשר ממתין לשיירה פסל גדול של הקיסר עצמו העשוי ברונזה. משני צדי הדרך שבין הגשר ובין ה- Des Invalides Hotel, ניצבים שלושים ושניים פסלים של מצביאים מפורסמים מעברה של צרפת, ביניהם מצביאים מן העבר הרחוק וביניהם:

לצד אלו הופיעו גם הפסלים של כמה מצביאים מן העת האחרונה שהלכו לעולמם, ביניהם Lazrae Hoche, וכן מארשאלים מצבאו של נפוליאון: Kellerman, Jourdan, Lannes, Massena, Bessiere, McDonald ו- Ney. האחרון הוצא להורג מול כיתת יורים ע”י הבורבונים, לאחר שובם לשלטון, באשמת בגידה ואשר זכה ל ריהביליציה ע”י המלך לואי-פיליפ. התהלוכה הגיעה אל האינווליד. כאן ירד הארון ונישא על כתפיהם של קצינים מזרועות הצבא השונות הצועדים לקצב מארש איטי.

הנה קטע מהסרט Monsieur N שמתאר היטב את רגע השיא של ההלוויה:

לפני שנמשיך, אם תרצו להכיר טוב יותר את ארמון האינווליד והכנסייה בה קבור נפוליאון, אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה האינווליד (Les Invalides) – כש”בית החייל” הופך לארמון מפואר.

בתוך הקהל עמד לו אדם ממוצא יהודי -משורר יהודי גרמני – היינריך היינה. היינה, שהעתיק מגוריו מעיר הולדתו דיסלדורף, שבעמק הריין התחתון בחבל ווספליה, עשר שנים קודם לכן, בהיוודע לו דבר סילוקם של הבורבונים במהפכת יולי 1830. היינה היה אחד המעריצים של נפוליאון. הוא ראה בו את נושא דגל החירות והקדמה. והוא ינציח את חוויית ההלוויה באודה שכתב. וברצוני לצטט באוזניכם קטע מאודה זו , בתרגומו של המשורר, שלמה טנאי:

הקיסר אכן קם לתחיה
אך תולעים אנגליות בנחת
עשוהו אדם דומם
ולכן ביקש לחזור אל בור השחת.
ראיתי את ההלוויה בעיניי
ראיתי את קרון הזהב
ואלות ניצחון זהובות
נושאות את ארון הזהב על גביו
לאורך כל שדרות האליזה
ובשער הניצחון עוברת
בתוך הערפל ועל פני השלג
התהלוכה לאט נגררת
התזמורת צרמה עד להחריד
והנגנים הפכו בקיפאון
לנציבים ונשרי הדגלים
ברכוני ברוב יגון
הבריות הביטו כסהרורים
אובדים בזיכרונות ישנים
חלום האגדה הקיסרי
עלה באוב מתהום שנים
בביתי באותו יום בעיניי
גל של דמעות הופיע
כאשר קריאת האהבה הנשכחת
Vive l’Empereur אלי הגיעה.

בית הספר לקצינים (École militaire)

נפוליאון, בהיותו בן 15, הגיע לראשונה לפריז ב-21 אוק’ 1784, בספינה על הסיין ממנה ירד ב- Corbeil la veille היישר אל בית הספר הצבאי לקצינים. זהו נער ער צנום מאוד, שער כהה הגולש עד כתפיו, מבט עיניו חודר, מבוגר מכפי גילו, מאיים משהו. הוא מדבר צרפתית במבטא קורסיקני כבד, ולמרות השליטה העצמית שהוא מפגין הוא מתקשה להסתיר את התרגשותו מן הכניסה לבניין ומהמפגש בהמולה של רחובות פריז אליה הגיע לראשונה בחייו.

האקול מיליטר בו למד נפוליון. צילם: יואל תמנליס
האקול מיליטר בו למד נפוליון. צילם: יואל תמנליס

נפוליאון יסיים את לימודיו במקום תוך שנה (במקום שנתיים) במקום ה- 43 מתוך 54 תלמידים, מה שמראה שאין לקחת ברצינות רבה מדי את הערכת המורים.

