כשהאביב מגיע סוף סוף לפריז, ואיתו השמש שיוצאת מבין העננים והפריחות המשגעות של אפריל ומאי, זה כמעט לא מוסרי שלא לטייל בגנים השונים של עיר האורות לפחות פעם ביום, וליהנות מכל היופי שהטבע, המהונדס לרוב על ידי האדם, מציע לנו.
אני רוצה לספר לכם היום על גני טווילרי (בצרפתית כותבים Tuileries), אשר מעבר להיותם גנים מקסימים, יש להם היסטוריה מרתקת שקשורה לעולם האופנה הפריזאי.
ההתחלה של גני טווילרי: מפעל רעפים
הכל התחיל ממפעל רעפים שעמד במקום עוד בימי הביניים. מכיוון שבצרפתית, המילה Tuiles פירושה רעפים, קיבל המקום את שמו מהמפעל ונקרא טווילרי. בשנת 1564 החליטה קתרין דה מדיצ’י לבנות לעצמה ארמון ממערב ללובר ולידו גנים בסגנון האיטלקי האהוב עליה.
הגן היה אז פרטי ושימש אותה עד אשר החליטה לעזוב את הארמון ולעבור לגור בארמון שלא קיים עוד, ליד כנסיית סיינט אוסטאש (מדוע היא ברחה מארמון הטווילרי? תוכלו לגלות באחד מהסיורים שלי). אולם, מי שאחראית בדיעבד לשינוי הגדול שעברו הגנים היא בת משפחתה של קתרין דה מדיצ’י, הלא היא מארי דה מדיצ’י אמו של לואי ה-13.
הכל התחיל כאשר מארי דה מדיצ’י החליטה לנטוע בשנת 1616 שורה של עצי בוקיצה בין גבולם הדרומי של גני טווילרי ובין נהר הסיין. המטרה הייתה ליצור טיילת בה אצולת העיר תוכל לנסוע במרכבותיה החדישות (המרכבה הגיעה לפריז רק בסוף המאה ה-16) ולהראות לכולם את עושרה.
זו היתה טיילת רחבה יחסית, בה יכלו לעבור עד 5 מרכבות במקביל, והיא אף הכילה מעין מעגל תנועה בקצותיה על מנת שהמרכבות יוכלו להסתובב. בתחילה, המקום היה סגור למי שאינו אציל, אולם בשנת 1628 לואי ה-13 החליט שגם פשוטי העם יוכלו להיכנס לשם, על מנת לצפות באצילים מטיילים להם בעודם יושבים בתוך ה”מילה האחרונה” של כלי הרכב של המאה ה-17.
באופן לא מפתיע, הפך המקום לסיפור הצלחה ואלפים הגיעו על מנת לצפות במרכבות האצילים. אנשי עסקים ממולחים הבינו מהר מאוד את הפוטנציאל העסקי הטמון במקום’ ותוך זמן קצר ניתן היה לראות את הרוכלים הראשונים, אשר התרוצצו בין הכרכרות ומכרו לאצילים פירות וממתקים.
הבאים בתור להרוויח כסף מהמקום היו השדכנים. מכיוון שאת טינדר המציאו רק כמה מאות שנים אחר כך, הבינו שדכני פריז שהעובדה שכל אצילי ואצילות עיר האורות מתאספים בטיילת, מהווה הזדמנות עסקית נהדרת. וכך, בתמורה לעזרה שסיפקו לשושלות האצולה ביצירת דור ההמשך, הם הצליחו להרוויח לא מעט כסף. מהר מאוד, לצד סוחרי הממתקים, ניתן היה לראות גם שדכנים ושדכניות מתרוצצים להם בין הכרכרות ומעבירים פתקי אהבה בין החתנים והכלות לעתיד.
הגן הציבורי הראשון באירופה
ההצלחה של ה-Cour La Reine הביאה את לואי ה-14 בכבודו ובעצמו להגיע לשם עם מרכבתו המפוארת. בעקבות הביקור במקום, החליט בשנת 1662 לשנות את גני טווילרי הצנועים והמיושנים שבסמוך, ולהפוך אותם לגן מרשים וגדול, כיאה למלך השמש.
