שאטו דה שנטילי (Chantilly) – טירת הקצפת

שאטו דה שנטילי (Chantilly) - טירת הקצפת מאת רונן סאס
זמן קריאה משוער: 8 דקות

כשתסעו לאיטכם במורד הרחוב הראשי של העיירה שנטילי (Chantilly), מיד אחרי שתעברו את מבנה האורוות המרשים יתגלה לכם אחרי עיקול הכביש מעין מבנה מהאגדות. זוהי טירה מוזרה למראה ושונה מרוב הטירות אותן ראיתם. היא תזכיר לכם אולי במראה שלה מעין עוגת שכבות נימוחה שביניהן מפרידות שכבות של קצפת אוורירית ומתוקה במיוחד, זוהי טירת שנטילי (Chateau de Chantilly) וזהו סיפורה.

הערה קטנה לפני שנתחיל: את שם הטירה מבטאים בצרפתית בתור שאנטיי או שאנטי-יי. אולם מכיוון שרוב האנשים מחפשים ברשת שנטילי החלטתי להשתמש בשם הזה. צודקים כמובן כל אלו שיגידו שלא כך מבטאים את השם, אולם הצרפתים קוראים לבירתם פרי ואילו אנו קוראים לה פריז כך שיש כבר תקדים לכך 🙂

ההיסטוריה של טירת שנטילי

שאטו דה שנטילי השוכנת כ-50 ק”מ צפונית לפריז היא בעלת היסטוריה עתיקת יומין. במקור הטירה היתה מורכבת בעצם משתי טירות. הגדולה, נבנתה עוד בשנת 1531 על חורבות מבצר מימי הביניים ע”י האדריכל פייר שמביג’ עבור אן דה מונטמרסי (Anne de Montmorency), אשר היה מקורב לחצרו של המלך פרנסואה הראשון (פסלו הרכוב על סוס עומד בגאון ברחבה מול הכניסה לטירה). הטירה הקטנה נבנתה כ-30 שנה לאחר מכן ע”י האדריכל ז’אן בולאן. לצערנו מה ששרד עד ימינו הם היסודות, החפיר, הגנים והמבנים החיצוניים. על כולם נדבר עוד מעט.

הפסל של מונמורנסי בחצר הטירה. צילם: רונן סאס.
הפסל של מונמורנסי בחצר הטירה. צילם: רונן סאס.

ב-1632 לאחר מותו של אנרי השני דה מונטמרנסי (Henri II de Montmorency) היא עברה לאחיינו, אחד הגנרלים המוכשרים והאמיצים בחצרו של לואי ה-14 – לואי השני הדוכס דה בורבון (Louis II de Bourbon-Condé) המכונה הקונדה הגדול (Grand Condé Le). אין זה פלא שמי שעיצב את הגנים של שאטו דה שנטילי היה לא אחר מאשר אדריכל הגנים הנודע של ארמון ורסאי אנדרה לה נוטר (André Le Nôtre). מי שעיטר את קירות טירת שאנטי היה לא אחר מהצייר של ארמון ורסאי שארל לה ברה (Charles Le Brun) שתקרת אולם המראות המפורסם צויירה על ידו. אפילו אדריכל המלך ז’ול ארדווה מנסאר (Jules Hardouin-Mansart) עיצב חדר אחד חשוב במקום.

טירת הקצפת

טירת שנטילי רצופה במאורעות היסטורים מעניינים אשר נמשכים לאורך מאות שנים אבל בדבר אחד היא מפורסמת יותר מכל וזו הקצפת או כמו שהיא מכונה בצרפתית קרם שנטיי. האגדה מספרת שאת הקצפת יצר השף המפורסם פרנסואה ואטל (François Vatel), אולם יתכן מאוד שהקצפת הומצאה עוד קודם. אם זה המקרה הרי שבכל מקרה ניתן לתת לו את הקרדיט לטכניקה שהופכת אותה לאוורירית. אולם למרות שנחשב לשף הטוב ביותר בתקופתו סופו לא היה מתוק כלל וכלל.

הסיפור החל ב-1671 כאשר נסיך קונדה החליט לערוך מסיבה שכללה כאלפיים משתתפים לכבוד בן דודו המלך לואי ה-14. המסיבה שנערכה בין ה-23 ל-25 באפריל כללה נשפים, ארוחות מפוארות ומסעות ציד אך ואטל נהנה פחות מהאירוע המפואר מכיוון שנטל האחריות גבה ממנו מחיר נפשי כבד.

