קורסיקה, משפחת בונפרטה ולימודיו של נפוליאון הצעיר
מאת ארז לבנון

קורסיקה, משפחת בונפרטה ולימודיו של נפוליאון הצעיר
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

אני עומד לספר לכם את הסיפור הפחות ידוע על נפוליאון. סיפור הפרק הראשון של חייו, פרק שכותרתו "קורסיקה" או במלים אחרות "משנה מקום משנה מזל -מנאבוליו ועד נפוליאון" ואפשר גם "לאכול או להיאכל? זאת השאלה".

הסופר, הביוגרף והמשפטן הסקוטי, ג'ימס בוסוול, מבקר בקורסיקה בשנת 1765 ומתאהב באי ובתושביו. בחיבור שיכתוב, בעקבות ביקור זה, הוא מתאר, בין היתר, את הריח החזק והמשכר של תערובת צמחי הרוזמרין, הטימין (קורנית), הלבנדר, הערער, המתמזג עם ריח עצי האורן ועצי הזית הפראיים. הריח כה חזק, כך הוא כותב, עד שהוא מכה בך בעודך על סיפון האונייה בטרם תטיל עוגן באי.

במהלך ביקורו נפגש בוסוול עם המנהיג הקורסיקני, פסקוואלה פאולי, אשר עוד בשנת 1754, בהיותו בן שלושים, לאחר חמש עשרה שנות גלות מן האי, אותן עשה ברובן כקצין בשירותו של מלך נאפולי, נבחר ע"י הקורסיקנים לעמוד בראש המרד נגד השלטון הזר הגנואזי.

שלטונם של הגנואזים היה, למעשה, אפקטיבי, רק בערי החוף, ופאולי מכונן באי משטר חוקתי המושתת על עקרונות אוניברסליים.וכך נוצרה הרפובליקה הראשונה והיחידה באירופה הזוכה להערצתו של ז'אן ז'אק רוסו ואשר הודות לה זוכה המאבק הקורסיקני בשלטון הזר הגנואזי לאהדה בינלאומית.

בוסוול מתאר את פאולי כאדם גבוה, חזק, בנוי היטב, פנים נאות ומאירות, גברי, אצילי. פוליטיקאי פיקח, נואם רהוט, בעל קסם אישי, בעל השכלה כללית רחבה המקרין שלווה ובהירות על רעיונותיו, בעל יכולת ארגונית מרשימה המשלב עקרונות ליברליים עם מסורת קורסיקנית קשוחה. הקורסיקנים העריצו אותו וכינו אותו Baboo (שפרושו בקורסיקנית: "אבא") ובעיניהם הוא היה ממש גיבור מיתולוגי.

אותו ריח חזק ומשכר המלווה בצווחות השחפים מקדם את פניו של סגן משנה בונפרטה בן השבע-עשרה בעמדו ב- 15 ספטמבר 1786 על סיפון האונייה המביאה אותו לעיר הולדתו איאצ'ו (אז'קסיו בצרפתית), אותה עזב שמונה שנים קודם לכן.

היה זה בדצמבר 1778 כאשר נפוליאונה בונפרטה, בן התשע, המכונה בפי הוריו נאבוליו, נלקח ע"י אביו קרלו, יחד עם אחיו הבכור, ג'וזפה, ויחד עם דודו למחצה, אחיה החורג של אימו לטיציה, ג'וזפה פש, המבוגר מנאבוליו בשש שנים, לצרפת. שם יעשה נאבוליו חמש וחצי שנים בפנימייה צבאית בבריאן, שנה בבית הספר לקצינים בפריז ומאז הוא משרת כקצין זוטר בחטיבת הארטילריה "לה-פר", המוצבת בעיירה בשם "וואלנס" בדרום צרפת.

זוהי לו חופשתו הראשונה מאז עזב את קורסיקה שמונה שנים קודם לכן. בינתיים הלך אביו, קרלו, שמונה עשר חודשים קודם לכן, לבית עולמו והוא בן שלושים ותשע, בהותירו אחריו שמונה ילדים ששרדו מתוך שלושה עשר הריונות של אשתו, לטיציה – חמישה בנים ושלוש בנות. נאבוליו הוא הילד השני.

