מי לא מכיר את התסריט הבא? אתם הולכים לכם להנאתכם ברחובות פריז, כאשר פתאום בלי הזהרה מודיעה לכם השלפוחית שעליה להתרוקן ורצוי כמה שיותר מהר. חלקכם יחפשו שיח באחד הגנים הציבוריים של פריז (אם במקרה אתם שם) או ינסו “התגנבות יחידים” לתוך איזה בית קפה בתקווה שהמלצר לא יתפוס אותכם. ברי המזל שבכם אולי ימצאו איזו “חללית” (כך נראים השירותים הציבוריים בפריז) ואם יהיה לכם עוד טיפת מזל הם גם לא יסריחו משתן (או דברים גרועים יותר).
לכן היום אני רוצה לספר לכם מעט על ההיסטוריה של השרותים הציבוריים בפריז, אשר מתחילה במאה ה-17. נגלה איזה מטיף תרם את שמו (ללא ידיעתו) לסיר לילה, על שם איזה קיסר נקראו המשתנות וכמובן היכן ניתן למצוא שירותים ציבוריים בפריז כש”הטבע קורא לכם”.
כשהמטיף המפורסם “תורם” את שמו לסיר לילה נייד
את המסע שלנו בעקבות השירותים הציבוריים של פריז נתחיל דווקא ברובע האהוב עלי בפריז, הרי הוא לה מארה. לכו לכם ברחוב Saint Antoine עד שתגיעו לכנסייה בארוקית יפהפייה הלא היא Saint Paul – Saint Louis (הכתובת המדויקת היא 99 Rue St. Antoine).
בעודכם מתפעלים מהיופי עוצר הנשימה של הכנסייה הזאת הרשו לי להמליץ לכם לעשות סיבוב בין הקפלות השונות עד שתגיעו אל פסלו של בורדאלו (Louis Bourdaloue).
רוב הסיכויים, שאם תגיעו לכנסייה הזאת כך סתם, אתם בוודאי תעברו על פניו במהרה, מכיוון שאין שום יחוד בפסל הזה לעומת שאר הפסלים והציורים המרשימים בכנסייה הזאת. אולם אנחנו נעצור כאן וניתן כבוד לבן אדם. לא בכל יום אתם פוגשים את “מדורת השבט” של אצילי פריז של המאה ה-17.
על מנת להבין את חשיבותו של בורדאלו, צריך להבין שאפשרויות הבידור באותה תקופה היו מוגבלות מאוד (בהיעדר המצאות כמו טלויזיה או פייסבוק). יכולתם כמובן, ללכת להוצאה להורג בכיכר גרב (Place de Grève), אבל רוב הסיכויים שכל המקומות הטובים נתפסו.
אופציה נוספת הייתה ללכת לאופרה או לתיאטרון, אבל זה היה די יקר (או שהייתם קונים כרטיסים בעמידה ואלו שישבו מעליכם יכלו לזרוק עליכם קליפות תפוזים). האופציה האחרונה לקבל קצת בידור זול בפריז הייתה…ללכת לכנסיה לשמוע דרשה.
ואם כבר דרשה, אז המטיף הטוב ביותר של אותה תקופה היה ידידנו בורדאלו שהטיף בכנסיית סן פול סן לואי. תחשבו על מופע יחיד של ליאור שליין בלייב. כזה היה בורדאלו. הוא היה כל כך טוב, שבימי ראשון רחוב סן אנטואן היה פשוט נחסם על ידי מרכבות האצילים שחנו בו.
אף אחד לא היה מוכן להפסיד ולו דרשה אחת שלו. הבעיה הייתה שהדרשות הללו ערכו בין 2-3 שעות ומכיוון שהכנסייה הייתה מקום קריר יחסית נוצר לחץ על שלפוחית השתן. מה עושים? איך אפשר להתפנות מבלי להפסיד מילה אחת של בורדאלו?
לגברים העסק היה די פשוט. הם הלכו לאיזו קאפלה נסתרת ועשו מה שעשו, בזמן שכולם היו מרוכזים בדרשה. לנשים זה היה יותר כמובן מסובך יותר בגלל השמלות שהן לבשו שהפכו כל עשיית פיפי למבצע לוגיסטי מסובך. אולם אל דאגה, המוח הצרפתי המציא לנו פטנטים ומישהו המציא סיר לילה קטן אותו החביאו מתחת לשמלה על מנת שניתן יהיה לעשות את הצרכים מבלי שאף אחד ירגיש. מכיוון שהשתמשו בסיר בפעם הראשונה בזמן הדרשה של בורדאלו מישהו החליט לקרוא לו על שם המטיף וזה תפס.
וכך המשיכו נשות צרפת להשתמש בסיר הלילה הנייד הזה עד סוף המאה ה-18, ולא היה להן כלל צורך בשירותים ציבוריים.
