מסלול טיול זיגזג לאורך בולבאר סן ז’רמן – חלק א’ הרובע הלטיני

גילוי נאות לפני שנתחיל:

מתוך אהבתי לצרפת אני משקיע רבות באתר ובשיפור מתמיד של התוכן וחווית השימוש בו, כדי שתהנו ממנו. אשמח אם כשאתם מזמינים מלון, כרטיסים לאטרקציות ורכבות או שוכרים רכב, תעשו זאת דרך אתרי ההזמנות המומלצים (כאן בקישור). אציין שאני מקבל עמלה קטנה על כל קנייה כזאת, וכך בכל פעם שאתם קונים דרכי אתם גם נהנים ממוצר איכותי מאתר אמין, וגם מאפשרים לי להוסיף ולהשקיע באתר להנאתכם.

מסלול טיול זיגזג לאורך בולבאר סן ז'רמן - חלק א' הרובע הלטיני. צילום: צבי חזנוב
זמן קריאה משוער: 13 דקות

בולבאר סן ז’רמן היא אחת השדרות המפורסמות ביותר בפריז, והיא חוצה שלושה רובעים (הרובע הלטיני, רובע סן ז’רמן והרובע השביעי). בעיני הבולבאר עצמה לא מעניינת במיוחד, אולם אם תטיילו לאורכה ובכל פעם תסטו מעט צפונה או דרומה, תגלו לא מעט מקומות מעניינים, שחלקם הגדול איננו מוכר לתיירים. מטרת מסלול הטיול הזה הוא לעזור לכם לגלות את אותם מקומות, בעודכם מטיילים בנחת.

מכיוון שהמסלול הזה הוא די ארוך, החלטתי לחלק אותו לשני חלקים. החלק הראשון, יעבור ברובע הלטיני (הרובע החמישי) והוא יתחיל בתחילתו של בולבאר סן ז’רמן ויסתיים בבולבאר סן מישל. החלק השני יתחיל באותה נקודה בה הסתיים הטיול ברובע הלטיני ויסתיים עמוק ברובע סן ז’רמן.

המלצה חמה: לפני שתתחילו את הטיול הזה אני ממליץ לכם בחום לקרוא את הכתבה על ההיסטוריה של הרובע הלטיני, מכיוון שהיא מכילה לא מעט מידע שיעזור לכם להבין את כל מה שתראו במהלך הטיול, ובכך תשדרג אותו.

דבר אחרון, לפני שנתחיל, אני ממליץ בחום לעשות את המסלול הזה בבוקר בימי שלישי, חמישי או שבת. מדוע? בהמשך הכתבה תבינו…

כיצד מגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול?

המסלול מתחיל בראשיתה של בולבאר סן ז’רמן והוא מושלם למיטיבי לכת, שבדיוק סיימו לבקר באיל סן לואי או למי שמתגורר ברובע הלטיני ויכול להגיע לשם ברגל.

כל השאר מוזמנים להגיע לתחנת המטרו Sully Morland (קו 7), לצאת מהתחנה, לחצות את גשר סולי (Pont de Sully) ולהגיע ברגל תוך מספר דקות להתחלה של בולבאר סן ז’רמן.

אופציה אחרת, למי שמתגורר ברובע סן ז’רמן או מערב העיר, היא לקחת את קו 10 של המטרו ולרדת בתחנת Jussieu. משם יש ללכת ב-Rue Jussieu ולפנות ימינה ל-Rue des Fossés Saint Bernard עד שתגיעו לבולבאר סן ז’רמן.

הגעתם לתחילת הבולבר? מעולה! בואו נצא לדרך 🙂

מסלול הטיול לאורך בולבאר סן ז’רמן

מפת המסלול

הקולז’ היחידי ששרד מימי הביניים

לאחר שהגעתם לנקודת ההתחלה של בולבאר סן ז’רמן, התחילו ללכת מערבה ופנו שמאלה אל רחוב Poissy. הרחוב הזה נוצר במהלך ה-18 ונקרא במקור על שם אנטואן דה סרטין (Antoine Raymond Jean Gualbert Gabriel de Sartine, comte d’Alby 1729-1801), אחד מהמפקדים המיתולוגיים של משטרת פריז, אותו נפגוש בהמשך הטיול.

מכיוון שבמקום התקיים שוק עגלים ומכיוון שהעגלים הטובים ביותר הגיעו מהעיירה פואסי (Poissy), שנמצאת כ-24 ק”מ מפריז, הוחלט בראשית המאה ה-19 לקרוא לרחוב על שם אותה עיירה.

