בכל פעם שמישהו מבקש ממני להמליץ על אטרקציות בפריז, המקום הראשון עליו אני ממליץ הוא לא מגדל אייפל או מוזיאון הלובר אלא דווקא מוזיאון שרבים לא שמעו עליו – מוזיאון קרנוולה (Carnvalet) לתולדות פריז. זהו המוזיאון האהוב עלי בעיר האורות ולו אני רוצה להקדיש את הפוסט הראשון בבלוג שלי.
למרות שההיסטוריה של פריז היא לרוב אלימה מאוד הרי שהמוזיאון שלה שוכן בארמון אינטימי ושקט, למרות היותו ממוקם בלב השוקק של המארה ברחוב חנויות הבוטיק Francs Bourgeois. את הארמון בנתה אלמנתו של שליח מלך פולין בצרפת במהלך המאה ה-16.
שמו של השליח היה Kernevenoy, אולם מכיוון שאף צרפתי לא יכל לבטא נכון את שמו התגלגל השם והפך לקרנבלה. במהלך המאה ה – 17 התגוררה כאן אחת הכותבות המוכשרות ביותר של צרפת, המרקיזה דה סבינייה ( 1626-1696 Marie de Rabutin-Chantal, marquise de Sévigné) וכאן כתבה את מכתביה המפורסמים לביתה הרוזנת דה גריניאן (Comtesse de Grignan).
במכתבים הללו היא תיארה בפרוטרוט את החיים ברובע המארה ובחצר המלך בוורסאי והם מהווים עד היום מקור היסטורי חשוב לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של צרפת בתקופת לואי ה-14.
ארמון הקרנבלה נקנה על ידי עיריית פריז בשנת 1866 על מנת לשכן בו פנינים ארכיטקטוניות שניצלו מההרס שנפוליאון השלישי והברון אוסמן כפו על פריז, במסגרת תוכניות הבנייה מחדש של עיר האורות. במהלך השנים גדל המוזיאון והתפשט לעבר ארמון פלטייה סן פארגו (Hotel Peletier Saint Fargeau) הצמוד אליו.
המוזיאון נראה ממבט ראשון די מיושן (אין בו שלטים אינטרקטיביים כמו שניתן למצוא בשאטו שאן סור מארן ונכון לפעם האחרונה בה ביקרתי גם אין בו מספיק חומר באנגלית), אולם הוא מאפשר לנו לטייל ברחבי כמה אלפי שנים של היסטוריה פריזאית ולמצוא שם לא רק את המלכים והרוזנים אלה גם את ה”אנשים הקטנים” שהפכו את פריז למה שהיא. וזו בעיניי הסיבה העיקרית מדוע זהו אחד המוזיאונים החשובים ביותר בפריז.
מה ניתן למצוא במוזיאון הקרנבלה?
הולדתה של פריז
תצוגת ההיסטוריה הצרפתית מתחילה בחדרים המוקדשים לתקופה הקדומה ביותר של פריז, התקופה הניאוליתית (סביבות שנת 10,000 לפני הספירה). מסתבר שפריז התחילה לא באיל דה לה סיטה אלא דווקא באזור ברסי (Bercy), שם נמצאו שרידים של כלי אבן שונים כגון סכינים, צלחות, כפות ואפילו מצקת.
אני די בטוח שאם יחפרו מספיק עמוק גם ימצאו סינר עשוי מעור של אייל, אשר שימש את המלצר הפריזאי הראשון (כל מי שנתקל במלצרים הפריזאיים שם לב לישירות, חוסר הגמישות ולקשיחות אותם ככל הנראה הביאו ישירות מתקופת האבן).
בהמשך ניתן לראות שרידים מלוטציה (Lutecia), כך נקראה פריז בתקופה של הגלים והרומאים (Lutetia פירושה ביצות, בדיוק כמו המילה מארה המתארת את הרובע בו שוכן המוזיאון). תוכלו למצוא שם בין השאר סכינים ושאר כלי ניתוח, אשר דומים מאוד לכלים שמשתמשים המנתחים של ימינו.
תקופת הרנסאנס והמהפכה הצרפתית
משם אנחנו עושים קפיצה בזמן אל תקופת הרנסאנס (אם תרצו להכיר את פריז של ימי הביניים תצטרכו לבקר במוזיאון קלוני – Cluny). שם תוכלו למצוא שילוב מאוד מעניין של פריטים באותו חדר. לדוגמא, פורטרט של מארי מלכת סקוטלנד (Mary Stuart 1542-1587), אשר הייתה מלכת צרפת במשך כשנה בהיותה אישתו של פרנסואה ה-2 (שלט בשנים 1559-1560) לצד תמונה של מסיבה בה שיכור ממשש אישה על רקע כנסיית נוטרה דאם.