מחביות שתן ועד החלליות
אז אחרי שדיברנו על המאה ה-17 נדלג באופן אלגנטי היישר אל המאה ה-18. באותה תקופה נהגו הפריזאים לעשות את צרכיהם תחת כל עץ רענן ועל כל מדרכה, דבר שתרם להפיכת פריז לעיר המסריחה ביותר בעולם (לא מאמינים לי? קראו את ה“בושם” של פטריק זיסקין).
מפקד המשטרה של פריז דה סרטין (Sartine) ניסה בכל כוחו להלחם בתופעה ואף הוציא צו שאוסר על השתנה בציבור. על מנת להקל על הציבור פיזר סרטין בפריז מאות חביות ריקות, אשר הפכו לשירותים הציבוריים הראשונים של פריז.
מכיוון שחביות מלאות בשתן לא היו הדבר ההיגייני ביותר שעליו ניתן לחשוב, החליט מנהל מחוז הסיין, הרוזן רמבוטו (Rambuteau), להציב בשנת 1834 את הווספסיין (Vespassiennes) שירותים ציבורים, אשר אפשרו השתנה בעמידה מאחורי מסך ממתכת, שאמור (ברוב המקרים), להסתיר את המשתין מעיני הציבור (על נשים אף אחד לא חשב באותה תקופה).
הווספסיין נקרא על שם הקיסר הרומאי אספסיינוס, אשר הטיל מס על משתנות ציבוריות ברומא העתיקה והתפרסם באמרה “לכסף אין ריח”. משתנות הווספסיין התקיימו בפריז עד סיום מלחמת העולם השנייה ושמשו, בין השאר, לפלטפורמת פרסום (האדם שיצר והדביק פוסטרים על קירות הווספסיין עשה לא מעט כסף). כמו כן היוו המשתנות הללו מקום מפגש לחברי הקהילה הגאה בפריז של אותה תקופה (תחשבו על גריינדר של המאה ה-19).
לשיא תהילתם הגיעו משתנות הווספסיין בתקופת הכיבוש של פריז עת שמשו את חברי הרזיסטנס כמקום מפגש והעברת הודעות. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה החליטה עיריית פריז לסגור את המשתנות הציבוריות מטעמי הגיינה וכיום לא ניתן כמעט למצוא זכר לווספסיין (פעם אחרונה שראיתי אחת כזאת הייתה כשטיילתי ברובע ה – 14, אם היא עוד קיימת, היא נמצאת ליד בית הכלא היחידי שעוד נמצא בתוך פריז ששמו La Santé).
במקום המשתנות הציבוריות החליטו בפריז בשנות השמונים להקים בתי שימוש ציבוריים, אשר נראים כמו חלליות וכפי שניתן לראות בסרט הבא, הם אינם חביבים במיוחד על הפריזאים….
שירותים ציבוריים מומלצים בפריז
לסיום, אם כבר בשירותים עסקינן, ברצוני להמליץ על שני חדרי שירותים ציבוריים בעלי קסם מיוחד.הראשון נמצא ליד כנסיית המדלן (Madeleine) והוא לדעתי היפה ביותר בכל פריז. מדובר בשירותיים ציבוריים שנבנו בסגנון אר דקו בשנת 1905 וכפי שתראו בתמונות הם לא רק היגייניים להפליא, אלא גם מקסימים. לצערי בפעם האחרונה שביקרתי במקום השירותים היו סגורים (ככל הנראה לצורך שיפוץ). כולי תקווה שעד הטיול הבא שלכם בפריז כבר תוכלו לבקר בהם.
השני נמצא בקניון מתחת למוזיאון הלובר. מדובר בשירותים ציבוריים סופר מודרניים עם כל הפינוקים האפשריים. תמורת 3 יורו יוביל אתכם אחד העובדים לעבר תא ענקי ומרווח ויעניק לכם שלט שיאפשר לכם לשלוט על המוזיקה, חום האסלה ואספקטים נוספים בעת ה”ישיבה”. אין ספק שמדובר בחוויה מלכותית ששווה בהחלט את מחירה, מכיוון שזו, ככל הנראה, הדרך היחידה של רובנו להרגיש כמלכים על כסא המלכות (לפחות למספר דקות). אל תחמיצו את החוויה.
ולבסוף אם אתם מטיילים בפריז ברגע זה ופתאום נזקקתם לשירותים בפריז, אני בטוח שהמפה הזאת תוכל לעזור לכם (השירותים בירוק הם בחינם ואילו בכתום הם בתשלום).
מתכננים טיול בפריז?
אם קראתם כתבה על שירותים ציבוריים בעיר האורות יתכן מאוד שאתם מטיילים ברגעים אלו ממש בפריז או אולי אף מתכננים את הטיול הבא שלכם שם. במקרה הזה הרשו לי להמליץ לכם בחום על מדריך פריז, בו אספתי את כל המידע הנחוץ לצורך מקסום ההנאה שלכם מבירת צרפת (המלצות על מקומות לינה, אטרקציות, מסלולי טיול, מסעדות ועוד ועוד ועוד).