המלאכה הוטלה על לה נוטר (André Le Nôtre 1613–1700), אדריכל הגנים המלכותי, אשר לפני כן היה אחראי על הגנים המדהימים של טירת וו לה ויקונט ובעתיד יעצב את גני וורסאי. וכך נעקרו הגנים בסגנון איטלקי של קתרין דה מדיצ’י ובמקומם נשתלו גנים בסגנון צרפתי, שהתאפיינו בצורות גיאומטריות מדוייקות. במקביל, הוסיף לה נוטר מדרגות ואת הטיילת שמחברת עד היום את ארמון הלובר עם הגנים.
כך נראו הלובר והטיולרי במאה ה-18
למרות שהשדרה המרכזית של גני טווילרי הייתה רחבה מספיק בשביל שכרכרות יוכלו לנוע בה, החליטו האצילים להשאיר את הכרכרות ב-Cour La Reine ולעשות משהו שלא נעשה קודם בפריז – פשוט לטייל ברגל. לנו זה נשמע בנאלי שאנשים מטיילים במרכז העיר, אולם בפריז של המאה ה-17 זה היה חידוש אדיר. הסיבה לכך הייתה שמלבד גשר הפון נף, לא היו בפריז מדרכות, כך שלטייל ברגל פירושו היה ללכלך את רגליך בבוץ במקרה הטוב, או להידרס במקרה הרע.
אמנם באותה תקופה כבר ניתן היה לטייל בכיכר ווז’, אולם הגן הקטן שעמד במרכזה לא באמת איפשר לטייל מבלי להסתובב כל הזמן במעגלים. כך, כאשר הפריזאים עזבו את כרכרותיהם והתחילו להשתמש ברגליהם, הפכו גני טווילרי לגן הציבורי הראשון באירופה.
בגן הזה ניתן היה לראות תופעה שלא נראתה באף מקום באירופה: נשים מטיילות בעצמן או בלווית ידיד, בעל או מאהב (באותה תקופה נשות אצולה כמעט ולא יצאו מביתן, וכאשר נאלצו לעשות זאת הן היו מלוות בלא מעט משרתים).
בגלל האופי המגוון של המבקרים, היו לגני טווילרי שימושים שונים בשעות שונות של היום. כך לדוגמא, אם האישה רצתה להיפגש עם המאהב והייתה זקוקה לסביבה יותר אינטימית, היא הייתה מגיעה בסביבות אחר הצהריים לגנים, ומטיילת עם המאהב באחת הסמטאות הצדדיות של הגן.
לעומת זאת, אם היא בסך הכל רצתה להימלט מהחום הפריזאי של אוגוסט (כפי שעשתה מדאם דה סווינייה בשנת 1671) ולשתות לימונדה קרירה, הרי שהיה עליה ללכת אל השדרה המרכזית ועל הדרך לפגוש את כל המי ומי של עיר האורות (גם במאה ה-17 זה לא היה ממש כיף לשתות לימונדה לבד).
מכיוון שכל ההליכה הזאת בגן הייתה די מעייפת, אין זה מפתיע שבגני טווילרי הומצאו גם הספסלים הציבוריים הראשונים, בשנת 1678. הספסלים הללו היו עשויים מעץ ועליהם יכלו לשבת האוהבים הצעירים, לפלרטט ואף להתנשק בציבור (תופעה חסרת תקדים באותה תקופה). כפי שאפשר ללמוד משירו המפורסם של ברסאנס, לא הרבה השתנה מאז.
גני טווילרי הופכים למסלול הדוגמנות הראשון בהיסטוריה
לעובדה שהאצילים ופשוטי העם החלו לטייל ברגל הייתה השפעה גדולה על האופנה הצרפתית. עד לאותה תקופה, האצילים נסעו בכרכרות סגורות ברחבי פריז, כך שקשה היה לראות מה הם לבשו (הקבריולה יומצא מאוחר יותר). מהרגע שהם החלו לטייל בגנים הציבוריים, הם גילו שהם יכולים להשוויץ לא רק בכרכרה המפוארת שלהם, אלא גם בבגדים שנתפרו בשבילם זמן קצר לפני כן.
