לאכול או להיאכל: סרדיניה, גירוש מקורסיקה ועלייתו לגדולה של נפוליאון

0
(0)
לאכול או להיאכל - סרדיניה, גירוש מקורסיקה ועלייתו לגדולה של נפוליאון
זמן קריאה משוער: 8 דקות

סרדיניה

ואז, אז מזדמן לבונפרטה להשתתף במבצע צבאי, המבצע הצבאי הראשון בחייו – כיבושה של סרדיניה. סרדיניה שייכת לממלכת פיאמונט הנשלטת ע”י בית סאבויה, והיא חברה בקואליציה הראשונה נגד צרפת. לסרדיניה אין חשיבות אסטרטגית של ממש מבחינתה של צרפת אולם פריז זקוקה לתמונת ניצחון נוכח התבוסות שנוחלת צרפת בראשית המערכה נגד הקואליציה הראשונה עד קרב ואלמי.

למפקד המבצע מתמנה Trugeot Admiral Laurent והכוח הצבאי אמור לכלול יחידות מפיקוד האלפ, הידוע כצבא הדרום של צרפת, מיחידות של חיל המצב הצרפתי המוצבות בקורסיקה, מששת אלפים מתנדבים שיגיעו ממרסיי ומארבעת גדודי המשמר הלאומי הקורסיקניים, הכפופים לפאולי, והמונים כשלושת אלפים מתנדבים.

בסוף אוקטובר 1792 נוחת אדמירל Trugoet באג’קסיו ומתקבל ע”י תזמורת ובמטחי תותחים. הוא מתיידד עם בני משפחת בונפרטה ונותן עינו במריה אנה (אלייזה) בת השש-עשרה, וזו תהא תחילתו של קשר רומנטי רב שנים מחוץ לחיי הנישואין של השניים ולמרות פער הגילים הגדול ביניהם.

בית בסרדיניה
בית בסרדיניה

עד מהרה מבין אדמירל Trugoet כי פאולי “מושך רגליו” מן המבצע והוא מוכן להקצות למבצע אלף ושבע מאות חיילים בלבד בטענה כי המתיחות בקורסיקה אינה מאפשרת לו להקצות כוח גדול יותר.


ב-אמצע דצמבר 1792 נוחתים החיילים הצרפתים באג’קסיו .הללו פורקים כבר מלכתחילה כל עול. הם משוטטים ברחובות אג’קסיו, שיכורים, ושרים שירים מהפכניים: Ca Ira ו- Carmagnole . אבל החיילים הצרפתית אינם מסתפקים בשירה בציבור.

הם תופסים תושב הנראה להם לבוש בהידור רב וחשוד כאריסטוקרט ותולים אותו על פנס רחוב לעיני תושבי העיר ואחר כך קורעים לגזרים את גופתו וזורקים אותם לים. הם פורצים לבית הכלא ושולפים מתוכו קורסיקני החשוד בתקיפת חייל צרפתי וגורלו יהא זהה לראשון.

אחד מנכבדי העיר בן ממשפחת Peraldi מנסה להרגיע הרוחות והוא ימצא עצמו עד מהירה עם חבל תליה לצווארו וחייו ינצלו בנס ממש ברגע האחרון כאשר חיילים מן החטיבה הקורסיקנית מגיעים וחותכים את החבל כשהוא כבר חסר הכרה ומחרחר.

באמצע ינואר 1793 מגיעים ארבעת אלפים מתנדבים ממרסיי במקום ששת האלפים המובטחים כאשר רק אלף מהם מצוידים בנשק. הללו, רובם ככולם טיפוסים שליליים, ונראה כי במרסיי שמחו להיפטר מהם בתקווה כי לא ישובו. הללו מתחילים את מסע השוד והביזה כבר באג’קסיו.

גם הם פורצים לבית הכלא המקומי וזאת על מנת לחלץ מתוכו את אחד ממפקדיהם שכלא בשל התנהגות לא ראויה ובדרך הם הורגים שלושה חיילים של המשמר הלאומי. אחד ממפקדיהם שודד חנות תכשיטים, חוטף נערה וגורר אותה עמו לאונייתו על מנת לקחתנה עמו לסרדיניה. בונפרטה עצמו מותקף ע”י על ידם ונחלץ בעור שיניו כאשר סמל מגדוד המתנדבים דוקר בפגיון את הצרפתי האוחז בו, ובעזרת מתנדבים נוספים מהמשמר הלאומי מחלצו.

