עתה הוא בחופשתו הראשונה מבין חמש חופשות אותן יעשה בקורסיקה במהלך שבע השנים הבאות. שבע שנים שתהיינה הרות גורל בהיסטוריה של צרפת ושל העולם, שבע שנים שתהיינה הרות גורל בחייו של נאבוליו.
שבע שנים בהן יהפוך נאבוליו מפטריוט קורסיקני, אידיאליסט, לאויב העם בעיני חלק מן הקורסיקנים והוא יגורש מן האי, הוא וכל בני משפחתו עמו, לאחר שרכושם יוחרם, ביתם יועלה באש, והם ימצאו עצמם כפליטים חסרי כל בצרפת. שבע שנים החותמות את הפרק הראשון בחייו של נאבוליו, אשר מעתה אקרא לו בונפרטה, ואשר כותרתו “קורסיקה” ואשר בעקבותיו יחל הפרק שכותרתו “צרפת” ואשר בו במקום לשחרר את קורסיקה מעולה של צרפת יהפוך בונפרטה את צרפת לכלי שרת בידיו על מנת להשתלט על מרבית שטחה של אירופה והוא יהפוך לאדם החזק ביותר בדורו, ולאחת הדמויות המפורסמות ביותר בהיסטוריה מאז ומתמיד.
לתפנית זו הובילו שתי סיבות עיקריות. האחת, המהפכה הצרפתית, שהתירה את כבלי המוצא מגאונותו של בונפרטה ואפשרה לה להתפרץ, והשנייה, האדם. האדם אשר שינה את מקומו של בונפרטה וכתוצאה מכך גרם לשינוי מזלו. האדם ששמו – פסקוואלה פאולי.
כיצד התגלגלו הדברים? את זאת אספר לכם מחופשה אחת לשנייה.
חופשתו הראשונה של נאבוליו בקורסיקה
חופשתו הראשונה של בואונפרטה, נמשכה כשנה, מספטמבר 1786 ועד ספטמבר 1787 ובמהלכה לא היו אירועים מיוחדים לבד מפטירתו של המושל מרבף חמישה ימים לאחר הגעתו של בונפרטה לאי. מצבה הכלכלי של אמו, לטיציה, היה חמור ביותר והוא הורע עוד יותר לאחר לכתו של מיטיבה, המושל.
הפטרון של המשפחה, Archdeacon Luciano בן ה-68 , אשר ישב תרתי-משמע על הקופה המשפחתית, היה קמצן מאין כמוהו מה גם שבאותם הימים הוא לא תפקד בהיותו מרותק למיטתו סובל מגאוט. ובונפרטה מעביר זמנו בשוטטות ברחבי אג’קסיו ובסביבותיה ובכתיבת מכתבים לפריז על מנת לממש הבטחה כספית שניתנה לאביו. ללא הצלחה.
באוקטובר 1787 חוזר בונפרטה לצרפת אולם במקום לחזור לבסיסו ב – Valence הוא יבקש להאריך חופשתו וממשיך לפריז ושם הוא ממשיך בניסיונותיו לגבות את החוב המגיע לאביו. ושם באחד מלילות החורף הקרים, ב- 27 בנובמבר 1787, הוא מאבד את בתוליו בחדר בקומה השלישית במלון Cherburg ב- Rue Four – Saint Honore (כיום Rue Vaurillers), וכל הרוצה לדעת פרטים על שהתחולל בחדר באותו הלילה מוזמן לקרוא את הכתבה מסלול טיול בגדה הימנית בעקבות נפוליאון בונפרטה.
חופשה שנייה בקורסיקה
ואז בשיא החוצפה הוא מבקש חופשה נוספת בקורסיקה על מנת להשתתף ב- Corsican Estates – אספת בעלי הקרקעות בקורסיקה וזאת על מנת לשמור על האינטרסים הכלכליים של משפחתו. מה גם שג’וזפה נסע ללמוד משפטים בפיזה שבאיטליה ובונפרטה ראה עצמו מחויב לסייע לאימו.
חופשה זו תימשך מ-1 בדצמבר 1787 ועד יוני 1788 ואז יחזור בונפרטה לצרפת אך לא ל- Valence כי אם ל- Auxonne לשם הועברה חטיבת הארטילריה La Fere. בתקופה זו מתחיל שינוי בהתנהגותו. בתחילה הוא ממשיך להתבודד בחדרו, קורא ספרים ללא הפוגה ושומר מרחק מהקצינים האחרים. כפי שהוא עצמו מעיד על כך בזיכרונותיו:
בשנת 1787 עשיתי באוקסון. כף רגלי לא דרכה בבתי הקפה, אף לא במקומות המפגש של החברה. הייתי אוכל לחם יבש ומבריש בעצמי את בגדיי כדי שלא להיות יוצא דופן לעומת ידידיי. חי הייתי חיי דוב בחדרי הקטן עם ספרי – חבריי היחידים באותה תקופה…
אבל אט אט ובמפתיע הוא נעשה חברותי, נעשה דברן, נעשה בדחן, משתתף במשחקים חברתיים, מתלוצץ על מפקדים בכירים. מרבה להתווכח בנושאים פוליטיים וקונה לו מוניטין בתחום זה בקרב אנשי העיר. בינו ובין מפקד החטיבה Baron Jean Pierre de Teil נקשר קשר אמיץ ובונפרטה מעביר זמנו בקריאה קפדנית של עקרונות הלוחמה החדשה של הארטילריה עפ”י הדוקטרינה של Jacque Antoine Hippolyte Comte de Guiber שהייתה סנסציה כאשר פורסמה.