על הרציף ממתינים קרובי משפחתו, אחיו, אחיותיו, שאת חלקם לא ראה מעודו, דודיו, המשרתת של המשפחה, מרינה סברינה המכונה "מינאנה", וגם המינקת שלו, קמילה אילרי. אימו, לטיציה, בחרה להישאר בביתה, בית משפחת בונפרטה ,בית. בית דו-קומתי, כפי שהיה אז, הנמצא בסמוך לקתדרלה. איאצ'ו – עיר עלובה למראה. ארבעת אלפים ושבע מאות תושבים.

החבורה תעשה דרכה אל בית בונפרטה ברחובות הצרים, רחובות בהם נשחטים בעלי חיים למאכל ופגריהם נתלים לראווה על אנקולים, ובימי הקיץ החמים, מתמזג ריח הפגרים עם ריח המתים הקבורים מתחת לרצפת הקתדרלה.

נאבוליו מאושר. הוא הולך לפגוש את אימו. עתה יהא עליו להחיות את השפה הקורסיקנית שהחלידה, וייקח חודשים עד אשר הלהג הקורסיקני המקומי יהיה שגור שוב בפיו.

הרוזן דה מרבף (1712-1786).
הרוזן דה מרבף (1712-1786).

נאבוליו הוא הילד הקורסיקני הראשון שהתקבל לפנימייה צבאית בצרפת. היה זה הודות לקשרים שטווה אביו, קרלו, עם המושל הצרפתי, Comte de Marbeuf. מתי הגיעו הצרפתים לקורסיקה וכיצד נטוו הקשרים בין קרלו ובין המושל ? התשובה על כך מחייבת מבט רחב יותר על קורסיקה בכלל ועל משפחת בואונפרטה בפרט.

קורסיקה

מאז ימי קדם נשלטה קורסיקה ע"י זרים. בתחילה היו אלה הקרתגים, אחריהם באו הרומאים שבשנת 430 נדחקו ע"י הוונדלים, אלו נדחקו בתורם ע"י הביזנטים, שפינו מקומם באי ללומברדים, ואז מגיע הכובש המוסלמי המאורי.

מקור השם מאורי הוא במאוריטנים השחורים, שהתאסלמו והשתלטו על כל צפון אפריקה ועל חלקים מספרד. בספרד קראו להם Moro, ועם השנים הפך כינוי זה בפי האירופאים לכינויים של מוסלמים בכלל. המוסלמים מורישים לקורסיקנים את נקמת הדם, המוכרת לנו היטב במחוזותינו שלנו, והקורסיקנים משכללים ומשדרגים אותה ל- Vendeta הידועה.

ראש המאורי המופיע על דגל קורסיקה
ראש המאורי המופיע על דגל קורסיקה

ואז מגיעים הפיזאנים ובשנת-1284 משתלטת גנואה על האי. היא תשלוט בו ארבע מאות שנה, למעט מאה ושלושים שנה במאות השלוש-עשרה והארבע –עשרה, בהן נשלט האי ע"י ממלכת אראגון מספרד, למעט שש שנים במאה השש-עשרה בהן נשלט האי ע"י צרפת, ולמעט שמונה חודשים בשנת 1736 בהם השתלט על האי הרפתקן גרמני, נוכל תימהוני, שהכתיר עצמו בהסכמת הקורסיקנים למלך בשם "תיאודור הראשון" ומיהר להימלט מן האי מיד לאחר שהגנואזים הציבו פרס על ראשו.

אף שלקורסיקנים שפה ייחודית משלהם הדומה לאיטלקית, ואף שלקורסיקה גבולות טבעיים מוגדרים, קשה לדבר על לאומיות קורסיקנית באותן השנים משום שהחברה הקורסיקנית הייתה בנויה על שבטים, על קלנים, על חמולות, על משפחות, והנאמנות למשפחה ( Esprit du clan ) הייתה קודמת לכל. המשפחות נחלקו בין תושביו המקוריים של האי, צאצאיהם של גויי הים, ובין משפחות המהגרים שהגיעו לאי במרוצת הדורות, בעיקר מאיטליה.

משפחת בואונפרטה

מוצאה של משפחת בואונופרטה היה באיטליה, והגנאולוגים נחלקים בדעותיהם באשר למקור המדויק של המשפחה.