אדמירל לורן ז'אן פרנסואה טרוגה (1752-1839)
אדמירל לורן ז’אן פרנסואה טרוגה (1752-1839)

נוכח תקריות אלו מבין אדמירל Trugeot כי אם ישלב בכוח אחד חיילים צרפתים וחיילים קורסיקנים – הם יהרגו אחד את השני עוד בטרם יגיעו לסרדיניה. וכך נולד רעיון לפצל את הכוחות, כאשר הקורסיקנים בפיקודו של קולונה סזרי יתקיפו ויכבשו את האי La Maddalena השוכן מצפון מזרח לסרדיניה ואילו הצרפתים בפיקודו של גנרל Cassabianca Rafael Comte de יפליגו בעוקפם את סרדיניה ממערב ויתקפו את בירתה Cagliari השוכנת בחלקו הדרומי של האי.

בונפרטה משולב בכוח הקורסיקני כמפקד סוללת תותחים. ב-18 פברואר 1793 מפליג הכוח הקורסיקני מבוניפציו שבדרום האי לאי מדלנה אבל רוחות חזקות וסערה מאלצים אותו לחזור כלעומת שבא.

ימים מספר לאחר מכן מתארגן שוב הכוח להפלגה אבל רבים מן החיילים הקורסיקנים מסרבים לעלות על האוניות. הם טוענים כי הקורבטה הצרפתית, La Fauvette, המצוידת בעשרים וארבעה תותחים והאמורה ללוות את השיירה, אינה מהווה הגנה מספקת מפני אוניות המלחמה הסרדיניות, כאשר היה ידוע לכול כי אין אוניות מלחמה סרדיניות באזור.

לאחר מאמץ הסרבנים עולים לאוניות והכוח נוחת בקור מקפיא ובגשם שוטף בלתי פוסק באי מדלנה. החיילים הסרדינים ממטירים אש על הכוח ממרומי מבצר Santo Stefano אבל ממהרים לסגת. בונפרטה מפגיז את העיר, הורס כשמונים בתים ומשמיד שתי הסוללות של הסרדינים.

ואז הכול משתבש. מלחי האונייה La Fauvette מחליטים על דעתם לנטוש את האי. הידיעה מתפשטת במהירות הבזק בקרב החיילים הקורסיקנים ומתחילה נסיגה מבוהלת ובלתי מסודרת אל נקודת הנחיתה.

בונפרטה, הנמצא בסוללת התותחים קטנה ומרוחקת מקבל את הידיעה במאוחר והוא ניצב בפני דילמה: האם להפקיר את התותחים ולחוש אל נקודת הנחיתה או לגרור אותם עמו ולהסתכן בכך שהוא ואנשי צוותו יופקרו בסרדיניה.

הוא בוחר באפשרות השנייה וגורר את התותחים במאמץ עילאי ובגשם שוטף עד נקודת הנחיתה רק על מנת לגלות לאכזבתו כי לא נותרו די אוניות על מנת לשאת עליהן את התותחים והוא מפקירם לאחר שהוא מחבל בהם.

עתה מתחיל מסע האשמות באשר לאחריות לכישלון המבצע. הימאים הצרפתים לועגים למפקד הקורסיקני Colonna Cessari, מכנים אותו הבכיין (Pleurer) על שום שהזיל דמעות כאשר ניסה לשכנעם שלא לנטוש האי.

בונפרטה אינו ממתין בבוניפציו ומגיע לאג’קסיו ושם מתברר לו כי הצרפתים החליטו לפרק את גדודי המשמר הלאומי הקורסיקני ולהקים במקומם ארבעה גדודים סדירים, אשר מפקדיהם ימונו ע”י הצרפתים ולא יבחרו ע”י הקורסיקנים כפי שהיה עד אז.


בונפרטה ופאולי – הקרע

בונפרטה ימהר לקורטה על מנת להיוועץ ב פאולי במצב החדש. הוא ימצא פאולי מלא עויינות לצרפת והלה רומז על כוונתו לפרוש מן האיחוד עימה. בונפרטה מגיב בחריפות ופאולי יעזוב בזעם את החדר.

