כשתסעו לאיטכם במורד הרחוב הראשי של העיירה שנטילי (Chantilly), מיד אחרי שתעברו את מבנה האורוות המרשים יתגלה לכם אחרי עיקול הכביש מעין מבנה מהאגדות. זוהי טירה מוזרה למראה ושונה מרוב הטירות אותן ראיתם. היא תזכיר לכם אולי במראה שלה מעין עוגת שכבות נימוחה שביניהן מפרידות שכבות של קצפת אוורירית ומתוקה במיוחד, זוהי טירת שנטילי (Chateau de Chantilly) וזהו סיפורה.
הערה קטנה לפני שנתחיל: את שם הטירה מבטאים בצרפתית בתור שאנטיי או שאנטי-יי. אולם מכיוון שרוב האנשים מחפשים ברשת שנטילי החלטתי להשתמש בשם הזה. צודקים כמובן כל אלו שיגידו שלא כך מבטאים את השם, אולם הצרפתים קוראים לבירתם פרי ואילו אנו קוראים לה פריז כך שיש כבר תקדים לכך 🙂
ההיסטוריה של טירת שנטילי
שאטו דה שנטילי השוכנת כ-50 ק”מ צפונית לפריז היא בעלת היסטוריה עתיקת יומין. במקור הטירה היתה מורכבת בעצם משתי טירות. הגדולה, נבנתה עוד בשנת 1531 על חורבות מבצר מימי הביניים ע”י האדריכל פייר שמביג’ עבור אן דה מונטמרסי (Anne de Montmorency), אשר היה מקורב לחצרו של המלך פרנסואה הראשון (פסלו הרכוב על סוס עומד בגאון ברחבה מול הכניסה לטירה). הטירה הקטנה נבנתה כ-30 שנה לאחר מכן ע”י האדריכל ז’אן בולאן. לצערנו מה ששרד עד ימינו הם היסודות, החפיר, הגנים והמבנים החיצוניים. על כולם נדבר עוד מעט.
ב-1632 לאחר מותו של אנרי השני דה מונטמרנסי (Henri II de Montmorency) היא עברה לאחיינו, אחד הגנרלים המוכשרים והאמיצים בחצרו של לואי ה-14 – לואי השני הדוכס דה בורבון (Louis II de Bourbon-Condé) המכונה הקונדה הגדול (Grand Condé Le). אין זה פלא שמי שעיצב את הגנים של שאטו דה שנטילי היה לא אחר מאשר אדריכל הגנים הנודע של ארמון ורסאי אנדרה לה נוטר (André Le Nôtre). מי שעיטר את קירות טירת שאנטי היה לא אחר מהצייר של ארמון ורסאי שארל לה ברה (Charles Le Brun) שתקרת אולם המראות המפורסם צויירה על ידו. אפילו אדריכל המלך ז’ול ארדווה מנסאר (Jules Hardouin-Mansart) עיצב חדר אחד חשוב במקום.
טירת הקצפת
טירת שנטילי רצופה במאורעות היסטורים מעניינים אשר נמשכים לאורך מאות שנים אבל בדבר אחד היא מפורסמת יותר מכל וזו הקצפת או כמו שהיא מכונה בצרפתית קרם שנטיי. האגדה מספרת שאת הקצפת יצר השף המפורסם פרנסואה ואטל (François Vatel), אולם יתכן מאוד שהקצפת הומצאה עוד קודם. אם זה המקרה הרי שבכל מקרה ניתן לתת לו את הקרדיט לטכניקה שהופכת אותה לאוורירית. אולם למרות שנחשב לשף הטוב ביותר בתקופתו סופו לא היה מתוק כלל וכלל.
הסיפור החל ב-1671 כאשר נסיך קונדה החליט לערוך מסיבה שכללה כאלפיים משתתפים לכבוד בן דודו המלך לואי ה-14. המסיבה שנערכה בין ה-23 ל-25 באפריל כללה נשפים, ארוחות מפוארות ומסעות ציד אך ואטל נהנה פחות מהאירוע המפואר מכיוון שנטל האחריות גבה ממנו מחיר נפשי כבד.
האגדה מספרת שואטל הזמין 10 סלסלות של חסילונים לצורך אחד מהרטבים שאותם תכנן לבשל. ביום שהסלסלות היו אמורים להגיע התברר שהגיעו רק 8 סלסלות. השף הגדול לא יכל לסבול את הבושה מכך שהרוטב שלו יהיה מדולל והוא עלה לחדרו ודקר את עצמו עם סכין המטבח שלו. מי שגילה את גופתו היה משרת שבא לבשר לו שנמצאו שתי סלסלות השרימפס האבודות שפשוט התעכבו מעט…
בראשית שנות האלפיים יצא סרט בכיכובו של ז’ראר דפרדייה שעוסק בחייו ומותו של ואטל ואם עוד לא ראיתם אותו, מומלץ בהחלט לעשות זאת. בנתיים אתם מוזמנים לצפות בסרטון ה”בקרוב” שלו:
המאה ה-18 מגיעה לשנטילי
את המאה ה-18 החלה הטירה בתנופת התחדשות. בשנת 1719 נבנה השאטו כמעט מחדש על בסיס היסודות הקדומים שלו ע”י האדריכל ז’אן אובר (Jean Aubert), השאטו עוטר בסלונים חדשים ומפוארים ובהמשך נבנו ע”י אותו אדריכל האורוות הגדולות באירופה. אולם כל זה הגיע לסוף טראגי במהפכה הצרפתית בה נגרם נזק עצום לארמון.
את השינוי שעברה שאטו דה שנטילי אפשר לראות כיום בחדרים מהיפים בצרפת בסגנון הרג’נסי. סגנון זה, אשר קרוי על שם תקופת אוצרותו של הדוכס ד’אורליאן פיליפ השני (בתקופת ילדותו של לואי ה-15), מתייחס בעצם לסגנון המעבר בין הבארוק של לואי ה-14 לרוקוקו של לואי ה-15 והוא היה באופנה מסוף המאה ה-17 ועד לתחילת שנות השלושים של המאה ה-18.
החדר הראשון בסגנון החדש שעיטר את שנטילי היתה גלריית הקרבות שעוצבה ע”י אדריכל המלך ז’ול ארדווה מנסאר עבור לואי אנרי נסיך קונדה (Louis-Henri, Prince de Bourbon-Condé). הגלריה מציגה בסדר כרונולגי 11 קרבות חשובים שבהם לקח חלק נסיך קונדה.
