המארה עשיר בארמונות, אשר כל אחד מהם יכול לספר לכם לא מעט סיפורים פיקנטיים (קחו לדוגמא את אוטל רואהן סוביז או אוטל דה סולי). אוטל סאלה (Hôtel Salé), עליו נדבר היום, איננו שונה מהם אך להבדיל מארמונות אחרים, להוציא הקרנבלה, ההווה שלו מעניין לא פחות מהעבר.
ההיסטוריה של אוטל סאלה
במקום בו עומד כיום הארמון עמד פעם מגרש טניס ואחר כך תיאטרון המארה בו הציג קורניי (Corneille) את המחזה אל-סיד (Le Cid) וגרם לשכנים להתלונן על כך שהכרכרות הרבות, שהיו שייכות לבאי ההצגה, גרמו לפקקי תנועה ענקיים. אוטל סאלה נבנה על ידי אובר דה פונטניי (1584-1668 Aubert de Fontenay), גובה המיסים של לואי ה -13 ולואי ה-14, אשר התעשר מגביית מס המלח. שם הארמון מתבסס על משחק מילים. מצד אחד פירוש המילה Salé היא “מלוח”, על שם מקור הכסף לארמון, ומצד שני ניתן לפרש את המילה גם בתור “יקר” בגלל סכום הכסף הלא מבוטל שהושקע בו.
אובר, אשר היה האב טיפוס של הנובוריש (הוא התחיל את הקריירה שלו בתור משרת), החליט לנקר את עיני שכניו. החזית המעוטרת, גרם המדרגות המקושט בעמודים קורינתיים, מדליוני האבן ופסלי הנשרים, כל אלו ועוד נוצרו על מנת להמם את אורחיו ולהציג את עושרו. מכיוון שהיה חב את עליתו בסולם החברתי לאשתו העשירה הוא הנציח את זכרה במעקי הברזל בהם ניתן למצוא את האותיות A לכבוד שמו (אובר) ו C לכבוד שם אישתו (מאדמואזל דה שסטליין – Chastelin).יש לציין שאישתו העשירה לא רק עזרה לו להתקדם בחברה הצרפתית אלא במקביל גם הצמיחה לו קרניים וניעלה רומאנים סוערים עם לא מעט מגברי פריז של תקופתה.
אובר דה פונטניי לא הצליח לשמור על עושרו לאורך זמן. כמו רבים אחרים גם הוא איבד הכל עם נפילתו של ניקולא פוקא (Nicolas Fouquet)’ שר האוצר של לואי ה-14. וכך כמו משה, אשר לא הצליח להגיע לארץ המובטחת, מת אובר לפני שבניית הארמון הושלמה. דרך אגב, נובורישים אחרים או, כפי שהצרפתים קראו להם פרבנו (Parvenu – זה שמקרוב בא) הצליחו הרבה יותר מאותו גובה מיסים אומלל ונכנסו לפולקלור הצרפתי בזכות מחזותיו של מולייר (גם הוא באצילים) או אמירתו של המושחזת של לה ברוייר (La Bruyere) “ישנם אנשים שהולכים לישון בתור פשוטי עם וקמים כאצילים). חלק מהנובורישים אף הצליחו להתחתן עם משפחות האצולה הוותיקות של צרפת, אשר נזקקו לכסף ובכך לשדרג את מעמדם החברתי. על כך אמרה מאדם דה סבינייה (Madam de Sevigne), אשר הסבתא שלה הייתה בתו של גובה מיסים “מידי פעם צריך לזבל את הקרקע”.
אוטל סאלה הופך למוזיאון פיקאסו
אבל בואו נחזור לארמון, לאחר נפילתו של אובר דה פונטניי, הפך הארמון למשכנה של שגרירות וונציה. כמאה שנה מאוחר יותר נרכש הארמון על ידי הארכיבישוף של פריז, אשר החליט שהפסלים בחצר הם לא צנועים מספיק והורה לכסות את האיברים האינטימיים שלהם. הארמון נפגע קשות בעת המהפכה הצרפתית ועמד בפני הריסה. הוא ניצל, כמו ארמונות רבים במארה, בזכות החוק של שר החינוך הצרפתי אנדרה מאלרו (Andre Malreaux), אשר הורה לשפץ את הארמון. בשנת 1973, לאחר מותו של פיקאסו, “שוכנעו” יורשיו לתרום לעיריית פריז חלק גדול מיצירותיו על מנת להמנע ממס עיזבון עצום, אותו לא היו יכולים לשלם. האוסף הזה של כ – 5000 פריטים הפך לבסיס של המוזיאון ואליו נוספו עם השנים עוד 1000 פריטים שנקנו על ידי המוזיאון.
לאחר כשלושים שנות פעילות נסגר המוזיאון לשיפוצים, אשר לוו בשערוריה, שגרמה לפיטוריה של מנהלת המוזיאון, ועלו למשלם המיסים הצרפתי כ 52 מליון יורו. המוזיאון נפתח מחדש בספטמבר 2014 וניתן למצוא בו יצירות של רנואר (Renoir), סזאן (Cezanne), מתיס (Matisse), רוסו (Rousseau), בראק (Braque) ופיקאסו כמובן. גם אם אינכם אוהבים ציור מודרני מומלץ לבקר בכל זאת במקום ולהתרשם מיופיו של הארמון, במיוחד אם קניתם את כרטיס המוזיאונים, מה שהופך את הכניסה לחינמית.
מידע על מוזיאון פיקאסו
כתובת: 5 Rue de Thorigny
מטרו:Saint-Sébastien-Froissart, Filles du Calvaire
סוג מוזיאון: בתשלום
קישורים : קניית כרטיס | אתר המוזיאון
ימים ושעות פתיחה: בין שלישי לשישי המוזיאון פתוח בין 1030-1800 ובשבת וראשון המוזיאון פתוח בין 0930-1800. סגור ביום שני.
רוצים להכיר את פריז של פיקאסו?
מדוע שלא תנסו את מסלול הטיול בעקבותיו שרובו מתרחש ברובע המונמארטר.