פסקאוולה פאולי
פסקאוולה פאולי

החלטתו של פאולי נבעה מכך שחינו סר בעיני הצרפתים והקונבנט בפריז נוהג בו בחשדנות. לא זו בלבד, המועדון היעקוביני של מרסיי פונה למועדון היעקוביני של באסטיה ומבקשו לעקוב אחר התנהלותו של פאולי.

שלושה קומיסרים, בעלי סמכויות בלתי מוגבלות, וביניהם מיודענו Cristoforo Saliseti נשלחים מפריז על מנת לבדוק את המתרחש בקורסיקה. עוד בטרם הם שולחים דו”ח לפריז מחליט הקונבנט בשניים לאפריל 1793 להוציא את פאולי מחוץ לחוק.

הקומיסרים שולחים צו לעירית קורטה למאסרו של פאולי. הג’נדרמים המביאים את הצוו חוזרים ומדווחים כי ההמון רצה לתלות אותם. בימיםשלאחר מכן ינהרו המוני קורסיקנים לקורטה. הם יעקרו את עץ החירות וישליכו מראשיהם את המצנפות המהפכניות. מחזות דומים מתרחשים בכל רחבי קורסיקה.

בני משפחת בונפרטה, מבינים כי עליהם לחפש את עתידם בצרפת, משום שהם יודעים בקורסיקה ידם של הפאוליסטים תגבר בסופו של דבר וכי הם יזוהו כאויבי פאולי, יוחרמו ויאבדו את כל אשר להם.
מתקיימת אסיפה משפחתית. לוציאנו כותב:


ראיתי את אמי כרגיל מוקפת באחיי ובאחיותיי הקטנים. נפוליאון ישב על אדן החלון ונראה חסר שקט. הוא לבש את מדים של מפקד במשמר הלאומי. אחותנו הקטנה, קרולין, ישבה למראשותיו ושיחקה עם שרשרת השעון שלו. לואיג’י ישב בפינת החדר וצבע בובות. פולט וג’רום שיחקו עם אליזה, האחות הגדולה…

בונפרטה נותר היחיד במשפחתו המנסה עדין לאחות הקרע עם פאולי. לוציאנו, שהוא רטוריקן מוכשר ובלתי ממושמע פועל אחרת. הוא יעקוביני מושבע והוא נפגע עד עמקי נשמתו מכך שלא התקבל כמזכירו של פאולי.

במרץ 1793 הוא נושא נאום במועדון היעקוביני של טולון, והוא אומר כי פאולי הוא טיראן המבקש להשתלט על קורסיקה ומשתמש לשם כך בפעולות שרירותיות וברבריות. אותו חודש מרץ 1793 הוא שיא תקופת הטרור בצרפת. הקונבנט בפריז קורא לפאולי להגיע לפריז. פאולי אינו חולם לעשות זאת. הוא יודע כי בפריז ממתין לו להב הגליוטינה.

לוציאנו המרוצה מנאומו בטולון, שקנה הדים, שולח מכתב לבונפרטה וכותב, כי הנחית מכת מוות על אויבם. המכתב נתפס ומגיע לידיו של אויבם של משפחת בונפרטה, עוזרו של פאולי Pozzo di Borgo. זהו הקש האחרון ששבר את גב הגמל . פאולי מוציא בחמת זעם צו שמשמעותו להרוג את האחים הבונפרטים ולהחרים את רכוש המשפחה. וזו לשון הצו:


הבונפרטים שנולדו בביצה של הדספוטיזם ועלו לגדולה תחת חסותו של הפשה ההולל (הכוונה למרבף) נדונים לקלון ולדראון עולם.

ניסיון הנפל של בונפרטה להשתלט על אג’קסיו

בונפרטה שעדין אינו יודע על הצו נמצא באג’קסיו והוא מקבל פקודה מ- Saliseti להשתלט על מוקדי הכוח באג’קסיו. הוא מנסה לשכנע את מפקד המשמר הלאומי באג’קסיו לפתוח את שערי הסיטדל בפני אנשיו.

בתגובה מורה המפקד לפרוק את אנשיו של בונפרטה מנשקם. בונפרט יעזוב את אג’קסיו על מנת לחבור לקומיסרים בבאסטיה, אולם בדרכו הוא פוגש אדם המגיע מקורטה והלה מספר לו על הצו שהוצא נגד משפחתו.