בחדר הזה גם תוכלו להבין כיצד הצרפתים הפכו את עירם הפורחת למרחץ דמים. תמצאו כאן פורטרט של מלכת צרפת קתרין דה מדיצ’י (Catherine de Medicis 1519-1589), אשר תכננה את טבח ברתולומאו הקדוש במהלכו נרצחו אלפי פרוטסטנטים ברחובות פריז.
עיניה השחורות ומבטה הקשוח גורם לפורטרט שלה להיראות כאילו מדובר בפסל אבן ולא ציור שמן. אין ספק שמבט אחד שלה יגרום לכל אחד מכם להפוך לקתולי. וזה בדיוק מה שקרה לחתנה אנרי ה-4, אשר החליף את דתו כמה פעמים עד, אשר בסוף במאה ה-16 הפך סופית לקתולי והמציא את האמרה “פריז שווה מיסה”.
אנרי ה-4 מונצח בדרך די מוזרה במוזיאון הזה. אין לו חדר משלו אלא מסדרון בו ניתן למצוא שרידים מפסלו המקורי ששכן בגשר הפון נף ואשר נהרס על ידי המהפכנים בשנת 1792. מוזיאון הקרנבלה הצליח איכשהוא לשים את ידיו על מגף ענק, זרוע, יד ורגל של סוס, אשר הפכו למעין פאזל זיכרון.
ואכן, החלק המוקדש למהפכה הצרפתית הוא בעיני המקום המרתק ביותר במוזיאון וזאת מכיוון שהתקופה הסוערת הזאת מוצגת דרך עיניהם של אנשים רגילים. תוכלו למצוא שם שלטים שנישאו בזמן הפגנות, אשר ללא ספק נוצרו בבית על ידי המפגינים עצמם בגלל שגיאות הכתיב שניתן למצוא שם (לדוגמא באחד השלטים כתוב Libeté במקום Liberté).
כך שמי מכם שלומד עכשיו צרפתית יכול להירגע. גם במאה ה-18 רוב הצרפתים כתבו עם שגיאות כתיב כך שהמורה לא יכול/ה לבוא אליכם בטענות.
ישנם גם לא מעט פורטרטים של אנשי ציבור לבושים בבגדים מהפכניים (רעיון טוב בתקופה שאם לא היית מצליח להוכיח את הפטרטיות שלך הייתה נשלח לפגישה עם גברת גיליוטינה). מעניין לראות שרוב התמונות מאוד פרימיטיביות, מה שמראה שכנראה רוב הציירים הטובים ברחו מצרפת בתקופה הזאת.
ואפרופו גיליוטינה, גם מקומה לא נשכח עם דגמים מיניאטוריים משנהב. אולם המוצג הכי מוזר באגף זה הוא שעון שמראה את הזמן המהפכני (אצל המהפכנים היממה חולקה ל 10 שעות בנות 100 דקות כל אחת, כאשר בכל דקה היו 100 שניות). מעניין שההמצאה הזאת לא תפסה, הרי תחשבו על זה, אם כל שעה מהפכנית שווה ל 2.4 שעות שלנו, הרי הפסקת הצהריים הפריזאית המפורסמת, שנמשכת כשעתיים, הייתה נמשכת קרוב ל 5 שעות (ללא ספק סיבה מצויינת ליזום מהפכה).
גם הימים האחרונים של מלך צרפת מתועדים כאן היטב, מכיוון שמנהלי המוזיאון הצליחו לשחזר את חדרם של לואי ה-16 ומשפחתו במצודת ה Temple. ניתן לראות שלמלך הייתה מיטה בגודל סביר, כוננית ספרים ואפילו שולחן ביליארד מיניאטורי בשביל בנו (לואי ה-17 לעתיד).
מה שמעניין במיוחד היא רשימת הכביסה של המלך. מסתבר בשבועיים האחרונים לחייו הוא שלך לכביסה 17 חולצות, 8 זוגות גרביונים, שני זוגות מכנסיים ו 3 סדינים. זה לא נשמע הרבה אלא אם נזכרים שכלי המיטה היחידים שקיבלו האסירים היו צעיף שיחזיק את שיערם הארוך כאשר להב הגיליוטינה נחת על צווארם.