כשתגיעו למספר 20, תראו מבנה גותי יפהפה. זהו הבניין היחיד ששרד מהבניינים המקוריים שהיוו חלק מהאוניברסיטה של פריז בימי הביניים.

קולז' דה ברנרדן, מבט מבפנים. צילום: צבי חזנוב
קולז’ דה ברנרדן, מבט מבפנים. צילום: צבי חזנוב

המקום נבנה במהלך המאה ה-13, ונועד במקור להכשרת כמרים של מנזר קלרוו (Clairveaux). במהלך ההיסטוריה שרד הבניין משברים לא פשוטים, החל מטבח הכמרים של שנת 1792, שחלקו התרחש שם, ועד הרס הכנסייה של הקולז’, בעת שסללו את בולבאר סן ז’רמן.

בשנת 2001 החליט הארכיבישוף של פריז, היהודי המומר ז’אן מארי לוסטיז’ה (Jean-Marie Lustiger 1926-2007), לשפץ את הבניין ולהפוך אותו למרכז רוחני הפתוח לקהל הרחב. אגב, במקור שמו של החשמן לוסטיז’ה היה לוסטיג, ולקרובי משפחתו הייתה חנות חשמל בשם לוסטיג בשכונת גאולה החרדית בירושלים.

הכנסיה של הימין הקיצוני של צרפת

לאחר שסיימתם לבקר בקולז’ דה ברנרדן, המשיכו הלאה ופנו ימינה ברחוב Saint Victor והמשיכו עד להצטלבות עם Rue des Bernardins. שם תמצאו כנסייה מקסימה מהמאה ה-17, שחלק גדול מהתיירים מפספסים וחבל.

שמה של הכנסייה הוא Saint-Nicolas du Chardonnet, והיא נבנתה במאה ה-17. אחת הסיבות הטובות ביותר לבקר שם הוא בזכות מספר ציורים של שארל לברן (Charles Le Brun 1619-1690), אחד מגדולי הציירים של תקופת לואי ה-14, והאיש האחראי לעיצוב הפנים של ארמון ורסאי (וגם זה של וו לה ויקונט).

שארל לברון ואימו קבורים כאן, זה לצד זו, ובעיני המצבה אותה הוא בנה לכבוד אימו, בה רואים אותם יוצאת מן הקבר, היא אחת המצבות היפות והמרגשות, שאי פעם ראיתי, ורק בשבילה שווה לבקר בכנסיה הזאת.

המצבה של אימו של שארל לברן. צילום: צבי חזנוב
המצבה של אימו של שארל לברן. צילום: צבי חזנוב

כיכר הזוועות שהפכה למרכז קולינארי

אחרי שסיימתם לבקר בכנסיית סן ניקולא דה שרדונה, אתם מוזמנים ללכת ב-Rue Monge, עד שתגיעו אל כיכר מובר (Place Maubert).

הכיכר הזאת נקראת על שם אחד המורים החשובים של האוניברסיטה של פריז, במהלך ימי הביניים, ששמו היה מאסטר אלבר או בצרפתית Maître Albert (חי בין השנים 1200-1280). מאסטר אלבר, שעם השנים שמו התגלגל להיות מובר (Maubert), לימד כאן במאה ה-13 תחת כיפת השמיים, אולם מכאן הלך המקום והתדרדר.

ראשית, כאן עבר נהר הביאבר (Bièvre), אליו שפכו הבורסקאים את הכימיקלים שלהם והפכו אותו לביוב מצחין (לכן אני קורא לו בשם הביובר). שנית, במהלך המאה ה-16 הפכה הכיכר למקום מועדף להוצאה להורג של פרוטסטנטים, שנשרפו כאן חיים, לאחר שעברו עינויים נוראיים.

והנה, איך שגלגל מסתובב (ולא, אינני מתכוון לגלגל עליו נהגו לשבור אנשים באמצעות מכות עם מוט מתכת), היום הכיכר הזאת הפכה למרכז קולינרי חשוב.

ראשית, במקום מתקיים שוק אוכל 3 פעמים בשבוע (שלישי, חמישי ושבת) בין השעות 07:00-13:30 (בשבת הוא נסגר בשעה 14:30) וזאת הסיבה מדוע אני ממליץ לעשות את המסלול הזה בימים הללו. אולם, אם הגעתם בימים אחרים או בשעות אחרות, לא תישארו רעבים.