האגדה מספרת שואטל הזמין 10 סלסלות של חסילונים לצורך אחד מהרטבים שאותם תכנן לבשל. ביום שהסלסלות היו אמורים להגיע התברר שהגיעו רק 8 סלסלות. השף הגדול לא יכל לסבול את הבושה מכך שהרוטב שלו יהיה מדולל והוא עלה לחדרו ודקר את עצמו עם סכין המטבח שלו. מי שגילה את גופתו היה משרת שבא לבשר לו שנמצאו שתי סלסלות השרימפס האבודות שפשוט התעכבו מעט…

בראשית שנות האלפיים יצא סרט בכיכובו של ז’ראר דפרדייה שעוסק בחייו ומותו של ואטל ואם עוד לא ראיתם אותו, מומלץ בהחלט לעשות זאת. בנתיים אתם מוזמנים לצפות בסרטון ה”בקרוב” שלו:

המאה ה-18 מגיעה לשנטילי

את המאה ה-18 החלה הטירה בתנופת התחדשות. בשנת 1719 נבנה השאטו כמעט מחדש על בסיס היסודות הקדומים שלו ע”י האדריכל ז’אן אובר (Jean Aubert), השאטו עוטר בסלונים חדשים ומפוארים ובהמשך נבנו ע”י אותו אדריכל האורוות הגדולות באירופה. אולם כל זה הגיע לסוף טראגי במהפכה הצרפתית בה נגרם נזק עצום לארמון.

את השינוי שעברה שאטו דה שנטילי אפשר לראות כיום בחדרים מהיפים בצרפת בסגנון הרג’נסי. סגנון זה, אשר קרוי על שם תקופת אוצרותו של הדוכס ד’אורליאן פיליפ השני (בתקופת ילדותו של לואי ה-15), מתייחס בעצם לסגנון המעבר בין הבארוק של לואי ה-14 לרוקוקו של לואי ה-15 והוא היה באופנה מסוף המאה ה-17 ועד לתחילת שנות השלושים של המאה ה-18.

החדר הראשון בסגנון החדש שעיטר את שנטילי היתה גלריית הקרבות שעוצבה ע”י אדריכל המלך ז’ול ארדווה מנסאר עבור לואי אנרי נסיך קונדה (Louis-Henri, Prince de Bourbon-Condé). הגלריה מציגה בסדר כרונולגי 11 קרבות חשובים שבהם לקח חלק נסיך קונדה.

אחד מהחדרים המפוארים בטירת שנטילי
אחד מהחדרים המפוארים בטירת שנטילי

בשנות העשרים והשלושים הוזמנו מספר סלונים חדשים ע”י לואי-אנרי נסיך קונדה השביעי שהיה שר בחצרו של לואי ה-15; חדר השינה של הנסיך אשר עוצב ע”י האדריכל ז’אן אובר, חדר העבודה הפינתי שעוצב ע”י ז’אן בטיסט סנה וחדר המוזיקה אשר מרוהט כיום ברהיטים שהזמין לואי ה-16 לטירת סאן קלו (Saint Cloud).

חדר מיוחד ונדיר הוא חדר הקופים או סאנג’רי (The Grande Singerie), חדר זה הוא חלק מאופנת השינווזרי – Chinoiserie (השפעות של מוטיבים מהמזרח הרחוק ובעיקר מסין) שהיתה בשיאה בתקופת לואי ה-15. חדרי הסנג’רי הציגו סצנות של אנשי אצולה בפעילויות שונות משוחקים על ידי קופים, מעין הומור עצמי.

סלון הקופים בשנטילי אשר צוייר על ידי הקריקטוריסט כריסטוף אואה (Christophe Huet) הוא אחד היפים והמפוארים שנותרו. למען האמת שנטילי היא הטירה היחידה בצרפת שיש לה שני חדרים כאלה – חדר נוסף בסגנון, הסנג’רי הקטן, ממוקם בדירות הפרטיות של הדוכס ד’אומל.

מפוארים ככל שיהיו, הסלונים החדשים לא היו גולת הכותרת של שנטילי במאה ה-18 אלה בניית מבנה האורוות הגדול והמפואר באירופה. הארוות נבנו בין השנים 1719-1735 בהוראת הנסיך קונדה השביעי ותוכננו ע”י האדריכל ז’אן אובר אשר יצר את אחד המבנים היפים והחשובים בסגנון לואי ה-15.