בונפרטה הנרעש הופך פניו וממהר לאג’קסיו על מנת לחלץ את בני משפחתו אולם הוא נרדף ועליו להסתתר. בתחילה הוא מסתתר בגנו של דודו Paravicini אולם המקום אינו בטוח והוא עובר להסתתר בביתו של ידידו היהודי Jean Jerome Levie, ראש עיריית אגקסיו לשעבר, אבל הרודפים מגיעים גם לשם ובונפרטה נמלט מאג’קסיו תחילה דרך הים ואחר כך ברכיבה על סוס ומגיע לבאסטיה.

העיירה אג'סיו בירת קורסיקה
העיירה אג’סיו בירת קורסיקה

כאן ישכנע את הקומיסרים כי יש להשתלט על אג’קסיו. בעיר ובסביבותיה, כך הוא מאמין, יש לו עדים תומכים רבים. הוא מציע תוכנית. יחידות מהחטיבה השוויצרית המוצבת באי יכנסו לאג’קסיו בתואנה כי הם עוברים דרכה למקום אחר ובה בעת ינחתו מן הים חיילי החטיבה הצרפתית ה- 42 וישתלטו על העיר.

ב-23 במאי 1793 בונפרטה, שני קומיסרים וכארבע מאות חיילים וג’נדרמים עם כמה תותחים יעזבו את מפרץ Saint Fiorenzo בצפון האי על סיפונן של מספר אוניות ביניהן הקורבטה La Belette והבריג הדו תרנית L’Hassard.
מסופר כי בונפרטה הקדים את הכוח ונחת במפרץ Provenzale מצפון לאג’קסיו ומשם הוא שולח פתק לאימו:

Preparatevi, questo paese non e per noi (התכונני, ארץ זו אינה בשבילנו עוד).

אימו עוזבת בבהילות את ביתה כשהיא לוקחת עימה שלושה מילדיה לואיג’י, אנה מריה (אליזה), וקרלוטה מריה (פאולין), ומשאירה את שני הקטנים, את מריה אנונציאטה (קרולין) ואת ג’רולמו (ג’רום) עם אמה. זמן קצר לאחר מכן ביתם נבזז והועלה באש ע”י אנשי פאולי.

ב-31 במאי מבחינים בונפרטה וג’וזפה ממקומם על סיפונה של ה- L’Hazzard, בדמויות על החוף המנסות להסב תשומת ליבם. הם מזהים את אימם. הם יחתרו בסירת משוטים ומביאים אותם אל סיפון האונייה ומשם הם יפונו לעיר – Calvi שמצפון.

באחד ביוני 1793 נוחת הכוח הצרפתי במפרץ אג’קסיו, הנקרא גם ה- Sanguinaires בשל המראה המקסים בשעת הדימדומים. הכוח נוחת על יד מצד השמירה הגנואזי הנקרא Le Capitello תוך שהוא מכריז על בואו בצעקות וביריות תותח. אבל שוב פיאסקו. רק קומץ חיילים שוויצרים חובר עימם ומתברר כי תושבי העיר אינם תומכים בהם. הכוח נשאר כיממה ליד ה -Capitello ואפילו לא מנסה להגיע לעיר ואז יעלה על סיפון האניות וישוב כלעומת שבא.

בונפרטה המתוסכל משורת הכישלונות כותב גילוי דעת חריף נגד פאולי ומאשים את אלילו לשעבר בכוונה לצבור כוח ולבגוד בצרפת. “פאולי”, כך הוא כותב “נראה לכאורה כסמל הטוב וההוגנות, כאשר למעשה, הוא נושא שנאה ורגשי נקם בליבו”. לגילוי הדעת מצורפת תכנית פעולה כיבוש מחדש של קורסיקה.

לאכול או להיאכל זאת השאלה

עתה לומד בונפרטה שיעור שלישי חשוב לא רק בפוליטיקה אלא בחיים בכלל.

“אדם צריך לבחור צד” כך הוא כותב לג’וזפה ” אדם חייב לבחור צד. זה יכול להיות הצד שהורס, בוזז, שורף, אבל בהתחשב באלטרנטיבה. מוטב לאכול מאשר להיאכל…”.