וכך, ברגע אחד, הפכו גני הטווילרי למסלול דוגמנות, בו האצילים והאצילות מציגים את הצעקה האחרונה בתחום האופנה הצרפתית ויוצרים טרנדים אופנתיים במהירות מסחררת. כבר בשנות ה-80 של המאה ה-17 החלו מדריכי התיירים של פריז לפרסם את העובדה הזאת.
כתוצאה מכך משכו גני טווילרי אלפי תיירים זרים, שהגיעו כדי להתעדכן בצעקה האחרונה של האופנה הצרפתית ואז לרוץ לארצם ולנסות לחקות אותה. כך הוקמו מגזיני האופנה הראשונים באותה תקופה, בה הוצגו הטרנדים האופנתיים הנוכחיים כפי שנצפו בגני הטווילרי (ומכיוון שהאופנה השתנתה באופן תכוף, הייתה ליוצרי המגזינים לא מעט עבודה).
עם זאת, לכל תעשיית האופנה שהתפתחה מסביב לגני הטווילרי הייתה תופעת לוואי בלתי מתוכננת. נשות פריז שהפרוטה הייתה מצויה בכיסן הסתובבו בגן, ראו את לבוש הדוכסיות והמרקיזות ואז ללא שום בושה רצו לחייט שלהן וביקשו ממנו לתפור להן את אותם בגדים בדיוק.
מכיוון שבאותה תקופה החלו להופיע גם הספרים הראשונים, אשר לימדו את את הצרפתים כיצד להתנהג בנימוס בחברה (לדוגמא: בארוחה צרפתית יורקים רק לצד ימין), הרי שדי מהר היה כמעט בלתי אפשרי להבחין בין רוזנת לבין אשת סוחר עשיר.
במקביל, פרחו גם סיפורים הפוכים על אצילות אשר רצו לחמוד לצון והתחפשו לפשוטות עם או לנשים שהגיעו מהפרובינציה. כך לדוגמא, סופר שבשנת 1698 החליטה מרקיזה להתחפש למישהי שזה עתה הגיעה לפריז והחלה לדבר עם רוזן שפגשה בגני טווילרי.
אחרי שיחה של יותר משעה, שבמהלכה הציע לה הרוזן ללמד אותה כל מה שצריך לדעת על פריז על הספסל הציבורי בגן, היא הדהימה אותו, כאשר אמרה לו לפתע שלום והלכה למרכבתה המפוארת, אשר לקחה אותה לארמונה הפריזאי.
שארל פרו וקתרין דנב מטיילים בגני טווילרי
אם אנחנו כבר נמצאים במאה ה-17, זו הזדמנות מעולה לספר על שארל פרו, מחבר האגדות הידוע, אשר אחיו קלוד בנה את החזית המזרחית של ארמון הלובר שנמצא לא כל כך רחוק מכאן. את פסלו תמצאו בחלק המערבי של גני הטווילרי ואת סיפורו תוכלו לשמוע בסרטון הבא אותו עשה ד”ר אביב אמית:
גני הטווילרי – מהמאה ה-18 ועד ימינו
גני טווילרי המשיכו להיות מאוד פופולריים גם אחרי המאה ה-17. במהלך המאה ה-18, נכנסו הגנים פעם נוספת להיסטוריה, כאשר בשנת 1783 בחרו בהם האחים מונגולפייה על מנת לבצע את הטיסה הראשונה שלהם בכדור פורח. כמה שנים מאוחר יותר, כבר חזו הגנים במחזות מרנינים הרבה פחות, כאשר בשנת 1792 פרץ המון מהפכני ומוסת אל ארמון הטווילרי ושחט את שומרי ראשו של לואי ה-16.
שנתיים מאוחר יותר, חגג רובספייר את “חג התבונה” בטקס מפואר ליד הבריכה בה היום ילדים משיטים סירות. כמובן שבתקופה הזאת גני הטווילרי כבר איבדו את כל הרומנטיקה שלהם – מי בכלל רוצה לפלרטט, כאשר כמה מטרים משם, בכיכר המהפכה (היום כיכר קונקורד), עורפת הגיליוטינה ראשים?
