מלונות מומלצים ברובע המארה הדרומי (הרובע הרביעי) ואיל סן לואי

שמונה חדרים בלבד, שניים בכל קומה, בתוך בית פרטי מהמאה ה-17 ברחוב צדדי במארה. אין לובי, יש חדר ארוחת בוקר קטן שבערב נהיה בר, ואת ארוחת הבוקר מביאים לחדר בכל שעה שתבקשו. בסוויטות יש מטבחון ומרפסת, ובכמה חדרים נשמרו קורות עץ מקוריות. בארון מחכים חלוקים ומטרייה. זה יקר מאוד, וזו הנקודה: מי שמחפש שירות אישי ולא מתחם גדול ימצא כאן בדיוק את זה. מרכז פומפידו שתי דקות משם, ואני ממליץ על סוויטה אם אתם נשארים יותר משלושה לילות, מכיוון שהמטבחון עושה הבדל גדול.

61 חדרים ברחוב דה לה וררי (Rue de la Verrerie), בעיצוב מקסימליסטי של מרטין ברודניצקי: צבע על צבע, שטיחי קיר ורהיטים שנאספו בפשפשים. במרתף יש בריכה של שמונה מטר תחת קמרונות, עם פרסקו שצויר ביד, לצד חמאם וג׳קוזי, והכל שמור לאורחים בלבד. החיסרון: המסעדה והבר במלון הם מוקד עלייה לרגל של פריזאים, ובערבים זה עלול להיות רועש. אני ממליץ לבקש חדר בקומה גבוהה, רחוק מהלובי.

שנים עשר חדרים בבית אצולה מהמאה ה-17 שיושב על כיכר ווז׳ (Place des Vosges), וכולם פונים אליה. אין קבלה במובן הרגיל: מצלצלים בפעמון ופותחים לכם. במרתף יש אמבט רומי קטן תחת קמרונות, ולמעלה חדר תה עם פינת פטיסרי. בסוויטות יש מטבחון, מיני-בר ללא תשלום ומדף ספרים שנבחרו אחד-אחד. שימו לב שהבניין היסטורי ולכן אינו נגיש לכיסא גלגלים, שאין כמעט שטחים ציבוריים, ושזה יקר מאוד. אני ממליץ להזמין כאן רק אם החדר עם הנוף לכיכר פנוי, מכיוון שזה כל ההבדל.

29 חדרים ברחוב רואה דה סיסיל (Rue du Roi de Sicile), בלב הרובע היהודי, בעיצוב של פיליפ סטארק. שלוש הסוויטות פונות לגגות פריז, ובחדרים יש אסלות יפניות. הבר Le Confidence פתוח כל ערב משלוש אחר הצהריים, אולם שימו לב שבימי ראשון ושני לא מגישים בו קוקטיילים. החדרים קטנים, כמו בכל המארה. אני ממליץ לוותר על ארוחת הבוקר של המלון ולצאת לאחת המאפיות באזור, מכיוון שאתם ממילא בשכונה הכי טובה בפריז לארוחת בוקר.

מנזר מהמאה ה-17 שהפך למלון מוקדש לז׳וזפין דה בוארנה (Joséphine de Beauharnais, 1763-1814), אשתו הראשונה של נפוליאון. העיצוב של במבי סלואן לא מתנצל: הדפסי נמר, פרחים וצבעים חזקים בכל פינה. 24 חדרים בין 15 ל-35 מטר, חלקם עם קורות עץ חשופות, ויש בר שמפניה שפתוח משמונה בבוקר עד אחת עשרה בלילה. שימו לב שהחדרים קטנים ואין בהם מקום למזוודה פתוחה, אז אני ממליץ לקחת קטגוריה אחת מעל אם אתם נשארים יותר משלושה לילות. כיכר ווז׳ בחמש דקות הליכה.

לא בדיוק מלון: 21 דירות עם מטבח מאובזר לגמרי ושירות ניקיון יומי שגם שוטף לכם את הכלים. הבניין הראשי נמצא ברחוב ריבולי (Rue de Rivoli) 19, ושם גם הקבלה ובר סמוי, ויש אגף נוסף עם סוויטה אחת בכל קומה. הסטודיו הקטן ביותר הוא 28 מטר והגדולות מגיעות ל-52, וזה הרבה מאוד לפריז. אין ארוחת בוקר של מלון קלאסי, אולם עם מטבח כזה ומאפייה בכל פינה זה כמעט לא חסר. למשפחה או לזוג שנשאר שבוע שלם זה משתלם בגדול, ואני ממליץ לבקש יחידה באגף האחורי, מכיוון שרחוב ריבולי סואן.

שתים עשרה סוויטות בלבד, בין 40 ל-95 מטר, וכולן מביטות על נמל הארסנל (Port de l’Arsenal) ועל הסירות שעוגנות בו. הבניין שימש פעם בית דפוס. בכל סוויטה מטבח מלא עם מדיח ומכונת קפה שטוחנת פולים, ולכל קומה סכמת צבעים אחרת. אין מסעדה והקבלה קטנה, ואת ארוחת הבוקר מגישים בלאונג׳ או בחדר. שימו לב שזה לא לב המארה ההיסטורי אלא הקצה שלו, וצריך לרצות את זה. מצד שני הבסטיליה בחמש דקות הליכה והשקט כאן אמיתי. אני ממליץ על המקום במיוחד למשפחות שנשארות שבוע.