כאשר נתקלתי במלים אלה הרגשתי כאילו חבטו בפני. אני, בן העם אשר במשך דורות על דורות הורגל להיאכל ולא לאכול, ואף התגאה בכך, הייתי מזועזע ונבוך. אבל אז התעשתתי. הבנתי כי המלים הללו יצאו מפיו של בחור צעיר בן עשרים ושלוש השרוי בטראומה נוראה – הוא איבד את מולדתו. אז נרגעתי כאשר נזכרתי בדברים שאמר הקיסר נפוליאון בערוב ימיו, בהיותו בגלות באי סנט הלן:

“אתה חייב לשמור לעצמך את הזכות לצחוק מחר על מה שאתה מאמין בו היום”

בונפרטה מקונסול לקיסר

בסוף יוני 1793 ימצאו עצמם בני משפחת בונפרטה פליטים חסרי כל בצרפת. ארבעה חודשים לאחר מכן יצטיין בונפרטה בפיקוד על המערך הארטילרי בכיבושה של העיר טולון ויקודם לדרגת ג’נרל דה בריגד.

שנתיים לאחר מכן יגן ג’נרל בונפרטה על הדירקטואר בפריז ויקודם לדרגת ג’נרל דה-דביזיון, הדרגה הגבוהה ביותר. הוא יעמוד בראש הצבא שיכבוש את כל צפון איטליה. הוא ייצא בראש צבא לכבוש את מצרים, ובאוגוסט 1799 הוא יחזור ממצרים וב- 1 אוקטובר 1799 תעגון אונייתו La Muiron בנמל אג’קסיו.

נפוליאון מגן על הדירקטואר מפני התקוממות ויורה במפגינים ליד כנסיית סן רוש באמצעות תותחיו
נפוליאון מגן על הדירקטואר מפני התקוממות ויורה במפגינים ליד כנסיית סן רוש באמצעות תותחיו

בונפרטה לא ירצה לראות איש זולת אישה אחת. אישה בשם Camilla Ilari. אותה קמילה, אשר ארבע עשרה שנים קודם לכן עמדה על אותו המזח והמתינה להגעתו של סגן משנה נאבוליו בן השבע עשרה החוזר מצרפת.

חודשיים לאחר מכן ישתלט בונפרטה על השלטון בצרפת, והוא יעשה קונסול – קונסול ראשון – קונסול לכל החיים – קיסר – קיסר אשר ישלוט באימפריה רחבת ידיים – אימפריה שתקיף את מרבית שטחה של אירופה ובכלל זאת את האי קורסיקה – אבל כף רגלו לא תדרוך שוב באי זה.

נפוליאון אינו שוכח

אבל! אבל בונפרטה לא ישכח את האנשים שהטיבו עימו בפרק הראשון של חייו. בצוואתו אותה כתב באפריל 1821, בסנט הלן, שלושה שבועות לפני מותו הוא יצווה:


100,000 פרנק לצאצאיו של זאן ג’רום לוי, ידידו היהודי, ראש עיריית אג’קסיו לשעבר אשר הסתירו בביתו.
100,000 פרנק לצאצאיו של הברון זאן פיאר דו טאי, אשר הוצא להורג ב- 1794 מול כיתת יורים כמה חודשים לאחר שבונפרטה נמלט מקורסיקה הואיל ונחשב כאריסטוקרט ע”י המהפכנים.


כמו כן הוא מורה למבצעי צוואתו לדאוג כי המינקת שלו, קמילה אילרי ובני משפחתה, על מנת שלא ידעו מחסור כל חייהם.

ולי? ולי הוא הוריש סיפור זה.

איזה ציון תתנו לכתבה?

ציון ממוצע 0 / 5. דירוג הכתבה: 0

אף אחד עוד לא דירג את הכתבה. רוצה להיות ראשונ/ה?

מצטער לראות שלא אהבת את הכתבה

אשמח מאוד לדעת מה לא אהבת בכתבה הזאת

איך אוכל לשפר את הכתבה?

הכתבות שהפרנקופילים הכי אהבו

אהבתם את הכתבות? עזרו לי להמשיך ליצור תוכן איכותי והזמינו את מה שאתם צריכים לטיול (לינה, כרטיסים וכו’) דרך  “ארגז הכלים” שלי. 

דילוג לתוכן