אם חשקה נפשכם בקרואסון חמאתי ופריך, אתם מוזמנים להיכנס היישר לבולנז’רי Maison d’Isabelle, שבשנת 2018 זכה במקום הראשון בתחרות הקרואסון הטוב ביותר בפריז. אני אישית לעולם לא אוכל להבדיל בין הקרואסון הטוב ביותר בפריז לבין “סתם” קרואסון מבולנז’רי שכונתית, אולם אם לא אכפת לכם לעמוד מעט בתור, כשלפניכם עומדת אינסטגרמרית אמריקאית שמשדרת לכל עוקביה את ה”תגלית הקולינרית” שלה, אז אין ספק שהקרואסון הזה יהיה שווה את המאמץ (ואת הקלוריות).

הפטיסרי פתוח כל יום, חוץ משני, בשעות 06:00-20:00 (ביום ראשון הוא נסגר ב-18:00).

המקום הבא שתוכלו למצוא שם היא חנות הגבינות של לורן דובואה (Laurent Dubois), שנחשבת לטובה ביותר בפריז.

גבינות אצל לורן דובואה. צילום: צבי חזנוב
גבינות אצל לורן דובואה. צילום: צבי חזנוב

אישית, אינני ידוע אם זה רעיון טוב כל כך להסתובב עם גבינה שזה עתה קניתם ברחובות פריז, ולכן לא אמליץ לקנות את הגבינה מיד, אלא לחזור לחנות מאוחר יותר (דרך אגב, יש להם סניף גם במארה).

אם תחליטו לבוא לקנות שם אז קחו בחשבון שהמקום פתוח כל יום, להוציא יום שני בין השעות 08:00-20:00 (ביום ראשון הוא נסגר ב-13:00).

רוצים לראות את הלהב המקורי של הגיליוטינה?

לאחר שאכלתם קרואסון וטעמתם מעט גבינה, הרשו לי להמליץ לכם על מוזיאון מיוחד, שאיננו מוכר לקהל הרחב. מצידה של כיכר מובר תוכלו למצוא את רחוב Montagne Ste Geneviève ושם במספר 4 תמצאו תחנת משטרה מכוערת במיוחד, שאחראית על הרובעים החמישי והשישי.

התעלמו מהכיעור, היכנסו פנימה, עלו במעלית ותגיעו הישר אל מוזיאון המשטרה. המוזיאון הזה הוקם בשנת 1909 על ידי לואי לפין (Louis Lépine 1846-1933), ששירת פעמיים בתור מפקד המשטרה של פריז. תמצאו כאן תערוכה קבועה העוסקת בתולדות המשטרה הצרפתית החל מהמאה ה-17 ועד המאה העשרים ואחת ולצידה גם תערוכות מתחלפות. הנה סרטון קצר שמציג חלק ממה שתראו שם:

בין המוצגים שתראו שם יהיו מדים של שוטרים מהמאה ה-18, פורטרטים של פושעים מפורסמים ואת הלהב המקורי של הגיליוטינה הראשונה של פריז. נכון, בפעם האחרונה שביקרתי שם (וזה היה מזמן) כל המידע היה בצרפתית, אולם גם אם אינכם דוברים את השפה, שווה לכם להיכנס ולו ולכמה דקות, מכיוון שמדובר במוזיאון חינמי.

המקום פתוח בימים שלישי עד שישי בין השעות 09:30-17:00 (ביום חמישי המקום נסגר ב-19:00). סגור בימים שבת עד שני.

מעבדת רעלים ופטיסרי נהדרת עם נוף לנוטרדאם

לאחר שביקרתם במוזיאון המשטרה, חזרו לכיכר מובר, חצו את בולבאר סן ז’רמן ולכו אל Rue de Bièvre. לפני שתיכנסו לרחוב תמצאו מסעדה חביבה מאוד בשם Bistrot des Lettres, שם ניתן לאכול ארוחת צהריים לא רעה, אם ואתם רעבים (מוזמנים להיכנס לדף המסעדות המומלצות אצלי באתר כדי לקרוא עוד עליה).

היכנסו אל Rue de Bièvre והתחילו ללכת לכיוון הסיין. בעבר שכנו כאן בתי השימוש של אוניברסיטת פריז והניחוח היה בהתאם, אולם כל זה הוא היסטוריה וכעת מדובר ברחוב יוקרתי, בין השאר בזכות העובדה שכאן התגורר במספר 22 פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת בין השנים 1981-1995.