58 חדרים ברחוב טמפל (Rue du Temple), מול הכלבו BHV ושתי דקות מבית העירייה (Hôtel de Ville). את הבניין מהמאה ה-16 עיצב מחדש ז׳אן-פיליפ נואל, והלובי כהה בכוונה, אז מי שצריך אור בשפע לא ימצא אותו כאן. יש סאונה וחדר כושר קטן, ובחצר הפנימית גינה אנכית ועץ מואר. אותה משפחה מנהלת את המקום מאז שנות העשרים, ארבעה דורות של נשים, וזה מורגש בקבלה. החדרים הזולים קטנים, אז אני ממליץ לשדרג קטגוריה אם אתם זוג עם שתי מזוודות. אטרקציות הרובע מסביב.

34 חדרים ברחוב ז׳רנט (Rue de Jarente) הקטנטן, שיוצא ישר לכיכר מרשה סנט-קתרין (Place du Marché Sainte-Catherine), כיכר מוקפת מסעדות שהיא אחת הפינות הנעימות במארה. בחדר ארוחת הבוקר תלויה מראת פסיפס ענקית, והבופה עולה 12 יורו. כל חדר מעוצב אחרת, בגווני זהב, לילך או ירוק, עם רצפת עץ. שימו לב לכלל אחד: אסור לאכול בחדרים, ותלוי שלט שמזכיר את זה. החדרים הסטנדרטיים 14 מטר בלבד, ולכן אני ממליץ לשדרג לחדר גדול יותר, גם אם זה אומר לשלם מעט יותר. מוזיאון הקרנוולה בחמש דקות.

בית אצולה מהמאה ה-17 ברחוב סנט-קרואה דה לה ברטונרי (Rue Sainte-Croix de la Bretonnerie), עם קורות עץ חשופות ומדרגות מכוסות שטיח אדום. 29 חדרים וכל אחד שונה: בקטגוריה הגבוהה יש מיטות אפיריון בסגנון לואי ה-13 ואמבט שיש. את ארוחת הבוקר מגישים במרתף אבן מקומר, עם מיץ תפוזים סחוט, ויש גם חתול בית שמלווה אורחים עד החדר. החיסרון הגדול, וחשוב לדעת עליו מראש: אין מיזוג, רק מאווררים, ובגל חום זה קשה. באביב ובסתיו זו תמורה מצוינת למחיר, ואני ממליץ לבקש חדר שפונה לחצר. עד מרכז פומפידו כמה דקות.

מלון משפחתי כבר ארבעה דורות, 28 חדרים ברחוב מאלר (Rue Malher), דקה מתחנת סן פול (Saint-Paul). את ארוחת הבוקר מגישים במרתף יין מקומר מהמאה ה-17, וזה החלק היפה במלון. בחדרים יש מיזוג שעובד גם בגל חום, מקרר קטן וקומקום. החדרים בקומות העליונות גדולים יותר וחלקם מביטים על הגגות. שתי הערות לפני שסוגרים: המעלית זעירה ובקושי נכנסים בה שניים עם מזוודה, ואין הרבה מקום אחסון בחדר. אני ממליץ לבקש קומה גבוהה, מכיוון שההפרש בגודל ובנוף מצדיק את זה. מוזיאון פיקאסו בשש דקות.

42 חדרים ברחוב הבסטיליה (Rue de la Bastille), שתי דקות מהכיכר. בחדרי הרחצה יש אמבטיות עמוקות, וזה לא מובן מאליו בשלושה כוכבים בפריז. ארוחת הבוקר עולה 16 יורו, כוללת חביתות ומיץ סחוט, ואפשר לקבל אותה לחדר. בבניין הסמוך יושבת הבראסרי בופנז׳ה (Bofinger), שנפתחה ב-1864, עם כיפת הזכוכית שלה, ולדעתי שווה לאכול שם לפחות פעם אחת. שימו לב שהחדרים קטנים ושבאזור יש חיי לילה, אז אני ממליץ לבקש חדר שפונה פנימה. בית ויקטור הוגו בשש דקות הליכה.

28 חדרים ברחוב סימון-לה-פראן (Rue Simon Le Franc), מול מרכז פומפידו ושלוש דקות מלה האל. חדר ארוחת הבוקר הוא מרתף אבן מקומר שיש בתוכו באר עתיקה, ומגישים בין שבע לאחת עשרה, ב-11 יורו. בחדרים יש קורות עץ, וחלקם פונים לחצר פנימית מלאה פרחים, ויש גם סוויטה בקומת הקרקע עם טרסה פרטית. שתי הערות לפני שסוגרים: החדרים והמיטות לא גדולים, והמלון אינו נגיש לכיסא �