יש הרואים באחד Cesare Bonaparte, ששמו מופיע ברישומים מאיאצ'ו מן המאה החמש-עשרה את אבי משפחת בואונפרטה הקורסיקנית. לעומת זאת, יש הרואים באחד הלוחמים במאבק, שהתחולל בפירנצה במאות השתיים-עשרה והשלוש-עשרה בין הגלפים והגיבלינים, את מקור המשפחה, משום שכינויים של הלוחמים באותם הימים היה: "החלק הטוב" Buonoparte.

אחרים רואים באחד, פרנצ'סקו בואונפרטה מן העיר סארזנה, שבחבל לה-ספציה באיטליה, שבמאה השש-עשרה היה תחת שלטון ממלכת גנואה, את מקור משפחת בואונפרטה הקורסיקנית. ולבסוף יש הרואים בפיזה את מקור המשפחה. בין כך ובין כך, כאשר לימים ישאל הקיסר, נפוליאון, מהו מקור השושלת שלו הוא ישיב: "השושלת שלי החלה בי!".

קרלו בונפרטה. אביו של נפוליאון
קרלו בונפרטה. אביו של נפוליאון

ב- 1764 נישא קרלו, בן השמונה-עשרה, ללטיציה לבית רמולינו, בת הארבע עשרה. קרלו – צעיר קל דעת, חסר אחריות, רודף תענוגות, בזבזן ואופוטריוניסט עם תאווה להתדיינויות משפטיות, עוזב זמן קצר לאחר הנישואין את אשתו כשהיא בהריון, ונוסע ללמוד כביכול באיטליה.


כביכול, משום שלמעשה הוא מעביר את רוב זמנו בהוללות ונאלץ לברוח בחזרה לקורסיקה לאחר שכספו אזל ולאחר שבחורה נכנסת להריון. בקורסיקה הוא עובר ללמוד בקורטה, בירתו ההיסטורית של האי, הנמצאת בעיבורו, שבה ייסד פאולי אוניברסיטה, ואשר בה נולדה תנועת קורסיקה החופשית.

משפחת בונפרטה, אינה מהמשפחות המכובדות והחזקות ביותר באי, אבל באזור איאצ'ו יש לה השפעה די רבה. השפעה זאת הספיקה לכך שפאולי, הזקוק לתמיכת המשפחות, יקרב אליו את קרלו, וזה ייעשה מזכירו.

השתלטותה של צרפת

בינואר 1768 חותמת גנואה בורסאי על הסכם ובו היא מוסרת את קורסיקה לצרפת תמורת 200,000 ליברות. גנואה המרוששת הייתה זקוקה נואשות לכסף, ועל מנת לשמור על כבודה הותנה כי לאחר עשרים שנה תהא רשאית לקבל את קורסיקה בחזרה לידיה תמורת החזר הכסף. כבר אז היה ברור כי הדבר לא יקרה וכי קורסיקה נמכרה לתמיד.

צרפת של לואי החמישה עשר היא מעצמה והיא לא תסכים לחלוק את קורסיקה עם הרפובליקה החוקתית של פאולי. עם כל נחישותם של הקורסיקנים שהתנגדו להשתלטותה של צרפת, הרי עם הציוד הצבאי העלוב ועם חוסר המשמעת של המיליציות הם לא היו יריב אמיתי לצבא הצרפתי המאומן והמצויד היטב.

ב- 5 במאי 1769 נוחת באי כוח צבאי צרפתי, המונה כשלושת אלפים וחמש מאות חיילים, בפיקודו של גנרל Noel Jordan, Comte de Vaux בן הששים וארבע. שלושה ימים לאחר מכן מתחולל קרב על גשר על נהר ה- Golo בסמוך לכפר בשם Ponte Nuovo.


פסקאוולה פאולי
פסקאוולה פאולי

כאלף קורסיקנים בפיקודו של פאולי מנסים לבלום את תנועת הצרפתים דרומה. הקורסיקנים נוחלים תבוסה מוחצת, כחמש מאות – שש מאות נפגעים לעומת שמונים – תשעים צרפתים. קרלו משתתף בקרב לצדו של פאולי כאשר אשתו, לטיציה, ממתינה בקרבת מקום כשהיא בחודש השישי להריונה, נושאת בבטנה את נאבוליו, אשר כעבור שלושה חודשים, ב-15 לאוגוסט 1769 ייצא לאוויר העולם.

