קורסיקה, משפחת בונפרטה ולימודיו של נפוליאון הצעיר

אני עומד לספר לכם את הסיפור הפחות ידוע על נפוליאון. סיפור הפרק הראשון של חייו, פרק שכותרתו “קורסיקה” או במלים אחרות “משנה מקום משנה מזל -מנאבוליו ועד נפוליאון” ואפשר גם “לאכול או להיאכל? זאת השאלה”.

הסופר, הביוגרף והמשפטן הסקוטי, ג’ימס בוסוול, מבקר בקורסיקה בשנת 1765 ומתאהב באי ובתושביו. בחיבור שיכתוב, בעקבות ביקור זה, הוא מתאר, בין היתר, את הריח החזק והמשכר של תערובת צמחי הרוזמרין, הטימין (קורנית), הלבנדר, הערער, המתמזג עם ריח עצי האורן ועצי הזית הפראיים. הריח כה חזק, כך הוא כותב, עד שהוא מכה בך בעודך על סיפון האונייה בטרם תטיל עוגן באי.

במהלך ביקורו נפגש בוסוול עם המנהיג הקורסיקני, פסקוואלה פאולי, אשר עוד בשנת 1754, בהיותו בן שלושים, לאחר חמש עשרה שנות גלות מן האי, אותן עשה ברובן כקצין בשירותו של מלך נאפולי, נבחר ע”י הקורסיקנים לעמוד בראש המרד נגד השלטון הזר הגנואזי.

שלטונם של הגנואזים היה, למעשה, אפקטיבי, רק בערי החוף, ופאולי מכונן באי משטר חוקתי המושתת על עקרונות אוניברסליים.וכך נוצרה הרפובליקה הראשונה והיחידה באירופה הזוכה להערצתו של ז’אן ז’אק רוסו ואשר הודות לה זוכה המאבק הקורסיקני בשלטון הזר הגנואזי לאהדה בינלאומית.

בוסוול מתאר את פאולי כאדם גבוה, חזק, בנוי היטב, פנים נאות ומאירות, גברי, אצילי. פוליטיקאי פיקח, נואם רהוט, בעל קסם אישי, בעל השכלה כללית רחבה המקרין שלווה ובהירות על רעיונותיו, בעל יכולת ארגונית מרשימה המשלב עקרונות ליברליים עם מסורת קורסיקנית קשוחה. הקורסיקנים העריצו אותו וכינו אותו Baboo (שפרושו בקורסיקנית: “אבא”) ובעיניהם הוא היה ממש גיבור מיתולוגי.

אותו ריח חזק ומשכר המלווה בצווחות השחפים מקדם את פניו של סגן משנה בונפרטה בן השבע-עשרה בעמדו ב- 15 ספטמבר 1786 על סיפון האונייה המביאה אותו לעיר הולדתו איאצ’ו (אז’קסיו בצרפתית), אותה עזב שמונה שנים קודם לכן.

היה זה בדצמבר 1778 כאשר נפוליאונה בונפרטה, בן התשע, המכונה בפי הוריו נאבוליו, נלקח ע”י אביו קרלו, יחד עם אחיו הבכור, ג’וזפה, ויחד עם דודו למחצה, אחיה החורג של אימו לטיציה, ג’וזפה פש, המבוגר מנאבוליו בשש שנים, לצרפת. שם יעשה נאבוליו חמש וחצי שנים בפנימייה צבאית בבריאן, שנה בבית הספר לקצינים בפריז ומאז הוא משרת כקצין זוטר בחטיבת הארטילריה “לה-פר”, המוצבת בעיירה בשם “וואלנס” בדרום צרפת.

זוהי לו חופשתו הראשונה מאז עזב את קורסיקה שמונה שנים קודם לכן. בינתיים הלך אביו, קרלו, שמונה עשר חודשים קודם לכן, לבית עולמו והוא בן שלושים ותשע, בהותירו אחריו שמונה ילדים ששרדו מתוך שלושה עשר הריונות של אשתו, לטיציה – חמישה בנים ושלוש בנות. נאבוליו הוא הילד השני.