השער לביתם של בני הזוג מיטראן. צילום: צבי חזנוב
השער לביתם של בני הזוג מיטראן. צילום: צבי חזנוב

לא הרחק מביתו של נשיא הצרפתי תמצאו גינה קטנה על שם אישתו, דניאל מיטראן, שהייתה לא רק אשת הנשיא אלא גם חברה ברזיסטאנס בזמן מלחמת העולם השנייה. פרנסואה מיטראן, כידוע, היה רודף שמלות לא קטן ואף היה אבא לילדה שנולדה מחוץ לנישואים, אולם גם דניאל לא טמנה את ידה בצלחת וניהלה בבית הזה רומן עם מאמן הכושר שלה, בזמן שבעלה התגורר בארמון האליזה.

המשיכו הלאה עד שתגיעו ל-Quai de la Tournelle ופנו שמאלה. לכו לאורך הנהר ותגלו שמהר מאוד שם הרציף משתנה ל-Quai de Montebello ושם, במספר 11, תמצאו את אחד הפטיסרי האהובות עלי בפריז ושמה A. Lacroix.

עוגת התפוח המיתולוגית של A. Lacroix. צילום: צבי חזנוב
עוגת התפוח המיתולוגית של A. Lacroix. צילום: צבי חזנוב

הפטיסרי הזה הוא פרי אהבתם של שף פטיסייה צרפתי בשם ארנו לקרואה, ואשת עסקים אמריקאית ממוצא יפני, שהגיעה לפריז לפני כעשור. סיפור האהבה ביניהם יצר את הפטיסרי הזה ויצא לי לבקר שם כשהמקום עוד היה אלמוני לחלוטין. מאז הפכה הפטיסרי הזאת למאוד מפורסמת בזכות העוגות היפהפיות שלה, דוגמת עוגת התפוח שבעין בלתי מזוינת נראית לרגע קט ממש כמו תפוח אמיתי. אם תרצו לקרוא עוד על הפטיסרי את מוזמנים להיכנס לכתבה הזאת. המקום פתוח בכל יום בשעות 10:00-19:00.

Impasse Maubert. צילום: צבי חזנוב
Impasse Maubert. צילום: צבי חזנוב

לאחר שטעמתם עוגה או שתיים, אתם מוזמנים לצאת מהפטיסרי וללכת דרומה ב-Rue du Haut-Pavé שהופך בהמשך ל-Rue Frédéric-Sauton. פנו שמאלה ל-Impasse Maubert, סמטה קטנה שרוב המטיילים מפספסים. הידעתם שכאן במספר 4 הייתה מעבדה בה רקחו המרקיזה דה ברנווילייה (La Marquise de Brinvilliers 1630-1676) ושותפה אקזילי (Exili) את הרעלים שעתידים היו להרוג חלק ניכר ממשפחתה של המרקיזה?

מדוע רצתה המרקיזה לרצוח את בני משפחתה ואיך כל הסיפור הזה נגמר? את התשובה לכך תמצאו בכתבה המרקיזה הקטלנית.

האודיטוריום בו ניתחו גופות

מ-Impasse Maubert חזרו כמה צעדים אחורה ופנו שמאלה אל Rue de la Bûcherie, אחד מהרחובות העתיקים של פריז. לא מעט אנשים חושבים בטעות שהרחוב נקרא על שם הקצבים (בצרפתית Boucher), אולם הרחוב הזה נקרא דווקא על שם נמל שעמד כאן ובו היום מושים בולי עץ, אותם שלחו בעזרת הסיין, מהמקומות שבהם כרתו את העץ.

לאחר שלמדתם את הפרט ההיסטורי החשוב הזה, לכו אל מספר 15 ותגלו מבנה מפואר.

Rue de la Bûcherie מספר 15. צילום: צבי חזנוב
Rue de la Bûcherie מספר 15. צילום: צבי חזנוב

מה שאתם רואים כאן זהו אודיטוריום, שבו לימד יאקוב וינסלו (Jacob Benignus Winsløw 1669-1760), הכירורג הדני המפורסם, אנטומיה. את כל זאת הוא עשה באודיטוריום, אותו אתם רואים, שם הוא ניתח גופות תוך כדי כך שסטודנטים לרפואה צופים בו מלמעלה.

במשך שנים רבות היה המקום סגור לקהל הרחב, אולם לשמחתי ממש לאחרונה הושכר המקום לאגודה פילנטרופית ולכן כעת גם אתם יכולים לבקר בקומה הראשונה של המבנה ולהגיע לאודיטוריום. ביקרתי במקום באפריל 2024 ואפילו צילמתי סרטון קצר אותו ניתן לראות כאן:

@zvichazanov מה התרחש בעבר בבניין המפואר ב Rue de la Bûcherie 15, ומה מתרחש בו עכשיו? קבלו הצצה לאחד המבנים הכי מעניינים בפריז, שבטוח לא הכרתם. דרך אגב, אם אתם מחפשים מקומות סודיים נוספים בפריז ומסלולי טיול שיובילו אותכם למקומות שרוב התיירים מפספסים, כל מה שאתם צריכים לעשות זה ללחוץ על הקישור בביו. #פריז #פרנקופיליםאנונימים #הרובעהלטיני ♬ צליל מקורי – פרנקופילים אנונימיים

דרך אגב, זאת הזדמנות מעולה להציע לכם להתחיל לעקוב אחרי בטיקטוק, וליהנות מעוד לא מעט סרטונים שכאלה.