בתקופה זו מתוודע בונפרטה לניצניה המוקדמים של המהפכה הגדולה הממשמשת לבוא. באפריל 1789 בעיירה בשם Seurre מהלך שלושים ק”מ מ- Auxonne מתלקחות מהומות בשל דרישתה של פריז להעביר אליה את מלאי החיטה שבעיירה על רקע הרעב הכבד הפוקד את הבירה בעקבות החורף הקשה של שנת 1788-1789.
כוח צבאי מחטיבת La Fere נשלח לדכא המהומות. בונפרטה הוא סגן מפקד הכוח, אבל עד אשר הכוח מגיע ל – Seurre שוככות המהומות. הכוח יישאר בעיירה כחיל מצב וכאשר שלושה חודשים לאחר מכן, כאשר ההמון הפריזאי יסתער על הבסטיליה ב- 14 ביולי 1789 יישב לו בונפרטה במנזר ציורי בשם Citeaux בסמוך לSeurre- וישבח את היין הטעים שהוא לוגם לארוחת הערב.
ליבו של בונפרטה נתון לקורסיקה ובעיקר הוא מודאג בקשר למצבה של אימו המטופלת בארבעה ילדים קטנים – Luigi, לימים Louis מלך הולנד, בן העשר; Carlota-Maria ( Pauiline) בת השמונה; Maria-Annunziata (Caroline) בת השש ו- Girolamo (Jerome) בן השלוש.
באוגוסט 1789 הוא יבקש חופשה נוספת, השלישית במספר, והיא מאושרת לו בדרך נס כיוון שבינתיים התפשטה האנרכיה בכל רחבי צרפת, כוננות הוכרזה בכל יחידות הצבא והחופשות נאסרו. אבל מפקדו, הברון De Teil , מאשר לו החופשה משום שהוא עצמו חש על מנת להציל את ארמונו בחבל הדופינה אשר נבזז והועלה באש.
חופשה שלישית בקורסיקה
קורסיקה, אותה עזב ביוני 1788, אינה אותה קורסיקה אליה הוא מגיע בספטמבר 1789. כל העיניים נשואות לצרפת והאנשים צמאים לדעת את המתחולל בה. הנושא העיקרי הוא הפוליטיקה. ויכוחים ניטשים בכיכרות המרכזיות.
אחרי כיבוש הבסטיליה הרוח המהפכנית מנשבת בכל רחבי האי. בבאסטיה נבחרת מועצת עירייה מהפכנית והמושל נאלץ לענוד את שלושת הצבעים. בקורטה משתלט ההמון על הארכיב הממשלתי שבו שמורות הרשימות של חובות התושבים ומעלה אותו באש.
באג’קסיו בתהלוכה לרגל חג ה- Assumption מונף הדגל הקורסיקני – ראש של מורי שחור מעוטר בשלושת הצבעים, הבישוף נשלף מביתו ומאולץ לחבוש את הכומתה המהפכנית. מוקמת מועצה מהפכנית ( Comite Patriotique). אשר ג’וזפה נמנה על חבריה. אספות פוליטיות מתכנסות בכל רחבי האי. כמרים נזרקים ממשרותיהם. רגש האיבה לשלטון הזר הצרפתי מתערבב עם רגשי אהדה ואחווה לאזרחים הצרפתים.
המאבק ניטש בין שתי קבוצות עיקריות. האחת, תומכי הממלכה הצרפתית הכוללת אצילים ומכובדים אשר הפיקו תועלת מרובה, בעיקר תועלת חומרית מהקשר עם השלטון הצרפתי, והשנייה, הכוללת צעירים מוכשרים ושאפתנים, שהפיקו תועלת מועטה אם בכלל מהקשר עם השלטון הצרפתי.
האחים לבית בונפרטה נמנים על קבוצה זו יחד עם בני משפחות מכובדות אחרות כמו Pozzo di Borgo, Colonna Cesaris, Arenas, Salisetis. חברי קבוצה זו מכנים עצמם ה”פטריוטים” על מנת להבדיל בינם ובין חברי הקבוצה הראשונה.