האורוות של טירת שנטילי. צילם: רונן סאס
האורוות של טירת שנטילי. צילם: רונן סאס

האגדה מספרת שהנסיך קונדה האמין שהוא גלגול של סוס ולכן נתן חשיבות כל כך גדולה לאורוות עד שהמבקר המזדמן עלול לחשוב שהן הארמון עצמו. אם זו סתם אגדה או באמת כך האמין, מה שידוע זה שהוא היה חובב צייד מושבע אשר החזיק 240 סוסים ו-150 כלבי ציד. מ-1833 ועד היום מתקיימים במסלול המרוצים הסמוך לאורוות מרוצי סוסים וטורנירים.

תנופת הבניה המשיכה אחרי מותו של לואי-אנרי ב-1740 ע”י יורשו לואי ג’וזף נסיך קונדה השמיני (Louis-Joseph, Prince of Condé), הוא בנה את מגרש הטניס המקורה ואת הגן האנגלו-סיני ואת ההמלט אשר שימש מודל להמלט המלכה בגני הטריאנון בוורסאי ואפילו תיאטרון שכבר אינו קיים.

אך תנופת הבניה נפסקה עם פרוץ המהפכה הצרפתית, נסיך קונדה היה מתנגד חריף לרעיונות המהפכה והוא עזב את צרפת והקים צבא של מהגרים צרפתים הידוע כצבא קונדה/ טירת שנטילי נתפסה ע”י המהפכנים והפכה לבית כלא ואוסף האומנות המרשים שלה הועבר ללובר, ולבסוף בשנת 1799 הטירה נהרסה. חלק מהשטח עליו היא עמדה חולק לחלקות אשר עליהן בנויים כיום בתי העיר שנטילי.

כעוף החול – תקומתה מחדש של שאטו דה שנטילי במאה ה-19

ב-1815 חזר נסיך קונדה לשנטילי אחרי גלות ארוכה וזה בזכות הדחתו של נפוליאון ה-1 וחזרת שושלת הבורבונים. הוא קיבל לידיו חזרה את השאטו (או מה שנשאר ממנו) וחלק מהאוסף שהוחרם במהפכה. את שנות חייו האחרונות הוא בילה בשיפוץ ושחזור של מה שנשאר ממבני האחוזה.

יורשו של לואי ג’וזף – לואי אנרי השישי בורבון-קונדה (Louis VI Henri de Bourbon-Condé), נסיך קונדה האחרון, נותר ללא ילדים לאחר שבנו הדוכס מאנגיין (Louis Antoine, Duke of Enghien) הוצא להורג ע”י נפוליאון באשמה שסייע לבריטים נגד צרפת.

על כן השאטו עבר בירושה לבנו בן השמונה של המלך לואי פיליפ – אנרי ד’אורליאן, דוכס ד’אומל (Henri d’Orléans, Duke d’Aumale). דוכס ד’אומל אשר ירש הון רב הקדיש את חייו הבוגרים כדי לבנות את השאטו מחדש ולהפוך אותו לאחד המוזיאונים עם האוספים הגדולים והמרשימים בצרפת.

אנרי מאורליאן דוכס אומאל. האיש שהחזיר לטירת שאנטילי את הפאר שלה. מקור תמונה: ויקיפדיה.
אנרי מאורליאן דוכס אומאל. האיש שהחזיר לטירת שאנטילי את הפאר שלה. מקור תמונה: ויקיפדיה.

בבבגרותו הדוכס ד’אומל פיתח קריירה צבאית מרשימה ואף היה מושל אלג’יר לתקופה קצרה. בתקופה זו הוא שיפץ והתאים את השאטו הקטן לצרכיו ותכנן לבנות מחדש את השאטו הגדול אך תוכניות אלו נעצרו עם נפילת מונרכיית יולי וחזרת משפחת נפוליאון לשלטון.

בעקבות כך הוא נאלץ לצאת לגלות ארוכה באנגליה שם הפך לאספן נלהב של כתבים, ציורים ואומנות דקורטיבית . הוא יצר לעצמו אוסף מרשים שתכנן יום אחד להציג בשנטילי. וכך ב-1871 עם נפילת שלטונו של נפוליאון השלישי חזר הדוכס ד’אומל עם אוסף האומנות הגדול שלו בחזרה לשנטילי כדי לכתוב את הפרק האחרון בסיפורה המרתק.