לאחר שביקרתם במקום, צאו החוצה ותראו שבמספר 16 התגורר, עד יום מותו, רטיף דה לה ברטון (Nicolas Restif de la Bretonne 1734-1806).

הבית של רטיף דה לה ברטון. צילום: צבי חזנוב
הבית של רטיף דה לה ברטון. צילום: צבי חזנוב

השם הזה לא אומר הרבה לרוב האנשים, אולם מדובר היה באדם מרתק ואחד העיתונאים הראשונים של פריז. רטיף היה מטייל יום יום ברחובות פריז (במיוחד בשכונות הפחות סימפטיות של העיר) ואוסף סיפורים על פשע, זנות וכו’. בסוף היום הוא היה מגיע לסלונים של החברה הגבוהה של פריז ומספר להם את מה שמתרחש בעירם. מעבר לזה, הוא כתב ספרים על פריז ומספר רומנים אירוטיים והוא אף טען, שהיו לו יותר “כיבושים”, מאשר לקזנובה המפורסם, בן דורו.

אותו רטיף הוא הגיבור הראשי של אחד הסרטים הצרפתיים האהובים עלי ביותר. שמו של הסרט הוא La nuit de Varennes ומככב בו, בין השאר, גם מרצ’לו מסטרויני, באחד מתפקידיו האחרונים בקולנוע. הסרט עוקב אחר רטיף דה לה ברטון, ש”מריח” שלואי ה-16 ברח עם משפחתו מפריז ושיש כאן סיפור עיתונאי מרתק. הוא יוצא למסע בעקבות משפחת המלוכה ובדרך פוגש לא מעט דמויות צבעוניות.

הנה קטע מהסרט בו רטיף דה לה ברטון וקזנובה מתבקשים לחלוק את הניסיון שלהם ב”כיבוש” המין השני עם אחד מנוסעי הכרכרה.

אני די בטוח שאחרי שתצפו בסרטון הקצר הזה, אתם תרוצו לחפש את הסרט ברחבי האינטרנט או ה-VOD.

הקדוש שרצח את אביו ואימו

המשיכו ב-Rue de la Bûcherie עד שתגיעו ל-Rue Lagrange. מימינכם הנוטרדאם, אך היא שייכת למסלול אחר לגמרי ולכן המשיכו שמאלה ותגיעו ל-Rue du Fouarre. הרחוב הזה נקרא על שם חבילות הקש, שעליהם ישבו הסטודנטים ברחוב, בזמן שהם האזינו למרצה.

סטודנטים בפריז של ימי הביניים יושבים על חבילות של קש ומקשיבים למרצה. התמונה נוצרה על ידי צבי חזנוב באמצעות Midjourney
סטודנטים בפריז של ימי הביניים יושבים על חבילות של קש ומקשיבים למרצה. התמונה נוצרה על ידי צבי חזנוב באמצעות Midjourney

המשיכו ברחוב ופנו ימינה אל Rue Galande, ושם במספר 42 תגלו בית קולנוע ועליו מעין תבליט עתיק. מדובר בשלט הרחוב הכי עתיק בפריז.

השלט, שמקורו מהמאה ה-14, מספר את סיפורו של ז’וליאן הקדוש (Saint Julien), על שמו נקרא הרחוב בעבר. על פי האגדה, ז’וליאן התבקש להעביר קבצן מצורע את הנהר בסירה שלו בחינם. הוא הסכים לעשות את המצווה הזאת ואז באמצע הדרך פתאום הקבצן הפך לישו, שמוחל לו על חטאיו, וזה בדיוק מה שאנו רואים בשלט הזה.

שלט הרחוב ב Rue Galande. צילום: רותי שמעוני
שלט הרחוב ב Rue Galande. צילום: רותי שמעוני

ומה היו חטאיו של ז’וליין הקדוש? הכל החל כאשר בעת ציד ביער הוא פגש בצבי מדבר, שאמר לו שהוא עתיד להרוג את אביו ואימו. על מנת להימנע מכך הוא ברח הרחק מביתו ומאוחר יותר הכיר מישהי שתהפוך לאישתו ונראה שהנבואה לא תתגשם. אולם אביו ואימו לא התייאשו מלמצוא אותו ויום אחד הצליחו למצוא את הבית בו הוא התגורר עם אישתו.