שרידי המחנה הקורסיקני נסוגים דרומה דרך מעברי ההרים לעיר הנמל Ponte Vechio, הנמצאת בדרום מזרח האי. פאולי ועמו כשלוש מאות מנאמניו יעלו על ספינות בריטיות שתיקחנה אותם לאיטליה. קרלו אינו מצטרף אליהם. הוא בוחר להישאר בקורסיקה – התרוץ: הוא בעל משפחה.

משפחת בואונפרטה וצרפת

בקורסיקה משתרר שלטון צבאי העושה שימוש רב בחבל התלייה. קרלו מבין כי הצרפתים באו על מנת להישאר לתמיד ומחליט לקשור את גורלו עימם. בעיר הצפונית, באסטיה, מתמקם לו המושל הצבאי הצרפתי, Comte de Marbeuf.

איננו יודעים מתי בדיוק החל הקשר בין קרלו ובין המושל, אבל ידוע כי בחודש יולי 1791 מזמין קרלו את Marbeuf לאז'קסיו על מנת לשמש סנדק ל- נאבוליו בן השנתיים. מסופר כי לטיציה, למודת הניסיון, החליטה לדחות את טקס ההטבלה משום שסברה כי התינוק הקטן והחלוש לא ישרוד והיא חסה על הוצאות הטקס פן ירדו לטמיון.

Marbeuf אינו מגיע. הוא שולח אדם אחר במקומו אולם ב-15.08.1771, חודשיים לאחר מכן, הוא מגיע לאז'קסיו, ומשתתף בחגיגת יום ההולדת של נאבוליו בן השנתיים. הוא פוגש את לטיציה. היא מוצאת חן בעיניו, ונראה כי זה היה הדדי.

משפחות אחרות בוחרות לשלוח את ילדיהן ללמוד באיטליה. לא כן קרלו. קרלו רוצה שילדיו ילמדו בצרפת. אך לשם כך עליו להיות ממוצא אצילי. קרלו אוסף מסמכים מפוקפקים על מנת להוכיח מוצא אצילי של אבות אבותיו אלא שללא עזרתו של Marbeuf והתערבותו בפריז היו כל מאמציו עולים בתוהו.

ההשכלה הצבאית של נפוליאון

קרלו גם מצליח בעזרתו של Marbeuf להשיג מימון ללימודי ילדיו על חשבונו של הכתר הצרפתי. ג'וזפה מתקבל לסמינר לכמרים ב – Autun , נאבוליו, מתקבל לפנימייה הצבאית ב- Brienne. מאוחר יותר תתקבל האחות Maria Anna (הידועה בשם אלייזה) לבית הספר היוקרתי לבנות ב- Saint Cyr מיסודה של Madame de Maintenon, אשתו השנייה של המלך לואי הארבעה-עשר. האח השלישי Luciano (המוכר בשם לוסייאן) ישלח אף הוא בעקבותיו של נאבוליו לבריאן.

הפנימיה הצבאית בבריאן

בית הספר הצבאי בבריאן הוא אחד משניים-עשר בתי ספר צבאיים הפזורים ברחבי צרפת. תוכנית הלימודים בכולם אחידה והיא מוכתבת מלמעלה. בבית הספר ב- Brienne לומדים 110 תלמידים, בני אצילים, מהם חמישים הנקראים "תלמידים של המלך" – בני אצילים מרוששים שאינם יכולים לממן לימודי ילדיהם מכיסם.

בית הספר הצבאי של בריאן (Brienne)
בית הספר הצבאי של בריאן (Brienne)

נאבוליו נמנה עליהם. בית הספר מנוהל ע"י נזירים ממסדר קטן בשם Minime המתמחה בהוראה. המסדר כה קטן עד שצריך לייבא מבחוץ מורים למתמטיקה, לשפות, לציור ולריקוד.

התלמידים מתחילים ללמוד בגיל שמונה, תשע. משך הלימודים שש שנים ובתקופה זו נאסר על כולם, ללא יוצא מן הכלל, לצאת לחופשות כלשהן. שיער הראש מגולח עד גיל שתיים עשרה ואז מותר להאריכו, לאוספו ולקשרו מאחור בזנב סוס. התלמידים לומדים להסתדר לבד ללא עזרת משרת.

התלמידים ישנים בשני אולמות מאורכים, שהמחולקים כל אחד לחמישים – שישים תאים קטנים בגודל של כשני מטר מרובע, ובכל תא: מיטת שדה, קנקן מים, קערה, מזרון קש ושמיכה אחת בלבד גם בימי החורף הקרים, ובבריאן קר מאוד בחורף.