ארמון שאיו (Palais de Chaillot)

את הטיול שלנו בגדה השמאלית של פריז נסיים לא רחוק משדות מארס שם עשה נפוליאון הצעיר תרגילי סדר, בזמן שלמד באקדמיה הצבאית. לא הרחק משם אמור היה להימצא ארמון שאיו, תוצר של תכנית בנייה גרנדיוזית שהגה נפוליאון – בניית ארמון מונומנטלי, שבסופו של דבר, נותר על גיליונות השרטוט של צמד הארכיטקטים Percier ו- Fontaine.

התוכנית של פרסייה ופונטיין לארמון שאיו
התוכנית של פרסייה ופונטיין לארמון שאיו

וזה סיפור מעשה הארמון: ב-20 מרץ 1810 נולד בנו של נפוליאון מאשתו, מארי לואיז וקיבל את התואר Roi de Rome. נפוליאון ביקש להקים לבנו ארמון אימפריאלי עצום ומפואר שיעלה על כל הארמונות שידעה אירופה עד אז. הארמון נועד להיבנות באחד המקומות המרשימים ביותר בפריז – על גבעת Chaillot הצופה אל נהר הסיין.

הארמון שנוצר לכבוד התערוכה העולמית של 1900
הארמון שנוצר לכבוד התערוכה העולמית של 1900

במקום בו היה אמור לעמוד הארמון של נפוליאון עומד כיום ארמון ה- Trocadero החדש שנבנה ב- 1930. הוא עצמו החליף את הארמון הישן והמכוער, שנבנה לקראת התערוכה העולמית של 1876, וטוב שפטרונו ממנו.

ארמון שאיו. צילם: יואל תמנליס
ארמון שאיו. צילם: יואל תמנליס

הארמון שתוכנן לא היה אמור לכלול ארמון בלבד אלא מתחם שלטוני ענק הכולל משרדי ממשלה, אוניברסיטה, ארכיון לאומי, ספריה לאומית ועוד. המתחם היה אמור להשתרע על שטח ענק, מגדת נהר הסיין ועד יער בולון בין Port Maillot ו- La Muette – חצי מהרובע הששה-עשר של ימינו. התכנית כונתה ע”י מתנגדיה Folie de Grangeur (פאר של שטות). אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל והאשם, כפי שאמר היינריך היינה, היא על מורהו של נפוליאון בבית-הספר בבריאן על שלא אמר לו כי ברוסיה קר מאוד בחורף.

תצלום מביקורו החטוף של היטלר בפריז.
תצלום מביקורו החטוף של היטלר בפריז.

אגב, ב- 23 יוני 1940, יממה לאחר החתימה על כניעתה של צרפת בפני גרמניה הנאצית, השכם בבוקר, ערך אדולף היטלר יימח שמו, ביקור חטוף בפריז, הנה בפניכם צילום שלו במרפסת הטרוקדרו על רקע מגדל אייפל. לאחר מכן ביקר בקבר נפוליאון, מעין ביקור גומלין על הביקור שערך נפוליאון ב- 14 אוקטובר 1806 לאחר שניצח את הפרוסים ביינה ובאורשטאט, ובעמדו על יד הקבר הכריז על מחווה כלפי הקיסר המת.

הוא הורה להעביר את עצמותיו של בנו של נפוליאון, של Roi de Rome מוינה ל- Dome des Invalides כדי שהבן שנפטר ב- 1831, יתאחד עם אביו. ואכן ב- 15 דצמבר 1940, בדיוק מאה שנים מיום הלווייתו של נפוליאון הועבר ארונו של בנו לפריז.

מקומות נוספים הקשורים לנפוליאון בגדה השמאלית של פריז שלא נכנסו למסלול הזה

Hotel de Sillery, 13 quai Conti

כאן התגוררה משפחת פרמון, אשר בונפרט הצעיר נהג להתארח אצלה בהיותו בחופשה מגדודו הצבאי, ואשר בתה, Laure תינשא לימים לגנרל Junot, ידידו של נפוליאון, ותכונה duchesse d’Abrantes הידועה בעיקר בספר הזיכרונות המביך והשנוי במחלוקת שהשאירה אחריה.

פון דז אר (גשר האומנויות)

הגשר הזה, המחבר בין ארמון הלובר לבין בניין האקדמיה, נבנה במצוותו של נפוליאון בשנת 1804 והיווה גשר המתכת הראשון בפריז. אם תרצו לקרוא עליו עוד, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה סיפורם של פון דז אר והקולז’ דה פראנס או זכות המבט הראשון על פריז.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!