על הרציף ממתינים קרובי משפחתו, אחיו, אחיותיו, שאת חלקם לא ראה מעודו, דודיו, המשרתת של המשפחה, מרינה סברינה המכונה “מינאנה”, וגם המינקת שלו, קמילה אילרי. אימו, לטיציה, בחרה להישאר בביתה, בית משפחת בונפרטה ,בית. בית דו-קומתי, כפי שהיה אז, הנמצא בסמוך לקתדרלה. איאצ’ו – עיר עלובה למראה. ארבעת אלפים ושבע מאות תושבים.

החבורה תעשה דרכה אל בית בונפרטה ברחובות הצרים, רחובות בהם נשחטים בעלי חיים למאכל ופגריהם נתלים לראווה על אנקולים, ובימי הקיץ החמים, מתמזג ריח הפגרים עם ריח המתים הקבורים מתחת לרצפת הקתדרלה.

נאבוליו מאושר. הוא הולך לפגוש את אימו. עתה יהא עליו להחיות את השפה הקורסיקנית שהחלידה, וייקח חודשים עד אשר הלהג הקורסיקני המקומי יהיה שגור שוב בפיו.

קורסיקה

מאז ימי קדם נשלטה קורסיקה ע”י זרים. בתחילה היו אלה הקרתגים, אחריהם באו הרומאים שבשנת 430 נדחקו ע”י הוונדלים, אלו נדחקו בתורם ע”י הביזנטים, שפינו מקומם באי ללומברדים, ואז מגיע הכובש המוסלמי המאורי.

מקור השם מאורי הוא במאוריטנים השחורים, שהתאסלמו והשתלטו על כל צפון אפריקה ועל חלקים מספרד. בספרד קראו להם Moro, ועם השנים הפך כינוי זה בפי האירופאים לכינויים של מוסלמים בכלל. המוסלמים מורישים לקורסיקנים את נקמת הדם, המוכרת לנו היטב במחוזותינו שלנו, והקורסיקנים משכללים ומשדרגים אותה ל- Vendeta הידועה.

ואז מגיעים הפיזאנים ובשנת-1284 משתלטת גנואה על האי. היא תשלוט בו ארבע מאות שנה, למעט מאה ושלושים שנה במאות השלוש-עשרה והארבע –עשרה, בהן נשלט האי ע”י ממלכת אראגון מספרד, למעט שש שנים במאה השש-עשרה בהן נשלט האי ע”י צרפת, ולמעט שמונה חודשים בשנת 1736 בהם השתלט על האי הרפתקן גרמני, נוכל תימהוני, שהכתיר עצמו בהסכמת הקורסיקנים למלך בשם “תיאודור הראשון” ומיהר להימלט מן האי מיד לאחר שהגנואזים הציבו פרס על ראשו.

אף שלקורסיקנים שפה ייחודית משלהם הדומה לאיטלקית, ואף שלקורסיקה גבולות טבעיים מוגדרים, קשה לדבר על לאומיות קורסיקנית באותן השנים משום שהחברה הקורסיקנית הייתה בנויה על שבטים, על קלנים, על חמולות, על משפחות, והנאמנות למשפחה ( Esprit du clan ) הייתה קודמת לכל. המשפחות נחלקו בין תושביו המקוריים של האי, צאצאיהם של גויי הים, ובין משפחות המהגרים שהגיעו לאי במרוצת הדורות, בעיקר מאיטליה.

משפחת בואונפרטה

מוצאה של משפחת בואונופרטה היה באיטליה, והגנאולוגים נחלקים בדעותיהם באשר למקור המדויק של המשפחה.

יש הרואים באחד Cesare Bonaparte, ששמו מופיע ברישומים מאיאצ’ו מן המאה החמש-עשרה את אבי משפחת בואונפרטה הקורסיקנית. לעומת זאת, יש הרואים באחד הלוחמים במאבק, שהתחולל בפירנצה במאות השתיים-עשרה והשלוש-עשרה בין הגלפים והגיבלינים, את מקור המשפחה, משום שכינויים של הלוחמים באותם הימים היה: “החלק הטוב” Buonoparte.