מוטלים עונשים אך לא עונשים גופניים. עונשים בדמות איסור משחקים, איסור אכילה עם אחרים. בין הייתר לומדים היסטוריה עם דגש על גיבורי עולם תחת המוטו: "ההיסטוריה עבור אדם צעיר היא בית ספר למוסר ולתכונות נעלות".

סדר היום הה מחולק לבלוקים בני שעתיים כל אחד:

מ-06:00 עד 08:00 – רחצה, תפילה, קריאה בספרים העוסקים במנהגים טובים או בחוקי
המדינה, מיסה ארוחת בוקר.
מ-08:00 עד 10:00 – מתמטיקה, לטינית, היסטוריה, גיאוגרפיה, פיזיקה.
מ-10:00 עד 12:00 – שרטוט, ביצורים ומפות.
מ-12:00 עד 14:00 – ארוחת צהרים, מנוחה.
מ-14:00 עד 16:00 – לטינית, גיאוגרפיה, היסטוריה, פיזיקה, מתמטיקה.
מ-16:00 עד 18:00 – כלי נשק, כתיבה.
מ-18:00 עד 20:00 – מוזיקה, ריקוד.
מ-20:00 עד 22:00 – ארוחת ערב, מנוחה, תפילה ולמיטה.

המטרה הייתה ליצור אנשים קשוחים, משכילים והגונים. בבית הספר שורר שוויון מלא. המוצא אינו משנה דבר אבל נאבוליו סופג עלבונות מתלמידים בשל אי שליטתו בשפה הצרפתית ובשל מנהגיו הקורסיקנים המוזרים.

בהיותו בודד הוא מטפח גינה קטנה ולצידה הוא מטפח חלומות גדלות. הוא מסרב להתכופף, תרתי משמע. יום אחד, כאשר אחד הנזירים מבקש להענישו ומצווה עליו לכרוע ברך לפניו, נאבוליו מסרב, נתקף בעווית בכל גופו ומקיא. אבל במשחקי מלחמה הוא מנהיג והוא גם משכנע תלמידים אחרים למעשי מחאה כמו השלכת מזרניהם מבעד לחלונות.

נאמר כי בהיותו קונסול ביקש בונפרטה לטפח גרסה זו על ימיו בבית הספר בבריאן והוא אינו מצנזר כתבה שפרסם אחד מבני כיתתו לשעבר בשנת 1802 ואשר בה הוא מתואר כאדם:

"קר, מתבודד, ממעט בדיבור, משיב תשובות בנות הברה אחת, לעתים רחוקות" כך כותב אותו תלמיד לשעבר "השתתף עמנו במשחקים. העדיף להיות לבד ולקרוא ספרים רציניים ומועילים. אנו כינינו אותו הספרטני".

ישנו מקור אובייקטיבי – דו"ח של המפקח על בתי הספר הצבאיים מ -1781 Chevalier de Keralio הכותב:
"בריאות מצוינת, ממושמע בהתבטאותו, עדין, ישיר ומחושב, התנהגות משביעה רצון ביותר".

בשנה לאחר מכן, ב-1782 מגיעים הוריו לבקרו לראשונה. לטיציה מזועזעת מרזון גופו. נאבוליו מעונין להגיע לצי, אשר תפקודו במלחמת העצמאות האמריקנית הפך אותו למבוקש ביותר (כמו הטיס אצלנו), אולם הגורל הועידו לארטילריה, משום שהמצטיינים במתמטיקה נותבו לחיל זה, מה גם שהקידום בחייל זה נבע בעיקר מכישרון ולא ממוצא והדבר קסם למועמדים ממוצא נחות יחסית.

ב-17.10.1784 בתום חמש שנים וארבעה חודשים בפנימייה בבריאן, נאבוליו, ועמו ארבעה תלמידים אחרים נלקחים, כשהם מלווים בנזיר, אל בית הספר לקצינים בפריז.

בית הספר לקצינים בפריז

פריז, אליה מגיע נאבוליו, היא עיר שברובה עודנה בימי הביניים. אין מערכת ביוב, אין מדרכות. נאבוליו מסוגר בבית הספר לקצינים והוא מנותק מהקורה בחוץ, ובמקרים הבודדים בהם הותר לו לצאת – היה זה עם מלווה.