מחורבה לאחד המוזיאונים החשובים בצרפת

כשהדוכס ד’אומל חזר לשנטילי הוא כבר היה אלמן והספיק לאבד את שני בניו ומאחר ולא נותר לו למי להוריש את שנטילי הוא בנה אותה במטרה שהיא תהפוך למוזיאון אחרי מותו. לתכנון המבנה הוא שכר את שירותיו של האדריכל אונורה דומו, אונורה בנה את שנטילי בסגנון ניאו-רנסנס על היסודות של השאטו הישן מהמאה ה-14.

הוא איחד אותה עם השאטו הקטן אשר שרד את המהפכה אך נהרס ונבנה מחדש כדי להוות חלק אינטגרלי מהבנה, מאחר ושנטילי נבנתה על יסודות של שתי טירות עתיקות נאלץ האדריכל להתאים את תוכניתו לייסודות אלה מה שייצר טירה בעלת צורה מעט מוזרה ולעיתים קשה להתמצאות.

פנים המבנה מחולק לשני אגפים גדולים כאשר חדר המשמר האובלי משמש כציר המחבר בין שניהם. מצד אחד ניתן למצוא את האגף הגדול עם הסלונים המפוארים מתקופת הרג’נסי, אשר נמצאים באיזור שבו היתה פעם הטירה הגדולה. מצד שני ישנו מוזיאון קונדה אשר ממוקם באיזור הטירה הקטנה.  המוזיאון כולל ספריה שבה יש כ-2,500 כתבי יד נדירים ותחריטים וגלריות אשר מציגות אוסף מרשים של כ-1,000 ציורים ו-2,500 רישומים וכן חדרים עם תערוכות מתחלפות.

גלריית התמונות של טירת שנטילי. צילם: רונן סאס.
גלריית התמונות של טירת שנטילי. צילם: רונן סאס.

הטירה אשר הכניסה אליה היא ממפלס גבוה מחביאה תחתיה את הדירות הפרטיות של הדוכס ד’אומל אשר נבנו במאה ה-19 בסגנון ניאו-רוקוקו. החדר היחיד מהמאה ה-18 באגף זה הוא הסנג’רי הקטן שכמו הסנג’רי הגדול (שממוקם באגף הראשי) גם קירותיו צוירו על ידי הקריקטוריסט כריסטוף אואה. חדרים אלה שהכניסה אליהם היא משתי גלריות פרטיות שופצו לאחרונה.

בצמוד לשאטו נמצאת הקפלה של הטירה אשר מוקדשת לסן לואי, היא נבנתה ב-1882 ע”י אותו אדריכל ומעוצבת בהשראת הקפלה של טירת ד’אקואה, ויטראז’ים ואלמנטים מקוריים נוספים מקפלה זו שולבו בקפלה של שנטילי.

עם חזרתו של הדוכס ד’אומל לשנטילי הוא לקח על עצמו תפקידים ציבוריים רבים כמו ראש מועצת חבל וואז, חבר במכון הצרפתי (Institut de France) , באקדמיה הצרפתית (French Academy), באקדמיה לאומנויות יפות (Academy of Fine Art) והאקדמיה למדעי המדינה (Academy of Moral and Political Science). לכן היה זה רק טבעי שהוא יוריש את שנטילי ומוזיאון קונדה למכון הצרפתי.

במאי 1897 בעת ששהה בחופשה בבית הנופש שלו בסיצליה מת הדוכס וכשנה לאחר מכן, באפריל 1898, נפתחה טירת שנטילי ומוזיאון קונדה והיא כיום נראית ומאורגנת בדיוק כפי שהיתה כאשר הדוכס מת וזה על פי הוראותיו המפורשות.

מה לראות בשנטילי

כל ביקור צריך להתחיל בסלונים הגדולים, הפאר שלהם הוא תאווה לעיניים ואולי זו הסיבה שצילמו שם עד היום סרטים רבים. הנה כמה דוגמאות:

משם רצוי להמשיך למוזיאון קונדה כדי לראות את הציוריםֿ האיורים והפסלים, כתבי היד והתחריטים הרבים. לאחר מכן מומלץ לרדת במדרגות המפוארות לקומה התחתונה. שם אפשר להזמין סיור מודרך (בצרפתית בלבד) באגף הפרטי של הדוכס ד’אומל אשר נמצא באותה הקומה. בזמן שממתינים אפשר לשבת בבית הקפה והמסעדה של השאטו כדי לאכול משהו ואולי גם לטעום קרם שנטילי איכותי.