הפטריוטים רוצים לשנות את מעמדה של קורסיקה מאזור כבוש המסופח בכוח ע”י לצרפת לאזור המסופח לצרפת בשל רצון תושביו והמהווה חלק בלתי נפרד ממנה.
האחים, בונפרטה וג’וזף פועלים לקדם עצמם במנגנונים הפוליטיים החדשים. לבונפרטה יש יותר אמביציה מאשר ניסיון פוליטי. לג’וזפה יש נטייה לפוליטיקה. שני האחים פועלים לבצר מעמדם אל מול הקורסיקנים שגלו מן האי לאחר התבוסה ב- Ponte Nuvuo והעומדים לחזור אליה. בונפרטה מצטרף לקלוב היעקוביני המקומי אשר ג’וזפה משמש כמזכירו.
במרץ 1790 נבחר בן בריתו של בונפרטה, ידידו היהודי Jean Jerome Levie לראש עיריית אג’קסיו וג’וזפה למרות גילו הצעיר (בן 22) נבחר למועצת העירייה. בונפרטה עדין מחפש לעצמו מינוי פוליטי, אחרי הכול הוא קצין בצבא צרפת הנמצא בחופשה.
בפריז קורא Comte de Mirabeau בפני האספה הלאומית להעניק חנינה ללוחמי החופש הקורסיקנים ובראשם פאולי. שני הנציגים הקורסיקנים לאספה הלאומית מתנגדים. נציג האצולה: Matteo Buttafuoco ונציג הכמורה- Abbe Peretti De La Rocca בטענה כי שובו של פאולי יצית מחדש את אש המרד.
בונפרטה מתלהב. הוא רואה בפאולי, למרות גילו המתקדם (פאולי הוא בן 64) את המנהיג אשר ינהיג את קורסיקה לא כמושל מטעם צרפת אלא בשם העם ובהתאם לעקרונות המהפכה. באפריל 1790 עוזב פאולי את ביתו ברחוב Old Bond St. בלונדון, בו התגורר עשרים שנה מאז גלה מן האי, ומגיע לפריז, בה הוא מתקבל כגיבור מהפכני ומהולל בפיהם של המארקיז לפאייט ומקסימיליאן רובספייר.
הוא מופיע בפני האספה הלאומית ונשבע אמונים לצרפת. ב-14 יולי 1790, ב- Jour de la Bastille הראשון, נוחת פאולי בקורסיקה ומתכבד בכבוד אלים. דבר ראשון שהוא עושה – הוא מגרש את Matteo Buttafuoco ואת – Abbe Peretti de La Rocca מן האי. Boswell שכח לציין בספרו כי לצד מעלותיו הרבות פאולי הוא קורסיקני נוקם ונוטר.
שובם של פאולי ונאמניו דוחק את הצעירים הקורסיקנים המהפכנים, וביניהם האחים בונפרטה, שדימו לעצמם כי יגיעו לעמדות בעלות השפעה במנגנון השליטה החדש שיקים פאולי. להוותם הם מגלים כי פאולי מעדיף את ראשי המשפחות החזקות המסורתיות, שבלי שיתוף הפעולה שלהן לא ניתן להזיז דבר באי.
בונפרטה יבקש להאריך את חופשתו. הוא רוצה לפגוש את פאולי לקראת הקונגרס הכלל קורסיקני העומד להתכנס ב- Orezza שבצפון האי, ואשר בו תבחר האספה הלאומית הקורסיקנית. מסופר כי בונפרטה ליווה את פאולי בדרכו ל-Orezza ובדרכם, הם יעברו בכפרים ובעיירות בהם מתקבל פאולי בתשואות מכל עבר.
בין היתר הם עוברים על יד שדה המערכה ב- Ponte Nuovo אשר בו נחל פאולי תבוסה מוחצת עוד בטרם נולד בונפרטה. הם משוחחים על הקרב ואז מסביר בונפרטה בן העשרים ואחת לפאולי מה היו טעויותיו וכיצד היה עליו לנהל את הקרב. ניתן לנחש מה חשב פאולי על הצעיר החצוף.
באורזה פורש פאולי את חזונו – קורסיקה מאוחדת עם צרפת אך נהנית מאוטונומיה מלאה. מבחינת האחים בונפרטה הקונגרס היה אכזבה גדולה . פאולי מקדם את נאמניו ואינו שוכח לבניו של קרלו, את חטאו של אביהם על אשר שלא הגר מן האי יחד עמו ועל ששיתף פעולה עם הצרפתים.
ג’וזפה אינו נבחר לאספה הלאומית הקורסיקנית כפי שקיווה אבל כפיצוי נבחר למועצה האזורית של אג’קסיו. בונפרטה לומד שיעור ראשון חשוב בפוליטיקה של אותם הימים. הוא רואה כיצד פאולי ועוזריו משתמשים באלימות על מנת להיפטר ממתנגדיהם ובה בעת מתקבל פאולי ע”י ההמונים בת