אחרים רואים באחד, פרנצ’סקו בואונפרטה מן העיר סארזנה, שבחבל לה-ספציה באיטליה, שבמאה השש-עשרה היה תחת שלטון ממלכת גנואה, את מקור משפחת בואונפרטה הקורסיקנית. ולבסוף יש הרואים בפיזה את מקור המשפחה. בין כך ובין כך, כאשר לימים ישאל הקיסר, נפוליאון, מהו מקור השושלת שלו הוא ישיב: “השושלת שלי החלה בי!”.

כביכול, משום שלמעשה הוא מעביר את רוב זמנו בהוללות ונאלץ לברוח בחזרה לקורסיקה לאחר שכספו אזל ולאחר שבחורה נכנסת להריון. בקורסיקה הוא עובר ללמוד בקורטה, בירתו ההיסטורית של האי, הנמצאת בעיבורו, שבה ייסד פאולי אוניברסיטה, ואשר בה נולדה תנועת קורסיקה החופשית.

משפחת בונפרטה, אינה מהמשפחות המכובדות והחזקות ביותר באי, אבל באזור איאצ’ו יש לה השפעה די רבה. השפעה זאת הספיקה לכך שפאולי, הזקוק לתמיכת המשפחות, יקרב אליו את קרלו, וזה ייעשה מזכירו.

השתלטותה של צרפת

בינואר 1768 חותמת גנואה בורסאי על הסכם ובו היא מוסרת את קורסיקה לצרפת תמורת 200,000 ליברות. גנואה המרוששת הייתה זקוקה נואשות לכסף, ועל מנת לשמור על כבודה הותנה כי לאחר עשרים שנה תהא רשאית לקבל את קורסיקה בחזרה לידיה תמורת החזר הכסף. כבר אז היה ברור כי הדבר לא יקרה וכי קורסיקה נמכרה לתמיד.

צרפת של לואי החמישה עשר היא מעצמה והיא לא תסכים לחלוק את קורסיקה עם הרפובליקה החוקתית של פאולי. עם כל נחישותם של הקורסיקנים שהתנגדו להשתלטותה של צרפת, הרי עם הציוד הצבאי העלוב ועם חוסר המשמעת של המיליציות הם לא היו יריב אמיתי לצבא הצרפתי המאומן והמצויד היטב.

ב- 5 במאי 1769 נוחת באי כוח צבאי צרפתי, המונה כשלושת אלפים וחמש מאות חיילים, בפיקודו של גנרל Noel Jordan, Comte de Vaux בן הששים וארבע. שלושה ימים לאחר מכן מתחולל קרב על גשר על נהר ה- Golo בסמוך לכפר בשם Ponte Nuovo.

שרידי המחנה הקורסיקני נסוגים דרומה דרך מעברי ההרים לעיר הנמל Ponte Vechio, הנמצאת בדרום מזרח האי. פאולי ועמו כשלוש מאות מנאמניו יעלו על ספינות בריטיות שתיקחנה אותם לאיטליה. קרלו אינו מצטרף אליהם. הוא בוחר להישאר בקורסיקה – התרוץ: הוא בעל משפחה.

משפחת בואונפרטה וצרפת

בקורסיקה משתרר שלטון צבאי העושה שימוש רב בחבל התלייה. קרלו מבין כי הצרפתים באו על מנת להישאר לתמיד ומחליט לקשור את גורלו עימם. בעיר הצפונית, באסטיה, מתמקם לו המושל הצבאי הצרפתי, Comte de Marbeuf.

איננו יודעים מתי בדיוק החל הקשר בין קרלו ובין המושל, אבל ידוע כי בחודש יולי 1791 מזמין קרלו את Marbeuf לאז’קסיו על מנת לשמש סנדק ל- נאבוליו בן השנתיים. מסופר כי לטיציה, למודת הניסיון, החליטה לדחות את טקס ההטבלה משום שסברה כי התינוק הקטן והחלוש לא ישרוד והיא חסה על הוצאות הטקס פן ירדו לטמיון.

Marbeuf אינו מגיע. הוא שולח אדם אחר במקומו אולם ב-15.08.1771, חודשיים לאחר מכן, הוא מגיע לאז’קסיו, ומשתתף בחגיגת יום ההולדת של נאבוליו בן השנתיים. הוא פוגש את לטיציה. היא מוצאת חן בעיניו, ונראה כי זה �