לאחר הסיור בתוך השאטו אפשר לצאת לגנים היפים של לה נוטרה, לטייל לאורך הגן האנגלי, לבקר במקדש ונוס (שמאוד דומה לזה שנמצא בטריאנון הקטן בוורסאי), לאחר מכן לעצור ולהתפעל ממפליי בווואיי המפוסלים ולבסוף לעצור בהמלט שם יש סדרה של מבני גן שמבחוץ מדמים בתי כפר פשוטים אך מבפנים מותאמים לנוחות האופיינית לאצולה של המאה ה-18.

טירת שנטילי. מבט מבחוץ. צילם: רונן סאס
טירת שנטילי. מבט מבחוץ. צילם: רונן סאס

ואם נשאר עוד זמן או כתחליף לביקור ממושך בגנים אפשר לחצות את הכביש לעבר האורוות הגדולות שם ישנו מוזיאון לאומנויות הרכיבה ולסוסים, כמו כן ניתן לראות את הסוסים באורוותיהם ולהיכנס לראות מופע חי של רכיבה אומנותית.

אם לא יצא לכם לטעום קרם שנטילי בטירה אז ברחובה הראשי של העיירה ניתן למצוא מקומות שמגישים אותו, על אחד מהם מתנוסס בגאון השם ואטל.

המיטב של שנטילי

בתוך כל האוסף המרשים ישנן כמה יצירות אומנות וכמה פריטים ששווים תשומת לב מיוחדת:
● ‘השעות המאוד עשירות של הדוכס דה ברי’ (Très Riches Heures of duc de Berry) הוא כתב יד מעוטר מהמאה ה-15 והוא נחשב לייצירת מופת נדירה אותה אפשר לראות בספריית הטירה.
● הציור שלושת הגראציות ע”י רפאל משנת 1505 נמצא בגלריית התמונות ולמרות שהוא הציור הכי קטן במוזיאון קונדה הוא גם הכי חשוב.
● קומודה שנבנתה ב-1775 ע”י נגר המלך ז’אן אנרי רייזנר עבור לואי ה-16 והיתה ממוקמת בוורסאי והיום נמצאת בחדר השינה של הטירה.
● שולחן כתיבה שנעשה במקור עבור שנטילי ע”י נגר המלך אנדרה שארל בול ב-1715 הנמצא כיום בסלון המוזיקה.
בנוסף ישנם עוד כתבי יד, ציורים ורהיטים רבים מהחשובים והנדירים כיום.

כרטיסים לטירת שנטילי ומידע חשוב נוסף

כרטיסים לטירה או לביקור מודרך (שכולל הסעה מהמלון וחזרה, הדרכה וארוחה בת 3 מנות) ניתן למצוא בכתבה יום מחוץ לפריז (ועל הדרך ללמוד על עוד טירות שנמצאות במרחק של עד שעה נסיעה מפריז).

שעות פתיחה

  • ראשון-שבת: 10:00-18:00
  • שני ושלישי: סגור

איך מגיעים?

ההגעה ברכבת לעיירה שנטילי היא קלה ומהירה, הרכבות יוצאות מתחנת גאר דו נור ומגיעות לשנטילי גוביו. האפשרות הראשונה והמהירה יותר היא באמצעות רכבת www.ter.sncf.com/hauts-de-france) SNCF היוצאת כל 25 דקות, האפשרות השניה היא דרך רכבת הפרברים RER קו www.transilien.com) D) היוצאת כל 45 דקות.

מתחנת הרכבת אפשר לקחת אוטובוס Cantilian Urban Service) DUC או קו 15 לסנלי (Senlis), יש לרדת בתחנת שנטילי, כנסיית נוטרה דאם (Chantilly, église Notre-Dame). ישנה אפשרות גם ללכת ברגל דרך העיירה החביבה מרחק של 25 דקות.

מוזמנים ליצור איתי קשר

מתכננים טיול לצרפת?
מוזמנים להיכנס ל"ארגז הכלים" שלי שמכיל שורה של אתרים אמינים להזמנות מלונות, כרטיסים, רכבים וכל דבר נוסף שתזדקקו לו לבניית טיול מושלם.
רוצים לא לפספס אף כתבה?
הרשמו לעלון שלי ותתחילו לקבל כתבות מרתקות כל שבוע לאימייל. כבונוס אשמח גם לתת לכם בחינם את ההרצאה שלי "טיול בפריז בעקבות מולייר".​
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!