האישה מאוד שמחה לשמוע שאביו ואימו של ז’וליין מצאו אותו ומכיוון ששניהם היו עייפים מאוד היא הציעה להם לישון במיטה שלה ושל בן זוגה בעוד שהיא יוצאת להביא אוכל מהשוק. בזמן שאישתו לא הייתה בבית חזר ז’וליין אל ביתו ומצא את אביו ואמו במיטה. הוא חשב שמדובר באישתו ששוכבת עם גבר זר ולכן שלף את חרבו והרג אותם. באופן מפתיע, הסיפור הזה דווקא לא מופיע על שלט הרחוב הזה…

מועדון שאנסונים וחנות הספרים שצריך לעמוד בשבילה בתור

המשיכו ב-Rue Galande עד למספר 56, שם שוכנת המסעדה Aux Trois Mailletz. כאן ניתן לאכול ארוחת ערב בעודכם שומעים זמרת ששרה שאנסונים ומלווה באמצעות פסנתר.

הפסנתרן ב Caveau des Oubliettes. צילום: צבי חזנוב
הפסנתרן ב Caveau des Oubliettes. צילום: צבי חזנוב

ביליתי שם ערב אחד ואני מודה שדי התאכזבתי. האוכל היה סביר, אך לא יותר מזה, והזמרת האומללה נאלצה להתחרות ברעש הבלתי נגמר של הסועדים, כך שלא ממש יכולתי ליהנות מהמוזיקה. לכן בעיני, אם כבר אתם רוצים להנות משאנסונים, לכו ל-Au Lapin Agile, שם לא מגישים ארוחת ערב והקהל מצטרף לשירת הזמרים ולא מפריע להם.

חיזרו מעט על עקבותיכם אל Rue Saint Julien ולכו לכיוון כנסיית הנוטרדאם. מימינכם תמצאו את הכנסייה Saint Julien Le Pauvre, אחת הכנסיות העתיקות ביותר של פריז לצד כנסיית סן ז’רמן דה פרה וסן פייר, שברובע מונמארטר.

כאן עמדה קאפלה עוד במאה ה-6 לספירה, אך היא נהרסה על ידי הוויקינגים במהלך המאה ה-9. במקומה הוקמה הכנסייה, אותה אתם רואים כאן, במהלך המאות ה -12 וה-13, והחל משנת 1889, היא מהווה מקום פולחן של הקהילה הנוצרית אורתוכסית.

לא תמיד קל להיכנס לכנסיה ביום יום, אולי מידי פעם נערכים בה קונצרטים הפתוחים לקהל הרחב. אם תרצו לראות אילו קונצרטים יהיו בזמן שתבקרו בפריז, אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הזה. אם תרצו לשמוע את אחד הקונצרטים שנערכו שם בעבר ולראות כיצד הכניסה מבפנים, אתם מוזמנים להציץ בסרטון הזה.

בצמוד לכנסייה תגלו את Square René-Viviani, גינה קסומה בה נמצא אחד העצים העתיקים ביותר בפריז. זהו מקום מצוין לעצור לרגע, להתיישב ולהנות מהנוף לנוטרדאם. במידה והגעתם לכאן בדצמבר, תשמחו לדעת שכאן מתקיים גם שוק חג מולד קטן (או לפחות כך היה בשנים האחרונות).

כיכר רנה ויואני. צילום: יואל תמנליס
כיכר רנה ויואני. צילום: יואל תמנליס

לאחר שנחתם מעט, צאו מהגן ולכו אל Rue de la Bûcherie, הזכור לנו לטוב, שנמצא מערבית לגינה. לכו מעט קדימה ואז תראו מזרקת וואלס ולידה חנות עם תור ארוך של אמריקנים (בעיקר), שמחכים בסבלנות על מנת להיכנס אליה.

שלט החנות Shakespeare & Company. צילום: צבי חזנוב
שלט החנות Shakespeare & Company. צילום: צבי חזנוב

לא, לא מחלקים כאן זהב בחינם (וגם לא קרואסונים), זוהי חנות הספרים הותיקה Shakespeare & Company, שנוצרה לפני כמאה שנים על ידי סילביה ביץ’ (Sylvia Beach 1887-1962). החנות נפתחה ברובע ה-6 ומהר מאוד משכה אליה את מיטב הסופרים האנגלו סאקסים, שהתגוררו בפריז במהלך שנות ה-20 וה-30, ביניהם המינגווי והסופר האירי ג’ימס ג’ויס, שאת ספרו יוליסס סילביה ביץ’ ערכה והוציאה לאור.