המאה ה – 19
האגף הקשור למאה ה-19 במוזיאון הקרנוולה מציג היטב את התקופה הסוערת הזאת בה בפחות מ-80 שנה החליפה פריז קיסרות במלוכה של הבורבונים (1814), את המלוכה של הבורבונים במלוכה של בית אורליאן (1830), את המלוכה של בית אורליאן ברפובליקה השנייה (1848), את הרפובליקה השנייה בקיסרות השנייה (1851) ואת הקיסרות השנייה ברפובליקה השלישית (1870). ממש חד גדיא היסטורי…
באגף הזה תוכלו למצוא על הקירות ציורים מרתקים שמראים לנו איך נראו מבנים היסטוריים, שחלקם לא קיימים עוד, לפני שנהרסו במהלך המאה ה-19. כידוע ההרס הגדול ביותר בפריז לא נעשה בזמן מלחמות או מהפכות אלא דווקא בתקופת שלום. בין השנים 1853-1870 הרס הברון הוסמן לא מעט מבנים היסטוריים, חלקם שכיות חמדה של ממש, במטרה לבנות את השדרות שאנו מכירים כיום.
מכאן נובעת החשיבות הרבה של מוזיאון זה מכיוון שלכאן הצליחו להביא לעיתים חדרים שלמים של ארמונות שנהרסו. דוגמא מצויינת לכך הוא גרם המדרגות של אוטל דה לויין (Hotel del Luynes), אשר ציור הפרסקו שלו נותן אשלייה תלת מימדית מרהיבה
אחרי שסיימתם לבקר בחדרים הקשורים לתקופות הסוערות של פריז אתם מוזמנים להתענג על החדרים המוקדשים ל”תקופה היפה” (1871-1914 Belle Epoque). זוהי התקופה של התערוכות הגדולות בהן נוצרו מגדל אייפל (1889) והמטרו הפריזאי (1900) ובה פריז פרחה כפי שלא פרחה מעולם.
זוהי אחת התקופות האהובות עלי ומוזיאון הקרנוולה מכיל לא מעט תמונות של סצינות רחוב פריזאיות. אם תסתכלו על תמונות אלו תבינו שאם לרגע נתעלם מאופנת הנשים וזקני הגברים שיצאו (ועכשיו חזרו) מהאופנה, הרי שניתן היה לחשוב, כאילו תמונות אלו צויירו בתקופתנו.
לבתי הקפה יש מקום של כבוד במוזיאון הקרנוולה ולצד לא מעט תמונות שמתארות סצינות שהתרחשו שם, ישנו חדר שלם שנלקח מבית קפה שכבר איננו קיים. זהו חדר פרטי בו צרפתים עשירים יכלו לשעשע בפרטיות את בנות זוגתן או המאהבות שלהם.
וזה מה שכלכך כיפי במוזיאון הקרנוולה. החפצים היחודיים, ולעיתים מוזרי, שמוצגים שם מצליחים להעביר לכם את האווירה של כל תקופה ותקופה בהיסטוריה של פריז, מהיום שהיא הייתה כפר דייגים ועד היום שהפכה לבירה התרבותית של העולם. אני מבטיח לכם שלאחר כמה שעות של טיול במוזיאון הזה גם אתם תתמכרו אליו, בדיוק כמוני, ותבינו מדוע מדובר באחת האטרקציות החשובות בעיר האורות שממש לא כדאי להחמיץ.
מוזיאון קרנוולה – מידע למטייל
כולי תקווה שמה שקראתם עד כה גרם לכם לרצות לבקר במוזיאון הקסום הזה ולכן החלק הבא מכיל מידע פרקטי שיעזור לכם לתכנן את הביקור בו.
היכן נמצא מוזיאון הקרנוולה?
מוזיאון הקרנוולה נמצא בלב רובע המארה והכניסה אליו היא מהכתובת 16 Rue des Francs Bourgeois.
כיצד מגיעים אליו?
אם תשתמשו במסלול הטיול שלי במארה, אתם תגיעו אליו תוך כדי הטיול. אולם אם החלטתם לבקר בו באופן מיוחד אני ממליץ לקחת את קו המטרו מספר 1 ולרדת בתחנת Saint-Pol. משם לכו צפונה ב Rue de Sévigné ותגיעו תוך כמה דקות אל המוזיאון.
מה הן שעות הפתיחה?
המוזיאון פתוח בין שלישי לראשון בין השעות 10:00-18:00.
האם צריך להזמין כרטיסים מראש?
בעבר היה צורך להזמין כרטיס מראש (למרות שמדובר במוזיאון חינמי). כעת אין צורך בכך ואפשר להגיע לשם ולהיכנס.