במהלך המאה ה-19, עבר הגן שינויים רבים כתוצאה מסלילת רחוב ריבולי בסמוך אליו על ידי נפוליאון ה-1. אחיינו, נפוליאון השלישי, הוסיף לגנים את מבני האורנז’רי (Orangerie) וה-Jeu de Paume. שניהם הפכו למוזיאונים מצליחים מאוד במאה ה-20. אם לגני טווילרי היו עיניים, אזי זמן קצר אחר כך הן היו רואות את הארמון הצמוד אליהם נשרף על ידי אנשי הקומונה בפריז, בזמן הקרבות שלהם נגד הממשלה במאי 1871.
במהלך המאה ה-20 הוכרעה ההיסטוריה של פריז כמה צעדים משם, במלון מריס (Meurice), בו התגורר הגנרל פון שולטיץ (Von Choltitz), אשר קיבל מהיטלר פקודה להשמיד את עיר האורות. למזלנו הטוב, בסופו של דבר החליט הגנרל לסרב פקודה ואנו יכולים ליהנות מחסדיה של עיר האורות עד היום.
אחרי מלחמת העולם השנייה החלה פריז להתאושש, וגני הטווילרי הפכו ליפים ומזמינים מתמיד. נוספו אליהם הפסלים של אוגוסט רודאן (August Rodin), אריסטיד מאיול ואחרים, ולצידם גם כסאות ירוקים, אשר מזמינים את כולנו לשבת לרגע, ליהנות מכל היופי הזה ולומר “איזה כיף שאנחנו בפריז”.
התמונות בפוסט באדיבות יואל תמנליס הבעלים של דף הפייסבוק פריז דרך הזום.
גני טווילרי: שעות פתיחה, דרכי הגעה ומידע נוסף
גני הטווילרי פתוחים כל השבוע מהשעה 07:00 בבוקר ועד 21:00. ניתן להגיע אל הגנים באמצעות קווי המטרו הבאים:
- קו 1 (לרדת בתחנת Jardins de Tuilleries)
- קווים 8 ו 12 (שניהם מגיעים לתחנת Concorde) ומשם ניתן להיכנס לגנים דרך הכניסה המערבית שלהם.
מומלץ בחום לשלב את הביקור בגנים עם ביקור במוזיאון הלובר , במוזיאון האורנז’רי ואפילו במוזיאון אורסיי שנמצא לא כל כך רחוק מעבר לנהר. וכמובן, אם הגעתם לפריז בנובמבר או דצמבר אל תפספסו את את שוק חג המולד שנמצא שם שהוא הגדול והחשוב מבין שווקי חג המולד של פריז.
רוצים להתגורר בקרבת גני טווילרי?
קיימים שני יתרונות גדולים למגורים ליד גני הטווילרי. הראשון הוא היופי שלהם (אין דבר כיף יותר מלהתחיל את היום בביקור קצר שם, לפני שכל התיירים מגיעים). היתרון השני שלהם הוא המיקום המאוד מרכזי, ליד מוזיאון הלובר וממש קרוב לגדה השמאלית והשאנז אליזה.
במידה והחלטתם להתגורר ליד גני הטווילרי הרשו לי להמליץ לכם על הדירה הזאת, בה התגוררתי פעמיים (היא נמצאת ליד כיכר הקונקורד, ובמרחק מספר דקות הליכה מהכניסה לגנים).
אם הדירה לא פנויה אני ממליץ לכם להתגורר ברובע ה-1 או הרובע ה-8, בחלקים שקרובים אל הגנים, או ברובע ה-7, שחלקים ממנו נמצאים ליד הסיין וממש קרוב לגני הטווילרי עצמם.
- אם אתם מחפשים מחפשים מלון טוב באיזורים הללו, קראו כאן על מלונות בפריז.
- אם אתם מעוניינים להתגורר דווקא בדירת נופש, אתם מוזמנים להיכנס לכתבה שעוסקת בדירות להשכרה בפריז.
אם אתם מחפשים פארקים נוספים לטייל בהם, אני ממליץ על הכתבה הנפלאה של יואל תמנליס 15 פארקים, גנים ויערות בפריז שאתם מוכרחים להכיר.