התנאים בבית הספר לקצינים משופרים בהרבה מאלה שבפנימייה ב- Brienne. מספר אנשי הצוות עולה על מספר התלמידים, לנאבוליו חדר משלו והארוחות מוגשות בכלי חרסינה.

בית הספר לקצינים בפריז
בית הספר לקצינים בפריז

התלמידים בני שלוש עשרה עד חמש עשרה נתונים בסדר יום עמוס ביותר. השכמה ב- 05:30 ובין השיעורים והתרגולים נותר מעט מאוד זמן פנוי. נאבוליו עובד קשה ואת תסכולו הוא מוציא בקרבות אגרופים עם בני אצולה. רוב הזמן הוא סר וזעף וחש סלידה מאורח החיים הראוותני של התלמידים.

ליבו נתון לקורסיקה והוא שקוע בהיסטוריה של האי ובמיוחד במאבקו של גיבורו, הנערץ עליו יותר מכל, פסקוואלה פאולי. הוא כותב לאביו ומבקש שישלח לו את ספרו של בוסוול (Account of Corsica), כמובן בתרגום לצרפתית, המציג את פאולי כלוחם חופש. הוא מספר לחבר, Lougier de Belcour על חלום שחלם בו הופיעה קורסיקה בדמות אישה המושיטה לו פגיון ישן וחלוד באומרה: אתה תיקום את נקמתי".

התלהבותו של נאבוליו מפאולי לא נעלמה מעיני התלמידים. באטלס מאותם הימים ממנו למדו בבריאן גיאוגרפיה, אשר נשתמר באורח פלא עד ימינו אנו, צייר אחד התלמידים קריקטורה שבה נראה נאבוליו צועד כאשר אחד המורים מנסה לעצור בעדו במושכו את זנב הסוס שלו. למטה נכתב: Bonaparte vole au secours de Pauli pour le tenir des main de ses enemis" בונפרטה רץ, עף, לעזרת פאולי להציל אותו מאויביו".

באותה שנה, 1785, הולך אביו קרלו לבית עולמו. ג'וזפה מפסיק לימודיו וחוזר לאז'קסיו על מנת לסייע באימו. נאבוליו, מבין כי אף הוא חייב לסיים ללימודיו במהירות והוא מסיימם בשנה במקום בשנתיים ומדורג במקום הארבעים ושניים מתוך חמישים ושמונה חניכים המסיימים יחד עימו, אבל נאבוליו הוא היחיד העושה זאת בשנה במקום בשנתיים. באחד בספטמבר 1785 מוסמך נאבוליו לקצין בדרגת סגן משנה, והוא הקורסיקני הראשון המסיים את בית הספר לקצינים בצרפת.

סגן משנה נאבוליו בוואלנס

נאבוליו מוצב ב- Valence, חמשת אלפים תושבים, בחטיבת הארטילריה La Fere, מהמשובחות בארטילריה הצרפתית. הוא שוכר חדר פשוט – מיטה, שולחן וכיסא – בפונדק בפינת הרחובות Croissant ו- Grand Rue. כאשר הפרוטה מצויה בכיסו הוא סועד במסעדה Chez Grey ב- Hotel de Trois Pigeons ברחוב – Perolerie. באותה תקופה מגיעה תשוקתו לקריאה לשיאה, בעיקר בספרי היסטוריה.

ביומנו הוא יכתוב:

קריאת ההיסטוריה נתנה לי עד מהרה להרגיש שאני מסוגל להשיג את מה שהשיגו האנשים הנמצאות בדרגות הגבוהות ביותר, למרות שלא הייתה כל מטרה לפני ולמרות ששאיפותיי לא היו מעבר לקידום לדרגת גנרל.

על-פי תקנות הצבא עליו לשרת ביחידתו לפחות שנה בטרם תאושר לו חופשה.

מה יקרה בחופשה הראשונה ובחופשות שיבואו אחריה ואיך זה ישפיע על עתידו של נפוליאון ועתידה של צרפת? את זה ניתן יהיה לקרוא בכתבה הבאה שתתפרסם בקרוב.

כמה מילים על ארז לבנון והעמותה הישראלית לחקר נפוליון

הנני ירושלמי מלידה (1950). עורך דין במקצועי, וההתעסקות בנפוליאון היא אחד מתחביבי לצד פבוריטים נוספים כמו היינריך היינה שחי בפריז 26 שנה עד למותו (קבור במונמרטר).