החנות ברובע סן ז’רמן נסגרה על ידי הנאצים בשנת 1941 וסילביה ביץ’ אף בילתה כ-6 חודשים בכלא. לאחר שצרפת שוחררה, סילביה ביץ’ כבר הייתה חולה ומבוגרת מדי על מנת לפתוח את החנות, אולם בזה לא הסתיים הסיפור של Shakespeare & Company.

בשנת 1951, הקים אמריקאי נוסף בשם ג’ורג’ ויטמן (George Whitman 1913-2011), חנות המוכרת ספרים בשפה האנגלית בכתובת Rue de la Bûcherie 37 וקרא לה Le Mistral. ג’ורג’ ויטמן הכיר את סילביה ביץ’ והפך לחבר טוב שלה, עד כדי כך שהוא קרה לבתו סילביה על שמה. כשנתיים לאחר מותה של סילביה ביץ’, החליט ג’ורג’ ויטמן לקרוא לחנות הספרים שלו על שם החנות המיתולוגית שלה, וגם לכבוד 400 שנה להולדתו של שייקספיר, וכך נקראת החנות עד היום.

החנות הייתה ידועה כבר עשרות שנים, אולם בשנים האחרונות, מספר משפיעני רשת אמריקאים גילו את המקום ומאז נחילי תיירים עומדים יום יום בתור על מנת להיכנס לחנות. כמה מהם גם קונים את הספרים שנמצאים שם? אינני יודע.

למרות התור, אני עדיין אוהב את המקום הזה ולכן בכל פעם שאני מגיע לפריז אני מבקר שם לפחות פעם אחת, אם תרצו לבקר בחנות מעולה שמוכרת ספרים באנגלית וצרפתית, ללא תור וללא משפיעני רשת, הרשו לי להמליץ לכם על חנות בשם Galignani, שנמצא ברחוב Rivoli, ממול לגני הטווילרי.

אולם הג’אז שהיה בית דין מהפכני

לאחר שביקרתם בשייקספיר אנד קומפני (ואולי קניתם ספר או שניים), המשיכו ב-Rue de la Bûcherie ופנו צפונה ל-Rue de Petit Pont ושם ימינה אל Rue Saint Severin. אתם אמורים כבר לראות את הכניסה לכנסיית Saint Severin ואני ממליץ בחום להיכנס.

כנסיית Saint Severin מבט מבפנים. צילום: צבי חזנוב
כנסיית Saint Severin מבט מבפנים. צילום: צבי חזנוב

הכנסיה הזאת נבנתה בין המאות ה-13 וה-15 והיא נקראת על שם סברינוס הקדוש, שכיסה את המלך קלוביס ה-1 (מלך צרפת הראשון) עם המעיל שלו, בזמן שהנ”ל היה חולה. קדוש נוסף שקשור לכנסייה הזאת הוא מרטינוס הקדוש (Saint Martin), שכידוע חתך חלק מהגלימה שלו על מנת לכסות אדם עני, שסבל ממזג האוויר הקר. מרטינוס הקדוש ידוע בתור פטרונם של המטיילים ולכן בעבר אנשים שהיו חוזרים ממסע ארוך, היו תולים כאן פרסות של סוסים.

הקלויסטר של כנסיית כנסיית Saint Severin. צילום: צבי חזנוב
הקלויסטר של כנסיית כנסיית Saint Severin. צילום: צבי חזנוב

לאחר שתבקרו בכנסייה, אל תפספסו את הקלויסטר שלה והגן שנמצא בתוכו. לצערי לא תמיד הוא פתוח, אולם יתמזל מזלכם ותוכלו להיכנס לשם, תגלו פינה קסומה, שתגרום לכם לשכוח שאתם בעצם במרכזו של כרך אורבני.

חזרו ל-Rue Saint Severin והמשיכו מעט קדימה עד שתגיעו לרחוב Xavier Privas. פנו ימינה ברחוב ולכו עד שתגיעו ל-Rue de la Huchette.

זהו אחד הרחובות המיתולוגיים של פריז, וכבר בימי הביניים היה ידוע בבשר הצלוי שהיה נמכר שם (לכן ניתן לומר שבמידה מסויימת השווארמיות שנמצאות ברחוב וברחובות השכנים, הם שוק של ממשיכים רוחניים לבשר שצלו שם).

מאוחר יותר החלו לעסוק במקום פחות בבשרים על האש ויותר בתאוות בשרים, כאשר הרחוב הפך לידוע בזכות 3 בתי בושת מיתולוגיים שעמדו שם. אולם מעבר לכל זה ישנם שתי מוסדות תרבות, שנמצאים ברחוב, שאותם ממש שווה להכיר והם לא קשורים לא לאוכל ולא לזנות.

המקום הראשון נמצא במספר 5, ושמו הוא Caveau de la Huchette. היום זהו מועדון ג’אז מאוד מפורסם, אך למקום הזה ישנה היסטוריה מפוארת וארוכה שמתחילה במאה ה-17.

Caveau de la Huchette. צילום: צבי חזנוב
Caveau de la Huchette. צילום: צבי חזנוב

בשנת 1614 הוקם מסדר אזוטרי בשם “אבירי הצלב הורוד” והם מצאו להם מרתף ב-Rue de la Huchette, על מנת לקיים שם את פגישותיהם הסודיות. בשנת 1772 הפך המקום למועדון סודי של הבונים החופשיים וכעשרים שנה אחר כך, הפך המרתף למקום מושבו של מועדון מהפכני, שהפך מהר מאוד לבית דין ששלח אנשים לגיליוטינה. זאת הסיבה שתמצאו כאן פסלי ראש של רובספייר ומהפכנים נוספים.

לבסוף, בשנות החמישים הפך המקום למועדון ג’אז מפורסם בו ניתן לא רק לשמוע מוזיקת ג’אז אלא גם לרקוד לצליליה. ככה זה נראה היום:

המקום השני ב-Rue de la Huchette, שיש לו חשיבות תרבותית עד היום הוא Théâtre de la Huchette, שנמצא במספר 23. בתיאטרון הזה הוצגו כמה מההצגות המפורסמות ביותר של אחד מגדולי מחזאי האבסורד, אז’ן אונסקו (Eugène Ionesco 1909-1994), ובהם “הזמרת בעלת הקרחת”.

התיאטרון פתוח גם בימים אלה ואם אתם דוברי צרפתית וחובבי תיאטרון האבסורד, אתם יותר ממוזמנים להכנס לקישור שנתתי ולהזמין כרטיסים לאחת ההצגות המוצגות שם.

כל השאר מוזמנים להמשיך ב-Rue de la Huchette עד שתגיעו לבולבאר סן מישל, שם מסתיים הטיול שלנו ומתחיל הטיול ברובע השישי, שגם הוא ממשיך לטייל לאורך בולבאר סן ז’רמן במעין “זיג זג”.

מחפשים מלון או דירה לא רחוק מבולבאר סן ז’רמן?

האמת שזה רעיון מצוין, מכיוון שבולבאר סן ז’רמן שמהווה את עמוד השדרה של הטיול הזה הוא אזור תוסס ומרכזי מאוד בפריז.

אם אתם זוג או משפחה קטנה, הרשו לי להמליץ לכם על הדירה של אודי ב Rue des Anglais. הדירה הזאת ממוקמת במרחק קצר מאוד מבולבאר סן ז’רמן, היא נוחה מאוד, נקייה ומאובזרת בכל מה שצריך. מעבר לזה, הדירה שייכת לבחור ישראלי בשם אודי, דבר בהחלט חשוב בימים אלה.

אם הדירה לא פנויה, היכנסו לדף המלונות ברובע ה-5 או לדף הדירות ברובע ה-5 ותוכלו למצוא שם כמה מלונות ודירות מעולים, שנמצאים לא רחוק מבולבאר סן ז’רמן.

מחפשים מידע נוסף על פריז?

הרשו לי להמליץ לכם להיכנס למדריך פריז שלי, שמכיל לא מעט המלצות, מסלולי טיול ועוד ועוד.

מוזמנים ליצור איתי קשר

ארגז הכלים של הפרנקופיל
כל אתרי ההזמנות הכי אמינים ומומלצים במקום אחד. ככה תוכלו להשוות מחירים בקלות, לחסוך כסף ולדעת שקניתם באתר איכותי וידידותי למשתמש.
הפרנקופיל
בואו נשמור על קשר

הכתבות המעניינות ביותר, מידע על טיולים בצרפת, הרצאות, ערבי שאנסונים ועוד דברים שפרנקופילים אוהבים אצלך במייל פעם (או מקסימום פעמיים) בשבוע.

ואם זה לא שכנע אותכם…

מי שנרשם כעת יקבל את הרצאה שלי על טיול בפריז בעקבות מולייר בחינם!