מעריץ גדול של הספרות הצרפתית של המאה התשע עשרה – שם נותרתי תקוע. עדין לא הגעתי למאה העשרים.

העמותה הישראלית לחקר נפוליאון ותקופתו נוסדה בישראל ב-1997 ע”י פרופ’ מרדכי גיחון ז”ל מאונ’ תל-אביב.

מאז ועד היום היא קיימת באורח פלא ומקיימת פעילות שנתית סדירה, בעיקר בצורת מתן הרצאות מדי חודש בנושאי נפוליאון ותקופתו, לצד סיורים בעקבות מסע נפוליאון בארץ ישראל.

בין חברי העמותה נמנו אחד ממדעני הגרעין הישראליים, רמטכ”ל לשעבר, אחד מגדולי מנתחי המוח בישראל (שמות חסויים כמובן).

בנוסף, העמותה קיימה כנסים בינלאומיים בישראל בהשתתפות חוקרים ידועים מחו”ל. עד כה התקיימו כנסים בנושאים: “מאתיים שנה למסע נפוליאון בא”י” (ב- 1999), נפוליאון והיהודים – מאתיים שנה לכינוס הסנהדרין בפריז” (ב-2006), “מאתיים שנה לקרב ווטרלו” (2015)…

העמותה מסונפת לאגודה הנפוליאונית הבינלאומית מיסודו של בן-וידר ז”ל, יהודי קנדי, אשר תרם ממרצו הבלתי נדלה ומכספו לקידום הנושא. הוא פרסם גם מספר ספרים בנושא ביניהם: “רצח נפוליאון”, אשר תורגם לעברית.

העמותה הבינלאומית מקיימת מדי שנה כנס באחת ממדינות העולם. עד כה התקיימו כנסים באיטליה, צרפת (כמובן), מלטה, קורסיקה, גיאורגיה, רוסיה, ספרד, אירלנד, קובה (שם מצוי אחד המוזיאונים הנפוליאונים החשובים בעולם אשר נוסד לפני המהפיכה ע”י יהודי בשם וולף), גרמניה, הולנד ועוד היד נטויה.

נשמח לצרף חברים חדשים, והמתעניינים יוכלו לפנות לכתובת המייל שלי (erez@erez-law.co.il).

ואדגיש, העיסוק בנפוליאון הוא רק בגדר תחביב אצלי ואינו מחלה.

שיתוף בפייסבוק
שיתוף בווטסאפ
שיתוף באימייל
שיתוף בטלגרם

הודעה חשובה לסיום...

פרנקופילים יקרים שלי, אם במקרה אתם באמצע תכנון טיול לצרפת ובא לכם לפרגן, כל מה שצריך לעשות זה להזמין את מקומות הלינה שלכם והכרטיסים לאטרקציות השונות והמופעים דרך הקישורים באתר.

מבטיח לכם שההזמנות הללו לא יעלו לכם יורו אחד נוסף אך כל הזמנה כזאת תספק עמלה קטנה שתעזור להחזיק את האתר באוויר.

הקישורים למלונות ולכרטיסים פזורים בכל האתר (בהתאם לרלוונטיות שלהם), אולם על מנת להקל עליכם ריכזתי את כולם בשני הדפים הללו:

המון תודה מראש והמשך קריאה מהנה באתר!

צבי חזנוב

הרצאות על תרבות צרפת שיכולות לעניין אתכם

כבר ביקרתם בקבוצות הפייסבוק שלי?

תמצאו שם לא רק אותי אלא גם פרנקופילים כמוכם שישמחו לענות לכל שאלה שלכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

האתר פרנקופילים אנונימיים נוצר בשנת 2013. האתר כולל בין השאר מספר הפניות לתוכניות שותפים ותוכן שיווקי שנבחר בקפידה. כל זכויות הקניין הרוחני בתכנים המופיעים באתר, לרבות לוגו, שם האתר, עיצוב האתר, תמונות, קבצים גרפיים, טקסט ו/או כל חומר אחר, שייכות לי (צבי חזנוב) או לצד שלישי שהתיר לי לעשות בהם שימוש. עיצוב אתר: אורן גבעוני
This blog is a member of the Israeli Travel Bloggers group.
צבי חזנוב (הפרנקופיל)
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.